פרופ' פרנק פולק, אוניברסיטת תל-אביב
בכוונתי להקדיש תחילה כמה מלים להיבטים הספרותיים ותרבותיים של הספרות
שבעל-פה. לאחר מכן אדון בסממנים הלשוניים המצביעים, לדעתי, על תשתית שבעל-פה שמאחורי חלק גדול של סיפורי התורה, ולאחר מכן אשוב אל מספר היבטים ספרותיים שמשתלבים בתמונה החברתית-תרבותית. לבסוף אעמוד על ההשלכות מבחינת התמונה החברתית-היסטורית והחלוקה לתקופות של הספרות המקראית, כפי שהצגתי את הדברים במאמרי העברי 'לשון, חברה ומקרא — רובדי לשון וסגנון בסיפורת המקראית'.
דעתי היא, פחות או יותר כדעת קאסוטו ואחרים, חוקרים דגולים כגון וילהלם דה ווטה (איש ספר דברים), ורודולף קיטל, ההיסטוריון הנודע, שביסוד הסיפור הכולל שבתורה מונחת תשתית אפית מקיפה. זאת אומרת, לשם יתר דיוק, תשתית של שירת עלילה בעל פה, שאותה הציגו זמרים, אמני השירה שבעל פה, בהופעה בפני ציבור איש כדרכו, והכל לפי אופי המעמד מבחינת המקום, הקהל, והמועד. ייתכן גם שאמנים שהציגו לא שירה אלא סיפור בעל-פה. להופעת המספר או הזמר אקרא 'היגוד'.










.jpg)


.jpg)

























