נגיב מחפוז, קבצן

פרופ׳ צחי וייס, האוניברסיטה הפתוחה

פרופ׳ צחי וייס

היצירות הספרותיות שמלוות אותי היום יותר מאחרות הן אלו שקראתי במהלך גיל ההתבגרות. יצירות אלו אינן עומדות לעצמן. הזמן האיטי של ימי ההתבגרות נמהל ברסיסי זכרונות, ריחות וכאבים השייכים לגיל זה. למרות שקראתי יצירות רבות יותר בשנים שבאו לאחר מכן העוצמה הרגשית הנלווית לתהליך ההתבגרות והחוויות שבמפגש הראשוני עם ספרות יפה לא חזרו על עצמם. לפני כמה חודשים אחזתי בספרו של נגיב מחפוז קבצן ספר שרכשתי בגיל 15 באחת מחנויות הספרים המשומשות בירושלים שהייתי מבלה בהן שעות, ואשר לו הקדמה מאת ששון סומך על היוצר והיצירה. הקדמה קצרה בת חמישה עמודים הייתה חשובה לי באותה עת לא פחות מהספר שכן היא למדה אותי מעט על ההקשר – וכקורא חשתי עד כמה היא מכבדת ומלווה אותי בעדינות אל היצירה. מעלעול בספר ראיתי שסימנתי לי פסקה קצרה על גיבור היצירה החש בבחילה קיומית מחייו הטובים למראית עין ומביט בגופה של אשתו. אני יכול להעלות השערות שונות מדוע סימנתי דווקא את הפסקה הזאת, אך אסתפק בהבאתה כלשונה: "הפנים מביטים בך בשאלה, אפילו לפני שהשיבו על ברכתך. רגש חם, רך ונאמן, אבל הכל כל כך נמאס. נורא המיאוס! זהו הטעם החמוץ המקלקל את הרגשות שנותרו עוד. מאחורי הפנים ניבטה הגזוזטרה הגדולה הפונה אל הנילוס מן הקומה הרביעית. צוואר אשתך נראה מתוך מחשוף שמלתה הלבנה עבה ונצב על יסודות איתנים, ולחייה עטויות שומן. היא עומדת כפסל מסורבל גדוש אמונה ועקרונות, ועיניה הירוקות צרות מכובד הבשר המכתר אותן אבל חיוכיה עדיין מביעים תמימות זכה ואהבה טהורה".(נגיב מחפוז, קבצן, תרגום: חניתה ברנד, תל-אביב תשמ"ו, עמ' 19-18).

.

מלקולם גלדוול, נקודת מפנה; ממבט ראשון; מצוינים

ד"ר אמנון כרמון

ברצוני להמליץ על שלושה ספרים של מלקולם גלדוול שגם תורגמו לעברית: נקודת המפנה: חשיבותם הגדולה של הדברים הקטנים (מאנגלית: עפרה אביגד, תל אביב 2001), ממבט ראשון: שבריר השנייה שבו אנו מקבלים החלטות (מאנגלית: יהב זוהר, ירושלים 2005), ומצוינים: ממה עשויה הצלחה (מאנגלית: שרה ריפין, אור יהודה 2009). שלושת הספרים הפכו לרבי מכר, וככאלה אולי אינם זקוקים להמלצתי. אולם, שמתי לב לכך שעדיין אנשים רבים לא שמעו עליהם, ובמקביל, ישנם הסבורים שעצם היותם רבי מכר הוא סיבה טובה להימנע מהם...

