יום שלישי, 8 בינואר 2019

חוה צוחקת

פרופ׳ עדנה אפק, סופרת משוררת וחוקרת ספרות ותרבות



חַוָּה צוֹחֶקֶת 

חַוָּה צוֹחֶקֶת
מוֹצִיאָה לָשׁוֹן
זוֹקֶרֶת אֶצְבָּעָהּ.
עוֹלֵץ קוֹלָהּ וּמִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
"אֱלֹהִים קָטָן
אֱלֹהִים קָטָן
תְ'שַׁאֵר לְבַד בַּגַּן".


"בֹּא אָדָם"
אוֹמְרָה חַוָּה
"רְאֵה הַגַּן
כָּל כָּךְ קָטָן.
רְאֵה אָדָם"
אוֹמְרָה חַוָּה
"מִכָּאן לָקַחְתִּי זֹאת-תֵּבָה.
כְּשֶׁאֶפְתֵחֵנָה יִוָּלְדוּ חַיִּים:
שְׂנָאוֹת, קְנָאוֹת, וּמִלְחָמוֹת
הָעִקָּר-לחַוּוֹת- לִחְיוֹת.
נִתְבַּיֵּשׁ, נַחְמֹּל, נִבְרָא
נִצְחַק, נִכְאַב עַד לַמִּיתָה".

וְכָךְ כָּל הַנָּשִׁים מֵאָז חַוָּה
נוֹלָדוֹת וּבְיָדָן תֵּבָה:
סַקְרָנוּת - אֵם כָּל הַקִּדְמָה.

הערה:
הבית האחרון מהדהד את הבית האחרון בשיר "ירושה" של חיים גורי:
אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.
הֵם נוֹלָדִים
וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם. 

תגובה 1:

  1. התיבה מזכיר לי את המגירות בציפור הנפש של מיכל סנונית. אשר לשיר הוא יפה. יש בו מסר במלה סקרנות שבעצם טומנת בחובה את הרצון לדעת ללמוד להבין שהם המנוע לקדמה אנושית. הבית האחרון הוא בעצם לב השיר והמסר שלו. שיר יפה

    השבמחק