ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)
 |
|
|
כשרץ יוסף לחברה, לספר על החלום// הוא לא ידע, שבעטיו הוא לא ישוב הביתה בשלום.// שִברו של החלום היה אז אלימות וָשבר// ולא רק מאגר של אלומות דגן וָשֶבר.// נטול כֻתונת הפסים - סמלה של גאווה// הושלך מאיגרא רמה לבור של ענווה.// את לֶקח מעשיו על בשרו הוא חש,// ובעֵרומו, כמו נולד הוא מחדש.// וכשהבן המועדף// אל מִשְבְּרי חיים אמיתיים נחשף,// את השברים, שברי חייו אסף.// מסלול חיים חדש, עיצב בעצב וחָכמה// כשהשליחות – תרתי משמע -// הייתה לו למילה מנחה,// ובזכותה היה לאיש מצליח המקרין סליחה.//
הכול צָפו בו אז בהשתאות// אוגר תבואה כנמלה ללא לאות// ובעזרת השם צולח את משבֵר החקלאות.// וכשאחיו המיוסרים השתחוו לו, ממש כפי שחלם,// ויאוש ואשמת שווא איימו להפלילם.// מרעב ומבוכה, את רוּם מעמדו ניצֵל, להצילם,// הסיפור מראשיתו שזור פואמה פדגוגית חדשנית.// שרשור מחרוזת חינוכית ועדכנית:// האל ידע כי רק חינוך בהתנסות יוכל// לחולל בבן המפונק את השינוי המיוחל.// וכשהשיטה החינוכית אכן צלחה// יוסף המחנך יישם אותה על בני המשפחה.// מסכת חינוכית העביר את האחים// וכך גם הם הפנימו את שינוי הערכים.//
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה