טובי סופר
 |
| טובי סופר. צילום: איתי מירוז |
״אֲפִלּוּ מִבְצָר״
שירים מאת טוּבִי סוֹפֵר מתוך "רחובות"
"רחובות" - ספר שיריו הרביעי של המשורר טובי סופר יראה אור בקרוב בהוצאת "ספרי עיתון 77". בספר כונסו 43 שירים שכתב המשורר בחמש השנים האחרונות. הספר כולל אחרית דבר מאת ד"ר צדוק עלון. לפני הגעת הספר לחנויות הספרים, "על מקרא הוראה וחינוך" מפרסם מתוכו שירים חדשים.
אֲפִלּוּ חוֹמָה בַּת אֶלֶף שָׁנִים,
אֲפִלּוּ מִבְצָר,
לְעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לִשְׁכֹּחַ
אֶת אַבְנֵי הָהָר.
תּוֹחֶלֶת / טוּבִי סוֹפֵר
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן 35
הִשְׁלַכְתִּי
תִּקְוָה גְּדוֹלָה שֶׁלִּי
לַפַּח
וְאַחַר כָּךְ
נִדְרְשׁוּ לִי שָׁנִים
כְּדֵי לְחַלֵּץ אוֹתָהּ
וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ
לָשׁוּב
וְלָשֶׁבֶת עִמִּי אֶל הַשֻּׁלְחָן.
רְכוּשׁ נָטוּשׁ / טוּבִי סוֹפֵר
אֲנָשִׁים נוֹטְשִׁים זֶה אֶת זֶה
בְּשִׂיחַת טֵלֵפוֹן, בְּהוֹדָעַת אֵס־אֵם־אֵס,
לִפְעָמִים מִבְּלִי לְהַגִּיד מִלָּה.
הֵם קָמִים וְהוֹלְכִים
מִפְּגִישָׁה בְּבֵית קָפֶה,
מִשִּׂיחָה בַּמִּטְבָּח.
עוֹזְבִים בִּטְרִיקַת דֶּלֶת
כְּשֶׁהַחַלּוֹן עֲדַיִן פָּתוּחַ, וְהָרוּחַ...
הֵם עוֹזְבִים אַחֲרֵי דַּקָּה
וְלִפְעָמִים אַחֲרֵי שָׁנִים.
לִפְעָמִים הֵם צוֹדְקִים,
לִפְעָמִים הֵם טוֹעִים.
אֲנָשִׁים נוֹטְשִׁים
אֶת יַלְדֵיהֶם
אֶת הוֹרֵיהֶם
אֶת אֱלוֹהִים.
הֵם נוֹטְשִׁים
דִּירוֹת, מִשְׂרוֹת, חַיּוֹת מַחְמָד
לִמּוּדִים, פְּחָדִים
הֶרְגֵּלִים רָעִים
מְכוֹנִית יְשָׁנָה, תִּקְוָה
אוֹ אֲפִלּוּ מַחְשָׁבָה עַל אַהֲבָה.
אֲנָשִׁים נוֹטְשִׁים וְנִנְטָשִׁים
בֹּקֶר וְעֶרֶב וְלַיְלָה
וְגַם
לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר.
עַל בְּלִימָה / טוּבִי סוֹפֵר
הַכֹּל עוֹמֵד עַל בְּלִימָה:
הַחַיִּים, הָאַהֲבָה, הָאֹשֶׁר.
וְאִם לְדַיֵּק:
עַל בְּלִימֹנֶת.
פְּגִישַׁת רַדְיוֹ / טוּבִי סוֹפֵר
לרון נשיאל
"נִפָּגֵשׁ כָּאן גַּם מָחָר",
אוֹמֵר שַׁדְרַן הָרַדְיוֹ לְמַאֲזִינָיו
בְּתֹם תָּכְנִיתוֹ
וְנוֹטֵל אֶת יַלְקוּטוֹ.
בֶּאֱמֶת? כֻּלָּנוּ? וְגַם הוּא?
וְאִישׁ מִן הָעוֹלָם לֹא יֹאבַד?
וְאִישׁ מִמַּאֲזִינָיו לֹא יֶחְסַר
עַד מָחָר?
יְהוּדִי נוֹדֵד / טוּבִי סוֹפֵר
בְּצִנְצֶנֶת שְׁקוּפָה צוֹמֵחַ עַל שֻׁלְחָנִי
יְהוּדִי נוֹדֵד
עַל שָׁרָשָׁיו וַעֲנָפָיו.
