תכלת, ארגמן ותולעת שני: תגליות ממערות ואדי מורבעאת

מחקר חשף שלושה אריגים נדירים בני 2000 שנה אשר נצבעו בחילזון הארגמן. עד היום נמצאו בישראל  שני אריגים בלבד אשר נצבעו בארגמן האמיתי.

צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

האריגים שאיתרה ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, מייצגים את הצבעים היוקרתיים ביותר בעת העתיקה: התכלת, הארגמן ותולעת השני, המוזכרים במקורות היהודיים.

הבניית יציאת מצרים כזיכרון הלאומי המכונן

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת בא - שמות  י, א - יג, טז

 Lawrence Alma-Tadema, The Death of the First-born, 1878

משה מצטווה ללכת אל פרעה כדי לזעזעו במופתים, ואידיאת הזיכרון הקולקטיבי של גיבוש האומה חוזרת ונשנית: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ" (י, ב). המכות שמביא אלוהים על מצרים מגלמות את שליטתו המלאה בסדרי הטבע ואורחותיו במטרה לציין את השליטה האלוהית בטבע. אלוהים איננו אלוהי הטבע אלא הוא מעליו. הוא שולט בטבע.

נלכדה כנופיית מחפשי זהב בתל אשדוד

בסוף השבוע לכדו מפקחי רשות העתיקות שודדי עתיקות בתל אשדוד

במהלך החפירה לחיפוש עתיקות, פגעו השודדים בממצאים מתקופת המקרא, מלפני 3000 שנה בקירוב.

במהלך פעילות מבצעית של מפקחי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, בסיוע משטרת אשדוד ואשקלון,

תקופות אונומסטיות במגזר היהודי במדינת ישראל: 2007-1948

שלומית לנדמן, אוניברסיטת בר אילן
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

סקירת השמות השכיחים ביותר של המגזר היהודי בישראל מ-2007-1948 לעומת השמות הנדירים ביותר מאותן השנים מגלה תקופות אונומסטיות בעלות אופי מוגדר. במחקר נותחו 3000 שמות של השמות השכיחים ביותר ליילודים שהתקבלו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוכם נמצאו 187 תבניות שמות בנות ו-135 תבניות שמות בנים. קרוב ל-6000 שמות של שמות נדירים לבנות ולבנים נותחו, מתוכם נמצאו 431 תבניות שמות בנים ו-275 תבניות שמות בנות ששהו ברשימה לאורך זמן.

הקראים

ישנה כת יהודית, שחבריה קרויים גם "בני המקרא", אשר לא קיבלה עליה את סמכותה של התורה שבעל פה, קרי המשנה, התלמוד וההלכה אשר נפסקה בעקבותיהם. את ראשיתה של הקראות קושרים בשמו של ענן בן דוד, אשר יצא לקראת סוף המאה השמינית כנגד סמכותם של הגאונים, ראשי הישיבות בבבל. בדרך הטבע, הסיבות שהביאו למעשהו של ענן בן דוד מתוארות בדרך שונה על ידי הקראים מכאן ועל ידי ה"רבניים", אלה שקיבלו את מרותם של הגאונים, מכאן. על פי הקראים מחה ענן בן דוד על התרחקותה של ההלכה שקבעו הגאונים מפשוטו של מקרא, כשהוא טוען כלפיהם שהם זייפו את האמת. הרבניים טענו כי מקור הויכוח היה רצונו של ענן לזכות בשררה. ענן, לדבריהם, היה בנו הבכור של ראש הגולה, אך עם מות האב בחרו הגאונים למשרה זו דווקא את בנו הצעיר, ובשל כך מרד בהם ענן. אך כדי שלא ייחשב למורד גם בעיני השלטון המוסלמי, טען ענן כי הויכוח בינו לבין הרבניים הוא ויכוח פנים-יהודי העוסק בעקרונות דתיים. ההולכים אחרי ענן בן דוד נקראו תחילה בשם "ענניים", ויחד עם כתות אחרות, שגם הן לא קיבלו עליהן את התורה שבעל פה, נעשו בסופו של דבר לקבוצה הכללית הקרויה בשם "קראים". 

תוכנת השיווק והבעייתיות שבשמות היהודיים

ליסה רדינג, Ethnic Technologies LLC
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

המחקר האונומסטי תומך היום בתוכנת השיווק הרב-תרבותי. הבנת השם מגדירה את הפרט: מיהו, מהי תפיסת עולמו וכתוצאה מכך מהי התנהגותו הפוטנציאלית כלקוח. כיום, כאשר פחות ממחצית התינוקות בארה"ב מוגדרים בפשטות כ"לבנים" ואנו חווים את העולם האתני המגוון שמסביב, משווקים מצליחים מגיעים למסקנה שהפרסומות המתמקדות בצרכנים ספציפיים מביאות את ההחזר הטוב ביותר של ההשקעות בפרסום. באמצעות המחקר האונומסטי יכולים המשווקים לעמוד על זהויותיהם האתניות והדתיות של לקוחותיהם, מה שמאפשר להם להתאים את פעילותם או למצוא לתוצרתם את קהל היעד באם מדובר באוכלוסייה ההיספנית, פרוטסנטית או בדוברי יפנית.

