יום שישי, 25 ביוני 2021

על הסיפור: ״לדינו של מוכר בורקס בפלורנטין״ מאת בן-ציון יהושע

חגי קמרט, סופר ומשורר



יהושע בן-ציון, ״לדינו של מוכר בורקס בפלורנטין״, מתוך: קץ הפלאות: עשרים וארבעה סיפורים, הוצאת ספרי ניב, תשפ״א 2021, 256 עמודים

א. כללי
אנו מכירים במושג תאודיציה - הצדקת הדין. היינו קבלת הדין כגזרת שמים בהנחה שמעשי האל רק נכונים וטובים הם. אלא מאי? מול התאודיציה עומד אחד היצרים החזקים של האדם והוא ייצר הקיום. שני כוחות מנוגדים; האחד נובע מהמצב הפיסי השני מהמישור הרוחני. שני הכוחות המנוגדים האלו סובבים בסיפור העממי וניכרים יפה בסיפורים היפים שבספר הפלא "קץ הפלאות“ של יהושע בן ציון (2021). קבלת הדין מול היאחזות בקרני המזבח, היינו באמונה העממית שיכולה אולי להפר את הדין או להקל ממנו. זו האמונה הקשורה בעולם המיסטיקה, תורת הסוד, המסתורין, קמעות למיניהם, מים קדושים, ומה עוד נאמר; חביבים אשליות!

הצדקת הדין יכולה להיות מושאלת מחיים ומוות לכל תחום בחיים אהבה, פרנסה, תאונה וכו'.

ההתנגשות הזאת בין הקבוע למשתנה, בין הגורל לבין הבריחה ממנו אל התקווה המיסטית, מסתורית משהו, היא מהות סיפורי "קץ הפלאות" שבספר. סופם של הפלאות והתפקחות לחופש, למציאות הטופחת על כל שעל ושעל בחיי אדם.

לצורך הסקירה בחרתי מתוך הספר סיפור אחד שיכול להראות גם את המוטיב הנ"ל וכן אומנות היצירה של הסיפור הקצר כפי שמוצא את ביטויו בכתיבתו של בנציון יהושע.

ב. מבוא קצר
בראש ובראשונה ברצוני לומר שאני משתדל ככל יכולתי לא לגלות טפח ולא טפחיים מהסיפור, כדי לא לקלקל לקורא את ההנאה מהקריאה. לכן אני מתייחס בעיקר לאמצעים הספרותיים שהסופר משתמש בהם, היינו מעקב או ניתוח של עבודת הסופר ביצירתו. נכון שקשה להתעלם מהעלילה אך במקרים כאלו של מובאות אני מנסה לסתום ולא לפרש.

הסיפור עצמו קולח מהמילה הראשונה ועד סופו. מותח, כתוב בשפה נאה טובה לכל עין., הדמויות הן נורמטיביות. כאלו שנמצאות בין שורותינו. מדברות בשפה פשוטה, עממית ( לא גבוהה גבוהה) ובגובה העיניים. הסגנון עשיר ומדויק. אין שום הצטעצעות לשונית או התחכמות או התרברבות מיותרת. המספר אובייקטיבי לאורך כל הסיפור. גיבורי הסיפור פשוטים בעלי תכונות אנושיות בהחלט.

ג. מימד הזמן
ישנו שיר של ניר פרידמן בשם "חי בפלורנטין חולם על ניו יורק סיטי" (בהשאלה לסיפורנו כך אירנה בבוסטון חולמת על ישראל, בישראל חולמת על בוסטון).

נמצאנו למדים שגם בסיפור שלנו גורם הזמן משחק תפקיד חשוב. לפעמים הוא עומד ביחס ישיר למרחק כמו שיחה מבוסטון הרחוקה לירושלים והמרחק חופף איך שהוא לתקופת הזמן בין האירועים מלפני שנים בבוסטון לזמן העכשווי כאן בארץ. התאימות הזאת נפלאה.

מימד הזמן מובלט לא רק במרחק בין אירועים שהיו, לאלו העכשווים, אלא גם במורה הזמן- השעון. האישה מתנצלת: " על השעה המאוחרת אצלכם" היינו הפרשי זמנים!

