סיפור המיילדות (שמות א, טו-כא) - כוחה הפועל של המזימה שמעולם לא בוצעה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פורסם לראשונה בדברי תורה, פירוש נשים לתורה, עורכת א׳ ליסיצה, הוצאת היברו יוניון קולג וכרמל, ירושלים 2021

עם הוא קהילת זכרון, והסיפורים שהוא מספר על שורשיו העתיקים נועדו להבנות את ההווה שלו, להעניק לו משמעות ולתרום לעיצוב אמונותיו וערכיו. כאלה הם הסיפורים על ניצני התגבשותו של ישראל לעם על אדמת מצרים בשמות א - ב.

חוליה מיוחדת במסכת הזאת היא סיפור המיילדות בפרק א, טו-כא. על פניו נראית החוליה הזאת תמוהה. מה צורך בה אם כל כולה מזימה סמויה שמעולם לא בוצעה וממילא לא השפיעה על מהלך המאורעות? הרי אף יולדת לא נפגעה, אף תינוק לא נגרע מישראל ואיש למעט המלך ושתי המיילדות לא ידע על קיומה. למרות זאת זוכה הסיפור לבולטות מיוחדת. היא ניכרת מזמן הסיפר הארוך שלו, מעיצוב דמותן של המיילדות כ׳דמויות מדברות׳ נקובות שם, ועל הכל מהעובדה שזו החוליה היחידה בשמות א, א - ב, כב שבה נזכר האלהים! מהי ובכן מטרת הסיפור? את התשובה לכך יש למצוא במסריו האמוניים והערכיים, אבל אלה לא מועברים לקוראיו באופן מופשט וישיר הפונה אל השכל אלא בדרך עלילתית המפעילה את הסקרנות, הדמיון והרגש, ומשלבת את המהנה עם המועיל.

תרומת ביקורת הנוסח לביקורת הספרותית: הדגמה מהספרים יהושע ושופטים - הרצאה בכנס לכבוד פרופ׳ עמנואל טוב בהגיעו לגבורות

מתקפה על השמים - מסע אומנותי ורעיוני בעקבות מגדל בבל

צחי רולניק, מחנך ומורה לתנ״ך. בית הספר הכפר הירוק

מסע בעקבות מגדל בבל שמתחיל בסקוטלנד, עובר בבבל ובגרמניה, ממשיך באנגליה וברוסיה הסובייטית ומסתיים בחלל.

דַּג זָהָב שָׁב מִן הָרֶשֶׁת אֶל הַיָּם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף: על שירתו האחרונה של יצחק מאיר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: יצחק מאיר, יש נבו בשמים - שירים, הוצאת כרמל, ירושלים 2021

״אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זיכרונם״ (ירושלמי, שקלים פרק ב)

אני מחזיקה בידי ובנפשי את ספר שיריו האחרון של המשורר, הסופר, המחזאי, הוגה הדעות והפובליציסט, יצחק מאיר. רבים מכירים, זוכרים ומוקירים את ספריו האוטוביוגרפיים ״אישה אחת״ (תל אביב 2010) ו״אל חוף מבטחים״ (תל-אביב 2013), ואת ספרו ״בין ערביים: ערכי יסוד על פי חז“ל במבחן הזמן - פרקי עיון והגות״ (ירושלים 2014). עתה משנקרא מאיר לישיבה של מעלה הוא ממשיך לשורר דרך ספרו האחרון, ״יש נבו בשמים: שירים״ (הוצאת כרמל 2021), שהוא אח לספר שיריו הקודם, ״יש אררט מתחת למים: שירים״ (ירושלים 2019). 

גילוי נאות: יצחק מאיר נהג במשך שנים רבות לשלוח אלי שירים ומאמרים, שאותם כינה ״וינייטות״ (שכיות חמדה), לפירסום בבלוג שלי, ועתה, אללי, לא נותר לי לצערי אלא רק לספר לרבים על הופעת שירתו האחרונה האצורה בין דפי ספרו ״יש נבו בשמים: שירים״ שיצא בהוצאת ״כרמל״.

מה בין "תנ"ך" ל"מקרא" - מבט על כינויי האסופה המקראית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Photo by Diana Polekhina on Unsplash

בבתי הספר מלמדים את תלמידי ישראל 'תנ"ך' אבל ברוב המוסדות להשכלה גבוהה בישראל מכונה המקצוע 'מקרא'. מה פשר ההבדל בשם? האם משתמע ממנו ש'מקרא' ו'תנ"ך' אינם היינו הך? מה היחס בין 'מקרא' ו'תנ"ך' לבין הכינויים האחרים של הספר כמו: כ"ד הספרים, אסופת הכ"ד, אסופת המקרא, כתבי הקודש, ספר הספרים והקאנון העברי? וכיצד נתרגם את שם הספר לאנגלית - האם נכנה אותו Bible, Old Testament או אולי נשתמש בכינוי אחר?

'בריאת האדם' של מיכאלאנג'לו

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מיכאלאנג'לו, בריאת האדם

’בריאת האדם‘ היא חלק מהפרסקו של מיכאלאנג'לו (1564-1475), ’הבריאה‘, המצוייר על תקרת הקפלה הסיסטינית שבוותיקן. מיכאלאנג'לו התחיל לצייר את התקרה בשנת 1508 וסיים את מלאכתו כעבור ארבע וחצי שנים. ’בריאת האדם‘ צוייר בסביבות שנת 1511, והוא הלוח הרביעי מתוך סדרת הלוחות המתארים פרקים מספר בראשית.

מיכאלאנג‘לו צייר את אלהים בדמות אדם, עם גוף ופנים. הוא מעוצב כמלך וכאב. האדם מצוייר כעלם צעיר וחסון שעירומו מבליט את שריריו ויפה תוארו. אלהים מלא הוד מלכות. הוא מעוצב כ’עתיק הימים‘ שבשערו זרקה שיבה (דניאל ז 9), מזוקן, שרירי, גופו מכוסה בכותונת דקה. הוא בא לכיוון האדם בסערה, מלא עוצמה וסמכותיות שאין עליה עוררין. כותנתו מתבדרת ברוח. הוא מרחף בין ענני שמיא מוקף במלאכיו הצעירים למראה. ידו הימנית מושטת לכיוון האדם כדי להעניק לו את נשמת החיים שתעשה אותו לנפש חיה. האל הוא הנותן והאדם המקבל. כל המתח של מתן החיים טמון בכמעט נגיעה בין אצבעו ההחלטית והתקיפה של הבורא לבין אצבעו הרופסת של האדם (המנוגדת לגופו השרירי). ’ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‘ (בראשית ב 7). הכמעט מפגש בין הידים מצביע מצד אחד על הדמיון בין האדם לאל, על זה שהאדם נברא בצלם אלהים, וגם על השוני ביניהם.

היאך אעז להמרות פי הנחש?

שולה ברנע, לשונאית ומשוררת

פול גוגן, חוה - אל תקשיבי לשקרן

חַוָּה

כֹּה אָמְרָה חַוָּה אֵם כָּל חַי:

"הֵיאַךְ אָעֵז לְהַמְרוֹת פִּי הַנָּחָשׁ?

פוטיפר הביא איש עברי לצחק בה

אלי דהן, מחנך ומשורר

פּוֹטִיפַר הֵבִיא אִישׁ עִבְרִי לְצַחֵק בָּהּ,
גַּם אֲנִי רַק רָצִיתִי לְצַחֵק בּוֹ וְלִצְחֹק אִתּוֹ.
כַּמָּה נָאֶה הָאִישׁ הָעִבְרִי,
בֶּן הַזְּקוּנִים הַשֵּׁנִי,
נַעַר בֶּן 17,
קוֹפֵץ לוֹ מִבּוֹר לְבוֹר,
עוֹלֶה עַל רַכֶּבֶת הֶהָרִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה
(עֲדַיִן לֹא לְקָהִיר),
חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת שֶׁל אֵל,
אָהוּב עַל כֻּלָּם וְשָׂנוּא בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ.

וַאֲנִי?
נִשְׁאַרְתִּי עִם הַדִּמְיוֹן,
נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי,
בָּעוֹלָם שֶׁלִּי,
כְּעֶבֶד מִצְרִי

שֶׁרַק עוֹשֶׂה סְפּוֹנְגָּ'ה בַּבַּיִת שֶׁל פּוֹטִיפַר.

מערת צדקיהו - שיר

שמעון בארי ברונר, משורר

אָבְדָה חֶמְלָה מִן הָאָרֶץ

בָּזֶה אַחַר זֶה הֵם נִגְּשׁוּ
שִׁפְלֵי רוּחַ
לְקַבֵּל אֶת מְנָתָם
סֻכַּרְתִּיִּים
וּמְנוּעֵי עָמָל

סולם רבקה

רבקה תפארת חקק, משוררת

סולָם רִבְקָה

וָתֵצֵא רִבְקָה מִן הַגִּבְעָה
וָתִפְגַּע בַּמָּקוֹם וָתָלֶן שָׁם בָּעֲלָטָה
וָתַחְלֹם וְהִנֵּה אֹפֶק הָרִים
חוֹמוֹת, אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וּשְׁבָרִים
מַקִּיפִים אוֹתָהּ סוֹבְבִים אוֹתָהּ

וירא יעקב את עשו השב רעב מן השדה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ג'וֹטוֹ דִי בּוֹנְדוֹנֶה, יצחק ובניו

עשו

וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת עֵשָׂו

הַשָּׁב רָעֵב מִן הַשָּׂדֶה

וְיַטְעִימוּ מִנְּזִיד הָעֲדָשִׁים שֶׁהֵכִינוּ,

אַף בְּיַיִן אָדֹם הִשְׁקָהוּ וַיְהִי שִׁכּוֹר,

וַיָּנַח עֵשָׂו אֶת בְּכוֹרָתוֹ מִיָּדָיו לְתִתָּהּ לְאָחִיו,

וַתַּעֲמֹד רִבְקָה וְתַבֵּט בַּפְּרִי עָרְמָתָהּ

מבנה מבוצר מהתקופה ההלניסטית נחשף בשפלת יהודה

חורבן המבנה קשור, כנראה, למסע כיבוש האזור בידי יוחנן הורקנוס החשמונאי, סביב שנת 112 לפנה"ס.

החפירה ביער לכיש – מראה אווירי.
צילום: ולדיק ליפשיץ, רשות העתיקות

כלי נשק, קורות עץ שרופות, עשרות מטבעות ומבנה מבוצר מהתקופה ההלניסטית שהם עדויות מוחשיות לקרב שהתרחש בין החשמונאים לסלווקים לפני כ-2,100 שנה, נחשפות בימים אלה בחפירות רשות העתיקות באזור יער לכיש. החפירות מתבצעות כחלק ממיזם הקמת 'דרך מלכי יהודה' בשיתוף עם קרן קימת לישראל, במימון פרויקט ציוני דרך במשרד ירושלים ומורשת, ובהשתתפות תלמידי מגמות לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה של משרד החינוך ותלמידי מכינת "אשר רוח בו" לנוער בסיכון ממצפה רמון.

בעקבות שיר השירים - 7 מרובעים

רבקה- תפארת חקק, משוררת

רבקה-תפארת חקק. הצילום באדיבות המשוררת

7 מְרֻבָּעִים

1.
דּוֹדִי יָרַד בְּדַרְכֵי עֵין כֶּרֶם
לִרְאוֹת הַשְּׁקֵדִיָּה הַאִם פָּרְחָה
הֲהֵנֵצּוּ פְּרָחֶיהָ הֲזָרְחוּ צְבָעֶיהָ
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי מִשִּׂמְחָה.

על ״חותם אישי לדורותיי הבאים״ מאת תפארת חקק

חגי קמרט, סופר ומשורר

חותם אישי לדורותיי הבאים עטיפת הספר צילם בלפור חקק

רבקה-תפארת חקק, חותם אישי לדורותיי הבאים (שירים), הוצאת שלהבת, ירושלם תשפ"ב, 108 עמודים

מבוא

עד שלֹא תראה את יופיה חינה ותפארתה של ירושלים, לא תראה את יופיים של שירי רבקה–תפארת חקק בתפארתם.

