יום שני, 27 באוקטובר 2014

הדסה בן עתו, השקר מסרב למות, מאה שנות הפרוטוקולים של זקני ציון

פרופ' יאירה אמית, אוניברסיטת תל אביב

מדובר בספר השקר מסרב למות, מאה שנות הפרוטוקולים של זקני ציון (כנרת, זמורה ביתן דביר, 1998; מהדורה מעודכנת 2006) שכתבה הדסה בן עתו, מי שהייתה שופטת בכל ערכאות המשפט בישראל, ופרשה על-מנת לחקור את פרשת 'הפרוטוקולים של זקני ציון' ולכתוב ספר זה. הספר מתעד את מחקרה והתחקותה השיטתית אחר מי שיצר את השקר, הפיץ אותו בעולם, אחר הצרכים השונים שהוא מלא למשתמשים בו, ואף אחר תוצאותיו העקובות מדם. השקר הוא זיוף 'הפרוטוקולים של זקני ציון' לפני למעלה ממאה שנה (1897), והספר מתאר את המאבק בשקר ומבהיר מדוע על אף הצלחת המאבק השקר מסרב למות. העובדה שמחברת הספר היא שופטת מנוסה מאפשרת לקורא לעקוב אחר שיקולי האסטרטגיה המשפטית של הצדדים המעורבים. הספר כתוב כסיפור מתח, שנלווית אליו נימה אישית, שהופכת אותו ממסמך שיכול להיות משמים למסמך מרתק. יתרה מזאת, הקורא למד עד כמה השקר אקטואלי במדינות ערב של היום ובקרב חוגים אנטישמיים ברחבי העולם.
כך קורה, שלמרות שהאמת נחשפה, השקר ממשיך להזין את שונאי ישראל באשר הם עד ימינו אנו, והוא פשוט מסרב למות.
מומלץ לכל מי שגורלו של עם ישראל בעת החדשה יקר ללבבו.



יום ראשון, 26 באוקטובר 2014

אברהם

העקידה 
1650 Laurent de La Hyre
יוסף עוזר

אברהם
לֵךְ לֵךְ!
קַח אֶת הַמִּזְוָדוֹת
תִּשְׁכַּח מִדְּגַנְיָה. תַּכְנִיס לְרִאשׁוֹן,
שׁוּב לֹא יִהְיֶה לְךָ זְמַן לִישֹׁן.
יֵשׁ לְךָ אַלְפַּיִם שְׁנִיּוֹת לְהַגִּיעַ לָאֹהֶל מִמּוּל!
זוּז!

דיבור אל נפשו של אברהם

יניי בסוק, האוניברסיטה העברית

כמה רחוק אתה ממני אברהם. כמה רחוקים הם סיפוריך, גבורותיך, רצונותיך. קשה להבין אותך, את יראתך הגדולה, את מעשיותך השתקנית, הלא הגיונית, את תקוותך לנצח. אבל אולי ניתן לשמוע גם ניגון אחר מתוך חייך אם רק רגע אחד מצליחים לשמוע מעבר לקול הקדוש המהדהד מתוך הפסוקים.
אחיך מת על פני אביך, על פניך. אתה כבר לא היית כל-כך צעיר וילדים לא היו לך. אביך אותו אהבת ומדרכיו סלדת בכה אל מול פסל של אליל ארוך זקן ומכונף, וביקש נחמה. אתה רכנת לצידו, הנחת יד על כתפו והבטת מעלה על פני האליל וחשבת שהעולם ריק מאלוהים, קשה ואטום כמו האבן הזאת. יתכן ואף באביך כבר הבליחה ההכרה כי אליל זה לא יודע את אשר על ליבו. הוא לא היה עובד אלילים צר אופקים כלל וכלל אם מאור כשדים השוכנת בין שני נהרות פלאיים, בלב התרבות האנושית, הוא חלם להגיע לארץ כנען. מה עלה בליבו כאשר חלם על אודותיה? האם חלם על ארץ לא זרועה? על התחלה שטרם נודעה? 
חבל ארץ קטנטן בין ממלכות עצומות, אדמה פורייה ובתולה...

יום שישי, 24 באוקטובר 2014

קבורת האמת

משה  שפריר                                               
"וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו..." (בראשית ד 5)

 ...וּכְבָר הוּא מְתַכְנֵת
אֶת בּוֹא הָעֵת
שֶׁבָּהּ יִטֹּל אֵת
כְּדֵי לִקְבֹּר בַחוֹל
גַּם אֶת גּוִיַּת הָאֱמֶת .

יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

פרשת נח

יוסף עוזר     
                      
כָּל הָעוֹלָם סְבִיבוֹ הוּא סְדוֹם. 
עשרות שנים הוא מנסר עצים
עַשְׂרוֹת שָׁנִים הוּא מְנַסֵּר עֵצִים.
מְבַקֵּשׁ לַהֲפֹךְ אֶת יַעַר הַיֵּאוּשׁ
לִיְּקוּם צָף בַּסְּעָרָה.
עַד הַיּוֹם נוֹטְרִים לוֹ עַל גְּאוֹנִיּוּתוֹ
וְהוּא שׁוֹתֵק, הוּא נוֹחַ.
רֵיחַ הָעֵצִים שֶׁהוּא כָּרַת כְּבָר מְשַׁכֵּר
רַק רִבּוּעַ מְשַׁעֲמֵם שָׁמַיִם הוּא יִרְאֶה
כְּמוֹ שֶׁרוֹאֶה אַסְטְרוֹנָאוּט מֵחֲלָלִית.