לְלֹא אֲדָמָה
רַק אוֹר וּמַיִם וְחַלּוֹן לַשָּׁמַיִם.
דְּבוֹרָה שֶׁחַיֶּיהָ בִּדְבַשׁ / טוּבִי סוֹפֵר
דְּבוֹרָה שֶׁחַיֶּיהָ בִּדְבַשׁ נִקְלְעָה אֶל חַדְרִי.
אָמַרְתִּי לָהּ: "הִנֵּה חַלּוֹנִי פָּתוּחַ
לְפָנַיִךְ, וּמֵעֶבְרוֹ – כָּל שְׂדוֹתַיִךְ,
שׁוּבִי אֲלֵיהֶם, פֶּן תַּעַקְצִינִי וּתְשַׁלְּמִי בְּחַיַּיִךְ,
הַאֲמִינִי, עֲדִיפִים הַדְּבַשׁ וּמֶרְחָבַיִךְ".
לְרֶגַע עוֹד זִמְזְמָה הַדְּבוֹרָה מוּל עֲצִיצַי.
הִיא פָּרְשָׂה אֶת כְּנָפֶיהָ וּפָרְחָה אֶל שָׁמֶיהָ.
שׁוֹשַׁנָּה לְבָנָה / טוּבִי סוֹפֵר
"הַיּוֹם הֵחֵלָּה פְּרִיחַת הַשּׁוֹשַׁנָּה הַלְּבָנָה",
אֲנִי רוֹשֵׁם בְּיוֹמָנִי
וּמַמְלִיץ לְעַצְמִי
לָשֶׁבֶת הַשָּׁבוּעַ יוֹתֵר
בְּחֶבְרַת פִּרְחֵי הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלִּי
כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת טִבְעוֹ שֶׁל הַיֹּפִי:
לְהַבְלִיחַ
וּלְהֵעָלֵם.
מַרְצִיפָּן / טוּבִי סוֹפֵר
אַחֲרֵי שָׁנִים
לָמַדְתִּי לְהַגִּיד "כֵּן".
כֵּן – לְמַרְצִיפָּן מְסֻכָּר,
לְחִיּוּךְ
שֶׁל
זָרִים בַּתּוֹר לַכַּסְפּוֹמָט,
לְמִלִּים שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי,
לְמוּזִיקָה אַחֶרֶת,
לְאִשָּׁה שֶׁמְּסַפֶּרֶת,
וְיֵשׁ לִי עוֹד רְשִׁימָה אֲרֻכָּה.
כֵּן, תּוֹדָה.
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן 35
הִשְׁלַכְתִּי
תִּקְוָה גְּדוֹלָה שֶׁלִּי
לַפַּח
וְאַחַר כָּךְ
נִדְרְשׁוּ לִי שָׁנִים
כְּדֵי לְחַלֵּץ אוֹתָהּ
וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ
לָשׁוּב
וְלָשֶׁבֶת עִמִּי אֶל הַשֻּׁלְחָן.
רְכוּשׁ נָטוּשׁ / טוּבִי סוֹפֵר
אֲנָשִׁים נוֹטְשִׁים זֶה אֶת זֶה
בְּשִׂיחַת טֵלֵפוֹן, בְּהוֹדָעַת אֵס־אֵם־אֵס,
לִפְעָמִים מִבְּלִי לְהַגִּיד מִלָּה.
הֵם קָמִים וְהוֹלְכִים
מִפְּגִישָׁה בְּבֵית קָפֶה,
מִשִּׂיחָה בַּמִּטְבָּח.
עוֹזְבִים בִּטְרִיקַת דֶּלֶת
כְּשֶׁהַחַלּוֹן עֲדַיִן פָּתוּחַ, וְהָרוּחַ...
הֵם עוֹזְבִים אַחֲרֵי דַּקָּה
וְלִפְעָמִים אַחֲרֵי שָׁנִים.
לִפְעָמִים הֵם צוֹדְקִים,
לִפְעָמִים הֵם טוֹעִים.
אֲנָשִׁים נוֹטְשִׁים
אֶת יַלְדֵיהֶם
אֶת הוֹרֵיהֶם
אֶת אֱלוֹהִים.
