יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

הרהורים על מיזעור התנ״ך בעקבות ה׳ננו-תנ״ך׳ של הטכניון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
מתוך התנ״ך הזעיר בעולם שיוצר בטכניון
מאז ומעולם ניסו בני האדם למזער טקסטים. הם עשו זאת למטרות מעשיות, רגשיות, אומנותיות או אמוניות שונות. במזרח הרחוק, למשל, התפתחה אומנות הכתיבה של שמות אנשים אהובים על גרגר אורז המסמל שפע ופריון. בעולם היהודי ידועה אומנות הכתיבה הקליגרפית של טקסטים מקראיים. למשל, מגילת שיר-השירים שנכתבה בשלמותה על גבי קליפת ביצה.

יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

רק שקיפותו היתה בו: יפתח ובתו

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

ג׳יובני אנוטניו פלגרין, שובו של יפתח
הן נופלות בזו אחר זו. ערוער. מינית. אבל-כרמים. רצה שיפסידו במערכה... רק לא היא. הוא ראה את צליל קולה. את ריח רגליה היחפות ואת טפיפות הבוהן המוגדלת. הוא ראה את דמו מולו. לא. רק לא היא.
"המפקד, הם יוצאים לקראתנו, המפקד", "תופים, מחולות לקראתנו". ״המפקד, כל הגלעד לקראתנו". "הכתיפו והניפו אותו!" ״השמש מסנוורת אותך, המפקד? נצל עליך!"
לברוח עכשיו. לרדת מהכתפיים. להימוג. לחדול.
כיסה את העיניים בקובע. נעץ אצבעותיו באוזניו. החיוך עמד מולו. עצם את עיניו. הבוהנים פיזזו מולו. חייכה אליו.

בת יפתח

משׁה שׁפריר                                                              
"וַתֵּלֵךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים" שופטים יא 38   

בַּסְתָו, בַּסְתָו הַהוּא הָלְכָה הַבַּת עַל הֶהָרִים
לִבְכּוֹת עִם רֵעוֹתֶיהָ לֹא רַק עַל בְּתוּלֶיהָ,
כִּי הַבְּכִי הָרַב הָיָה אָז בְּכִי קוֹרֵעַ-לֵב
גַּם עַל מוִעֵד מוֹתָהּ אֲשֶׁר קָרֵב וּבָא,
כְּשֶׁהִיא תֻּקְרַב בְּמוֹ יְדֵי אָבִיהָּ,
- לִהְיוֹת קָרְבַּן-אָדָם רִאשׁוֹן בְיִשָׂרֵאֵל.


יום שלישי, 18 באוגוסט 2015

מוצגים ארכאולוגיים מישראל יוצגו במוזיאון התנ״ך המוקם בוושינגטון

בנובמבר 2017 ייחנך מוזיאון תנ״ך בוושינטון, סמוך לבנין הקפיטול ולשדרת המוזיאונים. 
Museum of the Bible in Washington, D.C

הדמיה של בנין מוזיאון התנ"ך הנבנה בימים אלה. קרדיט: מוזיאון התנ"ך
בבניית המוזיאון רחב הידים מושקעים 400 מיליון דולר והוא עתיד להיות המוזיאון החדשני ביותר בארה"ב. כדי להמחיש את סיפורי התנ״ך יעשה בו שימוש בטכניקות חדשניות כמו הולוגרמות ומציאות מדומה.
הדמיה של בנין מוזיאון התנ"ך הנבנה בימים אלה. קרדיט: מוזיאון התנ"ך

יום שבת, 15 באוגוסט 2015

כשיעקב פגע באבני המקום

יוסף עוזר
Jamaica, Jacob's ladder
כְּשֶׁיַּעֲקֹב פָּגַע בְּאַבְנֵי הַמָּקוֹם
כָּל הָאֲבָנִים נֶעֶלְבוּ קָשֶׁה. 
אִישׁ זָר וְלֹא מִכָּאן, בָּא וּכְבָר פּוֹגֵעַ.
כָּךְ לֹא מְדַבְּרִים אֶל הָעֵצִים, לֹא כָּל שֶׁכֵּן אֶל הָאֲבָנִים.