יום רביעי, 22 באוקטובר 2014

בראשית

רות נצר
רות נצר, בראשית


אֲנִי זוֹכֶרֶת
אֵיךְ רִחַפְתָּ 
מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם 

אֵיךְ שׁוּב
פִּצַּלְתָּ 
אוֹתִי
לִשְׁנַיִם

חֶלְקִי הוּעַף לְמַעְלָה
חֶלְקִי הָאַחֵר נִכְבַּשׁ לַתְּהוֹם

יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

כתובת הנצחה להדריאנוס קיסר נחשפה בירושלים

כתובת הנצחה נדירה בת 2000 שהוקדשה לקיסר הדריאנוס נחשפה בירושלים
לדברי ד"ר רינה אבנר, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "מדובר בממצא נדיר בעל חשיבות היסטורית עצומה”.
עובד רשות העתיקות במהלך עבודות שימור באבן.
צילום: יולי שוורץ, באדיבות רשות העתיקות

הַעֵמֶק

רחל מדר (איינהורן)

 ׳אם גן עדן בארץ ישראל הוא - בקעת בית שאן פתחו׳ (ערובין יט א)

מַעְיָן,
להבות אש
מֵי יוֹרָה רוֹתַחַת,
מַהְבִּיל בַּעֵמֶק.

סִירִים דּוֹלְקִים תַּחַת
קְדֵרַת עֲנָק מבַעבַּעַת.

אֵד עוֹלֶה מֵאֶרֶץ.
מִפַּחַד הַחֶרֶב הַמִתְהַפֶּכֶת,

מַיִם יוֹצְאִים וְחוֹזְרִים
לְפֶתַח  גַן הַעֶדֶן.

יום שני, 20 באוקטובר 2014

שירת בראשית מתוך הדלי

בלפור חקק


שירת בראשית מתוך הדלי
ממלכת האור
א.
כְּשֶׁבָּא אָדָם אֶל חַוָּה אִשְׁתּוֹ
הָיָה עוֹד בְּעָנָן חָשׁוּךְ.
הִיא הָיְתָה לוֹ מַמְלֶכֶת הָאוֹר
בְּאֹפֶק הַשָּׁמַיִם הַנָּמוּךְ.

בְּמַשַּׁב יָד קְלִילָה
פִּזְּרָה מִמֶּנּוּ עֶשֶׁן עַרְפִלִּים
וּבְמַשַּׁב שְׂפָתֶיהָ
הֵפִיחָה בּוֹ רוּחַ נְפִילִים.

יום ראשון, 19 באוקטובר 2014

יעקב

יוסף עוזר

יַעֲקֹב שָׁב אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת
שֶׁדָּבָר אֵינוֹ מֻבְטָח בָּהּ
כְּבָר חָצָה פַּעַם אֶת הַנָּהָר הַזֶּה
וְכָעֵת מֵבִין:
בְּשֵׁם אַחֵר אוּלַי אֶחֱצֶה פַּעֲמַיִם.
עוֹד מְעַט יִתְחַלֵּף שְׁמוֹ - יִשְׂרָאֵל.
וּבְתוֹךְ שְׁמוֹ יִסְתַּתֵּר שִׁיר.
טֶרֶם בָּא הָאוֹר, רַק עֲלוֹת הַשַּׁחַר.
הוּא מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מֻשְׁלָם
טוֹרֵחַ עַל "פַּכִּים קְטַנִּים"
אֲבָל מְאַבֵּד אֶת כָּל  שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל:
"עַל יְרֵכוֹ צוֹלֵעַ"
זוֹהִי הִיסְטוֹרְיָה עַל רֶגֶל אַחַת.

יום שישי, 17 באוקטובר 2014

ככל שעשית עימדי: בעקבות סיפור בספר זיכרונותיה של גליקל פון המלן (1646-1724)

יצחק מאיר, סופר, משורר והוגה דעות

אספר לכם גוזליי יקיריי סיפור שסיפרה גליקל המלן לכל גוזלי העולם בשעתה. מי הייתה האישה?
היו היתה ציפור
לא היה כמותה, חכמה, למדנית, עסקנית שחייתה
 בימים טרופים בערי אשכנז הצפונית בה משלו בערות, ושנאה, ועמוד התליה ביהודים, בעוון דביקותם בדתם, וגזרו עליהם המרה בכפיה, והם נחלקו - בין מי שהציל נשמתו בכופר נושך ובעורמה - לבין מי שמת על קידוש השם והותיר אחריו רק את הדממה.... והיא, באותם ימים נוראים במאה השבע עשרה, למניין שמונים אומות העולם, אישה, שנים מרובות אלמנה, שיילדה ארבעה-עשר ילדים לבעלה, רב חיים מהמלן, (אלוהים נענה לרוב תפילותיה, קיים מתוכם שנים עשר לחיים ארוכים) וחינכה אותם לבדה לתורה ומצוות, נשאה בעול פרנסה בחוכמה ושרתה עם האלוהים ואדם באומץ  לבב נדיר בכבוד.
בשחר ימיה, למדה בחדר חומש ורש"י וקרוא וכתוב 'עברי טייץ' באותיות עבריות נפלאות, ובחדרי לבבה  הצעיר המו זה לזה פסוקי נביאים ונביאות. ומאז לא חדלה לדלות מבאר התלמוד אגדות ומשלי חכמים, ואם לא היה לה הפנאי מפני סחרה להגות בתורה בימים -הגתה בה לאור הנר בלילות עד ליום בו כבה גם נרה.
 גליקל, פון המלן לא מתה, כי גליקל פון המלין חיה עד היום בספרה אותו כתבה בכתב ידה למען יקראו בו בניה תמיד
 וילכו לאורה ולאור התורה של ה' אלוהים המחייה וממית.