ההגעה לארץ תהיה בשבוע הבא היינו מרחק זמן מהטלפון לפגישה המיועדת בתוך זמן הטיסה, כפונקציה של מרחק דרך! סיכומו של דבר שכבר בקטע הראשון, בשורות הראשונות של הסיפור, ישנו משחק יפה מאוד עם גורם הזמן המשתנה. שעה שונה, מרחק דרך, זמן הגעה, זמן כפונקציה של דרך. את משחקי הזמן נראה גם הלאה לאורך הסיפור.

ד. אופי הדמויות הפועלות
הדמויות כאמור פשוטות, עממיות, כל אחת עם התכונות והמאפיינים שלה והמפגש ביניהן יוצר מאליו את המתח והדרמה הסיפורית. נעלה כאן אפיונים עיקריים בכל דמות פועלת בסיפור.

סופיה שומר
הדמות בפתיח של הסיפור. צעירה, תובענית, דומיננטית, היודעת יפה איך להשיג את מטרותיה. יפה הוא שהסופר, בבניית הדמויות ,הבליט את תכונות הבת בדומה לתכונות האם. זאת אומרת בבחינת "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" שהרי אם אמה – אירנה, בעלת תכונות דומות ואף יותר מכך.

אירנה
כמו בתה סופי, מציבה לעצמה מטרה אשר אותה תשיג ובכל מחיר! והיא אכן משלמת את המחיר. המטרה הנעלה שהציבה לעצמה היא בבחינת ערך עליון בתפיסת עולמה. היא זו החיה בין שני עולמות בין בוסטון לישראל: "בבוסטון היא התרפקה על החיים בארץ ובביקוריה בארץ היא התרפקה על בוסטון " (עמ' 163 למעלה) אירנה היא מסוג הנשים הכנועות המכונסת בעצמה, תמימה משהו. היא אשת אקדמיה המנוצלת לרעה על ידי אישה נפתלי. מגיעה אל מבוי סתום שלא משאיר בידה ברירה...

פרופסור יונתן פז
מתקבל הרושם שהאיש אוהב נשים. למשל, מתהדר ומתגנדר לקראת פגישה עם סופי. מקבל בקלות את מרותן, ולכן גם כנוע בפניהן. הוא לא מתווכח ומקבל את המוכתב לו על ידי האישה סופי. הכניעה הזאת וקבלת המרות בלא הנד עפעף היא בעוכריו...

האיש סקרן מאוד ומוטרד בשל חידה כביכול בלתי פתירה. נוטה להיכנס לסחף רגשות המעורר דמיון, בעל אילוזיות וחלומות גן עדן שהוא משוכנע שיתגשמו (המשתנה) עד שהמציאות ( הקבוע) טופחת על פניו. פרופסור יונתן פז הוא גם מסוג האנשים המהפך בדעתו הנה והנה בספקולציות שונות, מחשבות שונות, הוא לא נותן לנפשו מנוח ומנסה בכל מחיר לפתור את החידה המוצגת אל נגד עיניו. למשל בפתיח של הסיפור מי זו אירנה מי זו סופי? מה היה מה מביא אותה לכאן וכו'

נפתלי האיש של אירנה
כשם שהאיש מוגדר על ידי אחד מהדמויות כבעל פיצול אישיות, כך גם ניתן להבחין בשני נפתלי. נפתלי שלפני מותה של בת זוגו אירנה ונפתלי שלאחר מותה של אירנה.

נפתלי א
שאפתן, אנוכי מאוד, מוכן להיבנות על חשבון האחר קרי תלמידיו, לרבות ובמיוחד להיבנות מאשתו המלומדת. אינו בוחל בגנבות דעת ובפלגיאטים. אינו בוחל בניצול האחר למטרותיו שלו. הוא גם בבחינת "הרצחת וגם ירשת" כך לגבי אירנה שלא רק שלוקח ממנה את פרי עמלה ומפרסמם בשמו, אלא גם מזלזל ולועג לה: " גם אחרי מותה הוא לגלג על המבטא האנגלי המגוחך שלה שנשמע כלדינו של מוכר בורקס בפלורנטין" הוא מפתח פילוסופיה מסוימת לגבי המין האנושי אולי כדי לחפות על מגרעתו הפיסית בהבאת חיים לעולם... נפתלי א' הוא מן "אמריקאי בן דת משה" הכסף חשוב לו ומעלה את ערכו בעיניו כשווה כסף. בבחינת מרבה כספים גובה לשחקים...