כל אחד מספריו של גלדוול אמנם עוסק בנושא אחר, אך לכולם יש כמה מאפיינים משותפים: ראשית, כל אחד מהספרים מנסה לפרש תופעה חברתית חשובה ומעניינת שמובנת בדרך כלל באופן מעורפל ואינטואיטיבי בלבד (התפשטות של תפיסות ואופנות חברתיות, אנשים שהצליחו באופן מיוחד ואת היכולת האינטואיטיבית עצמה). שנית, הם כולם מבוססים על מחקר מדעי רב שמוצג באופן מרתק, נגיש וקולח. שלישית, הם משלבים בצורה נפלאה בין הצבת מבנה מושגי אלגנטי ופשוט שמבהיר את התופעה, לבין הבאת דוגמאות וסיפורים רבים הממחישים את המבנה ונותנים לו חיים. השילוב בין מאפיינים אלה יוצר חווית קריאה נעימה ביותר (אין צורך להילחם בספר כי אומרים שחשוב לקרוא אותו...), ובמקביל מותיר אותך עם הרבה שאלות ומחשבות לאחר הקריאה. ומה כבר אפשר לבקש מספר טוב?

אדמונד דה ואל, הארנבת עם עיני הענבר

יעל מדיני

יעל מדיני

אדמונד דה ואל - אמן קרמיקה בריטי נודע שמתגורר עם משפחתו בלונדון - החל לערוך לפני כמה שנים ’מסע שורשים משפחתי‘ בעקבות אוסף משפחתי המונה למעלה ממאתיים פסלונים יפניים  ששמם ’נטסוקי‘ שבדרכים עקלקלות הגיע לרשותו. פסלון של ארנבת בעלת עיני ענבר מגלם את העיצוב המשוכלל והמושלם של תחום יצירה זה. במסעו הנרחב והמעמיק עוקב דה-ואאל אחרי עלילת חייה של משפחת אפרוסי (אפרתי?) היהודית, ממוצאה בעיר ברדיצ'ב בראשית המאה התשע-עשרה, דרך אודסה ומשם לפריס, וינה, צ'כיה, הולנד, ארה"ב, יפן ולונדון, עד עצם ימינו. בקורות המשפחה שיאים של עושר כלכלי וזוהר חברתי ותרבותי ולעומתם שפל תחתיות של השפלה ודיכוי ושותפות דמים בגורל היהודי בשואה.  

אדמונד דה ואאל הוא נצר למשפחה זו. בעורקיו זורם דם יהודי ודם הולנדי נוצרי. עד צאת כרך זה לאורEdmund De Waal, The hare with amber eyes ‎  a hidden inheritance, London 2011 נודע רק כאמן קרמיקה. כרך זה מגלה כי הוא גם סופר אמן בזכות עינו הבוחנת, לבו הרגיש, האינטלקט הערני שלו, זיקתו לעולם האמנות וטעמו הטוב.

קראתי את הספר במקורו האנגלי. הפרוזה שלו נפלאה. הוא ראה אור השנה בעברית: הארנבת עם עיני הענבר (מאנגלית: אביעד שטיר), תל-אביב 2012. אני מקווה שתרגומו לעברית נאמן גם למקור וגם לניב העברי.

על הממליצה:

מיקי בן-כנען, אם החיטה

שירן זהרוני, מחנך ופעיל חברתי

שירן זהרוני

כשהייתי קטן והתמסרתי לספר באמת התעטפתי בשמיכה והלכתי למקום מבודד, ממש כמו בסטיאן בסרט ’הסיפור שאינו נגמר‘. מאז אותם רגעי ילדות קסומים אני רק מנסה לשחזר את החוויה. מנסה ובקושי מצליח. לפני שלוש שנים קיבלתי במתנה מאחותי את הספר אם החיטה: חורים במסך וירטואלי (תל-אביב 2006) של מיקי בן-כנען ולמשך שבוע וחצי שוב הייתי אני בילדותי, שוב הייתי בסטיאן מ‘הסיפור שאינו נגמר‘ - גמעתי את הספר בשקיקה והתחבאתי מהעולם האמתי כי הפנטזיה הייתה ללא ספק משובחת ומסעירה הרבה יותר. שני משפטים על הסיפור: מדובר באגדה מודרנית על אישה קטנה וענקית ששמה לעצמה למטרה לטוס בהליקופטר. גם הטיסה וגם  ההליקופטר הם מטפורה לחלומות גדולים שאנו מכבים, לגורל שמוכתב לנו, לאומץ הדרוש בחשיבה גבוהה. העלילה בלתי אפשרית וסוחפת, הגיבורה אנושית עד כאב, מצחיקה ופגיעה במינונים נכונים שמאפשרים הזדהות, כעס והשתאות.

