ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
בימים אלה הופיע ספרו של שלמה זנד, פרופ' להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, "מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל?" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 320 עמודים). זהו ספר המשך לספרו הקודם, "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" (הוצאת רסלינג, 2008) שתורגם לשפות רבות. ספרו הקודם "נועד לפרק את מיתוס-העל ההיסטורי על קיומו של עם גולה ונודד". הוא טען בו שמושג העם היהודי הוא המצאה, השלכה לאחור של תפיסות שהן פרי ההתעוררות הלאומיות המודרנית במאה התשע-עשרה. משנוצר העם היהודי הוא העביר את התנ“ך ממדף הספרים התיאולוגי-דתי למדף ההיסטורי-לאומי ויצר לעצמו את המושג "ארץ ישראל" כנחלת האבות הנצחית שאליה השתוקק מאז ומתמיד ושיש לו זכות נצחית עליה.
בימים אלה הופיע ספרו של שלמה זנד, פרופ' להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, "מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל?" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 320 עמודים). זהו ספר המשך לספרו הקודם, "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" (הוצאת רסלינג, 2008) שתורגם לשפות רבות. ספרו הקודם "נועד לפרק את מיתוס-העל ההיסטורי על קיומו של עם גולה ונודד". הוא טען בו שמושג העם היהודי הוא המצאה, השלכה לאחור של תפיסות שהן פרי ההתעוררות הלאומיות המודרנית במאה התשע-עשרה. משנוצר העם היהודי הוא העביר את התנ“ך ממדף הספרים התיאולוגי-דתי למדף ההיסטורי-לאומי ויצר לעצמו את המושג "ארץ ישראל" כנחלת האבות הנצחית שאליה השתוקק מאז ומתמיד ושיש לו זכות נצחית עליה.
על מטרת ספרו החדש כתב זנד: "עיקרו של הדיון בחיבור הנוכחי יחתור לפרק את עקרון 'הזכות ההיסטורית' [=של עם ישראל על ארץ ישראל. ל. מ.] ואת הנרטיבים הלאומיים המתלווים אליו אשר כל יעדם היה להעניק לגיטימציה מוסרית לניכוס המרחב. הספר מהווה לפיכך מהלך המבקר את ההיסטוריוגרפיה הממסדית... הציונות החילונית נזקקה כבר בראשית מפעלה ההתנחלותי למחלצות דתיות... דווקא הלאמתו של אלוהים (לא ממש מותו) היא זו שהסירה את הלוט הקדוש מעל האדמה ועשתה אותה לחול... בעיני הציונות ניגודה של הגלות המדומיינת התגלם בגאולת קרקע כוחנית - יצירת מולדת גיאו-פיזית מודרנית. אלא שמפאת המיתוס המכונן נותרה זו עדיין חסרת גבולות קבועים, ולפיכך מסוכנת ליושביה ולשכניה" (מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל, עמ‘ 40-39). זנד תוקע יתדותיו בנושאים מקראיים שונים ביניהם: הבטחת הארץ לאבות, משמעות הצירוף "ארץ ישראל", החרם על עממי כנען, גבולות הארץ, ראשית המונותאיזם ועוד ועוד. בדבריו ניכרת השפעת האסכולה המינימליסטית המערערת באופן גורף על האמינות ההסטורית של התנ"ך. תומס תומפסון, נילס פטר-למקה, פיליפ דיוויס ואחרים טענו, כידוע, שהקהילה היהודית של התקופה הפרסית-הלניסטית יצרה את התנ"ך והמציאה את ישראל הקדום.
להלן צרור תגובות על תפיסותיו של זנד:
פרופ' יאיר הופמן, מה לתבן את הבר - תגובה לעמדתו של זנד
צחי קינן, על רצינות ודיוק - תגובה לזנד
הרב יובל שרלו, אידאולוגיה ולא מחקר
פרופ' רחל אליאור, העם היהודי כקהילת זיכרון
דליה קרפל, פה ושם ב'ארץ ישראל', ראיון עם זנד, 'הארץ' 26.5.2012
יואב גלבר, '"מתי ואיך הומצאה ארץ-ישראל?": אומרים ישנה ארץ', 'הארץ', 27.9.2012
דליה קרפל, פה ושם ב'ארץ ישראל', ראיון עם זנד, 'הארץ' 26.5.2012
יואב גלבר, '"מתי ואיך הומצאה ארץ-ישראל?": אומרים ישנה ארץ', 'הארץ', 27.9.2012
בסתיו נסעתי לטיול באירופה. להפתעתי נתקלתי באנשים תמימים ששוחחתי איתם ש"הוכיחו" לי מספריו של פרופ' זנד שהעם היהודי לא היה ולא נברא ושהציונות היא פשע. בא לי לבכות.
