ד״ר מירי ברומר, אוניברסיטת חיפה
היאלי גרוס, מסע עם אופק: צוהר לעולמם של כלבי הבר הכנעניים, הוצאת לאור ישראלים 2022
היאלי גרוס הגיעה לאופקים בקיץ 2018. השכונה שלה, רמת שקד, הייתה בתנופת בנייה אך הם היו הדיירים הראשונים ברחוב. לא עלה בדעתה "שכבר בבוקר הראשון לאחר המעבר, הכול ישתבש. לא דמיינתי את המסע שהמתין לי מעבר לאופק.." (פתח דבר).
"אופק" היא המילה המנחה בסיפור הזה. זה ספר שמספר סיפור מסוג אחר לגמרי. זה סיפור קיום אמיתי של אנשים ושל בעלי חיים, בטבע המדברי, בסביבה משתנית. זה ספר עם אופק ועל אופק בת מרחבים, כלבת הבר הכנענית, גיבורת הסיפור. וגם, סיפור עם תקווה לעתיד. לכן, בחרתי לספר עליו כאן.
הספר מתעד תקופה בת למעלה משנתיים. אילו היה נכתב כיומן תצפיות בלשון מדעית גרידא, היה יכול לשמש בסיס לכל עבודה אקדמית. אבל, היאלי גרוס היא סופרת המתעדת היסטוריה מתפתחת. תיאורי שקיעות מרהיבות וחמסינים, מתחלפים בסערות החורף ומלווים את השתנות המרחבים הפתוחים, הפיכתם ל"שלמת בטון ומלט" והררי אשפת בנייה, הכובשים את השטח. אחריהם, מגיעים דחפורים וטרקטורונים ואנשים. אבל, הסיפור הזה מתמקד בקורותיה של להקת כלבי בר כנעניים שהיאלי פגשה באיזור, בטיוליה עם עוזית הדוברמנית שלה, החליטה לעקוב אחריהם ולהציל את הניתן להציל. "...זה סיפורם של כלבי הלהקה, שנאלצו לשנות את אורחותיהם ולהילחם על חייהם, בעקבות התפתחות העיר. איזור המחייה שלהם הופר... בכל פעם שנדמה היה כי הסתגלו למצב, אסונות טלטלו את עולמם ואילצו את השורדים לחשב מסלול מחדש. כיצד הסתיים המאבק לחיים? ומה התקווה שהביאו איתם צאצאי הלהקה?"(מתוך הכריכה האחורית של הספר). כבר ביומה הראשון, היאלי ועוזית כלבתה, פוגשות להקה בת שבעה כלבי בר המאיימת לתקוף. המנהיגה מתבלטת מיד. "למרות מיקומה במאסף, כולם הפנו לעברה מבט שואל..." (עמ' 13). קרב מבטים עיקש היה הרגע שבו היאלי מבינה "שכלבת הבר הזו מיוחדת... מולי ניצבה בגאון בת מדבר אמיתית, שחוכמת החיים של אבותיה זרמה בדמה וביצריה, הדריכה אותה בעולם קשוח, רצחני וחסר פשרות" (עמ' 14). היאלי קוראת לה אופק. לאט לאט היאלי תנסה לרכוש את אמונה ואת אמון הלהקה, תוך מעקב אחרי מאבק ההישרדות שלהם בסביבה העוינת. בתחילת המסע, אופק "רצה בשדה גאה וחזקה, בראש להקה בת עשרה כלבים. מלכת המדבר..." (עמ' 157). ולבסוף, "שנה חדשה התחילה, אופק נעלמה, המסע נמשך.."(עמ' 159). והיאלי כותבת לה מכתב פרידה: "...השקיעה בה אהבנו לצפות יחדיו נשארה במערב, יפה ומרגשת בכל ערב מחדש. עכשיו אני צופה בה ביחד עם בנך שלף, ומתפללת שאת רואה אותנו מלמעלה. רואה את שמונת צאצאייך שניצלו ממות ועתידים להעמיד דור חדש של כנענים..." (עמ' 166). אין פה סוף דבר. רק סופה של תקופה אחת ואופק פתוח של המשכיות והתחלות חדשות...
היאלי מזמינה אתכם להצטרף למסע ואני ממליצה לכולכם, מבוגרים ונוער, אוהבי בעלי חיים וטבע הארץ, לקרוא את הספר המרתק הזה, המלווה בצילומים מרהיבים שאת רובם צילמה היאלי גרוס.
הספר יצא לאור ב- 2022. מה קרה שם ב- 7.10.23 , כולנו זוכרים. היאלי, אמה, ברניקי הבת של עוזית הדוברמנית, שני הכלבים הכנעניים, אושר, שהייתה גורת הבר הראשונה שיצרה מגע עם בני אדם, ושלף בנה של אופק, שגם הם מגיבורי הסיפור, וגוריהם, היו סגורים בממ"ד שעות ארוכות, בשקט מוחלט, שרק בעלי חיים המודעים לסכנה מטבעם, יכולים לקיים. הם ניצלו בנס.
המסע אכן נמשך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.