על הספר ״נגד הזרם, דפי חיי״ של שרה שטרסברג-דיין

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

הוצאת פיוטית

שרה שטרסברג-דיין, נגד הזרם, דפי חיי: (מונטווידאו, בואנוס איירס, ירושלים) עורכת: דבורה שיץ, הוצאת פיוטית , נתניה תשפ״א 2021, 352 עמודים

א. מבוא

באחד הערבים של ירושלים שלנו, פגשתי באישה מדהימה שרה שטרסברג–דיין שמה. זה היה ערב בו התכנסנו אנחנו סופרים ומשוררים לעניין השקה של סיפרה ןשל ספרה של תפארת חקק. לאחר דיבורי הכירות הגישה לי שרה את ספרה כשי ואני אז אמרתי אקרא ואכתוב והנה באתי כאן למילוי התחייבותי הנעימה.

הספר הוא ספר ביוגרפי וכל שאומר מפרטי הספר אגרע מהנאת הקורא. אז איך אפשר לכתוב על ספר מבלי להוציא את לבבו ממנו? אז ככה:  המחברת היא אשת אשכולות שהפיקחות נובעת מעיניה והעדינות מפיה. מאוד ידידותית ואוהבת אנשים. כמה טוב וכמה נעים לפגוש באישה נעלה, שמדברת אתך כאילו שאתם חברים מזה שנים רבות. היש יפה מזה?

מה לעשות עם השירים על האיילות בלילות? על שירי הילדים של לאה גולדברג

נויה שגיב – דוקטורנטית לספרות החוקרת את שירתה של גולדברג, וסופרת ספרי ילדים

הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים

גדעון טיקוצקי (עריכה, פרשנות ואחרית-דבר), לאה גולדברג - כל שירי הילדים, א-ב, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים, 2023

מה לעשות עם השירים על האילות בלילות?

אין שביל, קטע דרך או משעול בילדות שלנו, בהורות שלנו, בסבתאות שלנו, בדודאות שלנו, בה לא התרפקנו על יצירה של לאה גולדברג לילדים. לאה גולדברג החלה את הכתיבה שלה לילדים במקרה ממש, כאשר יצחק יציב, עורך 'דבר לילדים', שאל אותה אם היא כותבת לילדים. היא ענתה לו "לא" והוא ענה לה: "אז תתחילי". וכך נולד "פילי הקטן". משם נולדו אינסוף יצירות: המפוזר מכפר אז"ר, ידידי מרחוב ארנון, מה עושות האיילות, כובע קסמים, אלה קארי הילדה מלפלנד, ערב מול גלעד, דירה להשכיר וכמובן פזמון ליקינתון. וזוהי רק רשימה חלקית ואקראית. יצירות שהן חלק בלתי נפרד מרגעי הקסם, רגעי הנים לא נים, בהם רק הילד והמבוגר קיימים. מנורת לילה קטנה מאירה את היקום המכוסה בשמיכה, והמילים לאט לאט נמסות אל תוך השינה.

על ספרו של בן-ציון יהושע - שתיקת התרנגול

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

בן-ציון יהושע, שתיקת התרנגול: רומן, הוצאת אסטרולוג, הוד השרון 2002, 398 עמודים

א. פתיחה

אקדים ואומר שאין אני נכנס לפרטים כדי לא לגלות אף לא טפח מהספר הטוב הזה, כדי לא לגזול מהנאתו של הקורא. ובכן כך: בן-ציון יהושע הוא לא רק מספר נפלא, אלא גם אומן השפה העברית, היודע ללהטט במילותיה במשפטיו הססגוניים, המדויקים, השקולים, שכאילו קמים וניצבים חיים מול עינינו.

ספרו, "שתיקת התרנגול", הוא סיפור קורות חייהם של בני משפחה ירושלמית בשכונת הבוכרים בירושלים, בימים של "פעם". שנות הארבעים לערך עד שנות השישים. יהושע, היודע היטב לספר סיפורים, מתחיל מהגרעין הקטן של המשפחה ועד הרחקת הפרטים במשפחה זה מזה. כל אחד למקום שבתו החדש, כל אחד לחייו שלו. תרצו מהמיקרו אל המקרו. למשל: תיאור המשפחה בארבעה אמותיה – בבית; במרחב הצר, בחצר, ובמרחב הפתוח - שכונת הבוכרים. ומכאן, הלאה למאורעות בעיר ירושלים בכללותה. או למשל הילד - אלי הקטן, אלי הבחור, פרשיות אהבה והסוף הלא מזהיר שהוא הבדידות (לא נשא אישה מעולם). קיימת אמנם אי סימטריה מכוונת בין הסיפור עצמו של המשפחה הצומח מהמיקרו אל המקרו לבין סיפור המסגרת, לכאורה, של הפרופסור, איש האקדמיה היורד ממקום שבתו הרם, היינו מהמקרו, אל חייו כילד בקרב משפחתו בבוכרים, במיקרו.

על ספרה של תמי שם-טוב, מטעויות לתגליות

מימי יעקובי, חוקרת תרבות

כנרת זמורה דביר

תמי שם-טוב, מטעויות לתגליות, צייר: מיכאל פרוסט, כנרת זמורה דביר, למה - ספרי דעת לקוראים צעירים 2023

אתם משתמשים במיקרוגל? אני בעוונותי משתמשת בו יום יום ומעולם לא ידעתי מי המציא אותו וכיצד.

