על ספרה של אודיה רוזנק: בוא לקק אותי

נחמה סימן טוב

אודיה רוזנק, בוא, לקק אותי, הוצאת מרום תרבות ישראלית 2020, כריכה קשה, 107 עמ'.

לא כל כותבי השירה נולדו עם תסמונת של דכאון, ודכאון הוא לא בהכרח כלי העבודה של כותבי השירה. אבל, כן, אודיה רוזנק מעידה על עצמה שהיא סובלת מדכאון. מצד שני לדבריה, היא בעלת תחושה נרקיסיסטית ועם בטחון עצמי, שהיא טובה בכתיבה.

במקום "משוררת", היא קוראת לעצמה "חומדת". משוררת, לדבריה, איננו מקצוע.

כמי שלמדה קולנוע היא מגדירה את שירתה ככתיבה קולנועית, ואת עשייתה הקולנועית – ככתיבה פיוטית.

נושאי כתיבתה הם אהבה אובססיבית, בלתי מושגת לגבר, אמה - ממנה נתייתמה כשהיתה בת 7 ומבט חברתי סוציאלי, מתחתית המקום בו היא נמצאת.

עלילות גלגמש: עיבוד של ש. שפרה לילדים

ד"ר מירי ברומר. אוניברסיטת חיפה

עלילות גלגמש. סיפרה: ש. שפרה. ציורים: מנשה קדישמן, בלהה קדישמן. עם עובד 2004

* את הטקסט המלא תוכלו למצוא ב״פרויקט בן יהודה״. 

את האפוס השומרי-אכדי הנפלא "עלילות גלגמש" הכרתי מקריאת "בימים הרחוקים ההם – אתנולוגיה משירת המזרח הקדום" שתרגמו וערכו ש. שפרה ויעקב קליין (עם עובד 1996). הרבה השוואות נערכו בין התרומה המסופוטמית העתיקה למקרא וליצירה ההומרית ואין ספק שהאנתולוגיה הזו ראויה לקריאה וכתיבה עליה בפני עצמה.

סקירות ספרים תשפ״א 2021

נחמה סימן טוב, על: אודיה רוזנק, בוא, לקק אותי

ד״ר מירי ברומר, על: ש. שפרה, עלילות גלגמש

חגי קמרט, על: יהושע בן-ציון, סיפור מספרו ׳קץ הפלאות׳

 

ד״ר חגי משגב, על: אריך קסטנר, על האבדון

ד״ר צביה רחימי-שפרן, על: אמיר השכל, הסוהר מבלוק 11

ד״ר עדי אמסטרדם, על: הפרוטוקולים של זקני ציון

ד״ר לאה מזור, על: דרור משעני, האיש שרצה לדעת הכל

פרופ׳ יאירה אמית, על: דוד אסף: שיר הוא לא רק מילים – פרקי מסע בזמר העברי

חגי קמרט, על: מיכל סנונית: ציפור הנפש

משה שניצר, על: אולריך בושוויץ, הנוסע

עדי אביטל-רוזין, על: צביקה ניר: אלוהי התשוקות הבוערות

שוקי לבנון, על: רחל גלבוע, מסעותי עם יוליקה

ד״ר לאה מזור, על: יאיר לפיד, הגיבורים שלי: ארבע הרצאות תנ״כיות

על הסיפור: ״לדינו של מוכר בורקס בפלורנטין״ מאת בן-ציון יהושע

חגי קמרט, סופר ומשורר

יהושע בן-ציון, ״לדינו של מוכר בורקס בפלורנטין״, מתוך: קץ הפלאות: עשרים וארבעה סיפורים, הוצאת ספרי ניב, תשפ״א 2021, 256 עמודים

