רצויות, דחויות, קדושות ופרוצות: קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בשופטים יט ובראשית יט

עדי אביטל ־ רוזין, מורה, חוקרת ספרות נשים ומְחַבֶּרֶת הספר "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ" 

רְצוּיוֹת וּדְּחוּיוֹת, קְדוֹשׁוֹת וּפְרוּצוֹת

עַל זִילוּתָהּ, נִאוּצָה וּבִזּוּיהָ שֶׁל הָהֲוָיָה הַנָשִׁית בְּתוֹךְ סֵדֶר עוֹלָם גַּבְרִי. קְרִיאָה אִינְטֶרטֶקְסְטוּאַלִּית וְהָגוּת מִגְדָּרִית בְּסִפּוּר פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שׁוֹפְטִים, יט) וּבְסִפּוּר סְדוֹם (בְּרֵאשִׁית, יט)

עדי אביטל-רוזין

"כִּי הַנָּשִׁים הֵן עַזּוֹת וְהֵן חַלָּשׁוֹת בְּטִבְעָן[1]"

מה יש בו, בסיפור פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה אשר מגולל בפנינו את קורותיה של אשה מבית לחם יהודה המתארחת עם אישה בביתו של איש זקן הגר בעירם של אנשי בנימין ונקלעת בעל כורחה לתאוותם של אנשי בליעל, נאנסת ומְחֻלֶּלֶת על ידם, ואף מוצאת את מותה בעקבות זאת? בקריאה צמודה וחתרנית מתגלה כי הסיפור האמתי הוא על אשה שמיוזמתה נסה על נפשה אל בית אביה מפני אישה, נלקחה על ידו משם לעירם של בני הימיני אשר לגופו שלו התאוו הם, אך במו ידיו של אֲהוּבָהּ ובשם הפטריארכיה כולה, הופקרה במקומו לדורסנותם של אנשי העיר, ובזאת ניתן בידי סדר העולם הגברי ההיתר לְעַנּוֹתָהּ, לְבַזּוֹתָהּ, לְהַשְׁפִּילָהּ, לְהִתְעַמֵּר בְּגוּפָהּ וּבְנַפְשָׁהּ, ואם לא די בכך, אף מאוחר יותר, לְבַתְּרָהּ לשניים-עשר חלקים.

רחל

יוסף עוזר

רחל

רְאוּבֵן הַקָּטָן כְּבָר שׁוֹאֵל אֶת לֵאָה

מָתַי יַחְזֹר אַבָּא  מֵהָעֲבוֹדָה.

וַאֲנִי עֲדַיִן הַבֵּיְבִּיסִיטֶר שֶׁל שִׁמְעוֹן.

רוֹאָה מֵהַחַלּוֹן אֵיךְ אִישִׁי יַעֲקֹב

עוֹשֶׂה טִפּוּלֵי פּוֹרִיּוּת לַצֹּאן

וְנִהְיֵית חֲגִיגָה בַּדִּיר

וּבַבַּיִת פָּעוֹטוֹן גְּדָיִים וְגַנּוֹן טְלָאִים

אֲנִי מֵתָה עָלֶיךָ, מְהַלֵּל וּמְהַלֵּל

וְלֹא פָּחוֹת

מֵתָה לְחַתֵּל.

בעקבות שיר השירים

אסתר ויתקון זילבר, משוררת, ציירת, מרצה לספרות עברית

בְּעִקְּבוֹת שִׁיר הַשִּׁירִים

שִׂמְחַת הַנּוֹף
הַגִּבְעָה לֹא יָכְלָה לְהַבְלִיג עַל שִׂמְחָתָהּ כְּשֶׁהַכְּבִישׁ בָּא בָּהּ,
מְבַתֵּר, דּוֹהֵר, אֶל פְּנִים הָאָרֶץ הַיָּפָה הַחַמָּה,
בְּרוּכַת מֹר חוֹמֵר, זֵיתִים וָגֶפֶן, תְּמוּרוֹת גּוּפָהּ נָשְׂאָה בְּאַהֲבָה,
הֲלֹא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים אֶל נוֹפִים מִקֶּדֶם, נוֹשֵׂא הוּא אֶל תּוֹכָהּ, כְּנָהָר אֵיתָן.

אהבת שכם

אמתי מור, האוניברסיטה העברית

חבורה של כשמונה זקנים היו יושבים בדממה סביב נרגילה אחת ושותים תה צמחים מרוכז וחזק בספלי חרס קטנים. לכולם היו שפמים לבנים ומסולסלים, מנהג בני העיר שתקרא יום אחד שכם. מלבד השפמים, מעין חותמת אסתטית של התושבים, היו להם גם עיניים שחורות וגדולות. סימן ההיכר הגנטי של בני המקום. הם ישבו בבית התה של היבוסי שנמצא על יד שער העיר. ניחוח התה השתלב בניחוח עשן הנרגילה והאווירה סביב החבורה הייתה סמיכה ורגועה בהתאם.

מטמון מטבעות נדיר מהמרד הגדול התגלתה בסמוך לכביש ירושלים - תל אביב

קופה עתיקה ובה מטמון מטבעות גדול ונדיר מהמרד הגדול התגלתה בסמוך לכביש ירושלים - תל אביב

שברי כלי חרס שגילה מפקח רשות העתיקות במהלך העבודות הנרחבות של חברת נתיבי ישראל בפרויקט כביש 1 החדש לפני מספר חודשים, הביאו לחפירה ארכיאולוגית, שבמסגרתה נחשף יישוב מסוף תקופת הבית השני אשר לא היה ידוע, ובאחד מבתיו מטמון נדיר.

צילום: ולדימיר נייחין, באדיבות רשות העתיקות

המטמון, אשר נשמר בקופה מחרס, כלל 114 מטבעות ברונזה, המתוארכים לשנה הרביעית למרד הגדול נגד הרומאים. מרד זה הוביל לחורבן הבית, ב-ט' באב לפני כ-2000 שנה.

