דניאל טופז
|
לא באתי לכאן, כדי לספר לכם שכבר בגן, כשכולם רצו להיות שוטרים, טייסים וכבאים אני רציתי להיות מורה. ולא בגלל שאני חושש שלא תאמינו לי. אלא בגלל שזה יהיה פשוט שקר גס. אני חושב שנכון יהיה לומר שתחום החינוך בחר בי יותר ממה שאני בחרתי בו. את המסע שלי באקדמיה התחלתי בלימודי מדעי המחשב ואני מניח שרובכם יכולים להבין מדוע. לאחר שנה הרגשתי שאני לא מסוגל יותר לעשות שקר בנפשי וחיפשתי לי תחום אחר. אז הגיע לידיי עלון פרסום של תוכנית "רביבים". קראתי ואמרתי לעצמי מעניין!!! אבל מה להיות מורה? ועוד לתנ"ך? הגעתי למפגש ביום הפתוח כמוכם, והופתעתי לפגוש סביבי חבורת אנשים איכותיים ורציניים שיכולים להשתלב בקלות בכל תחום באקדמיה ובכל זאת בחרו להיות אנשי חינוך. פתאום התפתח שם שיח שלא מאפיין כלל את החברה הישראלית אותה הכרתי אני, לפחות עד לרגעים אלו. נזרקו לחלל החדר משפטים ומושגים כמו: ערכים, השינוי האמיתי מתחיל בחינוך, עיצוב זהות, עתיד החברה הישראלית, יהדות חילונית, יהדות כתרבות ותסלחו לי על הגסות אבל אני זוכר שמישהו אמר אפילו ציונות. וכך החלטתי להישאר בין חבורת ההוזים ויחד נרשמנו לתוכנית.



