בלדה על פצועי המלחמה האחרונה

פרופ׳ יוסי גמזו

עַכְשָיו, שֶרַעֲמֵי מַטְּחֵי הַיֶּרִי כְּבָר נָדַמּוּ,
עַכְשָיו, שֶהַנִּסְפִּים מִשְּנֵי צִדֵּי הַגְּבוּל כֻּסּוּ
בַּעֲפָרָהּ סְפוּג הַדְּמָעוֹת (שֶכְּבָר הָיָה סְפוּג-דָּם הוּא
עוֹד קֹדֶם) שֶל אַרְצָם שֶשְּׂדוֹת-הַקֶּטֶל לֹא הִסּוּ
בְּהֹלֶם נִפְצֵיהֶם אֶת שְתִיקָתָהּ הַמִּזְדַּעֶקֶת
בְּווֹלְיוּם עַז יוֹתֵר מִשַּאֲגוֹת הַדִּינָמִיט
וּסְאוֹן הַתּוֹתָחִים, כִּי אֵין חָזָק יוֹתֵר מִשֶּקֶט
אַכְזָר זֶה שֶל בָּתֵּי-עָלְמִין שֶגְּזַר-דִּינוֹ מֵמִית
כָּל אִלּוּ, כָּל אוּלַי, כָּל אַשְלָיָה תְמִימָה לִכְמֹהַ
לִבְדַל סִכּוּי שֶל הַמְתָקַת הַדִּין בַּחֲרוֹנָהּ
שֶל פַּסְקָנוּת הַקֵּץ – עַכְשָיו אֶפְשָר סוֹפְסוֹף לִשְמֹעַ
אֶת צְלִיל אֶנְקוֹת פְּצוּעֵי הַמִּלְחָמָה הָאַחְרוֹנָה.

יום רביעי, 15 באוקטובר 2014

יום שלישי, 14 באוקטובר 2014

נֵס שִׂמְחַת תּוֹרָה שֶל סַבָּא שְׂרוּלִיק

פרופ׳ יוסי גמזו

סַבָּא שְׂרוּלִיק שִמֵּש כְּגַבַּאי בֵּית-הַכְּנֶסֶת
ספר תורה
בַּגֵּטוֹ, בִּימֵי הַשּוֹאָה
וּבִתְהוֹם הַיֵּאוּש עוֹד קִוָּה לִשְעַת-חֶסֶד
שֶפֶּתַע תָבִיא יְשוּעָה.

וּכְשֶבָּא הַצּוֹרֵר וְהִצִּית אֶת הַגֵּטוֹ
הוּא אָץ וְהִצִּיל מִן הָאֵש
כֶּרֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה שֶסִּמֵּל לוֹ מִין וֶטוֹ
מוּל כָּל רַצְחָנוּת הַכּוֹבֵש.

         לָכֵן, מִדֵּי שָנָה, בְּכָל שִׂמְחַת תּוֹרָה נוֹסֶפֶת
         אֲנִי בַּהַקָּפוֹת רוֹקֵד עִם סַבָּא שֶחוֹבֵק
        בְּיָד אַחַת אוֹתִי וּבַשְּנִיָּה אֶת אוֹתוֹ סֵפֶר
        שֶנֵּצַח יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שְמוֹ שֶל סַבָּא, בּוֹ דָבֵק.

יום שני, 13 באוקטובר 2014

"כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי, וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ" קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית במטאפורת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם , הושע א'-ג'

עדי אביטל-רוזין, מורה, חוקרת ספרות נשים ומְחַבֶּרֶת הספר "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ" 

כלי שרת?
גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם, שֶׁנִּלְקְחָה בִּידֵי אִשָּׁהּ בְּמַטָּרָה לִשְׁלֹט בְּמִינִיּוּתָהּ וּלְחַנֵּךְ אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ וְהָפְכָה קָרְבַּן לְמֶטָפוֹרָה פּוֹגְעָנִית תַּחַת סֵדֶר עוֹלָם גַּבְרִי.
מה יש בדמותה של גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם, אשר מוצגת בפנינו בידי המספר המקראי באופן התמים והפשוט ביותר לכאורה, ב- שלושים ושמונה פסוקים, כמי שנבחרה בידי הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי, נביא בישראל באמצע ימי בית ראשון, להיות לו לאישה? והנה כי, בראייה ראשונה, כחיזוק לאופן הנאיבי וחסר-התחכום המבקש להציגה, היא מופיעה כמי שלאחר נישואיה העמידה להוֹשֵׁעַ  שלושה צאצאים, בן בכור, יִזְרְעֶאל , בת בשם לֹא רֻחָמָה ובן נוסף תחת השם לֹא עַמִּי. הכי טריוויאלי שאפשר.
אלא שבקריאה מגדרית, בצלילה אל תוך רבדים פנימיים ועמוקים יותר,  ניכר כי גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם, היא לא אחרת מאשר האישה המוצגת כ-"אֵשֶׁת זְנוּנִים[1]", אשר נלקחה במכוון בידי גבר, ותחת הציווי האלוקי הפכה לכלי שרת בידיו ונעשה בה שימוש כדוגמא חיה לצורך נבואת התוכחה שלו, כשהמטרה היא לדמות את יחסיו עמה ליחס המתקיים בין עם ישראל עם אלוהיו. 

יום שישי, 10 באוקטובר 2014

קהלת וסוכות - הרהורים חופשיים

פרופ׳ יהושע גתי


סוכות חג מיוחד הוא. מחגי העלייה לרגל, וסוכות הוא החג היחידי שנאמר בו: "ושמחת בחגך" (דברים טז  14). חובה לשמוח. השמחה היא שמחתו של החקלאי, האיכר. נסתיימה העונה החקלאית. האסמים מלאים. התבואה נאספה, תקופה של רגיעה.
אבל השמחה מוגבלת דרך הזיכרון הקולקטיבי התנ"כי של יציאת מצרים, וכשזוכרים, אז מכניסים דברים לפרופורציה, ופרופורציה היא המידה הראויה. ולכן, הסוכה, המשכן הזמני, ממלאת תפקיד חינוכי משמעותי. חרף השפע האדם איננו גר במשך ימי החג בביתו אלא בסוכה הארעית. אנחנו זוכרים מי אנו ומאיפה באנו ומי הביאנו. משמעות רוחנית נעלה. אנו נקראים לצניעות.