בובר וטלמון על הבעייה התיאולוגית של אחרית הימים

ד“ר יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה

מאמרו של שמריהו טלמון על היסטוריה ואסכטולוגיה בספרות הנבואה הוא מן החשובים ביותר ממאות המאמרים שחיבר טלמון. לא אגזים אם אומר שהמאמר הוא בסיסי ביותר בהבנת ספרות הנבואה. רבים מן העוסקים בנבואה, שאינם מכירים את המאמר הזה, עושים עוול לייעודי הגאולה של הנביא, באשר אינם מבינים אל נכון את הפרספקטיבה ההיסטורית שלהם. המדובר במאמר שנתפרסם לראשונה בגרמנית בשנת 1980 תחת השם Eschatologie und Geschichte im biblischen Judentum בתוך הקובץ Zukunft: Eschatologie bei Juden und Christen. בשנת 1986 יצא המאמר הזה באנגלית כספרון קטן בהוצאת המכון האקומני בטנטור, ולבסוף נכלל באוסף מאמריו של טלמון משנת 1993 תחת השם Eschatology and History in biblical thought. הוא מצטרף לשורה של מאמרים שפרסם טלמון באותן שנים, שעסקו בתפיסת הזמן במקרא, כגון המאמרים על: לוח גזר ומחזור העונות, מחזור הברכות של כת מדבר יהודה, ארבעה דורות או ארבע מאות שנה, על סימולטניות וסינכרוניות בסיפור המקראי, ועל משמעותו של הביטוי "אחרית הימים" בלשון המקרא ובלשון המגילות. 

לפיד האבות עובר למשה

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת וארא, שמות ו, - ט, לה  

משה ואהרן לפני פרעה

Benjamin West: 1738–1820

מסע יציאת מצרים החל. סיפור ההתגלות של ה' למשה אחרי כישלון הפגישה עם פרעה  מעניין. הוא מתחיל בהכרזה: "אני ה'" (ו, ב). זהו, נוכחות, עצמה, "אני ה'". וה' ממשיך ומתאר את הקשר שלו עם האבות. אין כאן אפוא התגלות פתאומית חד-פעמית הפותחת במשה אלא המשכיות, לפיד האבות עובר למשה. קיימת כבר היסטוריה מקודשת של זיכרון קולקטיבי לאומי, שהתגבש  דרך האבות, שכל אחד מהם זכה להתגלות האלוהית. ועתה משה. עם זאת, יש כאן חידוש:

מורשתו של שמריהו טלמון

ד"ר מיכאל סיגל, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ׳ שמריהו טלמון 

אנחנו מתכנסים כאן הערב להעלות על נס את מורשתו של מורנו וידידנו פרופ' שמריהו טלמון - הן את מורשתו המחקרית הבאה לידי ביטוי בספר שלכבוד פרסומו מקיימים את ערב הלימוד הזה, והן את מורשתו הפדגוגית הבאה לידי ביטוי בקבוצת הדוברים הערב, שהם 'צעירי דור ההמשך'. אין ספק ששמריהו היה רווה נחת משניהם גם יחד: מההוצאה לאור של כתביו ומהרצאות של תלמידיו ותלמידי תלמידיו. מורשת כפולה זו מאפשרת לנו לראות כאן ועכשיו את הקשר המתמשך בין העבר לעתיד, בין המורה לתלמידיו ותלמידי תלמידיו, בין החוקר לממשיכיו. תודה מיוחדת מגעת למשפחתו של שמריהו, לד"ר פנינה מורג-טלמון, 

Shemaryahu Talmon, Literary Motifs and Patterns in the Hebrew Bible: Collected Studies, 2013

Eisenbrauns 

505 pages.
Includes bibliographical references (pages 413-455) and index.

אסור לספר בגנותם של ישראל: פרשת שמות

פרופ' משה ציפור, אוניברסיטת בר אילן ומכללת גבעת וושינגטון

משא ומתן מייגע מתנהל בין ה', המנסה לשדל את משה לקבל עליו את השליחות להוצאת ישראל ממצרים, ובין משה, המנסה להתחמק מהתפקיד. תפקידו כרוך לא רק בשכנוע פרעה לשלח את ישראל, אלא גם בצורך לשכנע את ישראל שאכן הם עומדים לפני שחרור מעול מצרים ולפני בואם אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותיהם לתת להם. משה אומר, "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בְּקֹלִי, כי יאמרו: לא נראה אליך י"י" (שמות ד', א), על כן נותן ה' בידו שלושה אותות (פס' ב-ט). מקרה דומה במידת מה הוא מקרהו של גדעון, שנשלח להושיע את ישראל, אבל היסס אם אכן ה' אתו וביקש על כך אות – אות גיזת הצמר (שופטים ו', לו-מ). המקרה האחרון שונה בכמה דברים: א. האות לא היה להודיע לעם שה' שלחו אלא אות לגדעון עצמו, ואין הוא מציג אותו בפני העם. ב. גדעון לא צריך היה לדבר בפני הקהל על דבר שעתיד לקרות.

יוסף ואֶחיו, גביע קורע ומאחה

פרופ' משה צפור, המחלקה לתנ"ך, אוניברסיטת בר-אילן ומכללת גבעת וושינגטון

Gerbrand van den Eeckhout - Josef and his brothers

הקורא את הסיפורים הארוכים והמפורטים, העוסקים לכאורה בעניינים פרטיים של התרחשויות בבית יעקב, אינו יכול לראות לקראת מה מוליכים הסיפורים האלה. רק כאשר מגיעים בסיום אל דברי יוסף בהתוודעו אל אחיו, "לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלהים" (בר' מה, ח), רק אז הקורא יכול לחוש, שקיימת כאן תָכנית אלוהית מחושבת. אבל גם יוסף אינו יכול לדעת את התכלית של התוכנית, כי לדעתו התכלית הייתה להציל את המשפחה בשנות הרעב האלה (שם, פס' ה-ז). רק לאחר מותו, בהגיענו לספר שמות, רואים אנחנו את המכלול: הנה בדיוק כך הוצאה אל הפועל ההודעה שקיבל אברהם בברית בין הבתרים, "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (טו, יג). כל הסיפורים שבינתיים הן חוליות בשרשרת שתוביל לקראת ביצוע התוכנית הזאת.

