הארץ הטובה, ההר הטוב ונביאו אליהו בשירי יורם טהרלב

הארץ הטובה, ההר הטוב ונביאו אליהו בשירי יורם טהרלב*

יורם טהרלב

ד"ר יוסף פריאל, אוניברסיטת בר אילן

תקציר:

זהו המשך למאמרנו " שירת התנ"ך של יורם טהרלב" (מחקרי גבעה, ד [תשע"ו-תשע"ז]). במאמר הקודם הוכחנו כי בכתיבתו, טהרלב מביע קשר עמוק לתנ"ך. במאמר המשך זה אנו מוכיחים שטהרלב מביע בכתיבתו קשר עז אף ל"ארץ הטובה" (שהוא ביטוי מקראי) הזו, ונופי הולדתו מהווים מצע תיאורי לכתיבתו. דמות שטהרלב קשור אליה במיוחד היא אליהו הנביא שמקום פעולתו בכרמל. הסיבה לשני חיבורים אלו קשורה כנראה במקום ילדותו של טהרלב בקיבוץ יגור, על מורדות הכרמל.

*

תארנים: יורם טהרלב, פזמונאות ותנ"ך, פס-הקול של המדינה, הארץ הטובה, הר הכרמל, אליהו הנביא.

א. פתיח

במאמר הקודם הוכחנו את זיקתו העמוקה של יורם טהרלב לתנ"ך. סקרנו את שימושו הרב והמגוון בספרי התנ"ך, כמו גם את גישתו הביקורתית המתבטאת בחירות הרבה שהוא נוקט בבואו לספר סיפור מקראי או חלקים ממנו.[1] במאמר זה ברצוננו לעסוק בשלושה מוטיבים מקראיים הבאים לידי ביטוי בפזמוניו של טהרלב: הארץ הטובה, הר הכרמל ונביאו אליהו.

מאחר שטהרלב הוא פזמונאי ולא משורר, נעמוד בראשית דברינו על ההבדל בין שיר לפזמון.

במחקר קיימות גישות שונות לגבי מעמדו של הפזמון. יש שראו בו דבר נחות, למשל קנטלוב הטוענת שחקירה ספרותית של הפזמון היא משימה מסוכנת. היא תוהה מה משותף לפזמון הקטן, בידור בעל פה המופנה לאוזנו של ההמון – ולספרות הכתובה, מעבר לעובדה שבשני המקרים המילה הכתובה היא כלי היצירה?[2] מירון, שעסק בפזמונאות שנכתבה בעקבות מלחמת העצמאות, מבחין בין שירה, שלשיטתו מאפשרת בדיקה מורכבת של אמת רגשית, לבין פזמון, שמטרתו לאשר את העובדות הטראגיות אך להטביע בהן את החותם של האתוס הקולקטיבי, וליטול מהן בשם הזיכרון הקולקטיבי את עוקצן.[3]  על פי סיווגה של בן-פורת, ההבחנה המדעית בין פזמון לשיר היא שהפזמון בנוי כך שהתמטיקה מוכרת ומוסכמת; פיתוח הנושא מתקדם בצורה מסודרת ללא סטיות מן הכיוון ההגיוני; כל מרכיב מוצג כשלם ללא פערים בנקודות המרכזיות; הסיטואציה נוטה לקלישאתיות המאפשרת ייצוג שלם באמצעות פרטים מעטים; ורווח השימוש בסמלים ידועים, בצירופי לשון כבולים, וברמיזות ספרותיות למקורות ידועים היטב. [4]עם זאת, בן-פורת מודה שמעמדו הנחות לכאורה של הפזמון בעולם התרבות משתנה בכל זאת לכיוון הכללתו בתוך המערכת הספרותית.[5]

יש גם לשים לב לכך שמלחינים הבוחרים להלחין שירים שאינם פזמונים, מגדירים מראש את עבודתם כ"שירי משוררים". כך נהג המלחין מוני אמריליו, [6] וכך נהג הרופא-המלחין גידי קורן כשהלחין את שירי המשוררים המופיעים בספרו. שני מלחינים אלה הלחינו מאות שירים, אך באוספים אלה הם דאגו להדגיש שמדובר בשירי משוררים. [7] מנגד, חסרונו הגדול של פזמון הוא התלות שלו בלחן ובמערכת שימור והפצה, שהיא תקשורת ההמונים. פזמון שהלחן שלו מושך את אוזני השומעים יישמר, אחרת, יהיה דינו כעוד שיר רב שפה אך דל מכירים. [8]

חיזוק לדעות המבקרות האלה ניתן לראות גם מן התהליך שקרה בעולם הזמר הישראלי, שבראשיתו ראה ב"פסטיבל הזמר והפזמון" [9] מקום תחרותי שבו באו לידי ביטוי הישגיהם הספרותיים של טובי המשוררים, אך תחרות "פסטיבל הזמר" שינתה את שמה החל מ-1980 לתחרות הנקראת "קדם אירוויזיון", שהשירים שהושרו בה לא השאירו חותם רב בתרבות הישראלית, ודאי לא כמו אלה שהיו בפסטיבל הזמר. [10] מאותה סיבה ברור גם שמה של תכנית הרדיו הפופולרית בעידן טרום האינטרנט: "מצעד הפזמונים" ולא "מצעד השירים".

אוסיף על גישות אלה, שנקודת ההבדל בין שירה (לפחות זו המודרנית) [11] לבין פזמון טמונה בכך ששירה היא יצירת אמנות, והיא באה לבטא ראש וראשון את יכולותיו של הכותב. כשמשורר כותב שירה לא תמיד קיים סובייקט מול עיניו, וגם אם הוא קיים, הוא לא מניע אותו לכתיבתו. הפזמון, לעומתו, מלבד היותו מבטא את כישרונו של הכותב, אינו נכתב על מצע ריק. הסובייקט, כלומר האירוע, החוויה האישית או הלאומית, מניע את הכותב לכתוב את מילותיו.

כאלף שירים כתב טהרלב, רבים מהם, ודאי אלו שנכתבו בעשרים שנות הכתיבה הראשונות (1964–1984), הם פס-הקול של המדינה. טהרלב כתב, ומיד, כמעט על כל אירוע לאומי שקרה. על מלחמות, [12] על מבצעים צבאיים, [13] וגם על מאבק החברים בקיבוץ על זכות כזו או אחרת. וכידוע, אלו היו אירועים מכוננים בימי המדינה הצעירה. [14] במקביל טהרלב לא משך ידו מכתיבת שירים אישיים המתארים את תולדות חייו. החל מחוויותיו כבן להורים שעלו מן הניכר; כמתבגר בקיבוץ; כחייל; כאדם אוהב; כאדם הנכזב מאהבה; וכבן הארץ הזאת, בעיקר על הטוב שבה.

כמה חוטים שוזרים את שני הסוגים אלו באלו: האחד – הומור, השני – שפת כתיבה מקראית או פסבדו-מקראית, והשלישי – החיבור לארץ הזאת. אצל טהרלב, לא משנה אם הנושא הוא לאומי או אישי, השיר יכלול תיאורי טבע, לרוב גם תיאורי נוף, ופעמים רבות גם שמות מקומות.

מאמר המשך זה יעסוק בחיבור בין שפתו התנ"כית של טהרלב לארץ התנ"כית, לנופיה, ובעיקר לנוף הולדתו.

ההגדרות שהציבה בן-פורת תובעות ממשורר לא להיות כבול למקורות מוכרים או לאירועים מוכרים. [15] לפי הגדרות אלה, משתמע לכאורה שיורם טהרלב הוא פזמונאי ולא משורר.

אולם הערה חשובה בנידון הציגה שפי. [16] לדעתה, בישראל, בניגוד לארה"ב, תמיד הייתה הפזמונאות לגיטימית. הפזמונאות אמנם פעלה בשולי הממסד התרבותי, אך לא הייתה מנוגדת לו. היא מציינת שהתופעה של הלחנת שירי משוררים קיימת רק בישראל, וישנה אפילו תופעה הפוכה של פזמונאים שכותבים שירה, [17] וזו הראיה לקשר הקרוב שבין שני התחומים.

אשר על כן, כהכרעה אישית, מאחר שבפועל בשפת ההמון ובתקשורת ההמונים, ולרוב אף בעולם הספרות עצמו, לא נוטים להבדיל בין שירים לפזמונים ומכנים את אלו וגם את אלו כשירים, גם אנו, אף שנגדיר את טהרלב כפזמונאי, נקרא מעתה לפזמונים אלו שירים וכך נתנסח במאמר זה.

ב. מוטיב "הארץ הטובה" בשירי טהרלב

פזמונים רבים ואוהבים כתב טהרלב על הארץ. כגודל אהבתו לארץ, כן מספר ההגדרות שהוא נתן לה. מספר פעמים הוא משתמש בביטוי המקראי "הארץ הטובה". [18] הביטוי מופיע בתנ"ך שבע פעמים. בדב' א',לו, כביטוי לעונש דור המדבר שלא יזכה לארץ הטובה. כמו כן מופיע שם בפרקים ג,כה, וכן ד,כב, כחלק מן התיאור של תחינת משה לראותה. הביטוי מופיע שם עוד בפרק ט,ו כחלק מנאום המוסר של משה, ובדומה, בנאום הפרידה של יהושע בספרו (כג,טז). המופע השביעי הוא בנאום המינוי של דוד לבנו שלמה, כמתואר בדה"א כח,ח. טהרלב, כאיש שהתנ"ך היה מצע פורה לכתיבתו, משתמש בביטוי זה כמה פעמים.

