איך לדבר על ספרים שלא קראתם / פייר בייאר: המדריך לשחרור מהעריצות הספרותית

עבי קלדרון ולאה מזור

Pierre Bayard, Comment parler des livres que l'on n'a pas lus

הספר הפך לרב-מכר עולמי ועורר הדים רבים בקהילה הספרותית והאקדמית. הוא תורגם לשפות רבות. באנלית הוא הופיע  תחת הכותרת How to Talk About Books You Haven't Read.

ספרו של פייר בייאר, ״איך לדבר על ספרים שלא קראת״, הוא אחד הספרים המבריקים, המצחיקים, ובו זמנית המטרידים ביותר, שנכתבו על עולם הרוח. פייר בייאר, פרופסור לספרות צרפתית באוניברסיטת פריז ופסיכואנליטיקאי, עושה את הבלתי יאמן: הוא מודה בפה מלא שהוא מרצה על ספרים שמעולם לא פתח, ומסביר לנו מדוע דווקא זה הופך אותו למבקר טוב יותר.

האם גרמניה "החלימה" מהאשמה? על המעבר מברית גורל לניהול סיכונים פוליטי

ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת מאגנס

כשהשואה הופכת לביורוקרטיה: מדוע היחסים עם גרמניה כבר לא מה שהיו?
על: טיבור שלו שלוסר, אחרי נפילת החומה: היחסים המיוחדים בין ישראל לגרמניה, הוצאת מאגנס בשיתוף המרכז להיסטוריה גרמנית ע"ש קבנר, ירושלים 2025, 448 עמודים

המחבר: ד"ר טיבור שלו שלוסר הוא שגריר ישראל בשווייץ ובליכטנשטיין, פתח שתי קונסוליות כלליות בגרמניה, בברלין ב-1991 ובמינכן ב-2011 כקונסול כללי. משמש עמית מחקר במרכז קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית.

תגיות: יחסי ישראל-גרמניה, השואה, אנטישמיות חדשה, פוליטיקה של זיכרון, טיבור שלו שלוסר.

אדריכלות של חסד: הבית כסמל לקריסה ותקומה. בין ספר שופטים למגילת רות

עיבוד מאמרה של ד״ר יעל ציגלר, סיפורה של רות ואיחוד שבטי רחל ולאה 

בתודעה המקראית, המושג "בית" אינו מסתכם בארבעה קירות וגג. הוא מהווה צומת שבו נפגשים המבנה הפיזי, התא המשפחתי, השושלת הפוליטית והזהות הלאומית. במאמר זה נבקש לבחון כיצד מגילת רות משמשת כ"תיקון" אדריכלי וחברתי לאנרכיה של ימי השופטים, וכיצד דרך סיפורה של אישה אחת – עקורה וזרה – נבנה מחדש הבית הלאומי הישראלי.

דוד המלך: נעים זמירות ישראל או רוצח בדרך לכס המלוכה? הדילמה החינוכית של המורים והמחנכים

עבי קלדרון, מחנך ומורה

רבים מתייחסים לדוד כרועה הצאן שניצח את הענק, כמשורר שכתב את התהילים וכמלך שהקים שושלת נצח. אבל מה אם אגיד לכם שמאחורי הדימוי הזה מסתתר אסטרטג קר רוח, 'חתרן בלתי נלאה' ואולי אפילו אדם שלא בחל בחיסולים כדי להגיע לצמרת? עבי קלדרון מקלף את העטיפה הצבעונית שעורכי המקרא עטפו בה את דוד, ומגלה מלך שונה לחלוטין - מורכב, מסוכן ומבריק בהרבה ממה שמקובל לחשוב. ושאלה להורים: האם הייתם רוצים שילדיכם ילמדו את הגרסה המיופה של דברי הימים או את הדרמה הפוליטית המדממת של ספרי שמואל?

בין אידיאל להעזה: דמותו של דוד והתמורות באנתרופולוגיה המוסרית מן הרנסנס אל הבארוק

 ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

מה עובר בראשו של אדם ברגע שהוא מנצח והאם הניצחון הזה תמיד מרגיש כמו חגיגה?

כולנו מכירים את הסיפור התנ"כי על דוד וגוליית: הנער הקטן, חלוקי האבן בקלע, והניצחון המוחץ על הענק הפלישתי. אבל מסתבר שלאורך ההיסטוריה, האופן שבו אמנים ראו את הרגע הזה השתנה מקצה לקצה, והשינוי הזה אומר הרבה עלינו כבני אדם.

במאמר המרתק של עופר חן, אנחנו יוצאים למסע בזמן בין שתי תקופות גדולות באמנות: הרנסנס והבארוק. ברנסנס, דוד הוא סמל לשלמות, הרמוניה וניצחון הרוח; הוא נראה כמעט כמו אל, וגם המעשה האלים שלו נתפס כחלק מסדר עולם נכון וצודק. אבל ככל שהשנים עוברות והעולם הופך למורכב וכואב יותר, גם דוד משתנה. באמנות הבארוק אנחנו כבר פוגשים דוד אחר לגמרי: אדם שמרגיש את כובד האשמה, את המתח שלפני הקרב ואת המלנכוליה שאחריו.

רנסנס: האלימות כמימוש של סדר והרמוניה.
בארוק: האלימות כמשבר קיומי המעניק לנפש עומק חדש.