ובת לאה

יוסי בובה

וּבַת לֵאָה

בִּגְדָהּ שֶׁצָּהַב רָקוּם אַרְגָּמָן

מָה דִּינָה?

מִתְּעָנַה בִּשְׂדֶה בְּהֵמוֹת

חֲרוּשׁ שְׁתִיקָה.

מֲטְלִיאָה רֶגֶב-רֶגֶב

בִּבְשׂרָה הַצָּעִיר

גִּבְעָה הָרַהּ,

מְקָעֲקַעַת בָּהּ

זִכְרוֹנוֹת כְּטֶקֶס זָר.

משה: אדם רגיש ומנהיג אחראי

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

משה : אדם רגיש ומנהיג אחראי

משה, לוס אנג'לס

פרשת ואתחנן: דברים ג 23 - ז 11

כמה הערות לפרשה שיש בה ממד אישי מרגש:

לפנינו אחד הקטעים האישיים ביותר שמביא לנו המקרא, והוא נחשף בכאב רב ובגוף ראשון, כלומר, מושם בפיו של המבכה, שאיננו מסתגר ביגונו, אלא הוא אקטיבי: ואתחנן. "ואתחנן" היא בקשת רחמים מבעל הכוח לעשות משהו למען הסובל כשאין מוצא אחר. והסובל הוא משה, הקורא את הקריאה המזעזעת: ואתחנן. והוא התחנן אל אלוהים. 

משה מתחנן אל אלוהים כדי שימחל לו על החלטתו הקודמת ויאפשר לו להיכנס לארץ היעודה משאת נפשו, איסור שאלוהים גזר עליו.

לנופלים: רוטטות באפלה

הוסף כיתוב

יצחק מאיר

המת אינו מת לבדו. מתים עימו אביו ואמו, ובנו וביתו, ואחיו ואחותו, ומוריו ותלמידיו, ושכניו ורעיו הקרובים והרחוקים, ומי שידע את שמו וסופד לו, ובוכה אותו. אבל הוא לא מת בהמון.

המת שותק לבדו. שותקים עימו אביו ואמו, ובנו וביתו, ואחיו ואחותו, ומוריו ותלמידיו, ושכניו ורעיו הקרובים והרחוקים, ומי שיודע שמו ומי שסופד בליבו ובוכה אותו בנפשו. רק אהבותיו לא שותקות. הן חומקות כצללים בערב יורד אל לילה שאין לו סוף, ואיש בארץ איננו יודע כי איש בארץ איננו שומע את שפתותיה החיוורות של האהבה הנעות  בסתר, ורק אי שם, גבוה גבוה, הולך קולן מקצה העולם ועד סופו ולא תם.

הכתוב אומר בחוטי תכלת ובפסים שחורים: וינייטה לתשעה ימים התשע"ד

יצחק מאיר

וינייטה לתשעה ימים התשע"ד

הכתוב אומר בחוטי תכלת ובפסים שחורים

כבוד גדול רוחשת תורה שבעל פה לתורה שבכתב, לנביאים, לכתובים, לכל מה שנצרר בכ"ד ספרים ושלאחר חתימה אין משנים בו ביודעים לא פסוק ולא תיבה ולא אות ואפילו לא טעם מטעמי המקרא. כבוד זה, היאך תורה שבעל פה עושה אותו לתורה שבכתב? בביטוי "הכתוב אומר". כיוון ש'הוא' אומר, אין להרהר ואין לערער כי הטקסט המוסמך והמחייב של הכתוב  הוא גם הטקסט המחייב והסמכותי של המעשה כשלעצמו, או של כלל המעשים או המצוות, או הלאווים, או הדעות והאמונות והרוחות  של האומה היהודית כולה, הנסמכת בכל זמן על הכתוב אומר. יותר מחמש מאות פעמים סומכים חכמי המשנה והתלמודים ואוספי האגדה על "הכתוב אומר", אם על פי פשט ואם על פי דרש, ובלבד שהם ממליכים סמכות עשרים וארבע הספרים על המארג היהודי כולו. "הכתוב אומר", אינו בהכרח מרכיב ממרכיבי הפסיקה ההלכתית, אלא יותר אסמכתא להשקפת עולם, למיקומו של האתוס היהודי בתוך מרחב הזמן המשתנה.

לא להאמין בכוח החרב בלבד

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

לא להאמין בכוח החרב בלבד

פרשת דברים: דברים א 1- ג 22

אנו פותחים בקריאת ספר חדש הוא דברים. זה ספר יוצא דופן במסגרת ספרי התורה, כיון שהוא בנוי כנאום בגוף ראשון. ערב הכניסה לארץ משה סוקר את האירועים בני ארבעים השנה מנקודת ראותו הוא. זאת עושה משה ערב פטירתו, בשעה שהוא יודע שנגזר עליו למות בלי שיזכה להיכנס לארץ היעודה.

מעניין לראות במה בחר משה להתמקד על פי הפרשה. הרי הסיפור כולו נמסר לנו בפרטים בספרים הקודמים העוסקים בנדודי המדבר. על מה הושם הדגש? מה נבחר ומה הושמט?

המקהלה - פיסול במרחב של עפרה צימבליסטה

ברחבה שלפני הספריה המרכזית של אוניברסיטת בן גוריון בנגב הוצבה קבוצת פסלי ברונזה, 'המקהלה', של הפסלת עפרה צימבליסטה, שהלכה השנה לעולמה (2014-1939).

לאה

ד"ר אביבית לוי

רַכּוֹת הָיוּ עֵינֶיהָ

עיניה

לֹא שׁוֹתְקוֹת

לוּ שָׁתְקוּ הַבְּרִיּוֹת

אוּלַי הָיוּ רִיסֶיהָ

טוֹבִים בְּעֵינָיו

אוּלַי לֹא הָיְתָה

נִזְקֶקֶת 

לְחֶסֶד אָחוֹת.