יום חמישי, 13 באוגוסט 2015

עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ וְ֝אֶבְיוֹנִ֗ים מֵאָדָֽם: וינייטה לפרשת ראה

 יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

ירושלים, שכונת מוסררה, ליד רחוב הע״ח
גולדה מאיר אמרה על תנועת הפנתרים השחורים שצמחה בשכונת העוני הזאת: ׳הם לא נחמדים׳
רבות מחשבות בלב איש על העוני. הוא כאן. לנגד עינינו. אחד מכל שישה אנשים עלי אדמות הוא 'עני גמור'. זה תוארו. על פי הגדרות מוסדות-העל העוסקים בסיוע לנושרים מן האנושיות הבסיסית. על פי 'הצהרת קופנהאגן', הנשענת על חישובי 'הבנק העולמי' - 'עני גמור' הוא מי שחי על הכנסה יומית של דולר וְ-25  סנט. אין בהכנסה האכזרית הזעומה להחריד הזאת כדי להבטיח לא מזון, ולא שתייה, ולא קורת גג, ולא בגד, ולא בריאות, ולא חינוך, ולא זרימה חופשית של מידע.

יום שלישי, 11 באוגוסט 2015

אשת לוט ותחתוני המשי של מרים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות

פרופ׳ עדנה אפק
סיפור קצר ומוסר השכל בצידו
כשהייתי ילדה קטנה הגיעו גלי העלייה הגדולה ובין העולים הייתה גם מרים. מרים הייתה התופרת שלנו. אז נהגו לקנות בדים ולהזמין תופרת שתתפור בבית, כדי שזה "יישב טוב על הגוף", "רק עניים קונים בגדים בחנות״, נהגה אמא שלי לומר, "וחוץ מזה, מי יודע מי מדד בגדים בחנות ואיזה מחלות חס וחלילה יכולות להיות לו." לפני מרים, גברת צרפתי הייתה התופרת שלנו אבל היא סירבה לבוא אלינו הביתה ודרשה ברוב חוצפתה שנבוא אליה למדידות, והיא גרה בקומה הרביעית!

יום שני, 10 באוגוסט 2015

שירי אשת לוט

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות

אדמה בולעת באזור ים המלח
צילום: אבי מזור

יום שבת, 8 באוגוסט 2015

בית מקרא ס (תשע״ה), חוברת א: תוכן העניינים

The Significance of Ahab's Request of Naboth, and Naboth's Response: An Abstract

Prof. Joseph Fleishman, Bar-Ilan University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

In the brief exposition of the story concerning Naboth’s vineyard, King Ahab of Samaria asks Naboth the Jezreelite to give him his vineyard in return for a better one elsewhere or for financial remuneration.  In their tense meeting, Naboth refuses adamantly, stating “…The Lord forbid that I should give up to you what I have inherited from my fathers” (I Kings 21:3)! This response reflects consideration of two important principles: a) the king’s proposal negates Naboth’s belief in current land heritage laws; b) it also strikes at family law and ancestors worship.
Although no overt threat is mentioned in the biblical passages, the proposal cannot be regarded as merely an innocent request.  King Ahab’s image must be viewed in light of his deliberate disregard for land heritage laws and family law. 

Space and its Meaning in the Narrative of Naboth's Vineyard: An Absrract

 Dr. Talia Sutskover, Tel Aviv University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

This article aims to show the importance of space markers in the narrative of Naboth's Vineyard (1 Kgs 21) and connected texts (1 Kgs 22; 2 Kgs 9). Instead of interpreting some of the space markers, such as the clause  אשר ביזרעאל("Which was in Jezreel" [1 Kgs 21:1]) ,as redundant or as emendations of a later editor, they are rather considered here as underlining a significant and basic meaning in the narrative. According to the interpretation suggested here Naboth is perceived as a wealthy military administrator who settled in Jezreel, but who also possessed a vineyard in Samaria. Hence, the reliability of his claim regarding the vineyard being an inheritance from his ancestorsis questioned. In addition, the connected text of Ahab's death (1 Kgs 22) is interpreted in a new light, which resolves the contradictions raised by its comparison with Elijah's prophecy. All in all, the offered interpretation explains the Narrative of the Vineyard as a coherent unit standing in accordance with its textual extensions, without the need to explain some of the alleged contradictions as the work of a late glossator. 