איך הפך הגיבור המושלם לאדם שמתייסר על מעשיו? ומה זה אומר על התפתחות המוסר והנפש שלנו? מוזמנים לקרוא את המאמר המלא ולגלות איך פסל או ציור יכולים לחשוף את השברים העמוקים ביותר בנפש האדם.

המקרא כספר פתוח: על המשכיות, עתיד וזיכרון

בעולם שמרגיש לפעמים שברירי ומעורער חזרתי לשאול שאלה פשוטה:
האם התנ״ך הוא באמת ספר של אמונה ותקווה?

בפוסט הזה בבלוג אני מציעה קריאה שמדגישה לא את האסונות והחורבן אלא את כוח ההתחדשות, את האפשרות להתחיל מחדש, ואת המבט קדימה שטמון בטקסטים העתיקים.

אם אתם אוהבים לחשוב מחדש על המקרא, ולגלות בו עומק ורלוונטיות לזמן הזה אשמח שתיכנסו לקרוא ולהגיב.

התמונה מפלאי הבינה המלאכותי

על חודו של תער: רצנזיה על סיפורו של תאופיק אל-חכים

חגי קמרט, סופר ומשורר

ציור השער אברהם אופק

החיים עזים מן המוות, אבל לפעמים הם פשוט הרבה יותר מצחיקים. 

רצנזיה על הברקה ספרותית בת שלושה עמודים.

אדם סר אל גלב כדי להתגלח, הגלב מבקש ממנו לעזור לו להוציא את אחיו מבית החולים. הוא אושפז בו משום שבשל הקיץ החם ועגלות האבטיחים הנעות בכבישים נתעורר לו דמיונו וכמעט וחתך את ראשו של מסתפר משום שחשב את ראשו לאבטיח. המסתפר נבהל כשהגלב הוסיף וסיפר לו שדמיונות זה עניין משפחתי אצלם, ואפילו הוא נתפס לפעמים בדמיונות בייחוד בתקופת האבטיחים...

זו תמצית העלילה שחיבר, תאופיק אל-חכים (1898–1987) שהיה סופר, מחזאי ומסאי אשר נחשב לאחד מגדולי האינטלקטואלים של העולם הערבי בכלל ושל מצרים בפרט.

׳על חודו של תער׳, בתוך: טוביה שמוש (מתרגם), סיפורים ערביים, סדרת ספרית תרמיל, ספר 70, תל אביב תשל״ב 1971, עמ׳ 33-30

Words as Magic: Sh. Shifra's Vision for Integrating Ancient Literature into Hebrew Culture and Education

DR. lea Mazor, The Hebrew University

Tablet with the text of the "Enuma elish " poem, 7th century B.C. copy
London, British Museum, inv. K3567

Sh. Shifra (the pen name of Shifra Shipman Shmuelovitch) was a poet, writer, translator, and researcher. Her formal academic education foreshadowed her extensive future creative fields. She studied Hebrew Literature, Education, and Kabbalah (at the Hebrew University, Tel Aviv University, and Levinsky College) and Sumerian and Akkadian at Bar-Ilan University.

שיר השירים בעין ארכיאולוגית-היסטורית: עיון בספרו של גבריאל ברקאי "באחת מעיניך"

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

סקירה זו בוחנת את תרומתו המחקרית האחרונה של ד"ר גבריאל ברקאי (2026-1944), כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרו "באחת מעיניך: שיר השירים בעין ארכיאולוגית-היסטורית“ [אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל 219, שנה שלושים ותשע תשפ״ה / 2024, 158 עמודים]. ספרו של ברקאי מציע מתודולוגיה המשלבת בין ניתוח טקסטואלי לממצאים מהתרבות החומרית של תקופת הברזל, תוך הצבת אתגר לקונצנזוס המחקרי בנוגע לתיארוך שיר השירים. הספר מדגיש את הפשט הריאליסטי של הטקסט - שירת אהבה ארצית, המעוגנת בנופיה ובאדריכלותה של ארץ ישראל הקדומה. הספר משובץ באיורים ובתצלומים מאירי עיניים.

מילות מפתח: שיר השירים, ארכיאולוגיה מקראית, גבריאל ברקאי, תקופת בית ראשון, תרבות חומרית, תיארוך מקראי, ארכיאולוגיה של ירושלים.

הצומח במקרא - חמרים להוראה וללמידה עצמית

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חומרי הוראה על נושא הצומח במקרא: עצים, פרחים, שיח השדה, וגם... מנורת המשכן כעץ של אור.

ראו מאמרי על הנושא וגם סרטון של 5 דקות עליו. 

מעץ החיים לסמל המדינה: הקוד הבוטני של מנורת המשכן

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הדברים להלן עוסקים בזיקות בין דימויי טבע (עצים, שיחים ופרחים) לבין מעמד האדם בעולם ומול האלהים. בשיר השירים מתוארים הדוד והרעיה באמצעות שפה עשירה של צמחייה וחומרים יקרים, תוך הדגשת "שכרון חושים" של אהבתם. החיבור עוסק בהמשך בהיררכיה תזונתית ותאולוגית, המדגישה את עליונותם של עצי הפרי על פני עשב השדה בסיפורי הבריאה, כסמל לסטטוס קוסמי. חלקו האחרון של החיבור מוקדש לבחינת מנורת המשכן כסמל מורכב, המקושר לעץ החיים ולעץ השקד המבטא סימטריה ושלמות אלוהית. החיבור עוקב אחר הפיכת המנורה לסמל לאומי ודתי מרכזי, כפי שהיא מופיעה ממטבעות היסטוריים ועד לסמל מדינת ישראל המודרני.