השקיעה וההתנוונות במצרים והתפנית-משה - מחשבות ופוטנציאל חינוכי

פרופ’ יהושע גתי ועינת לנדיס-סטריקוב

פרשת שמות (שמות א, א - ו, א)

Frederick Goodall - The Finding of Moses

ובכן, יעקב מת ונקבר אמנם בקבר אבותיו בכנען, אבל האחיםעל משפחותיהם נשארו במצרים בחסותו של יוסף. הכתוב מציין את מספר בני יעקב ומשפחותיהם, והוא שבעים. זהו אמנם מספר טיפולוגי, אבל שבעים איננו מספר מופרז של אנשי יעקב. חשוב לציין את מניין בני יעקב כדי לעמת את המספר הראשוני של הבאים מצרימה עם המצב הנוכחי המתואר בהפרזה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (שמות א, ז). החזרה הזאת מנטרלת את הפרו ורבו (וירבו) החיובי לכשעצמו על ידי "וישרצו", שמעורר אסוציאציה של הִתרבות על-אנושית, חייתית. לתיאור ההתרבות באה הקדמה: "וַיָּמָת יוֹסֵף..." (בראשית נ, כו). ומיד "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א, ח). זו איננה הערה אינפורמטיבית גרידא. התנ"ך איננו עוסק בזה. הערות בלבוש אינפורמטיבי הן פונקציונאליות, בעלות מגמה המתבהרת לאור התפתחות הסיפור. 

מהחולם לחכם: יוסף במצרים וראשית התפנית

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת מקץ  (בראשית מא, א - מד, יז)

שוב חלומות. ושוב יוסף מעורב, והפעם לא הוא החולם, האסיר כבר איננו חולם אלא מעניק את הפתרון, הוא הפרשן. החלומות מזעזעים:

Adrien Guignet Joseph et Pharaon

שבע פרות טובות נאכלות על ידי שבע פרות רעות מראה. והחלום השני: שבע שיבולים נאות ובריאות נאכלות על ידי שבע שיבולים דקות ועלובות למראה. חרטומי מצרים נזעקים ואין פותר. ואז שר המשקים של פרעה מספר על עבד עברי אסור בבית האסורים, שהשכיל לפתור חלומות בדייקנות. האסיר הוזעק אל פרעה, המספר לו בפירוט את החלומות, והאסיר, יוסף, פותר: מדובר בשבע שנים טובות, שתלווינה בשנות בצורת שיביאו רעב.

שלג על עירי

מחלון ביתי בירושלים

Adoption of Hebrew Names by the Druze: An Aspect of Acculturation

Nissim Dana, Ariel University

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Adoption of Hebrew Names by the Druze: An Aspect of Acculturation

At the time of the establishment of the State of Israel, the country’s Druze population numbered some 15,000; today, there are about 130,000 Israeli Druze, who reside on the Carmel mountain range, in Upper and Lower Galilee, and on the Golan Heights.

The establishment of the State was a formative event in their lives, since for the first time in their history, the Druze gained religious freedom, something they had never experienced in the course of a thousand years. This turning point in the life of the Israeli Druze had implications for the relationship that developed between them and the Jewish population.  An interesting closeness was created between the two peoples, for which there are a number of prominent manifestations: linguistic, mental and cultural. 

"אימוץ" שמות יהודיים על-ידי דרוזים: היבט של אסימילציה תרבותית

נסים דנה, אוניברסיטת אריאל

תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

ברחבה של קבר יתרו (נבי שועיב)

עם הקמת מדינת ישראל מנתה העדה הדרוזית כ-15.000 נפש, וכיום מגיע מספרם לכדי130.000 נפש, המתגוררים בכרמל, בגליל העליון ובגליל התחתון וברמת הגולן. הקמת המדינה הייתה מאורע מכונן בחייהם, שכן לראשונה בתולדותיהם הם זכו לחירות דתית שמעולם לא היתה להם במהלך  אלף שנות קיומם. לתפנית זו בחיי דרוזי ישראל היו השלכות חשובות על מערכת היחסים שהתפתחה בינם לבין האוכלוסייה היהודית בישראל. אף נוצרה קירבה תרבותית מעניינת בין שתי אוכלוסיות אלה. לכך יש מספר ביטויים בולטים לשוניים ובדרכי חשיבה תרבותיות.

קץ התקופה: מות יעקב וגורל השבטים

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת ויחי -  בראשית מז 28- נ' 26

רמברנדט, יעקב מברך את אפרים ומנשה

ימיו של יעקב תמו. הוא נמצא עתה במצרים בחיק בנו היקר יוסף ועם כל בניו ומשפחותיהם. ההבטחה הגדולה לאברהם, "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית יב, ז), הועתקה ליצחק, שמעולם לא עזב את הארץ, וכעת הלפיד עובר ליעקב שכבר עזב את הארץ, אם במנוסה לחרן ואם מרצון למצרים, שם גם ימות. ומהי הדרישה של האב הקשיש מיוסף השר המצרי הכול יכול? "אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (מז, כט). הקשר לארץ חוזר ומודגש. לפני מותו אוסף יעקב את בניו ואומר להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים. זוהי נבואה שנודע לה כוח מאגי מהאיש הנוטה למות, נבואה המעצבת את בניו ומאפיינת את מהותם. לא רק דברים טובים אומר הוא להם אלא גם מילים קשות בעלות אופי דטרמיניסטי. אירועים חמורים שבוצעו על ידי כמה מבניו קבעו את גורלם. כך ראובן הבכור הביולוגי מואשם שבגד באביו וחש לתפוס את מקומו. התוצאה על מעשיו מצויה בברכה ליהודה, הוא זה שיעמוד בראש אחיו. גם שמעון ולוי זוכים למילים קשות מאוד: "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (מט, ו). לא נשכחה להם נקמתם המרושעת באנשי שכם. יהודה זוכה לתשבחות ומוכרז כמנהיג על אף שאינו הבכור, התנהגותו ובפרט כוח דיבורו החכם הכריעו עבורו.