יום חמישי, 9 באוקטובר 2014

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ

‏דברים כח6 בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ

סְכָךְ לְסֻכּוֹת (סיפור אמיתי)

פרופ' יוסי גמזו
                         
ערב סוּכּות תרצ"ט אירע התמוּה מכּל תמוּה. כּל שאיננוּ מוּבן, מטִבעם של דברים הוּא סיבּה לאימה. אבל כּאן נצטרפוּ שתי אֵימוֹת, האחת ידוּעה, השניה מסוּתרת.
גם זו סוכה. מדובללת

 זו, הנִסתרת –  זהוּת הרוצחים, וההיא, הגלוּיה –  הדם. בּכפר-חסידים, בּזכרון-יעקב, בּגבת, בּיקנעם, בּבת-שלמה, בּגבעת-עדה, היוּ יהוּדים נועצים בּעוד-יום כּלונסאות בּאדמת חֲצֵרָם. עד שהיוּ עמוּדי הסוּכּה מִתאחים כִּביכול למין שֶלֶד, חוברים כַּכּתוּב בּחזון יחזקאל כּמין עצם קָרֵב אל עצמו, ועד שעמדה כּל סוּכּה על תִּלָּהּ כּעֵדוּת לכוחה של מסורת, היוּ מְקִימֶיהָ פּטוּרים מִלָחוּש בּאסון התלוּי על ראשם. אך רק נִמתחוּ יריעות או שׂמיכות כִּכתלים בּין פִּרקי אותו שֶלֶד ואך הוּעלוּ שם כּפּות התמרים והֵחֵל סיכּוּכוֹ של הגג –  היה איזה פּתיל נעלם מאווש כּנחש הזוחל לו בָּעשׂב. עד שהבינוּ בּוֹנֵי הסוּכּות מה קורה, נתרחש הפּיצוּץ. כּל זה, על אף יסוּרי הנִספּים, הבּשֹר הרטוּש וההֶלֶם, אפשר שלא היה יוצא מִכּלל מיקרה בּודד, לוּלא שוּכפּל אותו תרחיש בּכל פּינות הארץ ויד מכַוֶנֶת וּמֶסֶר בּרוּר נִזדקרוּ כּמרצע מִשּׂק. תֹאמר: מוקש ישן מן התקוּפה העותומאנית ניעור לחיים תחת קרוּם-העפר וגבה את חייו של דוֹרכוֹ. אך איך לבאר צירוּפם של מִקרים בּו חוזר על עצמו דפוּס קבוּע: שכּל זה קורה בּסוּכּות ותמיד עִם פּריסת ענפיו של הסכך? סוּכּה (כַּכּתוּב בּמסכת סוּכּה) שהִנָהּ בּחזקת מדוּבללת –  צִלָּהּ מרוּבֶּה מִפּלישת חַמָּתָהּ והריהי כְּשֵרָה על פּי דין. אך מה שוודאי שאיננוּ כּשר ואיננוּ כּדין הוּא הקשר: שבּין פּיגוּעי מיקריוּת לא מיקרית זו וּבין אוּכלוּסְיָה יהוּדית. זה, ואזלת בּלשיו של אותו C.I.D, הבּולשת הבּריטית, לחשֹוף כּדבריו של פּוֹלוֹנְיוּס בּ"הַמְלֶט" את עצם העוּבדה שיש שיטה בַּשיגעון, הֵעיד כּי הכּתובת היתה רשוּמה על הקיר בּערְבית מדוּבּרת, אבל האנגלים הִצטיינוּ מעולם בּדִיסְלֶקסִיָּה פּרוֹ-מוּסלמית.

יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

מקווה טהרה מימי הבית השני ומאגר מים עצום נחשפו בצומת האלה

רשות העתיקות מודיעה כי בחפירות של רשות העתיקות בצומת האלה, נחשף לאחרונה מקווה טהרה מימי הבית השני. בסמוך אליו, נחשף מאגר מים עצום. 
 מקווה הטהרה. צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות

יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

כאב שמשון

הרצל חקק, משורר

כְּאֵב שִׁמְשׁוֹן
 שמשון הגיבור. אשדוד. הפסל: ברוך וינד
 לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל

אֲנִי מַתְחִיל. כָּךְ יָדַעְתִּי שֶׁיִּקְרֶה.
מַתְחִיל לְהִתְפּוֹרֵר. כֹּחוֹתַי בִּי נִפְרָדִים.
רְכִיב וְעוֹד רְכִיב. וְכֹחַ הַשָּקּוּל. הֵיכָן
הַכֹּחַ הַשָּׁקוּל. לְאָן יָרוּץ הַדָּם.
עִמִּי כֻּלָּם עַתָּה. כָּל כְּאֵבַי הַבּוֹדְדִים.
דָּבָר לֹא נֶעֱלַם. אֶבְכֶּה אֶבְכֶּה וְרַק
לִבִּי שׁוֹמֵעַ חֶרֶשׁ. אֲנִי שׁוֹקֵק צוֹעֵק
וְגַם דָּמִי נִפְעָם קוֹשֵב.

