טעימה מגוגל: רשמים מביקור במטה החברה במאונט ויוו קליפורניה

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בלוג הוא יומן רשת שבעליו מספר בו על חוויותיו והרהוריו. בבלוג שלי הועלו כבר מאות רבות של פוסטים ואף אחד מהם אינו הולם את ההגדרה הזאת. הגיע אפוא הזמן לפוסט מסוג כזה. מאחר שהבלוג יושב על פלטפורמה של גוגל, מה יהיה נכון יותר מאשר לספר על חוויות מביקורי בקמפוס הראשי של גוגל? ובכן, הנה הן לפניכם טריות ומעוררות.

רוצים להציץ למטה של חברת גוגל במאונט ויוו קליפורניה? לראות במו עיניכם את הלב הפועם של ענקית האינטרנט ששינתה את פני התרבות הגלובלית בימינו תוך זמן קצר (נוסדה ב-1998)? זו שמעורבת  בחיי היום יום שלנו עד שקשה לנו לחשוב איך בכלל התקיים העולם קודם לייסודה? הייתכן בלי מנוע החיפוש שלה? בלי הג‘ימייל? בלי אינספור היישומים שמארגנים ומנגישים לנו את אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ? לא יעלה על הדעת!

אז קדימה לקמפוס רחב הידים, או יותר נכון, עצום הממדים, של גוגל. הקסם מתחיל מיד. אתכם נכנסים לקמפוס בלי שום בעיה. אין גדר ואין שער. אבל זה רק נדמה לכם, כי ברגע שנכנסתם לתחומו חציתם באופן מטפורי מסך שקוף שמעביר אתכם מהמציאות המוכרת לכם ליקום של גוגל. וגוגל זה באמת עולם אחר. 

אין בחזותו החיצונית של המרחב הנגלה לעיניכם שום דבר שיעיד על אופיה הנועז ופורץ הדרכים של הפעילות המתרחשת בו. נהפוך הוא. המרחב משדר שקט ורוגע. בניינים נמוכי קומה המעוצבים בקווים קלאסיים שתולים בין כרי דשא ופרחים. בינותם מציצות פינות חמד: פה בריכה עם מזרקות מים, שם מיצגים בצורת ממתקי ילדים ומעבר לפינה נדנדת קרוסלה.

פינה בין הביניינים

מכוניות נוצצות מאכלסות בדלילות יחסית את מגרשי החניה העיליים הגלויים לעין. התנועה בקמפוס נעשית בעיקר באופני גוגל שצבועים בצבעי דפדפן האינטרנט של החברה, גוגל כרום.

על האופניים של גוגל

חזות הדמויות החולפות על פניכם מגוונת ביותר: אמריקאית, אירופאית, הודית, מזרח אסיאתית, מזרח תיכונית, ואיך לא, גם ישראלית-צברית. התערובת הרב-לאומית הזאת מעידה על מערכת צייד המוחות המתוחכמת שקיבצה והביאה לשם מארבע קצוות תבל אשפי מחשב מהמבריקים והמקוריים ביותר בעולמנו.

אופניים בצבעי הדפדפן, גוגל כרום

עכשיו נכנסים לאחד הבניינים. מודיעים בלובי מיהו העובד שהזמין אתכם, יקראו לו, כשיגיע תקבלו תג מבקר ו... קדימה. ואל יקל הדבר בעיניכם. אולי התרשמתם שהמקום פתוח אבל באמת הוא ממודר מאד. גם ביחס לעובדים. על אחת כמה וכמה ביחס למבקרים. סדרי הבטחון בקמפוס קפדניים ומחמירים. יכול להיות מצב שעובד לא יראה אפילו להוריו מולידיו את החדר שבו הוא עובד, ואפילו לא יצביע על הבניין שבו מצוי אותו חדר עלום. 

בקמפוס אין שני ביניינים זהים. מה שבכל זאת משותף להם הוא שיש בהם עיצוב אדריכלי-אומנותי מקורי וייחודי. המקום מרהיב אך לא מנקר עיניים, מדהים אך לא מוחצן. שום דבר בגוגל אינו סטנדרטי. לכל בניין שפה עיצובית משלו. כל קיר, כל דלת, כל כסא, כל משטח ישאב מכם ’וואוו‘ ענקי. שום דבר לא דומה ולא מזכיר סביבה אחרת שאתם מכירים.

