ויהי בחצי הלילה - תיקון שבועות

רות נצר, פסיכולוגית, סופרת, ציירת וחוקרת ספרות וקולנוע

אשה. ציור: רות נצר

לֵיל שָׁבוּעוֹת עַכְשָׁו.

"בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" עַכְשָׁו -

בֹּעַז נִלְפַּת -

אִשָּׁה לְמַרְגְּלוֹתָיו.

מחבלי קליטה לחבלי גאולה

ד"ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

Barent Fabritius - Ruth and Boaz

קשים ישראל לגרים כספחת// בבואם להיקלט בארץ המובטחת//הם חווים מכות שלא נכתבו בַּתורה// כמו שחוותה  זאת כל עלייה בְּתורה.//  

כך קרה גם לרות, עולה חדשה// שעלתה ארצה מתוך אחריות ותחושה// שאין משליכים לעת זִקְנה לרחוב// חמות יקרה, ערירית ומלאת מכאוב.// אבל מה הופתעה כשדווקא נשות החמולה// התעלמו מנעמי ולא נעמו לה.// וכך, בודדה ומבודדת בשולי העיר// נאלצת רות להתפרנס משולי הקציר.// וכשהיא חשופה להתייחסות פוגענית// היא עושה את דרכה בקהילה רכלנית// ומתנצחת עם בעז, גאה ודעתנית.//

חשיפת ופיתוח ירושלים הקדומה: ”תכנית שלם" של רשות העתיקות

חפירות הקארדו המזרחי שנערכו ברחבת הכותל. 

צילום: צילה שגיב, רשות העתיקות

רשות העתיקות הציגה בישיבת הממשלה, שהתקיימה במנהרות הכותל לרגל אירועי 50 שנה לאיחוד ירושלים (28.5.2017), את "תכנית שלם" לחשיפת ולפיתוח ירושלים הקדומה. מרחב גיאוגרפי זה, כולל את הכותל המערבי והדרכים המוליכות אליו, הגן הארכיאולוגי של ירושלים והעופל, עיר דוד, גיא בן-הינום והקדרון.

תעלומת כתר ארם צובא: ספרו של מתי פרידמן

סמדר יניב, מרצה, משרד החוץ הבריטי, לונדון

 הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר

מתי פרידמן, תעלומת הכתר: המצוד אחר כתב היד החשוב ביותר על התנ״ך (מאנגלית: עליזה רז-מלצר), הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר , אור יהודה תשע״ב 2012, 288 עמודים 

לפני מספר חודשים הוזמנתי לארוחת ערב בביתו של פרופסור לאנתרופולוגיה ומשפטים באוקספורד, אנגליה. בדרך לחדר האוכל, בעודי מפלסת את דרכי בין ערימות הספרים שמילאו את הבית,  צדה עיני ספר שלא הכרתי, אך הרגשתי שהייתי אמורה להכיר: The Aleppo Codex .

סולם שהציבו אבות ארצה: וינייטת המשמרת

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

Jacob’s Dream, Ary de Vois, 1660 - 1680      Rijksmuseum in Amsterdam

שמו של אדם הוא נפשו. הוא הד עצמו, בין כמות שהוא, בין בכינויים שנקשרו לו על ידי הוריו, או חברי ילדותו, או רעי בחרותו. זה יותר מזהות. זה מהות. ראיתי בימיי נערים ונערות הרבה, שבאו מן הניכר עם שמם שלהם, ופה קורא להם שם כלבב הארץ הזאת, וניכר היה בהם שעשו אותם נוכרים לעצמם, זרים לנפשם. ראיתי אחרים שאורו פניהם אחרי שהשיבו אותם כאן לשם שניתן להם בשלשלת דורות והשילו מעליהם בלא כאב השם שנתנו להם על פי נימוסי הגלויות ורשימותיהן המאושרות. 

על מגילות מקראיות, זיוף והתאבדות - ״פרשת שפירא״ כסיפור בלשי

פרופ׳ עמנואל טוב, האוניברסיטה העברית

Ecco/HarperCollins

Chanan Tigay, The Lost Book of Moses: The Hunt for the World’s Oldest Bible (New York: Ecco/HarperCollins, 2014). Pp. x + 354. $15.99

לא רק החפירות הארכיאולוגיות מחדשות באופן מתמיד את מצב ידיעותינו, אלא גם גילוי תעודות כתובות, אך אלה האחרונות נדירות יותר. אנו מכירים מספר לא מבוטל של טקסטים מארץ ישראל הכתובים על אבנים וחרסים. לעומת זאת תעודות הכתובות על חומרים מתכלים כגון עור (קלף) ופפירוס (גומא) לא היו ידועות עד אמצע המאה העשרים מלבד פפירוס נש של עשרת הדברות מהמאה הראשונה או השניה לפני-הספירה. באמצע המאה העשרים נמצאו באופן מפתיע מאות רבות של קטעי מגילות בקומראן ובאתרים אחרים במדבר יהודה. מגילות אלה העניקו לנו הזדמנות פז להציץ אל תוך עולם המקרא של המאות האחרונות לפני הספירה והמאות הראשונות לספירה. תחילה לא ידעו בביטחון מה זמנן של מגילות אלה, אבל חיש מהר עמדו על תאריכן הקדום, אם כי לא חסרו חוקרים שייחסו אותן לימי הביניים. חשוב לציין שלא נשמעו טענות של זיוף לגבי מגילות אלה במשך כמעט שלושה דורות של פרסום וחקירה.

מסע חיים מהכפר באתיופיה אל ישראל - על ספרה של מקונן

וובעלם טזזו מקונן, פסיפס של מסע, עריכה: ד״ר לאה צבעוני, הוצאת צבעונים, תל אביב תשע״ז 2017, 152 עמודים  

הוצאת צבעונים

׳מסע׳ הוא סיפור חייה של וובעלם טזזו מקונן החל מילדותה בכפר באתיופיה, דרך המסע לסודן, עלייתה לארץ במבצע משה בשנת 1984, וחבלי הקליטה שלה. כיום היא בעלת תואר שני בחינוך מאוניברסיטת בר-אילן, מאמנת בכירה ואשת חינוך, נשואה ואם לילדים. מקונן, ששפת האם שלה אמהרית, כתבה את סיפוריה ושיריה בעברית. הפסיפס שיצרה מבטא את עולמה של עולה מאתיופיה שהגיעה להשגיה תוך מאבקים בגזענות, באפלייה, בפערי התרבות והדורות, וגם את עולמה כאשה צעירה על אהבותיה וחיי הזוגיות שלה. 

מנהל בית ספר, רב חילוני ומי שנולד בירושלים מחדש - ראיון עם תומר בליטי-דגן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תומר בליטי-דגן

שלום תומר,

שלום לאה, מורתי משכבר הימים בחוג למקרא שבאוניברסיטה העברית! 

1. בראשית שיחתנו ברצוני לברך אותך על הסמכתך לרב חילוני! מהו רב חילוני ומדוע בחרת להיות כזה?  

בנימה מחויכת, רב חילוני הוא רב, והוא חילוני. ואנו מוסיפים גם הומניסטי. רב חילוני הומניסטי הוא אדם (גבר או אשה) שמחובר ליהדותו - אנו תופסים את היהדות בעיקר כחיבור לקולקטיב היהודי ולתרבויותיו, וכמובן לא כדת - שבקי ביהדותו; שמלמד יהדות; מנגיש את היהדות לציבור; עורך טקסים; עסוק בסוגיות יהודיות-ישראליות (למשל, צביון השבת, גיור, נישואין וגירושין ועוד); וחלקנו אף מקהילים קהילות. אנו חילונים בתפיסתנו, כלומר רואים את ההיסטוריה כמעשה אנושי בלבד, ואת הטבע כפועל מכוחות עצמו וכו'. המצפן הערכי שלנו הוא מכלול הערכים המבוטאים בהומניזם. כמובן, הישראלים שבינינו (יש רבנים חילונים גם בחו"ל) - ציוניים. 

בכל דרכיך דעהו: וינייטת ליבת התורה

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

המתח בתרבות האתית של האדם בין מה שמותר על פי חוק או מכל מקום לא נאסר, לבין מה שאדם אוסר על עצמו על פי מצפנו הערכי ועל פי נאמנותו לרוח החוק ולא רק לסעיפיו, הוא ותיק כימי מודעותו של האדם כי הוא, כנברא בצלם, הנו יצור בוחר, לא בין המותר לבין האסור אלא בין הטוב לבין הרע.

"כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה" (משלי כד 6), או "עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י" (יש' מג 21). ואולי "מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ" (יש' מט 17)? – על התקבלות אתוס החכמה בישראל

פרופ׳ יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב

"כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה"  (משלי כד 6), או "עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י" (יש' מג 21). ואולי "מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ" (יש' מט 17)? – על התקבלות אתוס החכמה בישראל

* הרצאה בערב העיון לכבוד פירסום ספרה של פרופ׳ נילי שופק, ״אין אדם שנולד חכם״ - חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא. ח׳ בכסלו תשע״ו (8.12.2016)

אני מודה: כותרת משולשת זו קצת משונה. להצדקתה אוכל לומר שהחידתיות שבה הולמת את ספרות החכמה "דברי חכמים וחידותם" (משלי א 6). אוכל גם לצטט את מאמר קהלת (ד 9; 11) "טובים השנים מן האחד... וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק".  

התנ"ך כבסיס לזהות ולתרבות הישראלית

איתמר שחר, מורה ומחנך

ימין משה, ירושלים
צילום: יואב מזור

מטרת החיבור

למה בעצם מלמדים תנ"ך בחינוך הממלכתי?  אני עצמי אוהב את התנ"ך מאוד ובאופן אינטואיטיבי ברורה לי חשיבות הוראתו בבתי הספר; אך התשוקה שלי למקצוע לא סיפקה בעבורי טיעון מספק, ובשיחות מזדמנות רבות עם בני נוער וצעירים בני גילי מצאתי כי אכן נגעתי בנקודה רגישה -מעט מאוד צעירים חילוניים יודעים לומר מדוע לדעתם חשוב ללמוד תנ"ך בבית הספר, ורבים אף מצהירים בפה מלא כי המקצוע מיצה את עצמו ואין אף סיבה טובה ללמדו. מתוך ההקשר הזה היה לי ברור כי אצא למסע בניסיון למצוא תשובה מספקת לשאלתי מדוע צעירים-חילוניים שרואים עצמם ”ישראלים“ (בהבדל מ“יהודים“) צריכים ללמוד תנ"ך בחינוך הממלכתי בישראל של 2013?[1] 

שִׁלְפֵי שָׂדוֹת – לרות המואבייה

כרמית רינצלר אברהמי, משוררת

Vincent van Gogh - Wheat Field with Crows 

שָׂדוֹת חָרְשׁוּ

תְּלָמִים,

יָדַיִךְ שְׁלָפִים

בָּכוּ הַנִּירִים.

לִקַּטְתְּ אֲלֻמּוֹת

שִׁבּוֹלִים בַּשָּׂדֶה,

סָלְלוּ נְתִיבִים אֶל

לִבֵּךְ הַדָּוֶה.

פסל בר כוכבא של האמן גליצנשטיין ונדודיו בארץ

נירה אשכול חושפת את הסיפור הידוע אך למעטים. 

במוזיאון ארץ ישראל הוצגה בשנת 2016 תערוכה בשם "בר כוכבא".

במרכזה ניצב פסל ברונזה, כשני מטרים גובהו, של גבר עירום ובעל שרירים המצוי בתנוחת זינוק. הפסל עוצב בסגנון רומי הלניסטי.

בציונות החילונית ניתפס מרד בר כוכבא נגד שלטון האימפריה הרומית כדוגמא ליהדות לוחמת. מקס נורדאו, יד ימינו של הרצל, הזכיר את בר כוכבא בנאומו בקונגרס הציוני השני.

פייק ניוז בביתר או מי הרג את בר כוכבא

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

פסלו של חנוך הנריק גליצנשטיין "בר כוכבא", ברונזה, 1905. כיום במוזיאון בעין חרוד.