הביטוי "הארץ הטובה" הופיע לראשונה בשירו "מים מתוך הבאר".[19]

הִגַּעְתִּי לָעוֹלָם עֵירֹם וְיָחֵף, פּוֹסֵעַ לְבַד וְכוֹשֵׁל,

עַד אֲשֶׁר הִצִּיעָה לִי הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֶת מַה שֶּׁנָּתַן לָהּ הָאֵל:

מַיִם מִתּוֹךְ הַבְּאֵר, לֶחֶם מִתּוֹךְ הַתַּנּוּר,

חֹפֶן שֶׁל מֶלַח וּפֶלַח מִפְּרִי הָעֵץ הָאָסוּר. [20]

עוֹדֶנִּי מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם הָרָחָב, נִצְרָב בַּקָּרָה וּבַחֹם,

לֹא בָּנִיתִי בַּיִת וְגַם לֹא אֶטַּע לִי עֵץ, [21] רַק זֹאת אֲבַקֵּשׁ עוֹד לִטְעֹם:

מַיִם מִתּוֹךְ הַבְּאֵר...

הִגַּעְתִּי לָעוֹלָם וְכָךְ גַּם אֵצֵא, עֵירֹם וְיָחֵף וְעָנִי,

בְּשִׂמְחָה אָשׁוּבָה אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, שֶׁבָּהּ אֶהְיֶה גַּם אֲנִי.

כהרגלו, מתבל טהרלב את כתיבתו במוטיבים ורמזים מקראיים, אבל יותר מכל, הארץ הטובה המופיעה כסוג של אנקלוזיו היא המוטיב של השיר.

ב-1984 הלחין יאיר קלינגר ללהקת פיקוד צפון המתחדשת [22] את "קום והתהלך בארץ", פסוק מפורש שנאמר לאברהם אבינו (בר' יג,יז). [23]

קוּם וְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ בְּתַרְמִיל וּבְמַקֵּל,

וּוַדַּאי תִּפְגּשׁ בַּדֶּרֶךְ שׁוּב אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

יְחַבְּקוּ אוֹתְךָ דְּרָכֶיהָ שֶׁל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה,

הִיא תִּקְרָא אוֹתְךָ אֵלֶיהָ כְּמוֹ אֶל עֶרֶשׂ אַהֲבָה... [24]

גם כאן כתב טהרלב שיר הבנוי על מצע מקראי המתבל עצמו בביטוי הארץ הטובה.

שיר נוסף המשובץ במוטיב זה הוא "אתה לי ארץ" שהלחינה נורית הירש ב-1984. [25] הבית האחרון הוא:

אֲנִי מוֹצֵאת בְּמִסְתְּרֵי הַחֹרֶשׁ, פִּנּוֹת בָּן לֹא דָּרְכָה עוֹד אַהֲבָה,

וּבְצִלָּן אֶפֹּל מֻכַּת סְחַרְחֹרֶת, הֲזֹאת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה?

אֲנִי יוֹדַעַת עַד יָמַי יִתַּמּוּ, לֹא, לֹא אָבוֹאָה עַד עִמְקֵי לִבְּךָ,

אַךְ מַה יָּפָה הַדֶּרֶךְ בָּהּ הִשְׁאַרְתִּי, אֶת פְּסִיעוֹתַי שֶׁלִּי עַל אַדְמָתְךָ.

תֵּן לִי זְמַן, הוֹשֵׁט לִי יָד, עַד נְגַלֶּה בְּיַחַד אֶת הָאָרֶץ,

אֲנִי יוֹדַעַת עוֹד רַבָּה הַדֶּרֶךְ, אַךְ שָׁרָשֶׁיךָ כְּבָר בְּתוֹךְ תּוֹכִי.

אין זה המקום לעסוק במשמעות הספרותית של שיר זה הנשמע כשיר אהבה לארץ, אך לא זו הייתה כוונת המשורר ותעיד על כך לשון הזכר של כותרתו "אתה לי ארץ". השיר נכתב כשיר אהבה רומנטי, אולם הן שמו והן הביטוי המדובר יצרו תחושה בציבור שמדובר בשיר אהבה לארץ. כפי שכתבנו לעיל, פזמון מתקיים על ידי שימורו, ובמקרה הזה כצורת שימורו.

הגדרה נרדפת ל"ארץ הטובה" מצאנו בשיר "ילדי האדמה", [26] כאן מכונה ארצנו "האדמה הטובה".

הָאֲדָמָה נוֹשֵׂאת פִּרְיָהּ כְּמוֹ לִפְנֵי שָׁנִים, אוֹגֶרֶת אֶת יְמֵי הַדְּבַשׁ בְּצֵל הַבֻּסְתָּנִים,

הַיְלָדִים גָּדְלוּ מַהֵר בָּאוֹר וּבַחַמָּה, וַאֲנִי לְאַט חוֹזֵר לִי אֶל הָאֲדָמָה.

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, [27] אֶל זֹהַר הֶעָבִים, אַךְ רַגְלַי עוֹדַן שְׁתוּלוֹת בְּתוֹךְ הָרְגָבִים,

שִׁבֹּלֶת, פֶּרַח וּפַרְפַּר וְרַחַשׁ הַקָּמָה, [28] אִישׁ לֹא יִקַּח אוֹתִי מִכֶּם יַלְדֵי הָאֲדָמָה.

הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַחַמָּה, הַפְּשׁוּטָה הַתַּמָּה, הַחוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ,

לִחְיוֹת וְלָמוּת בֵּין מִשְׁעוֹלֶיהָ,

לָלֶכֶת אִתָּהּ לָלֶכֶת אֵלֶיהָ, לָשׁוּב הַבַּיְתָה לָשׁוּב אֶל הַהַתְחָלָה...

כפי שעולה מרוב מילות השיר, כוונתו של טהרלב בביטוי "האדמה הטובה" היא דו-משמעית. מצד אחד הגעגוע לאדמה המצמיחה על כל מה שעוטף אותה, אך יותר מכך, געגוע לילדותו שבה הרגיש כ"ילד אדמה" עד שהוא כמַַה אפילו "למות בין משעוליה".

גם שיר זה עטוף בביטויים מקראיים כגון "אשא עיניי", ובסוף השיר מופיע המשפט: "בין הסלעים והקוצים וכל פרחי הבר, אזרום, אזרום לי בנתיבי הטל והמטר". וחיבור זה של "טל ומטר" הוא מקראי, מאז שטבע אותו דוד בקינתו (שמ"ב א,כא).

הגדרה מעט שונה לארץ הטובה מציע טהרלב לארץ בשיר "לא נעצור".[29]

לָנוּ קוֹרְאִים הַמֶּרְחַקִּים, הַפְּתוּחִים הָאֲרֻכִּים, הֶהָרִים הָעֲמָקִים,

לֹא נַעֲצֹר.

זוֹ הָרִיצָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף, אֵין לָהּ בַּיִת אֵין לָהּ חוֹף, לֹא לְהַגִּיעַ רַק לִשְׁאֹף,

לֹא לַעֲצֹר.

אֶרֶץ גְּדוֹלָה וְרַבָּה אֵין לָנוּ בָּהּ רֶגַע מָנוֹחַ, לָנוּ קוֹרֵא הַמֶּרְחָב – הָאֹפֶק הַבָּהִיר.

אֶרֶץ גְּדוֹלָה וְרַבָּה וְעַל גַּבָּהּ אֶלֶף שְׁנוֹתֶיהָ, לָנוּ קוֹרֵא הַמֶּרְחָב לִבֵּנוּ עוֹד צָעִיר.

גם אם ממבט ראשון לא ניכר אזכור מקראי בשיר, הוא קיים בביטוי "אלף שנותיה". לו היה רוצה טהרלב להיות נאמן לתיארוך ההיסטורי הוא היה כותב 'אלפי שנותיה', אלא שהוא נצמד לתהלים: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר..." (תה' צ,ד).

הגדרה הפוכה לחלוטין לארץ הטובה מציע השיר "תמיד עולה המנגינה".[30]  כך מסתיים הבית הרביעי:

מִן הָרָקִיעַ הַנָּמֵס אֲשֶׁר אוֹמֵר לִי תִּכָּנֵס וּבוֹ אֵלַיִךְ אֲנִי שָׁט,

וּמִן הָאֹפֶק הַלָּבָן וּמִן הָרֶוַח הַקָּטָן שֶׁבֵּין הַנִּילוּס וְהַפְּרָת.[31]

מַה שֶּׁהָיָה וּכְבָר נִגְמַר הַטּוֹב הָרַע וְהַמְכֹעָר,[32]

וְכָל אַרְצֵנוּ הַקְּטַנָּה כְּבָר שָׁרָה אֶת הַמַּנְגִּינָה...