ערכי יסוד על פי חז“ל במבחן הזמן מאת יצחק מאיר

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת אלינר

על ספרו של יצחק מאיר בין ערביים: ערכי יסוד על פי חז“ל במבחן הזמן - פרקי עיון והגות, הוצאת ספרית אלינר, ירושלים 2014, 334 עמודים.

מחבר הספר, יצחק מאיר, הוא הוגה דעות איש הציונות הדתית. מחנך (ניהל את כפר הנוער ימין אורד, כיהן כראש המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה), איש שירות החוץ של מדינת ישראל (היה קונסול כללי בקנדה ושגריר ישראל בבלגיה ובשוויץ), משורר וסופר. ספריו האחרונים, ’אישה אחת‘ ו‘אל חוף מבטחים‘ ראו אור בספריית מעריב-כתר. ’אישה אחת‘ תורגם לצרפתית תחת השם LA LETTRE MUETTE (המכתב האילם) וזכה בפרס "PRIX WIZO 2014". לספרו החדש, שראה אור בימים אלה, הוא העניק את השם ’בין הערביים‘ משום שמקורו בשיעורים שנתן בשבת בין הערביים במשך עשרים שנה. 

מִקסם ולא שָׁוא

רחל הרפז

     מִקסם ולא שָׁוא

    מְאוּפֶּרֶת אֲבַק חוּצוֹת

    פּוֹעֶמֶת תַּהֲפּוּכוֹת                 

    פְּסֵפָסֵי אֲנָשֶׁיהָ נֶאֱחָזִים בְּקַרְנוֹת הַמִזְבֵּחַ

    וַאֲנִי מְאֻמֶּנֶת בַּשְּׁרִיר הַסּוֹבֵב אֶת הַלֵּב 

    הַנּוֹעֵל בִּי כִּסוּפֵי יְרוּשָׁלַיִם

                

    בִּשְׁעַת רָצוֹן יִפָּתַח הַצֹּהַר 

    לְמֵיתַר כִּנוֹרוֹ שֶׁל דָוִד

חטא אשת החתי The Hittite’s wife’s sin

ריקה ברקוביץ, סופרת ומשוררת

Translated by Prof. Eitan Medini 

סִמֵּאת בְּמַרְאַיִךְ

חֵטְא אֵשֶׁת הַחִתִּי

אֵשֶׁת הַחִתִּי,

בְּמֶתֶק זִמְרָתֵךְ 

הֵסַרְתְּ אֶת שִׂמְלוֹתַיִךְ,
רָחַצְתְּ אֶת גּוּפֵךְ 

וּבְמַעֲרֻמַּיִךְ 

פָּרַצְתְּ בְּרִקּוּדַיִךְ,

רָקַדְתְּ אֶת עַצְמֵךְ, 

רָקַדְתְּ אֶת חַיַּיִךְ, 

עֵינֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

סִמֵּאת בְּמַרְאַיִךְ.

טרוף טָרְפָה דלילה

אדלינה קליין, משוררת, עורכת, מבקרת ומתרגמת שירה

אוחזת בקסמיה

טָרוֹף טָרְפָה דְּלִילָה

דְּלִילָה שְׁבוּיָה בְּיָפְיָהּ

הָעוֹלֶה עַל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל

מַשְׂאַת נִשְׁקָהּ כָּל הַיָּמִים

לֶאֱחֹז בִּקְסָמֶיהָ עֵינֵי הַגְּבָרִים

לִמְשֹׁךְ חִצֶּיהָ עַד דַּק בְּמֶתֶק שְׂפָתֶיהָ,

קֶשֶׁת דַּמְדְּמָנִיּוֹת לִצְלֹף אֶל חֵיק אֲהוּבֶיהָ

עִם עִנּוּגֵי שׁוֹקֶיהָ לְפַתּוֹתָם

מסורת מול ממסד

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

מסורת מול ממסד

פרשת מסעי: במדבר לג 1 - לו 13

מדבר סיני

זהו סיום ספר במדבר. המדבר שמשמעו הנדודים הארוכים ומלאי האירועים. המדבר שהוא בעצם פרוזדור לכניסה לארץ. הפרשה מונה את התחנות בהן חנו בני ישראל במסע במדבר, והן רבות.  ללמדנו על הדרך הארוכה והמפותלת שעומדת עתה לפני סיום. ולפנינו שמות שהם נקודות ציון בעלות משמעות ליודעים.

קראו ליעקב

אסתר ויתקון זילבר, משוררת, ציירת, מרצה לספרות עברית

קִרְאוּ לְיַעֲקֹב

"וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ" (בראשית לה, טז)

קראו ליעקב

הָבוּ לִי בָּנִים, אִם אַיִן, מֵתָה אָנֹכִי –
נַחְשׁוֹל מְרִירוּת נִלְפַּת בִּגְרוֹנִי, פָּרַץ מֵעֵינַי, סִמֵּא אֶת עֵינָיו.
כִּסָּה בְּיָדוֹ עֵינָיו וְנָאַק:
הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי –

הִתְפַּלַּלְתִּי לֵאלֹקָיו. בְּכָל מְאֹדִי. שֶׁבַע פְּעָמִים בְּיוֹם.
גַּם רִסַּקְתִּי הַתְּרָפִים לְאָבָק וּפִזַּרְתִּי בַּנַּחַל.

