משחק הלוטו והקופסה הכחולה של קק״ל: מתוך ספרו של גדי כפיר על ציונות ומשחקי קופסה

גדי כפיר, ציונות ומשחקי קופסה 1948-1900, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשע״ו 2016, הכתוב להלן מתוך עמודים  46-40 בקיצור-מה.

המחבר וספרו על רקע פאזל ׳פלשתינה-א״י׳

משחק הלוטו התפתח כמשחק לימודי בעיקר בגרמניה, ובהשפעתו פיתחו העולים ארצה ִמשחקי לוטו כמו ‘דומינו ארץ ישראל', ‘הישוב והארץ', ‘לוטו הסתכלותי' ועוד. ב'דומינו ארץ ישראל', יש תמונות היוצרות רצף קווי, ועל כן יש רק אפשרות אחת ליצור את רצף התמונות הרצוי ואין מקום לבחירה. זהו משחק חינוכי, שלרצף שנוצר בו נודעות משמעויות מלמדות. גם בלוטו ‘הישוב והארץ' מובא מידע נרחב על היישובים בארץ ומיקומם, מספר התושבים ועוד. 

הצלחת המפעל הציוני, הפיכת ארץ שוממה לארץ נושבת, הייתה מותנית כמובן במימון נרחב מצד העם היהודי. קק"ל השתמשה ברעיון התרומה שהיה נהוג בקרב היהודים עוד בימי בית ראשון והסבה אותו לשימושה כמושג נתינה של רוח וחומר; יישום חדש של רעיון ישן ומוכר בקהילות היהודיות — רכישת אדמות בשיתוף הקהילה כולה, על כל חבריה, עם אחריות לאומית ליישוב הארץ. על קופות הצדקה שהיו מצויות בכל בית יהודי נוספה קופה לאיסוף כספים למען ארץ ישראל, קופסה כחולה, שהפכה לשם דבר ולנושאת דגל התרומות של קק"ל.* תחילה היו לקופסה צורות שונות בהתאם לארץ ייצורה, אך לימים החלו לפעול למען ייצורה בארץ ישראל כקופסה אחידה, 'הקופסה הכחולה'. מספר הקופסאות שהופצו עד לאחר מלחמת העולם השנייה נאמד בשלושה מיליונים. ‘הקופסה הכחולה' שימשה לא רק לאיסוף תרומות אלא גם אמצעי להחדרת רעיון גאולת הקרקע ויצירת בית לאומי בארץ ישראל; זאת בדרך של קידוש סמלים וטקסים חדשים והכנסתם אל התרבות הדתית–טקסית המוכרת, כמו למשל הצבת הקופסה ליד נרות השבת, מנהג קדום, שעתה נלוותה לו משמעות תרבותית חדשה. בכרזות קק"ל הודגש כי כל תרומה, קטנה כגדולה מסייעת לבניין הארץ.

במשחק ‘לוטו דומינו ארץ ישראל' יש ביטוי חזותי להתמקדות קק"ל ברכישת קרקעות בעמקים ובמישור החוף, כגון עמק יזרעאל, עמק זבולון, עמק חפר; רק בשנות השלושים היא החלה לרכוש קרקעות באזורים נוספים. בחלק גדול של אבני המשחק מופיע צבע חום, המסמל את האדמה, ורוב הפעילויות המתוארות במשחק נסבות על חקלאות ובניין היישובים; הפעילות העירונית היחידה משתקפת במבנה הגימנסיה הרצליה. הדבר עשוי גם לרמוז לתחום החינוך, שקק"ל תרמה לו באמצעות ‘ארגון המורים למען קק"ל'. כל סוגי הפעילויות המוצגים ַבמשחק מסמלים את החיים בארץ המתחדשת בהתאם למטרות הציונות: עבודות בחקלאות, הקמת יישובים ובנייתם, הגנה על המתיישב ואף עבודות בית. 

על אף ֶשהמשחק נוצר כנראה בארץ ונשלח גם לסניף קק"ל בברלין, הוא מבוסס על מטבע הדולר של ארצות הברית; בתחילתו של המשחק מופיעים סנטים אמריקנים שההסתדרות הציונית העולמית שמה בתוך ‘הקופות הכחולות'. יש בכך הד לוויכוח שהתעורר בוועידת לונדון בין ציוני אירופה בראשות חיים ויצמן לבין ציוני ארצות הברית בראשות לואיס ברנדייס, מהי הדרך העדיפה לגייס כספים לבניין הארץ, האם באמצעות פנייה לציבור הרחב או דרך הקמת חברות כלכליות. גישתו של ויצמן התקבלה וקק"ל הפכה למגייסת הראשית של הכספים לרכישת הקרקעות בארץ.