יום שישי, 3 באוקטובר 2014

יום הכיפורים בתורה


‏ 29 וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃ 30 כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃ 31 שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הִיא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם חֻקַּ֖ת עוֹלָֽם׃

ויקרא טז

יונה - לפשר העימות בין הנביא לאלוהים

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

א.
במחזור ספרי הנבואה הקלסית יונה הוא יוצא דופן  גם אם הקריאה לתפקיד נמסרת לו במסורת  הנוסחתית של הנבואה הקלסית :  וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹר.  (א 1 השוו: יואל א 1, מיכה א 1, צפנ א 1 ). ועם זאת, הספר מובע בסגנון הנובלה הספרותית, בסגנון פרוזאי נרטיבי (שירה משורבבת) בנוסח הנביאים הראשונים או הדיווח הלא אישי (כמו עמוס ז 10-17 או ישע' ח 1-4). ועדיין הספר איננו נכלל במחרוזת ההיסטוריוגרפית של הנביאים הראשונים (כמו מחרוזת סיפורי אלישע). יונה הוא ספר העומד ברשות עצמו. מכול מקום, פעולתו הנבואית של יונה היא יוצאת דופן. שלא כנביאים הקלסיים החותרים להשפיע על קהלם דרך סגנון רטורי עשיר, אמירתו של יונה לאנשי נינוה (ג 4) מצומצמת לחמש מילים, ותו לא.  גישה אנטי רטורית  זו היא שקבעה את צורתו וייעודו  של הספר. מטרתו של מאמר זה היא להבהיר את המשמעות האנטי רטורית של האיום הקצרצר של יונה כמפתח להבנת הספר. הטענה היא שהספר מעוצב כנרטיב פרוזאי במגמה לשקף  מתח בין פעילות יונה הנביא והמסר של הספר, והשימוש בסגנון האנטי רטורי של קריאת יונה לאנשי נינוה הוא פונקציונאלי.

יום חמישי, 2 באוקטובר 2014

"עַל אָחוֹת יָפָה שֶׁלִבְּבָה וְשָׁמְמָה" קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפור תמר בת דוד ,שמואל ב, יג

עדי אביטל ־ רוזין, מורה, חוקרת ספרות נשים ומְחַבֶּרֶת הספר "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ" 

תָּמָר בַּת דָּוִד, שֶׁגּוּפָהּ, נַפְשָׁהּ וְזַעֲקָתָהּ כָּרְעוּ, נִכְנְעוּ וְנִשְׁתַּתְּקוּ
 תַּחַת כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ שֶׁל סֵדֶר עוֹלָם גַּבְרִי. 

עדי אביטל-רוזין
מה יש בו, בסיפור תמר בת דָּוִד, אשר מקריאת הפשט בלבד מגולל בפנינו, בכב' פסוקים, את קורותיה של בת מלך, שעשתה כמצוות אביה ויצאה בחדווה ובטוּב לבה לסעוד את לבו של אחיה החולה, כדי להתקין לו ארוחה, אך, אוי! שוד ושבר, על פני האפשרות להוקיר לה תודה והערכה על מאמציה, כופה עצמו עליה, אונס ומענה אותה אחיה, עולב בה ומשפיל אותה, ומשם היא מתגלגלת אל שממונה? אלא שבקריאה צמודה וחתרנית, ניכר כי הסיפור האמתי, הוא על אודות אישה צעירה ויפה, אשר כבתוכנית פעולה מדוקדקת, מושכים בחוטיה חמישה גברים-שותפים ובתיאום לא מתוכנן אך מדויק ביניהם, בין אם בעקיפין ובין אם במישרין, מי יותר ומי פחות, כל אחד מהם תורם את חלקו בהידוק חגורת החנק הפטריארכלית סביב צווארה, עד לחדלונה.  

יום רביעי, 1 באוקטובר 2014

בצנעת פונדק הפנאי: וינייטה ליום הכיפורים התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר
יום הכפורים הוא יום של שהייה פרטית ואינטימית של כל איש ואישה עם עצמו או עם עצמה. יש בו 'בין אדם לחברו', ויש בו 'בין אדם לקונו', מפני שכולו בינו לבין עצמו. בלי רעלות. אפילו לא של משי. בלי מחיצות, אפילו לא שקופות. בלי כיסויי הכחשה. בלי הסוואת צידוקים. אדם במלבושי עורו. באמת שלו כמות שהיא, נברא בצלם מול צלמו. 
כל יום ויום מימי השנה אדם נע והולך ועולה בסולמות ויורד במרתפים ובא אל צמתים בהם הוא מציב את שלטי הדרכים אל הרוחות אליהן הוא בוחר ללכת. הבחירה היא עינוי. היא לעולם בין שתי מסילות הנסללות לפני ההלך "כמסילות ישרים", כל אחת טוענת שהיא ברירה כשרה של רעותה,  ואדם נתבע להגיד לעצמו "מַה־טּ֑וֹב" ולכוף ראשו לפני "וּמָֽה־ה' דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗" (על פי מיכה ו',ח'), ולדעת כי אין יתרון  לבחירה בעֲשֵׂה־ט֗וֹב אלא מפני שאפשר לבחור לא לס֣וּר מֵ֭רָע ( על פי תהלים ל"ז,כ"ז) "...ומִֽי־יוֹדֵעַ֩ מַה־טּ֨וֹב לָֽאָדָ֜ם בַּֽחַיִּ֗ים....." (קהלת ו',י"ב), ו "מִֽי־יַגִּ֣יד לָֽאָדָ֔ם מַה־ יִּהְיֶ֥ה אַחֲרָ֖יו תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ" (שם).  ייסורים.

הסליחה האלוהית בתורה – בין תפילה לקרבן

אריאל סרי-לוי, האוניברסיטה העברית

מהי סליחה? מה מובנו של הפועל סלח בעברית המקראית?
אריאל סרי-לוי
מהן מטרותיה של הסליחה האלוהית? על איזה סוג של עבירות האל סולח ועל מה איננו סולח? מהם המנגנונים הרגשיים והפולחניים המובילים אל הסליחה? כיצד תיאורים שונים של הסליחה במקרא, ובייחוד בתורה, משקפים גישות תיאולוגיות ומוסריות שונות באשר לחטא, לפולחן ולדמות האל?
לדעתי יש להבחין בין שתי תפיסות של סליחה בתורה ובמקרא בכלל: תפיסתו של המקור הכוהני שבתורה מזה, ותפיסתם של יתר מקורות התורה ורבדים נוספים של ספרות המקרא מזה.