אהבת רבקה

אסתר ויתקון זילבר, משוררת, ציירת, מרצה לספרות עברית

אַהֲבַת רִבְקָה

צוֹבֵט לִבָּהּ

זֶה הַקָּטָן, בֶּן עֵשָׂו,
בִּיפִי תָּאֳרוֹ,
בַּעֲדִינוּת אֵיבָרָיו,
בִּתְמִימוּתוֹ, מִשֶּׁנֶּעֶמְדָה בְּפֶתַח הָאֹהֶל,
טוֹמֵן רֹאשׁוֹ בְּחֵיקָהּ,
כְּרֵיחַ בְּנָהּ יַעֲקֹב,
צוֹבֵט לִבָּהּ,

הֹר הָהָר

  ד"ר ברוך רבינוביץ, אוניברסיטת חיפה 

הֹר הָהָר

שָׂם תָּמוּת, פָּקַד אֱלֹהַּ,                                                     

מוּל פְּנֵי אֶרֶץ אֲדֻמִּים,                                                  
עַל הר הָהָר יִשְׁקֹט הַדָּם                                                 
שֶׁזֶּה עַתָּה זָרַם.
                                                                     

אַךְ מִצּוּק ניתזו מֵי מדון –                                                          
מַיִם שהשקיטו בערת צָמָא אָיֹם –
וּכְבָר גָּעַשׁ לִבּוֹ שֶׁל אֵל,
עַל כִּי נדמת מוּל תְּנוּפַת מַקֵּל נִמְהָר.

אשת נח

 בלפור חקק

אשת נֹח 

וְאֵיךְ הֵכִינָה אֹכֶל  לְ כֻ לָּ ם

רָאֲתָה אֵשֶׁת נֹחַ מִן הַצֹּהַר

בָּעֶרֶב הָרַד

אֵיךְ נוֹחֶתֶת הַתֵּבָה עַל הָרֵי אֲרָרָט.

רָאֲתָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה בַּתֵּבָה

שֶׁשָּׁקְטוּ הַמַבּוּל, הַחֲשֵׁכָה וְהָאֵימָה.

קָם עוֹלָם חָדָשׁ עוֹלָם שֶׁל תִּקְוָה

מִן הֶחָרָבָה.

ברכת כהנים

בעת קשה זו הנה ברכה מקראית מופלאה. שלושה חלקים לה (מספר השלמות), בכל אחד מהם השם המפורש אחרי הפועל הפותח המביע איווי, וכל אחד משלושת חלקיה ארוך מקודמו, ללמדנו שברכת האל הולכת ומתפשטת בעולם. הברכה נחתמת במילת 'שלום'. מקומה בטקסט כ'מילה האחרונה' בו, מקנה לה משקל מיוחד.‏‏

דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר 

כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ ס

יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ ס

יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ ס

יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ ס

וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם׃ פ        (במדבר ו 27-23)

בכתף הינום שבירושלים נמצאה לוחית כסף מהמאה ה-6 לפנה"ס ועליה חרוטה הברכה בכתב העברי הקדום.

עיצוב: תמר הירדני

תרבות ובוקי סריקי ומה שביניהם: וינייטה לפרשת מטות התשע"ד

יצחק מאיר, מחנך, משורר ומחזאי. איש שירות החוץ של מדינת ישראל; תפקידו האחרון היה שגריר ישראל בשווייץ

תרבות ובוקי סריקי ומה שביניהם: וינייטה לפרשת מטות התשע"ד

כל כמה שמילונאים מונים שימושיה השונים של התיבה "תרבות",

באה תרבות הלשון ומוסיפה על המניין שמנו עוד כהנה וכהנה, עד שדומה שהתיבה האחת הזאת העמוסה לעייפה- אפילו פירוש אחד אין לה. הסבור כי "תרבות" היא חינוך, נבוך להתוודע למציאות הישראלית שעשתה משרד אחד לחינוך ומשרד אחר לתרבות. אריתמטיקה היא חינוך, ומחול היא תרבות, ותולדות האמנות היא חינוך אבל האמנות עצמה היא תרבות. יש כמובן חולקים. תרבות המחלוקת לעולם אינה נייחת. ל'תרבות הפנאי' אין מושג מה היא 'תרבות הדיור', ו'תרבות המאייה' היא ציביליזאציה אבל 'תרבות יהודית' היא זהות. בחוגי אצולה, מורשת או נרכשת, רבים מעניקים גושפנקת 'תרבות' על פי נימוסי השיחה, או הסעודה, או ההתחככות בידוענים המבשמים סביבם ניחוחות מוניטין, לעיתים לטוב ולעיתים למוטב, ובחוגי מלומדים, המתענגים על 'מוספי תרבות' בעיתונים המצטיינים בקוראים מעטים אך נבחרים, בזים גם לברק הטרקלינים המתנאים בתרבות וגם לתגרים העומדים ליד דוכניהם בגשם ובשמש הלוהטת להכריז בלשון מחוספסת על מרכולת ועל סידקית ואינם משגיחים בה  ב'תרבות' מכל וכל כביכול. השפע הזה אין לו אח במקרא.

מעלה קדש ברנע (כביש 10)

טוב מראה עיניים!
מהו הישוב הנקרא בתורה קדש או קדש ברנע? אילו ארועים משמעותיים התרחשו בו? על כך ראו ברשומה: קדש, קדש ברנע ומבצע קדש.

.

האדם הוא המילה והמילה היא האדם

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת  מטות: במדבר ל 2 - לב 42

הפרשה פותחת בעניין הנדרים ואני אפתח בדברי קהלת: "אל תבהל על פיך  ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים... טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם" (ה' 1, 4). בקיצור, אם נדרת אז תממש. אבל, קהלת מייעץ, מוטב שלא תידור, ולכן אל תמהר בדבריך, אל תהיה פזיז בלשונך.

הזמנה לשיר 'זמן אשה' מאת יוסף עוזר

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לאן פניו של הגבר העתידי בן המאה העשרים ושתים? 

