גן העדן של אבי - ראיון עם פרופ' יונה צבר

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית (מראיינת. הראיון נערך ב-2010) 

פרופ׳ יונה צבר, אתה גיבור ספרו המבריק והנוגע ללב של בנך, אריאל צבר, ’גן העדן של אבי‘ (הוצאת שוקן 2009), שבו הוא מספר על חייך מילדותך בכפר נידח בכורדיסטן, ועד היום כשאתה מכהן כפרופסור באוניברסיטת יו-סי-אל-אי בארצות הברית ונחשב לאחד מבכירי חוקרי הארמית בדורנו. 

בספר עולות כחיות דמויותיהם של הוריך ובמיוחד מזעזעים הדברים על אמך שלא הצליחה להתאושש מאירוע משפחתי טרגי עד מאד. מה היה ארוע זה? 

אובדן  הבת-התינוקת שניתנה למינקת גויה עבור שכר, משום שאימי לא הצליחה להניקה, אך זו לא חזרה למשפחה וכנראה חנקה את התינוקת לא בכוונה. אמי הרגישה צער ואשמה כל חייה בגלל זה.

בזאכו גדלת בבקתה עשויה לבני בוץ, בלי חשמל ובלי מים זורמים. עברת שם לא מעט סבל. האם זאכו היתה לאור זאת ’גן עדן‘ עבורך, כפי שעולה משם הספר? 

מקום שקשור בילדות ממרחק של שנים הופך ל”גן עדן.”

הקבוצה ההגמונית בראשית המדינה היתה אשכנזית וכל אדם הגון חייב להתקומם נגד יחסה לעולים מארצות האיסלם בכלל ולעדה הכורדית בפרט, שמסתמל בצירוף הלשוני המשפיל ’אנא כורדי‘ (=אדם פרימיטיבי). החלק בספר המתאר את התקופה הזאת בחייך הוא צילום רנטגן מדויק של ראשית המדינה. הדברים שריגשו אותי יותר מכל בחלק זה הם תיאורי חייך במעברת תלפיות, עבודתך ’בהסתדרות‘ (מושג טעון בראשית המדינה שאינו ניתן לתרגום לשום שפה, אפילו לא לעברית של שנות האלפיים) ולימודיך באוניברסיטה העברית. איך אתה מסתכל היום על התקופה הזאת? 

גם כן כגן עדן, משום שלמרות הכול אני וחבריי הצלחנו להתגבר על הרבה  בעיות כלכליות וחברתיות והשגנו את המטרות ששמנו לפנינו.

בנך כותב עליך בספר: ’אחרי שבניו עזבו לקולג', התחפר לו אבי במשרדו הביתי עמוק במחקריו על השפה והפולקלור של השבט המוזר שלו: יהודי כורדיסטאן‘. מחקרים אלה מתבטאים בספריך, ואמנה כמה מהחשובים ביניהם: חמשת חומשי התורה בארמית חדשה בניבם של יהודי זאכו, ונוספו עליהם טקסטים בניבים אחרים של ארמית חדשה ומילונים; מדרשים בארמית יהודי כורדיסטאן לפרשיות ויחי, בשלח ויתרו; תפסירים של פיוטים, קינות ואזהרות, בניבי ארמית חדשה של יהודי כורדיסטן; מהדורה ביקורתית של חמש מגילות בתרגומיהן לארמית חדשה יהודית ועוד. הארמית החדשה היא שפה המוגדרת בין השפות שנמצאות בסכנת הכחדה. מדוע חשוב לשמר אותה? 

מבחינה בלשנית כל שפה חשוב לשמר אותה, במיוחד שפה שקיימת יותר משלושת אלפים שנה, שפה  שהיתה לשון כתבי קודש ביהדות ונצרות, ובאופן אישי, שפה שהיתה לשון אם שלי ולשונה של קהילה יהודית חיה ותוססת עד לעלייתנו לארץ.

איך בכלל הגעת לחקר הארמית?

כסטודנט של שפות שמיות מצאתי שלארמית מקום נכבד, ושאני בר מזל שזאת שפת האם שלי , במיוחד כשהבנתי שהיא תמות בקרוב, משום כמעט כל דובריה היהודים והנוצרים הופכים למהגרים בארצות אחרות.

 חווית ההגירה אינה רק של ההורים, היא עוברת לצאצאיהם. וממך, איש ששורשיו בכורדיסטן העתיקה, אל בנך שנולד בקליפורניה וצמח אל המודרנה האמריקאית. יהודה עמיחי כתב באוסף שיריו ’המקום שלא הייתי בו‘: ’והגירת הורי לא נרגעה בי. / דמי  ממשיך עדין לשקשק בדפנותי / גם אחרי שכבר הונח הכלי על מקומו.‘ בנך מספר על העימותים ביניכם שהתחילו עוד לפני לידתו כשרצית לקרוא לו ’ארם‘. מדוע ארם? ומדוע לבסוף אריאל? 

ארם לרמוז על מוצא לשון אביו ו”לזכר” הארמית שנכחדת בימינו, אריאל היתה פשרה משום שהשם מתחיל ב-אר ושהשם העברי יפה.”

הספר ’גן העדן של אבי‘ זכה בפרסים רבים, ביניהם ’פרס המבקרים הלאומי האמריקאי‘. מה גרם לדעתך להצלחתו הכבירה של הספר מלבד כמובן כשרונו הגדול של מחברו בטווית העלילה ובניסוח דקויותיה? היותו סיפור ההגירה? פער הדורות? התנגשות התרבויות? ההבטים הפסיכולוגיים?

אני חושב שכל הגורמים האלה ביחד. רבים מבני העדה שמחו לקרוא על עברם ועל עבר אבותיהם, כולל נושאים שונים על יהודי כורדיסטאן ועיראק בכלל וגם באופן אישי, ואנשים אחרים  מצאו הדים לבעיותיהם כמהגרים, וכו’,  

לא אסיים ראיון זה מבלי שאשאל אותך: בעקבות נסיון חייך, מהו לדעתך המסר החינוכי-ערכי שראוי שמורים יעבירו לתלמידיהם בבתי הספר. 

להימנע מהכללות וסטיריאוטיפים, ואפילו מבדיחות אתניות לצורכי בידור. הסיבה להרבה דעות קדומות היא חוסר ידע מוחלט או חלקי ומשובש. לפני ששופטים מישהו/כדה כלשהי מוטב לדעת עליהם הכול ולהכיר את הנסיבות המיוחדות שמתוכם צמחו. לדעתי, זאת המעלה הגדולה של הספר של אריאל, שחקר רבות בנושאים שונים לפני שכתב את ספרו.