שאם להזכירך כי ירושלים מצטנעת בהשקט ובנחת, ויופייה מדבר מתוך עצמו, כך השירים מצטנעים תחת ידיה של המשוררת ועולים בזיוום ויופיים מול עיניי הקורא. אם ירושלים נולדה בעצב ובשמחה ממעייני האהבה, כך משפטי שיריה של תפארת מדברים אהבה שיש בה מן התוגה ויש בה מן השמחה. אם ירושלים נוגעת לא נוגעת מכיפת שמיהָ מעל ומאוויר הריה מתחת, כך מלטפים באור זהב מילות השירים, נוגעים לא נוגעים, פוקחים עין ועוצמים אהבה, שיריהָ; בכנות, בתום ושלמות הלב והמעשה.

תבנית נוף רגשותיה וחוויותיה של רבקה תפארת נובעים במלוא הדרם מבין מילות שיריה שכולן אהבה שקטה שלווה חמה מאוד. יפים התיאורים המעלים מסכת חיים עשירה ומעניינת, יפה אהבתה במילותיה. כמו שהיא אומרת בצנעה: "אהבתי נשארה בין סורגי נשמתי ולא נראתה" אך עתה, אנחנו הקוראים רואים אותה את האהבה הגדולה, הכנה, הזורמת לאיטה בנתיבי חייה של רבקה-תפארת חקק.

לחשי תפילה קצרים של נשים בשפה הדבורה בלאדינו בשלוש עתות מצוקה

ד״ר ניצה דורי, המכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה

תפילת בלב 

תקציר

מאמר זה יעסוק במספר מצומצם של סגולות מילוליות, לחשים או תפילות קצרות, שנהגו נשים דוברות לאדינו להתפלל, ללחוש או לברך בעתות של מצוקה: לידה, מלחמה ובצורת. תפילות אלו, שנאספו מפי מסרניות, נבחרו מכיוון שהן אינן מצויות בשני הספרים המרכזיים של תפילות נשים, שתועדו בעת האחרונה - ספרה של ד"ר עליזה לביא, "תפילת נשים" (2005), שיש בו ליקוט תפילות נשים מעדות שונות, בין היתר גם בשפת הלאדינו, וספרה של פרופ' אורה רודריג שורצולד (2012), "סדר נשים", המביא את התפילות הכתובות בסידור "סדר נשים" בלאדינו מהמאה השש עשרה. 

מטרת מאמר זה, לתעד אותן תפילות קצרות לפני אובדנן. הן מובאות כאן מפי קולות מסרניות, דוברות לאדינו, בשלמותם על הוויית החיים שבן, על הנורמות התרבותיות והמועקות האישיות, תוך דיון וחקר כל תפילה בפני עצמה.

מלות מפתח: תפילת נשים, לאדינו, מסרניות, לחשים, יהדות ספרד.

חיי שרה: במיתתה כמו בחייה מרחפת היתה עליה איזושהי תהום

טובה זלוטוגורסקי, משוררת

פבלו פיקאסו, הטרגדיה

וְהָלַךְ הַשָּׂטָן אֵצֶל שָׂרָה וְנִזְדַּמֵּן לָהּ בִּדְמוּת יִצְחָק. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ: בְּנִי! מֶה עָשָׂה לְךָ אָבִיךָ?אָמַר לָהּ: נְטָלַנִי אָבִי וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִי בְּקָעוֹת, וְהֶעֱלַנִי לְרֹאשׁ הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ וְתָלוּל וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסִדֵּר מַעֲרָכָה וַעֲקָדַנִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנָטַל מַאֲכֶלֶת לְשָׁחֳטֵנִי – ואִלּוּלֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ" כְּבָר הָיִיתִי נִשְׁחָט. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָהּ" (מדרש תנחומא פרשת וירא סימן כג)

חַיֵּי שָׂרָה

וּבְשׁוּבָם מָצְאוּ אֶת הַלֶּחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן,
אֶת הַמַּיִם בַּכַּד, אֶת הָאוֹר וְכָל מְלַאכְתּוֹ טוֹבִים
לַעֲשׂוֹת, שָׁקֵט הָיָה.

כאב עלה צומח מאת שולה ברנע

פרופ׳ איתן מדיני, רופא

הוצאת צבעונים

שולה ברנע, כאב עלה צומח, הוצאת צבעונים, 2020

שולה ברנע היא משוררת וסופרת תושבת העיר חולון, בוגרת לשון עברית ומקרא, שימשה כיועצת חינוכית בתיכון ובמכללה, וכיום מנחת בבליותרפיה בקבוצות ניצולי שואה. פירסמה כמה ספרי שירה ופרוזה.

שם סיפרה,, ׳כאב עלה צומח ׳, מאותת שהמשוררת מאזינה ליקום בכללותו בו אנו קיימים וחיים וכן לכל החי הצומח והדומם שבו והיא ממש שומעת את קול כאבו של עלה צומח. שיריה הם אוניברסליים. היא חוקרת את נפש האדם ואת נפש כל החי והצומח.

שימור ושיקום מצודה מתקופת מלכי יהודה

צילום יעל קלמן, רשות העתיקות

תושבי שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים משמרים ומשקמים בימים אלה בגינה שבלב השכונה (בין הרחובות 'האצ"ל', 'ההגנה' ו'מבוא-דקר'), מיצד (מצודה קטנה) מימי מלכי יהודה (המאה ה-7 לספירה), הבנוי מאבני צור בהנחיית צוות שימור מקצועי ממינהל השימור של רשות העתיקות, בשיתוף המרכז הארכיאולוגי-חינוכי של מרחב ירושלים

צילום אווירי של המצד לפני עבודות השימור
צילום שי הלוי, רשות העתיקות

יוסף - על מצחם יסף ראות אות קין

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְיַרְבֶּה חֲשֹׁב:
הֲיִמְחַל עַל השליכם אותו לבור אִם לָאו,
וַיַּעַַַשׂ שֶׁקֶר בְּנַפְשׁוֹ כִּי מֵאֵן סְלֹחַ לָהֶם,
אַךְ הִסְתִּיר נַפְשׁוֹ מִפָּנָיו וּמִפְּנֵיהֶם.
ויַעש רק חֶסֶד עִם אָבִיו
בְּהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ וְאֶת אָחִיו עִמּוֹ בְּגֹשֶׁן-
וַיְמַלֵּא שָׁם כָּל צָרְכֵיהֶם וּמְזוֹנָם,
אַךְ עַל מִצְחָם יָסָָף רְאוׄת אֶת אוֹת קַיִן
וְלֹא חָדַל מֵֵרְאותו כָּל הַיָּמִים.