עם זאת, יש לומר שהיחס בין שתי ההגדרות, הגדולה והקטנה, אינו מוקשה, בגלל ההקשר השונה, והכול בעיני המתבונן. ישנה קטנה ואהובה אך גם היא לעתים גדולה מדי ובלתי נגישה.

אחד הלחנים המאוחרים ביותר לשיריו של טהרלב, הולחן והושר ב-1996 על ידי רמי קליינשטיין.[33]

בשיר "עוד לא תמו כל פלאייך" חוזר טהרלב ומתנחם במה שהארץ הטובה עוד יכולה להציע. כאן הומר המוטיב "הארץ הטובה" בביטוי "הארץ היפה", וכן מתנאה השיר בשיבוץ הפסוק מתהלים קיח,יט: "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה י-ה", ואף משבץ עצמו בביטוי מקראי "יפהפייה" (יר' מו,כ).[34]

אַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטֹנֶת, [35] אַרְצֵנוּ הַיָּפָה, מוֹלֶדֶת בְּלִי כֻּתֹּנֶת, מוֹלֶדֶת יְחֵפָה,

קַבְּלִינִי אֶל שִׁירַיִךְ, כַּלָּה יְפֵהפִיָּה, פִּתְחִי לִי שְׁעָרַיִךְ אָבוֹא בָּם אוֹדֶה יָ-הּ.

עוֹד לֹא תַּמּוּ כָּל פְּלָאַיִךְ, עוֹד הַזֶּמֶר לוֹ שָׁט, עוֹד לִבִּי מַכֶּה עִם לַיִל וְלוֹחֵשׁ לָךְ בַּלָּאט:

אַתְּ לִי, רַק אַתְּ הָאַחַת, אַתְּ לִי אַתְּ אֵם וּבַת, אַתְּ לִי הַמְעַט הַמְעַט שֶׁנּוֹתַר.

אולם, שמו של השיר "עוד לא תמו" מחייב התייחסות. פתיחה שכזו נשמעת כאנחת רווחה שאחרי ייאוש: 'למרות... עוד לא תמו'. ונשאלת השאלה: למרות מה?

שירי אהבה רבים כתב טהרלב לארץ הטובה הזו, נציינם על פי שנת ההלחנה.

ב-1969 הולחן השיר "אין כבר דרך חזרה"[36]  ("כשעלו הבילויים מלאי תקוות, ויתד תקעו בארץ האבות. בקדחת הם חלו פה, מחמסינים הם סבלו פה, אבל משהו לחש בלבבות: אם זה טוב ואם זה רע – אין כבר דרך חזרה..."); ב-1973 "להיות יהודי" [37] ("...תמיד לחכות שיגיע הקול, שיקרא גם לך לדעת, כי בית אביך [38] לעד לא יהיה ביתך, ולנוע מארץ לארץ, אך לשאת כחותם ושבועה את זכר אותה הארץ אשר עמודיה שבעה..." [39]); ב-1982 "הורה" [40] ("עוד מזהיב השדה שעזבנו אז, עוד הארץ נושאת יבולה [41] ועוד יפים הם הלילות בכנען טרם השמש עולה..."); בתחילת שנות השמונים את "אל הדרך" [42] ("אל הדרך שוב יצאנו, דרך ארוכה בלי קץ, דרך בה רק ילוו אותנו האבק האבן והעץ. כן, כן, כן, ממשיכה הדרך בסבל ובפרך, כולנו בה נצעד לעדי עד...") [43]; ב-1984 "הדרך אל הכפר" [44] ("אל הדרך הקסומה של ילדותי... כמו נוגעת בארץ ישראל"); ב-1985 "את עיניך שא מזרחה" [45] ("אדמה מול אדמה, חממה מול חממה, איך צמח פה בשממה שפע מבורך. הירדן כמו ראי, קחי משקפת ותראי את השפע והפרי פה במזרח..."); ב-1987 "הדגל שלי" ("... הדגל שלי הוא כחול ולבן, אתמול היום וגם מחר, הדגל שלי הוא כחול ולבן כמו הים והמדבר...").[46]

המכנה המשותף לכל השירים שנרמזו הוא ביטוי של קשר עמוק לארץ, לנופיה, לעתים למרחביה ("את עיניך שא מזרחה"), ולעתים אפילו למעטפת הרוחנית שלה ("להיות יהודי", "הדגל שלי"). שירים נוספים שבהם מבוטאת אהבת הארץ של טהרלב יוזכרו להלן בסעיף הבא, כך שיש לתמוה על אנחת ה"עוד לא תמו".

כדי לענות על שאלה מתמיהה זו, יש לבחון את התהליך שעבר על טהרלב, ובעצם על החברה הישראלית כולה, דרך שיר שכתב במהלך השנים מאז 1973.

השנה 1973 אינה מקרית. מלחמת יום הכיפורים ערערה מאוד את הביטחון הלאומי והחברה הישראלית, והשאירה חותם משמעותי גם על משורריה.[47]

השיר "אהבת ציון" נכתב ב-1977 [48] אך טהרלב העיד [49] שהוא נכתב בעקבות מלחמת יום הכיפורים, שהייתה כשלוש שנים קודם לכן.

... אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הייתה שֶׁלָּנוּ לָקְחוּ הַקַּבְּלָנִים, קָנוּ הַמְתַוְּכִים.

לָקְחוּ לָנוּ אוֹתָהּ כַּמָּה רוֹכְלֵי סִדְקִית וְקַבְּלָנֵי עָפָר וְסוֹחֲרֵי שְׁטִיחִים.

גַּם הָעִבְרִית שֶׁלָּהּ, אוֹתָהּ לָמַדְנוּ יַחַד, כְּבָר שָׁכְחָה מִלִּים כְּמוֹ תֶּלֶם[50] וְחָרִישׁ.

וְגַם הָאַהֲבָה אֲשֶׁר יָפְתָה כְּמוֹ זֶמֶר, כֵּן, גַּם הָאַהֲבָה ...

הַיּוֹם אֲנִי נִדְהָם לִרְאוֹת אֵיךְ סוֹחֲרֶיהָ מוֹכְרִים בַּשּׁוּק אֶת כָּל דִּבְשָׁהּ וַחֲלָבָהּ. [51]

כְּמוֹ בֵּין זִכְרוֹנוֹת אֲנִי בֵּין אַרְגָּזֶיהָ עוֹד מְחַטֵּט לִמְצֹא עַגְבָנִיָּה טוֹבָה...

ניכר שביקורתו של טהרלב בשיר אינה פוליטית אלא חברתית. היא מופנית לתופעה שהפכה את ה"ארץ הטובה" השופעת מעיינות, פירות ופרחים לארץ נדל"נית-קבלנית. ביקורת חברתית כבר הייתה קיימת בשירים קודמים של טהרלב, למשל ב"משה משה", ב"קום לך אל נינווה" וגם ב"הזורעים בדמעה" [52] שנכתבו בשנות השישים. כנראה שטהרלב אינו שייך לקבוצת הפזמונאים שהגיבו פוליטית בעקבות המלחמה. [53] עם זאת, עוקצנות חברתית ליוותה אותו מאז ומעולם, והדבר הגיע לשיא בפרודיה שכתב טהרלב על בסיס שיר מוקדם שלו. השיר המקורי שהולחן ב-1984 ונסקר לעיל נקרא "קום והתהלך בארץ", ובשנות האלפיים כתב טהרלב על משקל השיר הזה את המקאמה "ארץ מעלפת": [54]

קוּם וְהִתְעַלֵּף בָּאָרֶץ, סַע בַּוּוֹלְבוֹ הֶחָדִישׁ, וּוַדַּאי תִּפְגּשׁ בַּדֶּרֶךְ אֵיזֶה גִּ'יפ עִם נוּבוֹרִישׁ.

הִתְבּוֹנֵן בְּכָל דְּרָכֶיהָ, כָּל מַטָּע, שָׂדֶה וְגַן, אַל תִּשְׁכַּח כִּי זֹאת הָאָרֶץ הִיא בְּסַךְ הַכֹּל נַדְלָ"ן.

כָּל קִבּוּץ הַיּוֹם זֶה קַנְיוֹן, כָּל מוֹשָׁב – מֶרְכַּז קְנִיּוֹת,

כָּל חֹרְשָׁה – חַנְיוֹן לָרֶכֶב, כָּל בֻּסְתָּן – אוּלַם שְׂמָחוֹת...

קוּם וְהִתְעַלֵּף בָּאָרֶץ, אַל תִּהְיֶה כָּל כָּךְ לָחוּץ, אִם בַּבַּיִת שֶׁבָּנִיתָ אוֹמְרִים לְךָ: "תֵּצֵא בַּחוּץ!"

אִם בָּהָר חָצַבְתָּ אֶבֶן וּבִנְיָן חָדָשׁ נֶחְנַךְ, אֶת הַכֹּל אָחִי בָּנִיתָ, בִּשְׁבִיל נַחְמָן נַחְ–נַחְ–נַחְס!