מישל וולבק, החלקיקים האלמנטריים

אמתי מור, סופר, עיתונאי ומחנך

אמתי מור

אני ממליץ על החלקיקים האלמנטריים למישל וולבק (הוצאת בבל, 2001. מצרפתית: מיכל סבו).
בשנה שעברה, כשוולבק ביקר בישראל זכיתי לפגוש אותו. ספרו 'החלקיקים האלמנטריים' מספר את סיפורם הלא-מלהיב-במיוחד של שני אחים למחצה; ברונו ומישל המנהלים כל אחד בנפרד חיים אפורים ורעים נטולי אהבה. היעדרותה של זו מובילה כל אחד מהם לשני נתיבים שונים בתכלית: ברונו, הופך למתבודד ממורמר, ואילו מישל משקיע את כישרונו בפריצת דרך מדעית חסרת תקדים שמשנה את האנושות: הוא האחראי לייתכנותו של השיבוט האנושי שמוביל בסופו של דבר להחלפת הרבייה המבוססת על יחסי מין בשיבוט המבוסס על תמרון חלקיקים ביולוגיים.

יש ספרים טובים ויש ספרים רעים. אבל רק על ספרים מעטים אפשר לומר שהם רעים עד כדי כך שהם טובים. וולבק מתאר את החברה המערבית המודרנית, זו הטועה לחשוב שהיא נאורה והומאנית, כחברה אבודה השקועה במשבר עמוק. לצורך כך הוא עושה שימוש בסגנון כתיבה אנטי-ספרותי מובהק, נעדר גינונים או מניירות, אבל מדויק ואכזרי להפליא.

יעל מדיני, המרתף; מוטי זעירא, עף בכנפיים שבורות

סמדר כרמי גיברמן

סמדר כרמי גיברמן

הייתי רוצה לבחור שני ספרים. שניהם קרובים מאוד ללבי והם: ’המרתף‘ מאת יעל מדיני (הוצאת  מטר,  576  עמודים) ו'עף בכנפיים שבורות‘ מאת מוטי זעירא (הוצאת הקיבוץ המאוחד 342  עמודים).

’המרתף‘ של יעל מדיני הוא סיפור שמתרחש כולו בשנת 1934. המדינה שבדרך. הסיפור נארג בחוטים רבים שמשתרגים זה בזה ומובילים בדרך מופלאה אל הסיום המפתיע. מה שאני כל כך אוהבת בכתיבה של יעל זו החוכמה השקטה, השפה העשירה, הרמזים אל עולמות נסתרים והדרך המתוחכמת שבה היא מובילה את שלל העלילות אל מטרתן. ואפילו אם יש אכזבות ותסכולים לאורך כל הדרך, ניטעת בקורא התחושה שבאמת טוב שכך קרה. כך נכון וטוב שיקרה. 

’עף בכנפיים שבורות‘ של מוטי זעירא הוא סיפור חייו ויצירתו של דוד מלץ, שהיה חבר עין חרוד (הקיבוץ ’שלי‘) והיה המורה שלי לספרות. הספר כתוב בצורה מרתקת וערוך ביד אמן. מה שהדהים אותי בספר היה לגלות את דמותו של מלץ, שנדמה היה לי שאני מכירה מחיי יום יום ומשיעורי הספרות. והנה התגלו לי אוצרות רוח ומעמקי נפש שלא שיערתי שהיו חבויים בתוכו. כמוכן למדתי המון על ראשית עין חרוד מזווית הראיה המיוחדת והמעמיקה של מוטי זעירא. הספר ריגש אותי מאוד.

