נגיף שפעת קטלני מתפשט בעולם. ספר האימה הדיסטופי של סטיפן קינג, ׳העמדה׳

דר' מירי ברומר, אוניברסיטת חיפה

הוצאת מודן

סטיפן קינג, העמדה, תרגום: מיכאל אביב. הוצאת מודן, תל אביב 1995, 1056 עמודים

הסופר האמריקאי סטיפן (סטיבן) קינג (1947- ), הוא אחד הסופרים האהובים עלי ביותר. בלי הגזמה יתירה, אני מכורה לספרים שלו וכל אלה המתורגמים לעברית מפארים את ספרייתי. ברבים מהם אני שבה וקוראת ועם הזמן עולות בי תובנות חדשות. ברוב ספריו, קינג מתאר עולם שיש בו טוב (מושג יחסי כמובן) ויש בו רוע (שטני, מוחלט). כשהטוב נחלש, הרוע מתגבר ויוצר כאוס. כדי לנצח, צריך שוב להטות את כפות המאזניים. לפעמים הטוב הוא אדם אחד, לפעמים קבוצה, המתחילים שינוי. הרוע, הוא אחד, דמות שטנית, בעלת כוחות מיוחדים. מסביבו מתלכדת קבוצה (אנשים רעים).

על ספרה של נטעלי גבירץ, ׳המתנדבת׳

נויה שגיב, מחנכת, מוסיקאית, סופרת ואשת רוח רבת פעלים

הוצאת כתר

נטעלי גבירץ, המתנדבת, הוצאת כתר, 304 עמודים

"סופר" הוא תואר כבוד שניתן לאנשים כמו טולסטוי, טוני מוריסון, מאיר שלו, א.ב יהושע, דבורה עומר. תואר שנקנה בזכות ולא בחסד, בעמל רב ובייסורים. לא כל מי שהוציא ספר הוא "סופר", לטעמי, ואני מקפידה להשתמש בשם תואר זה בזהירות רבה. על כן כשפניתי לקרוא את ספרה החדש של נטעלי גבירץ, "המתנדבת", היססתי כמובן. אמנם היא כתבה כמה ספרי ילדים ונוער, ואף זכתה בפרסים, אבל, ואת האבל מתוך גרוני אני מאבלת, אין דין ספר ילדים כדין ספר למבוגרים. אפשר לומר שזה כמעט ענף ספורט אחר.

ראובן (רובי) נמדר, הבית אשר נחרב

יואב בר-חיים, סופר

 כנרת, זמורה-ביתן

ראובן (רובי) נמדר, הבית אשר נחרב, כנרת, זמורה-ביתן, 2013, 536 עמודים

אחת הסוגות של הרומן המודרני היא "הרומן האקדמי" או "האוניברסיטאי". דמויותיה לרוב אנשיי אוניברסיטה, מרצים או סטודנטים, וזירות התרחשותן בדרך כלל קמפוסים של אוניברסיטאות או מכללות. כמה מהספרים מסוגה זו, שיצאו לאור בארה"ב והיו בשעתן לרבי-מכר, מוכרים לקורא העברי בתירגומן, כדוגמת "פנין" (1957) מאת ולאדימיר נבוקוב, "הרצוג" (1964) של סול בלו, או "סטונר" (1965) מאת ג'ון ויליאמס.

המייחד את הספרים האלה הוא תיאורה של דמות אינטלקטואלית, אשר עיסוקיה עיוניים ורבות מחשבותיה בענייני רוח והגות. חלק מהמתרחש בספרים אלה, בנוסף למעשה העלילה, הוא הלך-מחשבותיה של הדמות, הגיגיה והתעניינותה בנושאים של ידע והשכלה. השקפת-עולמה הרוחנית מאפשרת לה לצפות בעיניים ביקורתיות ואובייקטיביות על החברה סביבה, החומרנית והטרודה בענייני-דיומא. כמסתכלת מהצד, בהשקפה רחבה יותר מאדם ממוצע, ורגישה במיוחד לעניינים שברוח, לעיתים חשה דמות האינטלקטואל מעין ניכור מהסובב אותה, בהוויתה כמין outsider"" (כפי הגדרתו של קולין וילסון). כבעלת מחשבה בלתי-תלויה ועצמאית יחסית, מסוגלת הדמות להביע ביקורת, לפעמים קשה ופוסלת, על החברה הסובבת אותה ועל ערכיה.

על הספר המודפס והדיגיטלי ועל מוסד ביאליק: ראיון עם מר זאב קינן, מנכ״ל מוסד ביאליק

מר זאב קינן, לכבוד ולששון לי לראיין אותך לרגל חג הספר העברי תשפ״ב החל בימים אלה.

דוכן ׳מוסד ביאליק׳ בשבוע הספר תשפ״ב

צילום: זאב קינן

מהו מוסד ביאליק, שאתה מכהן כמנכ״ל שלו? מה מקור שמו של המוסד ומה מייחד אותו משאר הוצאות הספרים בישראל?

על ספרו של יובל שמעוני, מבעד לקרקעית השקופה

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

עם עובד

יובל שמעוני, מבעד לקרקעית השקופה, עורכת: עירית לוריא, עם עובד, תל אביב 2021, 430 עמודים

ספרו האחרון של יובל שמעוני, 'מבעד לקרקעית השקופה', שונה ודומה לספריו הקודמים. שונה, קודם כל, בכך שהוא נוח לקריאה. שני ספריו הראשונים של שמעוני, 'מעוף היונה' ו'חדר' בלטו בשיטות כתיבה ייחודיות, אולי נסיוניות, שדי הקשו על הקריאה. מן הסתם בשל כך לא זכה הספר הגדול 'חדר' לפופולריות שהוא ראוי לה. בספר השלישי, 'קו המלח', הכתיבה היא כבר קונונציונלית, הקושי הוא בהיקפו הגדול של הספר, כאלף עמודים, וברוחב היריעה שהוא פורס, המדלגת בין ארצות וזמנים. בספר האחרון אין מכל אלה.

