על שמחתי ושימחתי עומד העולם

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ " ( דברים כ"ו, יא) אינו לשון ציווי, אלא עבר נבואי המבשר את העתיד. אי נאפשר לצוות עליו על האדם לשמוח, אבל צריכים לומר לו מה ישמח אותו. יום יבא, אומר משה רבנו לעם התועה במדבר ארבעים שנה, ותבואו אל הארץ, תחרשו את אדמתה, תקצרו את קצירה, תקטפו את פירותיה, תבצרו את בצירה, ובהרחיב לכם ה' את ימיכם - תביאו ביכורים לירושלים, "וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (שם,י"ב) , וזהו " וְשָׂמַחְתָּ"! רבי שלמה יצחקי, רש"י, יודע כי 'וְשָׂמַחְתָּ' צריך עיון.

חג סוכות שמח!

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ציור קיר: שלומי ישראל

‏

בתורה נאמר: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל־זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת־פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם (דברים טז, יד-טז). 

חג הסוכות הוא השמח מכל החגים בגלל הקציר והאסיף. 

סוכות - מקבץ דברי הגות ושירה

שוק ארבעת המינים בירושלים 

 רחל אליאור, ושמחת בחגך והיית אך שמח - מה טעמיה?
יוסי גמזו, נֵס שִׂמְחַת תּוֹרָה שֶל סַבָּא שְׂרוּלִיק
יהושע גתי, קהלת וסוכות - הרהורים חופשיים
יצחק מאיר, סוכת ארעי מרוממת: וינייטה לחג הסוכות
יצחק מאיר, ׳שימה בפיהם׳ וקדושת הזמן הזה - וינייטה לסוכות
יצחק מאיר, לפני ה׳ בעד החלון: וינייטה-פנטזיה לשבת חול המועד סוכות
לאה מזור, מגזרות נייר לחגי תשרי
לאה מזור, חג סוכות שמח

לאה מזור, יהודה עמיחי מגיב על שיר העיתים של קהלת
משה ציפור, מדוע קוראים את קהלת בסוכות?

בעניין הזיכרון ותרבות הזיכרון: האוקטוברים הרודפים אותנו

אוריאל בן עמי,  סופר, משורר, מרצה לתולדות הארץ ותנ"ך

ימי הזיכרון האלה – מחייבים אותנו לחשוב מה קרה ועדיין קורה כאן. האם זהו גורל, החוזר מימי ילדותי בנהלל – או זו ישראליות, בעלת הישגים מופלאים של כוח ורוח לחימה ובה בעת – שכחה וזחיחות.

שמחת תורה שנפלה בשבת 7.10.2023 ממשיכה את יום הכיפורים שנפל בשבת, 50 שנה בדיוק קודם לכן.

מעשה בשמלה ובנבואה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תמונת אילוסטרציה  AI

מכירים את התופעה שאשה בהריון שולחת את בעלה בליל שלג וסופה להביא לה גלידה עם מלפפון חמוץ? מה שארע לי יום אחרי הלידה היה מוזר עוד יותר. 

שיחה עם הבינה המלאכותית על מוסיקה ועל חינוך מוסיקלי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Gemini_Generated_Image_5bi22e5bi22e5bi2

המילה ׳מוסיקה׳ נגזרת מיוונית ומשמעותה ׳(האומנות של) המוזות׳. המיתולוגיה היוונית מספרת על אורפיאוס, בנו של אפולו, שנגינתו היתה כל כך מופלאה עד שהיא היפנטה את חיות הבר, נהרות סטו ממסלולם ואפילו העצים והאבנים הקשיבו לו!

בספר בראשית מסופר על גיבורי הקדם שייסדו את ענפי היסוד של התרבות האנושית וביניהם המוסיקה. אחד מגיבורי הקדם, יובל שמו, הָיָה אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב (בראשית ד, כא).

מהו לדעתך סוד הקסם של המוסיקה ומדוע חשוב להעניק לילדים חינוך מוסיקלי.

