עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

ד״ר נדב ברמן שיפמן, עמית פוסט-דוקטורט, אוניברסיטת ייל

    כנסיה ועשרת הדברות, צ’יפלנד, פלורידה

עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

הפרשה בה נמסרים עשרת הדברות לבני ישראל קרויה על שמו של יתרו, עובדה המלמדת על הכבוד של התנ"ך כלפי מוסריות אנושית בסיסית המצויה אצל לא-יהודים. מנגד, האשמה גורפת של גויים בחוסר-מוסריות [1] היא תופעה שהתנ"ך מזהיר מפניה, בסיפורי אברהם ויצחק אצל אבימלך (בראשית פרקים כ, כו). דתות אברהם – יהדות, נצרות, אסלאם – אכן מקבלות את תוקפם של עשרת הדברות כהנחיה בסיסית לאנושות. לצד הבדלים רבים, הן מסכימות כי אל מיטיב ברא את העולם והאדם, והוא פונה אל ברואיו ומצפה מהם לפעול בהתאם לכללי מוסר בסיסיים: אוסר להקדיש את החיים להרס העולם, ומורה על הגבלת האנוכיות; מגנה רצחנות, אלילות, זימה וכיליון, ומצווה לנוח יום בשבוע ממלאכה, תוך זיקת-גומלין מיטיבה למשפחה והקהילה. לצד הפולמוס שיש ליהדות עם שכנותיה לגבי מעמדן של 603 המצוות שמעבר לעשרת הדברות, אין לזלזל אפוא בחשיבות 'דרך-הארץ' או ה'חוק הטבעי' המגולם בעשרת הדברות. 'קוד אתי' זה נקרא בעבודת בית המקדש לצד פרשיות שמע (משנה תמיד, ה, א), אך לאור החשש מפני ההסתפקות הנוצרית בעשרת הדברות בתור קוד-אתי תוך כפירה בתוקפן של כלל המצוות, ירד מעמדם של עשרת הדברות בתקופת חז"ל: "בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן. מפני ט(י)[ע]נת המינין. שלא יהו אומ'. אֵילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני". [2]

׳שלח את עמי׳ כביטוי לרוח האדם השואפת לכבוד ולחרות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ב - 15.3.2015, נערך המפגש השני של ׳929 - חוג בית הנשיא׳ ונושאו היה ׳שלח את עמי׳. פרק יא בספר שמות נלמד במפגש יחד עם נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין. במהלך האירוע דיברו: הרב בני לאו, ד"ר לאה מזור, ד"ר מיכה גודמן, הפעילה החברתית יובי תשומה.  

כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין, רעייתו גברת נחמה ריבלין, גבירותי ורבותי,

יציאת מצרים היא הארוע הבולט ביותר בתיאור תולדות ישראל במקרא. היא מופיעה בסיפורת ובשירה, בנבואה, בחוק ובמזמורים. עשרת הדברות נפתחים בהצגה העצמית של האל כ׳אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׳ (שמ׳ כ 2; דב׳ ה 6). 

משה מתייצב לפני פרעה מלך מצרים, ותובע ממנו בשם אלוהי ישראל לשלח את ישראל מארצו. התביעה התקיפה הזאת חוזרת שוב ושוב, לא פחות משש פעמים. 

ושני חלקים לה: ׳שַׁלַּח אֶת־עַמִּי׳ (שמ׳ ז  16, 26 ) והתכלית הרוחנית-אמונית של השילוח - ׳וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר׳ (ז 16) או ׳וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר׳ (ה 1).

צלמית של סוס מתקופת הברזל ב׳ נחשפה בעמק בית שאן

צלמית הסוס מתקופת ממלכת ישראל שנמצאה באזור בית שאן. 
צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

צלמית של סוס התגלתה זה מקרוב (ינואר 2019) באזור כפר רופין שבעמק בית שאן, והיא מתוארכת לתקופת ממלכת ישראל. הצלמית מתארת ראש סוס, שעל צווארו ניכרת ידו של הרוכב. זו צלמית שאופיינית לתקופת הברזל ב' (בעיקר מאות 9-7 לפנה"ס), כפי שמעידים סגנונה, והפסים האדומים המעטרים אותה ומסמנים את המושכות והריתמה. על ראש הסוס וצווארו הוצמדו כתוספות העיניים, הרעמה, המעוצבת כפסים חרוטים, האוזניים, ויד שמאלו של הרוכב האוחזת את הסוס וצבועה באדום.

