פרשת ניצבים: התנאים לקיום העם

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת ניצבים:  דברים כט 9 - ל 20

הנה משה מסיים את נאומו החינוכי הגדול שנשא ערב מותו. עצוב, אבל יש צפייה לבנייה חדשה. אני תמיד נפעם מהחגיגיות של הפתיחה: "אתם נצבים היום כלכם, לפני ה' אלהיכם" (דברים כט 9). איזה משפט חזק. כולכם, "מחטב עציך עד שאב מימיך", וזהו כבר תיאור חי של הנוכחים כולל פשוטי העם. זוהי הרטוריקה: היא מחייה, היא מעניקה ברק והוד. בלעדיה המשפטים היו יבשים וחסרי מתח ודינמיות.

ויש כאן עוד רעיון עמוק: "להקים אתך היום לו לעם" (פס‘ 12). מה היה קודם? ובכן, עם דורש חוק, ציות, מסגרת מאחדת, זיכרון משותף. יש שיגידו שמבחינת ההגדרה היום של עם יש כאן בעיות כי אנו מדברים גם על פלורליזם מחשבתי ואולי גם אמונתי. אבל התשובה לחוגים אלה היא שצריכה להיות תשתית, זיכרון קולקטיבי, טקסט, קאנון משותף מקובל. צריך יסוד משותף, שבלעדיו עם הוא רק חבר אנשים, ועל יסוד זה בנוי נאומו של משה.

לפי ספר דברים העם מלוכד בברית שבין אלוהים לעמו, ועלינו להבין משמעותה של ברית זאת גם מעבר למסגרת הדתית הצרה, כמכוונת לישראל כבעלי זיכרון קולקטיבי משותף.

והברית הזאת איננה נכרתת רק בין הניצבים באותו היום אלא גם לדורות הבאים: "כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה‘ אלהינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום" (פס‘ 14), כלומר, לדורי דורות. והנה סיבה משמעותית מאד להתעמק היום בתנ"ך כספר הקאנוני האמור להבנות עם. ושימו לב להתבטאות האנטי אינדיבידואלית: "והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך... לא יאבה ה‘ סלח לו" (פס‘ 19-18) . 

יש כאן עוד פסוק עמוק לטעמי:

"הנסתרת -- לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת" (פס‘ 28).

זהו פסוק המגלם את ההבנה הדתית האמיתית. איננו שולטים בה' למרות הנוסחה הפרושה כאן לפנינו: קיימו את חוק ה' ותבורכו ואם לא - תענשו (ועד כמה חריף העונש נקרא מפס' 21 ואילך). לכאורה הכול גלוי והכול מתנהל על פי תוכנית שנראה שיש לאדם שליטה עליה, ולא  היא: האדם איננו שווה לאלוהים ואיננו יכול לפענח אותו במחשבתו ואז לבקר אותו (זאת סוגית ספר איוב) או לפעול רק מנקודת ראותו על האדמה. ולכן אומר הפסוק בדברים: "הנסתרת לה'". אבל עליכם מוטלת משימה כבדה: לקיים את הדרישות מכיוון שאתם חיים בארץ על פני האדמה. יש כאן לקח עצום: אל תבין את מה שלכאורה הוא בר הבנה ותהיה אדון בלעדי לעצמך. דע את מגבלותיך.