ל"ג בעומר באותם זמנים ובזמנו

י"ח באייר. יום שזוכרים בו תשועות ואסונות, ניצחונות ותבוסות, הארות והחשכות, אבל והילולות. באים בו באש ובאים בו במים, מעלים בו על נס ניסים ולא נרתעים מראות בו יום התנגשויות כואבות עם המציאות. יש מסורות כי יומו הראשון של המבול על הארץ היה בי"ח באייר. אחרות שהמים חדלו ב"ח באייר. החתם סופר, רבי משה סופר שרייבר (1762-1839) בהערותיו ל'יורה דעה רל'ג  אומר על פי אחד המדרשים  "שמיום שכלה החררה (  עוגה הנאפת מצד אחד על גחלים - מצה) שהוציאו ממצרים הלכו ג' ימים בלא לחם ואחר כך ירד המן, אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב". מסורת שנשכחה מזכירה כי י"ח באייר צוין כיום "תענית יהושוע" , מפני שבאותו יום חל יום התבוסה הראשון שלו עם כניסתו לארץ בידי אַנְשֵׁי הָעָי אחרי שישראל חטאו בחרם ביריחו "וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אַרְצָה ... הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם.  וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי... לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת ... וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (יהושוע ז',ו'-ז'). אין יודע אם צמו לציין התבוסה או אם צמו לציין כי באותו יום נתייאש יהושוע מן הכניסה לארץ עד שאמר " וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן". אומה צמה על ייאוש מנהיגיה  ואם כי התאושש - רגעי חולשתו אינם נשכחים חרף גדולתו . יש אומרים כי "תענית יהושוע" בי"ח באייר הנציח את האבל על יום מותו באותו תאריך. גם פיוט לא אחר להזכיר לבאי בתי הכנסיות עד למאה החמש עשרה את "תענית יהושוע" "וְכָל הָיָה חָת מִשְּׂפַת שָנִי/בִּהְיוֹת בִּן נוּן מַנְהִיג שְאוֹנִי/וַיַּחְמוֹס יָמָיו וּבוֹ אִישוֹנִי/בִּשְמוֹנָה עָשָׂר בַּשֵּנִי." 

קריאה והגות מגדרית במגילת רות

עדי אביטל־רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה 

עדי אביטל-רוזין. צילום: עודד לוי

רות ונעמי, כל אחת מהן, בדרכה ובתורה, עקפה את כביש הפטריארכיה, בעטה בסדר העולם הגברי וניצחה על צעד פמיניסטי משלה. 

‎

אָדָם-חַוָּה, רוּת-נָעֳמִי וְהִפּוּךְ הַמַּעֲשֶׂה הַגַּבְרִי

רות בחרה בנעמי, כשם שאדם בחר בחווה. היא זו שנוטלת על עצמה את המעשה הגברי, את אותו המעשה שאִישׁ נוהג לעשות כלפי אִשְׁתּוֹ, ודְּבֵקָה במי שהיא בוחרת. ככתוב: "עַל-כֵּן, יַעֲזָב אִישׁ, אֶת אָבִיו, וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". ומדגיש מפורשות התלמוד הבבלי כי: "יעזב איש ולא אשה!", כלומר אקט העזיבה נושא אופי גברי ולא נשי, אלא שרות פועלת להיפך מזה: היא זו שזונחת ועוזבת את (האפשרות לשוב אל בית) אביה (או אל בית) אמה וכשברקע מהדהד הדיאלוג שרות יוצרת בינה לבין נעמי ושאין עוד כסוגו במקרא, קשה להתעלם מן הקו הנמתח מבסיס מחשבתה הפמיניסטית של רות למוקד מחשבתה של פמיניסטית אחרת, ג'ודית באטלר, המכפיפה ב"צרות של מגדר",  תחת קורת גג אחת שני סוגי שיח באשר למהותה של הסובייקטיביות הנשית, המקבלת דגש מיוחד עם ייחודה של רות ביצירת מהלך, זה אשר מכפיף בתוכו שני קטבי שיח שונים, אלה שבין עולמה הנפשי לבין אלה שנובעים מעולם ההקשרים החברתיים, המשפחתיים והתרבותיים, המונחים בתווך.

