בית חוה מתקופת הכיבוש האשורי נחשף בראש העין

בית חווה מרשים, בן כ-2,800 שנה, אשר כלל 23 חדרים, נחשף בשבועות האחרונים במהלך חפירות ארכיאולוגיות שעורכת רשות העתיקות בראש העין לפני הרחבת העיר, ביוזמת משרד הבינוי. 

מבנה בית החווה -צילום אוירי: SKYVIEW, באדיבות רשות העתיקות

לדברי עמית שדמן, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "החווה, אשר השתמרה באופן יוצא דופן, משתרעת על פני 30×40 מ', והיא נבנתה במאה ה-8 לפנה"ס - תקופת הכיבוש האשורי. מבני החוות בתקופה זו שימשו כמין יישובים קטנים, אשר תושביהם לקחו חלק בעיבוד התוצרת החקלאית. הגתות הרבות שנתגלו בקרבת היישוב, מעידות על כך שתעשיית היין באזור הייתה ענף החקלאות העיקרי במקום. ממגורה גדולה, אשר שמשה לאחסון תבואה, מלמדת כי התושבים הקדמונים עסקו גם בגידול דגן".

פריון ונשים בעיצוב ראשית ישראל במצרים - עיון ספרותי-רעיוני בשמות א-ב

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

מבוא

אין עם יכול לגבש לעצמו זהות מבלי שיהיה לקהילת זיכרון, דהיינו: מבלי שיהיה לציבור בעל תודעה של עבר משותף. בעיצוב עבר זה תופסת מעמד מיוחד תקופת הראשית, שהיא התקופה שבה קרו האירועים המכוננים שקבעו את דמותו, את משמעותו ואת הצדקת קיומו של העם. חברות רבות בוחרות לעצב את זיכרונות הראשית שלהן בצורת סיפור (ביוונית: 'מיתוס'), המאפשר להתמקד באירועים ובגיבורים מוגדרים; לברור פרטים ולארגן אותם; ליצור קשרים סיבתיים; לעורר מחשבות, רגשות ויצרים; ולהעביר מסרים גלויים וסמויים. הסיפורים המקראיים על ניצני היווצרותו של עם ישראל על אדמת מצרים ועל הופעת משה מנהיגו, הם מיתוסי ראשית כאלה, הממלאים תפקיד מגבש זהות בתודעה ההיסטורית של עם ישראל.

יוסף ואחיו

אסתר ויתקון זילבר, משוררת, ציירת, מרצה לספרות עברית

כְּתֹנֶת הַפַּסִּים – אַהֲבַת אָבִיו וְרִגְשֵׁי אַשְׁמָתוֹ –

חנה קרומר, חלום חלמתי

זוֹהֶרֶת עַל גֵּווֹ הַדַּק,
מִתְאַמֵּץ בְּכֹל מְאוֹדוֹ,
לְטַפֵּס בְּחוֹמַת אֶחָיו הַבְּצוּרָה
שְׁקוּעִים בְּעִנְיָנָם לְאוֹר הַיָּרֵחַ.

חֲבוּרָה מְלֻכֶּדֶת רְחוֹקָה וּמִזֵּרָהּ זָרוּת,
מֵאָז הִפְרִידָם אֲבִיהֶם
בְּמַעֲבַר הַיַּבּוֹק,
בְּטֶרֶם פְּגִישָׁה עִם עשיו,
הֵם בַּחֲזִית, הוּא וְרָחֵל מֵאָחוֹר,
מְסַלְּקִים הֵם עֵינֵיהֶם מִמֶּנּוּ.
מִשְׁתּוֹקֵק לְקִרְבָתָם, לִהְיוֹת אֶחָד עִמָּם.

היזהרו מאוד מאוד באהבה: וינייטה לפרשת וישב התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

היריבות והאחווה הם שני הערבים הגדולים לקיומם של החיים בעולם. חיית השדה, עוף השמים, הדגה שבים,

G.Goodwin Jr. and Snark

ואדם שנברא בצלם היו נכחדים אילו מין ממיני האחווה לא הייה מציל אותם מלגווע בבודדותם. הם היו נכחדים גם אילו לא התמודדו במין ממיני היריבויות זה מול זה, על המרעה הטוב, או על הצידה הברוכה, או על הזיווג המיוחל, רפי הכוח - ממצוקת החסר המשפיל, העזים - מקללת  השפע המנוון. בלא אחווה אין טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד (קהלת ד',ט'), ובלא יריבות אין למעולה יתרון על הכושל, לעורמה על הסח הדעת, לקנאות המרבות קדמה וחוכמה בעולם על שוויון הנפש ועל בטלת הדעת החומדת את השעמום. מן האחווה טווים בני האדם, גם את האהבה שאינה תלויה בדבר אלא באהבה עצמה, וגם את השנאה שאינה תלויה בסיבה מן סיבות אלא בשנאה כמות שהיא מאליה, ולבד ממותר זה מן הבהמה שאינה יודעת לא אהבת חינם ולא שנאת חינם, מותר אחר של האדם אולי אין. חוץ מן האמנות. אבל היא מן האהבה - ואהבה כבר אמרנו, וגם מן השנאה, והשנאה תשלילה... 