א. כללי

אנו מכירים במושג תאודיציה - הצדקת הדין. היינו קבלת הדין כגזרת שמים בהנחה שמעשי האל רק נכונים וטובים הם. אלא מאי? מול התאודיציה עומד אחד היצרים החזקים של האדם והוא ייצר הקיום. שני כוחות מנוגדים; האחד נובע מהמצב הפיסי השני מהמישור הרוחני. שני הכוחות המנוגדים האלו סובבים בסיפור העממי וניכרים יפה בסיפורים היפים שבספר הפלא "קץ הפלאות“ של יהושע בן ציון (2021). קבלת הדין מול היאחזות בקרני המזבח, היינו באמונה העממית שיכולה אולי להפר את הדין או להקל ממנו. זו האמונה הקשורה בעולם המיסטיקה, תורת הסוד, המסתורין, קמעות למיניהם, מים קדושים, ומה עוד נאמר; חביבים אשליות!

ספרו של אריך קסטנר, ׳על האבדון׳: מלחמת העולם השנייה כבר באופק

ד״ר חגי משגב, האוניברסיטה העברית, מכללת הרצוג ומכללת גבעת וושינגטון

אריך קסטנר, אל האבדון, תרגמה מגרמנית והוסיפה הערות ואחרית דבר: אילנה המרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים, בני ברק, תש״ף 2020, 216 עמודים

בהקדמתו לספר, שהמו"ל סירב לפרסם, מגדיר אריך קסטנר את ספרו כספר שאין בו עלילה, אין שיא, אין פתרון, אין גיבורים, אין פואנטה. ודווקא כך הוא רצה לכתוב אותו. בדיוק כך מתנהלים גיבורי הספר. הם נזרקים מתחנה לתחנה במשחק האורות האדומים של ברלין ערב עליית הנאצים; הגיבור מפוטר מעבודתו כפירסומאי בחברת סיגריות (הוא בעל תואר שלישי בספרות), וחייו חסרי התכלית עוברים במעבר ממועדון מפוקפק אחד למשנהו, בשיטוטים בעיר עם חברו הטוב לבודה, גם הוא אקדמאי מתוסכל שעדיין שוקד על מחקרו ומקווה להתקבל לעולם האקדמי, ושניהם מעוררים מהומות, נקלעים למהומות, ומעבירים את זמנם בין מועדוני זימה מכל הסוגים. קשרים נוצרים ונפרמים, באופן סתמי לגמרי. אהובתו של הגיבור נוטשת אותו לטובת מפיק שמבטיח להכניס אותה לחיי הזוהר דרך מיטתו. התלישות נוכחת בכל מקום. העבר גם הוא נוכח: אמו הדואגת של פביאן, עוגן רגשי נאמן, רק מגבירה את תחושת הניכור, במיוחד בהשוואה להוריו המנוכרים והאמידים של לבודה.

על הסוהר ששירת בגיהנום שבתוך גיהנום בבלוק 11

ד״ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

על: אמיר השכל, הסוהר מבלוק 11, הוצאת שורשים, יבנה תשע“ב 2012

" תא"ל במילואים, אמיר השכל, טייס חיל האוויר הישראלי וחוקר השואה, התחקה, צעד אחר צעד, אחר סיפור חייו המדהים של יעקב קוזלצ'יק. בספר זה הוא פורס לפני הקורא, ביסודיות של בלש היסטורי, דמות יוצאת דופן גם בהקשר הלא ייאמן של גורל יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. במהלך התחקיר, בישראל, בפולין ובגרמניה, נחשף השכל לעוד ועוד הפתעות. תוצאותיהן הביאו אותו, בסופו של דבר, להקים בקריית שאול מצבה על קברו של האיש, שמעולם לא הכיר" (המערכת).

הכחשת השואה החדשה והפרוטוקולים של זקני ציון

ד״ר עדי אמסטרדם, המכללה האקדמית לחינוך ע״ש דוד ילין

עדי אמסטרדם, הפרוטוקולים של זקני ציון: נוסח עברי מואר ומבואר ללימוד ולמחקר על פי המהדורה שפורסמה בהוצאת Beckwith Company, ניו יורק 1920, הוצאת דרורים, ירושלים תשע"ו 2016, 160 עמודים

לפני זמן מה, התכתבנו, לאה ואני בעקבות פרסום רשומה לזכרו של סבי ביום השואה והגבורה: ציורי השואה של אהרן אמסטרדם שעלה ארצה אחרי יסורי מחנות ההשמדה והמוות בהתכתבות זו, ביקשה ממני לאה לכתוב טור לגבי הספר שתרגמתי – "הפרוטוקולים של זקני ציון", וחשיבותו לימינו.

