כי מן הדעת טעמנו פרי

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

שיר שני

מִן הַדַּעַת טָעַמְנוּ פְּרִי,

וַנֵּרְא כִּי עֵרוֹמִים הִנֵּנוּ,

וְכָךְ אָמַרְנוּ: לוּ יְהִי.


גָּרֵשׁ גֵּרְשׁוּנוּ לֹא בִּכְדִי,

עַתָּה הַמָּוֶת יְבוֹאֶנּוּ,

כִּי מִן הַדַּעַת טָעַמְנוּ פְּרִי.


אֶת הַתְּבוּנָה מָצָאנוּ כְּלִי,

נִלְוְתָה אֵלֵינוּ בדַרְכֵּנוּ,

וְשׁוּב אָמַרְנוּ: לוּ יְהִי.


לַהַט הַחֶרֶב כְּמוֹ רְאִי

מִתְהַפֶּכֶת לְעֵינֵינוּ,

כִּי מִן הַדַּעַת טָעַמְנוּ פְּרִי.


הַאִם הוּבַלְנוּ אֶל הַדֶּחִי?

נִפְתֶּלָה הִנָּה דַּרְכֵּנוּ,

הֲרֵי אָמַרְנוּ: לוּ יְהִי.


לֹא זָר לָנוּ הַבֶּכִי,

שׂמְחָה אַף הִיא בְּמַכָּרֵינוּ,

כִּי מִן הַדַּעַת טָעַמְנוּ פְּרִי,

וְאָמֹר אָמַרְנוּ: לוּ יְהִי.