הדרכה לכתיבת עבודה סימינריונית במקרא: מצגת

׳ימין אורד׳: להפוך את השורד למנהיג

שמולי בינג, מנהל כפר הנוער 'ימין אורד'

צילום: כפר הנוער ימין אורד

 בכפר הנוער ימין אורד חיים ומתחנכים 400 בני נוער. החניכים מגיעים לכפר מכל קצוות תבל ואנו משתדלים להעניק להם מרקם חיים אשר מדמה כמה שאפשר את החיים הביתיים מהם יצאו החניכים לכפר.

המוטו שלנו בכפר הנוער 'ימין אורד' הוא להפוך את החניך משורד למנהיג. כלומר, לשנות את המודעות שלו. השורד הוא אדם מאשים, המנהיג הוא אדם שלוקח אחריות על חייו.

לכפר הנוער מגיעים להתחנך ולגדול ילדים שהכפר הינו עבורם אפשרות טובה יותר מהבית. לכן, ההגדרה שלנו, אינה מסתכמת בהצלחה בבגרויות, אלא בחינוך הילד.

חוליית שודדי מגילות נלכדה במערת הגולגלות

רשות העתיקות מוסרת: מבצע דרמטי במצוקי מדבר יהודה: שודדי עתיקות נלכדו "על חם" בעת נסיון לבזוז מגילות גנוזות הבוקר (א') הוגש כתב אישום נגד השודדים, שנתפסו ע"י מפקחי רשות העתיקות בסיוע משטרת ערד זו הפעם הראשונה מזה 30 שנה ששודדי עתיקות נלכדים במצוקי המדבר. 

מערת הגולגלות

מסרק הכינים העתיק אשר נתפס אצל השודדים

צילום: היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות

כל הנכלים הולכים אל העם

ד״ר שלמה בכר, חוקר מקרא

כל הנחלים הולכים אל הים והים על גדותיו לא עולה.// וכל הנכלים הולכים אל העם והעם איננו מלא.// כי מפלס הנכלים עולה עוד מדרגה// ומעלת הנוכלים עולה מִדרגה לדרגה.// 

‏קהלת א7 כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא

זורמים מים עכורים בערוצים נפתלים// למנוע שקיפות של מים צלולים.// כי טובים הצללים לערוצי הנכלים// לדוג בהם דגים במים עכורים.// ולעתים, כשמגיעים מי הנכלים עד נֶפש// והעם הסוער מתנער מהרפש// וגלים של צונמי שועטים אל החוף// את הסחי והג'יפה אל המים לסחוף.//

הרהורים על הוראת המקרא ופרשנותו בעקבות ’ותצא דינה‘ של חיים חיון

אלעד אנלן, מורה ומחנך

חיים חיון, ותצא דינה - קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, מאגנס, ירושלים 2011, 166 עמודים. 

באחת משיחותיו על חג חנוכה אומר ר' שלמה קרליבך על ההבחנה שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה (שהרי חנוכה הוא החג של תורה שבעל פה): "תורה שבכתב קבלנו על מנת שנשמור כל מילה ממנה. אם חס ושלום אתה לא שומר אותה, אתה בחוץ. תורה שבכתב, זה הקב"ה שבוחר בנו, ומשמיע לנו את דברו. תורה שבעל פה היא משהו אחר לגמרי. תורה שבעל פה באה מהדרגה של ילדים הבוחרים בהוריהם. כי מדוע ה' בחר בנו? מפני שבאיזה שהוא מקום אנחנו בחרנו בו. ומדוע בחרנו בו? לא מפני שאנחנו בטוחים שנקיים כל דבר שהוא יצווה אותנו. בחרנו בו, מפני שהוא זה שאוהב אותנו הכי הרבה". לדידו אהבה בין אדם לאלוהיו מורגשת בתשובה שעונה הקורא לאל המדבר אליו מהכתוב; זו אהבה שאינה יודעת שובע והולכת ומתעצמת ללא סוף. במובן זה משמעו של הלימוד בעל פה הוא הקשבה אחראית ורגישה אל הקול שמהדהד מעומק הטקסט ובד בבד, ללא הפרדה בין מוקדם ומאוחר, מענה מעומק הלב. "מהי תורה שבעל פה?", שואל קרליבך, "אני לומד משהו. אחר כך, אני כבר מוכן ללמוד משהו חדש. אבל אני חוזר לאחוריי ואומר: 'אוי! זה בוודאי יותר עמוק מזה'. ואז אני חוזר לקטע הקודם. ופתאום אני מבין שהקב"ה עומד מאחוריי ומלמד אותי משמעות יותר עמוקה של הפִסקה...". החזרה בעל פה אל הטקסט מאפשרת אפוא לשוב ולקרוא לאל בהקשר חדש, כאילו המשמעות הנשכחת שבה אל הזיכרון ודרכו קמה לתחייה. 