הסוגה של ספרים על ממציאים מפורסמים ומגלי עולם היתה חביבה עלי בימי נעורי, כשבצד שעון דוקסה ושרשרת זהב עם תליון אקוומרין, ספרים היו מתנה מקובלת ונחשקת לבנות מצווה. לימים התכשיטים נגנבו, אבל הספרים לא, וכך למדתי להעריץ את גלילאו, את ניוטון שתמונתו עם מנסרות הזכוכית מרצדת בזכרוני, את פסטר וכמובן את פייר ומארי קירי. כך גם עקבתי אחרי מסעות קולומבוס, מגלן וסקוט המסכן שקפא בלי שהגיע לקוטב הדרומי.

על מאיר שלו ועל ספרו: גינת בר

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

מאיר שלו, גינת בר, רישומים וציורים רפאלה שיר, ייעוץ מדעי: פרופ' אמוץ דפני, עם עובד, 2017

מֵאִיר שָׁלֵו (1948 - 2023) כתב את ספר הרשימות המקסים "גינת בר", שראה אור בהוצאת עם עובד, בלוויית רישומים וציורים יפהפיים של אחותו הציירת, רפאלה שיר ז"ל, בעשור הקודם, שכן הספר ראה אור בשנת 2017, בעשור שבו עזב את חייו כעיתונאי וסופר ירושלמי עירוני, ועבר לגור באלוני אבא, שבצפון עמק יזרעאל, כאדם ששב אל הטבע והפך לגנן חובב מסור, הנהנה מעבודת האדמה, מחקלאות הגינה וממעקב הזריעה, הצמיחה, הפריחה וההבשלה סביב עונות השנה המשתנות, לצד עבודתו כסופר מקצועי וותיק, שממנה היה צריך מפעם לפעם לקחת הפסקה.

אנה שומלו רואה אל הנסתר, מחפשת משמעות

בלפור חקק, משורר

הוצאת פיוטית

אנה שומלו, דווקא פתאום - קובץ סיפורים, הוצאת פיוטית, 2013, 130 עמודים

אנה שומלו רואה אל הנסתר, מחפשת משמעות

קראתי את הספר "דווקא פתאום" לפני שנים. בהיותי אחד מעורכי "מאסף ירושלים" פרסמנו בעבר כמה מסיפורי הקובץ במאסף השנתי של ירושלים. קראתי שוב את הקובץ עתה כדי לנסח דברים, כמחווה ליוצרת גדולה שנמצאת כאן איתנו ואינה זוכה לכָּבוד הראוי לה.

על סיפור על טרקטור גדול לילדים קטנים מאת מאיר שלו

יונה ברטל, מחברת הספר "יונה על שטיח אדום"

 הוצאת עם עובד

מאיר שלו, הטרקטור בארגז החול: סיפור על טרקטור גדול לילדים קטנים, 

צייר: יוסי אבולעפיה, הוצאת עם עובד, תל אביב תשנ״ה 1995 

גילוי נאות: בתיה שלו אמו של מאיר שלו הייתה המחנכת המיתולוגית שלי. היא עיצבה את ילדותי הקסומה בירושלים. היא נהגה ללמד אותנו בחוץ, בשדה, הסתובבנו עם מגדיר צמחים ולמדנו את שמות הפרחים, העצים ואפילו הציפורים. ואחותו של מאיר, רפאלה, הייתה איתנו בשכבה. ועתה לספר עצמו:

על ספר הילדים של חווה צוטרין נתן: הסיפור על וירוס ופאפירוס

 חגי קמרט, סופר משורר וצייר

חווה צוטרין נתן, הסיפור על וירוס ופאפירוס, הוצאת "צור אות", ירושלים 2020

מפי עוללים ויונקים יסדת עֹז

"מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ-עֹז" נאמר בתהילים ח ג ואמנם הילדים הקטנים שלנו הם הטוהר האנושי בהתגלמותו. שאין לך דבר טהור יותר, ישר יותר וכן יותר מהטף. ההתפעלות וההנאה מהם גורמת לנו המשוררים לתת להם משהו מנשמתנו, וזאת מעבר להרעפת האהבה הפיסית והמתנות לנכדים. ומה נכון ויפה יותר למשורר מלכתוב משהו מעומק לבו לילדיו לנכדיו, לילדי העולם ? וכך אכן באים ספרי הילדים לעולם התרבותי והאומנותי שלנו.

צלמית של האלה חתחור התגלתה בחוף פלמחים

הפסלון בידה של גברת לידיה לרנר שמצאה אותו. 
צילום: עידן הורן, רשות העתיקות

 גברת לידיה לרנר מצאה צלמית של האלה חתחור, בעת טיול בחוף פלמחים.

ד"ר אמיר גולני, מומחה לתקופת הברונזה ברשות העתיקות אומר: פסלונים המזוהים עם האלה המצרית חתחור שימשו לפולחן והם אופייניים לתרבות הכנענית בארץ ישראל – בעיקר בתק' הברונזה המאוחרת וגם בתקופת הברזל א'. הכנענים נהגו לאמץ מנהגים פולחניים ודתיים של המצרים, אשר שלטו על אזורנו באותה התקופה. ממש בדומה לבתים היום, שמתקינים מזוזה או תולים תמונה של קדוש על הקיר, אז - נהגו להניח פסלוני פולחן במקום מרכזי בבית, למזל טוב ולהגנה מפני דברים רעים. הפסלון אמנם שחוק מאוד אך כמותו מוכרים לנו היטב. הוא נעשה מחימר אשר הוטבע אל תוך דפוס אבן, דבר המאפשר ייצור מרובה של פסלונים מסוג זה. ניתן לזהות כי מדובר באלה חתחור לפי התסרוקת שלה, המדמה קרני שור, ולפי העיניים והאוזניים הבולטות שעוצבו לה. חתחור הייתה אלה חזקה, שסימלה עבור המצרים הרבה סגולות - פריון, כח, הגנה, וחכמה.