אתה בא בחשאי בחלומותי כמו דוד המלך

שרי כהנא-ניב, משוררת

צובעים לילי במסתורין של כחול וארגמן

אַתָּה בָּא בַּחֲשַׁאי בַּחֲלוֹמוֹתַי

כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ

תָּמִיד מְנַגֵּן בְּנֵבֶל.

רֹאשִׁי מֻונָּח עַל הָאֶבֶן

וּמַלְאָכֶיךָ יוֹרְדִים וְעוֹלִים

בַּסֻּלָּם

אבן מתקופת בית שני עם תיאורים של בית המקדש

נר שמן עם דגם מנורת שבעת הקנים, כתובות הנושאות את המילים 'שלום' ו'שבת', ושמות חכמים כמו שמעון, יעקב והושעיה.

150 פריטים עתיקים מתקופת המשנה והתלמוד מוצגים בתערוכת "שביל הסנהדרין – מורשת והנחלה בגליל" של רשות העתיקות נחנכה ביום 14.10.21, במוזיאון בית יגאל אלון שבגינוסר. אוצרת: ד"ר עינת עמבר ערמון מרשות העתיקות.

האבן ממגדל. צילום יעל יולוביץ

חשבתם פעם כמה עצב טמון בעלילת חייו של יוסף?

שרי כהנא-ניב, משוררת

 חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם כַּמָּה עֶצֶב

טָמוּן בַּעֲלִילַת חַיָּיו

שֶׁל יוֹסֵף,

נָכוֹן שֶׁהַכּוֹכָבִים וְהָאֲלֻמּוֹת

הִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו

אֲבָל הוּא הָיָה

בּוֹדֵד

משה הוציא מים מסלע.. ואני?

שרי כהנא-ניב, משוררת

אֵלֶם הַשְּׁתִיקָה

הַצּוֹמֵחַ בַּמֶּרְחָב הַמַּפְרִיד

בֵּין פְּנֵי אָבִי חֲרוּשֵׁי הַקְּמָטִים

וְעוֹר פָּנַי הֶחָלָק

מֵעִיד עַל תְּהוֹם מְסֻכֶּנֶת.

איזהו עשיר? כל שיש לו בית כסא סמוך לשולחנו! בית כסא מימי הבית הראשון התגלה בירושלים

רק כעשרה בתי כסא מתקופת בית ראשון מוכרים היום בממצא הארכיאולוגי.

אסלת האבן. צילום: יולי שורץ, רשות העתיקות

תא שירותים מימי הבית הראשון, שהיה חלק מאחוזה מלכותית קדומה שפעלה בסוף תקופת מלכי יהודה (המאה ה-7 לפנה"ס), התגלה בטיילת ארמון הנציב בירושלים. בחפירה שערכה רשות העתיקות התגלו שרידי מבנה מפואר המשקיף צפונה לעבר עיר דוד והר הבית, ובתוכו בית הכסא.

הלחם במקרא: הבטים אמוניים ואידאולוגיים

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הלחם כראי העולם; הוראת המילה; מצבי נפש; לחם ואחווה; לחם ומגדר; לחם ומעמד; לחם במסע הגדול אל ארץ הלחם; לחם מוסר ואמונה.

1. הלחם כראי העולם

הלחם היה מזונו העיקרי של האדם בתקופת המקרא. ההתעסקות היומיומית בהכנתו והתלות הקיומית בו עשו אותו לרכיב מהותי של החיים. במרוצת הזמן נתלו במגוון אופני הכנתו וצריכתו משמעויות עמוקות שחרגו בהרבה מסיפוק הצורך הביולוגי במזון. מי אפה את הלחם? באיזו צורה הכינו אותו? מה היו הרכבו ואיכותו? מתי אכלו אותו ומתי נמנעו מאכילתו? היכן אכלו אותו? מי הוכל ומי הודר מאכילת הלחם המשותפת? התשובות לכל השאלות הללו מראות שבישראל של תקופת המקרא רווחה תרבות לחם, ושהיא הייתה מאפיין יסוד בזהותו האתנית והאמונית של העם. באמצעות שליטה על הגוף וצרכיו: עינויו מזה (באמצעות צומות למשל) ועינוגו מזה (באמצעות איכות וכמות של הלחם) הביע האדם מישראל את נאמנותו לאלוהיו, לחוקי מועדיו ולזיכרונות מעברו. הלחם הפך לצומת של גבולות: לסמן המבחין בין ישראל לבין האחר, בין העשיר לבין העני, בין קודש לבין חול, בין האלוהי לבין האנושי, בין מלחמה לבין שלום, ובין השמחה לבין היגון. הלחם היה עשוי להיות גורם שמקרב בני אדם – יחידים, קבוצות ועמים – ולהפך, גורם שמבדל ומסכסך ביניהם. הלחם, כפי שיבואר להלן, נעשה לאספקלריה שבה משתקפים סדרי עולם כולו על היבטיהם האישיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, הכלכליים, הלאומיים, ההיסטוריים, המוסריים והאמוניים.

הלחם נעשה לאספקלריה שבה משתקפים סדרי עולם כולו על היבטיהם האישיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, הכלכליים, הלאומיים, ההיסטוריים, המוסריים והאמוניים.