חלון לרוח, חלון לרוח: וינייטה לפרשת וישלח

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

רוחות הרבה מנשבות מתוך מדרשי האגדה. יש לוטפות ומבושמות כאילו עלו מתוך גנות ופרדסים, ויש קמוצות-יובש וחמורות כאילו באו ממדבריות עיקשות חולות וסלעים בוערים. יש צוננות עד שדומה כי יצאו לישוב מערבות כפיתים. אחרות יש סעורות, דומה באו מן  הגלים באוקיינוסים שוצפים או מגבעות שנעקרו ברעש בטרם נחו על שולי שברים. מקום ממנו עלו  הרוחות האלה  מקדם, מי יידע. סובבות הולכות הרוחות ומקיפות את הטירה שבונה אדם לדור בה. חלונות חלונות הוא עושה בכתליה, חלון לרוח, חלון לרוח. נוטה אדם לסעור - פותח חלון לרוח הסער וכל העולם מתפרש לו כאילו הסערה והטלטלה נגזרה עליו כגורל. נוטה אדם לשקול מעשיו בקור רוח ונועל בפני תנודות נפשו כל מבוא אל שיקוליו - פותח חלון לרוח צוננת, והעולם דומה עליו כמה שאינו נדון אלא על פי חוקי הגיאומטריה של הטוב ושל הישר ושל הדין הנוקב את ההר. נוטה אדם לרווח נפשו במידות החסד והרחמים ובסלחנות מפייסת ומתענג על סודות האהבה בכלל ואהבת הזולת בפרט - פותח חלון לרוח הנושאת פריחה בכנפיה ואמונה כי באביב העולם נדון. הרוח תלויה במי שפותח לה חלון. כל הרוחות הולכות אל אשר שם הן הולכות והטירה שבונה אדם לדור בה מלאה ברוח הנושבת בחלון שבחר אדם מעצמו לפתוח, כל טירה על פי האדם שבנאה, כל אדם על פי החלון שפתח, כל חלון על פי הרוח הנושבת בו, כל רוח על פי אל אלוקי הרוחות שרוחו מרחפת עולמית על המים.

אלכסנדר רופא, סיפורי הנביאים, מהדורה שלישית מורחבת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

ראיון עם פרופ׳ אלכסנדר רופא לרגל הופעת ספרו, סיפורי הנביאים: הסיפורת הנבואית במקרא סוגיה ותולדותיה, מהדורה שלישית מורחבת, הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, ירושלים תשע״ד 2014, 276 עמודים

א. כיצד נולד בך הדחף לחקור את הסיפורת הנבואית ולהבחין בין הסוגות השונות המצויות בה?

הדחף נולד מלימודיי באוניברסיטה. כתלמיד ב״א כתבתי עבודה על ״טיבם ההיסטורי של נביאי השקר״, ומורי פרופ׳ יצחק אריה זליגמן ביקר את העבודה, והעיר, לגבי דיוני בסיפור אליהו במל״א י״ח, שאינני מתחשב די הצורך בטיבם של המקורות ובערכם ההיסטורי. לימים כשהייתי תלמיד התואר השלישי, פירשתי את סיפור איש האלהים מיהודה במל״א י״ג ופרופ׳ שמואל אפרים ליונשטם חלק על עמדתי, שזהו סיפור המלמד לקח (פרבולה), וטען שזוהי אגדת-עם תמימה. כך נולד אצלי הרצון לגבש אמות מידה להבדיל בין היסטוריה לאגדה, בין לגנדה (סיפור שבח) לפרבולה.

ספריית הקונגרס, ושינגטון

צילום: אורית מזור
נובמבר 2014

המקדש הבא לקראתו: וינייטה לפרשת "ויצא" התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

כוכב יאיר, בית הכנסת המרכזי

חכמי התלמוד ידעו לומר  עליהם על עשרים וארבעה (לאו דווקא, אלא מספר מפליג) פותרי החלומות שבירושלים של ימי החרדות שפקדו את יושביה בהקיץ ועל משכבם בלילות, כי מה שפתר האחד לא פתר רעהו ושאף על פי כן כל מה שהפותרים השונים פרשו על פי דעתם וחוכמתם, קלע  אל אמת  מסתתרת בליבו הער של החולם, והאמיתות הפתורות כולן עשו את הפותרים השונים שותפים לאמת אחת. כל אמני הפתרון הסכימו כי אין מראים לו לאדם בחלומו אלא מהרהורי ליבו. הם הבינו על כן כי אם נתגלה לאחד הפותרים הרהור שנתלבש כדרמת מסתורין שמבקשת להתפענח, יתכן כי נעלם מאחורי המסך מעיניו הבולשות של מפענח אחר שהיטיב לראות הרהור מומחז שהיה כלא היה בעיני חברו. העשרים וארבעה לא אסרו מלחמת קנאת פותרים אלה על אלה, כי הם חכמו להבין שכל ההרהורים כולם מצטרפים לחזיון אחד וחלומו הפתור שברים שברים של אדם- חלום אחד הוא.(בהשראת ברכות נ"ה, ב').

