פרופ' יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב
בית מקרא כרך נח (תשע"ג) חוברת ב'
 |
| הוצאת מוסד ביאליק |
בימים אלה יצאה לאור חוברת חדשה של "בית מקרא" ובה ששה מאמרים, תגובה לביקורת וביקורת ספרים. כדרכו של כתב עת זה המאמרים המובאים בו מבטאים את שנאמר בכותרת המשנה שלו "כתב עת לחקר המקרא ועולמו": היסטוריוגרפיה מקראית, ספרות החכמה, ספרות המזרח התיכון הקדום, פרשנות ימי הביניים והיבטים תיאולוגיים.
שני מאמרים עוסקים בבית יהוא. אמיתי ברוכי-אונא, "בית עמרי, בית אחאב ובית יהוא: קרבת דם וקרבות דמים" (עמ' 30-5) בא לישב את מה שנראה כסתירה בין כינויו במקרא של יהוא כ"בן יהושפט בן נמשי" לבין אזכורו בכתובת שלמנאסר השלישי מלך אשור כ"יהוא בן עמרי".
כנספח למאמר מובא תרגום עברי מאכדית של "כתובת הקדשה של שלמנאסר השלישי". דוד גלעד, "מלכי בית יהוא: בחנים היסטוריוגרפיים" (עמ' 46-31) דן בשאלה, "מהו ההסבר להצגה הייחודית והרב-גונית של יהוא ובניו בספר מלכים?", ומראה שהצגה זו היא תוצאה של "המפגש בין חומרי המקור ובין העיבוד העריכתי". פן היסטוריוגרפי יש גם במאמרו של יגאל לוין, "בשם איזה אלהים קילל גלית, ולאן לקח דוד את ראשו?" (עמ' 83-99) . המחבר מתייחס לפסוק "ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו" (שמ"א יז 43), בוחן את פרשנות התרגומים העתיקים ומפרשים חדשים ל"באלהיו", נדרש להשוואה עם חוזי ברית וסאליים במזרח התיכון הקדום, ומסיק כי המלה "באלהיו" מתייחסת "לאלהיו של דוד... כמקובל בעולם העתיק". לשאלה השנייה שבכותרת המאמר משיב המחבר, כי אין זה הגיוני לקבל את הגרסה שראשו של גלית הובא "ירושלם" (שם, 54), ויש לתקן את נוסח הפסוק ולגרוס "ויבאהו אל שאול".
ספרות החכמה מיוצגת בחוברת על ידי מאמרה של נאוה כהן "'ונתתי אל לבי...' (א 12) מבנה ומשמעות ברצף פסקות ההתבוננות הראשון בספר קהלת (א 12 - ב 26)" (עמ' 82-47). במאמר מובא ניתוח הכתובים בחטיבה הנידונה והמחברת באה להראות כי "חשיפת מבנה רצף פסקאות ההתבוננות יכולה להאיר באור חדש את תכנו של הרצף ואת טיב היחס שבינו ובין הקביעה שאין יתרון לאדם בכל עמלו".
מרים סקלרץ, "'או שהיה ממעשה הנסים' -- מקום הנס בהכרעותיו הפרשניות של רמב"ן" (עמ' 116-100) מגישה עיון שיטתי בהערות הרמב"ן הנוגעות לנסים. היא באה לדחות את הדעה המקובלת על חוקרים רבים כאילו הייתה לרמב"ן "תפיסה מקסימליסטית קיצונית" לגבי הניסים, בניגוד ל"השקפתו המינימליסטית של הרמב"ם". מסקנתה היא, כי "אף שהרמב"ן קובל על שהרמב"ם 'מגרע הניסים ומגביר הטבע', פרשנותו שלו עצמו בשום אופן אינה נטולת נטייה זו". גם מאמרו של גרשון ברין, "שימושי ר' מיוחס ב"ר אליהו בכללי הפרשנות שנוסחו בלשון 'דרך המקרא" (עמ' 129-117) עוסק בפרשנות ימי הביניים, אך לא הספרדית אלא הביזנטית. זהו עיון נוסף בדרכם של הפרשנים הביזנטים, כהמשך לספרו של ברין "רעואל וחבריו -- פרשנים יהודיים מביזנטיון מסביבות המאה העשירית לספירה" (תל אביב, תשע"ב. ביקורת של יהונתן יעקבס על ספר זה הובאה ב"בית מקרא" כרך נח, תשע"ג, חוברת א' עמ' 167-154). המחבר ממיין את השימושים שעושה ר' מיוחס ב"ר אליהו בביטוי 'דרך המקרא' ורואה בו ביטוי של "סוג מסוים של כללי פרשנות המקרא".
במדור "תגובות" מגיב ישראל קנוהל על ביקורתו של מאיר בן אילן ("חזרה לימי הביניים...", בית מקרא כרך נח תשע"ג חוברת ע' עמ' 166-153) על ספרו (ישראל קנוהל, "השם. המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים", אור יהודה תשע"ב). הוא חותם את תגובתו במלים "לכבוד הוא לי להצטרף לחבורת החכמים הללו" (קרי: חכמי ימי הביניים).
במדור "ביקורת ספרים" כותבת לאה מזור ביקורת (עמ' 147-135) על ספרו של שמואל ורגון, "שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא", רמת גן תשע"ג. תוך סקירת הספר מביעה המחבר הערכה רבה למחקרו של ורגון, המתבטאת גם במשפט הסיכום: "מה שכתב שד"ל על הדרך הראויה לפרשן המקרא יאה בשינויים המתבקשים לחוקרו של הפרשן הזה, שאהבת האמת הנחתה את ספרו החשוב".
ראו תוכן העניינים.
ראו תוכן העניינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.