ותאמר האם השכולה - משפט שלמה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית


משפט שלמה


וְתֹאמַר הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה:

"מָה אָנֹכִי לְלֹא בֶּן זָכָר

אָשַׁמְתִּי כִּי עָלָיו שָׁכַבְתִּי,

הֵן היה הוּא טוֹב מִמֶּנִּי עֲשֶׂרֶת מוֹנִים ,

לֹא אוּכַל עֲצֹר חֲרוֹן אַף אִישִׁי בי,

יְגָרְשֵׁנִי כְּאַמָּה חֲרוּפָה הַמִּדְבָּרָה,

עַל כֵּן בֶּן הָאַחֶרֶת לִי יִהְיֶה!״

שתה אדוני... גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות

שולה ברנע, לשונאית ומשוררת

Rebecca et Eliézer, Alexandre Cabanel

"שְׁתֵה אֲדֹנִי...גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת"


כֹּה אָמְרָה רִבְקָה אִמֵּנוּ הַבְּתוּלָה, בַּת לְלָבָן בֶּן בְּתוּאֵל,
חֲסוּדָה וְטוֹבַת מַרְאֶה הָיְתָה כְּמַרְבֵּק
וְלֹא חֲשָׁבָהּ אָבִיהָ עַד מָה דָּמְתָה לוֹ 

בַּהֲגִיגֶיהָ בִּמְזִמּוֹתֶיהָ

ניקוד חסר: ומעץ הדעת טוב. ורע - לא תאכל. וכך עשיתי

אלי יונה, משורר


בְּיוֹם אֲכָל הָאָדָם מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע

יָדַע טוֹב אֲפִלּוּ אֶת כְּלָלֵי הַדִּקְדּוּק

וְגַם אֶת סִימָנֵי הַפִּסּוּק לֹא רַע. אֲבָל

כַּאֲשֶׁר שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים עַל כְּלַל הַבַּרְזֶל בַּמָּקוֹם

"הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?"

הִתְחַכֵּם הָאָדָם וְשָׁאַל "לְבִלְתִּי?! לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ צִוִּיתָ?

בּוֹא נַחְזֹר לַפֶּרֶק הַקּוֹדֵם. אָמַרְתָּ: מִכֹּל עֵץ הַגָּן

אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב. וְרַע — לֹא תֹאכַל.

וְכָךְ עָשִׂיתִי! אָכַלְתִּי רַק מִן הַפֵּרוֹת הַטּוֹבִים.

אֶת הָרָעִים - הִשְׁאַרְתִּי לַנָּחָשׁ".


כְּעֹנֶשׁ עַל עַזּוּת מִצְחוֹ שֶׁל הָאָדָם,

הוֹסִיף לוֹ ה' אֶת תּוֹרַת הַנִּקּוּד.

יונה: האם נביא הוא מגיד עתידות או מחזיר בתשובה?

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

יונה והדג

מקובל לקרוא ביום הכיפורים את ספר יונה, הבה ונעשה זאת. הנביא יונה בן אמתי מוכר מספר מלכים ב' (י"ד, כ"ה – כ"ז), כמי שניבא על הצלחות מלך ישראל ירבעם בן יהואש. כשאנחנו קוראים בפסוק השני של ספר יונה, "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני" אנו מרגישים טוב, אנחנו הולכים לקרוא סיפור נאה על נקמת ה' בגויים. תחושה זו נעלמת ומתחלפת בתדהמה בפסוק הבא: הנביא אמנם קם, אבל כדי לברוח מה'! נביאים שמיאנו תחילה למלא את שליחותם אנו מכירים למכביר, מאבי הנביאים ואילך, אבל יונה הוא משהו אחר. הוא אינו אומר מילה, אינו אומר "שלח נא ביד תשלח" (תשובתו של משה ל"אהיה אשר אהיה"), הוא קם ובורח. בורח למקום הרחוק ביותר האפשרי. המקרא מפרט, "וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה". יש מימרה אמריקאית, put your money where your mouth is , אם אתה כל כך בטוח במשהו, נראה אותך מתערב על כך! ויונה אכן משלם במיטב כספו כדי לברוח. ואז הוא יורד בספינה והולך לישון, כמי שכל בעיותיו נפתרו, הוא יכול לנוח. ובחוץ מתחוללת סערה.

ללמוד את ספר יונה ממורה בלתי שגרתית

נתנאל ברק, מורה ומחנך

מדהים. קחו לעצמכם פחות משמונה דקות
 בשביל חזרה מקפת על ספר יונה
מפיה של מרצה לא שגרתית.

הקליקו כאן

ספר יונה - לקט דברי הגות ושירה

• פרופ׳ אבינועם מן, יונה: האם נביא הוא מגיד עתידות או מחזיר בתשובה?
• פרופ׳ עדנה אפק, יונה (שיר)
• נתנאל ברק, ללמוד את ספר יונה ממורה בלתי שגרתית
• יוסי גמזו, יונה והקיקיון (שיר)
• אביה הכהן, פתחתי ספר יונה
• פרופ׳ יהושע גתי, יונה - לפשר העימות בין הנביא לאלהים
• פרופ׳ ערן ויזל, יונה הנביא מספר את סיפורו
• אלי יונה, יונה הנביא נפגש עם פרסאוס ואנדרומדה ביפו
• מתן מורג, סליחות - כמו יונה (שיר)
• פרופ׳ משה ציפור, ספר יונה ״מדריך״ לחזרה בתשובה?

פרשת 'וילך' - מקרא ומדרש מודרני: פרידתו של משה לאור המקרא ולאור 'שונא הניסים' של שולמית הראבן

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

א. פרשת 'וילך' - אחריתו של משה, חילופי מנהיגות וחזות קשה

סיפור חייו של משה מגיע לקיצו עם קץ הנדודים במדבר כשבני ישראל מגיעים לערבות מואב אל גבול הארץ המובטחת. ’ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו, לא כהתה עינו ולא נס לחה‘ (דברים לד 7).