הרגשתי בתור "בעל עניין" ולא "בעל דעה". אכן, יש מה לכתוב על הנושא: "הפרוטוקולים של זקני ציון" ממשיך להיות ספר פופולארי ברחבי העולם, ואחד מתוצרי הלוואי שלו, הכחשת השואה, צובר פופולאריות רבה בעידן הרשתות החברתיות והדיס-אינפורמציה.

על הרומן ״חזרה״ מאת יואב בר-חיים

אילן גל-פאר , בן למשפחה מוותיקיי היישוב, מורה באוניברסיטאות בקנדה ובארץ. חוקר תולדות ארץ-ישראל.

יואב בר-חיים, חזרה, הוצאת "עמדה", תל אביב תשע״ג 2013, 732 עמודים

הנושא המרכזי של הרומן "חזרה" הוא עצם החזרה, וזאת בריבוי משמעויותיה. ראשית, הרומן מתייחס למסורת הקלאסית של ה"נוסטוס", של חזרתו ארצה של הגיבור, גיאוגרף ואדריכל בן 38, לאחר שהותו באנגליה ובאפריקה. אולם תוך כדי חזרתו, משתדל אף למצוא פשר בחייו, לחזור ולהתחבר שוב אל עברו, כולל גם אל קשריו בעבר עם נשים (שבאחד מהם הוא שקל גם חזרה בתשובה). הוא מצוי בעיצומו של סיום חיבורו של ספר על העיוּר באפריקה, כחלק מניסיונו רב-השנים לתור אחר העקרונות שלדעתו עשויים ליצור סביבת מגורים שתתמוך בחברה אנושית טובה יותר המביאה סיפוק ושלמות לכל חבריה. כתיבת ספר זה משמשת אחד הצירים העיקריים ברומן. בהיותו של הגיבור מרצה באוניברסיטה חדשה בארץ (שקיומה מוטל בספק) ואינטלקטואל, מתאר הספר גם את מחשבותיו, הגיגיו והתענינויותיו בנושאים למדניים. ניתן לשייך את הרומן לסוגה של "הרומן האוניברסיטאי", סוגה לא מוכרת כל כך בספרות העברית, יחד עם כך גם לסוגת הרומן הפסיכולוגי.

האיש שרצה לדעת הכל של דרור משעני

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

דרור משעני, האיש שרצה לדעת הכל, הוצאת אחוזת בית, משכל הוצאה לאור, 2015

״האיש שרצה לדעת הכל״ מקוטלג כ״ספרות בלשית״. כמקובל בסוגה הזאת, העלילה מתחילה בגילוי גופה, והמתח נובע מסקרנות הקורא לזהות את רוצחה. הדמות הראשית הוא תמיד בלש הפותר את התעלומה, באמצעות מסירותו למשימה וחריפות שכלו, לקראת סוף הספר. העלילה סובבת סביב מאמציו לפענח את התעלומה. הספר מפזר רמזים שמאתגרים את הקוראים ומעודדים אותם לנסות לגלות את הרוצח/ת. הספרות הבלשית קרובה לספרי הריגול. הסוגות הקרובות הללו מיוצגות בשפע בספרות הכתובה, ועוד יותר מכך בקולנוע ובטלוויזיה.