The Significance of Repetitions and Comparisons for Understanding Characters, Points of view and Messages in the Story of Naboth’s Vineyard: An Abstract

 Prof. Moshe Garsiel, Bar-Ilan University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute

This article deals with various kinds of repetitions interwoven into the story cycle of Naboth’s execution and its aftermath. The changes between the repetition’s members indicate differences between individuals and points of view. The first comparative structure is evident in the negotiations between King Ahab and Naboth. It shows that Ahab offers a very fair deal to purchase the vineyard of Naboth. But the latter responds in an insolent refusal. The implied author creates a delicate balance between the king and his subject. However, when the king reflects the refusal and later recounts the incident to Queen Jezebel, the changes expose a gradual deterioration of the king's attitude toward the event and attest that he also fears his wife.

She Sealed Them with his Seal: A Gendered Reading of the Story of Naboth’s Vineyard: An Abstract

Dr. Yael Shemesh, Bar-Ilan University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute
The article examines the relationship between Ahab and his wife, Jezebel, and focuses on the role reversal at work there. Jezebel is the active partner - playing the role expected of the man, all the more so when he is a king; Ahab, by contrast, is passive, as would befit a female character. This inquiry into the royal couple’s relationship emphasizes how the Bible depicts Jezebel.
       The second part of the article considers how feminist criticism sees Jezebel; to some extent it defends her and is overwhelmed by the queen’s personality. I distinguish between the arguments that defend Jezebel on the historical point of view and those that do so on the literary point of view. Thus the product of Biblical studies in general and of women’s studies in particular. Where as some of the historical arguments are persuasive, I reject the tendency to defend the character solely because she is a woman, as found in the literary arguments advanced to defend her.

Shaping and Meaning in the Story of Naboth's Vineyard. 1 Kgs 21: An Abstract

The Bialik Institute
Prof. Yaira Amit, Tel Aviv University
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

This article deals with the episode of Naboth the Jezreelite's vineyard (1 Kgs 21) and its significance. That will be determined by examining the poetics of the story, i.e. by considering what interpretation is supported by elements like plot development, the characters and their dialogues, the literary style and more. In other words, which interpretation that is coherent with the story's details. My analysis combines diachronic and synchronic approaches.

An Ancient Winery in Jezreel: An Abstract

 Norma Franklin,  Jennie Ebeling, Philippe Guillaume
Beit Mikra - Volume 60 (2015), No. 1, The Bialik Institute

The Bialik Institute
Recent excavations have shown that Jezreel was important both strategically and economically from late prehistory to the present, including the biblical period. Although Omri founded a dynasty and established his capital at Shomron, the important string of events (1 Kings 21; 2 Kings 9-10) that led to the demise of the dynasty after only four decades took place not at the capital, but in the city of Jezreel. The excavations by Tel-Aviv University and The British School of Archaeology in Jerusalem at Tel Jezreel in the early 1990s revealed a 9
thcentury BCE military enclosure.

יום שישי, 7 באוגוסט 2015

האימה והיראה: וינייטה לפרשת עקב

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

למר דוד אבן צור ראש עיריית קריית ים
וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל־יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם (דה״ב טו,ז)