תשובת הבינה המלאכותית (ג׳מיני) על סוד הקסם של המוסיקה ועל חשיבותה בחינוך הילדים:

קריאת קהלת בסוכות

בשבת של חול המועד סוכות נהוג לקרוא את מגילת קהלת בבית הכנסת.

מדוע? מהם המסרים של קהלת?
הנה כמה רשומות עם מידע ומחשבות על כך.
ד״ר לאה מזור, יהודה עמיחי מגיב על שיר העיתים של קהלת
פרופ' משה ציפור, מדוע קוראים את קהלת בסוכות?
 - , שנים שאין בהן חפץ: בעקבות קהלת יב

חגי ויגודה, בין הבל להבלים - גישתו של קהלת למוסר האנושי

יעל אברבוך, האחזותו של קהלת בחיים: עיון ספרותי-רעיוני

עדויות להשפעת מסע סנחריב על כלכלת ממלכת יהודה נתגלו בירושלים

נראה, כי מסע העונשין המפורסם של סנחריב, המוכר מהתנ"ך וממקורות אשוריים, אשר במהלכו חרבו ערים רבות בשפלת יהודה, הותיר את עקבותיו בעקיפין גם בסמוך לירושלים; בחפירות של רשות העתיקות בשכונת מורדות ארנונה נחשפו שרידים של שני מבני מנהל מתקופות עוקבות, העשויים להעיד על הכבדת העול האשורי ביהודה לאחר המסע.

כ-180 טביעות חותם. צילום: יולי שוורץ רשות העתיקות

בחפירות של רשות העתיקות במורדות שכונת ארנונה בירושלים התגלו שרידים של מרכז מינהל ממלכתי משמעותי מימיו של חזקיהו מלך יהודה - ואולי כבר מימי אביו, אחז.

המרכז שימש בשליש האחרון של המאה ה-8 לפנה"ס, ולאחר מכן נחרב לחלוטין. מבנה זה, נקבר במכוון תחת גל אבנים עצום, ועל גביו הוקם מבנה אחר, אשר חלש על השטחים החקלאיים שממזרח לשלוחת ארמון הנציב – רמת רחל, ונצפה למרחוק. בגל האבנים שולבו אבנים מונוליתיות מהמבנה הקדום שנחרב.

דמים: והידים ידי עמלק

שולה ברנע, משוררת ולשונאית 

דמים

וּבַיּוֹם הַהוּא- וְתִבָּקַע חוֹמַת עַזָּה וְיַעֲלוּ בְּנֵי הָעֲמָלֵקִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וְיִשְׁחָטוּם וְיִשְׂרְפוּם וְיַחְמְסוּ אֶת שְׁלָלָם וְיִטְבְּחוּ בָּהֶם

אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם עַל טַפָּם -וְהָאָרֶץ נְשַׁמָּה וַחֲרֵבָה,

וְלֹא חָס עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הַמִּקְנֶה

וְיַעֲלֵם בָּאֵשׁ לְמַעַן יִרְאוּ וְיִירָאוּ,

וְאֶת הַנּוֹתָרִים אָסַר בִּנְחֻשְׁתַּיִם לַהֲבִיאָם עַזָּתָה.