יום שבת, 27 בספטמבר 2014

השמחה להגיע, הכמיהה לצאת: וינייטה לימים נוראים התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

בדרכים הארוכות עושה האדם תחנות. הוא רוצה את השמחה של לבוא ולהגיע.
ציור: יורם לילך
הוא חושק במתח לצאת מחדש. נפשו מבקשת להתבונן במה שהיה. היא כמהה להתנסות במה שיהיה. על כן הוא עושה ראשי שנים.
הזמן לא עומד. הוא יצא לדרך במפץ "ויהי אור" ואין לו מנוחות של שניות או דקות, או ימים או ירחים, או שנים או יובלות. הוא לא לן לעולם ואינו מכיר בקטעים הקטנים או הגדולים שעושה בו אדם שיודע לקצוב זמנים כי רק הוא מכל הבריות בחלד יודע שזמנו שלו קצוב. אין יצור חי בעולם זולתו היודע לומר את המילה 'היום', או 'אתמול', או 'מחר'. בכל לשון. בכל פינה מפינות הפלנטה. אין מציאות אנושית בלא תחנות. הן לא שוות. אבל הן תחנות. מלינים בהן את הזמן. לא כל השנים שעשו בני האדם דומות. יש קצרות יותר. יש ארוכות מאחיותיהן. יש עוצרות על פי השמש. יש נבנות על פי הלבנה. יש על פי כוכבים ומזלות. אך באחת הן שוות כולן, האדם עוצר בהן לשמוח על כברת הדרך בזמן כביכול שעשה במשך השנה והנה הוא הגיע, וללבוש מלבושי חג לכבוד התקווה בה הוא יוצא אל התחנה המחכה לו בקצה כברת הדרך הנפתחת לפניו.

יום רביעי, 24 בספטמבר 2014

לראש השנה

פרופ' יוסי גמזו,  משורר, סופר
                               
כבר מתחילה תַשְעָ"ד עם ברכותיה וכבר מתחילה תַשְעָ"ה עִם בִּרְכוֹתֶיהָ *

'שנה טובה' עם ריח של פעם...

 וְלַשָּנָה, כְּפִי שֶאוֹמְרִים, יֵש  רֹ א ש, * דְּהַיְנוּ: רֹאש שָנָה, שֶמָּסָרְתֵּנוּ * קָבְעָה 
כִּי אֶת חַגּוֹ, בִּשְווּנְג בָּרִיא * כָּאן נַעֲלֶה עַל רֹאש כָּל שִׂמְחוֹתֵינוּ * כְּבָר בִּתְחִלַּת הַלּוּחַ הָעִבְרִי – * 
אָז לֹא הָזוּי וְלֹא בִּלְתִּי רֵאָלִי * יְהֵא זֶה אִם נַגִּיש פֹּה בְּלִי כְּפָפוֹת * לְרֹאש זֶה, רֹאש עִם מוֹחַ 
רַצְיוֹנָלִי, * צְרוֹר בַּקָּשוֹת צְנוּעוֹת אֲבָל דְּחוּפוֹת: * שֶיִּהְיֶה לַשָּנָה הַזֹּאת רֹאש, רֹאש צָלוּל * 

ברכות במוסיקה


מאז ומעולם שימשו הברכות מקור השראה למלחינים והם שילבו אותן ביצירותיהם. המחשבה הראשונה על ברכות במוסיקה הובילה אותי אל תהלים קי"ח 26: ’ברוך הבא בשם ה‘’ - Benedictus qui venit in Nomine Domini (כאן ובהמשך אני מביאה את הטקסטים כלשונם ומתרגמת אותם לעברית). הטקסט הזה מופיע כטקסט קבוע בכל המיסות  והרקויאמים, וכאלה יש אלפים! המיסות המומלצות הן קודם כל המיסה הגדולה של באך, הרקויאם של מוצרט והמיסה סולמניס של בטהובן.
Bach's Mass in b-minor
לבנדיקטוס מהמיסה הגדולה של באך יש ביצוע יפה  מכנסיית תומאס  בלייפציג Thomaskirche  (שבה עבד באך עצמו ב-27  שנות חייו האחרונות). הביצוע הוא בניצוחו של בלומשטט  Herbert Blomsted, עם המקהלה והתזמורת של הגוואנדהאוז  Gewandhaus. זמר הטנור הוא כריסטוף  גנץ.
יש הקלטה של אותו ביצוע יחד עם ה-Osanna  (הושע נא)  שבא  אחריו עם כל המקהלה בשמחה וששון. מופלא הוא גם הבנדיקטוס מתוך הרקויאם של מוצרט, וניתן להאזין לו בניצוחו של גו'ן אליוט גרדינר.

יום שישי, 19 בספטמבר 2014

יובל להקמת האגודה לסקר ארכיאולוגי של ישראל

צר או ציר?

על ישעיה סג 9
מלאך

השבת הזו היא השביעית והאחרונה בש"שבעתא דנחמתא" ואף הפטרתה לקוחה מדברי הנחמה שבספר ישעיה (סא, י-סג, ט), וראשיתה במילים: "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוהי..." (יהודי תימן מתחילים פסוק אחד קודם לכן.) הקטע המסיים את ההפטרה (סג, ז-ט) סוקר את היחסים ששררו בין ה' לעמו במהלך ההיסטוריה. הוא פותח בכותרת כללית, המביעה את כוונת הסקירה ההיסטורית לתאר את חסדי ה': "חסדי ה' אזכיר..." וכו' (פסוק ז). לאחר מכן בא קטע קשה להבנה, העוסק בבחירת עם ישראל על ידי ה' ובדאגתו להם: "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע. בכל צרתם לא (הקרי: לו) צר ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם" (פסוקים ח-ט).
בפסוק זה ישנו הבדל בין נוסח ”הכתיב“ לנוסח ה"קרי", כלומר בין הדרך שבה נכתבת מילה כלשהי לבין המסורת הקריאה שלה. לפי נוסח הקרי יש לקרוא את המילה "לא" בפסוק ט כאילו נכתבה "לו", כלומר: "בכל צרתם לו צר". לפי גירסה זו עולה מן הכתוב שבכל עת שישראל נתונים בצרה, כאילו ה' עצמו נמצא איתם בצרה. וכך הובן הכתוב על ידי חז"ל (כגון בבלי, תענית טז ע"א). רעיון זה היה בעל חשיבות רבה בייחוד בעידנים של גלויות, כאשר נדרשה התפיסה לפיה ה' סובל יחד עם עמו גם בעת צרה. המשך הכתוב הובן לפי זה כמציין את דאגתו של האל לעמו על ידי “מלאך פניו" שנשלח להושיעם.