יעל יערי
קלקר מצופה בגבס וצבע תעשייתי ,ע"ג בסיס עץ. גובה 90 ס"מ
הדברים פשוטים. האיש משה היה "עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה" (במדברר י"ב,ג') מפני שהוא היחיד מכל הנביאים, שלא לדבר מכל הברואים ש"...פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת ה'יַבִּ֑יט" (שם,ח'). ענוה אינה תכונה מתכונות הנפש המורשות. גם היוהרה אינה גזירה מולדת. ענוה היא התגובה ההכרתית למפגש האדם עם רוממות בוראו, היא הפנמת פתע באמת הלנה בחוש המידה, היא הידיעה כי גדולה אינה מה שאדם רואה מראשו ומטה אלא מה שאדם מביט בו מראשו ומעלה. וחילופיהם ביוהרה. יוהרה היא הנמכת הרוממות למידת הבנאליה והשפל. היא האשליה כי  שיעור קומת איש היא המודד לגדולה, כי עושרו היא מעלתו, וחכמתו סגולת הסגולות. יוהרה היא מה שקורה לו לבן האדם המאייד מתוכו את חוש המידה ומאין קנה מידה - הוא המידה עצמה. על משה נאמר כי זכה שתורה וגדולה לנו בו במקום אחד. תורה ידענו. אבל גדולה? איזו גדולה? שררה? היא לא הייתה אלא עבדות. עושר? היאך, לא ימיש מתוך המחנה ומתוך האוהל. אלא גדולת הענווה, מפני שהייתה בו גדולת התורה. 

יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

קַיִן

ד"ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות

הֵיכָן שֶׁלֹּא תִהְיֶה,
בְּכָל מָקוֹם עוֹמֵד קַיִן אוֹ כְּפִילוֹ
מֵאֲחוֹרֵי קַו שִׂיחֵי הַגֶּרַנְיוּם
חָמוּשׁ בְּאֶבֶן
קִלְ
שׁוֹן אוֹ סַ
כִּין
בַּמַּאֲרָב,
מַמְתִּין דָּרוּךְ לְשַׁסֵּף אֶת גְּרוֹנְךָ

יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

מערה הכוללת מקוה, גת, כתובות וציורים מימי בית שני נתגלתה בירושלים

פתח המערה. מבט מבפנים
צילום: שי הלוי, באדיבות רשות העתיקות
בשכונת ארנונה בירושלים נחשף מקווה טהרה  מימי הבית השני (המאה הראשונה לספירה) בתוך מערה תת קרקעית. אל המקווה הובילה מבואה, ובהיקפה ספסלים. לצד מקווה הטהרה, נחפרה גת להפקת יין. קירותיו של המקווה מכוסים בטיח קדום, שעליו שפע של ציורי קיר וכתובות אשר נכתבו בעזרת בוץ, פיח וחריטות. בין הסמלים המצוירים ניתן להבחין בסירה, עצי דקל ומיני צמחים, שהם סמלים השכיחים באומנות החזותית של ימי הבית השני. ייתכן שיש שם גם ציור של מנורה. אם אכן זו מנורה אזי זה מימצא חריג, מאחר שבתקופה הזאת המעיטו בתיאור חפץ מקודש זה, ששכן בבית המקדש. הכתובות כתובות בארמית בכתב יהודי רהוט אשר היה נהוג בסוף ימי הבית השני. ייתכן שבחלק מהכתובות יש שמות. 

יום שני, 3 באוגוסט 2015

יום חמישי, 30 ביולי 2015

אמנות הפסיפס כמנוף לחוויה יצירתית-חינוכית בהוראת המקרא

 ד״ר שרה מלצר, מפקחת על הוראת האומנות במשרד החינוך (בגמלאות)

יצירת ׳פסיפס יוסף׳

הכנה קולקטיבית של פסיפס גדול ממדים בנושא מקראי מגלגלת את התכנים מהספר אל האבן. באופן זה מזומנת ללומדים לא רק התמקדות במשמעות הנרטיבית והרעיונית של הטקסט המקראי אלא גם התנסות בחוויה אמנותית-אסתטית שתוצרתה נשקפת לעיני-כל מעל קירות בית הספר או מוסד ציבורי בקהילה. התלמידים מחדשים בכך מסורת אמנותית עתיקת יומין החקוקה באבני הארץ ואתריה בד בבד עם תרומה לעיצוב האסתטי של חזות הסביבה שבה הם חיים ופועלים. 