צלמית הסוס מתקופת ממלכת ישראל שנמצאה באזור בית שאן. 
צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

לפעמים כל מה שיש הוא terminus a quo, וגם זה נדיר: הערה לתהלים פג

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

האדם הוא יצור סקרן מטבעו, וסקרנותו היא האנרגיה המניעה את גלגלי המחקר. הסקרנות לגבי ספר תהלים עוררה את השאלה אם ניתן לתארך את המזמורים בסיוע מידע היסטורי הכלול בהם. דא עקא, למעט כמה מקרים בודדים ויוצאי דופן אין בגופי המזמורים איזכורים היסטוריים מפורשים או שמות אישים המאפשרים לתארך את המזמורים. זה נובע מכך, שהמזמורים הם יצירות פיוטיות שנועדו לבטא רגש דתי. יש והאדם קורא בהם להצלה מפגעים מייסרים כמו אויבים או מחלה ויש שלבו עולה על גדותיו בתודה לאלוהיו ולשונו אומרת הלל. ניסוח החוויה הדתית בספר תהלים הוא כללי, נוסחאי ועל-זמני, מה שאיפשר למאמינים שבכל הדורות למצוא במזמורים ביטוי לעצמם ולגורלם. 

קטבים במדבר: וינייטת בשלח

יצחק מאיר, סופר ומשורר והוגה דעות

קטבים במדבר

*" וַיְהִי בְּשַׁלַּח  " ( שמות י"ג י"ז)  כמעט חורז עם " כִּי בָרַח " ( שם, י"ד ה') אם כי  בְּשַׁלַּ֣ח, גירוש, אינו עולה בקנה אחד עם בָרַ֖ח, הם חורזים.

 הסופר המקראי אינו משאיר ספיקות " וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי..... וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ  כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" ( שם, י"ב, ל"א—ל"ב). גירוש. לא מרצון מכפיה, מכניעה למכות בכלל ולמכת בכורות בפרט, אבל מכל מקום גירוש. בְּשַׁלַּח!  מפסוקי השילוח הזה עולה כי תבהלה אחזה במלך, כי חרד שמא כל רגע של השהיית סילוקו של המון שהשתלט על איתני הטבע ושעבד אותם להפיל את המלכות - יחיש עליו אסון. לילה, מיד, לא בוקר, לא מחר,  ציווה " קוּמוּ צְּאוּ", מוקף יועצים שפחדו  פחד מוות לאלתר ממש - " אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים"- המבקשים להציל את חייהם בגירוש לאלתר של העבדים  העברים הדמוניים. 

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (תהלים קנ) - הגראנד-פינאלה של ספר תהלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הַלְלוּ־יָהּ

המספר הרב של פרקי ספר תהלים, שעולה בהרבה על מספר הפרקים של כל ספר אחר במקרא, הוא עדות לאהבה הגדולה שרחש העם לספרות המזמורית. וכיצד נחתם אוסף המזמורים הגדול הזה? בתהילה! לא עוד מצוקות, בקשות או תחנונים. הגראנד-פינאלה של ספר תהלים הוא בששה מזמורי שבח לאלוהי ישראל, ששיאם במזמור החותם את הספר כולו - מזמור קנ.

מזמור קמה, הפותח את השישיה, מתכתב עם מזמור קנ החותם אותה. קמה קורא לשבח את ה׳ על גְּבוּרֹתָיו וגודלו (פסוקים ג, ד, יא, יב) ומזמור קנ מתמצת זאת - הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ (פסוק ב). קמה קורא לכָּל־בָּשָׂר לברך את שם קודשו (פסוק כא), ומזמור קנ מכריז כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (פסוק ו). 

לכל אחד פרעה משלו

אלי יונה, משורר

להטביע בים של שירה את כל כובד משקלו

כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים. - אמנון ריבק

פרעה*

לְכָל אֶחָד
פַּרְעֹה מִשֶּׁלּוֹ,
בּוֹס, מוֹרֶה, נוֹגֵשׂ וְכוּ'.
לִי יֵשׁ אֶת אֲבִי,
בֵּית עֲבָדִים
גָּדוֹל.