שיר הוא לא רק מילים - על ספרו של דוד אסף

פרופ' יאירה אמית, אוניברסיטת תל אביב

עם עובד

אסף דוד, שיר הוא לא רק מילים – פרקי מסע בזמר העברי, הוצאת ספרים עם עובד, תל אביב 2019

אהבתו של דוד אסף לזמר העברי נגלתה לי בשתי דרכים:

הדרך האחת היא הבלוג "עונג שבת" (עונ"ש), שאותו הוא כותב ועורך מזה כ-10 שנים, ובו לדבריו הוא מפרסם "כל דבר הנוגע ליהודים בפרט וענייני מדינה, ספרות ומדע בכלל, ובמיוחד דברים של מה בכך, דברי הבאי, הבל ושטות". משום אהבתו לזמר העברי הוא ייחד בבלוג מדור שנקרא "גלגולו של ניגון", ובו התפרסמו למעלה ממאה רשימות שהוקדשו למחקר מעמיק בשירי הזמר שנבחרו על-ידו. במחקר על השירים הוא שיתף, למשל, את חוקר הזמר העברי אליהו כהן, את הפזמונאי דן אלמגור ואחרים. ואם לא די בכך גם צרף ביצוע או מספר ביצועים לשירים, וכך מחזיר לנו ניגונים שזנחנו.

על ציפור הנפש של מיכל סנונית

חגי קמרט, סופר ומשורר

מיכל סנונית, ציפור הנפש, איור: נעמה גולומב, 1985, 40 עמודים

מבוא קצר

מצאתי לפתוח ולומר שלדעתי הילד שבנו חי וקיים בנו משחר ילדותנו, ואפשר לומר עד סוף ימינו. נכון, שבחלוף השנים נסתר הוא, לפעמים קורץ קריצה שובבת, לפעמים מציץ פוגע וחוזר למקומו, לפעמים מגיח במלוא הדרו. נכון שבמרוצת הזמן כאשר בגרנו אנו מתגעגעים אליו ורוצים לחוות אותו מדי פעם. אך מציאות קיימת לא תמיד מאפשרת זאת.

הפיצוי לכך או ההתרפקות והביטוי לכך ניתן בכתיבה, היינו בספרות: כך יוצא ואנו כותבים את ילדותנו במבט בוגר. ולפיכך לכתיבה הילדותית, לכאורה, יש לא אחת היבט אמביוולנטי. ראו למשל את הספר הנסיך הקטן של אנטואן 'דה סנט אכזופרי. ספר ילדים שברובד השני שלו ישנם רעיונות והיבטים על החיים, בכללותם אהבה

וימש חושך: על ספרו של בושוויץ - הנוסע

משה שניצר, משורר, עיתונאי ועורך

הוצאת אחוזת בית

אולריך בושוויץ, הנוסע, מגרמנית: נועה קול. הוצאת אחוזת בית, תל אביב תש"ף, 2019.

וימש חושך

שוו בנפשכם איש עסקים מכובד, ממוצא יהודי, פטריוט גרמני שדרכו נהירה לו, המקיץ משנתו בפתאום ביער עבות. באפלה המתעבה והביטחון הנקלש הוא נקלע לדרך ללא מוצא, ההולכת וסוגרת עליו כיד גורל מצמיתה. כך נגזר על אוטו זילברמן, גיבורו הספרותי של "הנוסע" לאולריך בושוויץ (מתחרז עם אושוויץ).

על הבצל, המשמעות והמשמעותיות האלהית: על ספרו של צביקה ניר - אלהי התשוקות הבוערות

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים [1]

הקיבוץ המאוחד

צביקה ניר, אלהי התשוקות הבוערות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, 127 עמודים

עַל הַבָּצָל, הַמַּשְׁמָעוּת וְהַמַּשְׁמָעוּתִיּוֹת הָאֱלֹהִית

הטיעון המרכזי, שבכוונתי להציג במאמר בקורת זה, מבקש לכוון לכך שבין הטקסטים השיריים שנכתבו עד כה על המשמעות האלוהית אין אולי משמעות אחת שמשתווה לשירת צביקה ניר מבחינת השפעתה על הקורא הפוטנציאלי. סביר בוודאי להניח שהמשמעות האלוהית של ניר פועלת במכוון כנגד המשמעויות המסורתיות שנכתבו עוד מאז שהאנושות זוכרת את עצמה, ומאז שהפילוסופיה של הדת תהתה ושאלה, עסקה והתחבטה בסוגיית קיומו של אלוהים. מי הוא? מה הוא? מה טיבו? היכן הוא נמצא? מה כוחותיו? והאם הוא, בכלל, קיים?