על ׳מחקרי מקרא׳ של שרה יפת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

שרה יפת, מחקרי מקרא, אסופות כד, מוסד ביאליק, ירושלים תשפ״ג 2022, 480 עמודים

הספר המונח לפנינו הוא הקובץ השלישי של מאמרים והרצאות של שרה יפת: המשך לאסופה בת שני הכרכים: ׳בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים׳: מחקרים בתקופת שיבת ציון: תולדותיה, ספרותה, לשונה, השקפותיה ועולמה הדתי, א-ב, אסופות יג, מוסד ביאליק, ירושלים תשע״ז 2017, 796 עמודים ולאוסף דור דור ופרשניו: אסופת מחקרים בפרשנות המקרא, אסופות א, מוסד ביאליק, ירושלים תשס״ח 2008, 424 עמודים.

על ספרו של ריצ'ארד אליוט פרידמן, מי כתב את התנ"ך

ד״ר דוד כהן-צמח, מכון כרם ומכללת דוד ילין

ריצ'ארד אליוט פרידמן, מי כתב את התנ"ך?, תרגום ועריכה שלמה אלולעפיה, דני רובינשטיין, הוצאת דביר, תל אביב תשנ״ה 1995, 262 עמודים

ספרו הפופולרי ורב התפוצה של ר"א פרידמן עורר במועד הוצאתו באנגלית התעניינות גדולה. לאחר תרגומו לעברית שוב התעורר עניין רב סביבו בישראל. בטרם אגע בענייני התוכן, אומר שהתכלית השיווקית ניכרת כבר בכותרת המסקרנת והיומרנית. גם הסגנון הקליל והבהיר והרצאת הדברים כעלילה בלשית החותרת אל פתרון מובהק מקנים לספר רוח עממית-פמיליארית משהו. בחתירה לקראת זיהוי המחברים בשמותיהם ניכרת הגזמה ואף על פי כן אזכור שם פרטי אחד לא אמור להפתיע את הקורא המקורב לארון הספרים היהודי. לא יהיה בגדר ספוילר אם אציין שמדובר בעזרא הכהן והסופר שחי ופעל בימי בית שני. ישנה הסכמה כללית בקרב פרשנים וחוקרים, שמרנים וביקורתיים, יהודים וגויים, מתקופת התלמוד ועד ימינו כי לעזרא מקום מרכזי בעיצוב, בעריכה ובהתקדשות חלק מכתבי הקודש. דא עקא, שאזכור שם זה כמענה לשאלה "מי כתב את התנ"ך" יש בו משום מענה חלקי בלבד והגזמה גדולה. בעיקרו של דבר מתייחס פרידמן אך ורק להתהוות התורה ונביאים ראשונים. הוא אמנם מציין גם את החוגים שבקרבם נכתב ספר דברי הימים וכן דן בספר ירמיה ובנביא ירמיהו עצמו כמחבר של חלק מהספרות המקראית. אשר על כן, לא נראה לי שהוא פורע את השטר עליו התחייב בראשית המסע המחקרי (עמ' 21-20). אם נתייחס אל ברוך שפינוזה כאל אבי חקר המקרא הביקורתי, הרי כבר הוא במאה ה-17 לספירה טען שעזרא הוא המחבר של תשעת ספרי המקרא הראשונים (חמישה חומשי תורה וארבעת ספרי נביאים ראשונים). הידע של שפינוזה לא הגיע עד כדי הצגת רכיביה השונים של היצירה המקראית. במהלך 300 בשנים הבאות נצבר ידע רב והועלו השערות רבות אודות הרכב הספרים. על כן אפשר להניח כי מטרתו של פרידמן לא הייתה לציין את שם מחבר התנ"ך, אלא להציג את תהליך התהוות התורה ונ"ר ולפרק את היצירה הזו לרכיביה המשוערים (בעמ' 34 הוא כבר מוריד את רף הציפיות של הקורא). מבחינה זו ספרו אמור לסכם באופן תמציתי ביותר את פירות מחקר המקרא במאות האחרונות שקדמו לנו עד למועד הוצאת ספרו.

בית מקרא סח (תשפ״ג), חוברת א

בית מקרא סח (תשפ״ג), חוברת א, מוסד ביאליק

מוסד ביאליק

ת ו כ ן  ה ע נ י י נ י ם

שרה שורץ, "לשפוך דם חנם ולהושיע אדני לו": טענותיה של אביגיל ומשמעותן 

יוכי ניסני, הסיבות להענשתן של אשור ובבל בנבואות ישעיהו בן אמוץ וישעיה השני

פשר חבקוק: פירוש עכשווי למגילה עתיקה מאת נועם מזרחי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

נועם מזרחי, פשר חבקוק: פירוש עכשווי למגילה עתיקה, עם מבוא כללי מאת אדולפו רויטמן, מוזיאון ישראל, ירושלים 2022, 212 עמודים

מי לא מכיר את הסיפור על הבדואים שמצאו מגילות עתיקות במדבר יהודה, שנודעו לימים כשבע המגילות הראשונות ממערה מספר 1 בקומראן? מי לא נפעם מהתאריך - כ״ט בנובמבר 1947 (י״ז בכסלו תש״ח) - שבו הפגיש אדוני ההסטוריה את גילוי המגילות עם החלטת עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל והקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל? 

