 |
| הילה פולק |
ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
קנאי, רות. רופאת הכפר. חיפה: פרדס הוצאה לאור, תשפ"ה 2025 (229 עמ').
חיבור זה סוקר ומנתח את ספרה של ד"ר רות קנאי, "רופאת הכפר" (2025), כביטוי מובהק לסוגת האוטוביוגרפיה הרפואית והרפואה הנרטיבית. הוא בוחן את המתח המובנה שבין "שפת הרשומה הרפואית" – המאופיינת באובייקטיביות, תמציתיות ודיוק קליני – לבין "שפת הספרות", המבקשת להכיל את חוויית החולי הסובייקטיבית ואת העמימות האנושית. דרך המקרה של הליווי הפליאטיבי של המטופלת אורה, החיבור מדגים את יישום המודל הביו-פסיכו-סוציאלי ואת חשיבות הענווה המקצועית אל מול האוטונומיה של המטופל ומשפחתו. לסיכום, נבחנת תרומתו הסגולית של הספר לחינוך הרפואי בישראל כעוגן הומניסטי בעידן של רפואה מבוססת טכנולוגיה.
מילות מפתח: רפואה נרטיבית, רפואת משפחה, המודל הביו-פסיכו-סוציאלי, רפואה פליאטיבית, חינוך רפואי, ענווה קלינית.
פרופ׳ מאיר בר-אילן, אוניברסיטת בר-אילן
פרופ׳ מאיר בר-אילן, אוניברסיטת בר-אילן
 |
| הוצאת כרמל, |
החוקרים והמעמיקים, המורים שמחפשים זווית חדשה לשיעור, אנשי הספר ואנשי החינוך שלא מפסיקים לשאול שאלות,
המספר הזה הוא לא רק סטטיסטיקה, הוא הוכחה שחינוך איכותי ותוכן עמוק הם בדיוק מה שהעולם שלנו צריך עכשיו.
 |
| ד״ר יגאל בן-נון |
טובי סופר
 |
| טובי סופר. צילום: איתי מירוז |
"רחובות" - ספר שיריו הרביעי של המשורר טובי סופר יראה אור בקרוב בהוצאת "ספרי עיתון 77". בספר כונסו 43 שירים שכתב המשורר בחמש השנים האחרונות. הספר כולל אחרית דבר מאת ד"ר צדוק עלון. לפני הגעת הספר לחנויות הספרים, "על מקרא הוראה וחינוך" מפרסם מתוכו שירים חדשים.
פרופ׳ שלום רצבי, אוניברסיטת תל אביב
וְכְבָר עוֹד אֵינוֹ
מַה שֶּׁבְּיָדַיִם
פְּרוּשׂוֹת וּבְעֵינַיִם פְּעוּרוֹת אֶל הָאַיִן,
אֶל תְּהוֹמוֹת–אַתְּ מִפַּחַד
בַלֵּילוֹת; מַרְאוֹת
מַלְאֲכֵי חַבָּלָה
וּמַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מוֹצְאִים לָשׁוֹן
לֹא לַמֵּת
לַחַי הוֹלֵךְ בַּרְחוֹב
לְתוּמוֹ
ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב
חגית הלפרין, מצוותא עד מִלוא: פריחתם ושקיעתם של מועדוני התרבות 1946-1981, רסלינג, 2025, 364 עמודים
מחקרים רבים הוקדשו לבחינת הגורמים השונים שהובילו להתערערות ההגמוניה של תנועת הפועלים הישראלית. ייחודו של הספר משתקף מהשילוב, הנדיר, בין שני היבטים המעניקים לגוון של דרמה היסטורית. האחד, בא לביטוי בעצם התייחסותה של הכותבת למגוון התמורות הנזכרות - הרעיוניות, המפלגתיות, הפוליטיות, החברתיות והתרבותיות - כפי שמשתקפים מתהליך עלייתם ושקיעתם של מועדוני התרבות המפלגתיים. האחר, בעל גוון רגשי ואפילו טרגי, מוקדש לתיאור דמותם של מנהלי מועדוני התרבות, שבמידה רבה נדרשו להכריע בין המחויבות לאידיאל הרעיוני-מפלגתי לבין המחויבות לקיומו של המועדון שחייבה את התאמתו למציאות החברתית והתרבותית המשתנה.