ה'קופסה הכחולה' נוטלת מקום מרכזי במשחק: הוא נפתח בתרומה ומסתיים בריקוד עם שקי התרומות. תרומה של סנט אחד לקופסה הכחולה מתגלגלת לארץ ישראל ובעזרתה פועלת קק"ל בדרך ארוכה: מן הקופסה מועמסות התרומות על קרונות, הקרונות מגיעים לאנייה המפליגה מזרחה תחת שמים כחולים, מן הנמל עוברות התרומות דרך המדבר על דבשות גמלים לארץ ישראל. כאן, על רקע הרי יהודה ושומרון, מופיעות על הקלפים והלוח כל תמונות עיבוד הקרקע כסיקול וחריש, ניקוז וסלילה, הקמת משק חי, זריעה ושתילה, הקמת אוהלים ובתים, ועל אלה נוספים כמובן כלי עבודה כחרמש וקלשון, פטיש ומסור, כלי בית ומטבח, טיפול בתינוק ובילד. לאחר ההשקעה מתואר שלב האיסוף והקציר, הקטיף והבציר; ובעקבותיו המשבצת הרוחנית בעיר — גימנסיה הרצליה, שמשולב בה גם חינוך גופני.

הקק"ל היא הקרן הכספית המרכזית של התנועה הציונית לגאולת אדמות בארץ ישראל. היא נוסדה על פי החלטת הקונגרס הציוני החמישי בבאזל בשנת 1901, והנהלתה ישבה בברלין. עד תום מלחמת העולם הראשונה גאלה הקק"ל כמיליון דונם, רכשה והכשירה את האדמות שנגאלו לצורכי התיישבות יהודית. בשנת 1922 עברה הנהלת הקק"ל מברלין לבניין המוסדות הלאומיים בירושלים. כדי להביא את תודעת הקק"ל לידיעת הציבור, היא פעלה בשני מישורים: רשמי, ולא–רשמי. במישור הרשמי הודגשו סמלים וססמאות, וכשרצו להתרחב כדי להגיע לקהלים נוספים, פנתה הקק"ל למישור הלא–רשמי ופעלה נמרצות בבתי הספר, בתנועות הנוער, ארגנה חגים וטקסים ביישובים, פרסמה כרזות, בולים ומשחקים וכמו כן קיימה פעילות הסברתית בקרב יהודי התפוצות. בשנת 1926 התפרסמה כתבה בשבועון ‘בן ארצי' המתארת את המשחק. בכתבה יש פנייה לילדי ישראל ‘כפי שהקק"ל זכרה אתכם והוציאה עבורכם ִמ ְשׂ ָחק חדש ומשעשע כך תזכרו אתם והוריהם לתרום ולזכור את מפעלה הגדול של הקק"ל'. הוראות המשחק פורסמו בחמש שפות: ספרדית, יידיש, אנגלית, גרמנית, ועברית. 

פרנסי הקק"ל השתמשו בקופסה בשתי רמות: מעשית — איסוף הכספים, מוסרית–לאומית — בהחדרת המעשה הלאומי בפעילות הקק"ל בגאולת הקרקע ויצירת בית לאומי בארץ ישראל לקהל הרחב. גם שיטת איסוף הכספים הייתה שנויה במחלוקת אידאולוגית: בשנות העשרים הראשונות נאספו התרומות על ידי מתנדבים. בשנות השלושים הועבר הנושא לאוספים בשכר. 

ככלל, ניתן לומר כי כשישית מהכנסות הקק"ל הגיעה באמצעות הקופסאות. באופן יחסי לשאר אמצעי איסוף הכספים כגון: מפעלים לאומיים, תרומת עצים, בולים, עיזבונות וספר הזהב, הייתה הקופסה הכחולה ראשונה. כדי להביא את תודעת הקק"ל למודעות הציבור הרחב, נקטה הקק"ל במדיניות של הפיכתה לדת אזרחית, כלומר קידוש סמלים וטקסים הנארגים אל תוך התרבות הדתית–טקסית המוכרת. התרומה הייתה לחלק משגרת היום–יום, וכך גם איסוף התרומות כשלעצמו היה טקס שעורר את הקשר לארץ ישראל. יש כרזות המדגישות את התרומה הקטנה — 5 פרוטות, פני אחד או 5 פפניג — אשר נאספות לסכום גדול.

* הטקסט והתצלומים דלעיל מתפרסמים כאן באדיבות המחבר ובאדיבות הוצאת יד בן צבי. 

* הערה של לאה מזור
הזיקה בין קופת הקרן הקיימת לישראל לבין קופות הצדקה מודגמת בצילומי הקופות הללו שנעשו במוזיאון היהודי באמסטרדם. 

קופת צדקה וקופת קק״ל. המוזיאון היהודי באמסטרדם
צילום: יואב מזור