אובדן בנים ובנות במערכות ישראל וביטויו בשבעה שירים ישראליים מתקופות שונות

ד״ר ניצה דורי, המכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה

תקציר

העיסוק באובדן ובשְכול מאיים ומפחיד, אף שהוא חלק ממעגל החיים; המפגש עם ה"אין", עם המוות, מלווה בתחושות של חוסר אונים ושל אפסות האדם ותחושות קשות נוספות. כיוון שההתמודדות עם השְכול מלווה את החברה הישראלית מקדמת דנא, אין תמהּ בעובדה שמשוררים ישראלים מצאו בשירה דרך לבטא את הכאב שמחולל אובדן ילד/ילדה/חייל בעקבות נפילתם במערכות ישראל – מלחמות ופיגועים. מאמר זה יבחן שבעה שירים שחיברו משוררים ישראלים, ובהם נתנו ביטוי לכאב המייסר הזה: מגש הכסף ואליפלט מאת נתן אלתרמן, אחי הצעיר יהודה מאת אהוד מנור, ילדי איננו ילד עוד מאת יוסי גמזו, פרח מאת צרויה להב, אצלנו בגן מאת יפתח קרזנר ובית המקדש לילדים מאת תלמה אליגון רוז; ויעמוד על ההבדלים בין חוויות השכול והאֵבל כפי שהן מתוארות בשירים אלו, שנכתבו בתקופות שונות ובעקבות אירועים שונים.

מילות מפתח: שְכול, אובדן, מוות, ילדים, שירים, מערכות ישראל, מגש הכסף.

ברכת ׳שנה טובה׳ לכל הבאים בשערי הבלוג

לפני שנתיים פירסמתי את התמונה המצ״ב עם מילותיה של לאה גולדברג. 

מאז השתנתה המציאות לבלתי הכר. 

הנה הפעם כמה מילים משירה של רחל שפירא: מה אברך

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.
...
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.

הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו - חיים.

תפילה לשלום חיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.

יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִ מִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד): "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".

וְנֹאמַר: "אָמֵן".

קיימת גם תוספת לטובת שבויים ונעדרים –

”וּמִי מֵהֶם שֶׁנָּפַל בַּשְּׁבִי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם וְיִתְּנֵם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, וְיִּקְרָא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים יִפְקַח קוֹחַ, וִישִׁיבֵם לְבָתֵּיהֶם בְּשָׁלוֹם בִּמְהֵרָה, אָמֵן”.

פיתוח מיומנויות חברתיות באמצעות ייצוגים מוזיקליים בספרות הילדים העברית בגיל הרך

ד״ר ניצה דורי, סופרת ילדים; שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך

יצוגים מוסיקליים בספרות הילדים

תקציר

המוזיקה היא שפה המשפיעה על חושינו. היא עצמה אינה יכולה לייצג "דברים בעולם" אך היא מסוגלת לבטא רגשות, לעוררם ולהעצימם אצל המאזין. בכוחה של המוזיקה להרחיב את משמעות המילים ולתת להן אופי מוחשי יותר (כהן, תשנ"א). זיקה והשוואה בין האמנויות - ספרות, אמנות ומוזיקה, לאורה של כל דיסציפלינה, מבהירה קשרים בין האמנויות ואף מרחיבה את משמעות המרכיבים בכל אחת מהן.

טיפים ללמידה מרחוק

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

המציאות כופה על רבים מאתנו למידה מרחוק במקום למידה פרונטלית. בלמידה מקוונת רבים מרגישים קושי בניהול הזמן בזמן הלמידה וירידה ברמת ואיכות הקשב. מכאן גם הקשיים בהבנת התכנים. 

הנה כמה טיפים מנצחים לתלמידים שיסייעו להם לקיים לימוד מקוון יעיל, פורה ומוצלח. 

ממרום הפיסגה משה שכח שהוא בשר ודם: שיר

בלפור חקק, משורר

משה בּשׂר ודם

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת — דברים ל״א 22

ציור: AI

מֹשֶׁה הָיָה לְאִישׁ הָאֱלֹהִים

עָמַד עִם מַלְאָכָיו בְּמִשְׁמָרָה

אָמַר פִּרְקֵי שִׁירָה, הַלְלוּיוֹת

אָמַר פִּרְקֵי תּוֹרָה

וְיַם סוּף נֶחֱצָה בֵּינוֹ

לְבֵין הַבְּרִיּוֹת

מעשה בטבעת שהפכה למצית סיגריות מצופה זהב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מעשה בטבעת שהפכה למצית סיגריות מצופה זהב

הציור יצירה של imagin 3

ארונות הם לא רהיטים כאלה תמימים. לא ולא. הם יצורים ערמומיים עם פינות עלומות שבולעות לתוכן חפצים שכוחי-אל עד שלא נודע כי באו אל קרבן. אבל יום אחד הגעתי לפינה כזאת ומצאתי אותו: מצית סיגריות מצופה זהב שישן שם שנת ישרים. ואיך הגיע אלינו מצית סיגריות מצופה זהב ואנחנו בכלל לא מעשנים? את הסיפור המוזר שמעתי מבעלי אהובי מחמל נפשי.

