 |
|
חריתת מנורת שבעת קנים. צילום: סער גנור, רשות העתיקות
|
הבור מצוי בשפלת יהודה ובסביבתו יש מבנים ומערכות מסתור מימי מרד בר כוכבא (מאה 2 לספירה), ומבנים מהתקופה הביזנטית. התגלית מחזקת את הידע המחקרי על אופיו היהודי של היישוב בתקופת בית שני. ייתכן שהמנורה נחרתה בבור המים לאחר חציבתו הראשונה – אולי על ידי תושבי היישוב היהודי ששכן במקום בימי בית שני וימי בר כוכבא, ומאוחר יותר - בתקופה הביזנטית, יתכן שבמאה ה-4 לספירה, נחרת הצלב. ויש גם אפשרות נוספת, המנורה והצלב כאחד נחקקו על ידי יהודים שהחזיקו בשניהם!
המנורה היתה סמל יהודי מובהק בעת העתיקה. באזור שפלת יהודה מוכרים עד כה שני תחריטי מנורות: האחד - בבית בד בבית לויה, בו המנורה מתוארת בסגנון דומה, והשני - במערכת קבורה באזור בית גוברין. מנורות נוספות מתוארות על נרות חרס מטיפוס בית נטיף. לציור המנורה שהתגלה עתה בבור המים יש בסיס של שלוש רגליים, ונראה כי היא מתארת את המנורה שהוצבה בבית המקדש בתקופת בית שני. על דפנות המערה נמצאה חריתה נוספת, הנראית כמפתח ארכובה, האופיני לעת העתיקה, וחריתות נוספות, שחלקן טרם פוענחו. בצמוד לבור המים נמצא קולומבריום שבו נהגו לגדל יונים בעת העתיקה. בימי הבית השני, שימשו היונים כחלק מטקס הקרבת הקורבנות בבית המקדש.
המנורה היתה סמל יהודי מובהק בעת העתיקה. באזור שפלת יהודה מוכרים עד כה שני תחריטי מנורות: האחד - בבית בד בבית לויה, בו המנורה מתוארת בסגנון דומה, והשני - במערכת קבורה באזור בית גוברין. מנורות נוספות מתוארות על נרות חרס מטיפוס בית נטיף. לציור המנורה שהתגלה עתה בבור המים יש בסיס של שלוש רגליים, ונראה כי היא מתארת את המנורה שהוצבה בבית המקדש בתקופת בית שני. על דפנות המערה נמצאה חריתה נוספת, הנראית כמפתח ארכובה, האופיני לעת העתיקה, וחריתות נוספות, שחלקן טרם פוענחו. בצמוד לבור המים נמצא קולומבריום שבו נהגו לגדל יונים בעת העתיקה. בימי הבית השני, שימשו היונים כחלק מטקס הקרבת הקורבנות בבית המקדש.
 |
|
הקולומבריום. צילום: סער גנור, רשות העתיקות
|
גילוי מרעיש
השבמחק