השבמחקנפוליאון בונפרטה אמר:עם שיש לו עבר כזה מפואר יש לו גם עתיד.לזנד כנראה אין עתיד.
מחקתודה על מקבץ התגובות המרשים. אין ספק שאקח איתי חומרים גם לשיעורי תנ״ך
השבמחקתודה!
אם נניח, כמו זנד, שהשאיפות הלאומיות היהודיות (להיות עם חופשי וריבוני בארצנו) הן כולן המצאה של הוגים ציונים שהושפעו מהתנועות הלאומיות באירופה של נהמאה ה-19, כיצד נוכל להסביר את הנאמר בברכת קיבוץ גלויות:
השבמחק"תְקַע בְשׁוֹפָר גָדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקָבֵץ גָלֻיוֹתֵינוּ וְקַבּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַע כַנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָרוּךְ אַתָה ה', מְקַבֵץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל."?
כיצד נוכל להסביר מהם הרגשות והרעיונות שמבטא ר' חסדאי בן יצחק איבן שפרוט כאש הוא כותב למלך הכוזרים:
"הַבּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת וְהַחוֹקֵר כְּלָיוֹת יוֹדֵעַ, כִּי לֹא עָשִׂיתִי כָּל זֹאת לִכְבוֹדִי כִּי אִם לִדְרשׁ וְלָדַעַת הָאֱמֶת, אִם יֵשׁ מָקוֹם, שֶׁיֵּשׁ נִיר וּמַמְלֶכֶת לְגוֹלַת יִשְׁרָאֵל וְאֵין רוֹדִים בָּהֶם וְלֹא מוֹשְׁלִים עֲלֵיהֶם. וְאִלּוּ יָדַעְתִּי כִּי נָכוֹן הַדָּבָר, הָיִיתִי מוֹאֵס בִּכְבוֹדִי וְעוֹזֵב גְּדֻלָּתִי וְנוֹטֵשׁ מִשְׁפַּחְתִּי וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ מָהֵר אֶל גִּבְעָה בַּיָם וּבַיַּבָּשָׁה עַד בּוֹאִי אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ חוֹנֶה שָׁם לִרְאוֹת גְּדֻלָּתוֹ וּכְבוֹד מַעֲלָתוֹ וּמוֹשַב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמְנוּחַת פְּלֵיטַת יִשְרָאֵל...
וְעוֹד בַּקָּשָׁתִי הַפְּלִיאָה מֵאֵת אֲדוֹנִי לְהוֹדִיעֵנִי אִם יֵשׁ אֶצְלְכֶם זֵכֶר לְחֶשְׁבּוֹן קֵץ הַפְּלָאוֹת, אֲשֶׁר אָנוּ מְחַכִּים זֶה כַּמָּה שָׁנִים וַנֵּצֵא מִשְּׁבִי אֶל שֶׁבִי וּמִגּוֹלָה אֶל גּוֹלָה. וּמַה כֹּחַ תּוֹחֶלֶת הַמְצַפֶּה לְהִתְאַפֵּק עַל זֹאת וְאֵיכָכָה אוּכַל לָתֵת דֳּמִי עַל חֻרְבַּן בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ וְעַל פְּלֵיטַת חֶרֶב אֲשֶׁר בָּאוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם, אֲשֶׁר נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה וַנֵּרֶד מִכָּבוֹד וַנֵּשֶב בַּגּוֹלָה וְאֵין לְאֵל יָדֵינוּ, בְּאָמְרָם לָנוּ כָּל הַיּוֹם: לְכָל עַם וְעַם יֵשׁ מַלְכוּת וְלָכֶם אֵין זֵכֶר בָּאָרֶץ. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַענוּ אֶת שֵׁמַע אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְתֹקֶף מַלְכוּתוֹ וְרֹב חֲיָלָיו, תָּמַהְנוּ בַּזֹאת, נָשָׂאנוּ רֹאשׁ, וַתְּחִי רוּחֵנוּ, וַתֶּחֱזַקְנָה יָדֵינוּ וַתְּהִי מַמְלֶכֶת אֲדוֹנִי לָנוּ לְפִתְחוֹן פֶּה. וּמִי יִתֵּן סְפוֹת הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת כֹּחַ, כִּי בָּזֹאת תִּרְבֶּה גְדֻלָּתֵנוּ. וּבָרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָנוּ גּוֹאֵל וְלֹא הִשְׁבִּית נִיר וּמַמְלֶכֶת מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, יְחִי אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם."
http://benyehuda.org/rihal/kuzari_xasdai.html