מנורת המשכן כעץ החיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

התורה מספרת בהרחבה על מנורת זהב בעלת יופי עילאי, שנרותיה האירו את האפלה במשכן ה׳ במדבר. מרדת הלילה ועד הפצעת קרני האור של הבוקר דלקו נרותיה. מהי אותה מנורת זהב ואילו אמונות ודעות היא מסמלת? 

המנורה היתה כולה זהב בהבדל מכלי המשכן הגדולים האחרים שהיו רק מצופים זהב. משקל הזהב שנדרש לעשיתה על מלקחיה ומחתותיה היה "כִּכָּר זָהָב טָהוֹר" (שמות לז, כד), וכינויה, ״הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה״ (ויקרא כד, ד) הביע את קדושתה.

המנורה היתה הכלי היחיד שעליו נאמר במפורש שהוא נעשה בדיוק על פי מה שהראה ה׳ למשה: ״כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת־הַמְּנֹרָה״ (במדבר ח, ד). המנורה היתה עשוייה מקשה אחת (שמות כה, לא), צורתה היתה כשל גזע היוצא מתוך ‘ירך’, דהיינו, מתוך בסיס שהוא מעין שורש, וממנו הסתעפו קנים בדומה לענפי עץ. ״שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי״ (כה, לב; לז, יח). יחד עם הקנה האמצעי הגיע מספר קניה לשבעה, שהוא מספר טיפולוגי המבטא שלמות. הקנים היו מעוטרים בגביעים משוקדים, כפתורים ופרחים והם הקנו למנורה צורה של עץ שקד העומד במלוא פריחתו.

במחשבת המקרא העצים מאפיינים מקומות פולחן ארציים. בעבודת האלהים העתיקה בישראל היה מקובל פולחן העץ הקדוש. בארץ היו מקומות פולחן הקשורים לעץ או לעצים קדושים (בראשית יב, ו-ז; לה, ד; יהושע כד, כו-כז; שופטים ט, ו). עץ קדוש היה מקום מתאים להתגלות ה׳ (ו, יא ולבניית מזבח (שם פסוק כד). הנוהג לקשר בין עץ קדוש למזבח ה׳ נתן את אותותיו באיסור שבספר שבדברים טז, כא. מקומות פולחן הקשורים לעצים היו לא רק לה׳ אלוהי ישראל. במקרא חוזרת ונשנית האשמת בני ישראל בעבודת אלהים אחרים ״תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן״ (ישעיה נז, ה ועוד). 

עץ השקד הוא הראשון לפרוח מבין עצי הפרי של ארץ ישראל, ועל כן פרחיו מסמלים את כוחם של החיים המתחדשים. העץ מופיע בחזון מקל השקד של ירמיהו (ירמיה א, יא-יב), ובמסורת על פריחת מטה אהרן שבאהל העדות (במדבר יז, טז-כד). 

הקשר בין עץ השקד לבין כוח החיים ניכר בסיפור על יעקב שהצליח להגביר מאד את כוח ההמלטה של הצאן באמצעות מקלות של עצי לבנה, לוז וערמון (בראשית ל, לז-לט), ולוז, כידוע, הוא שמו של עץ השקד על פי הארמית והערבית. 

בלוז חלם יעקב על סולם המוצב ארצה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. כשהוא הקיץ משנתו הוא הכריז ״מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם״ (בראשית כח, יז), הקים שם מצבה, יצק שמן על ראשה, וקרא את שם המקום ההוא ״בֵּית־אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם־הָעִיר לָרִאשֹׁנָה״ (כח, יט). האם נקרא המקום ׳לוז׳ על שם עץ שקד מקודש שהיה בו? 

תפקידו של אהרן הכהן היה להעלות את נרותיה של מנורת המשכן (שמות לה, יד) ״מֵעֶרֶב עַד־בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד״ (ויקרא כד, ג). 

השימוש במנורה כבסיס לנרות עשה אותה לעץ של אור. נר דולק ואור הם סמלים מובהקים של חיים ושל ה‘ הנותן חיים לכל חי. האור מסמל את הטוב, את החיים ואת הנשגב האלוהי. 

״נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם״ (משלי כ, כז) ומשורר תהלים אומר לה‘ ״כִּי־עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר״ (לו, י).

מנורת הזהב שבמשכן על עיטוריה המשוקדים ונרותיה המאירים סימלה את החיים והפריון, ובטאה את האמונה שה׳ הוא בורא החיים ויוצר התנאים הסביבתיים המאפשרים את התמדתם. היא היתה התחליף הפולחני לעץ החיים המיתי של גן העדן האבוד (בראשית ב, ט; ג, כב, כד). האדם גורש אמנם מגן העדן אבל הוא לא חדל מלערוג אליו. גן העדן מסמל את העולם המושלם כפי שעלה מלכתחילה במחשבת יוצרו, ומנורת המשכן המחישה למאמין את מציאות התום הבראשיתית ואת חווית הקירבה אל האלוהי.