אוֹר שֶׁל שָׁלוֹם

בית הכנסת המרכזי, כוכב יאיר
מוטיב בדלת הכניסה

אֲבִיבָה גּוֹלָן

 וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ (יש׳ ס 3) 

חֶמְדַּת אַרְצִי מוֹלַדְתִּי

הֲיִי אוֹר שֶׁל שָׁלוֹם.

שְׁלַל מַחְרוֹזוֹת שִׁירֵי הַלֵּל

לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

עִם כִּנּוֹרוֹת וַחֲלִילִים

וּפָמַלְיָה שֶׁל מַלְאָכִים,

שְׂאִי בִּרְכַּת אַחֲוַת אַחִים

תְּפִלַּת רַבִּים פּוֹתַחַת שְׁעָרִים.

יעקב

רות נצר  

רות נצר, יעקב

בְּלֵיל יַבּוֹק, הָאֵל נִהְיָה לְאִישׁ, 

נֶאֱבַק בְּיַעֲקֹב, חִפֵּשׂ אֶת קִרְבָתוֹ, 

נָגַע בּוֹ בַּמָּקוֹם 

הָאִינְטִימִי בְּיוֹתֵר -

בִּירֵכוֹ. 

שמשון

יוסי בובה, משורר

שֶׁמֶשׁ-יִשְׂרָאֵל

מובס

מוּטָל

בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ

סָמוּק מֵרֵיחַ יַיִן, 

פְּשׂוּט אֵיבָרִים כְּאַרְיֵה

שָׂרוּעַ עַל חֲבֵרָיו,

מוּבָס עֵת מַלְאַך בְּרִיאָתוֹ

הָפַכוֹ שִׁכּוֹר מִכֹּחַ.

יצחק

יוסף עוזר

יצחק, רבקה ויעקב, ג'יימס טיסו

יצחק

רָעָב בִּי וּמַטְעַמִּים לֹא אֹכַל

מִלִּים לִי וְאֵינֶנִּי שָׁר

עֵינַיִם לִי וְלֹא בָּהֶן אַבִּיט

מִשַּׁשְׁתִּי בִּשְׁתֵּי יָדַי עָבַר וְעָתִיד

גַּם רֵיחַ הֵרַחְתִּי וְאֵינֶנִּי תַּתְרָן

לִבְנִי קָרָאתִי: בּוֹא! תֵּן אַחַת נְשִׁיקָה!

אם תרצו זאת אחווה: וינייטה לפרשת תולדות התשע"ה

יצחק מאיר, סופר, משורר והוגה דעות

פשטו של פסוק אינו פשוט תמיד. המקרא משופע פסוקים המקרינים שבעים "פשטים" המאירים דעתו של 

 שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ

כל המעיין בהם על פי עיונו. פסוקים כגון "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ. וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵי֣ תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם. וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר" (בראשית א',א'-ג') הם ממין זה. כל האמור סביר ומובן מתוכו. הסיפור רהוט. היקום נברא. אלוקים בראו. בטרם תהיה הארץ סדורה ימים ויבשות, רמות וגאיות, יערות ומדבריות, הייתה משולה כהוויה פטורה מכל משטר. פטור זה נכנס לשפה בתיבות "תוהו ובוהו". רוח אלוקים ריחפה לאורכו של הווה מתמיד על פני המים, אין אמנם יודע איזה, אבל מים מכל מקום, עד לרגע האמירה היוצרת האחת, בה ברא הבורא את האור. פשוט. 

עקוד: מתוך ארבעת שירי העקידה

בלפור חקק

אַבְרָהָם הִשְׁכִּים עִם שַׁחַר

קָשַׁר כְּתֹנֶת זָהָב לִבְנוֹ

וְלֹא אָמַר דָּבָר

לְשָׂרָה.

לידת יעקב ועשו אצל הושע

תאומים

בספר הושע נשמע הד לסיפור בריחת יעקב-ישראל לארם והעבודה שעבד את לבן כדי לקבל את יד רחל: "ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באישה..." (הושע יב, יג). בין השאר מזכיר גם הושע את סיפור לידת יעקב ועשו. הנביא מדבר קשות אל עם ישראל ומשווה את התנהגותו הקלוקלת לזו של אבי האומה, יעקב, שעליו הוא אומר כי "בבטן עקב את אחיו..." (יב, ד), היינו: רימה אותו. (למשמעות זו של השורש עק"ב ראו למשל גם במלכים-ב י, יט).

מעשו בן יצחק לאדום, רומי והנצרות

פרופ׳ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

גלואצ'ינו אסרטו, הבכורה עבור נזיד עדשים

המילים "ואלה תולדות יצחק" (בראשית כה, יט) פותחות תקופה חדשה בקורות האבות: הופעתם על במת ההיסטוריה של יעקב (הוא ישראל) ושל עשו (הוא שעיר ואדום). מעתה ילוו שני האחים, העמים  שיצאו מהם (כולל עמלק, נכדו של עשו!), שמותיהם ומה שהם מסמלים את האירועים שעם ישראל יטול בהם חלק, עד לימינו.

