אלי יונה, משורר
במדבר
גַּם מִן הָרֹאשׁ שֶׁלִּי קָשֶׁה מְאֹד לָצֵאת;
עֵרֶב רַב שֶׁל רַעְיוֹנוֹת, מַחְשָׁבוֹת, תִּקְווֹת, חֲלוֹמוֹת
חַג בּוֹ בְּמַעְגָּלִים כִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
וּכְשֶׁאֲנִי שׁוֹקֵעַ בְּמָרָה שְׁחֹרָה,
בַּת קוֹל לוֹחֶשֶׁת לִי:
נַסֵּה לְהָפִיק מָתוֹק.
וּכְשֶׁאֲנִי נִתְקָל בְּאֶבֶן נֶגֶף:
הֲפֹךְ אוֹתָהּ לְמַיִם.
וַעֲדַיִן, עֶבֶד בִּטְנִי אֲנִי, נִקְבַּר בַּתַּאֲוָה וְלֹא מַפְסִיק לְהִתְלוֹנֵן.
יֵצֶר הָרַע מִזְדַּנֵּב בִּי כְּמוֹ עֲמָלֵק
וּשְׂרָפִים שׂוֹרְפִים.
הַקּוֹל הַשָּׁפוּי שֶׁלִּי מַשְׁקִיף מֵרָחוֹק, לֵאֶה, זָקֵן,
מַפְנֵה לִי עֹרֶף, מְאֻכְזָב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.