ספר חדש - אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת ׳אח׳

ה׳ שיינפלד, א׳ שופמן, אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לכל הרוצה לדעת, א-ב, הוצאת ׳אח׳, קרית ביאליק תשע״ז 2017, 560 עמודים

הידעתם שדידסקאלינופוביה הוא פחד מללכת לבית הספר, שטכנופוביה הוא פחד מטכנולוגיה ושסקסופוביה הוא פחד מהמין השני? אבל על הומופוביה בוודאי שמעתם. ועל פחד מחתונה (גאמופוביה), פחד מנשים (גינופוביה), פחד מאיבר מין זכרי, במיוחד כשהוא זקוף (פאלופוביה), פחד מנחשים (סנייקופוביה), פחד מדגדוג על ידי נוצות (פטרונופוביה), פחד מרופאי שיניים (דנטופוביה) ופחד ממבחנים (טסטופוביה), שמעתם? והרשימה עוד ארוכה. ספרם החדש של הפסיכיאטרים, ד"ר הלן שיינפלד וד״ר אמי שופמן, ׳אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים׳, אינו מכוון רק לאנשי המקצוע בתחום אלא ׳לכל הרוצה לדעת׳. 

ועלי להודות שכמי שרוצה לדעת שנתי התחילה לנדוד בלילות אחרי קריאת הספר. התברר לי שהרבה דברים שחשבתי שהם נורמליים לחלוטין הם בעצם, איך לקרוא לזה בעדינות, ׳בעיות׳? ושאלתי את עצמי: פחד מהמוות או מדברים מתים (נקרופוביה) זו ׳בעיה׳? פחד מגברים רעים, מפורצים ומשודדים (ססלרופוביה) צריך להדאיג אותי? אבל יש להודות שהספר גם הרגיע אותי. התברר לי שאני חפה לחלוטין מפחד מרעיונות חדשים (סנופוביה), מפחד מפילוסופיה (פילוסופוביה) - יש לי אפילו תואר בפילוסופיה - ושאינני חוששת ממילים ארוכות (ססקויפדאלופוביה). עובדה, אני שולטת ביוונית עתיקה ובגרמנית.  

כאן מתבררת הבעיה היסודית של הספר כשהוא מופנה ׳לכל הרוצה לדעת׳ - אין בו מבוא המבהיר את מושגי היסוד. מהו נורמלי, מהי מחלה, מהי סטיה ומהי בכלל פסיכאטריה. עוד קושי שנתקל בו ׳כל הרוצה לדעת׳ הוא אי אחידותו של הספר. לעיתים הוא כמו מילון מונחים: מביא שם של מושג, מידע לקוני על מקורו, והסבר קצרצר על משמעותו (עמודים 191-178 למשל) ולעיתים, בעצם לרוב, הוא נושא אופי אנציקלופדי. יש שהדברים עקרוניים ויש שהם נכנסים לסיפורי מקרה מפורטים. ערכים שיעניינו בוודאי הורים, מורים ומחנכים הם הפרעות אכילה לסוגיהן, דיכאון  (יש סבורים שזו המגיפה של המאה ה-21), טראומה, התמכרויות שונות וסוגיית הזכרון: זכרון חושי, זכרון לטווח ארוך, זכרון לטווח קצר, זכרון כוזב, זכרון מיידי, זכרון עבודה, ויש עוד, אבל שכחתי... נושא שלא מפסיק להעסיק את דעת הציבור הוא נושא הסמים בכלל והשימוש בקנאביס רפואי בפרט, והוא זוכה בספר להארה מרתקת.  

לסיום אביא כמה מדברים הכתובים על הכריכה האחורית של הספר: ׳פסיכולוגיה ופסיכיאטריה שלובות זו בזה באופן שאינו ניתן להפרדה. הן משתנות ומועצמות במהלך השנים, אך בו בזמן משמרות באדיקות רבים מערכיהם הבסיסיים ומהדמויות הקשורות אליהם – אנשי מקצוע דגולים ומטופלים מיוחדים במינם. ספר זה, העוסק בשני תחומים אלה, כתוב וערוך בסגנון אנציקלופדי. הוא מעמיד בפני הקורא מידע נרחב על מושגים, הפרעות ותפיסות, המשתייכים לתחום הנפש. הוא מקיף את היבטיהם הקליניים והתוך נפשיים של הנושאים תוך התייחסות לרקעם הביולוגי, המוכר כיום במידה רבה ומעמיקה יותר מבעבר. רבים מהערכים המובאים בו מודגמים על ידי סיפורי מקרה, המזמינים את הקורא להרגיש כאורח בחדר הטיפולים׳.