A Tomato Cut into Quarters: A story

Adi Avital-Rozin, writer and researcher of women's literature, a member of the executive committee of the Association of Hebrew Writers and Writers in Israel.

A Tomato Cut into Quarters

A story specially written and dedicated to Mr. Shalom Rosenfeld

Freepik, Viktar Malyshchyts

A winter sea breeze stormed into the dark room at half past four in the morning, crept in through the half-open window and shook the vertical curtain noisily. The annoying rattle of the narrow plastic strips of the curtain hit the window and woke her up. Still sleepy, Hannah sat down on her bed and thought it would be better if she got up and closed the window.

עגבניה חתוכה על ארבע: סיפור

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל

Freepik, Viktar Malyshchyts

עַגְבָנִיָּה חֲתוּכָה עַל אַרְבַּע

סיפור שנכתב במיוחד ומוקדש למר שלום רוזנפלד.

רוח ים חורפית פלשה בסערה לחדר החשוך בארבע וחצי בבוקר, התגנבה פנימה מבעד לחלון הפתוח למחצה וטלטלה ברעש את הווילון הוורטיקלי. קול שקשוקן הטורדני של רצועות הפלסטיק הצרות של הווילון היכה על החלון והעיר אותה. סהרורית מה, התיישבה חנה על מיטתה וחשבה שמוטב יהיה אם תקום ותסגור את החלון.

הדיירת בקומה הראשונה: סיפור קצר על חשבון נפש ארוך

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל.

הדיירת בקומה הראשונה:  סיפור קצר על חשבון נפש ארוך

מכל הדיירים שורדי מלחמת העולם השנייה שגרו עמי בשכנות בבלוק יַלְדוּתִי שהיה ברחוב גרונר בירושלים בשנת 1972, אוֹלָה הותירה בי חותם עמוק במיוחד.

כמו אוֹלָה, היו דיירים נוספים בבלוק שהגיעו מהתופת ובכולם היה משהו מוזר. בקומה הראשונה, בה חלקה אוֹלָה את דירתה בת שני החדרים עם בובי, הפודל השחור, היו גם אדון וגברת צִימֶרשְׁפִּיץ הקשישים, שספק אם רק מתוך רצון להסתייע זה בזו, שמא גם לא להיפרד זה מזו ולוּ לשבריר שנייה, נהגו תמיד לעלות ולרדת כשהם שלובי ידיים במדרגות. מעליהם, בקומה השנייה, דָּרוּ אדון וגברת בֶּצְ'קִי המבוגרים מאד. הוא, במגבעת שחורה וגבוהה, כמעט אף-פעם לא יצא מהבית והיא, במטפחת משי לבנה שהייתה קשורה בקצה סנטרה, כל היום שוטטה מחוץ לבית. בנם יחידם, יוֹזֶ'ה, אשתו מרים, שהפליאה בקול הסופרן שלה בכל עת שתלתה כביסה על החבל, ושני ילדיהם הפעוטים התגוררו בקומה השלישית. בדירה הסמוכה אליהם היו זוג הורים שקטים מאד, אולי אילמים, שמעולם לא דיברו עם איש ואף לא ביניהם. הם גרו עם בתם האחת, נערה יפהפייה ששיערה הארוך והחלק הפנט אותנו בכל פעם מחדש שראינו אותה. לנוכח העובדה שהם תמיד שתקו, איש מאתנו השכנים ילידי הארץ, וגם אלה שעלו ממדינות המגרב, מהודו או מתימן לא ידע את שמותיהם ולא טרח לברר. כולנו זיהינו אותם כ-"ההורים של שושנה".