על ספרו של פול אוסטר ׳טימבוקטו׳

חגי קמרט, סופר ומשורר

עם עובד

פול אוסטר, טימבוקטו, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת עם עובד, תל אביב תש״ס 2000, 171 עמודים

מבוא

והייתי עבורו כאלוהים!

כי מי לו לבד ממני? וכולו נתינה ואהבה. והייתי הולך עמו יום יום לטיול המוקצב בזמן שלו ולא מחסיר דקה או סנטימטר מהדרך. כי זה אני אשר קבעתי עבורו דרך וזמן, וזה שלו. זה המעט שאני מחזיר לו ונותן לו. כך מדי יום יום, עד לרגע החיתוך, הרגע המר בו נאלצתי להיפרד ממנו לנצח. ובעצם לא! כי כתבתי עליו ספר בן ארבעה כרכים. וכן אלבום זיכרון.

על ספרו של אומברטו אקו, בית העלמין של פראג

ד״ר עדי אמסטרדם, מכללת דוד ילין

אומברטו אקו, בית העלמין של פראג, מאיטלקית: אריה אוריאל, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, אור יהודה 2012, 494 עמודים

אתחיל בגילוי נאות: אומברטו אקו הוא אחד הסופרים האהובים עליי. אחת לכמה שנים אני נתקף במאניית-אקו, וקורא מחדש את ארבעת הגדולים שלו – שם הוורד, המטוטלת של פוקו, באודולינו, ובית העלמין של פראג. היות שאקו היה איש אקדמיה, אפשר להגדיר את הרומאנים שהוא חיבר בתור עבודות דוקטורט עם עלילה. אף היותו מבקר ספרות נוכחת בכתיבתו, שכן הרומאנים שהוא חיבר היו מודעים לעצמם ושופעים אירוניה.

מטענים של זיכרון ועצב: על ספר שיריה של שושנה ויג

בלפור חקק, משורר

מטענים של זיכרון ועצב

שושנה ויג, מטענים של זיכרון - שירים, הוצאת 'פיוטית' 2022, 108 עמודים

המשוררת שושנה ויג כתבה בעבר ספר פרוזה "העצובים" על פרשה המטלטלת את חייה: נפילת האח הבכור טוביה פיינגולד בשירותו הצבאי (בבלוזה בחצי האי סיני). ספר שיריה החדש הוא חשבון נפש קשה ונוקב, שניתן לעשות אותו עכשיו באזמל חד, עם מותו של אביה יצחק פיינגולד ז"ל.

הספר "מטענים של זיכרון" הוא הגרסה השירית של "העצובים".

עכשיו, כשהיא עומדת לבדה על הבמה מול המתים של חייה- זוג ההורים וגם האח שנותר צעיר לנצח, היא כותבת דברים בלי פִילטר, בלי חומר מרכֵּך.

על ספרה של סיון בסקין, שבעה ימים אביב בשנה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים

סיון בסקין, שבעה ימים אביב בשנה: ממואר, עורך: דורי מנור, הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים, סידרה: ה21, תל אביב תשפ״ב 2021, 140 עמודים

אני מבקשת להמליץ בחום לכל אוהבות הקריאה ואוהבי הספר, לקרוא בממואר הנפלא של סיון בסקין, "שבעה ימים אביב בשנה", (הוצאת ה-21 בעריכת דורי מנור) על עיר מולדתה, וילנה שבליטא, על השפות הרבות שנשמעו בה, עתיקות וחדשות כאחד, על הספריות שהיו בה, על ספרים, קוראות וקוראים, ועל דיבור בשפות שונות ובתרבויות שונות עם בני משפחה ושכנים, לצד בחירה בהעתקה ותרגום משפה לשפה כדרך של ניכוס תרבות מקומית וזרה והעברתה ממקום אחד לשני.

שלושה ספרים על הקו הדק בין דתיות למודרניות

ד״ר ניצה דורי, מכללת שאנן

לאחרונה יצאו לאור שלושה ספרים הדנים בפניה של היהדות ההלכתית לאורה של התודעה המודרנית: "המקף והאליפסה" מאת יהודה ברנדס (ידיעות ספרים 2021), "יהדות על הרצף" מאת עידו פכטר (כרמל, 2021) ו"האם לזרום עם הזרמים? היהדות האורתודוקסית ויחסה לזרמים המחדשים וליהדות התפוצות" מאת רונן לוביץ (נאמני תורה ועבודה, 2021). השאלה המתבקשת היא מה גרם לשלושה כותבים (ואולי אף יותר, שטרם הגעתי לעיין בספריהם או במאמריהם כמו למשל יובל שרלו, מיכה גודמן ואחרים) לכתוב באותו נושא? מה השתנה בחברה הישראלית ששלושה כותבים שונים יושבים ובוחנים את נושא הרצף הדתי מנקודות מבט שונות?

סיפוריהם של שני מתמחים ברפואה באירופה וההשלכות למערכת הבריאות הציבורית שלנו

ד"ר רות קנאי, מומחית ברפואת המשפחה, המחלקה לרפואת המשפחה אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

ידיעות ספרים

מיכאיל בולגקוב, רשימות של רופא צעיר, תרגום: ליזה צ'ודנובסקי,

הוצאת בבל, ידיעות ספרים, 2007, 151 עמודים

מודן

אדם קיי, זה הולך לכאוב, תרגום: תומר בן אהרון, הוצאת הכורסא, מודן, 2019, 247 עמודים

אחרוג מהמנהג המקובל ואכתוב על שני ספרים, שנכתבו בהפרש של 100 שנים זה מזה, דומים עד להכאיב ומתארים שניהם את חייו של מתמחה צעיר - בולגקוב, צעיר בודד, בנו של כומר, מתאר את עבודתו בכפר נידח ברוסיה ב- 1917 ואדם קיי, את תקופת התמחותו ברפואת נשים בלונדון של המאה ה-21.