מאז שנקבע שמקום משכנן של שבע המגילות הראשונות יהיה היכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים רשות העתיקות ואוצר המגילות ומנהל היכל הספר, ד״ר אדולפו רויטמן, פועלים בהתמדה להנגיש את עולם המגילות, שבינתיים התרחב מאד, לכלל הציבור: חוקרים ומתעניינים כאחד. היוזמה החדשה של רויטמן בכיוון הזה היא הפקת סדרת פירושים למגילות השלמות המוצגות בהיכל הספר, שתנגיש אותן לכל תאב דעת. הספר המונח לפנינו הוא החוליה הראשונה בסדרה העתידית הזאת. 

במקום בו אין חמלה יש בור וחשך: שיר על יוסף ואחיו

דן אלבו, משורר

בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין חֶמְלָה יֵשׁ בּוֹר וַחֹשֶׁךְ

ציור: ג׳מיני AI

בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין חֶמְלָה
יֵשׁ בּוֹר וַחֹשֶׁךְ
כִּבְתוֹךְ הַבּוֹר הֶחָשׁוּךְ אֵלָיו הֻשְׁלַךְ יוֹסֵף עַל יְדֵי אֶחָיו,
בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין חֶמְלָה
יֵשׁ נְבָלִים עַרְלֵי-לֵב, מְלֵאֵי רִשְׁעָהּ וְזָדוֹן
כְּרִשְׁעָתָם וַאֲרִירוֹת לִבָּם
שֶׁל אֲחֵי יוֹסֵף
בְּהַשְׁלִיכָם לַבּוֹר אֶת אֲחִיהֶם הַקָּט
בְּנוֹ אֲהוּבוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.

מעשה בפרופסור מישראל עם ילדה קטנה והספר ״אל האבדון״ של אריך קסטנר

פרופ׳ מינה רוזן, אוניברסיטת חיפה

ספרית פועלים

אריך קסטנר, אל האבדון, מגרמנית: אילנה המרמן, ספרית פועלים, 2020 (1931). תרגום + אחרית דבר: אילנה המרמן, 222 עמודים

* הספר ראה אור בגירסה מצונזרת בשנת 1931 תחת הכותר: פביאן: קורותיו של בעל מוסר

אריך קסטנר (1899 דרזדן- 1974 מינכן) היה הסופר האהוב עלי עד מאד בימי ילדותי. "אורה הכפולה", "אמיל והבלשים", "השלושים וחמישה במאי" , "פצפונת ואנטון", "האיש הקטן" ו"הכתה המעופפת", גרמו לי עונג בלתי נדלה, ובין הגילים עשר לשתים עשרה חזרתי וקראתי אותם שוב ושוב. מסיבה שאף פעם לא ניסיתי לחקרה, האהוב עלי מכולם היה "השלושים וחמישה במאי". הסוס נגרו קבלו ופטרוזיליה ילדת התשבץ היו חביבי המופלאים. כל כך רציתי שיהיה לי דוד בשם סבוני שייקחני אל הים הדרומי, וטלפון כיס, מי שמע על טלפון כיס? אריך קסטנר שמע גם שמע.

בעיר דוד נחשפה כתובת כלכלית מימי בית שני

הכתובת היוותה כנראה קבלה או רשימת תשלומים לעובדים, שכתב לעצמו אדם שעסק בפעילות המסחרית שהתקיימה בירושלים של ימי הבית השני. על לוח האבן הקטן נחרתו אותיות ומספרים, והוא התגלה במיקום שנחשב לשטח מסחרי שוקק.

לוח האבן הנושא את הכתובת הכלכלית.
צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

מי היה "שמעון" ששמו מופיע בכתובת עברית בת 2,000 שנה? בחפירות שמנהלת רשות העתיקות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים התגלה שבר קטן של לוח אבן ועליו כתובת ששימשה למטרות כלכליות.

מטענה של ספינה מהתקופה הרומית התגלה בחוף בית ינאי

מטען ספינה, הכולל פריטי שיש עצומים מהתקופה הרומית התגלה במי חוף ינאי, כ-200 מטרים מהחוף.

צילום: היחידה לארכיאולוגיה ימית של רשות העתיקות

 זה מטען ראשון מסוגו במזרח הים התיכון והוא כולל כותרות עמודים קורינתיות מעוטרות בדגם צמחי. הכותרות סותתו חלקית, מה שמלמד שהן יצאו מהמחצבה כחומרי גלם שנועדו לעיצוב סופי בידי אמנים מקומיים או אומנים שהובאו לבצע זאת מארצות אחרות בדומה לאומני פסיפסים שנדדו מאתר לאתר על פי הזמנה. קורות עמודי השיש הן באורך של עד 6 מטרים. ייתכן שהם יועדו לבניית מבנה ציבורי מפואר – מקדש, או אולי תיאטרון.

כמה הרהורים אישיים על צער בעלי חיים במקרא ובכלל

חגי קמרט, משורר וסופר

להלן כמה הרהורים אישיים על צער בעלי חיים במקרא ובכלל.