נפתלי ב'
מות אשתו הוא נקודת תפנית בתפיסת עולמו והתנהגותו של נפתלי. הוא מנער אותו יוצר בו זעזוע והתפקחות. גישתו לחיים ולילדים משתנה מהקצה אל הקצה. הוא אב מסור. אפשר אפילו והוא מפתיע את עצמו!

*

ה. אמצעים ספרותיים

הכותרת
הכותרת לסיפור נבחרה לפי אחד הביטויים המופיעים בסיפור והוא הערתו של נפתלי בן זוגה של אירנה לאירנה כמו שנאמר: "הוא לגלג על המבטא האנגלי המגוחך שלה בעיניו, ש'נשמע כלדינו של מוכר בורקס בפלורנטין"

כלומר ההנגדה הצפויה בסיפור בין הגיבור לאנטי-גיבור נרמזת כבר בכותרת. פלורנטין שכונה ידועה בורגנית בתל אביב יפו, והנה עומד שם בעל לשון עילגת המוכר בורקס. אלא שיתברר שאותו מוכר בורקס בסיפור שלנו ,שהיא אירנה, היא ההפך ממה שבן זוגה ניסה לעשות ממנה. היא ההפך ממוכר הבורקס בפלורנטין, אולי פלורנטין היא לבה החם והלוחם של אירנה ודווקא נפתלי הוא איש הבורקס.

פלורנטין, להזכיר, שכונה בדרום תל אביב. שעברה תהפוכות שונות במרוצת השנים החולפות. סמיכות מיקומה לאזור התחנה המרכזית הישנה, וריכוז של עובדים זרים בסביבתה, לא מחמיאים לתדמית השכונה. הדימוי שדימה נפתלי את לשונה של אירנה, מעליב מזלזל ופוגע מאוד.

אומנות הפתיחה
אחד האלמנטים המעידים על איכותו של סיפור או שיר הוא היכולת כבר מהפתיח של השיר או הפרוזה למשוך את הקורא אל תוך המתרחש, ולסקרן אותו להמשיך הלאה. זו אומנות המחבר בשירה ובסיפורת.

והנה כאן המסתורין של אישה לא מוכרת המתקשרת פתאום בלילה בהיר אחד של שָנָה, השעה הלא קונבנציונלית, ( שעה מאוחרת) האיש המתעורר משנתו ( משמע שעת לילה מאוחרת) " במה אוכל לעזור לך גברתי אמר בפה מפוהק הפתעה זו פוקדת גם את הקורא ומעוררת את סקרנותו לדעת את התפתחות הדברים.

והחידה התלויה באוויר מוסיפה נדבך נוסף כאשר היא שואלת אותו "האם השם אירנה מוכר לך?"

קבוע מול משתנה
בתוספת לאמור לעיל ישנה הנגדה יפה מאוד בין השיר " משיח לא בא" לבין הזמן החולף במציאות: " ברדיו שבו וניגנו את שלום חנוך: 'משיח לא בא, הוא גם לא מצלצל', אבל יום חמישי, שבע בערב, הגיע גם הגיע!"

הוא שאמרנו בפתיח הקבוע מול השונה הפיסיקה הפועלת, הגורל , סדר הימים הקבוע מול הדמיון מול המיסטיקה מול התקווה מול המשיח שאולי יבוא אך הוא לא בא... גם לא מטלפן. ...

גורם ההפתעה
אחד הייחודיים בפרוזה ובשירה הוא גורם ההפתעה. בשירה אנו מדברים לא אחת על פואנטה בסופו של שיר שמעלה את השיר לרמה גבוהה יותר ועשויה לייחד אותו. כך גם בפרוזה ובמיוחד בסיפור הקצר. הסיפור מהתל, לפעמים מפתיע ומסקרן את הקורא. נותן לו את הפלפל והמלח, כתבלין יפה להמשך הדרך בקריאת השורות. ובנציון מפתיע בסיפור הקצר הזה לא אחת, ולא שתיים אלא מספר הפתעות. למשל: כבר בהתחלת הסיפור

בעלת השיחה מתנצלת ואומרת: " זה לא לטלפון. ניפגש במרפסת של מלון קינג דייוויד בירושלים" יתירה מזו גם קובעת לו את השעה! ואת מראה הנוף שייראו: " בשעה שבע בערב, נצפה במגדל דוד..... ונשוחח"

שני אלמנטים לתשומת לב, הפתעה וסקרנות הקורא.: ההפתעה: היא לא רק מטלפנת, אלא גם דומיננטית, תובענית וקובעת מהלך דברים. סקרנות: הקורא סקרן לדעת מי היא מה יש בפיה לומר ומדוע דווקא בקינג דייוויד?