"ככה זה באהבה" של שי חג'ג'

בלפור חקק, משורר

שי חג'ג' ככה זה באהבה עטיפה קדמית. צילמה תפארת חקק

שי חג׳ג׳, ככה זה באהבה: שירים, הוצאת 'צור אות' 2012 , 56 עמ'

(כל הזכויות שמורות למחבר) 

הגיעה השעה לומר דברים על שי חג'ג' כמשורר ייחודי, משורר של אהבת החיים.

במסגרת פינת הספרים של אתר המקרא, יש מקום לתת חשיפה לספרים שאינם חדשים על המדף. הספר "ככה זה באהבה" יצא לאור לפני עשר שנים, והיום ניתן לומר זאת בבירור: שי חג'ג' הוא משורר שאינו מקבל את מקומו הראוי כמשורר.

יונה הנביא נפל לים וטרפו לויתן - אגדה בשורות מנוקדות מאת אלי יונה

אלי יונה, משורר

Youth playing the flute and riding a dolphin
Red-figure stamnos, 360–340 BC. From Etruria

הפולמוס

במהלך ההפלגה זממו מלחים להשליך את אַרִיוֹן, מנגן הקתרוס הגדול ביותר בימיו, ולגנוב את כספו... – הרודוטוס, היסטוריה, א, 24-23

רגע של חסד: על ספרו של יורם בילו ״בעקבות אלחנן, מסע משפחתי״

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

יורם בילו, "בעקבות אלחנן, מסע משפחתי", הוצאת כרמל בירושלים תשפ"ב, 240 עמודים

פרופ' יורם בילו, אשר נולד בתל אביב בשנת 1942, מוכר לרבים כסוציולוג, אנתרופולוג ופסיכולוג מהאוניברסיטה העברית, שכתב דוקטורט חלוצי בשנת 1979 ששמו "פסיכיאטריה מסורתית בישראל: פניות של בני מושבים יוצאי מרוקו עם בעיות חיים והפרעות נפשיות לרבנים ולחכמים בישראל". בעקבות מחקריו פרסם ספרים מאלפים על פסיכיאטריה עממית בישובי עולים, ביניהם: "ללא מצרים: חייו ומותו של רבי יעקב ואזנה", הוצאת מאגנס 1993, על מרפא יהודי בעל כוחות ריפוי אדירים, שיוחסו לקשרים האינטימיים שרקם עם עולם השדים, שחי באזור האטלס המערבי הגבוה במרוקו במחצית הראשונה של המאה ה-20. ו"שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל" אוניברסיטת חיפה 2005. ספר המוקדש לחידוש פולחן הקדושים בישראל באספקלריה של יוצאי מרוקו בארץ. ספרו האחרון עסק בניתוח התמודדותם של חסידי חב"ד בני זמננו עם אבדנו של הרבי מלובאביץ: "אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית, האוניברסיטה הפתוחה 2017. עוד עסק בעשורים האחרונים במקומות קדושים ובטקסי מעבר ובמקומם של חלומות ודיבוקים, שדים ורוחות, ובאמונות מיסטיות ומשיחיות החורגות מגבולות החיים והמוות בעדות שונות בישראל. שנינו עסקנו בעשורים הקודמים במחקרים על חלומות ודיבוקים בכתב ובעל-פה, בהקשרים שונים בעדות ישראל השונות, וכתבנו מאמר משותף "בין עולמות: רוחות ושדים, בנות קול ודיבוקים" וערכנו יחדיו את הספר "כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים". הוצאת מאגנס, ירושלים 2013

המסע המופלא אל זמן הנשמה היתֵרָה: עיון בשיריה של כרמלה בן ישי

הרצל חקק, משורר

המסע המופלא אל זמן הנשמה היתֵרָה

זמן הכרם

כרמלה בן ישי, זמן הכרם: שירים, הוצאת בימת קדם, סידרת ערוגות השירה, תל אביב 2002, סא עמודים

שבוע הספר העברי מבקש מאיתנו לשוב אל שירים נשכחים. לעתים הם שקטים מדי, לעתים הם נחבאים בפינות נסתרות. אכן כן, יש שירה שנשמעת כמו לחש, כמו תפילה, לפעמים כמו השבעה מכושפת. זה הזמן לחשוף את המנגינה שלא אבדה.

שירתה של כרמלה בן ישי פורסמה לפני שנים, ועם הזמן ראינו אותה מתרגמת את שירתה למחול וּלמופע כובש לבבות.

כאשר קובצי שירה רבים נערמים במדפי חנויות הספרים, מבקשת הנפש קול ייחודי, קול שמחפֵּש הרמוניה ומקצב, פיוט שמתרפק על שערים נעוּלים, שנכתב מתוך הלמות לב.

כרמלה בן ישי כותבת שירה כביכול מינורית, שירה בלחישות, אך בין השיטין אתה שומע קול קורע לב.

משה דוד קאסוטו, ראשית ההיסטוריוגראפיה בישראל

 משה דוד קאסוטו, ראשית ההיסטוריוגראפיה בישראל [תשי"א – 1951]

בסיפור הפלאים על מעשה גן עדן, הנמסר לנו בעמודיו הראשונים של ספר בראשית, והמסמל בצורתו החיצונית תהליך פסיכולוגי ותרבותי קשור ביצריו הקמאיים של האדם, אחד הגורמים העיקריים בפעולה הוא תשוקת האדם לדעת: לדעת טוב ורע, את הטוב ואת הרע שבעולם, כל מה שיש בעולם, עד כמה שאפשר לו לאדם להשיג ולתפוס. בפני תשוקה זו לאכול מפרי עץ הדעת לא היה לו לאדם מעצור: לא יראת הכבוד מפני דבר האיסור שאסר עליו בוראו, לא איום המיתה, ולא פחד הגירוש מחיי המנוחה בגן עדן ואימת האסונות והסבל המתמיד המוכנים לו מחוץ לגן; כל אלה לא היו לפניו כלום כנגד הדחיפה הפנימית של התשוקה העזה לדעת. תשוקה זו, שלפי השקפתו של אפלטון היא התכונה העיקרית של הפילוסוף והגורם הראשון ליצירת המחשבה הפילוסופית, טבועה במידת מה בלבו של כל אדם.

