שיחה בין הספינקס, המראָה והמחבר. אמיר אור בריאיון מבעד למראָה. על ספרו: זְנח כל תקְוה: היֵה

אמיר אור, משורר, סופר, מתרגם, עורך ואיש רוח רב-תחומי

הוצאת הקיבוץ המאוחד

על: אמיר אור, "זְנח כל תקְוה: היֵה", הוצאת הקיבוץ המאוחד 2026, 90 עמ'.

 שיחה בין הספינקס, המראָה והמחבר
אמיר אור בריאיון מבעד למראָה. על ספרו: זְנח כל תקְוה: היֵה

אמיר אור, משורר, סופר, מתרגם ועורך, חתן "זר הזהב" 2020, זכה על שירתו בפרסים בינלאומיים רבים. האחרונים שבהם – מדליית הומרוס האירופית (בריסל 2019), פרס ויניציוס ופרס ולדיסלב ריימונט (פולין, 2021), פרס שאבְּדה גוּצְ'הה (ניו יורק, 2022) ופרס אורפיאוס (בולגריה, 2026). פרסם 15 ספרי שירה, שני רומנים ו־12 ספרי תרגום. יצירתו תורגמה ליותר מ־50 שפות וראתה אור ברחבי העולם ב־48 ספרים. אור הוא מייסד כתב העת הליקון, בית הספר העברי־ערבי לשירה ופסטיבל 'שער'.

אמיר אור

"זְנח כל תקווה: היֵה" הוא ספר של מראות, גלגולים, יורדי שאוֹל ופותרי חידות. גיבוריו מחליפים צורה, זהות, לשון ואף מגדר; בו מיתוסים יווניים והודיים משוחחים עם נביאים, מיסטיקנים ומשוררים מרחבי הזמן. הוא נע בין שירה, סיפור, מחזה, מסה ותרגום, כשם שדמויותיו נעות בין פנים שונות של עצמן. גם הריאיון שלפניכם אינו ריאיון רגיל: אין כאן מראיין ספרותי אלא הספינקס – שומרת־הסף המיתית, שחדה לעוברי אורח את חידתה, וטרפה את מי שלא ידע להשיב; לצידה מופיעה המראה, לא כפרשנית, אלא כהשתקפות מתוחה של מה שנאמר. מולן – המחבר.

֍

המראה:  מי אתה?

אור: תלוי באיזה עמוד פתחת.

הספינקס: תשובה מתחמקת.

אור: לא. בספר הזה שום אני לא מופיע כאדם אחד.

המראה:  למה? למה אתה מחליף פנים?

אור: אני לא מחליף.

המראה:  לא?

אור: אני מחזיר.

הספינקס: למי?

אור: למי שהשאיל לי אותן.

המראה:  ומה נשאר שלך?

אור: השאֵלה.

הספינקס: ובכל זאת, אצלי מי שלא יודע להשיב – נטרף.

אור: אני לא מנסה להימלט מהשאלה.

הספינקס: את זה עוד נבדוק. מה בכלל יש בספר?

אור: יש בו חידה יוונית. יש נביא שהופך לאישה. נסיך הודי שהופך לנסיכה. נרקיסה ונרקיס. שיחות עם מראות. ירידות לשאול. מחליפי צורות. ותרגומים של שירי אהבה ודבקוּת ממרחבי הזמן והמקום.

הספינקס: אז הספר שלך הוא על מיתולוגיה?

אור: לא. הוא על הדרך שבה מיתוסים ממשיכים לחשוב דרכנו.

המראה:  גם כשאנחנו כבר לא מאמינים בהם.

אור: במיוחד אז. הם כמו זיכרון שממשיך לדבר ברקע המחשבות.

המראה:  שכחת לומר שיש בו גם שירה, סיפורים, מחזה, מסות ודיונים.  אפילו הז'אנר מחליף בו צורה.

אור: נכון. אפילו הז'אנר.

הספינקס: למה? הוא לא החליט מה הוא רוצה להיות?

אור: להפך. הוא החליט לא להישאר דבר אחד.

הספינקס: ושוב – למה?

אור: מפני שהצורה היא חלק מן העניין. ספר שעוסק בשינוי – גם משתנה. הצורה מבצעת את התוכן.

הספינקס: הוא מלא בגלגולים. טירֶסיאַס נעשה טירֶסיאה. סוּדְיוּמְנה נעשה אִילָה. נרקיסה פוגשת את נרקיס. ניסית לתאר זהות נזילה?

אור: לא, הפוך. אני לא חושב שהשאלה היא אם הזהות נזילה, אלא אם יש בכלל זהות קבועה.

הספינקס: אין?

אור: אני לא יודע. אנחנו רגילים לחשוב שיש בתוכנו מישהו יציב מאז שנולדנו. אבל הגוף משתנה, הזיכרון משתנה, האמונות משתנות, והאהבות משתנות. בדיוק בעקבות השאלה הזאת הספר הולך.

הספינקס: אתה לא מפחד לאבד זהות?

אור: אני חושש יותר מלהישאר איתה בלי שינוי.

המראה:  למה?

אור: כי אז היא מפסיקה להיות חיה.

המראה:  יש בספר גם הרבה אהבה.

הספינקס: והרבה מוות.

אור: אולי מפני שהם שכנים.

הספינקס: הם לא אותו דבר.

אור: ודאי שלא. אבל שניהם פורמים גבולות. שניהם מזמינים אותנו לצאת מעצמנו.

המראה:  איך?

אור: באהבה אדם פותח גבולות. הוא מכניס פנימה משהו שאיננו הוא. כל ויתור כזה על האני הוא מוות קטן. 