קיר בבניין של +g

  חיש קל גם יתברר לכם שאין גבול לפינוקים שממטירים שם על העובדים כדי לשחרר אותם מטרדות היום יומיום, לסייע להם להתרכז בעבודתם ולקבל השראה. יש שם פינות ישיבה והתרגעות בתוך הביניינים ובכרי הדשא שבינותם, חדר מדיטציה בסגנון יפני, חדרי כושר, מקלחות מפנקות, משחקים למיניהם, פסנתרים, מערכות תופים ושאר כלי נגינה, ובעצם מה לא. התקלקלה לך מכונת הכביסה? אל דאגה, תביא את הכביסה לעבודה. יש שם מכבסה עם ניקוי יבש. יש חופשה בגן הילדים? אין בעיה, יש במקום גן ילדים לגיבוי. חלית חלילה? יש במקום רופא ותרופות. ויש גם אוכל. איזה אוכל, איזה שפע, איזו איכות, איזו רמה, איזו אסתטיקה ואיזה נקיון מופתי. תקצר היריעה מלתאר. אך מאחר שפטור בלא כלום אי אפשר נתחיל ’בקטנה‘, בקפטריות המרווחות השופעות כל טוב שבכל קומה (כנראה): פירות, סלטים, סנדוויצ‘ים, חטיפים, דגנים, מאפים, פירות מיובשים, שתיה.

פינה באחת הקפטריות

 והכל חופשי, חינם אין כסף, כמו כל שאר הפינוקים והארוחות במסעדות. יש שם מסעדות לבעלי טעמים שונים: מסעדה עם אוכל אמריקאי, מסעדה מזרח אסיאתית, מסעדה הודית עם הגשה, ואנחנו אכלנו במקסיקנית. מה לא היה שם? בוריטו, נאצ‘וס, טורטייה, טאקו, שעועית, אבוקדו, תירס ובר סלטים אינסופי. עוגת פאי האוכמניות היתה מדהימה. כלי האוכל יפיפיים. חלק מהאנשים אכלו ליד השולחנות המעוצבים להפליא אבל רבים ארזו לעצמם אוכל בקופסא כדי לאכול במשרד ליד המחשב. לחץ בעבודה. ואם אין די בכל אלה, מדי פעם צצים דוכני ’אוכל רחוב‘ בין הביניינים, תחת שימשיות צבעוניות. ואת מסעדת הסנדוויצ'ים כבר הזכרתי? מגיעים, מסמנים בטופס ייעודי כיצד להרכיב לך את הסנדוויץ': סוג הלחם, הבשרים או הגבינות, הממרחים, הירקות, ודרכי ההכנה, ומקבלים את הסנדוויץ' האישי הטעים ביותר שאכלתם מעודכם. מערך ההסעדה של גוגל מתאים לאנשים מכל מסורת, אמונה, טעם, וצרכי דיאטה אישיים. ציפור קטנה לחשה לי שעובדים חדשים עולים במשקל בשלושת החודשים הראשונים לעבודתם. ראו הוזהרתם. אין מכך מנוס, אבל אחר כך הם מתעשתים וחוזרים לעצמם.

מדי פעם עורכים לילדי העובדים ימי כיף עליזים במדשאות, ויש כתות בית ספר מהסביבה שזוכות לסיור מודרך במקום. מילדה מקסימה בת עשר למדתי, שגולת הכותרת של ביקור כתתה בקמפוס היתה לדעת חבריה, לא תאמינו, הביקור בשרותים! צחקוקים סמוקים וצהלות רבתי ליוו את הגילוי שמושבי האסלות ממוחשבים(!) ומאפשרים לקבוע את טמפרטורת זרמי האויר והמים הבוקעים מהמתקן (אם רוצים. לא חובה). 

כל הטוב הזה, ועוד הרבה יותר, נשפך בנדיבות על העובדים כדי להגביר את יעילותם, איכות עבודתם, והמוטיבציה שלהם לעבוד בחברה. הרי יש בעמק הסיליקון עוד חברות הרעבות למוחות המבריקים המאכלסים את הקמפוס הזה, וגם הן למדו פרק או שניים בהלכות חיזור...

אני חושבת עכשיו על איזה משפט מחץ לסיום הפוסט, אבל עולה בדעתי רק מילה אחת: ואוו!!!