כשפקח את עיניו למרגלות הר סיני וראה איך בני ישראל מרננים לו

אלי יונה, משורר

אפיס - על ארון קבורה

אפּיס

כְּשֶׁפַּקַּח עֵינָיו לְמַרְגְּלוֹת הַר סִינַי וְרָאָה

אֵיךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְרַנְּנִים לוֹ

מְפַזְּזִים כְּלַהַק דְּבוֹרִים סְבִיב לְחַלַּת דְּבַשׁ

קָרְנוּ פָּנָיו יוֹתֵר מִשֶּׁמֶשׁ תַּמּוּז בְּרוּם הַשָּׁמַיִם


סוֹף סוֹף

אֲפִלּוּ קְשֵׁי עֹרֶף אֵלֶּה

לִי סוֹגְדִים!

למי נערה נכריה זו? מהיכן הגיעה לשָׂדי?

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

בֹּעַז

לְמִי נַעֲרָה נָכְרִיָּה זוֹ?
מֵהֵיכָן הִגִּיעָה לְשָׂדִי
וַאֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיהָ.
הִתָּכֵן כִּי אֶקְרַב אֵלֶיהָ
וּתְהִי לִי עֶדְנָה בְּזִקְנָתִי?
כֹּה תַּמָּה, כֹּה בָּרָה
שְׂפָתֶיהָ שׁוֹשַׁנִּים
קוֹלָהּ כַּזָּמִיר
יָדֶיהָ צְחוֹרוֹת כְּבוֹרִית
אֵין מִי אֲשֶׁר תִּשְׁוֶה לָהּ!
עוֹד הַלַּיִל אָבוֹא .עֲדֶיהָ

קשרים אינטרטקסטואליים בסיפור יוסף

לאה מזור: הרצאה בהשתלמות מורים של מט״ח 2017

ישעיה ב בשיר ובמחול מאת האחיות צלילה והדסה באו

הדסה באו מספרת:  ״אבינו יוסף באו אמר לי להלחין את ישעיהו פרק ב'. שאלתי למה דווקא את הפרק הזה, יש הרי בתנ"ך כל כך הרבה פרקים!אבינו ענה: הפרק הזה הוא נגד מלחמות והוא הפרק החשוב ביותר בתנ"ך! הלחנתי אותו וצלילה ואני מופיעות איתו במוזיאון "בית יוסף באו" ובכל העולם. 

כאן אנחנו בהוואי בכנסיה ולהקת מחול מהוואי יצרו ריקוד מיוחד לשיר שאנחנו שרות בעברית כמובן: והיה באחרית הימים

כולם התרגשו מאד מאד.

מוזיאון ׳בית יוסף באו׳ כולם מוזמנים לבוא למופע״.

נחשף קטע חדש מאמת המים התחתונה של ירושלים

שתי אמות מים הוליכו לירושלים מ'בריכות שלמה' המצויות בין בית לחם לאפרת - 'האמה העליונה' ו'האמה התחתונה'.

צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות

אמת המים התחתונה מתפתלת לאורך מסלול של למעלה מ-21 ק"מ, מבריכות שלמה שמדרום לבית לחם ועד לעיר העתיקה ולהר הבית, בשיפוע מתון - ירידה של מעט יותר מ-1 מ', לאורך קילומטר. את מפעל מים הזה יזמו המלכים החשמונאים במטרה להגדיל את אספקת המים לירושלים ולהר הבית. השימוש בה נמשך לאורך 2,000 שנה, עד להמצאת משאבות העובדות על כח החשמל בתקופת המנדט הבריטי, לפני כ-100 שנים.

אוניברסליזם מונותאיסטי וקץ המלחמות בנבואת הר הבית של ישעיה (ישעיה ב)

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

 ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם.  ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. 

כי יהיה בך אביון לא תקמוץ ידך

שולה ברנע, משוררת וסופרת 

דברים טו:א-טז

הֵיאַךְ יִגֹּשׂ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ

הֵיאַךְ יִקְמֹץ יָדוֹ וְלֹא יַחֲמֹל

הָאֶבְיוֹן הוּא כְּאָחִיךְ

אַל תַּכְבֵּד לִבְּךָ,

לְמַד לָתֵת וְלִפְתֹּחַ לֵב וְיָד,

אחוזה חקלאית מהתקופה ההלניסטית נחשפה בגליל

אחוזה חקלאית ששטחה היה 30*30 מ"ר מהתקופה ההלניסטית נחשפה בגליל סמוך לנחל ארבל.

צלמית מימי החשמונאים.
צילום: מירי בר, רשות העתיקות

  באחוזה נמצאו חפצים שונים ולצד המבנה התגלו, עשרות משקולות נול ששימשו לאריגת בדים, כלי אגירה גדולים מחרס, וכלי עבודה חקלאיים עשויים ברזל, ביניהם מכושים בגדלים שונים, ומגל לקציר. בחפירה נתגלו גם מטבעות מהמחצית השניה  של המאה השניה לפסה״נ.