צער בעלי חיים, לדעתי, הוא איסור מוסרי מצפוני וחוקי על התעללות בבעל חיים מכל סוג שהיא לרבות פגיעה, פציעה או הריגה שלא לצורך, וכן איסור ליצור כל מצב שעלול לגרום סבל לבעל החיים כמו למשל לתרנגולות שכל חייהן מצויות בצפיפות איומה ללא מרחב לתנועה חופשית או מלחמת פרים בספרד, שהיא התעללות בפרהסיה, במודע ומתוך רצון לפגוע בחיה כדי לשעשע את הקהל הצופה במחזה, או מרוצי סוסים. כל מטלה המוטלת על בעל חיים בכפייה יכולה להיכנס לקטגוריה של התעללות אלא שפה הגבול דק כי חמור או סוס המנוצלים לעבודה מקבלים תמורה מבעליהם: אוכל, מים, ואפילו אהבה.

יוצאת דופן לעניין צער בעלי חיים היא הריגה לצורך אכילה או הריגה מתוך רחמים כאשר בעל החיים סובל וברור שסופו קרוב.

אשת איוב והגר באלבום התצלומים המבויימים של נשות המקרא מאת דיקלה לאור

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

דיקלה לאור, נשים בתנ״ך

המקרא הטביע את חותמו בזיכרון התרבותי הקיבוצי והוא שימש ומשמש מקור השראה בלתי נדלה לתרבות ולאמנות. מעמדו המיוחד כאוסף כתבים מקודשים, והצורך והיכולת לפרשו ולדורשו כדי להתאימו לנסיבות המשתנות תדיר עשו אותו לטקסט חי שהמשכיות וחדשנות שלובים בו. אלבומה של אמנית הצילום, דיקלה לאור, נשים בתנ״ך ובנופי הגולן, דרורים הוצאה לאור, ירושלים תשע״ט 2019 הוא  חוליה בשרשרת התגובות הפרשניות והיצירתיות על המקרא. 

השתמעויות חברתיות בסיפור על נס אסוך השמן (מל"ב ד,א-ז) כבסיס לעיון סוציולוגי במציאויות קשות

ד״ר יוספה רחמן, מכללת גבעת וושינגטון

"לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ מֵאֵת כָּל- שְׁכֵנָיִכְי [ קרי: שְׁכֵנָיִךְ] כֵּלִים רֵקִים אַל-תַּמְעִיטִי"(מל"ב ד,א-ז)

השתמעויות חברתיות בסיפור על נס אסוך השמן כבסיס לעיון סוציולוגי במציאויות קשות [1]

תצלום אמנותי: דיקלה לאור

א וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-ה' וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים.

ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ הַגִּידִי לִי מַה-יֶּשׁ-(לָכְי) [לָךְ] בַּבָּיִת וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן.

ג וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ מֵאֵת כָּל-(שְׁכֵנָיִכְי) [שְׁכֵנָיִךְ] כֵּלִים רֵקִים אַל-תַּמְעִיטִי:.

ד וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי.

ספרה של אמירה סופר: הלב לא אמר כי טעיתי

אמירה סופר, הלב לא אמר כי טעיתי, הוצאה לאור ספרי ניב, הרצליה, תשפ״ב 2022, 172 עמודים

"אפילו הסיפור הדמיוני ביותר מכיל בתוכו זרעי מציאות. יתרה מזאת - כמעט אפשר לומר שהסיפור הממריא על כנפי הדמיון, מתחיל תמיד במציאות הסובבת אותנו. כך גם הספר הזה - תחילתו במעשה שהיה, והמשכו בדברים שהיו עשויים להיות. מפתיעים, בלתי צפויים ומרגשים ואני מאמינה שיחזיקו אתכם במתח לדעת מהו המהלך הבלתי צפוי שנכנס לחייה של אפרת בהמשך הסיפור, גיבורת הספר, עד שאפילו אני, הכותבת, אינני יכולה להעיד בהם אם הם אמת או פרי הדמיון.

באשר לי, העיקר הוא שהדברים היו תמיד אמת גם אם תחילתם בחיי והמשכם בחיי סיפור טוב הוא תמיד אמת ואני מקווה ששלי הוא כזה.״

על ספרה של רונית נעמת עיר-שי, אשה או חוה, העוסק בהפסקות היריון בשיח ההלכתי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

רונית נעמת עיר-שי, ״אישה״ או ״חוה״: הפסקות היריון בשיח ההלכתי-האורתודוקסי במאה העשרים מפרספקטיבה מגדרית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשפ״ג 2022, 296 עמודים, כריכה רכה

סוגיית ההפלות אינה מפסיקה להסעיר את העולם וכתוצאה מכך מרבה להעסיק את התקשורת. מדינות שונות נוקטות גישות שונות כלפיה: מאיסור גורף ומחמיר ועד הרשאה חוקית בכפוף לבקשה. נשים, גברים, רופאים ופעילי זכויות אדם נדרשים תדיר לסוגיה הסבוכה והרגישה הזאת. על המצב בישראל ניתן ללמוד מדיווחי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה. היא פירסמה שבשנת 2021 אושרו על ידי הוועדות 99.5% מהבקשות להפסקת היריון, כלומר, כמעט כולן. שיעור הפניות אליהן  ב-2021 היה 7.7 ל-1,000 נשים (בגילים 49-15). אף שהסעיף השכיח לאישור הפסקות היריון היה היריון מחוץ לנישואין (47.9% מהפניות), הבקשות על רקע הסעיף החוקי הזה נמצאו בירידה כשבמקביל חלה עליה באחוז האישורים על רקע הסעיף ׳סיכון למום בעובר׳ (האחוז הגבוה ביותר אי פעם).