יעקב מילגרום, ויקרא - ספר הפולחן והמוסר. תוכן העניינים

יעקב מילגרום, ויקרא - ספר הפולחן והמוסר, תרגמה אניטה תמרי, מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ד
מוסד ביאליק

תוכן העניינים                                                                                       
מבנה ספר ויקרא;  התאולוגיה הכוהנית (P ) בפרקים א-טז; ויקרא א-ז : הקורבנות                                                        
פרק א: העולה - הניגוד בין בני ישראל ובין עובדי האלילים; שותפות עם העם; תולדות קורבן העולה     
פרק ב: המנחה - קורבן העניים.        
פרק ג: שלמים - קורבן השמחה.    
פרק ד: החטאת - "תמונת  דוריאן גריי";  פרדוקס הפרה האדומה; נספח א: במדבר יט;   נספח ב: הפרשות מאיברי המין.  

יום חמישי, 18 בספטמבר 2014

פרופ' שרה יפת: למה תנ"ך עכשיו

למען תחיה: וינייטה לפרשת וילך

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות
משה, מיכאלאנג'לו

מלאו מאה ועשרים שנות ימיו. הוא עומד לבדו במלוא אונו האחרון על גדות הנהר אותו לא יחצה מול עם צעיר הניצב דרוך בהמוניו לעבור את הגבול בין עבר של שעבוד מזה, בו הבחירה היחידה שניצבה לפניו הייתה בין ייאוש לתקווה, לבין עתיד לא נודע מזה, המחכה לבשורת הבחירה השמורה רק לפני בני חורין,  הבחירה החופשית בין "הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ ... הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה". רגעיו כלים. הוא יודע. הם יודעים. עיניו לא כהו. הוא מביט אל הארץ שם לא יבוא. הוא רואה עד סופה. הוא ייטמן ואיש לא ידע קבורתו. אבל הוא יהיה עם העולים בהר. שתי מילות צוואה של האיש הזה ההולך למות תלווינה אותם תמיד, וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים !

מתחם מרשים מהתקופה הביזנטית ובו בית בד גדול, גת ופסיפסים נחשף בבית שמש

רשות העתיקות חשפה בשבועות האחרונים ברמת בית שמש מתחם גדול ומרשים מהתקופה הביזנטית, ובו בית בד גת ופסיפסים. את החפירות מימן משרד הבינוי והשיכון, והן נעשו כחלק מהרחבת העיר בית שמש.
 במרכז הפסיפס אשכול ענבים הנתון בתוך זר פרחים.
צילום: אסף פרץ, בדיבות רשות העתיקות
סקר ארכיאולוגי רגלי שנערך בגבעות שמדרום לבית שמש, הביא לחשיפת ממצאים המרשימים. במהלך הסקר נראו על פני השטח בורות מים סתומים, פתח למערה, ומעט ראשי קירות. רמזים אלה, לעולם החבוי מתחת לפני הקרקע, הביאו לקיום חפירה ארכיאולוגית מקיפה במקום, אשר חשפה חיים עשירים מהתקופה הביזנטית שעד עתה לא היו מוכרים.
צילום אוירי של המתחם.
 צילום: חברת 'גריפין צילום אוירי', באדיבות רשות העתיקות

פרשת ניצבים: התנאים לקיום העם

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת ניצבים:  דברים כט 9 - ל 20
הנה משה מסיים את נאומו החינוכי הגדול שנשא ערב מותו. עצוב, אבל יש צפייה לבנייה חדשה. אני תמיד נפעם מהחגיגיות של הפתיחה: "אתם נצבים היום כלכם, לפני ה' אלהיכם" (דברים כט 9). איזה משפט חזק. כולכם, "מחטב עציך עד שאב מימיך", וזהו כבר תיאור חי של הנוכחים כולל פשוטי העם. זוהי הרטוריקה: היא מחייה, היא מעניקה ברק והוד. בלעדיה המשפטים היו יבשים וחסרי מתח ודינמיות.

יום רביעי, 17 בספטמבר 2014

Beit Mikra - Volume 59 (2014), No. 1: English Abstracts

The Release and the Injunction to Give Loans in the Frame of the Social Laws in Deuteronomy
Alexander Rofé
The law of release and the injunction to give loans belong to a series of social laws extant in Deuteronomy. The series comprises the following laws: Deut 15:1-6; 15:7-11; 15:12-18; 23:20-21; 24:12-13; 24:14-15. All of them present similarities of style, contents and purpose. They aim to establish a wide Israelite fraternity, headed  and supervised by the Lord. Probably they had originally belonged to an independent collection; later they were incorporated into the Deuteronomic law collection and were arranged according to the associative principle.