מפי השבויה

שולה ברנע, משוררת וסופרת

הָאֵין דַּי לַתַּאֲווֹת

לָמָּה עֲשָׁנִי הָאֵל אִשָּׁה

לְהָעִיר עַל שׁוֹבַי אֶת יִצְרָם,

וְהֵם יָחֵלּוּ לְהַשְׁחִית מַרְאִי

לִגְזֹז שְׂעָרִי וְצִפָּרְנַי

לְמַעַן לֹא יִתְפַּתּוּ לְבַעֲלֵנִי,

משה דוד קאסוטו, תפקידנו במדע המקרא

משה דוד קאסוטו, תפקידנו במדע המקרא

[תש“א/תש”ב – 1941]

נהדר ונאדר הריהו התפקיד המוטל בתקופה זו על היהדות בכלל, ועל האוניברסיטה העברית בפרט, במקצוע מדע המקרא: תפקיד רב החשיבות ורב האחריות כאחת. ידוע ומפורסם לכל, כי בעבודה רחבת הידים ומרובת העניינים והגוונים שהלכה והתנחלה במקצוע זה במשך הדורות האחרונים, מסוף המאה השמונה עשרה ואילך, לא השתתפו המלומדים היהודים כי אם במידה מצומצמת מאד, שכמעט אינה באה בחשבון בערך לעבודתם הענקית של חוגי המלומדים הנוצרים. מובן, שאין זה דבר שבמקרה. אולי גרמה העובדה, שבשעה שגדלה והסתעפה העבודה המדעית במחנה ישראל, והגיע מדע היהדות לידי פריחה מזהירה, כבר רבו במספר, וכבר הרבו לפעול ולחדש חוקרי המקרא מבין חכמי האומות, ולפיכך לא ראו להם חכמי ישראל מצד זה כר נרחב לעבודתם כמו שראו בחקר התקופה שלאחר המקרא; אולי גרם הכיוון הרדיקאלי של כמה מהעוסקים בחקר המקרא, שהניא מלעסוק בו את אלה שראו בכיוון זה מעין נטיה לחילול קדשי קדשינו; אולי גרם כוחו של המסור והמקובל, המשמש מעצור בפני סלילת דרכים חדשות; אולי גרמו כל הסיבות הללו ועוד סיבות אחרות כאחת. ואולם אין זה המקום לחפש אחר הסיבות של מה שהיה. עובדה היא, שאת כרמנו שלנו נמנענו מלנטור, ועזבנו אותו לנוטרים אשר לא מבני עמנו. ואף אם בזמן מן הזמנים קם איזה נוטר חשוב ממחננו אנו, לא היה זה על הרוב כי אם בבחינת יציאה המאשרת את הכלל.

על הקריה הלאומית לארכיאולוגיה שבקרית המוזיאונים בירושלים

הקריה הלאומית לארכיאולוגיה ממוקמת בקרית המוזיאונים בירושלים – בסמוך למוזיאון ארצות המקרא ומול מוזיאון ישראל. היא בנויה על פני 36,000 מ"ר, ותוכננה על ידי האדריכל  משה ספדי, ובראשה "חופה" המדמה אוהל חפירה.

תמונת הקריה. צילום: אלכס ויגמן, רשות העתיקות

הקריה תהווה מרכז להצגת עוצמתם וחשיבותם של אוצרות המדינה, וכן למחקר, לשימור המורשת, ולחינוך. הקריה תציג למבקרים – באמצעות נכסי המורשת, הכוללים, בין השאר, אלפי קטעי מגילות מקראיות בנות כאלפיים שנה שנתגלו במדבר יהודה - את סיפורה של ארץ ישראל לאורך הדורות, את החיים שהתפתחו בארץ, ואת ההסטוריה של העם היהודי בארצו. הקריה תהווה אבן שואבת למבקרים מהארץ ומהעולם, ותחבר אותם אל המורשת של ארץ ישראל; בין השאר, יוכלו המבקרים במקום להתנסות בעבודת הארכיאולוגים והמשמרים. בקריה ירוכז מטה הפעילות של רשות העתיקות והמרכז הלאומי לעבודות שימור, מחקר ופרסומים. בנוסף, ימוקם בקריה, שהקמתה נשלמת בימים אלו, המרכז לאוצרות הארכיאולוגים של ישראל.

סיום פסטיבל נושפים בכפר סבא 2022

ארוע מרגש, סוחף ומלא נשמה. תזמורות, מחול, שירה. יצירות ישראליות, יהודיות וקלאסיות. סיום עם צ׳ייקובסקי 1812 וזיקוקים. ארץ ישראל היפיפיה. כמה כשרון, יצירתיות, חן, רוח נעורים, שמחה ורגש. פנינת תרבות. 

ו... נחת של סבתא.

כלי הקשת המלווים את רמי קליינשטיין

זיקוקים בצ׳יקובסקי 1812

התזמורת הייצוגית של כפר סבא. גאווה!

Hans Rott, Symphony for String Orchestra in A-Flat Major, Nowak 37: I. Allegro con fuoco

דימיטרי שוסטקוביץ', סימפוניה קאמרית בדו מינור אופ' 110 א' . על פי הרביעייה לכלי קשת בדו מינור בתזמור רודולף ברשאי.

סבתא לאה מתמוגגת מנחת!

שיחה ספרותית עם ראש עירית רמת גן ושלושה שירים

ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, נפגש השבוע לשיחה עם המשורר טובי סופר, זוכה פרס אח"י לשירה, שאחדים משיריו עוסקים ברמת גן. השניים שוחחו על נושאי חברה, ספרות ואמנות.

ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן (משמאל), 

עם המשורר טובי סופר

ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, נפגש השבוע בלשכתו עם המשורר טובי סופר, זוכה פרס אח"י לשירה לשנת 2020. השניים שוחחו על נושאי חברה, ספרות ואמנות, וכן על שירים אחדים של טובי סופר העוסקים ברמת גן.

במהלך השיחה אמר סופר לשאמה הכהן כי הוא מעריך מאוד את חמלתו כלפי זקנים, נכים ואוכלוסיות מופלות נוספות ששאמה הכהן פועל למענן במרץ. לדברי סופר, החמלה הזאת מרגשת אותו והוא שמח לדעת שראש העירייה נוהג כך.

מנשרים קלו מאריות גברו

בית הקברות הצבאי, הר הרצל, ירושלים

מקובל לקרוא ולהקריא את קינתו של דוד על שאול ויהונתן בנו בטכסי הזכרון לחללי מערכות ישראל:

יט הַצְּבִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־בָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָ֑ל אֵ֖יךְ נָפְל֥וּ גִבּוֹרִֽים ׃

כ אַל־תַּגִּ֣ידוּ בְגַ֔ת אַֽל־תְּבַשְּׂר֖וּ בְּחוּצֹ֣ת אַשְׁקְל֑וֹן

פֶּן־תִּשְׂמַ֨חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽן־תַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָעֲרֵלִֽים ׃ 

כא הָרֵ֣י בַגִּלְבֹּ֗עַ אַל־טַ֧ל וְאַל־מָטָ֛ר עֲלֵיכֶ֖ם וּשְׂדֵ֣י תְרוּמֹ֑ת

כִּ֣י שָׁ֤ם נִגְעַל֙ מָגֵ֣ן גִּבּוֹרִ֔ים מָגֵ֣ן שָׁא֔וּל בְּלִ֖י מָשִׁ֥יחַ בַּשָּֽׁמֶן ׃ 

כב מִדַּ֣ם חֲלָלִ֗ים מֵחֵ֨לֶב֙ גִּבּוֹרִ֔ים

קֶשֶׁת יְה֣וֹנָתָ֔ן לֹ֥א נָשׂ֖וֹג אָח֑וֹר וְחֶ֣רֶב שָׁא֔וּל לֹ֥א תָשׁ֖וּב רֵיקָֽם ׃ 

כג שָׁא֣וּל וִיהוֹנָתָ֗ן הַנֶּאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם לֹ֣א נִפְרָ֑דוּ 

מִנְּשָׁרִ֣ים קַ֔לּוּ מֵאֲרָי֖וֹת גָּבֵֽרוּ ׃ 

כד בְּנוֹת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־שָׁא֖וּל בְּכֶ֑ינָה

הַמַּלְבִּֽשְׁכֶ֤ם שָׁנִי֙ עִם־עֲדָנִ֔ים הַֽמַּעֲלֶה֙ עֲדִ֣י זָהָ֔ב עַ֖ל לְבוּשְׁכֶֽן ׃ 

כה אֵיךְ נָפְל֣וּ גִבֹּרִ֔ים בְּת֖וֹךְ הַמִּלְחָמָ֑ה יְה֣וֹנָתָ֔ן עַל־בָּמוֹתֶ֖יךָ חָלָֽל ׃ 

כו צַר־לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד

נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים ׃ 

כז אֵיךְ נָפְל֣וּ גִבּוֹרִ֔ים וַיֹּאבְד֖וּ כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה

שמ"ב א, יט-כז

יהודה עמיחי הגיב:
אילו באמת קלו מנשרים
היו עפים גבוה, מעל למלחמה
ולא נפגעים, היינו רואים מלמטה
ואומרים: " הנה הנשרים, הנה בני, הנה אישי, הנה אחי”.

(מתוך: יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן  2004)

ישובים על מפת הארץ ששמותיהם נגזרו מהקינה, תוך היפוך המשמעות לטובה:

דוד קילל את הרי הגלבוע ואמר:

’הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן‘ (פס‘ 21). 

לאחר מלחמת השחרור הוקמו באזור הגלבוע והעמק ישובים חדשים וניתנו להם השמות - אביטל, שדי תרומות ומירב. השמות  נועדו להצהיר שעם ההתיישבות של העם בארצו הוסרה מהמקום קללת דוד, והמקום נעשה למקור ברכה. לא עוד ’אל טל ואל מטר‘ אלא אביטל, דהיינו, מקום מבורך בשפע טל; לא עוד ’אל‘ ’שדי תרומות‘ אלא שדי תרומות מקום גבוה (תרומות) שעליו שדות. השם מירב זורם באותו כיון. המקום יהיה מרחב של מים רבים. אבל יש בשם גם רמז למירב, בת שאול.  

ותעל בת שבע הגגה ותרחץ בבורית

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

וַיְהִי בֵּין הָעַרְבָּיִם וַתַּעַל בַּת שֶׁבַע הַגָּגָה וְתִרְחַץ בְּבוֹרִית

אַף סָכָה בְּשֶׁמֶן גּוּפָהּ כִּי טוֹבָה הָיְתָה רוּחָהּ עָלֶיהָ

וַתֵּרֶא עֵינֵי מִי מַבִּיט בָּהּ

וְהִנֵּה זֶהוּ מַלְכָּהּ הַשַּׂגִּיא דָּוִד

כוונת התורה וכוונת הקורא בה. פרקי התמודדות מאת ערן ויזל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

ערן ויזל, כוונת התורה וכוונת הקורא בה, פרקי התמודדות, ירושלים הוצאת מאגנס, לתשפ״ב 2021, 443 עמודים

פרופ׳ ערן ויזל הוא חוקר של פרשנות המקרא היהודית לדורותיה: פרשנות חז״ל, פרשנות ימי-הביניים וחקר המקרא בתקופת ההשכלה ובעת החדשה.

הספר המונח לפנינו עוסק בכוונת הקוראים במקרא מסוף מימי בית שני דרך ספרות חז״ל ופרשנות ימי הביניים, ועד למחקר הרבני של התורה בעת החדשה הוא מגיע. כלומר מהתקופה שבה נוסח המסורה עדיין היה נזיל, אם כי נוסח התורה כבר היה מגובש, ועד העת החדשה. ויזל מתייחס לקורפוס עצום ממדים המכיל חיבורים מתקופות שונות שהתחברו על ידי יוצרים שונים ומסמן בהם מגמות דומיננטיות וקווי ההתפתחות המרכזיים. אין הוא נכנס לגוונים עדינים ולסטיות מסויימות מהקו הכללי שהוא מצייר. כמו כן הוא מוציא מכלל דיוניו את תרגומי התורה העתיקים, את פרשנות התורה הנוצרית, את השומרוני, את הפרשנות הקראית, את התרגומים הארמיים לתורה, את הפרשנות הפילוסופית של ימי-הביניים, ואת הפרשנות המיסטית הקבלית.