קריאה רהוטה - סרטון - ד״ר לאה מזור

חג אורים שמח

הדסה עין כרם, חנוכה תשע"ד

ממצאים נדירים מהפרהיסטוריה בחפירת רשות העתיקות באשתאול שבשפלת יהודה

החפירה הגדולה של רשות העתיקות בשפלת יהודה מספקת הצצה מרתקת לאלפי שנות התפתחות אנושית. בין הממצאים הנדירים בחפירה: עדויות למקדש פולחני בן כ-6,000 שנה וכן המבנה הראשון בן ה-10,000 שנה שהתגלה בשפלת יהודה, ולידו מצבור גרזנים יקרי ערך.

עבודות בחפירה. צילום: יוֹלי שוורץ, באדיבות רשות העתיקות

David, King of the Philistines

Pavel Čech, Institute of Comparative Linguistics, Charles University – Prague

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Recently, deserved attention has been given to the improved reading of the toponym, written in hieroglyphic Luwian as pa/wa-TA₅-sà-ti-ni, and the related ethnonym pa/wa-TA₅-sà-ti-ni-za (ALEPPO 6 and 7, MEHARDE, SHEIZAR). The new understanding of these proper names as the northern (Land of) “Palistin“, roughly equivalent to the Amuq valley, seems to be established beyond reasonable doubt. The logical next step is to analyze the anthroponym of the king of this land/these people, conventionally normalized as “Taita“. Given the specifics of hieroglyphic Luwian script and language (constraint graphemic/phonemic opposition of voiced versus voiceless phonemes; closed syllables written as CvCv; and the uncertainty – perhaps caused by regional diversity – regarding the reading of some signs, e.g. wa/i ,*439), the Semitic rendering of this royal anthroponym as “David“ can be defended and, of course, compared to the name of the – roughly contemporary – biblical king. The onomastic argument based on this new reading seems to move the name to the category of royal anthroponyms, known well from the Amorite as well as Hittite onomastic material. The formulation of "the fact that we know of no other person having that particular name from the same time and place" (L. Mykytiuk in Maarav 16 (2009), p. 119) has to be modified accordingly.

דויד מלך פלישתים

פאבל צ'ך, המכון לבלשנות משווה, אוניברסיטת צ'ארלס, פראג
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

תשומת לב ראויה הוקדשה לאחרונה לקריאה מדויקת יותר של שם המקום  המופיע בכתב ההירוגליפי הכתוב בשפה הלוּוִית כ-pa/waTAsà-ti-ni. נראה כי כבר התבססה ההבנה כי השם הזה מתייחס ל "פלשתינה" הצפונית (Palistin), חופף לעמק עמוּק (Amuq). הצעד ההגיוני הבא יהיה לנתח את שמו הפרטי של המלך אשר שלט בארץ זו, מוסכם במחקר לקרוא את שמו כ-Taita. לאור מאפייניהם של כתב ההירוגליפים הלוּוִי ושל השפה הלוּוִית, ניתן להגן על זיהויו של אותו שם פרטי כ"דוד" – וכמובן שגם להשוותו לשמו של המלך המקראי. את הקביעה כי "איננו מכירים עוד אדם בעל שם זה באותו זמן ובאותו מקום" (ל' מיקיטיוק, Maarav, גיליון 16 (2009), עמ' 119), יהיה עלינו לעדכן בהתאם.

"והנה לא הֻגד-לי החצי" - דברי מלכת שבא (מל"א י 7). מקאמה

 ד"ר שלמה בכר

מלכת שבא בדרך לירושלים. ציור אתיופי.

                                                                                

ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה,// שהוא בן נאמן לאביו ואמו// ורודף נשים גם בזכות עצמו.// 

וכמלכה שהעדיפה שבא נע על שבא נח// היא יצאה ממזרח// למחוזות התנ"ך// לבחון אם המלך שלמה המהולל// אכן, מבין בשירה, במשל וממשל.// והיא מגיעה לארץ, רכובה על גמל.// והמלך מקבלה בכבוד מְלָכות בארמון// בתקווה להכניס גם אותה להרמון.// אבל האורחת שלנו היא אישה הגונה//  שרק באה  להשתלם במדע  המדינה.//

Feminine Names in the Bible and in Rabbinic Literature

Helene Friesen, University of Cologne 

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Academic research into the Israelite female personal names in the Hebrew Bible leaves room for further clarification. In my Master`s thesis I tried to fill this gap and focused on a detailed analysis of female onomastics. 

שמות נשים במקרא ובספרות הרבנית

הלין פריזן, אוניברסיטת קולון
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

המחקר שנעשה עד היום אודות שמות נשים עבריות במקרא משאיר מקום לעיון נוסף. בתיזה שכתבתי במסגרת לימודי ה-מ.א. שלי ניסיתי להשלים את החסר תוך ניתוח מעמיק של האונומסטיקון הנשי שבמקרא. המחקר שלי מונה 103 שמות נשים עבריות, המופיעים במקורות הראשוניים והמשניים. ניתחתי את האטימולוגיה, הצורה ומקור של כל שם והבאתי את דעתם של החוקרים השונים. בין התוצאות היו האבחנה בין שמות תאופוריים או "חילוניים" (כלומר שאין בהם אזכור של שם האל), וקיומם של שמות שהם למעשה משפט, מלה בודדת או אף קצרים יותר. מרבית שמות הנשים הם "חילוניים", ומקורם בשמות בעלי חיים, צמחים, תמרוקים, שמות מופשטים, זמן לידה, תכונות גופניות או שכליות, מעמד חברתי, מקום מוצא, שמות מקומות, חומרי גלם, שמות חיבה, שמות סמליים וגם שמות שאין להם הסבר הנראה לעין. יתר-על-כן, לפי דעתי הבדיקה האטימולוגית מוכיחה שלא כל השמות הישראלים שנאספו על-ידי מ' נות, ג' ג' שטאם, או ר' צדוק הם עבריים במקורם. ישנם גם שמות שאין לגביהם הסכמה אם הם שמות גברים או נשים, דבר המאפשר פרשנויות שונות לאותם שמות. בנוסף אדון גם במספר שמות הנשים בתלמוד. 