על הברכה במקרא ובכלל

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תפילה לברכה ממרומים

מאז ומעולם נהגו אנשים לאחל טוב לזולתם. הברכה לזולת היא תופעה המשותפת לתרבויות שונות לאורך כל ההיסטוריה האנושית. על חשיבותה של הברכה בתודעה האנושית ניתן ללמוד למשל מהאופן שבו האנושות בחרה להציג את עצמה לפני תרבויות תבוניות חוץ-פלנטריות אם יהיה בעתיד מפגש איתן. שתי החלליות, וויאג׳ר 1 וויאג׳ר 2, ששוגרו לחלל בשנת 1977, צויידו בתקליט זהב עם מידע על כדור הארץ ואוכלוסייתו, ונכללו בו ברכות ב-52 שפות, כולל ׳שלום׳ בעברית.

מחצבה מימי בית שני נחשפה בירושלים

בהר חוצבים בירושלים הידוע כאזור תעשיית ההיי-טק נחשפה עדות לשם המקום. בחפירות של רשות העתיקות נחשפה מחצבת ענק קדומה, שייתכן שהיא מתקופת בית שני.

ברכת שנה טובה לכל באי הבלוג

 

על משמעות שמות פרטיים של אנשים ועל מתן שמות לילדים בישראל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שלומית לנדמן, אני הלישז היחידה בעולם: תהליכי מתן שמות לתינוקות, הוצאת רסלינג, 2020 

מילות מפתח: שמות פרטיים. שמות משפחה. שם יהודי-מסורתי. שם ישראלי. שם בינלאומי. שמות אנדרוגניים. חילוניים. דתיים. 

שם פרטי הוא לעולם מרובה רבדים, שניזונים משלל משמעויות חוץ-מילוליות המצויות במעגלי ההשתייכות השונים של נושאו: זהותו האישית, המשפחתית, החברתית והלאומית. השם הפרטי מציין את נוכחותו של האדם בעולם, מתייג אותו, נקשר אליו בעבותות נפשיים וחברתיים, משפיע על תודעת העצמי שלו, פותח לפניו דלתות או סוגר אותן, חורץ גורלות.מה יכול להיות, על כן, יותר מעניין, מושך ומהפנט מעיון בשמות פרטיים?

לבן נבל היה, לא צח כשמו

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

לָבָן
לָבָן נָבָל הָיָה, לֹא צַח כִּשְׁמוֹ,
עֲבֹד הֶעֱבִיד אֶת יַעֲקֹב בִּרְאוֹתוֹ כִּי נִפְתָּה אַחַר בִּתּוֹ רָחֵל הַצְּעִירָה,
וּבְלֵיל הַכְּלוּלוֹת מָצָא יַעֲקֹב אֶת לֵאָה הַבְּכִירָה בִּיצוּעוֹ,
"כִּי: לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ-לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה"
וְיַעֲבֹד אֶת לָבָן בַּעֲבוּר רָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים נוֹסָפוֹת -
וְיֵדַע כִּי הֶעֱנִישׁוּ הָאֵל בְּשֶׁל חֲמְסוֹ בְּכוֹרַת אֶחָיו,
וְיַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ ויֶחֶֶרַש דּוּמָם.

פרופ׳ חוה עציוני-הלוי על פעילותה כמחברת רומנים תנ״כיים

פרופ׳ חוה עציוני-הלוי, מחברת רומנים תנ״כיים וחוקרת

ד״ר לאה מזור, על הרומנים התנ״כיים של חוה עציוני-הלוי.

 

פרופ׳ חוה עציוני-הלוי, איך הגעתי ליצירה הספרותית בתחום הנשים בתנ"ך

במקצועי אני סוציולוגית, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, ובעבר כתבתי ספרים בסוציולוגיה פוליטית. אבל כעת אני כותבת רומנים תנ"כיים. ולפעמים שואלים אותי, ואני שואלת את עצמי, "מה גרם לך לעשות תפנית מוזרה כל כך בחיים?"

התשובה שלי היא שאחרי שכתבתי וערכתי כארבעה-עשר ספרים אקדמיים כבדים רציתי לכתוב ספרים קלים, קריאים בעלי עלילה מרתקת, שכיף לכתוב אותם וכיף לקרוא אותם. לכן המצאתי את עצמי מחדש, וברגע שפרשתי מהוראה, התחלתי לעסוק במה שכבר ישב בתוכי ורצה לצאת במשך שנים רבות.

יעקב ולאה? לא מה שחשבתן

פרופ׳ חוה עציוני-הלוי, סופרת וחוקרת

האם ידע יעקב בליל הכלולות שלאה, ולא רחל, נמצאת באהלו? האם אהב את לאה? ומה הקשר בין יחסו ללאה לבין המאבק ב׳איש׳ במעבר היבוק? הנה קטע מספרה של חוה עציוני-הלוי, באהבתו אותה, הוצאת אריה ניר 2021, עם תשובותיה של לאה לשאלות הללו, והן כתובות בגוף ראשון, ממש מתוך תודעתה.

לאה

לאחר שזלפה העירה אותי כדי להכפיש את יעקב באוזניי, חשבתי כי לא אוכל להירדם שוב. אבל פתאום נוכחתי כי כבר עלה השחר, והבנתי שעד לאותו רגע שוב ישנתי כמעולפת.

הגברים עמדו על המשמר סביבנו, ויעקב לא היה ביניהם. ראיתי אותו יוצא אלינו מן המקום שבו נעלם בלילה, מדדה לעברנו לאטו, צולע.