הוא אומר שנקודת המוצא בכל הקורפוס שחקר היתה, שהתורה היא מושלמת בגלל מוצאה האלוהי. אלהים הוא מופתי ומושלם ועל כן גם תורתו מופתית ומושלמת. היא נטולת פגמים ומשקפת אמות מידה מוסריות עילאיות בעלות תוקף ניצחי הרלוונטי לכל הדורות. לכן ביכולתה לספק תשובות נכונות לשאלות ההווה. כל מה שכתוב בה הוא אמיתי, נכון, חשוב ומחושב. לא תמצאנה בה זוטות שוליות, עניינים מקריים, שקרים או עמדות בלתי ראויות. אלהים נתפס כמי שפעל ברציפות מהבריאה ואילך, לאורך כל ההסטוריה. לעיתים הוא נעזר במלאכים כדי להוציא לפועל את תוכניותיו, אבל ניכרת מגמה לצמצם את פועלם של השליחים השמיימיים עד כדי העלמתם המלאה.

יחד עם זאת חכמים ופרשנים הרגישו אי נחת מדברים אלו ואחרים בתורה וספרו של ויזל חושף נסיונות גלויים וסמויים להשלים דברים שלא נאמרו, להחליק חספוסים, לעדכן ולשפר, והכל כדי להתאים את מה שכתוב בתורה למה שקוראיה ומפרשיה מצפים ממנה.

אסתי בר מפוייסת עם החיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אסתי בר, מפיסת עם החיים - שירים, הוצאת צבעונים, ישראל תשפ״ב 2022, 96 עמודים.

אסתי בר היא משוררת, חברה באגודת הסופרים. ׳מפויסת עם החיים׳ הוא הרביעי בספרי השירה שפירסמה. 

זה ספר אמיץ, ישר, מביט לחיים בעיניים, בלי התייפיפות, בלי לצבוע בוורוד, בלי להתבייש, לא ביש ולא באין. בשורות קצוצות מנוקדות מספרת אסתי בר את חייה. בלי להסתיר דבר תחת מצלולים מרהיבים, חריזה וירטואוזית או רמיזות מלומדות לארון ספרים עשיר מכמנים. ככה, בעברית פשוטה, ישירה, עכשווית, ישראלית, היא מדברת על עצמה, אבל רבות ורבים ימצאו בשיריה את עצמם.

לא היה לו סיכוי בקרקוב, באושוויץ-בירקנאו, בטרזינשטט, ובארץ?

נורית אלדר, מחנכת

חנוך רייכר אלבוים ואחותו פלה

פולין, קרקוב, רחוב רקבקא 12, שנת 1935. הוא מזיז את הווילון שמעל החלון הקטן הפונה לרחוב ומייבב. "תראה איך אתה נראה", כועסת עליו אמו, "אתה מפחיד את אחותך", זורקת עליו סמרטוט מלוכלך כדי שינגב את הדמעות. "אתה כבר בן שבע, בגיל שלך בנים לא בוכים. אבא עוד מעט יבוא, אתה יודע שהוא לפעמים הולך אבל הוא תמיד חוזר". הוא מנגב את עיניו התכולות, מסרק באצבעותיו את שיערו הצהוב כשמש וחיוך מעוות מכסה את פניו. הוא נכנס למיטה המשותפת עם אחותו, שנרדמת בין זרועותיו. הוא נותר ער, ומהרהר: "עברו שלושה ימים מאז שאבא נעלם והיום הוא בטח יחזור". הוא מתעורר לצעקותיה של אמו: "תפסיק להכאיב לי, אתה שיכור, מתי תבין שיש לך ילדים שצריכים אותך?" הוא שומע את המים במקלחת זורמים. "זה נגמר", הוא אומר לעצמו, "אימא שוטפת את אבא". הוא עוצם את עיניו ונרדם.

חוויית האובדן ברומן ׳עמליה׳ של נירית וייס

עֲדִי אֲבִיטַל-רוֹזִין, סופרת, חוקרת ספרות נשים וחברת הוועד המנהל של אגודת הסופרים העבריים בישראל

חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל: על חוויית האבדן מפרספקטיבת המספר וייחודיותה ברומן "עמליה" של נירית וייס

"רוח מרה הסתערה על פניו של יפתח כשגעה בבכי, ורונה חיבקה וליטפה את פניו היפות, ועמליה מזגה כוס מים. (...) וטיפות עגולות של גשם התערבבו..."

לא קשה להבחין בעובדה שאת הציטוט המובא לעיל, אשר מטרתו לתאר את חוויית האבדן בעיני יפתח, רונה ועמליה עת נהרג אודי חברם, ניתן להבין בשתי רמות. האחת, ברמת הפשט והשנייה, ברמת הדרש. אסביר: המסר הגלוי הוא שאודי נהרג במלחמה וחבריו (יפתח, הרס"פ שלו, רונה, חברה מחברת הנוער, שהגיעה מאמסטרדם, ועמליה, המדריכה והמטפלת שלהם מהקיבוץ, שהגיעה מחיפה) מגיבים למותו.

עידן חדש בציביליזציה האנושית - שילובים בין אינטליגנציה טכנולוגית לגוף הביולוגי

ד"ר לימור שרייבמן-שריר, אוניברסיטת תל אביב

כרך ו' של הסדרה פרי עטה של ד"ר לימור שריר "הרהורים על ספרות ורפואה - דילמות ביחסי רופא-חולה" - רואה אור בימים אלה בהוצאת הפקולטה לרפואה עש סאקלר.

שם הכרך: "הרפואה החדשה ודמותו של הרופא בעידן המידע והביוטכנולוגיה".

הסדרה זכתה בפרס עש ד"ר משה איינהורן בחקר ספרות ורפואה.

הספר עוסק בכל החידושים הביו-טכנולוגים ברפואה בצורה נרחבת מבחינה מדעית ופילוסופית.