זֹאת הָאָרֶץ בָּהּ הֵרַמְנוּ, גַּם חוֹמָה וְגַם מִגְדָּל, אַךְ הַיּוֹם צָרִיךְ (...) כְּדֵי לִזְקֹף אֶת הַמּוֹרָל.

פַּעַם בָּעֲרָה הָאֵשׁ, בִּלְבָבוֹת הַיְּהוּדִים, אַךְ הַיּוֹם – הָאֵשׁ בַּמַּנְגָּל, הַלְּבָבוֹת – עַל שַׁפּוּדִים.

בבית השני מתכתב טהרלב עם נעמי שמר ועם שירה "שירו של אבא", המתחיל במילים "אם בהר חצבת אבן להקים בניין חדש". [55] שמר התכוונה לבית המקדש, וטהרלב, בעוקצנות, מבכה את העובדה שגם שירים רבי משמעות הם חלק מן הדברים שנעלמו מן הנוף הציבורי. החלופה של ערכים אלו היא סיסמאות זולות כדוגמת "נ-נח-נחמן", שהיא מנטרה שמשתמשים בה רבים מחסידי ברסלב, שגם מרססים אותה על מבנים וקירות במקומות ציבוריים.

אמת, שניצנים לביקורת זו כבר הופיעו בשיר "קום והתהלך בארץ" בצורתו המקורית. כך הוא הבית השני:

זֹאת אָכֵן אוֹתָהּ הָאָרֶץ, זוֹ אוֹתָהּ הָאֲדָמָה, וְאוֹתָהּ פִּסַּת הַסֶּלַע הַנִּצְרֶבֶת בַּחַמָּה,

וּמִתַּחַת לָאַסְפַלְט, לְבִנְיְנֵי הָרַאֲוָה, מִסְתַּתֶּרֶת הַמּוֹלֶדֶת בַּיְשָׁנִית וַעֲנָוָה.

הארץ כבר אינה רק פיסת הסלע ומסתור המעיין (שיופיע בבית השלישי), אלא גם אספלט ובנייני ראווה, והטבע האהוב והבתולי כבר מסתתר תחתיהם. מכל מקום, ביקורת ממש אין כאן, אולי צער וגעגוע, כך שלסיכומו של סעיף נאמר כך:

טהרלב אוהב את הארץ. הוא מביע זאת בהגדרתה כארץ טובה או ארץ יפה, קטנה או גדולה, בתיאורי הנוף שבה, ובהערכה להישגים הקורים בה. עם זאת, גם טהרלב עבר תהליך של שינוי מסוים, מאהבה שלמה ותמה לארץ כפי שהשתמע משיריו המוקדמים, לאהבה מפוכחת וביקורתית יותר. [56] הוא לא נמנע מלהציג גם את הביקורת שיש לו על תופעות הקורות בה, ולכן ב-1996 "עוד לא תמו כל פלאייך", אם כי חלק כבר כן תמו.

ג. הר הכרמל בשירי טהרלב

חיבה מיוחדת יש לטהרלב להר הכרמל ולעמק יזרעאל הנשקף ממנו. כך בשיר "יעלה ויבוא", [57] שהושמע רבות בשנות השבעים לאחר שהשתתף בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ג.[58]

להלן הבית הרביעי:

יַעֲלֶה וְיָבוֹא...

לַכַּרְמֶל בִּנְתִיבוֹ הַנָּבִיא שֶׁרֶכֶב אֵשׁ לוֹ,

הַנָּבִיא שֶׁרֶכֶב אֵשׁ לוֹ וְשָׁמַיִם רְכוּבוֹ...

הר הכרמל בעצמו מככב בעוד כמה שירים של טהרלב, [59] כך ב"בין כרמל לים": [60]

בּוֹא אִתִּי, נֵצְאָה שׁוּב לְמַסָּע בֵּין קְנֵי הַסּוּף,

בֵּין שָׂדוֹת וּפַרְדְּסִים בִּשְׁבִילֵי הַנַּרְקִיסִים,

אֶל הַנּוֹף אֲשֶׁר הָיָה, בּוֹא, בּוֹאָה, שׁוּב לְשָׁם,

אֶל בֵּיתֵנוּ הַקָּטָן בֵּין כַּרְמֶל לַיָּם.[61]

בשיר זה נחשף הכרמל כביתו וערש ילדותו של המשורר, אך בשירים רבים נוספים מתואר נופו של הכרמל בלי להזכיר את הקשר האישי של המשורר אליו.

למשל בשיר "ההר ירוק תמיד" שפזמונו:

הָהָר הַיָּרֹק כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, אֲנִי עוֹד חוֹלֵם וְשׁוֹאֵל,

לִנְשֹׁם רוּחוֹתֶיךָ כְּבָרִאשׁוֹנָה, לִשְׁכַּב בְּצִלְּךָ כַּרְמֶל.

שיר זה נכתב לכבוד שנת השישים לקיבוץ יגור, שבו גדל טהרלב, כך שיסודו הוא בחייו של המשורר.

השיר הראשון שכתב טהרלב הוא "את ואני והרוח" בשנת 1964, [62] בשיר זה מתאר טהרלב את נוף ילדותו.

אַתְּ וַאֲנִי וְהָרוּחַ, יָצָאנוּ לַכַּר [63] הַפָּתוּחַ, לִנְשֹׁם אֶת נִשְׁמַת הַדָּגָן,

לִרְקֹד עִם רִקּוּד מֵי הַפֶּלֶג, לִפְעוֹת עִם הַצֹּאן עַל הַשֶּׁלֶף...[64]

וכך הוא הבית השלישי:

לֹא שַׁבְנוּ עוֹד רֶגַע לָנוּחַ, גָּמַעְנוּ דְּרָכִים וְשָׂדוֹת.

לְפֶתַע הַיָּמָּה הִגַּעְנוּ, אֶל מוּל הַגַּלִּים אָז כָּרַעְנוּ...

כשיוצאים מקיבוץ יגור לכר הפתוח מערבה, נגיע פתאום הימה. אמנם הפעם לא הוזכר הכרמל בשמו, אך סימני הדרך של ההולכים מציגים את סימני הדרך הגיאוגרפיים.

טהרלב אומר שגם השיר "צל ומי באר" [65] מתאר את נוף ילדותו במורדות הכרמל. [66] כך מתחיל הבית הראשון:

בַּמִּדְרוֹן מֵעַל הַוָּאדִי, עֵץ הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרֵחַ, בָּאֲוִיר נִיחוֹחַ הֲדַסִּים.

זֶה הַזְּמַן לִפְנֵי הַקַּיִץ, שְׁעָרָיו הַלֵּב פּוֹתֵחַ, וְתָמִיד בְּרוּכִים הַנִּכְנָסִים...

וכך מסתיים השיר:

זֶה הַבַּיִת שֶׁבָּנִינוּ, זֶה הָאֹרֶן שֶׁנָּטַעְנוּ,

זֶה הַשְּׁבִיל וְזוֹהִי הַבְּאֵר, מִי שֶׁבָּא לְפֹה – אָחִינוּ ... [67]

סביר להניח שגם השיר "אל הנחל" מתאר את אותו נוף. כך מתחיל הבית השני: [68]

מִתּוֹךְ הַקַּיִץ, מִן הַבַּצֹּרֶת, נֵרֵד בַּשְּׁבִיל בְּרֶגֶל יְחֵפָה,

נֵשֵׁב עַל אֶבֶן בְּצֵל הַחֹרֶשׁ, וּנְכַבֶּה אֶת הַשְּׂרֵפָה.

אֶל הַנַּחַל, אֶל הַנַּחַל, בּוֹאוּ וְנֵצֵא בְּעִקְּבֵי הַזְּמַן.

אֶל הַנַּחַל, אֶל הַנַּחַל, אֶל הַהַתְחָלָה וְאֶל הַמַּעְיָן.

שִׂיחֵי הַפֶּטֶל, שִׂיחֵי הַפֶּרֶא, עַנְפֵי הַזַּיִת וְהָעֲרָבָה,

יַשְׁאִירוּ לָנוּ שְׂרִיטָה בַּבֶּרֶךְ, כְּמוֹ סִימָנִים שֶׁל אַהֲבָה ...

גם בשיר "לילות", שעוסק במפגש עתידי בין שני אנשים מבוגרים שחוזרים ונפגשים לאחר פרידה ארוכה, מחזיר טהרלב את גיבוריו לנוף ילדותם, שלהם ושלו.[69]

כך מתחיל הבית השלישי:

הֲתִזְכְּרִי לֵילוֹת, תַּנִּים בְּמִשְׁעוֹלֵנוּ, וְכוֹכָבִים גְּבֹהִים וְטַל עַל הַגְּפָנִים?

וְאַתְּ יָפָה כְּמוֹ אָז, עַל עֲרֵמַת הַשַּׁחַת, וּבְרַק עֵינֵךְ כְּאָז – קוֹרֵץ וּמַעֲרִים.

וְאִם נוֹתַרְתְּ לְבַד, הֵן עוֹד נָשׁוּבָה יַחַד, לָלֶכֶת בְּדַרְכָּם הָעֲצוּבָה שֶׁל הַשִּׁירִים.