הספינקס: לכן יש בספר כל כך הרבה ירידות לשאול?

אור: השאול הוא המקום שבו זהויות מתפרקות.

המראה:  והחוזרים משם?

אור: הם כבר לא אותם אנשים.

הספינקס: גם אדיפוס?

אור: גם אדיפוס.

המראה:  גם נרקיס?

אור: במיוחד נרקיס.

המראה:  למה במיוחד?

אור: מפני שנרקיס לא מתאהב בעצמו.

הספינקס: לא?

אור: הוא מתאהב באחר.

המראה:  אבל הוא רואה את עצמו.

אור: זאת הטרגדיה. הוא כבר לא יודע להבחין ביניהם.

הספינקס: ויש בספר גם נרקיסה.

אור: כן.

המראה:  מה היא מחפשת?

אור: את אותה תשובה.

הספינקס: איפה?

אור: מהצד השני של המראָה. 

הספינקס: ראיתי בספר גם מיתוסים יווניים ומיתוסים הודיים, משוררים ומיסטיקנים, תנ״ך – ודאנטֶה. למה כולם יחד באותו חדר?

אור: מפני שהם כבר היו שם.

המראה:  איפה?

אור: בנפש.

המראה:  הם משקפים תקופות ותרבויות שונות ורחוקות.

אור: ובכל זאת המיתוסים מספרים שוב ושוב אותם סיפורים. ירידה לשאול. אובדן. שינוי צורה. מוות, לידה מחדש, געגוע אל מקור האור.

הספינקס: אתה באמת חושב שהם משוחחים זה עם זה?

אור: הם מעולם לא חדלו.

המראה:  ועל מה הם מדברים?

אור: על מה שהעסיק בני אדם מאז ומתמיד: מי אנחנו, למה אנו משתנים, ומה אנו מחפשים.

הספינקס: בגלל זה הכנסת גם תרגומים?

אור: כן.

המראה:  מה כן? מה הקֶשר?

אור: גם תרגום הוא גלגול צורה.

הספינקס: מילה שהופכת למילה?

אור: נשמה של שיר העוברת מגוף אחד לאחר.

המראה:  אני רואה פה את רוּמי, פרנציסקוס, מירה בַּאי, אל־חַלאג'...

אור: נכון, אבל גם רוברט פרוסט למשל. כל אחד מהם מדבר בשפה אחרת, אבל כולם מחפשים דרך באותו מסתורין. 

הספינקס: בכל זאת, חלקם אפילו לא היו מסכימים זה עם זה.

אור: וזה בסדר. גם אנחנו לא תמיד מסכימים עם עצמנו.

המראה:  יש קוראים שיאמרו שזה ספר על מגדר.

אור: הם לא יטעו.

הספינקס: אבל?

אור: הם גם לא ידייקו. חילופי המגדר הם גם מטפורה לשינוי בכלל. בסופו של דבר, השאֵלה היא אותה השאלה.

המראה:  ומהי?

אור: מה קורה לאדם כשהוא מגלה שהוא לא מי שהוא חשב.

הספינקס: וזה יכול לקרות גם בלי להחליף מגדר.

אור: בוודאי. כל הזמן. בהתבגרות. באהבה. בנדודים. באובדן. באמונה. בהזדקנות. במוות.

המראה: זה ספר רוחני?

אור: כן... ולא.

הספינקס:  שוב התחמקות.

אור: אסביר. הספר הוא תזכורת, קריאת השכמה. הוא משתמש בשפה של מיתוסים, חזיונות, אלים וגלגולים. אבל הוא לא מטיף לאמונה מסוימת.

הספינקס: אז מהי רוחניות בעיניך?

אור: המקום שבו אדם מודה שאינו יודע. שבו הוא נעשה שוב כלי מקבל.

המראה:  זה הכול?

אור: זאת התחלה טובה.

הספינקס: טוב, לא נתווכח על זה. למרות שמצאתי בספר גם ויכוחים פילוסופיים.

אור: כן.

המראה:  הם לא עוצרים את העלילה?

אור: להפך – הם עלילה. לפעמים רעיון משנה חיים יותר מקְרב.

הספינקס: כלומר?

אור: מבחינתי ויכוח אמיתי הוא שדה קרב של הנפש.

הספינקס: יש שיאמרו שזה ספר פסימי.

אור: להפך.

המראה:  אבל הוא מלא אובדן.

אור: נכון. אבל הוא לא עוסק רק בהתפוררות. היא לא העיקר.

הספינקס: ובמה כן?

אור: בהתמרה.

המראה:  מה ההבדל?

אור: בהתפוררות אתה רואה מה אבד. בהתמרה אתה מגלה מה עוד יכול להיוולד.

הספינקס: אם כך, מי גיבור הספר?

אור: הנפש שמחפשת.

הספינקס: לא אדיפוס?

אור: גם.

הספינקס: לא המשורר?

אור: גם.

הספינקס: ככה אתה בעצם לא עונה.

אור: להפך. אני עונה.

הספינקס: טוב, אז עוד שאלה אחרונה.

המראה:  נראה אם תצליח להשיב.

הספינקס: אחרי כל המראות והחידות, הגלגולים, ההתמרות – מהו לב הספר?

אור: הגעגוע.

המראה:  אל מה?

אור: הביתה.

הספינקס: ואיפה הבית? 

אור: אילו ידעתי, לא הייתי כותב. אבל לא בטוח שזאת השאלה.

הספינקס: ומהי?

אור: איך חוזרים הביתה כשכבר אינך יודע מי יצא לדרך.

המראה:  אז למה אתה כותב?

אור: כדי לא לאבד את הדרך.