רוני גולדשטיין על 'חיי ירמיהו' - ראיון

ד"ר רוני גולדשטיין, במה עוסק ספרך, 'חיי ירמיהו'?

הספר עוסק בפרקים ל"ז – מ"ד בספר ירמיה, המתארים את קורותיו של ירמיהו בפרק הזמן שבין סוף ימיו של צדקיהו ועד  לירידתו של הנביא מצרימה עם שארית יהודה.

מיכאלאנג'לו, ירמיהו

במה נתייחדו פרקים אלו? 

בהשוואה לשאר ספרי נביאים אחרונים, בולט ספר ירמיה בשפע החומר הנוגע לדמותו האישית של הנביא. במהלך הספר פזורים סיפורים רבים העוסקים במעשיו של ירמיהו: מאבקיו עם מלכים ושרים, מעצרו בחצר המטרה, שחרורו, וירידתו מצרימה, וגם בחלקים הלא סיפוריים של הספר נראה שיש ביטוי לדמות הנביא מעבר למקובל בשאר ספרי נבואה. הפרקים שבהם מתמקד החיבור, ל"ז-מ"ד, בולטים במיוחד, שכן יש בהם חומר סיפורי רציף על קורות הנביא בימי החורבן ולאחריו.

אם כן, האם אפשר לומר שהספר הוא מעין ביוגרפיה על ירמיהו הנביא?

רוני גולדשטיין, חיי ירמיהו

ד"ר רוני גולדשטיין, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

בחיבור הנוכחי אנסה להציע שיחזור חדש של שלבי התהוות חטיבת הסיפורים על ירמיהו ביר' לז-מד, ולהתחקות אחר התהליכים שעברה המסורת על הנביא במהלך הזמן שחלף

מימי הנביא ועד לגיבוש הסופי של ספר ירמיה. 

מטבע הדברים, לפעמים מתבסס הניתוח הספרותי-היסטורי בחקר המקרא רק על זיהוי מתחים וחספוסים ברצף קיים, המעידים על תהליכים שעברו על חיבור או על קטע ממנו. כתוצאה מכך, הדעות חלוקות בדרך כלל בפרטי הניתוח של כל יחידה ויחידה, ועובדה זו משמשת לא אחת כטיעון נגד השיטה כולה. המחקר שלפנינו נשען אמנם על ניתוח ספרותי-היסטורי של החטיבה על סמך השיקולים הרגילים בניתוח מעין זה, אולם, יש בו ניסיון לבסס את המסקנות העולות מן הניתוח על שיקולים רחבים במידת האפשר.

הבדידות והמפגש עם אלוהים וטרגדיית שכם

פרופ‘ יהושע גתי ועינת לנדיס-סטריקוב

פרשת וישלח בראשית  לב, ד - לו, מג

רמברנדט, מאבק יעקב והמלאך

אנו ממשיכים בסיפור חזרת יעקב ומשפחתו הענפה לארץ אחרי שנות הגלות המאולצת הארוכה.

ושוב, כמו בכל מאורע משמעותי בחיי יעקב יש סיבוכים וחששות.

שמות וכינויים ומשמעותם בפיוט

מרגלית עובדיה, חוקרת עצמאית
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

במשך הדורות לניתנת השם (הפרטי) לאדם ניתן גם הסבר או משמעות, שהתפרש כקביעת גורל, בעלות, ריבונות, כמציין זכרון לדורות ואופי. תופעה זו מופיעה כבר בכתובים מתקופת המקרא, כך למשל: חוה – אם כל חי;  אברהם – אב המון גויים; ישמעאל – כי ה' שמע את בכיו של הנער; יצחק – בגלל הצחוק של אברהם והצחוק של שרה; יעקב –  כי אחז בעקב אחיו ועוד. לשמו הפרטי של האדם נוסף כינוי, לפעמים יותר מאחד, שהיה/היו מעין שם נרדף לנושא השם. למשל: שה לזבח הוא יצחק; ענו או עבד נאמן הוא משה; מלך אדמוני הוא דוד המלך ועוד.

Biblical Names in the Translation of Fiction from English to Hebrew

Sara Friedman, Independent scholar

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Names drawn from the Bible are one category of Proper Names (of persons, places, etc.) functioning in a text of narrative fiction. A particularly interesting phenomenon is the rendering of a name of Hebrew-biblical origin in a Hebrew translation of fiction from an English Source Text (e.g., a novel), where the name appears in its English form. This name of Hebrew-biblical origin is now transposed into Hebrew as part of the translation process of the work in question, in its entirety. This phenomenon is unique to translation into Hebrew, since all other languages (as Source and Target Texts alike) draw upon translations of the Hebrew Bible into the respective languages. In the case of Hebrew, we are dealing with "restoring" the "original" name in the translation. 

שמות מקראיים בתרגום סיפורת מאנגלית לעברית

שרה פ' פרידמן, חוקרת עצמאית
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

שמות הלקוחים מן המקרא הם סוג אחד מכלל השמות הפרטיים (Proper Names) של אנשים, של מקומות ועוד, המשמשים בטקסט  של סיפורת בפונקציות שונות. מעניינת במיוחד התופעה של העברה לעברית של שם, שמקורו עברי-מקראי, והוא מצוי עתה בצורתו הלועזית בטקסט המוצא (רומאן, למשל), ומועבר לעברית כחלק מתהליך התרגום של היצירה בכללותה. התופעה ייחודית לתרגום לעברית, שכן כל יתר השפות (כמוצא וכיעד) ניזונות מתרגומי המקרא לאותן שפות. 