סוגיית ההפסקה היזומה של הריון כרוכה במניפה רחבה של שאלות: מתי מתחילים החיים? מאיזה שלב נתפס העובר כאדם בעל זכות טבעית לחיים? האם הביצית המופרית היא יצור חי? האם ניתן לקבוע את השלב בהיריון שבו העובר ייחשב ל׳אדם׳? ואולי רק מהשלב שוא נפרד מאמו ויוצא לאוויר העולם הוא נחשב ל׳אדם׳?

על ספרו של מרדכי כוגן: הנחל השוטף: תעודות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



מוסד ביאליק

מרדכי כוגן, הנחל השוטף: תעודות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון, ספריית האנציקלופדיה המקראית לח, מוסד ביאליק, ירושלים תשפ״ג 2022, 246 עמודים.

הכותרת הראשית של האסופה היא - ׳הנחל השוטף׳, ופישרה מבואר בפתח הספר: השטפונות הפוקדים מדי פעם את הפרת והחידקל היו מכשול מעבר, ועל כן מלכי אשור פיארו את נצחונותיהם על המים הגואים, בנוסף להאדרת נצחונותיהם הצבאיים. הם התפארו שאפילו מבול הנהרות לא היה יכול לעצרם בצאתם לכבוש את העולם. כנגד זאת לתושבי ארץ ישראל היו המים השוטפים מצפון דימוי לאיום קיומי (יש׳ ח,ז-ט; יר׳ מז,ב). האסופה הנוכחית מתרכזת בהבט המסופוטמי ההירואי. 

מההסבר הזה ומתוכן הספר ברור, שאין כוונתו של הספר להתמקד בנהר החידקל (׳חידקל׳ באכדית הוא ׳הנחל השוטף׳). המחבר עושה כאן שימוש פיוטי במשמעות שמו של החידקל. במקרא השם ׳חִדֶּקֶל׳ מצוי רק פעמיים: בבר׳ ב,יד ובדנ׳ י,ד, לעומת ה׳פרת׳ הנזכר בו 19 פעמים, כי הפרת, שהוא הנהר הגדול הקרוב יותר לארץ ישראל, היה הנהר המוכר יותר לאנשי המקרא. 

כותרת המשנה של הספר מפרטת שעניינו תעודות היסטוריות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון - מאות ט׳-ו׳ לפנה״ס.

הספר הוא מהדורה מעודכנת, מורחבת ומשוכללת של ספרו הקודם של פרופסור מרדכי כוגן שהופיע לראשונה לפני כשני עשורים תחת השם: אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל - מאות ט׳-ו׳ לפנה״ס, ספריית האנציקלופדיה המקראית יט, מוסד ביאליק, ירושלים תשס״ד 2003, 179 עמודים.

ותהי ושתי יפה כשמש

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ושתי

וַתְּהִי וַשְׁתִּי אֵשֶׁת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יָפָה כשֶּׁמֶשׁ,

וְאִשָּׁהּ הִצִּיגָה כִּכְלִי לְעֵינֵי יוֹעֲצָיו,

וְתִמְאַס בּוֹ וּתְסָרֵב לָבוֹא לְמִשְׁתֶּה כִּפְקֻדָּתוֹ

וְתִמְצָא מִקְלָט אֵצֶל רֵעוֹתֶיהָ,

יַעַן כִּי קֶרֶן גְּדוֹלָה צָמְחָה עַל מִצְחָהּ

וַתְּהִי בּוֹשָׁה וְנִכְלֶמֶת-

וְיִשְׁלַח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַסּוֹבֵא לְהָרְגָהּ בַּעֲצַת אֲנַגְּרָהּ מְאַיְּנוֹ

לְמַעַן תִּירֶאנָה נְשׁוֹת פָּרַס מִבַּעֲלֵיהֶן.

כתובת דרויש איננה אותנטית

רשות העתיקות מודיעה כי הכתובת שנושאת את שמו של דריווש הראשון אינה אותנטית

חוקרת מומחית לכתיבה קדומה, השאירה בתל לכיש את החרס בניגוד לאתיקה, דבר שיצר הטעיה * רשות העתיקות תרענן את הנהלים בקרב כל משלחות החפירה הזרות שפועלות בארץ

רשות העתיקות מודיעה כי החרס הקדום שנמצא ע"י מטיילים בתל לכיש, הנושא את הכיתוב 'דריווש שנת 24', אינו אותנטי.

"מסעות פנים" של המשוררת חווה צוטרין נתן - התרשמויות

חגי קמרט, משורר וסופר

צילום: נועם נתן דוד

חווה צוטרין נתן, מסעות פנים, הוצאת "צור- אות“, תשפ״ג

הקדמה

כשאני קורא בספרה החדש של חווה צוטרין נתן, "מסעות פנים“, שהכותרת כבר מרמזת על תוכנו, אינני יכול שלא לחשוב ולהרגיש שהאותיות והמילים פותחים בפני צוהר, ומושכים אותי בחוטי אור וקסם לאתרים עלומים בעולם רחב, אין סופי, שכולו עשוי מאי וודאות נצחית בלתי מושגת.[1] עולם שכולו סוד ומסתורין, בחוכמת היהדות, שעשרים ושתים אותיות עבריות ועשר ספירות יצרו אותו על ידי האלוהים. ובכל זאת האדם, שיש בו משהו מצלם האלוהות הצליח לראות, כמשה בזמנו, את אחוריו. ואפילו לנגוע פה ושם באיזו "מוטציה" של קרקע נגלית ונראית.