על מציאות ודמיון, היסטוריה וסיפור - בעקבות ספרה של ליליאן הלמן, פנטימנטו

פרופ׳ מינה רוזן, אוניברסיטת חיפה

הוצאת כתר 

ליליאן הלמן, פנטימנטו, עברית: ברוריה בן-ברוך, הוצאת כתר, ירושלים 1988

ההיסטוריה היא סיפור, והסיפור הוא היסטוריה, אז מה מותר הסיפור על ההיסטוריה (או להפך)? הסיפור הוא מה שיכול היה לקרות וההיסטוריה היא מה שאולי קרה ואולי לא קרה. אני מושכת כמובן את השטיח תחת רגלי הדיסציפלינה שלי (היסטוריה), אבל מן המקום שבו אני נמצאת, לא אכפת לי להתאבק מעט באבק הזה, אני יודעת בדיוק ממה עשויים הגרגרים.

המדובר בפרק מספרה הלכאורה אוטוביוגרפי של המחזאית האמריקאית הנודעת ליליאן הלמן

(1984-1905).

חותם ״ליהועזר בן הושעיהו״ מתקופת בית ראשון נתגלה בירושלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

חותם עשוי אבן שחורה מתקופת בית ראשון התגלה בחפירות רשות העתיקות ועיר דוד, בסמוך לכותל הדרומי, בגן הארכיאולוגי ע"ש דוידסון. החותם הוא בעל חתך קמור משני צדדיו, עם נקב מפולש לאורכו, כך שניתן היה להשחיל אותו על שרשרת ולתלותו על הצוואר.

על ספרו של אריאל קופילוביץ, צופה אל הבאות: תאולוגיית הגלות של יחזקאל והשפעתה על תוכנית התקומה שלו

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

אריאל קופילוביץ, צופה אל הבאות: תאולוגיית הגלות של יחזקאל והשפעתה על תוכנית התקומה שלו, הוצאת מאגנס, ירושלים תשפ״ד 2024, כריכה רכה, 522 עמודים

שורשיו של הספר עב הכרס ״צופה אל הבאות״, נטועים בעבודת הדוקטור של המחבר שנעשתה בהדרכתו של פרופ׳ ברוך שורץ מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הדיסרטציה אושרה בשנת תשע״ט והגירסה המונחת לפנינו היא פרי עיבוד ועידכון שלה. המחבר, ד״ר אריאל קופילוביץ, נמנה כיום עם סגל המחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר-אילן.

״חורבן הבית וגלות יהודה זיעזעו את סדרי העולם שהתקיימו ביהודה מאות שנים... 

מטרתו של ספר זה היא לבחון את השאלה, כיצד אם כן תיאר יחזקאל את עתיד ישראל לאחר החורבן. שאלה זו מורכבת למעשה ממספר שאלות-משנה, ולכל אחת מהן יוקדש דיון בספר: מה מעמדה של מערכת היחסים בין ה׳ לישראל לאחר החורבן? מה הוא תפקידו של הנביא מן החורבן ואילך? האם ישראל יכולים לשוב לאחר החורבן, ואם כן באיזה אופן גומל ה׳ לישראל על מעשיהם? כיצד ייראו הסדרים החברתיים והמדיניים בישראל לעתיד לבוא, והאם הם יהיו שונים מן הסדרים שהתקיימו לפני החורבן? מי ינהיג את ישראל בעתיד? ומי מקרב ישראל יירש את הארץ, ומדוע?

השקפותיו של יחזקאל בסוגיות אלה מובעות בנבואת רבות בספרו, אך בנבואותיו מלאחר החורבן (לג-מח) הוא עוסק בנושאים אלה בהיקף וברצינות שאין להם אח ורע בספרות הנבואה.״ (עמ׳ 2-1). 