מִיכַל בַּת-שָׁאוּל

משׁה שַׁפריר

טיסו, מיכל צופה בדוד בעד החלון

מִיכַל בַּת-שָׁאוּל שֶׁאֶת דָּוִד כֹּה אָהֲבָה,

וְהִצְהִירָה עַל-כָּךְ קֳבָל עַם וְעֵדָה;

מִיכַל שֶׁדָּוִד שִׁלֵּם בַּעֲבוּרָהּ מָאתַיִם עָרְלָה,                               

הָיְתָה לְאִשּׁתּוֹ רַק כְּמַחֲצִית מִלֵּיל-הַחֲתֻנָּה,

בַּאֲשֶׁר הִיא הִבְרִיחָה אוֹתוֹ מֵרוֹצְחִים בְּעַד הַחַלּוֹן,

(כְּמוֹ בָּרוֹמָנִים הַמְּקֻבָּלִים שֶׁל הַמֵּאָה שֶׁעָבְרָה).

מִיכַל הַנְּשׂוּאָה, שֶׁאָבִיהָ הִשִׂיא אוֹתָהּ שׁוּב

לְאִישׁ זָר לָהּ, לְפַלְטִי, כִּנְקָמָה עַל ּפְּעֻלָּתָהּ,

הִיא מֵעוֹלָם לֹא וִתְּרָה עַל דָּוִד אֲהוִבָהּ;                                                                  

וְלַמְרוֹת שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לִשׁנַיִם בְּעַל-כָּרְחָהּ,

- הִיא מֵעוֹלָם לֹא יָלְדָה בֵּן, אוֹ בַּת מִשֶּׁלָּהּ.

מגזרת החמור הטוב: מתוך ארבעת שירי העקידה

בלפור חקק

מגזרת החמור הטוב

אִשְׁתִּי גּוֹזֶרֶת לְעֵינַי בְּעֶדְנָה רַבָּה

מִגְזֶרֶת נְיָר שֶׁל חֲמוֹר

וְהַחֲמוֹר שֶׁהִיא גּוֹזֶרֶת בִּקְפִידָה

הוּא חֲמוֹר עִם אוֹר עַל רֹאשׁוֹ

שֶׁהוּא זֶה הַנּוֹשֵׂא אֶת יִצְחָק

אֶל הַמּוֹרִיָה, אֶל הָעֲקֵדָה.

יִצְחָק וְהַזְּרָדִים קְשׁוּרִים

עֲצֵי מַעֲרָכָה וּמַעֲמָסָה

מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ

אֶל גַּב הַחֲמוֹר.

כְּמוֹ הָיָה הַחֲמוֹר נוֹשֵׂא מַשָּׂא

כְּמוֹ הָיָה הַחֲמוֹר

מִזְבֵּחַ קָדוֹשׁ נוֹשֵׂא שִׁירָה.

וינייטה לפרשת חיי שרה התשע"ה: חיים לאין שיעור

 יצחק מאיר, משורר, סופר, הוגה דעות ומחנך

בריאת האדם, מיכאלאנג׳לו

האינטואיציה היא האמן היצירתי הגדול ביותר של השפה. היא משלה באדם המדבר ובראה בעבורו את המציאות שהתנאתה במראות הצובאות של לשונות העולם השונות והמגוונות והמציאה לה שבעים פנים. אדם, באשר הוא שם ובאשר הוא אדם, זוכר. זאת המציאות. באה השפה במקום אחד ונתנה שם remember למציאות הזאת. משמע, היא סברה שהעבר נעשה אברים אברים, MEMBERS מפוזרים ומפורקים באסם התודעה, ובא הזיכרון ואוסף את השברים ומצרף אותם לשלמות כמקדם. כך, סברה אותה שפה, אומרים 'לזכור'. באה לה שפה אחרת למקום אחר ואמרה כי לזכור הוא sous-venir, לבא - 'venir'  מן התת,sous  תודעה, יחד Souvenir,, ו"אני זוכר הוא",  'Je 'me souviens , כאילו הנשכחות זורמות להן מתחת להכרה הגלויה ואדם יכול להציף אותן מעלה וחוצה.. כך, סברה אותה שפה, אומרים 'לזכור'. העברית, במרחב המזרח תיכוני, הייתה קרובה לתרבויות שהסבירו את הזיכרון כהטבעת העבר לתוך טבלאות של דונג, ועל כן אמרה ש'לזכור' אינו אלא תיבה בה נתחלפה הד' של 'דקר' לז' של 'זכר' מפני שכך, במעשה חריטה בדקר בלוחיות מטאפוריות אומרים 'לזכור'. וכהנה עוד ועוד. לא ישבו בעלי לשון בפתחי מנהרות קדומות לאור מדורות בוערות ודנו באסיפות זקניהם איך אומרים 'לזכור'. החוכמה שהילכה חופשי בעולם בחרה אינטואיטיבית את המציאות של זיכרון על פי דרכה, ולשון אל לשון אמרה כי זיכרון זה, שהוא מתנת אל אחת, כל השמות שניתנו לו שמותיו הם. כיוצא בזה אירע לה לכל אומה ולכל לשון שהעניקה למציאות הכלל אנושית מגוונים המפרשים אותה ונמצאים מרחיבים את גבולותיה. הרוצה להאריך - יאריך, והרוצה לראות בנאמר עד הנה רק דוגמית, יעמוד ויגיע לעיקר. 