הורי הבל

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

הורי הבל

וְיַבִּיטוּ אָדָם וְחַוָּה אֶל גּוּפַת בְּנָם הֶבֶל

וְיִשְּׂאוּ קוֹלָם בִּבְכִי וְיֹאמְרוּ:

"הַכֹּה עָשָׂה קַיִן לְאָחִיו,

הַכֹּה שְׂנֵאוֹ, לָמָּה?

מֶה הָיָה פִּשְׁעוֹ?

ד״ר רות קנאי: על רפואת משפחה, מצויינות מקצועית ואהבת אדם

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של האוניברסיטה העברית

ראיון עם ד״ר רות קנאי

ד״ר רות קנאי

הקדמה

ד״ר רות קנאי היא רופאת משפחה נערצת, עתירת ידע ונסיון. היא מרצה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים ושל אוניברסיטת בן גוריון בנגב. פירסמה עשרות מאמרים בעיתונים רפואיים. תחומי העניין המקצועיים שלה הם אתיקה, לימודים הומאניסטיים, חינוך רפואי, סוף החיים, פגיעה מינית והשלכותיה, כתיבה נרטיבית ורפלקטיבית, מניעת שחיקה ובריאות האישה. 

* תיאור נרחב יותר יש בסוף הראיון הזה.

א. ד״ר קנאי היקרה, את רופאת משפחה רבת נסיון שמטופליך הרבים מהללים את מקצועיותך, חכמתך ומסירותך. מהי רפואת משפחה? מה חשיבותה ובמה היא שונה מרפואה פנימית?

רפואת המשפחה היא מקצוע רפואי ייחודי, המאופיין בראייה הוליסטית של המטופל, משפחתו וקהילתו ובתפיסה ביו-פסיכו-סוציאלית. רופא המשפחה מלווה את המטופלים שלו מלידה ועד סוף החיים (ואף לאחריהם, כשהוא ממשיך את הקשר עם בני משפחתם). הראיה של רופא המשפחה היא כוללנית. תפקידו לראות במטופל אדם שלם, בבריאות ובחולי ולהכיר את המרקם שבו צמח. בניגוד לכירורגית, לגינקולוגית, לנפרולוג או לאורתופד, רופאת המשפחה לא יכולה להגיד : "לחולה שלי אין בעיה מבחינת רפואת המשפחה", אנחנו מאמינים לכאב, לסימפטום ומנסים למקם אותם על סיפור תולדות החולה. רופא המשפחה לומד להתייחס ל"חולי" - התפיסה של החולה לגבי מחלתו ולא ל"מחלה" כישות אובייקטיבית שניתנת להגדרה בכלים מדעיים. על רופא המשפחה להיות איש סקרן ואוהב אדם. להתעניין באמת בכל ההיבטים של החולה שלו ובכל ההקשרים שלו. הטיפול אינו ממוקד רופא או ממוקד חולה, אלא ממוקד בקשר שביניהם וביחסי האמון הנבנים לאורך שנים.

על מגיפות בספרות ועל הקורונה - ניתוח ספרותי ומדעי

בימים אלה ראה אור הכרך השביעי בסדרה פרי עטה של ד"ר לימור שרייבמן-שריר

על מגיפות בספרות ועל הקורונה- ניתוח ספרותי ומדעי

הוצאת כרמל

הכרך השביעי מתמקד במגפות בספרות ובהקשרן הרפואי. חלק נכבד מוקדש לסקירה מדעית של פנדמיית הקורונה. החל מהתגייסות המדע ללימוד מאפייני המחלה, לטיפול הרפואי, לפיתוח חיסונים ולהאצת השימוש בביוטכנולוגיה, דרך התארגנות מערכות הרפואה הציבורית והממשל, וכלה בהשלכות אתיות-חברתיות. 

סדרת הספרים זיכתה את המחברת בפרס איינהורן לחקר ספרות ורפואה לשנת 2021.

הקדמה לכרך השביעי מאת ד"ר לימור שרייבמן-שריר

כתיבתו של כרך זה החלה במהלך שנת 2020, עם התהוות הסימנים הראשונים לכך שמגפת הקורונה מתפתחת לכדי פנדמיה, שתלווה את האנושות לאורך זמן. סברתי שמעניין וחשוב להתייחס בזמן אמיתי לפנדמיה כמו זו המתחוללת אחת למאה שנים, לבנות מסגרת ראשונית להתייחסות אליה ולהציף תובנות ראשוניות. הצבתי לעצמי מטרה לנסות להבין את המאפיינים הרפואיים-מדעיים של מחלת הקורונה, ולהתעמק במגפות היסטוריות שידעה האנושות ובספרי המופת שנכתבו בהשפעתן, המשקפים לא רק את גורמי המחלה, הסימפטומים ודרכי הריפוי שהרפואה נקטה בהן בתקופות השונות, אלא גם כיצד התמודדו בני האדם במצבי קיצון, כיצד פנדמיה משפיעה על הפסיכולוגיה ההתנהגותית והחברתית ולאילו תמורות היא גרמה. העיון בספרות היפה המתארת מגפות ממקד את נקודת המבט האנושית בהתמודדות עמן, שכן למרות הקדמה וההתפתחות המעריכית של המדע והטכנולוגיה בתקופתנו, תוך התעצמות רמת ההשכלה והידע של מרבית האוכלוסייה, בני האדם עצמם לא השתנו. 