בית מקרא נט,א תשע"ד

פרופ' יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב, עורך 'בית מקרא'

בימים אלה ראתה אור בהוצאת מוסד ביאליק החוברת החדשה של "בית מקרא, כתב עת לחקר המקרא ועולמו", כרך נט (תשע"ד), חוברת א'. בחוברת תשעה מאמרים, חלקם נוגע ישירות למקרא, חלקם ל'עולמו'.
הוצאת מוסד ביאליק
על הקבוצה הראשונה נמנים ארבעה מאמרים ושלוש ביקורות.
אבי דנטלסקי, במאמרו "מל"ב ג -- קריאה היסטוריוגרפית" מנתח את סיפור מלחמת יהורם במואב, ומגיע למסקנה, שהסיפור אינו 'לגנדה', כדעת אחדים, משום שאין הוא מתאים לסוגה זאת. זהו ביסודו סיפור היסטוריוגראפי, אשר מפעיל לגבי גיבוריו שיפוט תיאולוגי. השערה זו פותרת גם מספר סתירות לכאורה ובעיות שהמחקר מתלבט בהן.
עמיחי נחשון ונתנאל שמחה נחשון במאמר בשם "'שש מאות אלף רגלי' (שמ' יב 17; במ' יא 21): הרגלי כמושג מלכד בסיפורי המדבר", באים להראות שהמונח 'רגלי' המופיע בסיפורי הנדודים במדבר נושא עמו משמעות חברתית שוויונית, המדגישה את אחדותו וליכודו של העם היוצא ממצריים.
מרים סקלרץ במאמרה "הלשונות החוזרות והנרדפות במזמור פג כמעצבות את מבנהו ואת משמעותו" מצביעה על התופעה של לשונות חוזרות והקבלות אחרות במזמור על שני חלקיו (פסוקים 9-2; 19-10). המחברת מצביעה על "שינוי בתודעתן של הדמויות במהלך המזמור" שסופו "הכרה בשם ה' והתקרבות אליו".  

יום שני, 15 בספטמבר 2014

מפעל הסקר הארכיאולוגי של ישראל חוגג 50 שנה לייסודו

ביום ה', 18.9, יתקיים 'מפגש מחזור' הסטורי של ראשוני הסוקרים וממשיכיהם, שאספו "באמצעות הרגליים" את מרבית הידע הקיים היום בנושא תולדות הארץ.
 סריקה ואיסוף חרסים באזור באר טוביה. צילום: רוני אבידוב
מפעל הסקר הארכיאולוגי של ישראל הוא אחד המפעלים המדעיים הגדולים שנערכו בארץ. האגודה לסקר קמה בעידודו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, שהאמין שצריך לדעת מהם תולדותיה של הארץ, כחלק מהזיקה אליה. ארץ ישראל - המקום ה(כמעט) הכי צפוף בעולם באתרים ארכיאולוגים, היא גם הנסקרת ביותר בעולם. כ-2/3 משטחה נסקר בקפידה - מטר אחר מטר (!), וזאת, במטרה לגלות אתרים ארכיאולוגיים, ודרכם לכתוב את סיפורן של התרבויות שעברו בארץ ישראל - משחר ההיסטוריה ועד היום. 

לדוד

ד"ר ברוך רבינוביץ, אוניברסיטת חיפה

לדוד
דוד

האם תשמע אולי דוד,
מבעד לשנים וערפילי הזמן,
את הלמות המלחמה
שכבר ימים רבים ניטשת?

שוב אויב בפלשת -
אויב המייחל לאובדננו -
אויב שלא מבחין
בין ילד ללוחם.

יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

סודות בחרן: סיפור לילדים

יעל מדיני, סופרת

"תפשתי אותך!" צעקתי בכל כוחי, "ואל תעז לברוח!" אבל הנער שכלאתי בין זרועותי השתדל להיחלץ מהן,
ילדים משחקים
גם-כן בכל כוחו. שמעתי שיתר חברינו מתקבצים סביבנו. "נכון שמי שנתפש אסור לו לברוח?" דרשתי מהם לאשר את חוקי המשחק.
”אתה צודק, אמיתי!" את הסכמתם הסוו בחיקוי ציוצי ציפורים ונהמות דובים כדי שלא אדע את מי לא תפשתי, "אבל נראה אם תנחש את מי תפשת!"
עכשיו עמד הנער שתפשתי בשקט. התחלתי למששו. עשר אצבעות היו לו כמו לכולנו. גם זרועותיו היו חלקות כשלנו. אבל הצלקת בלחיו השמאלית - למי בינינו צלקת כזאת? ליאיר? למהללאל? לשלח? לא זכרתי. ואז הרחתי אותו. נדפה ממנו ערבוביית ריחות של אבק ושמן זית ופת שזה עתה נאפתה - ריח רגיל. הלעולם אהיה "פרה עיוורת"? מה רציתי להסיר מעלי את כסות העיניים ולשוב ולראות כאחד האדם! השיער, נזכרתי! על-פי השיער אנחש מיד ואל נכון! ליפת שיער מקורזל, לנמרוד שיער חלק, ליאיר שיער קצוץ כשדה שלף, לשלח…"

ילדי החומש: אסופת סיפורים לילדים - ההקדמה

יעל מדיני, סופרת

ספרה החדש של הסופרת יעל מדיני טרם ראה אור. כאן מתפרסמים לראשונה ההקדמה ואחד הסיפורים, סודות בחרן. 
יעל מדיני

ה ק ד מ ה
 באסופה זו ארבעה-עשר סיפורים.  כל אחד מהם נטוע באחד האירועים הדרמטיים שבחומש, אך עלילתו מסופרת מזווית ראייה של ילד או ילדה שלא היו במרכזו אלא בשוליו ולא היו מודעים ל"תכנית האלוהית הגדולה", אלא חוו אותו בדרכם שלהם, בגבולות כושרם השכלי ובאמצעות חושיהם ורגישויותיהם.
כלומר, אין סיפורי אסופה זו גרסה של סיפורי החומש בלשון נגישה, יומיומית או מבודחת, אלא הם סיפורים מקוריים מתחילתם ועד סופם. העובדות הכתובות בחומש משמשות להם מסגרת רופפת בעוד שתכנם הוא פרי דמיון. כמו-כן הוא נטול מסר אלוהי-אמוני.