האיש יעקב: הספקן והחשדן

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת ויצא 

בראשית כח 10-  לב 3

נוף עם חלום יעקב

Michael Lukas Leopold Willmann

ובכן, יעקב פותח במסע לחרן כמקלט מפני חמתו של עשיו בגין גנבת הבכורה, וכן במטרה להתחתן שם עם בת המשפחה. הפרשה פותחת באירוע מרשים ומכונן העוסק ביעקב, והוא החלום במקום שיקרא לו בית אל.

שתי שירות בריאה

הרצל חקק, משורר, יושב ראש אגודת הסופרים העברים

שְׁתֵּי שִׁירוֹת בְּרִיאָה

שִׁירַת הַצִּפֳּרִים שֶׁרָאִית בְּעֵינַי

בְּדַרְכִּי אֶל הַשָּׁמַיִם רָאִיתִי

יַבָּשָׁה.

יָשְׁנָה עַל כְּתֵפָיו שֶׁל עֲנָק בּוֹדֵד

לְלֹא אִשָּׁה.

שמואל ורגון, שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא

שמואל ורגון, שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע”ג, 530 עמודים

הוצאת אוניברסיטת בר אילן

שמואל דוד לוצאטו (= שד“ל), איטליה 1865-1800, היה מראשי ’חכמת ישראל‘ במערב אירופה במאה התשע-עשרה ונחשב לראשון הפרשנים היהודים המודרניים. ספרו של פרופ‘ שמואל ורגון, ’שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא‘, הוא ספר שמכנס תחת כנפיו את פירות מחקריו ארוכי השנים של המחבר על שד“ל, תוך סיגול המאמרים המקוריים למתכונת של ספר רצוף וקוהרנטי. הספר תורם תרומה רבת ערך לחקר פרשנותו של שד“ל למקרא ולהבנת מקומה בתולדות הפרשנות היהודית.

השושלת ממשיכה: יצחק הצבר - בראשית כה 19- כח 9

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת  תולדות

אנו מתרכזים עתה בבנו של אברהם, נושא לפיד השושלת, הוא יצחק.

ועוד הערה לגבי יצחק מסוף הפרשה הקודמת, שמצביעה על אופיו: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ" (כד, כז). הרבה אמוציות גלומות כאן: יצחק מתאבל על מות אמו והוא מביא את אשתו החדשה אל אוהל אמו, ועם בואה הוא ניחם על אמו והוא – כך נאמר – אוהב את אשתו, רבקה. אלו הן הבעות לא אופייניות למקרא, השופכות אור על דמותו הרגשנית התלויה של יצחק. סופר על מותו של אברהם שנתן את כל רכושו ליצחק, ובכל זאת יצחק מתאבל על אמו ויחסו לאביו לא הוזכר. מה שלא הוזכר חשוב, מכיוון שהוא מבהיר נקודות עלומות. האם היחס הרגשי המיוחד לאם נעוץ בטראומת העקדה?

עמנואל טוב, ביקורת נוסח המקרא, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת

פרופ' עמנואל טוב, ביקורת נוסח המקרא, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת, מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ד

כל המעמיק בלימוד המקרא נדרש בצורה כלשהי לנתונים טקסטואליים, ואלה נמצאים במגילות עבריות קדומות, בכתבי־יד עבריים מימי הביניים או בתרגומים עתיקים. חשיבות מרובה נודעת למגילות עבריות מקומראן שליד ים המלח ולתרגום השבעים היווני, אך החשוב מכולם הוא נוסח המסורה המוכר מתוך מקורות רבים מימי בית שני ומימי הביניים. מקורות אלה ואחרים, בעברית ובתרגום, מוצגים בספר זה בהרחבה. נוסח המסורה, המיוצג בכל מהדורות המקרא, יישאר לעולם המקור המרכזי ללימוד המקרא, אך ספר זה יציג בהרחבה גם את המקורות האחרים. בין היתר ימצא בו הקורא דיון בשאלה כיצד להתייחס לריבוי ההבדלים בין המקורות השונים של נוסח המקרא.

כפיה תודעתית - מאמר דעה

תמיר סגל

תמיר סגל, האוניברסיטה העברית

כולם לפתוח שופטים פרק יז 1–6, הבה נלמד על המתרחש בארצנו . הפסוקים מספרים לנו באופן פארודי ביותר על משפחה המתפקדת באופן מעוות. היה היה איש ושמו מיכה. מיכה גנב לאמו כסף אך הוא אץ רץ להחזיר לה את כספה מפחד קללה שתרדוף אותו. האם הרחומה והצדיקה מחליטה להקדיש את הכסף הגנוב לעשיית פסל לה'. בפועל היא הקדישה פחות מחמישית מן הכסף. שקרנית? אתם אמרתם... הסיפור ממשיך ומספר אודות מעלליו של מיכה העושה חפצי קודש לבית האלוהים הפרטי שלו וממנה את בנו לכהן אי שם על גבעה בשומרון. האם חדי העין שבינכם שמו לב לבעייתיות כאן?
לפני מלוך מלך בישראל אבוי. משפחה של חוטאים בני חוטאים בני בניהם של חוטאים. שקרים, גניבות, קללות והגרוע מכל: עבודת ה' לא חוקית. מילא, פסל לה' אבל בית אלוהים שאינו בירושלים אלא על גבעה בשומרון? כהן שאינו משבט לוי? שאלתי את תלמידי, קבוצת נערים ונערות איכותית וחושבת, מה קורה כאן? מי הם האנשים הללו? אמירה אחת דרשה תשומת לב מיוחדת: 'מה זה?! הם  ר פ ו ר מ י ם'. תחילה לא יכולתי לעצור את צחוקי, בהחלט מדובר בבדיחה מעולה, אך מאחוריה עומד מצב עגום.