חיי אישה – רות מול נעמי

ד"ר ג'ורג' סברן, מכון שכטר למדעי היהדות

 Caspar Luyken, 1712

Naomi sends away her daughters-in-law: Orpah returns home, Ruth stays

בשני נאומים מבריקים רות ונעמי מציגות את השקפות העולם שלהן לגבי חיי אישה – לְמה היא יכולה לצַפות, היחס לזולת, מידת האוטונומיה של האישה, ובכלל מה ערך האישה בעיני החברה.  נעמי דוברת ראשונה אל כלותיה ברגש ובכבוד כדי לשכנע אותן לחזור למשפחותיהן.  אחרי סירובן היא מרחיבה את הדיבור בנאום מורכב יותר.  כפי שידוע היטב, עורפה מסכימה לחזור לבית אמה אך רות מסרבת לעזוב.  תשובתה לנעמי היא אחד הנאומים המפורסמים ביותר במקרא.  הוא קצר מדברי נעמי אולם הוא מציג פרספקטיבה רחבת אופקים על חיי אישה.  בין שני הנאומים יש ניגודים משמעותיים על הבנת הזמן בחיי אישה, ומתוך זה הבדלים כיצד האישה רואה את מקומה בעולם.  לפי דברי נעמי היחס בין נשים מוגדר לפי דרישות החברה הפטריארכלית ואילו אליבא דרות לגבר אין תפקיד בקביעת טיב היחסים בין נשים.  רות מתארת חיי האישה בהם נשים פועלות בצוותא לפי הרצונות המשותפים שלהן, כדי להתמודד עם כל מה שעומד בפניהן. 

התרגום הארמי למגילת רות

ניקולס פוסין, הקיץ או רות ובועז

עולם התרגום הארמי מורכב מחיבורים רבים. בצד תרגומי התורה תורגמו לארמית גם מרביתם של ספרי המקרא האחרים. חמש המגילות תורגמו מן הסתם כדי שאפשר יהיה ללוות בעזרת התרגום את קריאתן בפני ציבור, שלא תמיד שלט בעברית ונזקק לתרגום-ביאור בשפתו שלו. 

מגילת רות נקראת, לפחות מאז ימי הגאונים, בחג השבועות, והיא ניתרגמה לארמית, ככל הידוע, בשלהי תקופת חז"ל ובאזור ארץ-ישראל. תרגום רות נוטה להיות מילולי ורק לעיתים הוא מוסיף על הפסוק המיתרגם דברים שונים, מרביתם ברוח ספרות חז"ל, באגדה ובהלכה. ואפשר לומר כי תרגום רות הוא המילולי ביותר מבין תרגומי המגילות.

וינייטת אהבה ושנאה בתנועה

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

לו היו מזמנים את פסוקי התורה כולה לתחרות לקבוע איזה מהם ראוי להתעטר בתואר הנודע בפסוקים, המצוטט ביותר, בעל המשקל הסגולי הנכבד מכל, בעל הארה של שבעים פנים גם בפט גם בדרש, גם בישראל גם בעמים, היה פסוק י"ח בויקרא י"ט בו נאמר "וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'" מן הטוענים המועדפים לכתר. התנא רבי עקיבא כבר אמר עליו "זה כלל גדול בתורה" (ירושלמי נדרים פרק ט' הלכה ד'). בפירושו על הירושלמי, 'קרבן העדה' אומר רבי דוד פרנקל רבה של ברלין (1707-1762), " זהו כלל גדול בתורה - שבשמירת מצוה זו ינצל מהרבה עבירות".  לדידו, התיבה "כלל " אינה עיקרון מוסרי מופשט כלשהו, אלא מצוות עשה התובעת קיום כדי להינצל ממצוות לא תעשה. יתכן כי פירש כך מפני מיקומו של הפסוק אחר סידרה של לאווים המנויים בויקרא ט', ט'-י:ח, כדלקמן, "וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט . וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם . לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ . וְלֹֽא תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה' . לֹֽא תַעֲשֹׁ֥ק אֶת רֵעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד בֹּֽקֶר . לֹא תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה' . לֹא תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט, לֹא תִשָּׂ֣א פְנֵי דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל, בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ. לֹא תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י ה'. לֹֽא תִשְׂנָ֥א אֶת אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ. הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹאתִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא . לֹֽא תִקֹּ֤ם וְלֹֽא תִטֹּר֙ אֶת בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'."  