ספרו של אריאל קופילוביץ מתחיל במבוא מעמיק ויסודי על יחזקאל האיש ותקופתו, על הנביא וספרו, על רקעו התרבותי של יחזקאל, על הזיקות בין יחזקאל וספרות התורה ועל יחזקאל וסביבתו המסופוטמית. אחר כך באה סקירה על מצב המחקר והצגת המתודולוגיה המשמשת בספר.

וינעץ עשיו את שיניו ביעקב להמיתו

 שולה ברנע, משוררת וסופרת

Jakob Emanuel Gaisser Die Rache

יָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ בראשית לו,ד

   

וַיִּזְכֹּר עֵשָׂו כִּי גָּזַל אָחִיו אֶת בְּכוֹרָתוֹ

וְיֵדַע כִּי שְׁנָאוֹ אָבִיו מוֹלִידוֹ,

כַּעֲבֹר יָמִים רַבִּים וַיִּכְבַּד רְכוּשׁוֹ בְּמִקְנֶה וּבָקָר

וְיִזְכֹּר כִּי שָׂנוּא בְּנֵי בֵּיתוֹ הִנֵּהוּ,

וַיִּשְׂטֹם מָרָה אֶת יַעֲקֹב אָחִיו וְחָשַׁב לְהָרְגוֹ.

וּבְבוֹא אֵלָיו אָחִיו לְחַבְּקוֹ

וְיִנְעַץ עֵשָׂו בְּצַוָּארו אֶת שִׁנָּיו להמיתו

לא יכבו להן את הגחלת: בנות צלופחד

 הרצל חקק, משורר

בנות צלופחד, דיקלה לאור

לֹא יכַבּו להן את הגחֶלת     

דְבר האשה החכמה מתקוֹע, אשר התחננה על נפש בּנה, ״וכִִבּו את גחַלתי אשֶר נשאֲרה, לבלְתי שׂום לאישִׁי שֵם ושאֵרית על פְּני האדמָה״. שמ״ב יד,ז 

״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר״, בנות צלפחד, במדבר כ״ז,ו-ז 

״כן בנוֹת צלפחד דובְרות״

הֵן זָכְרוּ אֶת אֲבִיהֶן, מִשָּׁמַיִם מִתְבּוֹנֵן.

בְּצַעֲרוֹ בִּקֵּשׁ לָהֶן מִחְיָה וְחֹם, הִתְחַנֵּן.

יונה חולם שדג גדול בולע אותו: ארס-פואטיקה

בלפור חקק, משורר

ציור AI

ארְס-פּואטיקה

יוֹנָה חוֹלֵם כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן

שֶׁדָּג גָּדוֹל בּוֹלֵעַ אוֹתוֹ בַּיָּם,

לְיָדוֹ בַּסַּעַר הַגָּדוֹל צָפִים שִׁבְרֵי סְפִינָה.

הוּא כּוֹתֵב בְּפִנְקָסוֹ בַּחֲלוֹם

אֶת סֵפֶר יוֹנָה.

לוּ אהבתן תחיה לפניו: אברהם, שרה והגר

 הרצל חקק, משורר

יאן ויקטורס, גירוש הגר

לוּ אהבתן תחיה לפניו      

‌‌רוֹאָה הַכֹּל מִנֶּגֶד,

אַהֲבַת אַבְרָהָם אֶל שִׁפְחָתָהּ

עוֹרֶגֶת. אַיֵּה לִבּוֹ שֶׁכֹּה אָהַב,

לְבָבוֹ נָטָה. לְבֶן הַשִּׁפְחָה נָסַב.

ממצאים מתעלת ניקוז בירושלים של ימי בית שני

רשות העתיקות במימון עיר דוד מנהלת חפירה בתעלת הניקוז שעברה מתחת לרחוב המרכזי של ירושלים בימי בית שני.