תייר החלל הישראלי ישא לחלל מטבע הנושא את שמו של שמעון בר כוכבא

בר כוכבא ממריא אל הכוכבים

מטבע שעליו דוגמת עץ תמר ושמו של שמעון
 צילום קלרה עמית, רשות העתיקות 

מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, מסר בתחילת השבוע למשמרת האסטרונאוט איתן סטיבה, מטבע יהודי מימי מרד בר כוכבא, הנושא את שמו הפרטי של מנהיג המרד ונשיא ישראל – שמעון בר כוכבא. המטבע – משנת שתיים למרד היהודי ברומאים, נחשף לאחרונה במערת האימה במבצע סקר מדבר יהודה האתגרי של רשות העתיקות, בו השתתפו מתנדבים וחניכי מכינות קדם-צבאיות. במסגרת המבצע, נסקרו כמחצית ממערות המדבר בחיפוש אחר ממצאים קדומים. המבצע הממלכתי התקיים בשיתוף עם קצין מטה ארכיאולוגיה יהודה ושומרון במנהל האזרחי, ובמימון משרד ירושלים ומורשת

ממצאים על פעילות חקלאית ותעשייתית ברמת השרון מהמאה ה-7 לספירה

                         מטבע הזהב שנחשף בחפירה ועליו חריטה לסימון בעלות.
                         צילום אמיר גורזלזני רשות העתיקות

עדויות לחיים באזור רמת השרון כבר לפני 1500 שנה, התגלו בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ברמת השרון. החפירה מתנהלת כחלק מיוזמת עירית רמת השרון להקמת שכונת מגורים חדשה מדרום ל"פארק הנופש" המתוכנן, הגובל עם תל אביב.

כדים שנחשפו ברמת השרון.
צילום - אסף פרץ רשות העתיקות

האם צריך עדיין ללמד תנ"ך בבית הספר הממלכתי?

צחי רולניק, תיכון הכפר הירוק

האם צריך עדיין ללמד תנ"ך בבית הספר הממלכתי?
האם צריך עדיין ללמד תנ"ך?

האם צריך עדיין את התנ"ך?

"את התנ"ך למען האמת מעטים מכירים, מעטים הוגים בו יומם ולילה.

אנחנו איננו יודעים לצטט מתוכו ואם כן אנחנו עוקרים אותו ממשמעותו האמיתית בתוך הכתוב.

למה זה קרה?

האם מפני שהעברית המודרנית התרחקה כל כך מלשון התנ"ך?

אולי מפני שלא קוראים בכלל אז גם תנ"ך לא קוראים, טלוויזיה?

אולי בגללל שאבדנו את הספר הזה ככתב הזכות על ארץ ישראל, כקושאן?

את הסיבה אנו מבקשים לחקור.

האם התנ"ך הוא עדיין בין שורשי זהותנו?"

ירון לונדון, "העם הנבחר: ארץ התנ"ך"

חודש אלול: סליחות

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חודש אלול הוא הכנה לראש השנה שהוא יום הדין, כדברי המשנה: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (ר"ה טז, א). ימי אלול נחשבים לימי רצון ומרבים בהם באמירת סליחות ותחנונים לפני ה‘. במסורת היהודית נהוג לדרוש את מילת "אלול" כראשי התבות של "אני לדודי ודודי לי". מילת ”דודי“ מציינת את ה‘ על פי התפיסה הרואה בשיר-השירים שיר אהבה בין כנסת ישראל לאלוהיה. בקשת הסליחה קשורה לפי זה לזיקה שבין אדם למקום. ומה מקומה של הסליחה ביחסים שבין אדם לחברו?

עדות לרעידת אדמה בירושלים במאה השמינית לפנה״ס

דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר־הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ אֲשֶׁר חָזָה עַל־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ (עמוס א 1)

וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה (זכריה יד 5)

שרידי הכלים שהתנפצו ברעידת האדמה.
צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות בגן הלאומי עיר דוד, התגלתה שכבת חורבן, הכוללת שורת כלים מנותצים ובהם נרות, קנקני אחסון ואגירה וכלי בישול, שהתרסקו בעת שקירות המבנה קרסו עליהם. לדעת החוקרים, כיוון שלא נמצאו סימני שריפה, לא מדובר באירוע מכוון והסיבה לקריסת המבנה היא רעידת האדמה שהתרחשה בישראל במהלך המאה השמינית לפני הספירה, בתקופת ממלכת יהודה.

שירי שרה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

בִּשְׁמֹעַ שָׂרָה בְּכִי אֲמָתָהּ
וּבְנָהּ יִשְׁמָעֵאל בְּגָרֵשׁ אַבְרָהָם בְּמִצְוָתָהּ,
שָׁבָה בָּהּ מִדַּעְתָּהּ
וְתָשֹׁב הָאָהְלָהּ מַשְׁמִימָה,
כְּשֶׁחֲרוֹן אַף אִישָׁהּ עוֹלֶה בו,
וְלֹא אָבָה לְפָקְדָהּ אַחֵר הַמַּעֲשֶׂה
וְלֹא יְדָעָהּ יָמִים רַבִּים
אַף לָקַח פִּילַגְשִׁים עַל פָּנֶיהָ-
עַד שֵׂיבָתָהּ.

הפואמה DESIDERATA מאת מקס ארמן

הדה רכניץ, חוקרת ומרצה על ארה"ב (היסטוריה, אקטואליה, פוליטיקה, קהילה יהודית אמריקאית), ב"אוניברסיטה הפתוחה" ובמסגרות רבות נוספות.

DESIDERATA

קיים תירגום "רשמי" לעברית: מקס ארמן, כיסופים: מילים לחיים, מאנגלית: ערן כהן, הוצאת כנרת, אור יהודה 2003. [1927]

התרגום להלן הוא של הדה רכניץ. 

*התרגום משתמש בלשון זכר לצורך נוחות, אך הפניה של הכותב הינה לשני המינים כאחד.

******

התהלך ברוגע בתוך הרעש וההמולה,

וזכור את השלווה המצויה בדממה.

ככל שתוכל ומבלי שתאלץ להתרפס בפניהם-

הייה ביחסים טובים עם כל בני האדם.

אמור את האמת שלך בנועם ובבהירות

והטה אוזן לאחרים, אפילו לטיפשים ולבורים:

כי גם להם יש סיפור לספר.

המתת חסד – קדושת החיים וזכות האדם על חייו

ד"ר לימור שרייבמן-שריר, רופאה, חוקרת וסופרת

זוכת פרס איינהורן בתחום חקר הלשון והספרות הרפואית העברית לשנת 2021 על מחקרה "הרהורים על ספרות ורפואה – דילמות ביחסי רופא-חולה".

