מתן מורג, מורה ומחנך
 |
|
|
אַבְרָהָם לֹא יָדַע
הָלַךְ
וּבָא
וּבָנָה
וְעָרַךְ
וְעָקַד
וְשָׂם
וְשָׁלַח
יָדוֹ לָקַחַת הַמַּאֲכֶלֶת.
וְהַמַּלְאָךְ קָרָא
וּלְיִצְחָק קָרָה
נֵס.
אֲבָל הָאִמָּהוֹת יוֹדְעוֹת
שֶׁמְּדֻבָּר בְּנִסָּיוֹן. וּבְכֹל זֹאת הֵן
מְגַדְּלוֹת, מְחַבְּקוֹת, מְנַשְּׁקוֹת,
אוֹהֲבוֹת, אוֹהֲבוֹת, אוֹהֲבוֹת...
וְהַמַּלְאָכִים קוֹרְאִים
מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת:
"קְצִין הָעִיר".
"קְצִין הָעִיר".
All the mournings of the world of Israel are the trial of the fathers and the mothers
השבמחקשיר מרגש כואב מזעזע , הניסיון חל על אבות ואמהות העקידה הישראלית
נר לנשמת
השבמחקכְּאֵב שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם,
שֵׁם, שֶׁכָּל אוֹת בּוֹ פֶּצַע.
פֶּצַע, שֶׁהוּא נִיר, שֶׁלֹא
יֵחָרֵשׁ עוֹד בִּשְׂדוֹת הַחַיִּים
וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה מְרַחֶפֶת
בִּשְׁדוֹת הַזִּכָּרוֹן,
שֶׁנִּירָם אָבַד.
נוֹתָר רַק נֵר אֶחָד
לְנִשְׁמַת
וּכְאֵב, כְּאֵב, כְּאֵב
הִלָּה סְבִיבוֹ.
נורית שושני
25.9.97 (יום הולדתו של ניר
אחייני אשר אהבתי, שנפל באסון המסוקים)
אני דודה של ניר. כשניר היה כבן 15 הייתה לי תחושה עזה שלא אזכה לראותו משתחרר כשהוא חי מהשירות בצה"ל - הייתה מערכת אהבה גדולה ביני ובין ניר ושנים שתקתי את הידיעה המצמררת שחוויתי. כשקרה האסון ישבתי לבד בבית, שמעתי את החדשות וזעקתי זה זה, ידעתי שהוא אמור לטוס ליחידה שהיה מוצב בה במסוק. אני נושאת את הכאב המוקדם הזה בליבי עד היום. 20 שנה חלפו ועדיין אני כואבת.