ממצאים שהתגלו בתעלת הניקוז. צילום אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

בתעלה המרכזית התגלו שכבות סחף שמילאו אותה כמעט עד מחצית גובהה (עדות להזנחה בתזוקה שלה). נשטפו אליה עצמים שהיו מעל הרחוב המרכזי של ירושלים, והם נשארו שמורים בין דפנותיה: בקבוקון זכוכית שלם, חרצני ענבים, קליפות ביצים ועוד. 

משה: סוף המסה, סוף המסע

הרצל חקק, משורר

סוף המסה, סוף המסע
״אֵיכה אשָׂא לבדי״ — - דברים א', י״ב

משה משקיף מן הפסגה: הרולד קופינג *

‌‌דּוֹר חָדָשׁ, בַּמַּחֲזֶה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וָעֶד.

עֵינַי הֶעָנָו. נִגְלֶה הָאִישׁ בְּרֶגַע הָאֱמֶת.

קוֹלוֹ חוֹצֵב צַוָּאָה, מְתַנֶּה, מִשְׁתַּנֵּק:

״נָשָׂאתִי אֶתְכֶם כָּל הַדּוֹר

כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק.

נִשְׁמָתִי דָּוָה, הִנֵּה הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״.

שיר מיטלטל בראש התורן ומתכתב עם סיפור יונה הנביא

הרצל חקק, משורר

  הסברים לתמונה - אחרי השיר

שיר מיטלטל בראש התורן

‌‌לֹא יָכֹול הָיָה הָאִישׁ

לָקוּם וְלָשֵׂאת קוֹלוֹ בְּשִׁירָה, קָם וּבָרַח

עַד אֲפָפוּהוּ מִשְׁבְּרֵי מָוֶת בְּעֵין הַסְּעָרָה.

מָה הָאֵרוּעַ הַמְּחוֹלֵל, הֲיוּכַל

בְּכַנְפֵי נְבוּאָה לִמְחֹק יִעוּד, שְׁלִיחוּת, לוֹ

תשעה באב - רשומות בבלוג

תשעה באב נקבע במסורת היהודית כיום תענית לזכר חורבן שני בתי המקדש, הראשון (586 לפנה"ס) והשני (70 לספירה). 

 צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.

                             העותק הקדום ביותר של מגילת איכה, מהמאה ה-1 לפנה"ס


הנה מבחר רשומות לקראת תשעה באב:

״אני בוכיה״: על האני-הנשי במגילת איכה

פירוש למגילת איכה מאת זקוביץ ושנאן
וינייטת חשבון הנפש: תפילתו של הקדוש ברוך הוא
פירוש מגילת איכה של יעקב קליין
תשעה באב
השכינה מוותרת על צום תשעה באב?
תשעה באב והמחאה החברתית
סיפור המבול בספר ישעיה
פתיחת ספר דברים: גינוי ותוכחה
"קול קורא במדבר": לקראת שבת נחמו
מתי שבו המרגלים משליחותם?
מדרש איכה רבה

אב ובנו בסיפור יוסף: שיר

ד״ר סמדר פלק-פרץ, ספרות השוואתית, מרצה במכללות לחינוך

פרדס הוצאה לאור

"וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.

וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ;

וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. (פרשת וישב, ל"ז, י"ח-כ')


אָב מַבִּיט בִּפְנֵי בְּנוֹ
וְרוֹאֶה
בָּבוּאַת נְעוּרָיו

שישה שירים: רחובות, קפה ואן גוך, מה ׳יוצא׳ מכתיבת שירה, עץ השדה, ימי מלחמה, לידיעת הציבור

 טובי סופר

שישה שירים: "רחובות", "קפה ואן גוך", ״מה ׳יוצא׳ מכתיבת שירה״, "עץ השדה", ״ימי מלחמה״, ״לידיעת הציבור״.  

