ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
 |
|
|
מִי־שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה?
ספר ישעיה הוא הראשון למגבש ׳נביאים׳ וקרוי על שמו של הנביא שנזכר בכותרתו - ישעיהו בן אמוץ. ישעיהו ניבא על יהודה וירושלים בימי עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה, שפעלו במאה ח׳ לפנה״ס. בתקופתו הופיעה באזור האימפריה האשורית שכבשה את ממלכת ישראל, הגלתה רבים מתושביה (722 לפנה״ס), וגם אל יהודה הגיעה. בשנת 701 לפנה״ס יצא סנחריב מלך אשור לדכא את המרידות שפרצו נגדו. הוא הרס חלקים נרחבים מממלכת יהודה, אך ירושלים ניצלה (לו-לז). הצלתה נתפסה כישועת ה׳, וחיזקה את האמונה בדבר חסינותה של ירושלים ונצחיות מקדשה. ׳כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְהוָה צְבָאוֹת עַל־יְרוּשָׁלִָם׳ (לא, ה).
ישעיהו טען שאשור היא מטה זעם ביד ה׳ כדי להעניש את יהודה ואת העמים על חטאיהם (י, ה-ו), אבל בסופו של דבר ה׳ יעניש גם אותה בגלל גאוותה (יד, ד-כז). ישעיהו ראה בגאווה חטא חמור. אלילות ממש. יום ה׳ יבטל את גאוות האדם, ישליט את הסדר הנכון בעולם (ב, יא) ובאחרית הימים יכירו כל העמים יכירו בעליונות ה׳. ה׳ ישפוט בסכסוכים שביניהם ויבוא הקץ למלחמות (ב, ב-ד).
ישעיהו הוכיח את ראשי העם על רדיפת העושר, ההוללות, השכרות והשחיתות. השרים ׳חֹקְקִים חִקְקֵי־אָוֶן׳ כדי ׳לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים׳ (י, א-ב), והנביא קרא באזני ירושלים: ׳שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים׳ (א, כג). קורבנות ותפילות לא יוכלו לכפר על כך, אבל ה׳ עתיד לתקן את המעוות וירושלים תשוב ותהיה ׳עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה׳ (א, כו והשוו לחזון הנצר מגזע ישי, יא, א-ט).
בחלקו הראשון של ספר ישעיה, פרקים א-מט, יש נבואות פורענות ונבואות נחמה, נבואות על הגויים, ופרקים היסטוריוגרפיים על חזקיהו מלך יהודה (לו-לט). חלקו השני של הספר, פרקים מ-סו, מתחיל במילים ׳נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי׳ (מ, א) ויש בו נבואות על חורבן בבל, תשועת ישראל על-ידי כורש, קיבוץ גלויות, ובניין ציון, שהם תכנים ההולמים את מאה ו' לפנה״ס. מאחר שכל הנבואות שבחלק הזה של הספר הן עלומות שם נתן המחקר לנביא את השם ׳ישעיהו השני׳.
בלב נבואותיו של ישעיהו השני מצוי האוניברסליזם המונותאיסטי. ה׳ הוא בורא העולם ואין בילתו (מב, ה; מה, ה). הנביא לועג לעבודת הפסילים (מד, ט-כא; מה, כ) ומדבר על ביטול האלילות מקרב הגויים כולם. ה׳ כרת ברית עולם עם ישראל ומינה את כורש לגאול את ישראל, ולסייע לו לקומם את ירושלים ואת מקדשה (מד, כח; מה, א). גאולת ישראל תהיה כרוכה בגאולת העמים כולם. הגויים יכירו בה׳ וייקלטו בקרב ישראל, אך על ישראל מוטל לחזור בתשובה מכל חטאותיו. הנביא צופה עתיד מזהיר לירושלים עיר הקודש וקורא: ׳שִׂמְחוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל־אֹהֲבֶיהָ׳ (סו, י).
ומה ניקח לימינו מכל השפע הזה המנוסח בלשון שירית שהיא מן המופלאות בספרות העולם?
את האומץ לפנות ישירות להנהגה ולהוכיח אותה על השחיתות הפושה בה;
את הביקורת על הנהנתנות של השכבות החזקות בחברה המסתירה מהן את ערכי היסוד של הצדק והמוסר;
את החמלה למוחלשים בחברה: ׳הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי־תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם׳ (נח, ז-ח);
ועל הכל, את האמונה התקווה שניתן יהיה לשנות את המציאות לטוב.
׳אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח׳ (יש׳ נח, ח).
את האומץ לפנות ישירות להנהגה ולהוכיח אותה על השחיתות הפושה בה;
את הביקורת על הנהנתנות של השכבות החזקות בחברה המסתירה מהן את ערכי היסוד של הצדק והמוסר;
את החמלה למוחלשים בחברה: ׳הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי־תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם׳ (נח, ז-ח);
ועל הכל, את האמונה התקווה שניתן יהיה לשנות את המציאות לטוב.
׳אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח׳ (יש׳ נח, ח).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.