דמויות מקראיות מהתנ״ך ועד לספרות חז״ל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ברכה אליצור, דיוקן בשביל הדורות: דמויות מקראיות מהתנ״ך ועד לספרות חז״ל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשפ״א 2021, 594 עמודים

לספר ארבעה חלקים שכל אחד מהם יוחד לאחד מהמרכיבים של חיי הקהילה היהודית בארץ ישראל בתקופות המשנה והתלמוד:

א. ״עם לבדד ישכון״? - ישראל ושכניו הנכרים

ב. כוהנים, תלמידי חכמים, ייחוס ותורה

ג. ״לא יסור שבט מיהודה״ - הווה ועתיד

ד. נשות המקרא בספרות חז״ל

בראש הספר יש מבוא ובסיומו רשימה ביבליוגרפית עשירה ומפתח מקורות.

המחברת, ד״ר ברכה (ברכי) אליצור, היא מרצה בכירה להוראת תנ״ך וספרות חז״ל במכללת הרצוג ומשמשת כראש קמפוס הנשים במכללה.

לאורך הדורות שימשו הדמויות המקראיות מצע ליצירה ספרותית, הגותית ואומנותית. המשותף לכולן הוא המגמה הפרשנית של ההוגים והיוצרים, והכניסה לפערים שבסיפורת כדי לעצב מחדש את הדמויות.

הספר מציג מבחר דמויות מקראיות שזכו לעיצוב מחודש במסורות מימי בית שני, המשנה והתלמוד ומראה שההערכה לדמויות עשויה להיות שונה מן הקצה אל הקצה מזו שבמקרא. דמות חיובית במקרא עלולה להופיע כדמות שלילית ולהפך.

הספר שואל מה גרם לתנודות בעיצוב דמותם של האישים המקראיים, ומתשובותיו מתברר שעיקר עניינו אינו בדמויות המקראיות כשלעצמן אלא במי שבחרו לעסוק בהן.

המחברת כותבת: ״יותר ממה שעניינה אותנו הדמות ההיסטורית, ביקשנו להעמיק את ההיכרות עם מי שבחר לעסוק בה, ולייחס לה מניעים ומעשים שאינם נצמדים למתואר בפסוקים… ככל שהמרחק בין הדמות המקורית לדמות בלבושה החדש היה גדול יותר, כן גברה הסקרנות בהבנת מניעיו של הדורש, הכרת סביבתו החברתית ולעיתים אף הביוגרפית״ (עמ׳ 31).

בדורות שמחתימת המקרא ועד תקופת התלמוד ואף לאחריו הפיחו משכתבי המקרא ודרשניו רוח חיים בדמויות המקראיות והן הוצבו כמודל (פרדיגמה). הדמות המקראית משמשת עבורם מודל לתכונה מסוימת, העולה כבר מהמקרא, וכל דרשן פיתח אותו בהתאם למציאות של תקופתו.

הספר דן בדמויותיהם של פנחס, יתרו, אהרן, יואב, אבנר, עמשא, שאול, חזקיהו, בת יפתח, בנות צלפחד, מיכל בת שאול, חנה ומרים.

בדיון בדמויות הנשיות אליצור מצביעה על הסתייגות מפורשת מהנהגה נשית, מציגה את בת יפתח כקורבן של אטימות הממסד, ואומרת שבדרשות חז״ל על מרים הנביאה מתפתח דגם של הלוחמת המשפחתית. מייחסים לה תפקיד של מעודדת ילודה ונלחמת בפרישות, ולא מציגים אותה כדמות שהיא מופת להתנהגות מוסרית.

הקריטריון לבחירת הדמויות המקראיות היה היכולת לזהות בהן ״זיקה בין הפרדיגמה שהנחנו שהן מייצגות, לבין תחום אקוטי של חיי היהודים בתקופת המשנה והתלמוד… היחס אל הסביבה הנכרית, מעמדות בחברה היהודית, הנהגה ציבורית, ונשים״ (עמ׳ 33). ככזה, הספר חושף שלבי התפתחות תרבותית בחברה היהודית ומשרטט איפיונים חברתיים, דתיים ופולמוסיים שונים שלה.

אוכלוסיית היעד של הדרשות היתה כל חלקי האוכלוסיה המבקשים לקיים חיי תורה ולהשתית את אורח חייהם על פי הנחיות החכמים. ״גמישותן הרעיונית של רבות מהדרשות בהשוואה לסוגות המקבילות שהתפתחו בבתי המדרש, רמזה על ייעודן לתפוצת שומעים רחבה יותר מחבורת דוברי שפת בית המדרש המובהקים, והצביעה על הציבור הרחב של הקהילה היהודית כמושא תוכנן״ (פתח דבר).