בלדה לשושן צחור

יצחק מאיר

Lilium candidum

לכבוד החג אני מגיש לנכדותיי ולנכדיי דורון, בלדה לשושן צחור. חג הפסח המשמש ובא נטע בי רצון לכתוב משהו ברוח חד גדיא, לא ברוחו האפלה כלשהו, אלא ברוחו הבלדיסטית, בטבע הפתוח, במדבר שיפרח כשושנה, אופטימי ועם זאת, מי יודע, מעשה של גורל וסיפור של תקווה. כמובן שהבלדה מוגשת לכלל ישראל.

שושן צחור פקח עיניו

נבהל, סביבו מדבר.

לא צל, לא עץ, ולא ענף,

לא ציפור שיר, לא פרח בר.

שושן צחור, רועד, לבד,

אויה אם הוא יאבד.

מי ישמור אותי מרע,     

אבדתי אללי.

זרחה השמש ואמרה,

אני. סמוך עלי.

אני אביא לך אביב,

אזין אותך באור,

תנוח נפשך חביב,

אשמור אותך שמור. 

שושן צחור, רועד, לבד,

אויה אם הוא יאבד.

שמע ענן, אמר שושן,

השמש יהירה,

היא משקרת בלי בושה,

כוחי עמי להסתירה.

היא לא תביא לך אביב

היא לא תזין אותך באור,

תנוח נפשך חביב,

אני פה ואשמור.

שושן צחור, רועד, לבד,

אויה אם הוא יאבד.

שמע מטר, אמר שושן,

ענן נודד לו בעולם,

הוא משקר בלי בושה,

אחרי בואי הוא נעלם.

הוא לא יגן מפני חמה,

היא לא תחדל לבעור,

אני ארווה האדמה,

אני פה ואשמור.

שושן צחור, רועד, לבד,

אויה אם הוא יאבד.

שמע החול, אמר שושן,

מטר בוגד לתיאבון,

הוא משקר בלי בושה,

ממיר ברכה בשיטפון.

הוא לא ירווה את אדמתך,

יבא לא בעתו,

ועל אפך וחמתך

יסחף אותך אתו.

אני לעד, שלך תמיד

בחום יוקד, בקור.

כוחי עמי, אני אמין,

אני פה ואשמור.

שושן צחור, רועד, לבד,

אויה אם הוא יאבד.

שמעו רוחות, אמרו שושן,

רק אל תבנה על חול,

הוא משקר בלי בושה,

מה הוא כבר יכול...

אנחנו מטאטאים אותו

לים, הוא שב כחוף,

בוכה בקצף על מותו,

נסוג ותש כוחו.

אנחנו נעביר אותך

עד הררי המור,

נפיץ בחלד את הודך,

אנחנו פה לשמור.

שושן צחור, רועד, לבד,

אויה אם הוא יאבד.

שמעו שמים, הו שושן,    

הרוח חצופה,

היא משקרת בלי בושה,

תוך רגע היא סופה.

נולדת פלא, כה תהיה,

הו,אל תירא מרע,

כה תפרח וכה תחיה

שושן לתפארה.

ובזכותך, שבעה מונים,

יפרח מדבר, זכור,

ומן התכלת במרומים

אותך לעד נשמור.

שושן צחור מגיל ירעד

צחור לעדי עד.

ליל פסח התשע"ו