טובי סופר בקפה ואן גוך. צילום: איתי מירוז

רְחוֹבוֹת / טוּבִי סוֹפֵר

אֲנִי מְנַסֶּה לִהְיוֹת מְמֻקָּד

וּלְדַבֵּר עַל שִׁירָה בִּלְבַד,

לָכֵן אַל תְּנַסּוּ לְהָסֵב אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי

לְמָה שֶׁקּוֹרֶה כָּעֵת בָּרְחוֹבוֹת.

עֲשׂוּ לִי טוֹבָה, בְּלִי רְחוֹבוֹת.

פירושה של שרה יפת לספר דברי-הימים בסדרה: מקרא לישראל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שרה יפת, דברי הימים א ודברי הימים ב עם מבוא ופירוש, שמואל אחיטוב ונועם מזרחי (עורכים), מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא הוצאת ספרים עם עובד בע״מ, תל-אביב תשפ״ד 2024, 1284 עמודים

פירושה של שרה יפת לדברי-הימים, הוא השני בפירושיה בסדרה ״מקרא לישראל״. קדם לו פירושה לעזרא-נחמיה שראה אור בשנת תשע״ט 2019. הפירוש לדברי-הימים מכיל שני כרכים עבי כרס. חדי העין יבחינו בוודאי בכך שהמילים ״פירוש מדעי למקרא״ המופיעות על כריכות התכלת של הסדרה ״מקרא לישראל״ מודפסות הפעם באותיות מוזהבות בדומה לשם הספר המקראי ולשם המחברת כדי להבליט את המסר על אופיה המדעי של הסדרה . 

החידוש מבחינת עריכת הסדרה כתוב בכותרת הפנימית של הספר: ״עורכים: שמואל אחיטוב ונועם מזרחי״. לכך מתייחסת שרה יפת בדברי התודה שלה שבראש הפירוש: ״תודה עמוקה לכל אלו שסייעו להופעת הספר הזה, בחומר וברוח. לעורכי הסדרה ״מקרא לישראל״, פרופ׳ שמואל אחיטוב העורך הוותיק, ופרופ׳ נועם מזרחי העורך החדש, על תרומתם המתמשכת למלאכת הספר (וברכות לנועם על התפקיד החשוב)…״ (עמ׳ 7).

הבשורה על מות אבשלום (שמ"ב יח 19 - 32) הסתכלות בסיפור במבט ספרותי וסינמטי

צחי רולניק, רכז לימודי תנ"ך בית הספר הכפר הירוק

מות אבשלום. גובלן מהמאה ה-19

"מרוץ שליחים" 

הבשורה על מות אבשלום (שמ"ב יח 19- 32). 

הסתכלות בסיפור במבט ספרותי וסינמטי

סיפור הבשורה על מות אבשלום הוא יחידה המונה 22 פסוקים ונמצאת בתווך בין שני שיאים דרמטיים. [1] מצד אחד נמצא תיאור מותו של אבשלום המסתבך ב"שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה", מומת בצורה אכזרית [2] על ידי יואב בן צרויה ונעריו, וגופתו מושלכת לאחד הבורות שביער.[3] בקצה השני תחומה היחידה בתיאור אבלו של המלך על אבשלום בנו. בעוד המלך בוכה בעלית השער בספק קינה, ספק מלמול מוכה יגון "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי",[4] לוחמיו מתגנבים אל העיר נכלמים כאילו זה הרגע הובסו בקרב.[5]

תעלת ביצור מונומנטלית מתקופת בית ראשון נחשפה בעיר דוד

ארכיאולוגים מרשות העתיקות ומאוניברסיטת תל-אביב גילו בעיר דוד שבגן לאומי סביב חומות ירושלים, תעלת ביצור עצומה בעומק של לפחות תשעה מטרים וברוחב של לא פחות מ-30 מטרים.

 החפיר נועד להגן על העיר העליונה שבה שכנו המקדש והארמון, ולהפריד אותה מהעיר התחתונה.

קטע ממפעל הביצור המונומנטאלי שהגן על מלכי ירושלים.
 צילום: אליהו ינאי, עיר דוד