על ׳מסעותי עם יוליקה׳ של רחל גלבוע

שוקי לבנון, עתונאי ודובר לשעבר של התנועה לאיכות השלטון

רחל גלבוע ,מסעותי עם יוליקה, הוצאת ספרי ניב 2021

"אני לא מאמינה שאני כבר מתקרבת לגיל שבעים! עיני דהו. אפי נשר בחלקו וגופי נעשה קשה וסדוק. הכתמים היפים שעיטרו את גופי אינם. נותרו מהם רק גבשושיות".

לא. הדוברת אינה אשה מבוגרת שעברה לא מעט בחייה. הדוברת היא בובת ג'ירפה עשויה מגומי בגובה כחמישה עשר סנטימטר שהוטמנה בכיסה של יוליקה,  ילדה יהודית קטנה בת שש ערב בריחת המשפחה מהונגריה עם פרוץ המרד ההונגרי ברוסים לאחר מלחמת העולם השניה. יוליקה, היום רחל גלבוע, מורה וותיקה תושבת עתלית. לאחר שנים רבות בהן קינן בליבה הרעיון לתעד את תולדות משפחתה, בחרה בדרך בלתי שגרתית מרתקת ומענינת להעלות על הכתב את סיפור עליית המשפחה ארצה לפני יותר משישים שנה דרך עיני בובת הגי'רפה שלוותה אתה כל אותו מסע ובשנותיה הראשונות בארץ.

מי חוסל? על-ידי מי חוסל? ספרו של חתן פרס נובל לספרות, אימרה קרטס - חיסול

שולה ברנע, סופרת ומשוררת

הוצאת רימונים

אִימְרֶה קֶרְטֶס, חיסול, תרגם מהונגרית וצירף אחרית דבר: רמי סערי, הוצאת רימונים, גבעתיים תשפ״א 2021, 167 עמודים

״חיסול״ הוא ספרו האחרון של הסופר ההונגרי-היהודי אִימְרֶה קֶרְטֶס  (2016-1929) שזכה בשנת 2002 בפרס נובל לספרות. הספר ראה אור בהונגרית בשנת 2003, וב-2021 ראה אור בתרגום לעברית. 

ספרו הראשון של קרטס, "ללא גורל" התפרסם בשנת 1975 ועסק בחוויותיו כנער בשואה. ב-1944, בגיל 15, גורש על ידי הנאצים לאושוויץ-בירקנאו ולאחר מכן לבוכנוואלד. ״ללא גורל״ תורגם לעברית על-ידי מרים אלגזי, ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1994.

אורי צבי גרינברג מציג את תפיסתו השירית

בלפור חקק, משורר

אורי צבי גרינברג כלפי תשעים ותשעה הוצאת הקבה"מ 1978 

אורי צבי גרינברג, כלפי תשעים ותשעה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1978, מהדורה מקורית: הוצאת סדן, 1928

כדי להבין את הספר "כלפי תשעים ותשעה" שכתב אורי צבי גרינברג (להלן: אצ״ג), יש להכיר את הרקע האישי שלו. הוא נולד כבן של האדמו"ר מגלינא, ואמו היה לה ייחוס לרבי אורי "השָׂרף מסטרליסק", שהמשורר נקרא על שמו. הוא נולד בשנת 1896, ובהיותו בן 22 חוותה המשפחה פוגרום קשה ביהודים (1918), והיא ניצלה בנס. הוא כתב דברים קשים שבהם חזה שיהודי אירופה ברובם יושמדו. בשנת 1924 עלה לארץ (בימים של העלייה השלישית), ופרסם יצירותיו בביטאוני תנועת הפועלים, בעיקר ב"הפועל הצעיר", ועם הזמן ב"דבר". עם הזמן, תגובותיו היו מנוגדות להשקפות של המחנה הסוציאליסטי, הוא הפך אז לדובר המחנה הרביזיוניסטי, וגם ביצירותיו הביע עמדות לאומיות. הוא נפטר בגיל 85, בה' באייר תשמ"א- 1981. ובימים אלה מלאו 40 שנה למותו.