קניית נחלות בארץ ישראל

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

ציור של קבר רחל (פורסם ב-1911)

פרשת "חיי שרה" מרחיבה בתיאור קניית אחוזת קבר על ידי אברהם בחברון, מערת המכפלה, שבה הוא קובר את שרה אשתו ושבה יקברו אף הוא וכן שאר אבות האומה ואימותיה, להוציא רחל שנקברה בנפרד בבית לחם. לסיפור קנייתה של מערת המכפלה כמה מקבילות במקרא, שגם בהן רוכשות דמויות מרכזיות בתולדות עם ישראל מקומות מרכזיים בארץ ובתודעה ההיסטורית: שכם (בראשית לג, יח-כ), גורן ארוונה שבירושלים שבו יבנה המקדש (שמואל-ב, כד, כא-כד; דברי הימים-א כא, כב-כה) ושומרון (מלכים-א טז, כד).

Computer-assisted Tools for Textual Criticism. Appendix 1: Electronic editions on the Internet 2014

Prof. E. Tov, The Hebrew University

Appendix 1: Electronic editions on the Internet (2014)

All the freely available electronic editions on the Internet are inferior to the commercial computer programs. Usually the nature of the Scripture text is unclear, but most likely they use the text of the BHS or codex Leningrad. In some sites either the program or the Scripture text needs to be downloaded first. Some sites offer the Scripture text in Hebrew, Greek, Latin or Syriac, with others offer several versions at the same time. Thanks are due to Niek Arentsen for the spadework.

The following listing of websites is arranged around the availability of the search possibilities. The logic of the search possibilities, exemplified for Hebrew, works in the same way for the other languages.

Computer-assisted Tools for Textual Criticism

Prof. E. Tov, The Hebrew University[i]

Prof. E. Tov

Since the last quarter of the 20^th century, the study of textual criticism has been aided greatly by computer-assisted tools and research. Such tools consist of flexible, interactive databases and programs that aid the researcher in obtaining and analyzing data, while computer-assisted research presents in print non-flexible[ii] results of investigations that were compiled with the aid of machine-readable data. The latter type of research will not be referred to in this chapter. It is probably true to say that involvement in textual criticism is virtually impossible in the 21^st century without the aid of electronic tools. An ever-increasing number of Bible computer modules and databases are becoming available and the possibilities for using them profitably within existing programs are expanding. This increasing availability enables several types of data retrieval, and allows scholars to access data and formulate conclusions that would not have been possible with the conventional research methods. The present chapter briefly describes the available data, but it should be remembered that due to ongoing developments some statements may be in need of updating.

Electronic Tools for the Textual Criticism of the Hebrew Bible - 2013

Prof. E. Tov, The Hebrew University

Electronic Tools for the Textual Criticism of the Hebrew Bible - 2013
Following an Introduction

I. Source Texts of the Hebrew Bible

MT, Codex Leningrad B19^A/Biblica Hebraica Stuttgartensia

1. Accordance [10.2]* (OakTree Software) (BHS-W4 and HMT-W4 [codex L])

http://www.oaksoft.com/

                2. BibleWorks for Windows [9]*

http://www.bibleworks.com/

                3. Jewish Classics Library* (Davka Company)

http://www.davka.com/

גירוש הגר: שולה לויטל מתעצבנת

גוסטב דורה, גירוש הגר

 

פינת הפרשה המעצבנת של שולה לויטל

הפרשה חושפת בפנינו את ההורות הפגומה, האימפוטנטית של אבי האומה שלנו: אברהם. לאן נעלמו: אחוות הדוד הטוב שהצעתָ  ללוט; צווי הפיוס שהִצעתָ לידידך האל, הקנא, כשהתרסתָ כלפיו: "האף תספה צדיק עם רשע?!; כבר ב"קטע" של השְאָלת רעייתך הזיוונית "בעבור ייטב לי בעבורך" נרמזנו, שבטן שׂבעה מזרעי דגניים חשובה לך יותר מאשר איזה זרע ילחלח את בטן רעייתך; אם הגעתם, שרה ואתה להחלטה שזו הדרך היחידה לשרוד ועדיף לה לילה בערשו של פרעה על פני גוויעה ברעב: מי אני ש"ארד" עליך, אף פעם לא רעבתי: "אל תדוני... עד ש..."; אבל לשלח את ישמעאל למדבר עם פחות מליטר מים?! לפחות היית נותן להם נאקה לאחר המלטה כדי שילקקו טיפת חיים מפטמותיה, יישנו צמודים אליה בלילות החורב/ף ואולי גם כלב שיגן עליהם מִטורפים?!