הֵם נוֹטְשִׁים
דִּירוֹת, מִשְׂרוֹת, חַיּוֹת מַחְמָד
לִמּוּדִים, פְּחָדִים
הֶרְגֵּלִים רָעִים
מְכוֹנִית יְשָׁנָה, תִּקְוָה
אוֹ אֲפִלּוּ מַחְשָׁבָה עַל אַהֲבָה.
אֲנָשִׁים נוֹטְשִׁים וְנִנְטָשִׁים
בֹּקֶר וְעֶרֶב וְלַיְלָה
וְגַם
לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר.
עַל בְּלִימָה / טוּבִי סוֹפֵר
הַכֹּל עוֹמֵד עַל בְּלִימָה:
הַחַיִּים, הָאַהֲבָה, הָאֹשֶׁר.
וְאִם לְדַיֵּק:
עַל בְּלִימֹנֶת.
פְּגִישַׁת רַדְיוֹ / טוּבִי סוֹפֵר
לרון נשיאל
"נִפָּגֵשׁ כָּאן גַּם מָחָר",
אוֹמֵר שַׁדְרַן הָרַדְיוֹ לְמַאֲזִינָיו
בְּתֹם תָּכְנִיתוֹ
וְנוֹטֵל אֶת יַלְקוּטוֹ.
בֶּאֱמֶת? כֻּלָּנוּ? וְגַם הוּא?
וְאִישׁ מִן הָעוֹלָם לֹא יֹאבַד?
וְאִישׁ מִמַּאֲזִינָיו לֹא יֶחְסַר
עַד מָחָר?
יְהוּדִי נוֹדֵד / טוּבִי סוֹפֵר
בְּצִנְצֶנֶת שְׁקוּפָה צוֹמֵחַ עַל שֻׁלְחָנִי
יְהוּדִי נוֹדֵד
עַל שָׁרָשָׁיו וַעֲנָפָיו.
לְלֹא אֲדָמָה
רַק אוֹר וּמַיִם וְחַלּוֹן לַשָּׁמַיִם.
דְּבוֹרָה שֶׁחַיֶּיהָ בִּדְבַשׁ / טוּבִי סוֹפֵר
דְּבוֹרָה שֶׁחַיֶּיהָ בִּדְבַשׁ נִקְלְעָה אֶל חַדְרִי.
אָמַרְתִּי לָהּ: "הִנֵּה חַלּוֹנִי פָּתוּחַ
לְפָנַיִךְ, וּמֵעֶבְרוֹ – כָּל שְׂדוֹתַיִךְ,
שׁוּבִי אֲלֵיהֶם, פֶּן תַּעַקְצִינִי וּתְשַׁלְּמִי בְּחַיַּיִךְ,
הַאֲמִינִי, עֲדִיפִים הַדְּבַשׁ וּמֶרְחָבַיִךְ".
לְרֶגַע עוֹד זִמְזְמָה הַדְּבוֹרָה מוּל עֲצִיצַי.
הִיא פָּרְשָׂה אֶת כְּנָפֶיהָ וּפָרְחָה אֶל שָׁמֶיהָ.
שׁוֹשַׁנָּה לְבָנָה / טוּבִי סוֹפֵר
"הַיּוֹם הֵחֵלָּה פְּרִיחַת הַשּׁוֹשַׁנָּה הַלְּבָנָה",
אֲנִי רוֹשֵׁם בְּיוֹמָנִי
וּמַמְלִיץ לְעַצְמִי
לָשֶׁבֶת הַשָּׁבוּעַ יוֹתֵר
בְּחֶבְרַת פִּרְחֵי הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלִּי
כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת טִבְעוֹ שֶׁל הַיֹּפִי:
לְהַבְלִיחַ
וּלְהֵעָלֵם.
מַרְצִיפָּן / טוּבִי סוֹפֵר
אַחֲרֵי שָׁנִים
לָמַדְתִּי לְהַגִּיד "כֵּן".
כֵּן – לְמַרְצִיפָּן מְסֻכָּר,
לְחִיּוּךְ
שֶׁל
זָרִים בַּתּוֹר לַכַּסְפּוֹמָט,
לְמִלִּים שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי,
לְמוּזִיקָה אַחֶרֶת,
לְאִשָּׁה שֶׁמְּסַפֶּרֶת,
וְיֵשׁ לִי עוֹד רְשִׁימָה אֲרֻכָּה.
כֵּן, תּוֹדָה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.