נָשׁוּב אֶל הַתִּלְתָּן, אֶל מִשְׁעוֹלֵי הַלֶּחֶם, זִמְזוּם הַמַּמְטֵרוֹת בֵּין שֶׁמֶשׁ לְבֵין צֵל.

רֵעֵינוּ הַשְּׁכוּחִים קוֹרְאִים לָנוּ לָלֶכֶת, רֵעֵינוּ הַיָּפִים מֵעֵמֶק יִזְרְעֶאל.[70]

נָשׁוּבָה אֲלֵיהֶם, שְׁטוּפֵי שִׂמְחָה וָדֶמַע, אֶל הַמַּסָּע נֵצֵא, עוֹד תַּרְמִילֵנוּ קַל.

הַאִם זוֹכְרִים אוֹתָנוּ, עוֹד שְׁבִילֵי הָעֵמֶק, הַאִם כְּאָז בָּעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל?

שיר זהה בנושאו ובנופים המתוארים בו הוא "החולמים אחר השמש": [71]

בֵּין הַבְּרוֹשִׁים וְהַכֶּרֶם שֵׁנִית נַעֲבֹר, בֵּין הָעַרְבַּיִם שׁוֹטְפוֹת סְנוּנִיּוֹת אֶת הָעֵמֶק.

עֶרֶב יָפֶה וְחַמִּים, שָׁט עַל גַּגּוֹת וּתְלָמִים, אָנוּ כְּמוֹ כָּל הַחוֹלְמִים, אַחַר הַשֶּׁמֶשׁ.

לוּ עַל כְּתֵפֵינוּ נָשָׂאנוּ שֵׁנִית תִּינוֹקוֹת, לוּ רַק יָצָאנוּ שֵׁנִית לַחֲרשׁ וְלִזְרֹעַ.

לוּ רַק יָכֹלְנוּ לִקְצֹר, לוּ רַק לָצֵאת וְלִבְצֹר, לוּ רַק יָדַעְנוּ לִנְצֹר, חֶדְוַת הַנֹּעַר.

שֶׁקֶט, וְרַק צְעָדֵינוּ נוֹתְרוּ עַל הַשְּׁבִיל, לַיְלָה יָרַד עַל צַמְּרוֹת הַבְּרוֹשִׁים וְעָלֵינוּ.

טַל עַל שִׂיחֵי הַהַרְדּוּף, עַל הַבְּרֵכוֹת וְהַסּוּף, טַל עַל רֹאשֵׁךְ הַכָּסוּף, וְעַל עֵינֵינוּ.

גם בשיר זה טמון געגוע לעבר, אלא שבניגוד לשיר הקודם שבו נפגשו האוהבים אחרי שנים, בשיר זה זו רק משאלה.

השירים הבאים חושפים גם הם את נוף ילדותו של טהרלב, נציינם על פי שנת ההלחנה. ב-1965 "הגביע" ("... מטה רצתי אל הדרך, ובידי פרחי הגן"); [72] ב-1966 "ארבע אחרי הצהריים" ("כבר גולש היום ההרה..."); [73] ב-1968 "בשביל אל הבריכות" ("... ועת חזרו בשביל מן הברכות עם שחר, דמעות הטל נתלו כדולות על קני הסוף..."); [74] ב-1972 "קרן שמש קרן זוהר" ("... ישתה מימיו בין ההרים... וקינת יונה ותור... [75] כחולים ראשי הדרדרים..."); [76] ב-1986 "שהשמש תעבור עליי" ("... לפסוע באותה הדרך, בתוך פריחת הכרכומים..."); [77] ב-1987 "חלקת א-להים" ("מים ידעתי בין עשבי הבר... מי זה ייקח אותי... אל חלקת הקמה, אל ערש ילדותי...");[78] ב-1987 "ילדי האדמה" ("... בין הסלעים והקוצים וכל פרחי הבר..."); [79] באותה שנה "סתיו לבן" ("על מרחבי השלף [80] ולבן הכותנה... עלי האזדרכת... ראשי החצבים... על פני שדות הכותנה"); [81] וכן "אתה לי ארץ" מ-1984 שהוזכר כבר בסעיף השני במאמר ("אני פוסעת חרש בשביליך... אני לומדת את כל משעוליך, חונה ליד כל מעין... האדמה עיקשת וצרובה...").

בשנת 1984 הלחינה ושרה אילנה אביטל את "אבא אמא וארץ ישראל". שיר הומוריסטי-ילדותי זה עוסק בילדה המבקשת מהוריה לעצור, תרתי משמע, את הקצב, במסעותיהם בארץ ישראל.

יֵשׁ לִי שְׁנֵי הוֹרִים שֶׁאוֹהֲבִים לְטַיֵּל, הֵם עָבְרוּ בָּרֶגֶל כְּבָר אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל,

כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת שָׁנָה נָסְעוּ לַגָּלִיל, וְסָחֲבוּ אוֹתִי אִתָּם בְּתוֹךְ הַתַּרְמִיל.

כָּל שַׁבָּת יוֹצְאִים אֲנַחְנוּ כְּאִישׁ אֶחָד, כּוֹבַע עַל הָרֹאשׁ וּמֵימִיָּה עַל הַצַּד,

פַּעַם אֶל הַחוּלָה לְבַקֵּר בַּשְּׁמוּרָה, פַּעַם בַּכַּרְמֶל לִרְאוֹת אֵיזוֹ מְעָרָה.

אַבָּא אִמָּא קְצָת יוֹתֵר לְאַט, אַבָּא אִמָּא תְּחַכּוּ מְעַט,

אֵין לְאָן לָרוּץ וְאֵין לְאָן לְמַהֵר, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פֹּה לָעוֹלָם תִּשָּׁאֵר.

כְּבָר רָאִיתִי בַּגִּלְבֹּעַ אֶת הַפְּרִיחָה, וּמֵהַר תָּבוֹר רָאִיתִי אֶת הַזְּרִיחָה,

כְּבָר עָלִיתִי לִמצָדָה בִּשְׁבִיל הַנָּחָשׁ, לְהוֹרַי תָּמִיד קָרָאתִי בְּקוֹל חַלָּשׁ:

אַבָּא אִמָּא קְצָת יוֹתֵר לְאַט...[82]

שיר זה אוגד לתוכו את כל הנידון במאמר זה עד כה. אהבת הארץ, הקשר של טהרלב לכרמל ולנופי ילדותו, וההומור.

ד. אליהו הנביא בשירי טהרלב

מוטיב נוסף שבעזרתו מקשר עצמו טהרלב לעולם המקראי הוא דמותו של אליהו הנביא. אליהו מופיע בכמה שירים, לרוב שלא בשמו אלא בדרך אחת משתיים: או כדמות מהר הכרמל, או כאיש הבא מן הסערה ונעלם במרכבת אש. כך בשיר "על כפיו יביא": טהרלב סיפר שכתב את השיר בעקבות ביקור שערך בסוף שנות החמישים ברמלה שהייתה עיר עולים. מילות השיר מבטאות את התום של האנשים הפשוטים, הנגר והסנדלר, שזה מקרוב עלו מצפון אפריקה. פרנסה אין להם, אך אמונה גדולה יש להם והיא מספיקה למחייתם. בשיר זה משמש אליהו כדמות הגואלת, לכשיבוא.

בִּרְחוֹבֵנוּ הַצַּר גָּר נַגָּר אֶחָד מוּזָר, הוּא יוֹשֵׁב בִּצְרִיפוֹ וְלֹא עוֹשֶׂה דָּבָר.

אִישׁ אֵינוֹ בָּא לִקְנוֹת וְאֵין אִישׁ מְבַקֵּר, שְׁנָתַיִם שֶׁהוּא כְּבָר אֵינוֹ מְנַגֵּר.

וְהוּא חֲלוֹם אֶחָד נוֹשֵׂא עוֹד בִּלְבָבוֹ: לִבְנוֹת כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ שֶׁיָּבוֹא,

עַל כַּפָּיו אוֹתוֹ יָבִיא, לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

...

וְהוּא חוֹלֵם כִּי נַעֲלַיִם הוּא תּוֹפֵר, בָּן עַל הָרִים יִנְווּ רַגְלֵי הַמְבַשֵּׂר, [83]

עַל כַּפָּיו אוֹתָן יָבִיא לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא...

כבר סקרנו שיר זה באריכות במאמר הקודם.[84] נזכיר שציפייה זו מבוססת על הסיפור המקראי המתאר את עלייתו של אליהו בסערה השמימה (מל"ב פרק ב). עלייה זו נתפסת במסורת היהודית כביטוי לאי-מותו, והנביא מלאכי תולה את ביאתו של המשיח בחזרתו של אליהו: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג,כג).

אליהו מוזכר גם ב"יעלה ויבוא" שכבר הוזכר בסעיף הקודם. [85] השיר מתאר ארבעה סיפורים תנ"כיים שעליהם הרחבנו במאמר הקודם. [86] שלושת הבתים הראשונים עסקו באי כניסתו של משה לארץ (דברים לב, מט–נ), במותו של שאול (שמ"א לא, ג–ד) ובניצחונו של ברק (שו' ד, יד–טו). הבית הרביעי שמסיים את השיר הוא:

יַעֲלֶה וְיָבוֹא יַעֲלֶה וְיָבוֹא,

לַכַּרְמֶל בִּנְתִיבוֹ הַנָּבִיא שֶׁרֶכֶב אֵשׁ לוֹ בַּשָּׁמַיִם רְכוּבוֹ...