להלן קטע מהמבוא לספר:

"בספרו "הלם העתיד" זיהה אלווין טופלר את הבעיה המרכזית של סוף המאה העשרים. "העתיד כבר כאן אבל אנחנו עוד תקועים שם בעבר. אנחנו עוברים שינויים רבים ומהירים ורוב האנשים מתקשים לחיות בקצב השינויים."

דבורה גילולה על ספרה: פלוטרכוס, חיי אישים: אלכסנדר וקיסר

פרופ׳ דבורה גילולה, האוניברסיטה העברית

תרגום חדש של שתי ביוגרפיות - אלכסנדר וקיסר

הוצאת מאגנס

פלוטרכוס, חיי אישים: אלכסנדר וקיסר, תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירושים דבורה גילולה, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים 2022, 153 עמודים. 

פלוטרכוס הקדיש שנים רבות מחייו לכתיבת ביוגרפיות כפולות - איש נודע מיוון ולצדו איש נודע אחר מרומי. 22 ביוגרפיות כפולות כאלה שרדו והפופולריות ביותר הן אלה של אלכסנדר מוקדון ויוליוס קיסר: שני מצביאים כובשי עולם, האחד בן מלך האחר שואף למלכות. אלכסנדר הקים אימפריה קצרת ימים, קיסר ארוכה ויציבה.

מדוע הלך אברהם לכנען? שיר

 שולה ברנע, משוררת ולשונאית

אֹמֶץ צָרוּף  

אפרים משה ליליין, אברהם

אֹמֶץ צָרוּף או פחד ?

מַדּוּעַ הָלַךְ אַבְרָהָם לִכְנַעַן?

הֵיאַךְ נָטַשׁ אֶרֶץ אֲבוֹתָיו

וְיֵלֵךְ לְהָקִים מִזְבֵּחַ לְאֵל אַחֵר

שֶׁלֹּא יְדָעוֹ לְפָנִים,

הֲקִוָּה מִמֶּנּוּ לְטוֹב

הֲיָדַע כִּי הִנּוֹ אֵל צְבָאוֹת?

אוֹ אֵל הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מיְְרוּאָיו?

וַיְהִי עַז לֵב וִירֵא שָׁמַיִם

בַּלֹּא נוֹדַע לְאִישׁ מִלְּפָנָיו,

אַף הִקרִיב את בְּנוֹ כְּעוֹלָה.

קנקני יין עם שאריות של תבלין הווניל מסוף תקופת בית ראשון נתגלו בעיר דוד

קנקני היין, המתוארכים לימי המלך צדקיהו - סוף ימי הזוהר של הממלכה, התגלו בתוך חדרי אחסון של מבנים בשתי חפירות ארכיאולוגיות שונות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.

קנקני היין לאחר תהליך הרפאות. צילום: דפנה גזית, רשות העתיקות

תגלית מפתיעה בעיר דוד: מחקר חדש של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב חושף, כי בקנקני יין מסוף ימי בית ראשון, הנושאים את סמל כלכלת ממלכת יהודה, התגלו, במפתיע, שאריות של תבלין הוניל - התבלין היוקרתי, שהגיע לארץ ממרחקים.

שני המבנים שנחשפו בחפירות חרבו בחורבן הבבלי של ירושלים, בשנת 586 לפנה"ס, והקנקנים התגלו כשהם מנופצים בתוך החדרים, מתחת למפ שולות הבית. במחקר חדש, פורסמו תוצאות בדיקות כימיות ייחודיות, לזיהוי שאריות של מולקולות שהשתמרו בחללים הזעירים שבדופן כלי החרס.

חלום ליל פורים : הבן האחד-עשר התגנב לחלומי

צבי עצמון, משורר

חלום ליל פורים

הַבֵּן הָאַחַד עָשָׂר

הִתְגַּנֵּב לַחֲלוֹמִי

בְּעֵינַיִם קָמוֹת, מַבַּט אֵימָה נוֹאָשׁ,

בְּלִי מִלָּה.

לֹא פָּתַחְתִּי, לֹא הוֹשַׁטְתִּי יָד.

מה ענוג הוא הנחש

שולה ברנע, משוררת וסופרת




חַוָּה

מָה עָנֹג הוּא הַנַּחַשׁ

אֶרֶךְ רַגְלַיִם ,יְפֵה תֹּאַר

וּלְשׁוֹנוֹ חַדָּה.

דְּבָרָיו כִּדְבַשׁ לְאָזְנַי,

מסע עם אשת לוט - מהמקרא אל הנפש

ד"ר נגה בן ששון, אוניברסיטת חיפה

פרדס הוצאה לאור

נגה בן ששון, מסע עם אשת לוט מהמקרא אל הנפש, פרדס הוצאה לאור והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2021, 322 עמודים

להלן קטעים נבחרים מן הספר. 

מתוך פתח הדבר

ברגעי משבר, בהיעדר אופק ותקווה, יש המתארים את עצמם כמי שמתקיימים בעולם הסוגר עליהם. עולם שבו אין בידם להביט קדימה, אך נדמה שנאסר עליהם גם להביט לאחור. אף שלכאורה המבט "האסור" הוא המפלט היחיד שנותר להם, חווייתם הקיומית היא כי מבט זה יכול להמית. בצומת זה עשויות לעלות שאלות כגון מהו אותו מקום אסור שאנשים נמשכים אליו, אך בו בזמן גם חרדים להפנות לעברו את מבטם? מדוע לדעתם הוא אסור? מהו או מיהו מקור האיסור? מה, על פי תפיסתם העצמית, עלול לקרות אם אכן יביטו בו? וגם: האם ברגעים אלו ניתן להציע ברירה כלשהי שתאפשר מבט, ואולי גם הרחבה של שדה הראייה, וזאת ללא תחושת איום או הפרת "טאבו", אלא מתוך תחושת ביטחון ובחירה בחיים?