גשם הכוכבים או: הדמעות של סן לורנסו

מימי יעקבי - חוקרת תרבות

הוצאת כרמל

חוליו לימסארס, גשם הכוכבים, מספרדית: רמי סערי, הוצאת כרמל, ירושלים 2020, 224 עמודים

״הדמעות של סן לורנסו״ הוא שמו המקורי של הספר, אשר תורגם מספרדית בכישרון רב ובשפה פיוטית בידי רמי סערי, שאף זיכה אותנו באחרית דבר מאירת עינים.

אב ובנו מבלים לילה על חוף ים קסום באי איביסה (Ibiza ) 'החבויה במפרץ שלה כמו אלמוג ענק'. הם צופים במטאוריטים - כוכבים נופלים: 'כוכב אחד', ו'עוד אחד...', ו'עוד אחד...' נקראים פרקי הספר.

בית מקרא סו (תשפ״א), חוברת א: תוכן העניינים וביקורות ספרים

בית מקרא סו (תשפ״א), חוברת א, הוצאת מוסד ביאליק

כתב עת לחקר המקרא ועולמו

ת ו כ ן  ה ע נ י י נ י ם

יגאל בלוך ונתן וסרמן, בין דם לדמים בחוקי המקרא ובמכתבי מארי

גרשון גליל, יציאת מצרים בספר יהושע

יאירה אמית, שאול אצל בעלת האוב (שמואל א' כח) – פרשנות אחרת

על הספר ׳שום גמדים לא יבואו׳ של שרה שילה

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

עם עובד

שרה שילה, שום גמדים לא יבואו, הוצאת עם עובד, תל אביב תשס"ו 2005

'שום גמדים לא יבואו', זאת מה ששומעת סימונה דדון בלי הרף במעון שהיא סייעת בו. שום גמדים לא יבואו, עלייך, עליכן, לעשות את מלאכתכן, אל תצפו לנסים. וכך אנו למדים על מצבה של סימונה, זו אשר, עם מותו הפתאומי של בעלה, עברה באחת ממעמד של יפהפיית העיירה, נשואה למסעוד האהוד והמצליח, למעמד של אלמנה קשת יום, שעליה לפרנס את ארבעת ילדיה, ועליהם נוספו התאומים שנולדו כבר ללא אב, והם משוכנעים שאחיהם הגדול הוא אביהם.

על ספרה של ריטה: צ'אדור נוטף מי גשם

 נויה שגיב, דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב ומרצה למקרא

הוצאת מודן

ריטה יהאן-פרוז, צ'אדור נוטף מי גשם, הוצאת מודן 2021

התרגשתי להכיר סופרת צעירה ומבטיחה, שפרסמה לפני חודשים ספורים את ספרה הראשון למבוגרים: "צ'אדור נוטף מי גשם". ריטה יהאן-פרוז, מגוללת בחן ובהומור סיפורים מילדותה בטהרן ומתקופת העליה לארץ. סגנון הספר הוא " מֶמוּאָר"- ספר זכרונות, אבל נדמה לי שהוא הרבה מעבר לזכרונות פרטיים של ילדה אחת, אלא קול שצריך להישמע. לא רק "קול א'" במקהלה, כפי שקבע המורה למוזיקה כאשר נבחנה העולה החדשה למקהלה וגרם לה לראשונה להרגיש שייכת, אלא קול שמעז לדבר על חוסר השייכות.

בחג הספר העברי תועלנה לבלוג שפע המלצות ספרים