סת"ם טעימה :)

יצחק ידגרי, רפואת שיניים, הדסה עין כרם

כתיבת אותיות הסת"ם דורשת מיומנות רבה, דיוק וריכוז לאורך זמן. על כל אות להיות נפרדת, מדוייקת ותואמת להלכות הרבות והמפורטות המגיעות לרזולוציות של הביטוי הידוע "קוצה של יוד".

האדם ומעמדו מול האלהים מזה ובעלי-החיים מזה - שתי תפיסות עולם - בראשית א ותהלים קד

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי־עָרֶב

Jules Breton, The End of the Working Day                             

בפרק הראשון של המקרא מתוארת דמות האדם הכובש שהוא נזר הבריאה. העולם נברא למענו שלב אחרי שלב, והוא בא אליו כמלך הבא אל הפלטין שלו. האדם הוא הנברא היחיד שנוצר בצלם בוראו, ועם הבראו ניתנה לו הברכה, שלא ניתנה לשאר יצורי היבשה, לפרות ולרבות ולמלא את הארץ. היבשה כולה נועדה להיות מרחב המחיה שלו והוא נועד לכבוש אותה כאימפרטור ולרדות באוכלוסיהּ: בעלי-החיים היבשתיים, העופות ויצורי המים. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ (בראשית א, כח). התפיסה המלכותית-אימפריאלית הזאת מצויה גם בתהלים ח: וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת־רַגְלָיו: צֹנֶה (=צאן) וַאֲלָפִים (=שוורים) כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי (=חיות השדה הבלתי מבויתות), צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים (ח, ו-ט). 

חוה צוחקת

פרופ׳ עדנה אפק, סופרת משוררת וחוקרת ספרות ותרבות

Paulsen, Adam Eve

חַוָּה צוֹחֶקֶת 

חַוָּה צוֹחֶקֶת
מוֹצִיאָה לָשׁוֹן
זוֹקֶרֶת אֶצְבָּעָהּ.
עוֹלֵץ קוֹלָהּ וּמִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
"אֱלֹהִים קָטָן
אֱלֹהִים קָטָן
תְ'שַׁאֵר לְבַד בַּגַּן".

הגאון והגולם

אלי יונה, משורר
תרגום לאנגלית: פרופ' איתן מדיני

לויתן בהמות וזיז, אילוסטרציה, אולם 1238

                                                                                                   
1732. אֶמְצַע הַשָּׁנָה. אֶמְצַע הַלַּיְלָה.
אֶמְצַע הַמַּעֲשֶׂה. אֶמְצַע הַיְּצִירָה.

" חֲזִיז וָרַעַם! זִיז וָרַעַם! זִיז שָׂדַי עִמָּדִי! "

הסעיף השישי הנורא מכל: מדריך הדיכוי הראשון

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

1867 Edward Poynter - Israel in Egypt

לזכותו של הסופר המקראי מותר לומר כי הוא חתום על ספר ההדרכה  (Manual) הראשון שעל פיו ראוי לו למלך המבקש לשעבד מיעוט ולעקור מתוכו כושר עמידה על זכויותיו, לנהוג. ההיסטוריה, הרחוקה והקרובה, ,מוכיחה כי ה'מנואל' הזה אומץ כספר יסוד על ידי גדולי המדכאים לדורותיהם. 