סיומו של השיר מזכיר את צורת פרידתו הנסית של אליהו מן העולם ברכב אש כמתואר במל"ב ב,

יא: "ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים".

כבר סקרנו במאמר הקודם את שני שיריו של טהרלב העוסקים במאבק לשחרור יהודי ברית המועצות – "אנחנו ואתם" שנכתב ב-1969 ו"בללייקה" שנכתב ב-1980. [87] השיר "בללייקה" נכתב גם הוא עוד טרם פתיחת שערי ברית המועצות ב-1989 והמשיך לזעוק את זעקת הכלואים מאחורי מסך הברזל, [88] וגם בו נרמז אליהו הנביא.

בְּלֵב הַלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי קוֹל, זֶה קוֹל אַחַי עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל,[89]

תְּפִלָּה אִלֶּמֶת, לֹא מְנֻחֶמֶת, אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

מִתּוֹךְ הָאֵלֶם עָלָה קוֹלוֹ, לֹא סְעָרָה הייתה בּוֹ וְלֹא אֵש,[91]

רַק בָּלָלַיְקָה בִּדְמִי הַלַּיְלָה, וְקוֹל אָדָם לוֹחֵשׁ:

בָּלָלַיְקָה בָּלָלַיְקָה, הוֹ שִׁירִי לִי "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם",[92]

בָּלָלַיְקָה בָּלָלַיְקָה, עוֹד יִשָּׁמַע שִׁירִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... [93]

שיר זה משתמש במוטיבים תנ"כיים רבים, שהרלוונטי לגבינו הוא סיפור עלייתו של אליהו השמימה, כפי שתואר לעיל בציטוט ממל"ב ב,א (וכן שם יא). בבית השני מציג טהרלב באכזבה את העובדה ש"לא סערה הייתה בו ולא אש", ובפועל, האיש בעל הנסים, עוד לא שב לגאול את הנעולים מאחורי הסורג הרוסי.

אליהו הוא דמות מרכזית גם בשיר "האיש אשר יביא את הבשורה".

הָאִישׁ אֲשֶׁר [94] יָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה,

חֲמוּץ בְּגָדִים [95] יָבוֹא אֶל תּוֹךְ הָעִיר הַנְּצוּרָה,

וּמַבָּטוֹ רָחוֹק בָּאֹפֶק מִתְבּוֹנֵן הוּא, וּמִי בְּבוֹאוֹ יַכִּירֶנּוּ?

הָאִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה, לֹא מֶרְכָּבוֹת שֶׁל אֵשׁ יִשְׂאוּ אוֹתוֹ בַּסְעָרָה.

כְּהֵלֶךְ זָר יָבוֹא וְתַרְמִילוֹ עַל שֶׁכֶם [96] וּמִי יְקַדְּמֶנּוּ בַּלֶּחֶם? [97]

הָאִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה, לֹא אֵלִיָּהוּ הוּא בְּשֵׂבָתוֹ הַהֲדוּרָה,

עוֹד לֹא מָלְאוּ יָמָיו וְגַם צָעִיר אֵינֶנּוּ, וְהוּא לֹא יָלוּן בְּעִירֵנוּ.

הָאִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה, בְּטֶרֶם יוֹם יֵצֵא מִתּוֹךְ הָעִיר הַנְּצוּרָה,

וְלֹא רָאָהוּ אִישׁ וְאֵין יוֹדֵעַ מִיהוּ, וּמָה הַבְּשׂוֹרָה בְּפִיהוּ? [98]

גיבור שיר זה הוא עלום למדי. מצד אחד הוא בעל בשורה, אך מן העבר השני אין איש מכירו והוא נעלם בטרם יביא את הבשורה. אין ענייננו במאמר זה לנתח את שיריו של טהרלב, ולכן לא נפתור את התעלומה ונסתפק רק בציון ההקשר המקראי שיוצר את הניגוד בין איש זה לבין דמותו של אליהו, איש מרכבות האש, הסערה והבשורה.

כנראה שהאזכור התכוף הן של הר הכרמל והן של נביאו אליהו, קשור בנוף מולדתו של המחבר. קיבוץ יגור, שבו גדל טהרלב, נמצא במורדותיו הצפון-מזרחיים של הכרמל. אתר קרן הכרמל (ה"מחרקה" בלשון ערב), שבו לפי המסורת [99] ניהל אליהו את טקס הקרבן אל מול נביאי הבעל, [100] נמצא בקצה המזרחי של הרכס ונראה מן הקיבוץ. שילוב של קרבת המקום והזדהות עם דמותו הנסית והציורית של אליהו, יחד עם אהבת התנ"ך של טהרלב, קשרו כנראה את טהרלב לדמותו של האיש ש"הביא את הבשורה".

ה. סיכום

טהרלב, שבמאמרנו הקודם הוצג כפזמונאי המחובר בכל כתיבתו אל התנ"ך, הוצג במאמר זה גם כקשור בעבותות אהבה אל ארץ התנ"ך. שירים רבים כתב טהרלב על הארץ הזו, כאשר נוף ילדותו בקיבוץ יגור והנוף הנשקף ממנו: הרי הכרמל, התבור והגלבוע, כמו גם עמק יזרעאל הפרוס תחתיהם, מהווים אבן שואבת לכתיבה שופעת זו.

בתוך מורפולוגיה ישראלית זו מבצבצת מדי פעם גם דמותו המקראית של אליהו, שאצלו היה הר הכרמל מקור להשראה נבואית. ייתכן שבאזכורו בשיריו רומז טהרלב להשראה דומה שהעניק לו הר זה, שלמרגלותיו גדל.

הערות

[*] מאמר זה הוא מאמר המשך למאמרנו "שירת התנ"ך של יורם טהרלב", מחקרי גבעה, ד (תשע"ו-תשע"ז), עמ' 169–201.

[1] סקירה של הדעות בסוגיה ראו אצל ז' בן-פורת, "הפזמון כבעיה וכמושא של חקר הספרות", בתוך: ליריקה ולהיט, תל-אביב 1989, עמ' 9–23. וראו שם מאמרים נוספים העוסקים בסוגיה זו.

[2] .L. Cantaloube-Ferrieu, Charles Trenet, Paris 1996, p. 9

[3] ד' מירון, מול האח השותק – עיונים בשירת מלחמת העצמאות, ירושלים ותל-אביב 1992, עמ' 250–253.

[4] בן-פורת (לעיל הערה 1), ושם עמ' 20.

[5] וראו המשך לדיון שם (בהערה הקודמת).

[6] מ' אמריליו, אני חולם על פילים – שירי ילדים של משוררים, תל-אביב 1988.

[7] על שיטת הלחנתו של קורן לשירים המכונים "שירי זיכרון", ראו במאמרה של י' גלוזמן (בקובץ שהוזכר לעיל בהערה 1): "הלחן המהדהד: עיון במבנים מלודיים בלחניו של גידי קורן למילים של נתן יונתן". שם, עמ' 320–328.

[8] כך משתמע מדברי בן-פורת, (לעיל הערה 1), עמ' 22.

[9] גם שם זה אינו מקורי. משנת 1960 עד 1964 היה שמו רק "פסטיבל הזמר", אולם כדי לתת אפשרות גם למוזיקה קלה יותר להופיע בו שינו את שמו. ראו: ט' אלירם, "העשור הרביעי במוסיקה", אצל: י' וייץ וצ' צמרת (עורכים), העשור הרביעי (תשל"ח–תשמ"ח), ירושלים תשע"ו, עמ' 455–476 ושם עמ' 459–460.

[10] אלירם (הערה קודמת), שם עמ' 460–461.

[11] ושלא כשירה מקראית שמטרתה דתית.

[12] בסעיף הרביעי במאמרנו הקודם עסקנו למשל בשיר "הכותל המערבי" שנכתב ימים ספורים לאחר שחרורו ב-1967.

[13] הדגמה לדרכו זו של טהרלב, שנהג להגיב ללא שהות על אירועים צבאיים רבים שקרו בתולדות המדינה, ראו למשל בהערות 35 ו-37 במאמר הקודם.

[14] בסעיף הרביעי במאמרנו הקודם עסקנו בשניים משיריו המוקדמים ביותר: "קום לך אל נינווה" ו"הזורעים בדמעה", שכנראה רומזים למאבקים חברתיים מעין אלו.

[15] בן-פורת, לעיל הערה 1, עמ' 20.

[16] ר' שפי, "התפתחות הפואטיקה של הפזמונאות הישראלית בראשית שנות השבעים", אצל: בן-פורת (לעיל הערה 1), עמ' 76–98, ושם 95–97.