יוסף עוזר

גֶּבֶר הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַיִם מַחְבִּיא אֶת הַקּוֹנְדּוֹם בְּתוֹךְ הַמֹּחַ! המשורר יוסף עוזר תוקע יתדותיו ב'מים שאל חלב נתנה' ומכריז על ההבדל בין הגבר המשוחרר ליעל שבכל הדורות: גֶּבֶר יִשְׁאַל מַיִם  וְאִשָּׁה מֵי שָׁפִיר! 

וְהַגֶּבֶר יָשֵׁן- כָּרַע נָפַל שָׁכַב בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם שָׁכַב שָׁם נָפַל שָׁדוּד

יָשֵׁן ומִתְחַפֵּשׂ לְאֹפְנָאִי, פִּרְסוּמַאי, בַּמַּאי קוֹלְנוֹעַ, שִׁפּוּצְנִיק

לוֹחֵץ עַל כָּל הַכַּפְתוֹרִים שֶׁל הַמְחַשֵׁב

כְּדֵי לִפְרוֹם כַּפְתוֹר אֶחָד שֶׁלָּהּ

מדוע קרא עוזר לשירו 'זמן אשה'? בתשובה שכל אחד ייתן לשאלה טמון אולי זרע סוד השיר. 

'זמן אשה' הוא שיר מקורי, נועז ומאתגר על מצב היחסים בין גברים לנשים מאת המשורר המוערך, הפורה ועטור הפרסים, יוסף עוזר.

יוסף עוזר הוא משורר חרדי השוזר בשיריו עברית מקראית עם ישראלית עכשווית. הוציא לאחרונה ספר שירים מיוחד ופורץ דרך בכתיבה בעריכת דן מירון, 'עמק יזרעאל ירושלים' (הוצאת אפיק, תל אביב 2013).

הרהורים על שירו של יוסף עוזר 'זמן אשה'

ד"ר עדנה אלעזרי

זמן אישה הוא שיר מקורי, ייחודי ונועז של המשורר יוסף עוזר. יחסי גברים-נשים מוצגים כמאבק בלתי פוסק הנמשך מקדמא דנא. אמנם כיום על הגבר להחביא את הקונדום בתוך המוח, להתחפש לדמויות שונות ובלבד שלא להראות בריש גלי כי כל מעייניו הם "לפרום כפתור אחד שלה". 

אבל, מאז ומעולם היה הגבר עיור וחלש. גם בתקופה שבה האישה הייתה משוללת זכויות חוקיות , נמצאת בעמדת נחיתות מבחינה מעמדית וחברתית ונחשבת לרכושו הבלעדי של הגבר ( בין אם זה בעל בהיותה נשואה בין אם זה אב ו/או אח בעודה רווקה). האישה בתבונתה, בחוכמתה, בנחישותה קוראת נכון את המפה ויודעת כיצד להשיג את מטרותיה.

זמן אישה

 יוסף עוזר

זמן אישה  

 אַתְּ מַחֲזִירָה לְכָאן אֶת  רֵיחַ  הֶחָלָב

איש ואשה

בּוֹנָה לָעוֹלָם אֶת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה לִינֹק מְהַתְחָלָה

חָלָב זָב עַל דְּבַשׁ תְּאֵנִים שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי:

זְמַן אִשָּׁה, נָשִׁים

יוֹדְעוֹת אֶת נְקֻדַת הַתֹּרְפָּה -

מַגִּיעָה שׁוּב בְּעֵרוּב זְמָנִים -

תָּמִיד תָּמָר בְּשֶׁלָּהּ וּמְבִינָה,

רַק יְהוּדָה  לָעַד עִוֵּר לִיְצוּעוֹ

כְּמוֹ הַיּוֹם,

גֶּבֶר הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַיִם

מַפְסִיד מֵרוּם הוֹדוֹ  אֶת חוֹתָמוֹ וְאֶת פְּתִילָיו.

טוֹעֵן: הִיא  הָרָה לִזְנוּנִים –

וּמַחְבִּיא אֶת הַקּוֹנְדּוֹם בְּתוֹךְ הַמֹּחַ.

רצפה בת-איה (בלדה)

משׁה שׁפריר, משׁוֹרֵר וחוֹקֵר, גֵאוֹלוג וּמַרצֶה

בְּגִבְעוֹן עוֹד עָמְדָה דּוֹם הַשֶּׁמֶשׁ

שמש

כַּאֲשֶׁר שָׁם הֹרְגּוּ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ,

בְּנֵי רִצְפָּה בַּת-אַיָּה הַפִּילֶגֶש.

עַל רָאשֵׁי הַר-שָׁאוּל הֵם הוּקָעוּ,

הַנְּעָרִים אַרְמוֹנִי וּמְפִיבֹּשֶׁת,

- לְהַרְאוֹת פִּגְרֵיהֶם לְכָל-הֵלֶךְ

בַּעֲבוּר שֶׁיִּרְאוּם וְיִירָאוּ.

"עַל אָחוֹת יָפָה שֶׁלִבְּבָה וְשָׁמְמָה" קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפור תמר בת דוד ,שמואל ב, יג

עדי אביטל-רוזין

עדי אביטל-רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה 

"עַל אָחוֹת יָפָה שֶׁלִבְּבָה וְשָׁמְמָה".

קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפור תמר בת דוד ,שמואל ב, יג. תָּמָר בַּת דָּוִד, שֶׁגּוּפָהּ, נַפְשָׁהּ וְזַעֲקָתָהּ כָּרְעוּ, נִכְנְעוּ וְנִשְׁתַּתְּקוּ תַּחַת כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ שֶׁל סֵדֶר עוֹלָם גַּבְרִי. 

