ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
על תקליט זהב קטן, המרחף כעת הרחק מעבר לגבולות מערכת השמש, שטות להן עשרות ברכות בשלל שפות, כולל עברית. שתיים מהן כבר מזמן לא נשמעות בפי איש חי על פני כדור הארץ. ובכל זאת, הן ממשיכות לנוע במרחב, בתקווה שקטה שיישות כלשהי, אי-שם אי-פעם, תדע יום אחד לפענח אותן, ולהבין שמישהו מכאן רצה פעם, לומר לה "שלום", ״אנחנו (היינו) כאן״.
בשנת 1977 שוגרו אל החלל שתי חלליות: וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2. משימתן הרשמית הייתה מדעית: לחקור את כוכבי הלכת החיצוניים של מערכת השמש.
אבל על גופן של שתי החלליות הוצמד חפץ קטן שאין לו שום תפקיד מדעי, ובכל זאת הוא אולי המרכיב המרתק ביותר בכל המשימה. זה תקליט זהב (Voyager Golden Record), שעליו נחרט מסר. ניסיון, אולי הנועז ביותר שנעשה אי-פעם, לענות על שאלה אחת: אם היינו צריכים לתמצת מיהי ומהי האנושות, עבור מי שאינו יודע עליה דבר מה, היינו בוחרים להראות ולהמשיע לו?
התקליט לא נועד "לספר את סיפורו של כדור הארץ" במובן של תיעוד מדעי. הוא נועד לשמש מעין מסר תרבותי, עדות אנושית, נבחרת ומכוונת, למי שאולי ימצא אותה אי-פעם, אי-שם, בעתיד רחוק שאיננו יכולים אפילו לדמות אותו בתודעתנו.
את הפרויקט הוביל קרל סייגן, יחד עם צוות מדענים ואנשי רוח. קרל סייגן (1934–1996), כידוע לכל, היה אסטרונום, קוסמולוג, אסטרוביולוג ומדען פופולרי אמריקאי, שנחשב לאחד ממנגישי המדע המשפיעים ביותר בהיסטוריה. סייגן וצוותו ידעו היטב שהסיכוי שמישהו יימצא את תקליט הזהב הוא זעיר עד כמעט אפסי. אבל הם בחרו לחשוב במונחים אחרים לגמרי מאלה שאנחנו רגילים אליהם.
מה יש בתקליט?
ברכות ב-55 שפות: קולות אנושיים מכל קצוות העולם, ובהם גם ברכה בעברית. לצד השפות המודברות של ימינו, נכללו גם שפות עתיקות, בהן שומרית ואכדית. את הברכות מקדימה ברכה של מזכ"ל האו"ם דאז, קורט ולדהיים. והוא נשמע אומר באנגלית: "אני שולח ברכות בשם אנשי כוכב הלכת שלנו."
ההנחיה היחידה שניתנה למברכים שבאו אחריו הייתה, שזו צריכה להיות ברכה לישויות חוצניות אפשריות, ושהיא חייבת להיות קצרה. השאר הושאר להם. רוב המברכים היו סטודנטים וחברי סגל מאוניברסיטת קורנל, שגויסו כמעט באופן ספונטני.
התוצאה היא תערובת מרגשת של רשמיות ופשטות אנושית. כמה דוגמאות ממחישות את הטווח:
עברית - דיוויד אוון אמר פשוט: "שלום".
שומרית -
שומרית - silim-ma he₂-me-en שפירושו Welcome! [May you be healthy!].
חתית "אששולי" - ברכה, במובן של "ברצון טוב".
פונג'אבית - "אאו ג'י, ג'י איאאן נו" - "ברוכים הבאים. עונג לקבל אתכם."
ספרדית - "הולה אי סלודוס א טודוס" - "שלום וברכות לכולם."
כלומר - לא הצהרה מתוכננת ואחידה, אלא מקבץ קולי של בני אדם אמיתיים, כל אחד בשפתו שלו, אומרים בקיצור: אנחנו כאן, ושלום לכם. אין כאן שום ניסיון ליצור מסר מקובע.
קולותיו של כדור הארץ - רעמים, גשם, פעילות געשית, קולות של בעלי חיים, ציפורים ולווייתנים. ולצדם קולות אנושיים: צחוק, צעדים, פעימות לב, נשיקה, מכונות ומנועים.
כתשעים דקות של מוזיקה, המייצגת את המגוון התרבותי של האנושות: יצירות של באך, בטהובן ומוצרט, מוזיקה מסורתית ממקומות שונים בעולם, ועד לצ'אק ברי.
115 תמונות ותרשימים, שקודדו על גבי התקליט עצמו, ובהם דימויים של גוף האדם, של החיים על פני כדור הארץ, של בעלי חיים וצמחים, של טכנולוגיה ומבנים, של נופים ושל חברה אנושית, ואף ניסיון לסמן את מקומנו ביקום.
יש נטייה לתאר את התקליט כ"קפסולת זמן שתשרוד מיליארדי שנים", אבל כדאי להיזהר מהניסוח הזה. נכון יותר לומר שהתקליט נועד להיות מסר שיישמר לאורך פרקי זמן עצומים; אך טענה על עמידות פיזית לאורך מיליארדי שנים היא כבר טענה מדעית שקשה להבטיח בוודאות.
החלליות ממשיכות, גם עכשיו, במסען אל מחוץ למערכת השמש. ובתוך כל אחת מהן - דיסק קטן, ועליו מסר גדול להפליא:
אנחנו כאן. כך נשמעים הקולות שלנו. כך נראה עולמנו. וזה מה שבחרנו לספר על עצמנו.
אולי זהו אחד הדברים היפים ביותר שהאנושות עשתה: ברגע של הסתכלות אל האינסוף, היא ניסתה להגדיר לעצמה - ולעולם שאולי אינו יודע כלל על קיומה - מי היא.
והנקודה המרתקת ביותר, בעיניי, היא לא הטכנולוגיה ולא המדע, אלא הבחירה עצמה: מה שנבחר לייצג את האנושות לא היה רק הישגים מדעיים וטכנולוגיים, אלא גם פעימת לב, צחוק, נשיקה, שפה ומוזיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.