על הממליצה:

עמיה ליבליך, ערק לארוחת בוקר

נירה אשכול, מורה ומחנכת

עמיה ליבליך, פרופ' (אמריטוס) לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, גלתה ענין בקהילת אנשים שפגשה ב‘קפה נחמני‘, כשטיילה עם כלבה בחוף בת-ים ונכנסה לבית הקפה לארוחת בוקר. חברי הקהילה, נשים וגברים, בגילאים ששים שבעים, הגיעו השכם בבקר לשחות, לשחק משחקי חוף, לשתות קפה ולשוחח ביניהם. ליבליך מצאה עניין בקבוצה, והחליטה להתייחס אליה כאל ’שדה מחקר‘ פסיכולוגי-סוציולוגי-אנתרופולוגי.

במשך שמונה חדשים היא צפתה בהם וראיינה כמה מהם. לכל אחד מהם ספור חיים משלו. הספורים מרתקים. חלק מהמרואיינים חוו חוויות קשות בחייהם. בית הקפה בודד עצמו מחדשות רעות. נושאי השיחה שבחרו אנשי ’קהילת הים‘ לדבר עליהם לא עסקו לא בפוליטיקה ולא בחדשות, כי אם היו קלילים ומבדרים. ’שיחות של סתם והלצות עליזות‘ כפי שמכנה זאת הסופרת, המקום שימש להם כ ’בועה‘. הם ניסו להתעלם מהגיל, מההבדלים החברתיים שביניהם ומהחדשות הקשות ויצרו לעצמם מציאות חלופית שהנעימה את חייהם. 

תובנותיה של ליבליך על 'קהילת הים' באות בסיפרה  'ערק לארוחת בוקר',  הוצאת שוקן, 2008.

תהלים קד

מפורסם באדיבות מקראנט

על המצאת העם היהודי וזיקתו לארץ ישראל - תגובות לעמדתו של זנד

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בימים אלה הופיע ספרו של שלמה זנד, פרופ' להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, "מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל?" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 320 עמודים). זהו ספר המשך לספרו הקודם, "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" (הוצאת רסלינג, 2008) שתורגם לשפות רבות. ספרו הקודם "נועד לפרק את מיתוס-העל ההיסטורי על קיומו של עם גולה ונודד". הוא טען בו  שמושג העם היהודי הוא המצאה, השלכה לאחור של תפיסות שהן פרי ההתעוררות הלאומיות המודרנית במאה התשע-עשרה. משנוצר העם היהודי הוא העביר את התנ“ך ממדף הספרים התיאולוגי-דתי למדף ההיסטורי-לאומי ויצר לעצמו את המושג "ארץ ישראל" כנחלת האבות הנצחית שאליה השתוקק מאז ומתמיד ושיש לו זכות נצחית עליה. 

על מטרת ספרו החדש כתב זנד: "עיקרו של הדיון בחיבור הנוכחי יחתור לפרק את עקרון 'הזכות ההיסטורית' [=של עם ישראל על ארץ ישראל. ל. מ.] ואת הנרטיבים הלאומיים המתלווים אליו אשר כל יעדם היה להעניק לגיטימציה מוסרית לניכוס המרחב. הספר מהווה לפיכך מהלך המבקר את ההיסטוריוגרפיה הממסדית... הציונות החילונית נזקקה כבר בראשית מפעלה ההתנחלותי למחלצות דתיות... דווקא הלאמתו של אלוהים (לא ממש מותו) היא זו שהסירה את הלוט הקדוש מעל האדמה ועשתה אותה לחול... בעיני הציונות ניגודה של הגלות המדומיינת התגלם בגאולת קרקע כוחנית - יצירת מולדת גיאו-פיזית מודרנית. אלא שמפאת המיתוס המכונן נותרה זו עדיין חסרת גבולות קבועים, ולפיכך מסוכנת ליושביה ולשכניה" (מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל, עמ‘ 40-39). זנד תוקע יתדותיו בנושאים מקראיים שונים ביניהם: הבטחת הארץ לאבות, משמעות הצירוף "ארץ ישראל", החרם על עממי כנען, גבולות הארץ, ראשית המונותאיזם ועוד ועוד. בדבריו ניכרת השפעת האסכולה המינימליסטית המערערת באופן גורף על האמינות ההסטורית של התנ"ך.  תומס תומפסון, נילס פטר-למקה, פיליפ דיוויס ואחרים טענו, כידוע, שהקהילה היהודית של התקופה  הפרסית-הלניסטית יצרה את התנ"ך והמציאה את  ישראל הקדום.