יום רביעי, 29 ביולי 2015

זוהו שרידי בית הכנסת של וילנה שנהרס על ידי הנאצים והסובייטים

בדיקת השטח בעזרת רדאר חודר קרקע. צילום: ג'ון זליגמן, באדיבות רשות העתיקות
בחודש יוני השנה (2015) נתגלו בסקר רדאר חודר קרקע שרידיו של בית הכנסת הגדול של וילנה שנבזז, נשרף ונחרב בשואה על ידי הנאצים, ושרידיו נהרסו מאוחר יותר כליל על ידי הסובייטים. 
בית הכנסת הגדול והמפואר של וילנה (וילניוס) בליטא, היה המבנה העתיק והמשמעותי ביותר של יהדות ליטא. הוא נבנה במאה ה -17 ובמשך דורות היה הלב הפועם של התנועה היהודית הליטאית. באתר מתוכננת חפירה ארכיאולוגית - תצא לדרך בשנת 2016 - שמטרתה לחשוף את השרידים לצרכי מחקר, ולאפשר את הצגת הממצאים לציבור הרחב. יהיה זה אתר זיכרון לקהילה היהודית המפוארת של וילנה, שיבטיח שהמורשת התרבותית של יהדות וילנה תיתפס כחלק חשוב ובלתי נפרד מהמורשת הליטאית והיהודית כולה.
פרופ׳ רחל אליאור מוסיפה:

הישר והטוב והארץ הטובה: וינייטה לשבת נחמו

יצחק מאיר


יעל יערי
ללא כותרת: ספריי צבע וצבע תעשייתי על עץ לבוד
185X95 cm
לו עמדתי בתוך קהל ישראל חמוש כבר לקראת מלחמת כיבוש הארץ מאזין לדברי הפרידה של משה בטרם ישיב נשמתו לבוראו, וליבי רחב מהערצה לאיש שנפשו יוצאת לצוות דאגתו לעם אותו לא ינהיג יותר - לא הייתי יודע אל נכון אם לנבא נבואה קודרת הוא בא או אם סוף דבר לא בא אלא לנבא נבואת נחמה. רעדה  מקפיאת עצבי דעת הייתה רצה לאורך  שידרתי למשמע "הַעִידֹתִי֩ בָכֶ֨ם הַיּ֜וֹם אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ כִּֽי־אָבֹ֣ד תֹּאבֵדוּן֘ מַהֵר֒ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ לֹֽא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עָלֶ֔יהָ כִּ֥י הִשָּׁמֵ֖ד תִּשָּׁמֵדֽוּן" (דברים ד',כ"ו). עדות של שמים ושל הארץ שאין בעולם מי שיכול להזימה, שכל מה שיכול להיות, והיה, והווה, ויהיה הם ראו ושמעו וייראו לעתיד לבוא, הנקראת לדוכן דברי הימים לומר כי העם הזה שחיכה ארבעים שנה במדבר לבוא אל ארץ חמדתו לא יאריך בה ימים, יישמד בעריו ובכפריו ובין בתרי הרריו ובתוך מעמקי גאיותיו - היא עדות משתקת. אין בה "אִם", לא "אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ...-... וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד", ולא  "וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם....-... וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם" (ויקרא כ"ו,ג'-י"ז). אין בה תנאי אם תאבו וחייתם, ואם לא תאבו ומתם. אין בחירה.

קול קורא במדבר - האמנם?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יש ביטויים שכוונתם היום שונה מכוונתם המקורית. כזה למשל הוא הצירוף ’קול קורא במדבר’.
טיילת הרכבת, ירושלים
היום משתמשים בו כדי לומר שפנייה לנמען כלשהו לא הניבה פרי, והיא כאילו נאמרה בחלל הריק. אבל משמעותו המקורית של הכתוב היתה שונה. את ישעיה מ 3 יש לקרוא על פי פיסוק הטעמים:

יום שני, 20 ביולי 2015

תהליך הפתיחה הוירטואלי של מגילת ויקרא מעין גדי - "גווילים נשרפים, ואותיות פורחות באוויר"


תהליך הפתיחה הווירטואלית: הדמיית רוטציה, באדיבות סת' פרקר, אוניברסיטת קנטקי. 

