יום ראשון, 13 באוגוסט 2017

מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

לאה יעקבזן, מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום ובמקרא, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, 350 עמודים. 


המקורות המקראיים והמזרח קדמוניים משקפים תא משפחתי שבראשו עמד האב, בידיו היו סמכויות משפטיות נרחבות ובני המשפחה סרו למרותו. לאחר מותו או בהעדרו ניהלו בניו את המשפחה. מה היה מעמדה המשפטי-פורמלי של האם בחברה הפטריארכלית שבה חיה ופעלה? זה נושאו של ספרה החדש של ד״ר לאה יעקבזן, המחברת, מרצה למקרא במכללה האקדמית גורדון וחוקרת של המשפט במקרא ותרבויות המזרח הקדום. 
יעקבזן מראה שבלעדיותם של האב ובניו לא היתה תמיד מובהקת. גם לאם המשפחה נועד תפקיד משמעותי, בעיקר בכל מה שנוגע ליחסיה עם צאצאיה, כגון נישואיהם, התנהגותם אליה, חינוכם והליכים משפטיים הנוגעים להם. 
הספר הוא עיבוד והרחבה של עבודת הדוקטור שלה שנכתבה בהדרכת פרופ׳ יוסף פליישמן ופרופ׳ קתלין אברהם במסגרת המחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר אילן. 

המבוא לספר עוסק בבית האב במזרח הקדום ובמקרא ובמקום האשה בו. מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום ובמקרא נבחן על רקע השינוי שחל במעמדה המשפטי והחברתי של אישה שילדה ונעשתה אם. האימהות העניקה יוקרה לאשה בבית האב, משום שהיא עמדה בציפיותיו ומימשה את יעד הנישואין   - העמדת צאצאים. 
המקורות המזרח קדמוניים המפרנסים את המחקר הם מקורות משפטיים: קובצי חוקים, אוספים משפטיים ותעודות משפטיות. מהתקופה הבבלית הקדומה ועד התקופה הבבלית החדשה - 2000 עד 700 לפנה״ס. חוקי לפית-אשתר, חוקי אשנונה, חוקי חמורבי, חוקי אשור התיכונה וחוקי בבל החדשה. וגם חוקי החתים (1500-1650 לפנה״ס). האוספים המשפטיים האחרים הם לוח תרגילי חוקים בשומרית (1800 לפנה״ס), והסדרה אנה-אתישו מהמאות ה-18- ה-17 לפנה״ס. כמו כן תעודות משפטיות מתקופות שונות. 
המקורות המקראיים הם משפטיים רק בחלקם, ועוד נוספו עליהם מקורות בפרוזה ובשירה. 
הספר דן במעמדה של האם משני הבטים עיקריים: סמכויותיה בנישואי צאצאיה וסמכויותיה על צאצאיה שהתנהגותם כלפיה נחשבה עבריינית. 
שני הפרקים הראשונים של הספר עוסקים בטקסטים מזרח קדמוניים. הפרק הראשון עוסק בסמכויותיה המשפטיות של האם בנישואי צאצאיה. הפרק השני עוסק בסמכויותיה המשפטיות של האם על צאצאיה שהתנהגותם אליה נחשבת עבריינית. שני הפרקים הבאים עוברים למקרא. הפרק השלישי שואל אם היו לאם במקרא סמכויות משפטיות בנישואי צאצאיה. סדר הדיון הוא היסטוריוגרפי. לתקופה הקדם-ישראלית מייחסת המחברת את סיפור אירוסי רבקה (בר׳ כד) ואת הסיפורים על מעורבות רבקה בנישואי בניה (בר׳ כו 35-34; כז 46-כח 7). לתקופת ישראל הקדומה היא משייכת את סיפור נישואי שמשון (שופ׳ יד), מעורבות האם בנישואי בתה על פי שיר-השירים (שיה״ש ג 5-1; ח 4-1), מעורבות האם בנישואי בתה על פי רות א 9-8, ותפקידי האם בנישואי בתה על פי חוק ׳הנערה המואשמת׳ בדב׳ כב 21-13. הפרק הרביעי עוסק בסמכויותיה המשפטיות של האם על צאצאיה שהתנהגותם אליה עבריינית, על פי חוק ׳בן סורר ומורה׳ בדב׳ כא 21-18, ועל פי ׳חוק הנערה המואשמת׳ בכב 21-20. הפרק החמישי הוא פרק סיכום העוסק בסמכויותיה המשפטיות של האם בנישואי צאצאיה ובעקבות התנהגותם העבריינית כלפיה. 
׳משפע המקורות המשפטים מן המזרח הקדום מתקופות שונות ומאזורים שונים למדנו שהאם הייתה שותפה לאב בהסדרת נישואי בנותיה, ובמקרים אחדים גם של בניה. כאשר האב מת או נעדר הסדירה האם את נישואי בתה בעצמה ולעתים אחי הבת-הכלה פעלו יחד אתה׳ (עמ׳ 290). 
׳מן המקרא אנו למדים שבתקופה הקדם-ישראלית, כמו בתקופות מן המזרח הקדום, היו לאם סמכויות משפטיות בהסדרת נישואי בתה לצד האב, ובהיעדרו לצד אחי הכלה, והיא התערבה גם בנישואי בניה […] האם לקחה חלק בהסדרת נישואי בניה ובעיקר בנותיה, ומילאה תפקידים חשובים בחינוך בתה והכשרתה לקראת נישואיה, ודאגה לרווחתה בהם׳ (עמ׳ 291). 
התכחשות לסמכות האם נחשבה התנהגות עבריינית. אם אלמנה נשארה לגור בבית האב של בעלה, החוק הכתוב הסדיר את זכויותיה בבית האב. צאצאים שניסו לשלול את זכויותיה בבית האב נחשבו עבריינים ועל כן נענשו. 
גם במקרא נענשו בחומרה צאצאים עבריינים שסיכנו את מעמדה ואת שלומה של האם. אולם בניגוד למזרח הקדום, שבו הושתו על הצאצאים העבריינים עונשים שפגעו במעמדם הכלכלי, החברתי, ולעתים המשפטי, במקרא דינו של הצאצא העבריין היה מוות. עוד הבדל הוא שהסמכויות המשפטיות שהיו לאם המקראית על צאצאיה היו שוות לאלה של האב, לא כן במזרח הקדום, שם אי-אפשר להוכיח תמיד שוויון מלא במסכויות המשפטיות בין האב לאם׳ (עמ׳ 292). 










אין תגובות:

פרסום תגובה