ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב
חגית הלפרין, מצוותא עד מִלוא: פריחתם ושקיעתם של מועדוני התרבות 1946-1981, רסלינג, 2025, 364 עמודים
מחקרים רבים הוקדשו לבחינת הגורמים השונים שהובילו להתערערות ההגמוניה של תנועת הפועלים הישראלית. ייחודו של הספר משתקף מהשילוב, הנדיר, בין שני היבטים המעניקים לגוון של דרמה היסטורית. האחד, בא לביטוי בעצם התייחסותה של הכותבת למגוון התמורות הנזכרות - הרעיוניות, המפלגתיות, הפוליטיות, החברתיות והתרבותיות - כפי שמשתקפים מתהליך עלייתם ושקיעתם של מועדוני התרבות המפלגתיים. האחר, בעל גוון רגשי ואפילו טרגי, מוקדש לתיאור דמותם של מנהלי מועדוני התרבות, שבמידה רבה נדרשו להכריע בין המחויבות לאידיאל הרעיוני-מפלגתי לבין המחויבות לקיומו של המועדון שחייבה את התאמתו למציאות החברתית והתרבותית המשתנה.
כל אחת מארבעת מפלגות הפועלים - מפ"ם, מפא"י, אחדות העבודה ומק"י - הקימה מועדון תרבות משלה. אולם, עיקר הדיון בספר מוקדש למועדונים שהקימו שתי תנועות הפועלים המרכזיות. האחד, הוא ה'מועדון לתרבות מתקדמת', שהוסב בהמשך ל'מועדון צוותא', שהוקם ביוזמת מספר תנועות שהתגבשו לימים במסגרת מפ"ם, ואשר נוהל לראשונה על ידי אברהם שלונסקי. האחר, הוא 'מועדון 'מלו"א', שהוקם ביוזמת מפא"י, בהנהלתם של הסופר יעקב הורביץ וישראל כהן, עורכו המיתולוגי של כתב העת 'הפועל הצעיר'.
מבעד לסיפורם של שני מועדוני התרבות המפלגתיים משתקפים, למעשה, תמורות החברתיות והרעיוניות שהתחוללו בה, כפי שמשתקפים בדמותם של שני אידיאליסטים: אברהם שלונסקי, איש מפ"ם, וישראל כהן, איש מפא"י, שהתמודדו, כל אחד בדרכו, עם 'החלום ושברו'. אם שלונסקי ביטא את כאבו במילים הרי שכאבו של כהן משתקף במאבקו העיקש, הסיזיפי, להמשך קיומו של המועדון כנגד כל הסיכויים. הלפרין איננה מודדת את תכני התרבות שהחליפו את אלו שהתקיימו במועדוני התרבות, לשבט או לחסד. אולם, היא מצביעה על עובדה שאין חולק עליה ולפיה עצם ההכרה הפוליטית בחשיבות קיומם של מועדוני תרבות ביטאה הכרה בחשיבותו של איש הרוח. ולחילופין, לעניות דעתי, את שקיעת מועדוני התרבות סימנה את שקיעת מעמדם וחשיבותם של אנשי הרוח בחברה הישראלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.