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תהליך שחזור טקסט של ספר תורה שנשרף, לבד מההשג הטכנולוגי האדיר, גם פורט על רגשות עמוקים בתודעה ההיסטורית היהודית. שריפת ספרי תורה היתה תופעה ידועה ברדיפות היהודים. והיא קדמה בהרבה לנאצים. שריפת כתבי הקודש של היהודים היתה נסיון להשמיד את רוחם ואמונתם. במסכת תענית (כו, ב) מסופר על שריפת התורה בשבעה עשר בתמוז. והשוו סיפורו של יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים כ, ב, ג).  בתלמוד מופיע הסיפור המזעזע על רבי חנינא בן תרדיון ששרפו אותו עם ספר תורה: "מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו חבילי זמורות והציתו בהן את האור. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על ליבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה." וכששאלוהו תלמידיו מה הוא רואה אמר "גווילים נשרפים, ואותיות פורחות באוויר".‏ דהיינו, האויב יכול לשרוף את החומר, את הגווילים שעליהם נכתבה התורה, אך לא להשמיד את הרוח ואת תוכנה האלוהי  (בבלי, מסכת ע"ז, יח). 

מגילת ויקרא מעין גדי

פוענחה המגילה הקדומה ביותר הכתובה בעברית אחרי מגילות מדבר יהודה טכנולוגיות חדישות אפשרו, לראשונה, לקרוא את תוכנה של מגילה שרופה שנמצאה לפני  45  שנה בחפירות ארכיאולוגיות בעין גדי. מדובר בקטע מראשית ספר "ויקרא" בן כ-1500 שנה. הממצא הנדיר הוצג היום במסיבת עיתונאים בהשתתפות שרת התרבות והספורט ומנהל רשות העתיקות.
תצלום של הפתיחה הווירטואלית והצעת שחזור של שכבת הטקסט, 
סת' פרקר, אוניברסיטת קנטקי, אהוד שור, ירושלים.  

אשת לוט

אַתְּ הָפַכְתְּ לִנְצִיב מֶלַח,
לְפֶסֶל לְלֹא מָקוֹם מֻגְדָּר.
וַהֲרֵי זֶה דָּבָר דַּי מוּזָר,
כִּי כָּל דְּמוּת שֶׁל פֶּסֶל
הַמּוּצָב לְעֵינֵי הַצִּבּוּר בַּכִּכָּר
נוֹשֵׂא אֶת שְׁמוֹ שֶׁל גִּבּוֹר מוּכָּר.
וְאִלּוּ אַתְּ - לֹא שֵׁם וְלֹא תֹּאַר הָיוּ לָךְ
וְגַם לֹא הָיִית כְּלָל אֵשֶׁת-גְּבוּרָה,
אֶלָּא הָיִית אֵשֶׁת-אִישׁ וְאֵם שֶׁוִּתְּרָה
(אוּלַי אֲפִלּוּ גַּם בְּקַלּוּת יְתֵרָה),
עַל שְׁתֵּיּ בְּנוֹתֶיהָ, שֶהֻצְּעוּ לְאִנּוּס-רַבָּתִי,
שֶׁיָּבִיא, בְּוַדַּאי, לְמָוֶת נוֹרָא וְאָיֹם
מִידֵי הֶהָמוֹן, קְהַל אַנְשֵׁי הַזָּדוֹן,
שֶׁצָּרוּ אָז עַל בֵּיתְכֶם שֶׁבִּסְדוֹם.

יום חמישי, 16 ביולי 2015

האצילות מחייבת: וינייטה לפרשת מטות

יצחק מאיר
עוצמה
המפגש של האדם בר הדעת  עם רגע הלידה ורגע הפטירה הטמיע לתוכו תובנה כי הנשימה  מוכיחה את הנשמה, כי החומר מתעורר בה לחיים ועם צאתה הם נכנעים עולמית למוות האורב להם בכל שעה. הבכייה הראשונה בה פורץ הילוד לתוך העולם, משולה כשאיפה דרמטית, בנשימה, של הנשמה הממתינה מחוץ לגוף שהיה קשור בחוט הטבור לרחמה של האם שנשמה את נשימות בר בטנה. זה הבכי של גורל החיים. של גורל העצמאות. של גורל הקיום בין הטוב לבין הרע, בין הצדק לאי הצדק, בין החרדה לבין האמונה, בין הכמיהה לנצח הנותנת טעם לחיים לבין ההודאה בוודאות כי הזמן אוזל תמיד, ללא הפוגה, המעמתת את האדם עם התכלית או חוסר התכלית של היותו.