[17] כך היא מכנה את חלק מפזמוניו של שלמה ארצי, שכותב בעצמו את שיריו. ברצוני להוסיף שבתחילת הקריירה שלו נהג ארצי לשיר שירי משוררים. התקליט שהוציא ב-1973 "פתאום אחר ימים רבים" הוא ברובו שירי משוררים, אך קודם לכן וגם אחר כך הוא נהג כן. גם צביקה פיק שנתפס בציבור כאמן שטחי, דבר המתבטא בתלבושתו וצורת הופעתו, הלחין לא מעט שירי משוררים. בשם "שירי משוררים" נקרא התקליט המצליח מאוד שהלחין בשנת 1978. תקליט זה כלל את "שיר השנה" במצעד הפזמונים של רשות השידור "מת אב ומת אלול" שכתב נתן יונתן.

[18] מכאן משתמע גם שהשימוש של נעמי שמר במוטיב "הארץ הטובה", בפזמונו של השיר המפורסם "על כל אלה" שכתבה ב-1980 ("השיבני ואשובה אל הארץ הטובה"), הוא לא המצאה ספרותית שלה, אלא הדהוד של המקרא או של שירו של טהרלב בראשה בעת כתיבת השיר.

[19] שיר זה הולחן על ידי קובי אשרת ב-1975 במקצב ברזילאי, דבר לא שגרתי באותן שנים. וראו להלן את הערה 88 שבה נעיר שגם ל"בללייקה" התאים אשרת מקצב רוסי התואם את נושא השיר. השיר מופיע בספריו של טהרלב: לאוהבים את האביב, תל-אביב 1981 (להלן: לאוהבים), עמ' 20, אין כבר דרך חזרה, תל-אביב 2004 (להלן: אין כבר דרך), עמ' 46, ובאתר האינטרנט שלו (שעלה לרשת ב-2010).

[20] ראו בראשית פרק ג.

[21] מדובר בחיבור מקראי ידוע. ראו יר' כט,ה: "בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פריהן". גם דתיה בן דור בשיר הילדים המפורסם שלה "ארץ ישראל שלי" פותחת את השיר ב"אני בניתי בית" והבית השני הוא "אני נטעתי עץ".

[22] מאז שפורקו הלהקות הצבאיות על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן ב-1978, לא היו להקות ולא נכתבו שירים חדשים. באותן שנים פעלו בצה"ל רק צוותי הוויי פנימיים שהתאחדו לעיתים ושרו שירים מוכרים. בשנת 1984 הקים הרמטכ"ל משה לוי את הלהקות מחדש. שיר זה זכה לתשומת לב מיוחדת בגלל קולו של הסולן יהודה אליאס, שהזכיר מאוד את קולו של יהורם גאון.

[23] השיר מופיע בספרו אין כבר דרך, עמ' 194 ובאתר של טהרלב.

[24] הבית הרביעי בשיר מחזיר אותנו לנוף ילדותו של טהרלב: "וכרמי עצי הזית ומסתור המעיין..." ובסוגיה זו יעסוק הסעיף הבא. המעיין המדובר בשיר זה וברבים אחרים הוא המעיין ליד עוספיה, כך על פי עדות המשורר באתר האינטרנט שלו.

[25] נורית הירש היא המלחינה שהלחינה הכי הרבה שירים של טהרלב. על השיר ראו בספרו אין כבר דרך, עמ' 158 ובאתר האינטרנט של טהרלב.  

[26] הלחין שי לביא ב-1984, את השיר ראו בספריו בפרדס ליד השוקת, תל-אביב תשנ"א (להלן: בפרדס), עמ' 40, אין כבר דרך, עמ' 56.

[27] הביטוי המפורסם מתהלים קכא מופיע בכמה משיריו, ראו גם ב"קרן שמש קרן זוהר" (מוזכר להלן בסוף סעיף ג).

[28] זוהי כמובן מילה מקראית. ראו שמ' כה,ב ועוד רבים.

[29] גם את השיר הזה הלחינה נורית הירש. השיר בביצועה של ירדנה ארזי זכה במקום הראשון בפסטיבל שירי ילדים החמישה-עשר (1984). השיר מופיע בספריו בפרדס, עמ' 64, אין כבר דרך, עמ' 214.

[30] את השיר הלחין יאיר רוזנבלום. ראו בספריו לאוהבים, עמ' 60, אין כבר דרך, עמ' 90 ובאתר של טהרלב. 

[31] אזכורם של הנילוס והפרת בשיר שנכתב בתחילת שנות השבעים הוא ביטוי לתחושת הגאווה של הרחבת גבולות הארץ לאחר מלחמת ששת הימים. אמנם צה"ל לא הגיע לא לנילוס ולא לפרת, אבל תחושת הניצחון והגדלת הארץ נתנה איזושהי תחושה שבקרוב נגיע גם לגבולות הארץ המובטחת בתנ"ך כמה פעמים, למשל בבר' טו,יח: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת". כפי שאמרנו, טהרלב כותב על פי השפה המקראית המהדהדת בראשו וחיבור זה אינו מפתיע. על תגובתו של טהרלב, ושל הפזמונאות הישראלית בכללותה לכיבושי מלחמת ששת הימים, ראו במאמר חדש (בכתיבה).

[32] וכאן מצטט טהרלב שם של סרט מצליח במיוחד משנים אלו "הטוב, הרע והמכוער" שביים סרג'ו לאונה ב-1966.

[33] את השיר ראו בספרו אין כבר דרך, עמ' 222 ובאתר של טהרלב.

[34] בירמיהו זו "עגלה יפהפייה", ונאמרה על מצרים.

[35] וכאן מתכתב טהרלב עם שירו של שמואל פישר "ארצנו הקטנטונת", שהולחן ב-1954 על ידי צבי זהבי. כך מתחיל הפזמון: "ארצנו הקטנטונת, ארצנו הקטנטונת, ארצי שלי, שלי, נפשי אלייך כה נכספת..."

[36] הלחין יאיר רוזנבלום. השיר מופיע בספריו לאוהבים את האביב, עמ' 34, אין כבר דרך (השיר הפותח נתן לספר את שמו), עמ' 18 ובאתר של טהרלב.

[37] הלחין משה וילנסקי. השיר מופיע רק באתר של טהרלב. 

[38] ביטוי מקראי נפוץ החל מבר' יב,א והלאה.

[39] ביטוי מקראי כמובן, על פי משלי ט,א.

[40] הלחן של אבי טולדנו היה קיים עוד לפני המילים. המלחין הציע לקרוא לשיר בשמו וזכה עם השיר במקום השני בתחרות האירוויזיון של 1982. השיר מופיע בספריו בפרדס, עמ' 24; אין כבר דרך, עמ' 192 ובאתר של טהרלב.

[41] ביטוי מקראי נפוץ. ראו וי' כו,ד ועוד רבים.

[42] השיר מושר על פי לחנו הרוסי של סלביוב ומופיע בספריו בפרדס, עמ' 164, אין כבר דרך, עמ' 198 ובאתר של טהרלב.

[43] גם זה ביטוי מקראי. ראו יש' כו,ד ועוד כמה.

[44] הלחינה נורית הירש. את השיר ראו בספריו בפרדס, עמ' 10, אין כבר דרך, עמ' 196 ובאתר של טהרלב. יש להוסיף שהשיר הזה נכתב לכבודה של הזמרת רבקה זוהר ששרה אותו. זוהר היא בת למשפחת זינאתי ששורשיה נטועים עד היום בפקיעין, ודרך שיר זה מתבטא עוד הקשר העמוק של טהרלב לארץ הזו.

[45] הלחין אורי קריב. השיר מופיע בספריו בפרדס, עמ' 18, אין כבר דרך, עמ' 208 ובאתר של טהרלב. 

[46] הלחינה אילנה אביטל. השיר מופיע בספריו בפרדס, עמ' 66, אין כבר דרך, עמ' 150 ובאתר של טהרלב.

[47] ספרות ענפה נכתבה על ההשפעות השונות של מלחמת יום הכיפורים. ספר שנכתב לאחרונה מנסה לסקור את שלל השפעותיה. בסוגיית הפזמונאות ראו שם את גדעון אביטל-אפשטיין, 1973 – הקרב על הזיכרון, ירושלים ותל-אביב תשע"ד, עמ' 229–243. בכל פרק מספרו עב הכרס של ע' אלמוג, פרידה משרוליק, ב כרכים, חיפה 2004, עולה השפעת מלחמה זו על התרבות. ראו למשל עמ' 666, 667, 672, 698–708 ועוד. ראו גם את אלירם, (לעיל הערה 10, ושם עמ' 456–457). סקירה מפורטת יותר של השירים הרבים שנכתבו בעקבות המלחמה הציג חוקר המוזיקה יואב קוטנר באתר שלו. 

[48] הלחין יאיר רוזנבלום. השיר מופיע בספריו בפרדס, עמ' 18, אין כבר דרך, עמ' 226 ובאתר של טהרלב.

[49] ראו באתר של טהרלב, שם.

[50] מילה מקראית. ראו איוב לט,י.

[51] החיבור בין דבש לחלב מוכר משה"ש ד,יא, או בהיפוך סדר המילים "חלב ודבש" (שמ' ג,ח).