כמה שורות אחרי כן הפתעה וסקרנות נוספת: " אני מכירה את הביוגרפיה שלך וכו'"

בהמשך, הסופר משאיר גם את הקורא וגם את הפרופסור שבסיפור במתח: היא תבהיר הכל בפגישה וטורקת את הטלפון. היינו, קובעת עובדה ולא מצפה לתשובה.

הפתעה נוספת כבדת משקל: הגברת אירנה נעלמת! אלמנט של הפתעה מסתורין כמו בסיפור בלשי. הקורא לכוד במתח הסיפור מה קרה לה? מדוע נעלמה?

הפתעה נוספת סיפור הטבעת וראה שם שם בסיפור. " כן על אצבעה טבעת עם אבן טופז וכו'" תמיהה מתווספת להפתעה כאשר הקורא שואל עצמו ובכן מה קרה לאם? לאירנה?

סקרנות הקורא עולה לשאלה איך אירנה נכנסה להיריון והולידה את סופי? ברור שהחשד אצל הקורא עולה כאן ,אך הספק עדיין קיים.

גורם מפתיע לגבי הפרופסור עצמו הוא סיפור הטבעת שמיסטיקה דקה סובבת סביבה כאשר הוא אומר:" הענקתי לה טבעת יוקרתית וחטפתי בעיטה בתחת. אדם בונה מגדלים באוויר ואלוהים יושב למעלה וצוחק".

בהמשך ישנן עוד רצף של הפתעות גם לקורא וגם לגיבור הסיפור לא אציין אותם כדי לא להרוס לקורא אך הסיפור.

שיא הסיפור
הוא הגילוי במכתבה של אירנה. זה בעצם שיא הפירמידה או "שיא הפעמון" (או שיא הפרבולה) ומכאן מתחילה ירידה רבת הפתעות אל הסוף. הפתעה מדהימה שינוי באופי התנהגותו של האב. שינוי ביחס לבתו, גילוי מפתיע על מצבו הפיסי, הפתעה לגבי הזוגיות של סופי ולבסוף אכזבתה של סופי.

הנגדה קיטוב
אחד האלמנטים הידועים והמכריעים בסיפור הקצר והעממי הוא הקיטוב או ההנגדה. כאשר שני כוחות מתנגדים נפגשים נוצרת הדרמה והמתח. ובן ציון משתמש בכך יפה מאוד בסיפור. למשל: ההנגדה בין הסטודנטית הצעירה היפהפייה כחולת העין המוכשרת, מול הפרופסור המזדקן, שכוחו בתוארו בידיעותיו ובהיותו המרצה. ברור שמרחק השנים, מרחק הסמכותיות , הידע והתואר, יוצרים מתח בין השניים. הצפיות שלו שונות מהציפיות שלה אך המפגש האנושי בסופו של דבר עושה את שלו.

דוגמא אחרת: הצפיות שלו לעומת המזימות שלה. הגן עדן קצר המועד שלו לעומת השגת המטרה שלה.

ושוב אם נחזור לפתיח לתאודיציה ,נראה שהחלום הוורוד שלו מתקדר ומשחיר מול פני המציאות הקיימת. החומר מול הרוח, הפיסיקה מול הדמיון.

הטבעת עם אבן הטופז אולי היא חוט השני המיסטי הנסתר מעיניו, עד לגילוי בהמשך. והטבעת עם אבן הטופז היא גם מפתח לניחוש הקורא לעתיד ההתרחשויות. היא הרי בבחינת קמע שעובר מיד ליד ( ראו שם שם בסיפור)

אסתפק בדוגמאות אלו.

קיטוב בין הגיבור החיובי לגבור השלילי והמהפך המפתיע.

