פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב
כוח ורוחניות: הילכו השניים יחדו?
פרשת עקב, דברים ז 12- יא 25
המילה "עקב " היא גמול, עקב כך וכך יהיה כך וכך, והתנאי הוא שמירה על המצוות. יש בפרשה תיאורים קשים של זוועות ובעיקר הפקת לקחים מהעבר, מההיסטוריה של העם מתקופת הנדודים במדבר, שזו תקופת התגבשות השבטים לאומה. יש תזכורת לנתינת המן לישראל, כלומר, לדאגה האלוהית שהעם לא ירעב במדבר, יש אישור לכוח העל הצבאי של ישראל: וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם (ז 16). אבל, הביטוי הפיזי- כוחני מתאזן על ידי פסוק מרכזי ואיכותי ביותר גם לזמן הזה: "למען הודיעך (על ידי אלוהים) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם". אז על מה? "כי על מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח' 3-4). זהו פסוק רוחני מאד. אנטי תזה לחוק ההישרדות הדרווניסטי. מטריאליזם מול אידיאליזם. העימות בין "ואכלת" דלעיל ובין "לא על הלחם לבדו" הוא אבן הראשה של מערכת החינוך. יש להזכיר פסוק זה שוב ושוב. זה הפסוק שנותן לנו יתר חיזוק לעמלנו.
יש גורמים שהם מעל החומר, הם שעושים את האדם, הם שמייחדים אותו. כולנו שואפים להישגים חומריים, הם מקלים על החיים, הם מרגיעים אולי.
ניקח לרגע את המחאות שהיו כאן: על מה הן פרצו? על רקע קריסת המערכת החינוכית? על רקע קריסת לימודי הספרות, המקרא באוניברסיטאות? על הלחם לבדו. קיימים ערכים שהם מעבר לחמדנות האדם, מעבר לאגו. זה מה שבאה הפרשה להזכירנו ערב הכניסה לארץ. שימו לב, אין כאן התעלמות מהלחם, "לא על הלחם לבדו", הלחם הכרחי, אבל הלחם הוא לא חזות הכול, יש רוחניות, מסגרות פנימיות, שהן המכוונות, והן המעניקות את המשמעות הערכית. ועל המשמעות הערכית להעניק רגעים של אושר, של סיפוק פנימי ושל מימוש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.