סיפור העקידה, חיים גורי ויהודה עמיחי

עקידת יצחק, מנשה קדישמן

פרופ' רות קרטון-בלום, האוניברסיטה העברית

סיפור עקידת יצחק נתפס מאז ומתמיד כנקודת ציון מרכזית באמונה היהודית, והוא זכה לפרשנויות והתייחסויות רבות מספור במהלך כל הדורות, ביצירה היהודית לסוגיה השונים (ובמידה ברובה גם בספרות העולם בכלל). וכשם שרב מאוד מספר ההתייחסות אל פרשת העקידה, כך נמצא גם מגוון עצום בצורותיהן: כל דור פירש את העקידה על פי מאורעות זמנו, וכל פרשן, דרשן או יוצר התייחס אל העקידה על פי הבנתו, צרכיו, והמסר שאותו ביקש להעביר אל נמעניו. פערים בעלילה, כפי שזו מופיעה בתורה (בראשית כב), מולאו בדרכים שונות, עד שלעיתים גרמה הפרשנות הזו ל"כתיבה מחדש" של הסיפור כולו, ולא פעם הוא הואר באור שונה לחלוטין מן המקור, אור אחר ומפתיע. מדובר בתופעה מדהימה בהיקפה, אשר, כמדומני אן לה אח ורע, ואין לך עוד סיפור מקראי שזכה להתייחסות כה רחבה ומגוונת לאורך ההיסטוריה כולה.

שרה

יוסף עוזר

גירוש הגר, רובנס

מֹתֶק שֶׁלִּי

אֲנִי נוֹסַעַת בְּמַחְלָקָה רִאשׁוֹנָה!

בְּנִי יִצְחָק חָפַר וְחָפַר וְקָנָה בַּיִת בִּגְרָר

וְהַבֵּן שֶׁלָּךְ הַגָּר הוּא מְהַגֵּר נִגְרַר

צִ'יק צַ'אק אֲנִי פּוֹתֶרֶת אֶת הַבְּעָיָה:

יַאלְלָה תִּתְחַפְפִי, לְכִי לְעַזָּה, אֵיפֹה שֶׁתֵּלְכִי.

יעל מאלי על גירוש הגר באומנות

יעל מאלי, גרש האמה הזאת 
  * תודה ליעל מאלי על הרשות לפרסם את מאמרה בבלוג זה. 

  * פורסם בבלוג של יעל מאלי ובמוסף ׳שבת׳ של מקור ראשון.

 ביצירות הולנדיות מהמאה ה-17 הגר מתוארת כאיכרה פרובוקטיבית, או כדמות צנועה ואצילית. מזמיני התמונות, יהודים אנוסים, הזדהו עם דמותה שסימלה 
את הגירוש 
והשיבה ליהדות

השם הגר הוא שם די נפוץ בימינו, והורים קוראים לבתם בשם זה מסיבות מגוונות. הזדהות עם האמה המעונה תחת גבירתה מבטאת מחאה חברתית ומעמדית על עוולות הנעשות בימינו, ולעתים גם עמדה פוליטית. שם זה עשוי גם לרמז על השקפה דתית, על רצון להכניס רוח מדברית פורקת עול אל התרבות היהודית כבדת הראש, או על הזדהות עם דמויות "דחויות" במסורת האורתודוקסית. לעתים הסבתא "שרה" מונצחת באמצעות שדרוג עדכני ומהופך בדמות השם "הגר" המצטלצל צעיר וקל. האם כל אלו חשבו על כך שהגר היא האישה הראשונה במקרא שזוכה להתגלות של מלאכים? ואולי אין צורך להטעין את השם במשמעויות כבדות משקל. אולי יש הורים הבוחרים בשם זה פשוט משום שהוא בעל צליל נעים, ומשום שהוא מזכיר להם אישה יפה, מרדנית וחופשית ברוחה.

צל למבשר: וינייטה לפרשת וירא התשע"ה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

עץ אחד ומיוחד

חורש היה בחלקה מישורית סמוכה לחברון, ועל שם בעליו, מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר, נודעה ברבים כ"אלוני ממרא". באותו מישור נטה אברהם, לאחר שנח מהתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, את אוהלו, ושם בנה מזבח לה'. אף על פי שהבריות דרשו "אַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י" על שם שכל העולם כולו מעבר אחד ואברהם לבדו מעברו השני, מעורב היה אברהם עם יושבי הארץ ומצא בה ידידים ולא נתבדל בכל אלא באמונתו, והיטב הקפיד שמזבח שלו לה' שאמר לו "לֶךְ־לְךָ֛ ... אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ" (בראשית י"ב,א'), וציוה עליו "וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם.....הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר" (שם י"ז, י'-י"א) לא יהיה כמזבחותם של הערלים לאליליהם האחרים. גבורה היא, להיות  מעורב עם הבריות שבארץ ומתבדל עם ה' שבשמים.

על כדורגל בתקופת שאול ויהונתן...

צחי רולניק, מורה

סיפור שהיה כך היה...
בתחילת השנה לימדתי בכיתה ט'7 בבית ספרי, כיתה שאני מחבב מאד אך שהילדים בה לעיתים קצת שוכחים את עצמם ומתפזרים. אחת הילדות שקבלה ממני ׳הפרעה׳ שאלה אם היא יכולה לעשות משהו כדי להמתיק את רוע הגזרה וכשהכיתה הביעה את אכזבתה על כך שלא לומדים את הקרב עם הפלישתים בפרק י"ד – הצעתי לה ללמוד את הפרק וללמד אותו בקצרה את הכיתה בשיעור הבא. 

האמת היא שבשיעור הבא העניין פרח מזיכרוני לגמרי אך רותם, אותה ילדה, טרחה להזכיר לי את המטלה ולומר לי שהיא מוכנה ושהיא תסביר את הפרק בצורת הצגה שהכינה.

מכתב ל"לוטה"

שולה לויטל

ג'ון מרטין, סדום ועמורה

שלום לך "לוטה",

מכיוון שהאחראים על המורשת המקראית בחרו שלא להעניק לך שם, ומכיוון שאַת רעייתו של לוט ואני מתקשה לפנות אל נְטולת-שֵם, בחרתי לכנותך: לוטה. "לוט" משמעותו מכוסה, עטוף ולכן חסר שקיפות.

אשת לוט

משׁה שׁפריר

אַתְּ הָפַכְתְּ לִנְצִיב מֶלַח,

אשת לוט

לְפֶסֶל לְלֹא מָקוֹם מֻגְדָּר.

וַהֲרֵי זֶה דָּבָר דַּי מוּזָר,

כִּי כָּל דְּמוּת שֶׁל פֶּסֶל

הַמּוּצָב לְעֵינֵי הַצִּבּוּר בַּכִּכָּר

נוֹשֵׂא אֶת שְׁמוֹ שֶׁל גִּבּוֹר מוּכָּר.

וְאִלּוּ אַתְּ - לֹא שֵׁם וְלֹא תֹּאַר הָיוּ לָךְ

וְגַם לֹא הָיִית כְּלָל אֵשֶׁת-גְּבוּרָה,

אֶלָּא הָיִית אֵשֶׁת-אִישׁ וְאֵם שֶׁוִּתְּרָה

(אוּלַי אֲפִלּוּ גַּם בְּקַלּוּת יְתֵרָה),

עַל שְׁתֵּיּ בְּנוֹתֶיהָ, שֶהֻצְּעוּ לְאִנּוּס-רַבָּתִי,

שֶׁיָּבִיא, בְּוַדַּאי, לְמָוֶת נוֹרָא וְאָיֹם

מִידֵי הֶהָמוֹן, קְהַל אַנְשֵׁי הַזָּדוֹן,

שֶׁצָּרוּ אָז עַל בֵּיתְכֶם שֶׁבִּסְדוֹם.

דבר והיפוכו - בעקבות פרשת לוט ובנותיו (בראשית יט)

משׁה שׁפריר, משורר

לְאַחַר מַהְפֵּכַת סְדוֹם וַעֲמֹרָה "וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה: 

אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; 

לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנְשְּכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע".

 oil on canvas  h 140 cm × w 204 cm  Hendrick Goltzius 1616 

מָוֶת וְאַלְמָוֶת, שָׁחוֹר וְלָבָן;

שֶׁקֶר וֶאֱמֶת, עֵשָׂו וְיַעֲקֹב.

"הִמָּלֵט עַל נַפְשׁךָ, אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ"

- הֵאִיצוִּ בִּסְדוֹם שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט,

אֲשֶׁר הִצִּיעַ לֶהָמוֹן הַצָּר עַל בֵּיתוֹ

לֶאֱנֹס אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו

כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת שְׁנֵי אוֹרְחָיו;

גן העדן

רות נצר

רות נצר, גן עדן

מִסְתַּבֵּר שֶׁכְּבָר בְּגַן הָעֵדֶן הָיוּ הַתְרָעוֹת: 

רְטָטִים עַל-קוֹלִיִּים, קוֹלוֹת עֲטַלֵּפִים,

פִּרְכּוּסִים שֶׁנִּבְצְרוּ מִשְּׁמוּעָתֵנוּ.

תסמונת ירושלים הפרטית שלי והתגלית בשער הר הבית

יובל חייקין

הוצאת מנדלי מוכר ספרים

 ירושלים כמרכז רוחני קדוש במשך מאות שנים, הילכה מאז ומעולם קסם על מאמינים רבים. תסמונת ירושלים היא תופעה שיגעונית שלוקים בה אנשים המגיעים לעיר ירושלים ומאמינים כי ניסכו בהם כוחות אלוהיים. [ראו לאחרונה ספרו של הפסיכיאטר אליעזר ויצטום, ירושלים של קדושה ושיגעון - צליינים, הוזים, משיחיים, רמות השבים תשע״ד]. אספר עתה על תסמונת ירושלים הפרטית שלי. 

התגלית המסעירה ביותר שנפלה בחלקי קשורה בהיסטוריה ובאגדות עתיקות. אינני בטוח שאוכל להעביר לקהל שלי את תחושת העוצמה שחוויתי, היות שההיסטוריה והאגדות האמורות, כמו גם האווירה הכללית, עשויות להיות מרוחקות מאד מאלה הרווחות כאן ועכשיו.