בטרם נפרט, נתבונן במאפייני ההתנגשות הדרמטית בין הממלכה לבין העברים. ראשיתה בניצני הפחד הבלתי רציונלי מפני מהגרים, בני שבט זר במוצאו, ובלשונו, ובאמונותיו, שהלכו והתרבו בשיעור מפתיע . הפחד הזה תפח לממדים של פוביה, שהשתלטה על מערכת החשיבה הקוהרנטית של השליט. הוא איבד קשר עם המציאות המדידה, ראה במיעוט היהודי " הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ",  תלה את הדבר ביכולות הנכלוליות  הגנטיות של הזרים , בחר על כן להילחם בו ב"  הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" , והסביר לעמו כי הרציונל איננו הפחד אלא החשש ה'מבוסס' מפני חבירת ה"אוייב שבפנים" אל אויבים הצרים על הממלכה מבחוץ (על פי שמות א',ט'-י').  הוא בחר בשני אמצעים דרסטיים כדי לקדם פני הרעה , האחד " וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם " ( שם י"א), והשני " כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן" ( שם, כ"ב). הצעדים האלה נתגלו כבלתי יעילים, "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" ( שם  י"ב) , ועל כן לא ראה המלך מנוס אלא בשעבוד עם המהגרים, בנטילת כל חירויותיו, בהפיכתו למשאב "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שם י"ג). בשלב הזה, לא היו העברים המשועבדים אלא מעין גידול פרא של יבלית אדם מתפשטת בלא מעצור שאם לא מדכאים אותה ומאיימת לפלוש מטפורית לגנות מצרים. 

התאנים הטובות, גלות יהויכין ומורשתה: ספר חדש של פרופ׳ יאיר הופמן

יאיר הופמן, התאנים הטובות, גלות יהויכין ומורשתה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, תל אביב תשע״ט 2018, 617 עמודים

                                                  

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב

                                                       תוכן העניינים
דברי פתיחה 9
הקדמה 13

חלק ראשון ✦ גלות יהויכין: מקורות חוץ־מקראיים ראשוניים וההיסטוריוגרפיה המקראית  31
פרק ראשון ✦ מקורות חוץ־מקראיים ראשוניים מתקופת גלות יהויכין 35
פרק שני ✦ ההיסטוריוגרפיה המקראית 44
פרק שלישי ✦ מעמדם של גולי יהודה בבבל על פי מקורות חוץ־מקראיים ראשוניים מלאחר החורבן 79
פרק רביעי ✦ מקורות היסטוריוגרפיים בתר־מקראיים: יוספוס 95
סיכום 98

ספר עזר ללימוד העברית המקראית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

W. Garr Randall and Steven Ellis Fassberg, (eds.), A Handbook of Biblical Hebrew, Winona Lake, Indiana : Eisenbrauns 2016, volume 1 (xi + 227 pp.); volume 2 (vi + 136 pp.)

לפנינו אסופת מאמרים שהיא ספר הדרכה/עזר על לשון המקרא המיועד לסטודנטים ולקהל המשכיל הקורא אנגלית. האסופה מנגישה לקהל היעד הזה בצורה בהירה ותמציתית את הסוגיות המרכזיות הנוגעות ללשון המקרא. המאמרים שבאסופה שנכתבו על ידי חוקרים בולטים של העברית המקראית ונערכה על ידי גאר רנדל וסטיב פסברג. 

בבל - מאז כל גבר מתבלבל לנוכח אישה יפה שלה שפות רבות

אלי יונה, משורר

Susa. between circa 1300 and circa 1100 BC

בבל
הַשָּׂטָן לֹא הִתְבַּלְבֵּל.
אֶפְשָׁר לַעֲצֹר מִגְדְּלֵי אֲדָמָה,
לֹא כֵּן מִגְדְּלֵי אָדָם.
אֶת שַׁעַר הָאֵל אֶפְשָׁר לִפְרֹץ גַּם דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים,
אֲפִלּוּ שֶׁיֶּרֶךְ הָאִשָּׁה הִיא חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת.
וּמֵאָז, כָּל גֶּבֶר בּוֹנֶה לוֹ מִגְדַּל בָּבֶל בֵּין חֲלָצָיו
שֶׁפּוֹעֲלָיו לְכָל עֵבֶר נְפוֹצִים.
בִּמְקוֹם לְבָנִים וְחֹמֶר, בָּנִים וְצִיטוֹפְּלַזְמָה.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר בְּכָל מָקוֹם מְחַפֵּשׂ כָּל הַזְּמַן בִּקְעָה רֵיקָה
לְהִשְׁתַּקֵּעַ בָּהּ, וְרֹאשׁ מִגְדָּלוֹ בַּמַּיִם.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר מִתְבַּלְבֵּל לְנֹכַח אִשָּׁה יָפָה
שֶׁלָּהּ שָׂפוֹת רַבּוֹת.