הדוגמא הבולטת היא הגיבורה החיובית אירנה לעומת נפתלי הגיבור השלילי שלמרבה ההפתעה מאוחר יותר בסיפור חל אצלו, כאמור לעיל, מהפך.

המספר מחריף את הדמות עד לקיצוניות של טרוף כולל אכזריות, פלגיאט גנבת דעת, ויצירה, טרוף והתעמרות. הגיבורה החיובית פסיבית ומתוסכלת מתבשלת בסבלותיה שלה, כנועה משהו, דומה כי הגורל מתאכזר אליה וקיים ניגוד מוחלט בין הפוטנציאל האינטלקטואלי שלה לבין השגייה בחיים. אך מעל הכל היא שואפת לדבר אחד ואת המשאלה הכמוסה הזו שלה היא משיגה!

כאן ניתן להבחין בהחלט בחוק הניגוד ( קיטוב) שמאפיין את הסיפור העממי בעיקר רואים זאת בניגוד שבין האישה האמביציוזית, המתוסכלת, מול חדל האישים בעלה, המתנהג כאכזר גונב דעת, ניגוד בין הצעירה אירנה לפרופסור המזדקן. בין רגעי אושר ושמחה של פרופסור יוני לבין אכזבתו, בין שאיפתה של אירנה לאכזבותיה. ניגודים אלו יוצרים מצבים פסיכולוגיים מעניינים מתח בסיפור, מאבקים ועימותים בין הדמויות.

ההיבט הדתי אמוני
עד כמה שיושב לו נפתלי בבוסטון, שקוע עד צוואר בלימודים, הרצאות, מעשיים שלא יעשו כמו פלגיאט גנבות דעת וכו בכל זאת משהו מהמסורת היהודית, מהשורשים היהודיים שנטעו בו בעברו, מפעם בו. הוא לא שכח לרגע את ארון הספרים העברי. לא אחת יושב הוא אצל השולחן ודף גמרא מאיר עיניו להביט בו. אפשר גם ותנוח עליו הרוח ויניח תפילין, ולו רק בשל יום השנה של אביו עוצמת הזיקה ליהדות חזקה עליו שכן הקפיד לדבר עם ילדתו עברית לכתוב עברית ולהיות עם ילדים דוברי עברית בארץ. ( וראו שם שם בסיפור(

נפתלי בבחינת "איש מסורת מודרני" חוגג לבתו בת מצווה בבית כנסת רפורמי. ומקפיד שילדתו תתעטף בטלית תעלה לתורה ותקרא בתורה. לאחר מכן הוא מפתיע בידע התיאולוגי הרב שיש לו במקורות היהדות.

דקותה של אמונה מיסטית בסיפור אנו מוצאים בסיפור הטבעת שהרי היא בעצמה אומרת:" זאת תהיה טבעת המזל שלי. מבטיחה שלא אסיר אותה מהאצבע" גם הטבעת עצמה אבן טופז לה בכחול ככחול עיניה של אירנה והיא מיוחדת במינה, המשקפת את אשר מתרחש בלבה של נושאה. מריח מיסטי עם אמונה כמו הייתה זו קמע.

הצד הרומנטי בסיפור
אין כאן תיאור ארוטי מוחשי של אהבה פיסית, אלא יותר סיפור על אהבה. סיפור עיקרי בין גבר סמכותי לסטודנטית שמתחתיו. גבר המשתעשע באשליות תענוגות האהבה. דמיונות שהוא נוטה להאמין שהן יתגשמו. אך מחד גיסא המציאות טופחת באכזריותה על פני אשליות המאוהב, ומאידך גיסא האהבה היא ייעודית מבחינתה של האישה.

אהבה פיסית של יום אחד שנאמרת אך לא מתוארת. חיזורים שקודמים לה שאף הם נאמרים אך פחות מתוארים. הסופר נוגע בעיקר וזה גדולתו. אינו מרחיב בתיאורים מייגעים או כאלו שכמותם מצאנו אלפי פעמים בספרים. הוא מתרכז בפואנטה ומצליח בכך יפה.

ו . מוסר השכל ותובנות מהסיפור
המסר החשוב של הסיפור הוא שנרמז בסעיף הכללי דלעיל ובזיקה לאמור בכללי הנ"ל תיאודיציה: קרי, המציאות מנצחת את האוטוסוגסטיה הנובעת מראיה לא מציאותית דמיונית משהו.

