פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, תרבות ולשון
|
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַזְּמָן
והַזְּמָן בָּרָא אֶת אֱלֹהִים
ואֱלֹהִים בָּרָא אֶת הַמִּלִּים
וַיִּקָּרֵא שְׁמוֹ "בֶּן-הַזְּמַנִּים"
והַזְּמָן בָּרָא אֶת אֱלֹהִים
ואֱלֹהִים בָּרָא אֶת הַמִּלִּים
וַיִּקָּרֵא שְׁמוֹ "בֶּן-הַזְּמַנִּים"
וְהַזְּמָן בָּרָא אֶת הַחִדָּלוֹן
וְהַחִדָּלוֹן בָּרָא אֶת הַתְּהוֹם
וְרוּחַ הַזְּמָן עַל אֱלֹהִים
וְהַזְּמָן בָּרָא אֶת הַבְּהִילוּת
וְהַבְּהִילוּת יָלְדָה אֶת הַחֲרָדָה
וְאין לאֱלֹהִים מְנוּחָה
כְּמוֹ יוֹנָה
שֶׁלּא מָצְאָה מִדְרַך לְכַף רַגְלָהּ
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הַזְּמָן כִּי רָע
וַיִּרָא
כִּי לַּזְּמָן הַכּוֹחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה
וַיִּרָא
כִּי לַּזְּמָן הַכּוֹחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה
וַיחְפֹּץ אֱלֹהִים לְגְזֹור עַל הַזְּמָן כְּלָיָה
וַיֵּדַע
כִּי במות הַזְּמָן
תָּבוֹא עָלָיו מִיתָה.
וַיֵּדַע
כִּי במות הַזְּמָן
תָּבוֹא עָלָיו מִיתָה.
וַיִּצְחָק הַזְּמָן
צְחִיקָה גְּדוֹלָה:
אֲנִי הַמֶּלֶך
וְלִי הַמֶּמְשָׁלָה.
וַיֹּאמֶר הַזְּמָן קַדִּישׁ עַל אֱלֹהִים
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ
בְּשֵׁם כָּל הַזְּמַנִּים
צְחִיקָה גְּדוֹלָה:
אֲנִי הַמֶּלֶך
וְלִי הַמֶּמְשָׁלָה.
וַיֹּאמֶר הַזְּמָן קַדִּישׁ עַל אֱלֹהִים
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ
בְּשֵׁם כָּל הַזְּמַנִּים
שיר הגותי של פרופ׳ עדנה אפק האהובה ונערצת , השיר מביע כאב של האנושות וכעס על האלוהים עד כדי קריאת קדיש לכבודו מעין שיר ״אנטי ״ לא רק אטאיסטי ,
השבמחקאבל לא !!!אלוהים חי וקים לא ניברא ע״י אחר
כפי שאמר ״ אני ראשון ואת אחרונים אני הוא״
הוא יצר את הזמן
צר לי לא !!! להסכים עם עדנה הניפלאה אך לא !!!צריך לשמור על התקווה אלוהים הוא התקווה הוא הטוב בעולם המקולל זה
God is Good, God is Goodness .וירא אלוהים כי טוב
השבמחקאלוהים אמר ״אני ראשון ואת אחרונים אני הוא״
הרשעים רצחו שליש מעמינו
אך עם ישראל חי ואלוהים חי
כפי שאמר ״ כי נשאתי ידי למרום ואמרתי חי אני לעולם״
הוא החיים והתקווה בעולם המקולל שלנו כפי שאמר איוב ״ ואחר עורי ניקפו כל זאת ומבשרי אחזה אלוה״