להלן קטע מהספר:

על פי הגישה האנתרופולוגית, קדושת החיים נובעת מאינסטינקט בסיסי לחיים הקבוע בכל אדם, והיות שהוא שואף להגן על החיים, הם נחשבים ערך עליון ומוגנים על ידי מערכת צווים משפטיים, חברתיים, מוסריים ודתיים. הגישה התועלתנית רואה בקיום החברה האנושית ערך עליון, ובשמירת החיים תנאי הכרחי לכך. זאת היות שבלעדי האיסור על נטילת חיי הזולת כאחד הבסיסים הרציונליים המקיימים את החברה האנושית, היינו מגיעים למצב של "איש את רעהו חיים בלעו“.[1]

האם ישעיהו ליבוביץ' שנא את התנ״ך?

ד״ר יגאל בן-נון, חוקר תרבות ויוצר

ד״ר יגאל בן-נון

ידענותו האנציקלופדית של ישעיהו ליבוביץ' אינה דורשת הוכחה.  לצערי, יחסו האקסיומטי לאמונה באלוהות ולציות למצוות הביאה אותו לכתוב דברים מופרכים על התנ״ך, ובמיוחד על הגותם של הנביאים. אלה לא היו פליטות פה אלא התבטאויות מחושבת נגד ספרי המקרא כתחליף לעולם המצוות ולהלכה של חז״ל, כפי שהשתמרו בעיקר במשנה ובתלמוד. הוא גייס את יכולתו הרטורית לדיסקרדיטציה של המקרא כמשקל נגד לתורה שבעל פה. למרות הגותם של סעדיה גאון, הרמב״ם ורבים אחרים, לדבריו התורה שבעל פה קדמה לתורה שבכתב, וניתנה למשה בסיני.

נחשף קטע נוסף מחומת ירושלים של תקופת בית ראשון ובולה עם השם - צפנ

וְאֶת־חוֹמֹ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר רַב־טַבָּחִֽים, מל״ב כה 10

1. קטע החומה שנחשף. צילום: קובי הראתי, עיר דוד

בחפירות הארכיאולוגיות המתנהלות בגן הלאומי עיר דוד, התגלו שרידים של חומת העיר אשר נבנתה בתקופת הברזל כדי להגן על ירושלים ממזרח.

הקטע החדש שנחשף מחבר בין שני קטעים שנחפרו בעבר במדרון המזרחי. בשנות השישים חשפה הארכיאולוגית הבריטית קת'לין קניון קטע של החומה בחלקו הצפוני של המדרון, ותארכה אותו לימי ממלכת יהודה. כעשור לאחר מכן, חשף הארכיאולוג פרופ' יגאל שילה קטע ארוך של החומה, בחפירות שקיים בחלק הדרומי של המדרון. במשך השנים עלו טענות, הגורסות כי למרות אופיים המרשים של השרידים, אין לראות בקירות אלו שרידי חומה. עם חשיפתו של הקטע החדש שמחבר בין התגליות מהעבר, נראה כי הוויכוח הוכרע, וכי מדובר באופן חד משמעי בחומה המזרחית של ירושלים הקדומה.

ירובעל - בכתובת מימי השופטים

כתובת ירובעל, שנכתבה בדיו על גבי כלי חרס (צילום: דפנה גזית, רשות העתיקות).

בחפירה ארכיאולוגית בחורבת אל-ראעי, ליד קרית גת. התגלתה כתובת הנושאת את השם "ירובעל" בכתב האלף-בית, ומתוארכת לסביבות 1,100 לפנה"ס (תקופת השופטים). היא נכתבה בדיו על גבי כלי חרס, ונמצאה בתוך ממגורה לאחסון שנחפרה אל תוך האדמה, והייתה מדופנת באבנים.

הכתובת נכתבה בדיו על פך – כלי אישי קטן עשוי חרס, בנפח של כ-1 ליטר, שיכול היה להכיל מוצר יקר כמו שמן, בושם או תרופה. נראה, כי – בדומה להיום, בעלי הכלי כתב את שמו על הכלי, על מנת שידעו כי הוא שייך לו.

הכתובת פוענחה על ידי האפיגרף פרופ' כריסטופר רולסטון מאוניברסיטת ג'ורג וושינגטון בוושינגטון די.סי. בכתובת רואים בברור את האותיות יוד (שבורה בחלקה העליון), ריש, בית, עין, למד, ושרידי אותיות נוספות, המעידות שהכתובת הייתה ארוכה יותר.

ציור טכני של החרס, הכולל את האותיות יוד (שבורה בחלקה העליון), ריש,בית, עין, למד (ציור אולגה דובבסקי). שרידי אותיות נוספות מעידות שהכתובת הייתה ארוכה יותר.

רחובות הבוכרים בראי הספרות העברית

בן-ציון יהושע, סופר

שכונות ירושלים בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי זכו לאזכורים לא מעטים בספרות העברית. במבוא לשכונות ירושלים כותב ש"י עגנון בספרו 'תמול שלשום' (עמ' 200): "יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים. ויש מהן שאשכנזים וספרדים דרים בהן כאחד. יש מהן שיושביהן תימנים או גרוזים או מערבים (מרוקאים) או פרסים, ויש מהן שכמה עדות יושבות בהן כאחד. יש מהן שבעוונותינו יצאו מידי ישראל, ויש שמחמת קטנותן נשתבש שם שקראו להן. ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בה בית כנסת, ויש שהעמידו כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות ותלמוד תורה וישיבות, וכל שאדם מישראל צריך לגופו ולנשמתו...ושוב אין אדם אומר צר לי המקום שאשב בירושלים".

פרופ׳ ישעיהו מאורי (2021-1937) - דברי הוקרה

ישעיהו מאורי בצעירותו

פרופ׳ ישעיהו מאורי ז״ל לימד בחוג למקרא באוניברסיטת חיפה ובמכללת שאנן, בה שימש כראש החוג למקרא. עסק בתולדות נוסח המקרא, במגילות מדבר יהודה, בזיקת ספרות חז״ל למקרא, בפשיטתא ובפרשנות המקרא בימי הביניים. 

הנה כמה מילות הוקרה שכתבו ידידיו ותלמידיו לשעבר. 

פרופ׳ ישעיהו מאורי ז״ל