אלחנן בלומנפלד, משורר
ברוך וינד, שמשון, מוצב באשדוד |
עַזָּה, כַּמָּוֶת אַהֲבָה (סיפור תנכי אקטואלי בשורות קצרות)
א.
הַחַמָּה הִתְחַיְּכָה כְּשֶׁנּוֹלַד
לְאַחַר הַמְתָּנָה אֲרֻכָּה
כִּי מַרְאֵהוּ הָיָה כֹּה נֶחְמָד
וְכָל לֵב הֶעֱלָה בַּחַכָּה.
רַק הֵחֵל לַעֲמוֹד עַל רַגְלָיו,
כְּבָר 'לָקַח לְעַצְמוֹ הַזְּכוּיוֹת'
וּבְרֹאשׁ חֲבוּרַת מְרֵעָיו
הוּא יָצָא לְגִלּוּי אֲרָיוֹת.
מַחְלְפוֹת שַׂעְרוֹ לֹא גִּלַּח,
בְּמַשְׁקֶה לֹא נָגַע מִיָּמָיו,
אַךְ נָשִׁים מֵעוֹלָם לֹא זָנַח,
יְרִיב-בַּעַל הָיָה בְּעַמָּיו.
ב.
בְּקִסְמוֹ הוּא הִדְלִיק לְבָבוֹת
שֶׁל בְּנוֹת-חֵן בְּכַרְמֵי הַסְּבִיבָה.
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלוֹת, בַּזְּנָבוֹת,
שָׁם קָשַׁר, וְהִצִּית לֶהָבָה.
אָז כְּפָתוּהוּ אִשָּׁה וּפְלִשְׁתִים,
אַךְ כָּשְׁלוּ חֲבָלָיו שֶׁל אָמוֹר,
הוּא קְרָעָם כִּנְעֹרֶת-פִּשְׁתִּים
וְהִכָּם בִּלְחִי הַחֲמוֹר.
שׁוּב וָשׁוּב הִתְחַכְּמוּ לְלָכְדוֹ
וְהִנִיחוּ לוֹ פַּח – פִּתָּיוֹן,
אַךְ דָּבָר לֹא צָלַח כְּנֶגְדּוֹ,
בַּשְּׁכוּנָה – הוּא הָיָה הַבִּרְיוֹן.
ג.
כָּךְ נוֹצְרוּ אַגָּדוֹת עַל הָאִישׁ
שֶׁעָקַר שְׁעָרִים בְּחֵילוֹ
וּמֵרוֹב יָהֳרָה לֹא הִרְגִּישׁ
כִּי הַיּוֹם כְּבָר נוֹטֶה אֶל צִלּוֹ.
הוּא אָמְנָם נֶחֱשָׁב לְשִׁמְשׁוֹן
וְהָיוּ לוֹ עֲדַיִין שְׁרִירִים,
אַךְ נִשְׁבַּר בּוֹ כֹּחוֹ הָרִאשׁוֹן –
אֵל הַזְּמַן אֶת אוֹנוֹ הֶחֱרִים.
כִּי עַל כָּל מִשְׂחֲקֵי הַיְּלָדִים,
כְּרוֹנוֹס הוּא הַפּוֹרֵשׂ מִמְשָׁלוֹ –
עַל בִּרְיוֹן יְהוּדִי וּפְלִשְׁתִּים –
מְלַגְלֵג, וְ'עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּו'...
ד.
...הוּא נֵעוֹר כֹּה תָּשׁוּשׁ בָּאַרְמוֹן
וְשָׁמַע מִסְבִיבוֹ הֲמֻלָּה,
"אֵין אוֹנִים הוּא", שָׁאַג הֶהָמוֹן,
"רַעֲמַת שְׂעָרוֹ כְּבָר דְּלִילָה!"
בְּעֵינַיִים דְּלוּקוֹת וְצָבוֹת
מִלֵּילוֹת אֲרֻכִּים בָּם לֹא נָח,
הוּא נִזְכַּר אָז בְּכָל הַזְּנָבוֹת
וּבְרֹב חֻלְשָׁתוֹ נֶאֱנַח:
"נְכוֹחָה לֹא הִשְׂכַּלְתִּי לִרְאוֹת
הָה אֵלִי, אֱלֹהֵי הָעִוְּרִים!
אַךְ הַנַּח לִי עוֹד פַּעַם לִטְעוֹת
וְאַחַר אֶטָּמֵן בַּכָּרִים".
ה.
"לוּ יָכֹלְתִּי הַכֹּל מֵחָדָשׁ!",
הִתְנָעֵר וְשָׁאַג בִּזְנִיקָה
וַיִּלְפֹּת אֶת כַּרְעֵי הַמִּקְדָשׁ,
וַתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ בִּנְשִׁיקָה.
וַתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ בִּנְשִׁיקָה.
© אֶלְחָנָן בְּלוּמֶנְפֶלְד, יְרוּשָׁלַים, 1976
יפה תיארת את מסלולו של הגיבור משחריתו עד ערבו!
השבמחק
השבמחקמָקָאמָה
שמשון, שמש-און. – דלילה, דולה בדלי שלה. [מרגלת]
אור לגויים והר כגיגית
אין לאן גם לא כזיקית
עשו הרע ומעניש האל
דמעת יהודי ונשלח גואל
אישה ומלאך יודע מנוח מת
נזיר מיין ורק שערותיו נזרו
כְּפִיר אֲרָיוֹת מתמנתה שֹׁאֵג
וַתִּצְלַח עָלָיו רוח ולארי לועג
ישרה בעיניו ומעז מתוק
לאמו לא גילה וחד חידה
לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי/אהבתי
שבגדה בי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי
וַתִּצְלַח עָלָיו רוח ובאשקלון
שְׁלֹשִׁים אִישׁ הורג האדון
כל החוב שולם ובחרי אף
הלך לאמו הֶעְתִּיר לשמרטף
נרגע הגברתן ובא אל אשתו
נִתְּנָה לאחר והאב הטיל וטו
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים קשר בַּזָּנָב
לַפִּיד בַּתָּוֶךְ וַיַּבְעֵר הקמה כי נכזב
וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת
שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי כִּי לָקַח אִשְׁתּוֹ
וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ
וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה
אחיו בגדו בו בסְעִיף סֶלַע עֵיטָם
פְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ גם שמחו לאידם
וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ובִּלְחִי הַחֲמוֹר
אֶלֶף אִישׁ היכה חֲמֹרָתָיִם חֲמוֹר
ובעַזָּתָה זוֹנָה מצא וַיָּבֹא אֵלֶיהָ
וַיֶּאֶרְבוּ בלַּיְלָה וישברו שמירה
ובחצות קם ושַׁעַר הָעִיר נעקר
וַיָּשֶׂם בכְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם רֹאשׁ הָהָר
אט אט שורק הנחל ודלילה-ילד לה
באין אמו ריגלה אחר כוחו הגיד לה
סָר מנו האל וסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נקראו
פלישתים עליך טיפשון ועיניו נוקרו
וַיְהִי טוֹחֵן נשותיהם בְּבֵית הָאֲסוּרִים
כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים
התפלל וכוחו שב לו בֵּין הָעַמּוּדִים
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים
נ.ב.
אין אדם בלי אלוהים ואין גבר בלי נשים
ארבע שהן אחת: אמא, יָשְׁרָה, זונה, ודלילה.
מוסר אם לגדול, אהבת אישה להמשך הדור.
זונה לכסות המחסור ודלילה לייסר הגיבור
וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת
וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם
מכאן שהוא היה בנו של מלאך
כי להיות אדם זה גם להיות חולה
משה חזן