"אמנון ותמר" ציור מאת יאן סטין

מה יש בו, בסיפור תמר בת דָּוִד, אשר מקריאת הפשט בלבד מגולל בפנינו, בכב' פסוקים, את קורותיה של בת מלך, שעשתה כמצוות אביה ויצאה בחדווה ובטוּב לבה לסעוד את לבו של אחיה החולה, כדי להתקין לו ארוחה, אך, אוי! שוד ושבר, על פני האפשרות להוקיר לה תודה והערכה על מאמציה, כופה עצמו עליה, אונס ומענה אותה אחיה, עולב בה ומשפיל אותה, ומשם היא מתגלגלת אל שממונה? אלא שבקריאה צמודה וחתרנית, ניכר כי הסיפור האמתי, הוא על אודות אישה צעירה ויפה, אשר כבתוכנית פעולה מדוקדקת, מושכים בחוטיה חמישה גברים-שותפים ובתיאום לא מתוכנן אך מדויק ביניהם, בין אם בעקיפין ובין אם במישרין, מי יותר ומי פחות, כל אחד מהם תורם את חלקו בהידוק חגורת החנק הפטריארכלית סביב צווארה, עד לחדלונה.

בעקבות שיר-השירים

רבקה-תפארת חקק

בעקבות שיר-השירים: 7 מרובעים

לראות השקדיה

1.

דּוֹדִי יָרַד בְּדַרְכֵי עֵין כֶּרֶם

לִרְאוֹת הַשְּׁקֵדִיָּה הַאִם פָּרְחָה

הֲהֵנֵצּוּ פְּרָחֶיהָ הֲזָרְחוּ צְבָעֶיהָ

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי מִשִּׂמְחָה.

2.

לְכָה דּוֹדִי נֵצֵאָה בַּדְּרָכִים

נָלִינָה בְּאַהֲבָתֵנוּ נָשִׁיר מִזְמוֹר

נַשְּׁכִּימָה בְּחִבּוּקֵנוּ

שָׁם נְשַׁלֵּם אֶת נִדְרֵנוּ עִם הָאוֹר.

על משכבי בלילות

נויה שגיב, מורה תל אביבית למקרא. חברה בצוות מקרא במטח, דוקטורנטית  באונ' חיפה.

שיר-השירים ג 

עַל-מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת

‏בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
עֵינַי מִתְרוֹצְצוֹת מְחַפְּשׂוֹת בַּחֲשֵׁכָה
יָדַי מְגַשְּׁשׁוֹת
אוֹבְדוֹת בְּמֶרְחָב הַמִּדְבָּר הֶחָשׁוּךְ הָאֵינְסוֹפִי שֶׁל הַמִּטָּה
אצבעותיי סוֹגְרוֹת עַל אֲוִיר
שׂוֹרְטוֹת סָדִין פָּצוּעַ
וְאֵין אֲוִיר לְנַפְשִׁי לַנְּשִׁימָה

כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות

נויה שגיב, מורה תל אביבית למקרא. חברה בצוות מקרא במטח, דוקטורנטית  באונ' חיפה. 

כשושנה בין החוחים

שיר-השירים ב 2

כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים    

עֲטוּפָה בְּמִכְשׁוֹלִים
מסוייגת במשוכות
מְגֻדֶּרֶת בְּמוֹקְשִׁים
רצופת בולעני פֶּתַע
תְּחוּמָהּ בְּמַעְגָּל תְּהוֹם אַדִּירָה.

כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת

בִּלְתִּי חֲדִירָה.

'אלהי הרוחת לכל בשר': בשבח הסובל כל אחד לפי דעתו

יצחק מאיר

וינייטה לפרשת פנחס התשע"ד

‏במדבר כז16 יִפְקֹ֣ד יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה׃

בשבח הסובל כל אחד לפי דעתו

עין אדם אינה יכולה להתרשם  מעוצמתה של הרוח אלא אם כן הוא מביט בצמרת עץ שהיא מטלטלת בזעמה, בכותרת ורד רוטטת למגעה בגן של ערב רוגע, בגלי הים שהיא מקציפה על דופן אוניה נשברת בסופה, בדיונת חול המשנה את פניה כאילו באורח מסתורי ובלתי מוסבר. בקור נושך, עין לא רואה את הרוח דוהרת מכפור קרחים, בחום הרובץ כבד כלבנים רותחות היא לא רואה אותה מתנהלת לאיטה ממדבריות מעולפות על עריית תנוריהם. נוכחותה נרשמת בקולמוסים שהיא מניעה. כוחה נחשב על פי פועלה. היא לבדה, כמו איננה. אין לה עדות לבד מעדות השפעתה.

עצמאות נשית: פרשת בנות צלופחד

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל  ואוניברסיטת תל אביב

פרשת פינחס: במדבר כה 10- ל 1

בנות צלופחד לפני משה

בפרשה זו נעסוק בסוגיה מעיקה גם בימים אלה והיא העניין המטריד של שוויון נשים. מדובר בפרשת בנות צלפחד (כמסופר בבמדבר כז 1-11).

תלויה על בלימה

תלויה על בלימה

יצחק מאיר

תלויה על בלי- מה,

בלי - מה שהיא נשבעת שהיה,

בלי - מה שהיא חולמת בנבואה,

בלי - מה שהיא יודעת או תדע,

בלי- מה

המלחמה.

שיר למיכל בת שאול

בלפור חקק

שיר למיכל בת שאול

"ותִבז לו בלִבה" (שמואל ב, ו' 16)

ג'יימס טיסו, מיכל בחלון

אָמַרְתְּ מַה שֶׁאָמַרְתָּ לְמַלְכֵּךְ

כְּשֶׁבָּאתִי מִן הַקֹּדֶשׁ

מִתְּהוֹם רַבָּה.

רָאִיתִי אֲהוּבָתִי בָּזָה לִי בְּלִבָּהּ.