[52] ראו ניתוח שני שירים אלה, בעלי השמות המקראיים, בסעיף ד במאמר הקודם.

[53] כדוגמת יענקלה רוטבליט וחנוך לוין.

[54] מתוך ספרו אין כבר דרך, עמ' 195, ובאתר של טהרלב.

[55] "שירו של אבא" נכתב והולחן ב-1966.

[56] על התופעה ראו: ט' אלירם, "מ'אנו אוהבים אותך מולדת' ועד 'עורי עור': תמורות ביחס למולדת בשירי ארץ-ישראל", מפנה, 54 (תשס"ח), עמ' 31–36.

[57] שם השיר לקוח מן המקורות. "יעלה ויבוא" הוא פתיח של תפילה המתווספת בימי חג ומועד לתפילה הקבועה, וכאן רומז הדבר על בקיאותו של טהרלב במסורת היהודית בכללה ולא רק בשפת התנ"ך. בסעיף 66 במאמר הקודם נסקרו שלל יצירותיו היהודיות.

[58] השיר נידון באריכות בסעיף ג במאמר הקודם. הוא הולחן ב-1973 על ידי בני נגרי. השיר מופיע בספריו לאוהבים, עמ' 132, אין כבר דרך, עמ' 64 ובאתר של טהרלב.

[59] גם אהוד מנור שגדל במורדות הדרום-מזרחיים של הכרמל, בבנימינה, מזכיר בשירו "יליד הארץ" את הכרמל: "שמש בא אל החלון, ענף ירוק מלילה נעור, וילד שפקח עיניו לתכלת כאן בארץ אל, בצל כרמל ליד הנחל".

[60] השיר הולחן על ידי נורית הירש ב-1982. את השיר ראו בספרו בפרדס עמ' 22.

[61] הלחין מוני אמריליו. את השיר ראו בספריו לאוהבים, עמ' 22, אין כבר דרך, עמ' 22 ובאתר של טהרלב.

[62] הלחין נחום היימן. את השיר ראו בספריו לאוהבים, עמ' 80, אין כבר דרך, עמ' 62, וסיפורו של השיר באתר של טהרלב.

[63] וראו להלן את הערה 100 בסוגיית הכר הפתוח.

[64] ראו תה' קכט,ו: "יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש: שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר". בהרצאותיו משתמש טהרלב בשירו זה כדוגמה לשפה המקראית שהייתה ברורה לבני דורו לפני יובל שנים ולא מוכרת לצערו לנוער כיום.

את השיר ראו בספריו לאוהבים, עמ' 80, אין כבר דרך, עמ' 62.

[65] הלחן של לוי שער היה קיים עוד לפני המילים, וב-1985 התאים שער את המלים ללחן הקיים למען האיחוד של צמדי הפרברים והדודאים. את השיר ראו בספריו בפרדס, עמ' 30, אין כבר דרך, עמ' 28 ובאתר של טהרלב.

[66] ראו באתר של טהרלב.

[67] השיר "האורח" של נעמי שמר ("אם בשער יש אורח... שב אתנו כבן בית") הולחן ב-1984 ולא ברור מתי בדיוק נכתב. שיר זה של טהרלב אולי נכתב קודם (ראו בהערה קודמת שהולחן ב-1985). שמר העדיפה לקרוא לאורח בן-בית, אך טהרלב נצמד להגדרתו של לבן הארמי את אורחו יעקב – כאח: "הכי אחי אתה" (בר' כט,טו). מכל מקום, קנאת הסופרים הזו מצאה את ביטויה בסמיכות ההלחנה של שני השירים בעלי הרעיון הדומה.

[68] הלחינה נורית הירש בשנת 1985. את השיר ראו בספריו בפרדס, עמ' 12, אין כבר דרך, עמ' 78.

[69] הלחין ב-1978 בצורה מופלאה התואמת לרגשי הזיכרונות שבשיר, יאיר רוזנבלום. השיר מופיע בספריו לאוהבים, עמ' 90, אין כבר דרך, עמ' 164 ובאתר של טהרלב.

[70] וכבר הזכרנו את עמק יזרעאל כנוף ילדותו של טהרלב הנשקף ממורדות הכרמל.

[71] הלחין סשה ארגוב, ראו את השיר בספריו לאוהבים, עמ' 92, אין כבר דרך, עמ' 34 ובאתר של טהרלב.

[72] הלחין נחום היימן. את השיר ראו בספריו לאוהבים, עמ' 124, אין כבר דרך, עמ' 122 ובאתר של טהרלב.

[73] הלחין יאיר רוזנבלום. את השיר ראו בספרו אין כבר דרך, עמ' 24 ובאתר של טהרלב.

[74] הלחינה אלונה טוראל. את השיר ראו בספריו לאוהבים, עמ' 24, 

אין כבר דרך, עמ' 84 ובאתר של טהרלב.

[75] צירוף מקראי של חטאת היולדת: "בן-יונה או תר לחטאת" (וי' יב,ו).

[76] הלחין משה וילנסקי. את השיר ראו בספריו בפרדס, עמ' 42, אין כבר דרך, עמ' 50 ובאתר של טהרלב.

[77] הלחין חנן יובל. את השיר ראו בספריו בפרדס, עמ' 26, אין כבר דרך, עמ' 26 ובאתר של טהרלב . כשהזמר אברהם פריד חידש את השיר בשנות האלפיים הוא שינה את שם הפזמון לשם ה"דתי" יותר: "רק תפילה אשא".

[78] הלחינה נורית הירש. את השיר ראו בספריו בפרדס, עמ' 14, אין כבר דרך, עמ' 40 ובאתר של טהרלב.

[79] הלחין שי לביא. את השיר ראו בספריו בפרדס, עמ' 40, אין כבר דרך, עמ' 56.

[80] מילה מקראית. ראו לעיל הערה 64.

[81] הלחין שי לביא, את השיר ראו בספריו בפרדס, עמ' 20, אין כבר דרך, עמ' 216 ובאתר של טהרלב.

[82] הולחן והושר על ידי אילנה אביטל בתחרות הפסטיגל 1984 וזכה במקום השני. את השיר ראו בספרו אין כבר דרך, עמ' 148, ובאתר של טהרלב.

[83] על פי יש' נב,ז; נחום ב,א.

[84] סעיף ב שם.

[85] וגם נסקר בסעיף ג במאמר הקודם.

[86] פרטי השיר מופיעים בהערה 58 לעיל.

[87] עמ' 180–181.

[88] גם הלחן של קובי אשרת מ-1984 מתחשב בסיפור ההיסטורי ומנוגן בסגנון המוזיקה הרוסית. 

[89] מתוך תה' קלז,א.

[90] ראו יח' ג,כו ונידון במאמר הקודם.

[91] ראו מל"ב ב,יא ונידון במאמר הקודם.

[92] תה' קלז,ה.

[93] הולחן על ידי קובי אשרת. את השיר ראו בספריו בפרדס, עמ' 56, אין כבר דרך, עמ' 188 ובאתר של טהרלב.

[94] צירוף מקראי נפוץ, ראו למשל בבר' מג,יט; נח' ה,יג ועוד רבים.

[95] יש' סג,א.

[96] שימת דברים על שכם מוכרת מסיפורי הגר (בר' כא,יד) ורבקה (שם פרק כד).

[97] מתכתב בהיפוך עם "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" (דב' כג,ה).

[98] הלחין יוחנן זראי ב-1970. את השיר ראו בספרו לאוהבים, עמ' 42, ובאתר של טהרלב.

[99] יש לומר: הכרמל מוזכר בתנ"ך פעמים רבות, לרוב בתור שם מקום ולעתים כביטוי לחבל ארץ שופע: "ואבא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה" (יר' ב,ז). ואכן, הכרמל הוא נוטריקון של כר-מלא. הר הכרמל נקרא כך בגלל גובהו. המילה כר בתנ"ך משמשת במשמעויות רבות (ארץ, הרים, כבשים וקמה), שהמכנה המשותף לכולן הוא התרוממות מעל פני השטח. עם זאת, כמעט בכל מקרי ההיקרות שלו בתנ"ך כשם מקום, הכוונה לכרמל של דרום הר חברון "ואיש במעון ומעשהו בכרמל" (שמ"א כה,א). הכרמל היחידי בתנ"ך שמתייחס לרכס שבין זכרון יעקב לבין צומת יגור, זהו הכרמל של אליהו הנביא ותלמידו אלישע (מל"א,יח ומל"ב פרקים ב ו-ד). וראו בנידון את נ' ארנון, "על כרמל מול מדבר בנבואות ישעיהו וירמיהו", אצל: ז"ח ארליך (עורך), שומרון ובנימין, עפרה תשמ"ז, עמ' 72–76. כאנקדוטה אציין שבשירו הראשון, "את ואני והרוח" שהוזכר לעיל בסעיף הראשון, מופיע המשפט "יצאנו לכר הפתוח", ולדברים אותה משמעות.

[100] מל"א יח.

* מתפרסם כאן באדיבותם של המחבר, ד״ר יוסף פריא, ושל פרופ׳ משה ציפור, העורך הראשי של ׳מחקרי גבעה׳ ה תשע״ח.