ונשאתי את עורות גדיי העזים שהלבישה אותי אמי בחשאי

אסתי בר, משוררת

ידים

וְנָתַן לִי אֱלֹהִים יָדַיִם כְּאַרְבָּעָה גַּפַּיִם וְיוֹתֵר

שֶׁיָּצַר לְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְלָכֶם וְהָיוּ אֵלֶּה כְּדֵי לְהַחְיוֹתֵנִי

וְלָלֶכֶת בִּתְמִיכַת מַקֵּל אוֹ קַבַּיִם

וּמְגִנִּים הֵם עַל שַׁדַּי , שֶׁדַּי אִישָּׁה יָפָה כְּאַחַת הָאָדָם

וְחִזַּקְתִּי אוֹתָם הַשְׁכֵּם וְעֶרֶב וּלְפָטָתִי בָּהֶם כָּל עַמּוּד

שֶׁל מִלִּים בְּזוּיוֹת אוֹ חוֹדְרָנִיּוֹת הַמְּבַקְּשׁוֹת לְהַפִּילֵנִי

וְלֹא יָכְלוּ הֵמָּה וְשָׁבַרְתִּי כָּל חוֹמָה לְקַבְּלָנֵי בְּחֵיק בְּנֵי הָאָדָם.

על השקד במקרא - לקראת ט"ו בשבט

ט"ו בשבט עומד בסימן התחדשות האדם והאדמה, הטבע ועץ השדה. עץ השקד, הפורח סמוך לט"ו בשבט, מסמל את ראשית הפריחה בארץ ישראל. ייתכן שניתן לו השם 'שקד' בגלל היותו הראשון לפרוח מבין עצי הפרי. 

בתורה מסופר שיעקב שלח ל'איש' (בטרם שידע שהוא בנו יוסף) מזמרת הארץ: 'מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים' (בר' מג 11). השקד נזכר גם בקשר למטה אהרן: 'ויהי ממחרת ויבא משה טל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים' (במ' יז 23). מנורת הזהב שבמשכן היתה מעוטרת ב'גביעים משוקדים' (שמ' כה 34-33; לז 20-19). בספר ירמיה כתוב: 'ויהי דבר ה' אלי לאמר: מה אתה ראה ירמיהו? ואמר: מקל שקד אני ראה. ויאמר ה' אלי: היטבת לראות, כי שקד אני על דברי לעשתו' (יר' א 12-11). השקד נקרא גם 'לוז' ומוזכר במעשה ההכלאות של יעקב בבית לבן (בר' לז 39-37). בתיאור הזקנה בקהלת נאמר 'ויאנץ השקד' (יב 5).

על השקד ראו:
מקל, שקד, סיר נפוח וכלוב קיץ

 ירמיהו א ואורות הכרך: תהליך חקר ויטלי ותנובתו הפרשנית

 מנורת הזהב של המשכן - עץ של אור
ימי ט"ו בשבט - שוקדים על הבחינות

הנערה המזרחית המושלמת בשירה של מירי בן-שמחון: נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים

חגי קמרט, סופר ומשורר

הוצאת הקיבוץ המאוחד

הנערה המזרחית המושלמת בשירה של מירי בן-שמחון: נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים, המצוי בספרה הראשון, מעוניינת לא מעוניינת, שראה אור בשנת 1983 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. 

על המשוררת בהקשר ספרותי

מירי בן-שמחון היא משוררת גדולה וייחודית בסגנון הכתיבה, בפורמט הכתיבה ובמסרים התוכניים. אולי פורצת דרך בשירה חופשית מאופיינת במהות כאמת "ערומה" חווייתית ורגשית, מדברת בגובה העיניים, בפשטות המילה, משוחררת לחלוטין מכל סוד מכל אינטימיות פרטית. לא מעט משיריה הם מהז'אנר "שירה בפרוזה". בין שיריה נמצא שירי הגות, מסתורין, הרהורים, ושירים ייחודיים המביעים כמיהה לאהבה אין סופית אולי מייסרת.

מירי נקטפה בדמי חייה בתאונת דרכים והיא רק בת 46 שנים.

יהי זיכרה ברוך.

להלן ניתוח ספרותי של שירה נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים מתוך ספרה, מעונינת לא מעונינת.

נַעֲרָה שְׁחֹרָה עִם חֲטָטִים בַּפָּנִים

עֲלִיזָה אַלְפַנְדָּרִי

בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹעַד לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים

מְכַבֶּסֶת אֶת בְּגָדֶיהָ

כְּמִי שֶׁעוֹשָׂה הַטּוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים

אַחַר כָּךְ תָּדִיחַ רִצְפָּה

וּתְתַקֵּן פְּרָחִים בָּאֲגַרְטָל

הִיא מַתְאִימָה אֶת צֶבַע הַחֻלְצָה לַחֲצָאִית

הִיא לֹא שָׂמָה עַל הַחֲטָטִים בַּפָּנִים

הִיא שָׂמָה עַל זֶה שִׁכְבָה עָבָה שֶׁל "מֵיק אַפּ"

וְלֹא רוֹאִים כָּל כָּךְ.