הִשְׁלַכְתִּי מִיָּדַי הַלּוּחוֹת

וְשָׁבַרְתִּי אוֹתָם תַּחַת הָהָר.

אַתְּ לֹא יָדַעְתְּ אֶת נַפְשֵׁךְ

כְּשֶׁרָאִית לוּחַ

לִבֵּךְ נִשְׁבַּר.

אם בת יפתח

נאוה סמל 

אֵם בַּת יִפְתָּח

אֶת בִּתִּי אַל תִּיקַּח, אֲדוֹנַי הַנֶּחְבָּא בתנ"ך.

בת יפתח
אלכסנדר קבנל, 1879

וְאֶת הַנֶּדֶר שֶׁל אִישִׁי יִפְתַּח,
מִסֵּפֶר שׁוֹפְטִים מְחַק וְתִשְׁכַּח.
כִּי גַּם אִם בְּקְרָב הַמַּצְבִּיא נִיצַח
לְקַיֵּם אֶת הַנֶּדֶר אֵין שׁוּם הֶכְרַחַ.
הֵן הָאֶצְבַּע שֶׁלְּךָ חָקְקָה –
הַדִּיבֵּר הָעֶלְיוֹן "לֹא תִּרְצַח".
קַח אוֹתִי בַּמָּקוֹם אֶת בִּתִּי
וְאֵצֵא בְּתֻפִּים וּמְחוֹלוֹת
לִקְרָאתְךָ אֶצְעַד לִי בְּסַךְ
וְהַדֶּלֶת עָלַי תִּפָּתַח.

על אלמנה שישבה וקמה על שוביה: קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפור תמר (בראשית לח)

עדי אביטל-רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה 

עדי אביטל-רוזין

עַל אַלְמָנָה שֶׁיָּשְׁבָה וְקָּמָה עַל שׁוֹבֶיהָ 

קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפור תמר (בראשית, לח)

תָּמָר, שֶׁלֹּא הִתִּירָה  לַפַּטְרִיאַרְכִיָּה לְחַבֵּל  בִּשְׁמֵי  לִבָּהּ וּבִשְׁאִיפוֹתיהָ,  וּבְצַעַד פֶמִינִיסְטִי  מִשֶּׁלָּהּ הָפְכָה אֶת אִי- מַהוּתָהּ לְ-אִמָּהוּתָהּ.

אַרְבָּעָה נֶגֶד אַחַת וּשְׁמָהּ, תָּמָר

איש ואשה

מה יש בו, בסיפור תמר, אשר אם לשפוט על פי הפשט, מרדד בפנינו ב-ל' פסוקים את קורותיה של אישה שנישאה לגבר, שהומת והותיר אותה ריקה וחשוכת בנים, שהועברה לידיו של אחיו אשר סירב לתת לה את זרעו והומת אף הוא, שהובטח לה אחיהם הקטן לכשיגיע לפרקו, אך משזה לא קרה, בדרך משלה הרתה לאביהם של שלושת הבנים? סיפור תמר הוא סיפור על אישה שחיתה בעולם של גברים וכל שֶׁחָפְצָה בו הוא ילד משלה. אבל בקריאה חתרנית ניכר כי הסיפור האמתי, הוא על כוחה של הפטריארכיה, אשר כבמִבְצַע צבאי מוקפד ומאורגן היטב, פורסת את מסדר כוחותיה מול אישה אחת ושמה תמר שסֻמְּנָה, כדי להחליט, לקבוע ולחרוץ בסוגייה שעניינה הוא מתי, איך ואם בכלל, היא תזכה לפרי בטן משלה.

חווה

אביחי קמחי

שמש יופיה

חווה

כְּכָל שֶׁהִתְבַּגְּרָה
יָפְתָה
כַּשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹרֶדֶת לַיָּם

משולש

אביחי קמחי

בזקנתם

מְשֻׁלָּשׁ
בְּזִקְנָתָם הָיְתָה לֵאָה נָאָה מֵרָחֵל

נַפְשָׁהּ הַיָּפָה הִשְׁתַּקְּפָה בְּפָנֶיהָ
יַעֲקֹב אָהַב אֶת שְׁתֵּיהֶן
וְשְׁלוֹשׁתָּם הִתְיַסְּרוּ

האתונות הבוכיות

משׁה שׁפריר

רמברנדט, בלעם ואתונו

הָאֲתוֹנוֹת הַבּוֹכִיּוֹת

בְּעִקבוֹת פרשת-השׁבוע על בָּלָק, מלך מוֹאָב, 
והקוסם בִּלְעָם וַאֲתוֹנוֹ הָאֻמְלָלָה.

כְּשֶפָּרְצָה הַדְּלֵקָה בַּיַּעַר הָעַתִּיק, יַעַר-בְּרֵאשִׁית,

שָׁם הֵן רָעוּ וְעִשְּׂבוּ עֵשֶׂב רַע וּמַזִּיק כְּיַבְּלִית,

- פָּרְצוּ הָאֲתוֹנוֹת בִּנְעִירוֹת שֶׁל בֶּכִי מַר,

מַר יוֹתֵר מִשֶּׁבָּכוּ אֲתוֹנוֹת-קִישׁ כְּשֶׁטָּעוּ בַּיַּעַר

וְחִפְּשָׂן אַךְ לֹא מְצָאָן - שָׁאוּל הַנַּעַר;

הֵן אַף בָּכוּ יוֹתֵר מֵאֲשֵׁר אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם,

(שֶׁפָּתְחָה אֶת פִּיהָ לְדַבֵּר כְּאַחַד הָאָדָם

כְּשֶׁרָאֲתָה, עוֹד לִפְנֵי אֲדוֹנָהּ,

אֶת הַמַּלְאָךְ וְחַרְבּוֹ הַשְּׁלוּפָה)

- שֶׁהִיא בָּכְתָה מָרָה לְאַחַר שֶׁהֻכְּתָה

עַל-יָדוֹ בַּמַּקֵּל מַכּוֹת שָׁלֹשׁ:

עַל שֶׁנָּטְשָׁה פִּתְאֹם אֶת הַדֶּרֶךְ הָרֹאשָׁה,

עַל שֶלָּחֲצָה אֶת רַגְלוֹ אֶל קִיר-הַחוֹמָה

וְעַל שֶׁרָבְצָה תַּחֲתָיו מִבְּלִי תְּזוּזָה.