כתב קללה עתיק מלפני 1700 שנה התגלה בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד

בחפירות ארכיאולוגיות שמנהלת רשות העתיקות בחניון גבעתי שבעיר דוד במימון ידידי עיר דוד,  התגלתה לאחרונה לוחית עופרת מגולגלת הנושאת כתובת ביוונית. זוהי לוחית מאגית נושאת קללה, שנכתבה ככל הנראה ע"י קוסם/מכשף מקצועי.

לדברי ד"ר דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "הלוחית התגלתה באחד מחדריו של בניין עצום מימדים מהתקופה הרומית, שנחפר באתר במהלך השנים האחרונות. 

The Names on the Hebrew Bullae from the Time of Jeremiah

Mitka Ratzaby Golub, The Hebrew University of Jerusalem

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Over a period of several months beginning October 1975, a large group of bullae reached the antiquities market. These bullae were described by Nahman Avigad in 1986 as a single assemblage from the time of Jeremiah, .e., the last quarter of the seventh century and the early sixth century B.C.E. bullae belonged to about 238 individuals with 132 different names. In a separate study I conducted in 2010 on personal names in Israel during the First Temple period, Judean names on artifacts were found to have a specific distribution of theophoric elements that distinguishes them as a group from other regions. The present study shows that the names on the unprovenanced hoard of bullae from the time of Jeremiah have a strikingly similar distribution of theophoric elements. similarity is even stronger when the focus is narrowed to the same type of artifact, i.e., when names on bullae from Jerusalem are compared to the names on the hoard of bullae. This similarity not only supports the Judean origin of the hoard but also suggests that it originated in Jerusalem. addition, this similarity supports the authenticity of the unprovenanced hoard of bullae as a group.

השמות באוצר הבולות העבריות מימי ירמיהו

מיתקה גולוב-רצהבי, האוניברסיטה העברית

תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

במשך מספר חדשים, החל באוקטובר 1975, הופיעו בשוק העתיקות מספר רב של בולות. נ' אביגד ב-1986 תיאר את הבולות כאוסף אחד מימי ירמיהו - מן הרבע האחרון של המאה השביעית ותחילת המאה השישית לפנה"ס. הבולות היו שייכות ל-238 אנשים שנשאו 132 שמות שונים. בעבודת מחקר אחרת שערכתי ב-2010 על שמות פרטיים בארץ ישראל מתקופת בית ראשון נמצאה התפלגות יחודית של אלמנטים תיאופוריים בשמות יהודאיים מממצאים ארכיאולוגיים המבדילה אותם כקבוצה משמות מאזורים אחרים. המחקר הנוכחי מראה כי בשמות מאוצר הבולות מימי ירמיהו שמקורו אינו ידוע נמצאה התפלגות של אלמנטים תיאופוריים דומה ביותר לזו של שמות מממצאים ארכיאולוגיים ביהודה. יתירה מזו, הדמיון בהתפלגויות גדל כאשר ההשוואה נעשית בין שמות מאותו סוג של ממצא, היינו כאשר השמות מאוצר הבולות מימי ירמיהו מושווים לשמות מבולות מירושלים. דמיון זה לא רק תומך במקורו היהודאי של אוצר הבולות אלא גם מציע את ירושלים כמקום הימצאו. בנוסף, דמיון זה מחזק את האותנטיות של אוצר הבולות כקבוצה. 

המסר החברתי בנבואת המקדש, ירמיה ז 15-1

ענת שמיר, כרם - מכון לחינוך הומניסטי-יהודי

במקרא יש תפיסה המדגישה את המצוות הפולחניות ורואה בהן

מיכאלאנג'לו, ירמיהו

את תמצית הדת ('דת המקדש') ותפיסה הרואה במילוי הצווים המוסריים את העיקר, ורואה את הפולחן כמשני להם.

הגישה השניה מתבטאת ביר‘ ב 33-35; ה 29-28; כא 12; כב 3-19 והיא מתבטאת גם בחלקה הראשון של נבואת המקדש - פרק ז 15-1.

הפרק נפתח בציון מקום ההתרחשות וקהל השומעים, ואחריו תמצית הנאום (קריאה לחזרה בתשובה ששכר בצידה), שבראשה נוסחת השליחות הנבואית (פס‘ 3-1). אחרי התמצית בא מה על העם לעשות, ממה עליו להמנע ומה יהיה גורלו הצפוי.

"ולא ילמדו עוד מלחמה"- ישעיה ב 4-2

תערוכת "ספר הספרים" במוזיאון ארצות המקרא

התנ"ך הוא היצירה הספרותית הגדולה ביותר שידעה האנושות ומיליוני אנשים ברחבי העולם רואים בו עד היום את דבר האל. בהיותו מקור השראה ובסיס רעיוני למשפט וחוק, מוסר וצדק, דעת וחוכמה, גאולה ונחמה, הוא תורם לעיצוב דברי ימי האנושות ומשפיע עליה מזה אלפי שנים.

התנ"ך, המהווה את הבסיס התיאולוגי של היהדות והנצרות, הנו הספר המתורגם והנדפס ביותר בהיסטוריה האנושית ולא בכדי זכה לכינוי "ספר הספרים".

מגילת אסתר מאויירת

צילום: ארדון בר חמא

מחר, יום רביעי 23/10/2013 תיפתח במוזיאון ארצות המקרא בירושלים התערוכה "ספר הספרים". לכבוד פתיחת התערוכה מובא כאן ראיון עם ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ, אוצר המוזיאון. ד”ר ווקוסבוביץ הוא אשורולוג המתמחה בחוק ומשפט במזרח הקדום, והוא משמש כאוצר במוזיאון מזה עשר שנים. הוא אצר מספר תערוכות שהבולטות שבהן הן "לכל הרוחות והשדים" – תערוכה שעסקה במאגיה בעולם העתיק ו"שופרא דשופרא" – על השופר בהיסטוריה היהודית. 

