בס"ד
שבועים לפני שנפל חגי הוא יצא עם משלחת קצינים לפולין. הוא חזר ביום רביעי, דיבר קצת עם נורית וירד לבסיס. כעבור שבוע הוא נפל.
החוברת שהוציאו אחרי המסע הוקדשה לזכרו.
מתוך דבריו של מפקד משלחת צה"ל לפולין 2002, חוברת רשמי מסע:
"לזכרו של חבר ועמית למסע
סרן חגי חיים לב ז"ל.
גדל באפרת אשר בגוש עציון.
התגייס לחטיבת גבעתי במחזור 98'.
מסלול שירותו כלוחם בפלס"ר, מפק"ץ, קמב"ץ וסמ"פ.
תוכנן ליציאה לקורס מ"פ בנובמבר '02 ולקבל פיקוד על פלוגה בגדוד החס"ע בחטיבה במרץ '03.נישא לנורית לפני כשנה, התגוררו בנווה דניאל שבגוש עציון.
כבר בהכנה שבה את עיניי. בחור חסון, מבט רציני, מתעניין לאן נגיע ומה נראה.
בבוקר הגיענו לאושוויץ ביקש לקרוא פרק תהלים בטקס "עכשיו, ביום הרביעי למסע, אני חש כי בקריאת פרק בטקס אכבד את הקרבנות, זאת הזדמנות של פעם בחיים."
וקרא את פרק כ"ג
תוך כדי נסיעה לשדה התעופה בדרך להמריא הביתה, נשאל: "מה קורה אתך מחר?"
"אני יורד לעזה", הוא השיב "לפלוגה, זה מתחיל להיות חסר לי."
שבוע לאחר שובו הוביל כוח של הפלס"ר לפעולה לאיתור מנהרות להברחת נשק בין מצרים לרצועת עזה.
בפעולה זו נפגע. ונפל.
יהי זכרו ברוך.
כעבור כמה חודשים יצאה גתית לפולין עם בית ספרה. בטקס שקיימו באושוויץ היא קראה מתוך ההקדשה לחוברת, את פרק כ"ג בתהלים שאותו גם קרא חגי והוסיפה דברים משל עצמה:
"לי לא היו סבא וסבתא שניצלו מאושוויץ כדי לספר את סיפורם.
אין לי דודים ודודות שעלו כאן בלהבות השמימה.
לי יש אח.
אח קטן שהיה באושוויץ.
אבל אח שלי לא עמד פה במסדר בבגדים בלויים ופחד בעיניו -
אח שלי עמד עם מדים, עם כומתה סגולה ודרגות של קצין בצה"ל על כתפיו.
אח שלי לא שאל מה יקרה היום, אם נגיע למוות או לחיים –
אח שלי רצה לתת תשובה
לכולנו, להם ולנו.
אבל גם אח שלי כמו מליון וחצי אנשים שעמדו במקום הארור הזה – לא אתנו פה.
הוא למעלה מסתכל עלינו יחד עם ששת מליון זוגות העיניים,
הוא למעלה – בשמים.
אבל אח שלי לא קבור בקבר אחים עם אלפי אנשים,
הוא לא נשרף ונזרק והושפל בקבורתו.
אח שלי נקבר כשדגל לגופו, ויריות של כבוד, לא של פחד, נורו מעל קברו.
אח שלי קבור בהר הרצל כבר כמה חודשים,
אח שלי קבור יחד עם אחיו- החיילים."
מתוך טקס שנערך באושוויץ, משלחת תשס"ג, ראש צורים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.