שישה מתוך שישה מליון

ד"ר צביה רחימי - שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

דניאל מנדלסון, האבודים: שישה מתוך שישה מליון, מאנגלית: אביעד שטיר, הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב 2008

הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד

בעשור האחרון הופיעו ספרים רבים העוסקים בחקר שרשים אישיים, חקר גניאולוגי בפרט וחקר גנאולוגי יהודי בפרט. לא מעט ניצולי שואה, או נכון יותר דור שני או שלישי לשואה בישראל ועוד יותר בארצות הברית ובאירופה המערבית, מחפשים את שורשיהם בצמא. באמצעות מסמכים, חקר מצבות, חיפוש בילקוטי קהילות, תמונות והמרשתת - בלשות הסטורית ממש -  נוצרו לא רק מפגשים מרגשים וגילוי קרובים מפזורות שונות אלא גם ספרים מרגשים רבים. הספר אבודים הוא אחד כזה. ספר שהיה לרב-מכר בינלאומי ותורגם לשפות רבות. 

יום ראשון, 12 ביולי 2015

עקודים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות
איקרוס דָאָה בְּעִקְבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ  
דּוֹנַג נָמֵס, טָבַע.
אֲנָשִׁים בְּעִקְבוֹת אַהֲבָתָם.
חֶלְקָם מְבַתֵּר
מְוַותֵּר,
נוֹתָר.

יום שישי, 10 ביולי 2015

תפילה זכה: וינייטה לפרשת פנחס

יצחק מאיר
שמונה פסוקים (במדבר כ"ז,ט"ז-כ"ג) מועיד המקרא למינויו של יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן כיורשו של משה רבו במנהיגות המדינית והרוחנית של האומה העומדת להיכנס לארץ המובטחת. הארות יחידאיות, לזמנן, ולכל הזמנים, קורנות מתוך המעט המרוכז הזה ומצטרפות למעין משנה שתרה עדיין, בצלם של דברי ימי האדם בארץ, אחר נאמנים. בראשונה להארות המרתקות האלה, מתגלה משה, המנהיג הוותיק, כיוזם מינוי יורשו. "יִפְקֹ֣ד ה' אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה... וְלֹ֤א תִהְיֶה֙” - אחר מותו- "עֲדַ֣ת יה' כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה ". ההיסטוריה משובצת דמויות ראשי עם שלא ידעו או לא רצו, או חששו לראות בהכנת יורש אחת ממטלות שלטונם.

יום רביעי, 8 ביולי 2015

ויקרא, א'- אלף זעירה

יוסף עוזר

אָלֶף זְעִירָה
בַּמִּלָּה וַיִּקְרָא מֻשְׁפֶּלֶת שׁוּב,
מֻרְגֶּלֶת בְּבִזְיוֹנוֹת.
זוֹכֶרֶת מַה עָשְׂתָה לָהּ הָאוֹת ב'
כְּשֶׁאֱלֹהִים אָמַר: נִבְנֶה אַרְצֵנוּ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,

הָאוֹת ב' יָצְאָה לֶאֱלֹהִים מֵהַפֶּה
וְהָאוֹת א' קַלְטָה:
אֵיךְ הָעוֹלָם מִסְתַּכְסֵךְ כְּבָר מֵהָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה,
אֵיךְ הָאוֹת ב' גִּזְעָנִית, גִּזְעָנִית,
לוֹקַחַת בָּעָרְמָה מָקוֹם רִאשׁוֹן
וְנֶחְבֵּאת מֵאֲחוֹרֵי תֵּרוּצֵי אֱלֹהִים.