ובפרוט קל,

לקח חשוב ביותר מחיינו אנו ואפשר להשתמש בהשאלה לכך בביטוי הבנלי " דברים שרואים מכאן לא רואים משם" הכוונה ליסוד אלמנטרי ראשוני של חיי אדם הבאת חיים חדשים לעולם קרי התינוק.

האב משתנה בגישתו בסיבוב של 360 מעלות. מטיפוס אנוכי רגזני מטורף משהו בעל תיאוריות פילוסופיות משונות מוזרות, אל אדם אחר לחלוטין בדומה לאדם שחזר בתשובה. לא רק שמשנה גישתו לחיים בכלל אלא לעצם יצירת חיים חדשים וגידול ילדים בפרט.

והמסר הוא: כל שאתם בני אדם חושבים שנכון הוא לפי השערות , לפי דמיון , לפי תזות והנחות, יכול להשתנות תכלית השינוי כאשר הדברים ייראו לעיניכם הלכה למעשה.
מסר אחר הוא: אין דבר העומד בפני הרצון ובאשר מדובר ביצירת חיים מעל הכל! כאן ישנו אלמנט המאפיין את הסיפור העממי שנקרא "משאלה כמוסה" ולאירנה יש משאלה כמוסה "אני מוכנה לעשות הכול כדי להשיג את המשאלה הזאת, אפילו בנישואין אזרחיים."

משאלה זו היא משיגה ולאחר מכן נפנית לדכאונה ובעיותיה ואת ההמשך יקרא הקורא בסיפור.

מסר נוסף הוא אימוץ או וויתור והוא נקודת מחשבה פתוחה לקורא עצמו. איך צריך להגיב אדם שמתברר לו שיש לו בת ביולוגית מעבר לים. האם לאמץ אותה כבת ביולוגית אליו אל לבו אל משפחתו או לוותר עליה למען האב המאמץ? איזה תמורות יכולה כל תגובה מצדו לגרום לבתו ומה שיקול הסיכון והכדאיות בבחירת האב. האם הדברים כה רגישים וכה אינטימיים שיש להשאירם כפתוחים לכלל אדם ואדם בהתאם למורכבות רגשותיו אופיו מצפונו או שיש לפעול בהתאם לחוקים ותקנות של המדינה במידה וקיימים כאלו.

תובנה אחרת שעולה מן הסיפור הוא עניין הפלגיאט או ההתהדרות בחומר ודעת שאינה שלך, אלא של האחר. במילים אחרות כניעה ובטול האני מול גניבת הדעת והחומר האקדמי כדי להתקדם בסולם הדרגות הכבוד הערכה, על חשבון האחר...

והשאלה היא עד כמה בני זוג מחויבים ,אם בכלל, ליצור תלות אינטלקטואלית רוחנית זה בזו? היכן הגבול? והאם בכלל הביטול העצמי נכון הוא או קלוקל. האם לא נכון לומר שישנם עדיין דברים שהם במסגרת צנעת הפרט או שייכים לפרט, הם אוצרותיו הרוחניים של הבעל או האישה, ואין להעביר אותם לבן זוג בשל היותו בן זוג, אשר ייבנה עליהם ובאמצעותם.

או אולי שאלה זו נתונה לשיקול אישי עצמי של כל אדם ואדם. ואין כאן שאלה מוסרית או מחויבות בין בני זוג. ולכן איש הישר בעיניו יעשה.

שאלות הנובעות מהשאלה המרכזית הזו:

כאשר שני בני הזוג עוסקים באותו מקצוע האם נכון הוא ביטול האני של האחד בפני השני כדי למנוע תחרות שיכולה לגרום לקנאה עד כדי שנאה והפרדות ( כמו אירנה המבטלת עצמה בפני אישה) או שמא התחרות טובה היא כי כך יכולה לקדם את שני בני הזוג כל אחד לפי השגיו. או כפי שראינו ההפך מכך הוא שמושג לא רק ניצול הידע אלא נקיטה בבוז ולגלוג מצד מקבל הידע כלפי נותן הידע.

דרך הביניים: תלוי באופיים של האנשים גישתם לחיים ובהתאם לכך הם אשר יחליטו בעצמם מה טוב להם.

תגובה 1: