כל אחַי - עוד לסוגיית מיהו יהודי

יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

 אנטוורפן. לפני המלחמה.
האב (מוריץ לייב), האם (רוזליה לבית וינקלר) ובניהם יצחק ויעקב
באדיבות: אסתי מאיר

כל אחַי

לְמִן הַיּוֹם בּוֹ בָּאתִי לְכָאן,
לֹא בְּאוֹתוֹ יוֹם וְלֹא בְּשׁוּם יוֹם אַחֵר,
לֹא שָׁאַל אוֹתִי אִישׁ אִם אֲנִי יְהוּדִי.
יָרַדְנוּ אִמִּי נוּחָהּ עֵדֶן מִסִּפּוּנָהּ שֶׁל 'שַׁמְפּוֹלְיוֹן'.
גַּם אֲחִי, עוֹדוֹ יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר,
שֶׁשָּׁעַט עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה לְאַחַר מִכֵּן בַּטַּנְק
אֶל עֵבֶר גִּבְעַת הַתַּחְמֹשֶׁת בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְשָׁם נָפַל
וְהוּבָא לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל בְּהַר הֶרְצְל,
וְאָחִי הַקָּטֹן, תִּינוֹק בֶּן שָׁלוֹשׁ
שֶׁהָיָה לְיָמִים מִתְיַשֵּׁב בַּשּׁוֹמְרוֹן כָּל הַדֶּרֶךְ מִקֻּבִּיּוֹת בֵּטוֹן לִנְוֵה רְוָחָה,
וַאֲנִי, בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה, בּוֹגֵר רַכֶּבֶת שֶׁהֻפְצְצָה
כְּשֶׁנַּסְנוּ עַל נַפְשֵׁנוּ עִם פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה,
וּמַחֲנֵה רִכּוּז, וְזֶהוּת שְׁאוּלָה שֶׁל נַעַר נָכְרִי בְּעִיר בָּהּ חִפְּשׂוּ כָּל לַיְלָה יְהוּדִי,
וּבֵית מִנְזָר, וּשְׁלָגִים אִלְּמִים עַל הַגְּבוּל בּוֹ אָרְבוּ לִצְלָלִים נִמְלָטִים.

ש. שפרה ותרומתה לחקר המקרא ועולמו

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ש. שפרה

דברים לזכרה (הלכה לעולמה ביום 9 בפברואר 2012 והיא בת 80). 

ש. שפרה (שם העט של שפרה שיפמן שמואלביץ) היתה משוררת, סופרת, מתרגמת  וחוקרת. תחומי השכלתה האקדמית הפורמלית בישרו על תחומי יצירתה העניפה לעתיד לבוא. היא למדה ספרות עברית, חינוך וקבלה (באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב ובמכללת לוינסקי) ושומרית ואכדית באוניברסיטת בר אילן.

בעד החלון (עם תרגום לאנגלית של פרופ׳ איתן מדיני)

גיורא פישר, משורר

"וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד" (שמואל א' י"ח כ')
"וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז...וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ" (שמואל ב' ו' ט"ז)

ג׳יימס טיסו, מיכל בחלון 

בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה

וַתֵּרֶא אוֹתוֹ מְפַזֵּז

וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה.

וְלִבָּהּ מִלְמַעְלָה

בָּז לָרוֹעֶה 

עַל תְּנוּעוֹת אַגָּנוֹ הַגַּסּוֹת,

השיויון בין כל בני האדם על פי בראשית א

 

משקולת מימי בית ראשון התגלתה בצמוד לכותל המערבי

צילום: שי לוי, רשות העתיקות

משקולת שערכה שני שקלים, מתקופת הברזל (תקופת בית ראשון), התגלתה ליד הכותל המערבי בירושלים. המשקולת, העשויה אבן גיר, נחשפה לאחרונה בסינון מדוקדק של העפר היוצא מחפירות רשות העתיקות בקשת וילסון, הצמודה לכותל. חפירות הרשות מתקיימות בשיתוף הקרן למורשת הכותל המערבי, לקראת הכשרת כניסת מבקרים לסיור חדש ומרתק במנהרות הכותל. סינון העפר שבמהלכו נמצאה המשקולת מתקיים במסגרת פרויקט הסינון של עמותת אל עיר דוד, בגן הלאומי עמק צורים.

תרגום אונקלוס: אגדה לשמחת תורה

אלי יונה, משורר

מְסֻפָּר כִּי לִפְנֵי שֶׁאוּנְקְלוֹס הִתְגַּיֵּר
הוּא הֶעֱלָה בָּאוֹב אֶת טִיטוּס, בִּלְעָם וְיֵשׁוּ,
לִשְׁאֹל בַּשְּׁאוֹל, אִם רָאוּ אוֹ שָׁמְעוּ
אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

יום המתרגם הבינלאומי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

היום, 30 בספטמבר, הוא יום המתרגם הבינלאומי שמטרתו לבטא את חשיבות ההרקה משפת המקור לשפת היעד, לתרבות העולם. התאריך שנבחר על ידי האו״ם הוא יום פטירתו של סופרוניוס אוסביוס הירונימוס ( Eusebius Sophronius Hieronymus‏), 30 בספטמבר 420, בעל הוולגטה, הוא תרגום התנ״ך והברית החדשה ללטינית. הירומינוס עמל על התרגום 18 שנה, משנת 386 עד שנת 404. 

על מלאכת התרגום אמר הרמב״ם:

אַזְכִּיר לְךָ כְּלָל אֶחָד, וְהוּא: שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן וִיכַוֵּן לְתַרְגֵּם הַמִּלָּה הָאַחַת בְּמִלָּה אַחַת וְיִשְׁמֹר גַּם כֵּן סֵדֶר הַמַּאֲמָר וְסֵדֶר הַדְּבָרִים, יִטְרַח מְאֹד, וְתָבוֹא הַעְתָּקָתוֹ מְסֻפֶּקֶת וּמְשֻׁבֶּשֶׁת בְּיוֹתֵר, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל צָרִיךְ לַמַּעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן שֶׁיָּבִין הָעִנְיָן תְּחִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ יְסַפֵּר וִיפָרֵשׁ בְּמַה שֶּׁיּוּבַן מִמֶּנּוּ הָעִנְיָן הַהוֹוֶה בַּלָּשׁוֹן הַהִיא וִיבָאֵר הֵיטֵב; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ מִבִּלְתִּי שֶׁיַּקְדִּים וִיאַחֵר וִיסַפֵּר מִלָּה אַחַת בְּמִלּוֹת רַבּוֹת, אוֹ מִלּוֹת רַבּוֹת בְּמִלָּה אַחַת, וִיחַסֵּר תֵּבוֹת וְיוֹסִיף תֵּבוֹת, עַד שֶׁיְּסֻדַּר הָעִנְיָן וִיבֹאַר יָפֶה, וְיוּבַן הַלָּשׁוֹן לְפִי הַלָּשׁוֹן הַהִיא, אֲשֶׁר יַעֲתִיק אֵלֶיהָ.

(איגרות הרמב״ם, דפוס ליפסיה, עמוד כ"ז.)

על ״ערב״ בעברית המקראית

ד״ר ישראל כץ, חוקר מקרא ומחנך

היקרויות מרובות יש ל"ערב״ במקרא, ומשמעותן מגוונת ולעיתים מפתיעה. כזאת שאפילו קשורה לסחר הימי הנזכר בספר יחזקאל.

נחש הנחושת: מדרש אגדה ליום הכיפורים

אלי יונה, משורר

William Blake Moses and the brazen serpent

אֱלֹהִים מַעֲנִיק הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה לְכֻלָּם, אֲפִלּוּ לִנְחָשִׁים 

כַּעֲבֹר 2500 שָׁנָה בְּקֵרוּב, כְּשֶׁהֶחֱזִיר ה' לַחַיִּים אֶת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹן לְ'תִקּוּן' עַל חֶטְאוֹ הַקַּדְמוֹן, נִדְמֶה הָיָה לוֹ אַגַּב תְּנוּעָה שֶׁקִּבֵּל גַּם אֶת רַגְלָיו בַּחֲזָרָה, וּבְרֹב שִׂמְחָתוֹ הוּא רִפֵּא מִיָּד כָּל נְשׁוּךְ שָׂרַף שֶׁרָאָה. רַק לְאַחַר כִּבְרַת דֶּרֶךְ לֹא קְטַנָּה הֵבִין שֶׁהוּא נִשָּׂא בִּידֵי אָדָם בַּעַל עוֹר זוֹהֵר וְקוֹרֵן כְּשֶׁלּוֹ. מֻכֵּה תַּדְהֵמָה אָבְדוּ לוֹ חוּשָׁיו לְמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים. כְּשֶׁהֵקִיץ גִּלָּה שֶׁקַּשְׂקַשָּׂיו מִנְּחֹשֶׁת קָלָל וְהוּא שָׁתוּל כְּעֵץ בָּאֲדָמָה, מֻקָּף יְרִיעוֹת מְתוּחוֹת שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים וּתְחָשִׁים. בְּנֵי אָדָם הִשְׁתַּחְוּווּ לוֹ וְהִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו לִרְפוּאָה וְחַיִּים. "סוֹף כָּל סוֹף זָכִיתִי בַּכָּבוֹד הַמַּגִּיעַ לִי!" עָלַץ בְּלִבּוֹ הַקְּטַנְטַן. כַּעֲבֹר כַּמָּה שָׁנִים טוֹבוֹת הֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ לְמִשְׁכַּן שֶׁל אֶבֶן וְכַעֲבֹר כַּמָּה שָׁנִים עוֹד יוֹתֵר טוֹבוֹת הֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ לְמִשְׁכַּן שֶׁל זָהָב. אַךְ לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן. עִם הַשָּׁנִים חָלְפוּ וְהִתְחַלְּפוּ גַּם הַמְּלָכִים וּמֻכְתָּר חָדָשׁ אֶחָד בְּשֵׁם חִזְקִיָּהוּ קִנֵּא מִדַּי לֶאֱלֹהָיו וְגָמַר אֹמֶר לְנַתֵּץ אוֹתוֹ לִרְסִיסִים. אוּלָם מִבְּעוֹד לַיְלָה הֵגִיחַ מִתּוֹךְ נִשְׁלוֹ הַמַּתַּכְתִּי וּבָרַח לְיָוָן דֶּרֶךְ הַיָּם. שָׁם אִמֵּץ אוֹתוֹ רוֹפֵא אֱלִיל בְּשֵׁם אַסְקְלֶפְּיוֹס, וְכָרַךְ אוֹתוֹ סְבִיב מַטֶּה קְסָמָיו, שֶׁהָיָה עָשׂוּי מֵעֲנַף אַלּוֹן. "בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְלֵיתִי מֵעֵץ, עָשִׂיתִי רַע. מֵעַכְשָׁו", הִבְטִיחַ לֶאֱלֹהִים, "אֶעֱשֶׂה רַק טוֹב!"

הקשה בלחם והקל באהבה

יצחק רט, יליד הארץ ואוהב ספר

הילה טימור אשור, הקשה של הלחם, כנרת זמורה-דביר, 2019, 380 עמודים

הגבלות התנועה וצמצום אפשרויות הבילוי, הסגר והבידוד הכפוי – ואפילו התפילות המקוצרות – מעניקים לנו, בפרוס שנה חדשה, לצד ההסתגרות בבתים, גם הזדמנויות לקריאה, למנוחה ולהתבוננות פנימית. אינני מבקר ספרות, אבל אני אוהב ספרים, ופתאום מצאתי שזאת שעת כושר להמליץ על ספר, שהתגלגל לידיי כמעט בטעות: הקשה של הלחם הוא ספר ביכורים שכתבה הילה טימור אשור, ובהחלט מאפשר נקודת מבט וצפייה מעניינת בהווי ובתרבות ובמנטליות, שלא כולם שותפים לה.

השורה התחתונה היא, לטעמי, גם הראשונה; חבל לפספס ספר נפלא שכזה, ולא לנגוס מן ה"רעפטל" הטעים, שעטוף בחום אנושי ומעורר את כל בלוטות הנוסטלגיה. אגב, את המילה הזאת, שנאפתה כנראה בפולין, לא הכרתי עד היום. לקצה (או הקשה) של הלחם – ויש כידוע שניים כאלה בכל כיכר – קראנו בילדותי הצברית; נשיקה. ולענייננו, גם היא מתאימה (לא בימי קורונה) ואפשר שתיים.

כדי שנוכל להתהלך כחנוך את האלהים

דן אלבו, משורר והיסטוריון

חֲנוֹךְ

וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים: בראשית ה, כד

רְאוּ, אֵיךְ דְּרִיכַת כַּף רֶגֶל בָּאֲדָמָה מִתְנַתֶּקֶת תֵּכֶף

מֵהָאֲדָמָה,

כל שקרי האקדמיה - דברים על הספר

ד"ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

 תמר אלמוג עוז אלמוג, כל שקרי האקדמיה, הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 2020, 672 עמודים

׳כותרת ספרנו, "כל שקרי האקדמיה", קשה אולי לעיכול. אנשים עשויים לראות בה פרובוקציה, חילול קודש, אבל למרבה הצער אין מנוס מלקרא לילד בשמו: האקדמיה משקרת, והרבה. כפי שהראנו לאורך הספר, האקדמיה מרמה את הממשלות, את הציבור ואת עצמה. כמה עצוב שמי שנחשבה במשך שנים רבות למקדש האמת, היושר והיושרה הפכה בשנים האחרונות לעיוורת וחרשת לעצמה, מכחישה מציאות, מקובעת ולא אמיצה׳ (עמ' 501).

כמות ואיכות בדמוקרטיה או: למה אין זכות בחירה לילדים?

פרופ׳ חמוטל בר-יוסף, משוררת, סופרת, חוקרת ספרות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

הקדמה 

הדברים שלהלן מכוונים להצביע על נקודות חולשה או תורפה של משטרים דמוקרטיים, ובמיוחד על תוצאות מסוכנות לתרבות במדינות דמוקרטיות, שמזניחות ומקפחות את האיכות בשם הכמות, כלומר, משקיעות בעיקר במה שמשרת את הרוב, את המון העם. דברי הביקורת שלי יסתיימו בהצעות חיוביות, כי בעיקרון אני לא מאמינה בתלונות ומחאות שאינן מלוות בהצעות חיוביות מעשיות.

ילדה רצינית מחזיקה בכפו הקפוצה של יואב

פרופ׳ חמוטל בר-יוסף, משוררת, סופרת, חוקרת ספרות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

יוֹאָב
יַלְדָּה רְצִינִית מַחֲזִיקָה בְּכַפּוֹ הַקְּפוּצָה שֶׁל יוֹאָב
כְּשֶׁהוּא קָם וְאוֹמֵר לְדָוִד: תַּפְסִיק כְּבָר לִצְעֹק "אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם".
כַּף יָדָהּ גְּדֵלָה, מִתְאָרֶכֶת, תּוֹפַחַת, קְמוּטָה וּמֻכְתֶּמֶת
עֲדַיִן הִיא נְתוּנָה בְּכַפּוֹ שֶׁל יוֹאָב.
עוֹמֶדֶת אִתּוֹ מוּל אַבָּא מֵטִיחַ רֹאשׁוֹ אֶל מַתֶּכֶת הַשַֹּעַר
כְּמוֹ שֶׁזּוֹרְקִים כִּסֵּא עַל חַלּוֹן, זוֹעֵק וּמְבַכֶּה אֶת מוֹת בְּנוֹ הַיָּפֶה,
לֹא שׁוֹמֵעַ: תַּפְסִיק. תִּתְאַפֵּק. יֵשׁ כָּאן עַם. יֵשׁ מִלְחָמָה.

חוה עציוני-הלוי - רומנים רומנטיים על נשים מקראיות

חוה עציוני-הלוי - רומנים רומנטיים על נשים מקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חוה עציוני-הלוי, היא פרופסור אמריטה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת בר אילן. מפרסמת רומנים רומנטיים מקראיים בקצב מסחרר: אשת לפידות (2010), אפר על ראשה (2011), ולו שתי נשים (2012), אל אשר תלכי (2013), והמלך לא ידעה (2014), שפחתי בחיקך (2015), כחוט השני (2016), מלכת החידות (2018), ועתה - כי כסתה פניה (2019). . חלקם התפרסמו גם באנגלית. 

גיבורות הרומנים שלה הן הגר ושרה, בנות צלפחד, דבורה הנביאה, תמר אשת יהודה, פנינה וחנה, תמר בת דוד, אבישג השונמית ורות המואביה. אלה נשים שחיו בחברה הנשלטת על ידי גברים, ונאבקו על זכותן לשלוט בגורלן. לא פעם הן אף הצליחו בכך, אך זה לא היה קל. חייהן מתוארים כרוויי סבל, קנאות, נקמות, אהבות, יצרים, השפלות וידידות.

המשך כאן. 

שרידים של מבנה מלכותי מתקופת בית ראשון נחשפו בירושלים

כמה עשרות פריטי אבן אדריכליים מעוטרים, אשר שולבו במבנה מפואר, התגלו בחפירות רשות העתיקות בטיילת של ארמון הנציב בירושלים. 

מיני כותרות שעמדו בראש העמודונים במעקה החלון. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

ביניהם שלוש כותרות-אבן שלמות בגודל בינוני ופריטים של חלונות מפוארים – שבהם שולבו מעקות. הם הורכבו מעמודונים מסוגננים שעל גביהם סדרת כותרות בגודל זעיר. הפריטים עשויים מאבן גיר רכה, הם מגולפים מעשה ידי אומן, וביניהם כותרות בגדלים שונים בסגנון האומנותי המכונה במחקר 'פרוטו-איאולי' - ממאפייני הבנייה המובהקים המלכותיים של ימי הבית הראשון, ומסמליה החזותיים של התקופה.

מסרים ערכיים גלויים וסמויים במקרא - הדגמה מתוך 'משפט שלמה’, מל"א ג 28-16

ד״ר לאה מזור , האוניברסיטה העברית

מסרים ערכיים גלויים וסמויים במקרא - הדגמה מתוך 'משפט שלמה’, מל"א ג 28-16* 

Peter Paul Rubens-The Judgement of Solomon-Statens Museum for Kunst

א. ערכים גלויים וערכים סמויים במקרא 

המקרא, על כל הספרות העשירה שבו, מיועד לחינוך האדם. מטרת-העל שלו מנוסחת במזמור עח בתהלים: ‘משכיל לאסף, האזינה עמי תורתי, הטו אזנכם לאמרי פי. אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם. אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו. לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות ה’ ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה, ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם, למען ידעו דור אחרון בנים יולדו, יקמו ויספרו לבניהם, וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו’ (פס’ 7-1).

תמונת הגורן במגילת רות בראי סיפור לקיחת הברכה בבראשית כז - תקציר המאמר

בן־ציון עובדיה

בית מקרא סה,א תש״ף

 במאמר זה אני טוען לקיומה של אנלוגיה ספרותית מכוונת בין סיפור הגעת רות אל הגורן באישון לילה (רות פרק ג), לבין סיפור לקיחת הברכה במרמה על ידי יעקב המסופר בספר בראשית, פרק כז. שני הסיפורים מתארים בבסיסם פעולת שליחות נועזת ובעלת אופי מניפולטיבי ולא נורמטיבי (רמיית אב עיוור בבראשית / יצירת פתיון מיני ברות), הנצרכת לשם השגת דבר־מה בעל חשיבות עליונה עבור מבצע השליחות. בחלקו הראשון של המאמר אראה כי קיימים שלל קשרי לשון ועניין בין הסיפורים, המבססים את הטענה לקיומה של אנלוגיה מכוונת ביניהם, ובחלקו השני אדון במשמעותה של אנלוגיה זו. לפי אפשרות אחת שאציג, לאנלוגיה תפקיד ביקורתי: היא נועדה להאיר באור שלילי את האופן שבו פעלו נעמי ורות — כהשגת דבר־מה באמצעים לא כשרים. לפי אפשרות שניה, היא נועדה להאיר באור אוהד את מעשיהן של נעמי ורות — ביצוע פעולה מתוך חוסר מוצא, לשם השגת מטרה ראויה.

היד הגדולה: שמות י״ד

אלי יונה, משורר

תחריט מ1607, של סיסטו באדאלוקיו
 

Sisto Badalocchio, Museum purchase, Achenbach Foundation for Graphic
Arts Endowment Fund

The Isrealites Crossing the Red Sea, from the series of etchings Biblical Scenes, after the frescoes by Raphael in the Vatican Loggia

היד הגדולה

שְׁמוֹת י"ד
כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא
פֶּרֶק הַיָּדַיִם!

יָד רָמָה
יָד נְטוּיָה
שֶׁל מִי
הַיָּד הַגְּדוֹלָה?

מצודה כנענית מהמאה ה-12 לפנה״ס התגלתה בחפירות סמוך לקיבוץ גלאון

‎⁨המצודה שנתגלתה ליד קיבוץ גלאון.
 צילום אמיל אלגם רשות העתיקות⁩.

מצודה כנענית מאמצע המאה ה–12 לפנה“ס נחשפה בחפירות רשות העתיקות ובני נוער בסמוך לקיבוץ גלאון שליד קרית גת.

גודלה של המצודה 18× 18 מ' ובארבע פינותיה ישנם מגדלים. בכניסה אל המבנה השתמר סף כניסה אדיר בגודלו, שנחצב מאבן אחת שמשקלה כ – 3 טון. בפנים המצודה היתה חצר שרוצפה בלוחות אבן ובמרכזה עמודים. משני צידי החצר סודרו חדרים. בחדרי המצודה נחשפו מאות כלי חרס, חלקם שלמים, ובהם כלים מיוחדים כמו קערה וספל, ששימשו ככל הנראה לפולחן ומספר רב של קערות. חלק מהן, יוצרו בסגנון המחקה קערות מצריות.

כי ימצא חלל בשדה ואמרו: ידינו שפכו את הדם הזה

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

כִּי יִמָּצֵא חָלָל בַּשָּׂדֶה
וְיָצְאוּ זִקְנֵי הָעִיר וְאָמְרוּ:
יָדֵינוּ שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה

נבל הם קראו לי, נבל!

שמעון בארי, סופר, משורר, עורך הפרוזה של במה חדשה

נבל
נָבָל הֵם קָרְאוּ לִי - נָבָל
הַמְּסַדְּרִים אֶת הַסֵּפֶר לְדוֹרוֹת
וַאֲנִי רַק כּוֹרֵם חָרוּץ
מַדְלֶה גְּפָנִים וּבוֹצֵר אֶשְׁכּוֹלוֹת

תקציר מאמרה של גלי דינור על אונס תמר והדהודו בשיר-השירים

ד״ר גלי דינור, מכללת לוינסקי לחינוך

הנסיכה שהפכה לדחויה סיפור אונס תמר (שמ"ב יג 22-1) והדהודו בשיר השירים 

תקציר המאמר מתוך בית מקרא סה,א תש״ף

בית מקרא סה,א תש״ף - כמה תקצירי מאמרים

בית מקרא סה,א תש״ף

 

על דברים שאף אחד לא רוצה לשמוע. בעקבות ספרו של ארנון אדלשטיין: קטינים בזנות

גילי בסון, אמנית יוצרת. משמשת כמנטורית לנשים טרנסיות במרכז הגאה בפרויקט לולה

ארנון אדלשטיין, קטינים בזנות, הסדרה למדעי החברה, הוצאת רסלינג, 2020 תש״ף, 260 עמודים

ספרו של הפרופסור לקרימינולוגיה, קטינים בזנות, מתפרש על 260 עמודים וגולל בתוכו נתונים שהופכים את הבטן.

כבר מהכותרת אפשר להבין שלא מדובר בספר קל לעיכול.

ספק אם מישהו שאינו מתעניין בקרימינולוגיה או נמצא בתחום הסוציאלי היה מרים ספר שזו כותרתו.

ובכל זאת, בחר החוקר, שאין זה ספרו הראשון, לכנות כך את הספר.

על קטינים וקטינות בזנות - בעקבות ספרו של ארנון אדלשטיין

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ארנון אדלשטיין, קטינים בזנות, הסדרה למדעי החברה, הוצאת רסלינג, 2020 תש״ף, 260 עמודים

זיקני הדור זוכרים, שלפני שנים רבות רבות צפו בתקשורת הזרה סיפורים עסיסיים על אישים עתירי ממון ודרג מארצות הים שקיימו יחסי מין עם קטינות. אמות הסיפים נעו. גינויים התעופפו מקיר לקיר. תחושת זעזוע ורצון קדוש להעניש הפעימו את הלבבות בחזקת ׳ובערת הרע מקרבך׳. וכל זה כשבחצר האחורית של אותו ציבור ממש התקיימו מאות, אלפים ורבבות מקרים חמורים פי כמה. אופל שקוף הסתובב שם. צל שטני, רווי אלימות וסבל של קטינים וקטינות בזנות. 

על ספרו של חגי דגן, רואים בחושך

שמעון בארי, סופר ומשורר. עורך הפרוזה של במה חדשה

חגי דגן, רואים בחושך, הוצאת פרדס, תש״ף 2020, 565 עמודים 

הספר, ׳רואים בחושך׳, הוא לכאורה ספר ישראלי על חייו של צעיר מוכשר העובר מנערות לבגרות דרך כור ההיתוך של הצבא. הוא עושה זאת ביחידה 8200. לכאורה משאת הנפש של כל צעיר אינטליגנטי מבית טוב. גם תמיר מבית טוב הוא מגיע מהקיבוץ, אבל מסתבר שהוא שונה. שונה כילד שאינו מתבלט בספורט ומעשי גבורה. ילד שנמשך לסיפורי הגלות והשואה של אביו ושל דודו שהתחשל ברוסיה של סטלין ויש לו השקפות מובנות על ניהול העולם. מדובר בצעיר אינטלקטואל שקורא הרבה מעבר לבני גילו וחושב באופן אינדיוידואלי שונה. הדברים מתחברים לו לתמונות שלמות והוא יודע לסגור קצוות.

על הרמב״ם ורפואה - ספרה של לימור שריר

ד"ר לימור שריר, רופאה וסופרת, מתכננת ומנהלת קורס ספרות ורפואה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב

 דר׳ עדו נתניהו, דר׳ לימור שריר, פרופ׳ יוסף אגסי

לימור שריר, על הרמב"ם והרפואה, כרך חמישי בסדרה: הרהורים על ספרות ורפואה - דילמות ביחסי רופא-חולה, הוצאת הפקולטה לרפואה עש סאקלר והוצאת כרמל, 277 עמודים 

לאה יולדת - שיר

פרופ׳ חמוטל בר-יוסף, משוררת, סופרת, חוקרת ספרות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

לאה יולדת
כָּל יָמֶיהָ הָיְתָה נִתְקֶלֶת, מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה, מִתְאַמֶּצֶת
לְחַיֵּךְ, מַעֲנִיקָה מַתָּנוֹת עֲטוּפוֹת יָפֶה.
וּכְשֶׁלֹּא מָצְאוּ חֵן הָיְתָה זוֹעֶפֶת, בּוֹכָה.
מוּל הַמַּרְאָה מָדְדָה עִכּוּס שֶׁל נְעָרוֹת יָפוֹת
וּכְשֶׁלֹא מָצָא חֵן  – מַה נּוֹתַר כִּי אִם
לְרַמּוֹת, אַחַר כָּךְ לְהִתְוַדּוֹת, וְשׁוּב, מַה לַּעֲשׂוֹת, לִבְכּוֹת.
בְּהֶרְיוֹנָהּ תָּפְחָה כְּמוֹ עַל שְׁמָרִים.
שִׁמְרִי, אָמְרוּ לָהּ הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת,
עַל עַצְמֵךְ שִׁמְרִי.

הערת שוליים - על מצב התרבות בארץ, שיר

פרופ׳ חמוטל בר-יוסף, משוררת, סופרת, חוקרת ספרות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

אני מצרפת אחד מן השירים מתוך ספר שיריי החדש "השגיאה המופלאה" (הקיבוץ המאוחד, 2020 תש״ף), שבהם ביטאתי את הרגשתי ועמדתי לגבי מצב התרבות שבה אנו חיים.

הערת שוליים
אֲנִי נִדְחֶקֶת לַשּׁוּלַיִם
עִם הַמּוּסִיקָה הַקְּלָאסִית בְּ"קוֹל הַמּוּסִיקָה",
הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהָיָה חָסֵר לִי
בְּחוּץ לָאָרֶץ, חוּץ מִסַּלַט יְרָקוֹת.

שיחזור השדה המגנטי של כדור הארץ בט' באב, 586 לפנה"ס – וחשיפת עוצמת החורבן

מימין לשמאל- ד"ר יפתח שלו, פרופ' יובל גדות ויואב וקנין. צילום: שי הלוי, באדיבות רשות העתיקות. 

המדידות המגנטיות הוכיחו שבעת חורבן בית ראשון, המבנה נשרף, כנראה בצורה מכוונת, ושרצפת הקומה העליונה שלו, שנשענה על קורות עץ מסיביות, קרסה בזמן השריפה. המחקר מתפרסם בסמוך לתשעה באב בכתב העת היוקרתי PLOS ONE

הנה הקישורית למאמר ופרטיו:

The Earth’s magnetic field in Jerusalem during the Babylonian destruction: A unique reference for field behavior and an anchor for archaeomagnetic dating

Yoav Vaknin 

Ron Shaar

Yuval Gadot

Yiftah Shalev

Oded Lipschits

Erez Ben-Yosef

Published: August 7, 2020
https://doi.org/10.1371/journal.pone.0237029

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית ורשות העתיקות הצליחו לשחזר את השדה המגנטי של כדור הארץ באוגוסט 586 לפנה"ס – ולחשוף את עוצמת חורבן ירושלים בידי הבבלים.

׳ולא יכל יוסף להתאפק׳: כיצד שכנע נאום יהודה שכוון בכלל למשנה למלך מצרים... את יוסף

ד״ר שולה אברמסקי, מכללת גבעת ושינגטון

תוצאות הנאום של יהודה: בר' מד, טז, יח–לד 

מתוך: שולה אברמסקי, נאומי מנהיגים באוזני מנהיגים: רטוריקה ומנהיגות במקרא, הוצאת כרמל, ירושלים תש״ף 2019, עמ' 468–471

נאום יכול לשנות את דעתו של מאזין רק אם דעתו איננה מגובשת בנושא הנאום, אם עודנו מתלבט או אם יש לו רק העדפה קלושה לאיזה כיוון. לעומת זאת כאשר כבר מגובשת דעתו של מאזין, המרב שיכול נאום לעשות הוא לתת לה חיזוק, וגם זאת רק אם הוא בכיוון דעתו של המאזין.[1] נראה אפוא כי משימה בלתי אפשרית ניצבת בפני יהודה. ליוסף יש דעה מגובשת נגד יהודה ותשעת אחיהם. דעתו היא שהם אנוכיים ורצחניים ועלולים להרוג את בנימין. איך יצליח יהודה להבקיע בנאומו את חומת הדעות הקדומות המקיפה את ליבו של המאזין ולשנות את דעתו מן הקצה אל הקצה בלי שהוא יודע שעליו לעשות כן? והינה, הפלא ופלא! אף־על־פי שמיועדת הפנייה אל נמען א [הנמען הגלוי – המשנה למלך מצרים], משתכנע ממנה דווקא נמען ב [הנמען הסמוי – יוסף, אחִי הנואם], ואף־על־פי שמגובשת דעת נמען ב לרעת הנואם ואֶחיו הוא משתכנע לטובת אֶחיו ומוצאם זכאים להתוודעות.