יום שני, 6 ביולי 2015

תנ"כי פתוח בספר איוב: להוראת פרקי המבוא לאיוב

אדוה הכהן, מחנכת רבת פעלים והשראה

יסורי איוב, ויליאם בלייק
א. סוגיות רעיוניות עיקריות בפרקי א-ב בספר איוב
  1. ’החנם ירא איוב אלהים‘ (איוב א 9) - דברי השטן המקטרגים לאלוהים מעלים את שאלת המניע להתנהגות דתית בפרט, ולאורח חיים מוקפד ככלל. האם יש בנו ציפיה להתאמה בין התנהגות ו'מזל בעולם'? ציפייה לתגמול והלימה? האם נכון שתהיה בנו ציפיה זו, או שעלינו לזקק את שאיפתנו המוסרית והערכית לכזו הנובעת מתוך עצמה ולא תלויה כלל בתגובה חיצונית? 

יום שישי, 3 ביולי 2015

מנפלאות הסיפור המקראי

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

את המקאמה הזאת באינקלוסיו נפתח 

שהוא מסימני ההיכר של הסיפור בתנ"ך.
לרוצה במקרא את המסר לחשוף
לא די בִקריאה מראש ועד סוף.
כי צריך גם מאחרית לָרֵאשית לחֲזור
וקודקוד עם תחתית ביחד לשזור.

בקשרים נסתרים הסיפור מעוצב
ורק אפס קצהו גלוי על פניו.
מילותיו מועטות וניתנו במשורה
הוא נראה רדוד ופשוט לכאורה.
אך פשטות התמונה מסתירה כמסך
את עמקות היצירה הטמונה בתנ"ך. 
        

ברכה יחידאית: וינייטה לפרשת בלק

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר
Balaam and the angel, painting from Gustav Jaeger, 1836
השפה העברית עלתה במאה ה12 או במחצית המאה ה-11 לפני הספירה על דוברת הלשון העברית ויצאה לחצות את אוקיינוס הזמן עד לימינו. הדוברה מנתה כ-8000 מילים מילוניות, מ'בראשית' עד 'ויעל'. היום מונים כ-80.000 מילים מילוניות השגורות בפי דובר העברית העדכנית. במרוצת למעלה משלושת אלפים שנה עמסה הדוברה הפלאית הצנועה הזאת פי עשר ממטענה הקדמון, ולא רק שלא שקעה תהומה תחת כובדו של המשא הזה, אלא להיפך, היא החיתה עצמה. דוברות השפות הקלאסיות האחרות אינן שטות עוד אלא באקוואריומים של חוקרי הלשון. או טבעו על מטענן או פרקו אותו על רציפים זרים שם באו עמים ונטלו מה שנטלו ודוברת בראשית של אותה שפה, אינה משייטת עוד בימים. היו מלבדן עוד, כפי שמעידה תעבורה שוקקת של התכתבויות שהיו לתעודות, של מילים על לוחות חרס, על מצבות קדומות, על מגילות שנגנזו ונתגלו וספרים שנקראו אך לא נכנסו לקנון, וגם אלה עשו מסע עד ימינו בזכות קהיליות חוקרים שחשפו ופענחו ושיבצו כל שמצאו לתוך משבצות זמנן, אבל הדוברה שעמסה את תיבות המקרא, שייטה בתוך עמה לדורותיו, וחנתה בבתי הכנסיות, בבתי המדרש, בספרי החוכמה והשיר ומטענה הסגולי היה למטען חמדה.

יום רביעי, 1 ביולי 2015

מקווה טהרה בן 2000 שנה נתגלה בשכונת עין כרם בירושלים

בבית פרטי בשכונת עין כרם הציורית בירושלים, נחשף מתחת לסלון הבית מקווה טהרה עתיק בן 2000 שנה. קיומו מחזק את הסברה כי בשטח עין כרם של היום, היה יישוב יהודי בימי בית שני.
מקוה הטהרה. צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות

מנוחה נכונה

פרופ׳ אביבית לוי, מכללת שנקר

וּבְעֵינֵי רוּחִי לֹא יִהְיוּ
סֻלָּם וּמַלְאָכִים
וּמַרְאוֹת שָׁמַיִם מְדַבְּרִים אֵלַי,
וּשְׁתֵּי יָדַי לֹא יַסְפִּיקוּ עוֹד
כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ
לַעֲלוֹת וְלַרֶדֶת,