מילים מילים מילים: על המילון המקראי הסמוי מן העין

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

יאיר זקוביץ, המילון המקראי הסמוי מן העין, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ד 2014, 141 עמודים

יאיר זקוביץ תרם תרומות חשובות לחקר תופעת מדרשי השמות הגלויים והסמויים במקרא. ספרו החדש, ׳המילון המקראי הסמוי מן העין׳, הוא נדבך נוסף במחקריו, שמרחיב את שדה הראיה למילים מקראיות בכלל ובוחן את האופן שבו המקרא מבאר מילים בדרכים דומות לאלה שבאמצעותן הוא מפרש שמות. עיקר עניינו של הספר הוא ׳בביאורים סמויים הרומזים לעתים מזומנות למילים שאינן מופיעות בגוף הכתוב ולפעמים אף אינן מתועדות במקרא׳ (עמ׳ 4). מרכז הכובד של הספר הם הפרקים ׳מדרשי מילים סמויים׳ (83 עמודים) ו׳מוצא׳ (10 עמודים) שנילווים עליהם 16 עמודי הערות. הפרק ׳מדרשי מילים סמויים׳ בנוי כמילון שבו מופיעות המילים הנדונות בסדר אלפביתי, והפרק ׳מוצא׳ שבא אחריו ממיין את דרכי הפרשנות שבאו לידי ביטוי במדרשי המילים הסמויים. הספר נפתח במבוא מתודולוגי בן 4 עמודים, ונחתם ברשימות מועילות: רשימת קיצורים לספרי המקרא, מהדורות של ספרי מקור, קיצורים של כתבי-עת וספרי עזר, קיצורים ביבליוגרפיים ומפתח הכתובים המקראיים העיקריים שנדונו. המחבר הוא פרופסור אמריטוס בקתדרה למקרא על שם האב טקצ׳י אוצוקי באוניברסיטה העברית ופרופסור לעמיות יהודית במרכז הבינתחומי, הרצליה.

מגילת העצמאות צולמה בטכניקה חדשנית

ביוזמה משותפת של ארכיון המדינה ורשות העתיקות, יצאה מגילת העצמאות (בשנת 2016) באופן נדיר מהמתקן שבו היא מאוחסנת. המגילה צולמה בצילום חדשני שפותח לצורך צילום מגילות מדבר יהודה, במטרה לשחזר את מראה המקורי ולשמרה לדורות הבאים.

יום העצמאות 1949 - זכרון ילדות

נירה אשכול, מחנכת

נירה מספרת: באלבום ילדותי הישן מצאתי צילום דהוי זה שעל גבו כתוב: יום העצמאות 1949.

גרנו אז ברח' שמואל הנגיד בירושלים בקומה השנייה. מהמרפסת ניתן היה לראות מרחוק את המצעד שעבר ברח' קינג ג'ורג׳ הסמוך.

משלא היו אז ברשותנו דגלים או קישוטים אחרים, שמנו שטיחים על מעקה המרפסת, הוספנו על כל אחד מהם מגן דוד גדול ובשוליים התחתונים - דגלי נייר מצויירים.

אני הייתי אז בת 5 וראשי יכול היה להציץ אך בקושי מעל המעקה.

התמודדות נשית עם אבדן ושכול: סיפורן של שש נשים

עדי אביטל-רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה 

עַל שֵׁשׁ נָשִׁים עוֹמֵד הָעוֹלָם

זוֹ שֶׁנִּשְׁאֲרָה, זוֹ שֶׁהֻשְׁתְּקָה, זוֹ שֶׁעָלְתָה עַל הַגַּג, 

זוֹ שֶׁסֵּרְבָה לְהַאֲמִין, זוֹ שֶׁיִבְּבָה, וְזוֹ שֶׁהוֹכִיחָה חֹסֶן. 

עַל הַהִתְמוֹדְדוּת הַנָּשִׁית עִם אָבְדָן וּשְׁכוֹל [1].

קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפורי נשים במסורת היהודית.

נָעֳמִי 

כמה מבוכה יש בפסוק: "וַתִּשָּׁאֵר, הָאִשָּׁה, מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ, וּמֵאִישָׁהּ[2] ", המתעלם באופן מוחלט מצערה של נָעֳמִי, שבזה אחר זה הלכו לעולמם בעלה, אֱלִימֶלֶךְ ושני בניה, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן? אמנם אין בדברי המספר המקראי וְלוּ רמז לעומק כאבה, ברם, אם לא זיהתה את נפילתה, איך מצאה את כוחה לקום? אם לא נאלצה להישבר, כיצד בחרה להתאחות? אם לא איבדה את נוכחותם, מדוע חיפשה לשרוד בלעדיהם?