ד”ר ווקוסבוביץ, מהי מטרת התערוכה ומה היא כוללת?

המימוש הפיזי של ההבטחה: משמעות קניית מערת המכפלה

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת חיי שרה (בראשית כג1 -  כה 18)

מערכת המכפלה חברון 1906

ובכן יש סוף לכול, ושרה בת לווייתו של אברהם מתה. ומעניינת הסמיכות. פרק כג, הפותח את הפרשה, בא מיד אחרי פרק העקדה. ניסיון העקדה אמנם לא מזכיר את האם שרה, אך הוא מהווה את שיא השיאים, שאחריו תבוא ההרפיה המגולמת במותה של שרה. אבל כמו כל אירוע, אין כאן כרוניקה גרידא אלא אירוע קשור באירוע מכונן, שהוא קניית מערת המכפלה כמקום קברה של שרה וקברי האבות והאמהות.

Fleeting Dreams and Possessive Dybbuks

Fleeting Dreams and Possessive Dybbuks

The Magnes Press

On Dreams and Possession in Jewish and Other Cultures

Edited by: Rachel Elior, Yoram Bilu, Yair Zakovitch, Avigdor Shinan

Jerusalem 2013

Abstracts

A Woman’s Dream (Song of Songs 5:2–6:3): Real or Imagined?

Yair Zakovitch

Many of the poems in the Song of Songs have the character of daydreams, and two explicitly describe night dreams (3:1-5; 5:2–6:3), resulting in the reader often being left to wonder what is real and what is fantasy. All dreams in the Song, whether reverie or deep-night dream, are women’s dreams (this corresponds with the spirit of the book, in which the central role is filled by women), in contrast to all other dreams in the Bible, which are the imaginings of men. The dreams outside the Song of Songs, in biblical narrative, are different in one further respect: they are of a prophetic nature and give us glimpses of the future. Women’s dreams in the Song, on the other hand, are personal and lend themselves—as do all personal dreams—to being interpreted and analyzed by readers throughout the ages, each according to the theories he or she prefers, whether Freudian or otherwise. 

בראשית א' כספרות (גם) לילדים

מיריק שניר, סופרת ילדים

קדיה מולודובסקיה אמרה: "ספרות ילדים אינה קיימת למעשה בעולם. יצירה שיש בה חן ודמיון ותום במדרגה כזאת שהיא יכולה להיות מובנת גם לילד, הרי היא נעשית ממילא ספרות ילדים".

'בראשית ברא' של מיריק שניר

 פרק א בבראשית הוא בעיניי ספרות כזאת. אני משוכנעת שפתחו את התנ"ך עם הסיפור הזה מתוך הנחה נכונה בעיניי, שזה הסיפור הראשון שראוי לספר לקהל המגוון שהכיל גם ילדים. זאת התשתית. כדי שאפשר יהיה בכלל לספר ולשמוע סיפור ולהבין אותו, צריך בראשית לכונן שפה משותפת. לקרוא בשמות לדברים. בדומה לכך, אנחנו מתחילים לספר לילדים עם ספר שהוא בעצם מילון מאויר של הדברים שקיימים בעולמם. כדור. ציפור. בית וכד'. זה בסיס הכרחי ליכולת לספר דברים מורכבים יותר בהמשך. (אגב, מדבריה של קדיה אני מסיקה שלדידה אין ערך לספרות המיועדת לילדים בלבד. אני מסכימה איתה.)

פני האמונה: החתירה לצדק האלוהי מול הציות המוחלט

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת וירא

פרשת וירא מקפלת בחובה לפחות שני אירועים מסעירים מעוררי צמרמורת. הראשון עוסק בסדום ועמורה. תושבי הערים האלה מושחתים. נראה זאת בפרק יט, עת באים המלאכים לסדום לביתו של לוט המזמין אותם להתארח בביתו, והנה תושבי העיר צרים על ביתו בתביעה לאנוס את האורחים: "הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם" (פס' ה). עד כדי כך.

ג'ון מרטין, סדום ועמורה

זוהי סדום אליה פנה לוט עת נפרד מאברהם (בפרק יג) מכיוון שהייתה אזור פורה מאוד. אבל כאן טמון לקח: לוט הלך לפי מראה עיניים, החומריות הנחתה אותו, והוא לא בחן מי הם האנשים שהוא עומד לחיות בחברתם. מכל מקום, אלוהים גילה לאברהם את תכניתו להשמיד את תושבי סדום ועמורה בגלל פשעיהם הכבדים. והנה אברהם איננו מקבל את החלטת אלוהים כפשוטה, והוא מבקש לרכך או אף לבטל את תכנית האלוהים להשמיד את תושבי שתי הערים.

כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים

עורכים: רחל אליאור, יורם בילו, יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן

תוכן עניינים

הוצאת מאגנס

פתח דבר

1. כחלום יעוף

 מבוא

יאיר זקוביץ: חלום של אישה: ההיית אם חלמתי חלום? עיון בשיר השירים ה, ב – ו, ג

ורד לב כנען: שערי החלום: כפילות ושניוּת בספרות החלום בעולם היווני והרומי

רחל אליאור: חלומות בספר היובלים ובמגילות מדבר יהודה

אביגדור שנאן: חולמים וחלומות בתרגומי התורה הארמיים

גילה וכמן: בין חלומו של פרעה לחלומו של נבוכדנצר: לדרכי עיבודה של מסורת דרשנית

חיים וייס: מה מונח על פי החבית? דיון בסדרת חלומותיהם של אביי ורבא על חביות (בבלי, ברכות נו ע"א)

יורם בילו: בין וינה לבגדאד: על מסורת קבלית של פירושי חלומות 'פסיכואנליטיים'

חוי דרייפוס: 'אני חי בחלום בלהות מחריד': סיוטי מלחמה וחלומות משאלה בתקופת השואה