בלעם כנביא ה'

דברי הנביא מיכה (ה, ו - ו, ח) מזכירים את בלק ובלעם: "עמי זכור את מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקת ה'" (ו, ה).

Gustav Jaeger Bileam Engel

היחידה הספרותית שבה נזכרים השניים (ו, א-ח) מבטאת רעיון רווח בספרות הנבואה – עליונות המוסר על הפולחן (ראו לדוגמא עמוס ה, כא-כד; הושע ו, א-ו; ירמיה ו, יט-כ ועוד). דברי מיכה מזכירים את חלקם החשוב של הנביאים בגילוי חסדי ה' בשעת יציאת מצרים (פסוקים ד-ה), ללמדנו כי על העם לציית לדרישות ה' בפי נביאיו, עושי דברו. הנביא הוא גם מי שמוסר לעם את דרישותיו המוסריות של ה' בפסוק ח, הסוגר את היחידה: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך".

בלעם של חז"ל

רבות עוסקים חז"ל בדמותו של בלעם, והוא נזכר בספרותם - במשנה, בתוספתא, בתלמודים ובמדרשים - למעלה מאלף פעמים. אל "בלעם בן בעור הקוסם" (יהושע יג, כב), מי שבא לקלל את עם ישראל ונמצא מברך, מתייחסים חכמים בדרך כלל בנימה של לעג, זלזול ואפילו טינה. לא פעם הוא מכונה בשם "בלעם הרשע", והוא מתואר כ"בעל עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה" (מסכת אבות ה, יט), כלומר, כמי שמתקנא באחרים, גאוותן ורודף אחר כבוד ותאוות.

Foster Bible Pictures 0080-1 An Angel Met Balaam with a Sword

המדרש מזהה אותו עם דמויות אחרות שהרעו לישראל: "הוא בלעם, הוא כושן רשעתיים [מן המלכים שהציקו לעם ישראל בתקופת השופטים, ראו שופטים ג, ח-י], הוא לבן הארמי" (בבלי, סנהדרין קה ע"ב), ואף קובעים עליו שהיה הראשון שהחל במשחקי קוביה או בניבול פה (מדרש הגדול לבמדבר ג, לב). שמו, בלעם, נדרש כ"בלא עם", היינו כמי שאין לו מוצא מכובד או משפחה להשתייך עליה (בבלי, שם) וכיוצא בו עוד הרבה.

חכמת האתון

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל  ואוניברסיטת תל אביב

פרשת בלק: במדבר כב 2 - כה 9

Michel Wolgemut, Wilhelm Pleydenwurff - Bil'am et l'Ange

מה לא נאמר על הפרשה הזאת ומה לא נכתב עליה. כל העניין תמוה. אנחנו שומעים על עם ישראל שהוא תמיד עושה צרות, תמיד מתלונן, מסתכסך עם אלוהים ועם מנהיגו משה. והנה מתברר לנו שהגויים לא כך רואים את העם הזה, ומלך בעל כוח, הוא בלק מלך מואב, חושש מהתפשטות עם ישראל, לא מאמין בכוחו שלו ומזמין נביא קוסם לקלל את עם ישראל. קודם ננסה להבין את התופעה. מה פירוש להזמין נביא לנבא כנגד? יש כאן אמונה בעל-טבעי. יש אנשים שיש להם לכאורה כוחות עליונים המאפשרים להם קשר עם אלוהים, ואפשר דרכם לקבוע את העתיד. ככה היה נהוג (ולפי לדרכי אומר שהתופעה לא נעלמה).

סולם רבקה

רבקה תפארת חקק

מדרגות לשמים

סֻלָּם רִבְקָה

וָתֵצֵא רִבְקָה מִן הַגִּבְעָה

וָתִפְגַּע בַּמָּקוֹם וָתָלֶן שָׁם בָּעֲלָטָה

וָתַחְלֹם וְהִנֵּה אֹפֶק הָרִים

חוֹמוֹת, אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וּשְׁבָרִים

מַקִּיפִים אוֹתָהּ סוֹבְבִים אוֹתָהּ

רבקה

יוסף עוזר

רבקה, ג'יימס טיסו

רבקה

צְלוּלָה אִמֵּנוּ רִבְקָה כְּמוֹ מַיִם

כְּמוֹ עַל דַּבֶּשֶׁת גָּמָל

מוֹרְדוֹת וַעֲלִיּוֹת חַיֶּיהָ

וְצִלְצוּלֵי הָעֲגִילִים לִזְכֹּר פַּעֲמוֹנִים קוֹרְאִים לְהֶרֶג.

שְׂעָרָהּ כְּמוֹ הָעֵשֶׂב אֵלָיו לֵב יִצְחָק יוֹצֵא

שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה

לָשׂוּחַ כְּמוֹ עָשָׁן.

עוֹד מְעַט, רִבְקָה, אַלְפַּיִם שָׁנָה!

וְהֶעָנָן שׁוּב יִקָּשֵׁר מֵעַל הָאֹהֶל

מה מרה היא התחושה

ארד זק, מורה

מה מרה היא התחושה של בן לאמא רשעה

בתערות עזים מנחרת נפש תאומה,

לא מידי זר ולא מידי צר,

לא בידי חיה ולא בידי מלאך,

ואף לא בשדה המבורך,

אלא באהל תם בין אם לאח.