להלן צרור תגובות על תפיסותיו של זנד: 

פרופ' יאיר הופמן, מה לתבן את הבר - תגובה לעמדתו של זנד

ברק נתנאל, "עמך עמי ואלהיך אלהי" - על היחס שבין עם ישראל ותורתו בתגובה לספריו של פרופסור שלמה זנד

צחי קינן, על רצינות ודיוק - תגובה לזנד

הרב יובל שרלו, אידאולוגיה ולא מחקר

פרופ' רחל אליאור, העם היהודי כקהילת זיכרון

מה לתבן את הבר - תגובה לעמדתו של זנד

פרופ' יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב

פרופ' יאיר הופמן

נשאלתי לדעתי על טענת שלמה זנד בדבר מקורו של העם היהודי (מוצאו מן הכוזרים, וראשיתו כעם במאה התשע עשרה...)  וזיקתו לארץ ישראל, והרי תשובתי.

1. קראתי את הספר הראשון של זנד  ("מתי ואיך הומצא העם היהודי", רסלינג, 2008), עמדתי על רמתו המדעית ועל יושרתו האינטלקטואלית, ומשום כך איני מתכוון לקרוא את ספרו השני, אף לא להתווכח עם עצם הטענה – על כך נכתבו ביקורות לא מעטות, שספק אם הספר ראוי למאמץ שהושקע בהן. 
2. הכותרות של שני הספרים הן דוגמא קלאסית לפואטיקה של דמגוגיה – החדרה עקיפה, סמויה,  של המסר העיקרי: השאלה המוצגת בהן ("מתי ואיך הומצא" באה לנטוע ב(תת) הכרתו של הקורא את הוודאות, שהעם היהודי וארץ ישראל הם 'המצאה', כביכול, והשאלה היא רק – מתי ואיך – שהיא שאלה משנית לגבי המסר העיקרי שאותו רוצה המחבר להעביר: עם ישראל וארץ ישראל הם 'המצאה', והמצאה חדשה. 
3.   כותרות דמגוגיות אלו אינן חדשות באופיין. בתחום  חקר המקרא הן מוכרות לנו מספרים אנטי-ציוניים אחרים, כגון:  ספרו של דייוויס (P. R. Davies, In Search of Ancient Israel, 1992), שכותרתו מרמזת לסדרת הסרטים  הדמיונית של אינדיאנה ג'ונס (In Search of….), כדי להחדיר לקורא כבר בכותרת את התזה של הספר –   'ישראל קדומה' היא אגדה, ותו לא; או ספרו של וויטלם, שכותרתו קובעת כנתון שישראל הקדומה היא המצאה. 

 K. W. Whitelam, The Invention  of   Ancient Israel: The Silencing of Palestinian History, 1996

"עמך עמי ואלהיך אלהי" - על היחס שבין עם ישראל ותורתו בתגובה לספריו של פרופסור שלמה זנד

נתנאל ברק, מחנך

נתנאל ברק

דעתו של פרופסר שלמה זנד מוכרת היטב. מבחינתו אין עמים באופן כללי. איני מעונין לרדת לעומק הדיון הפילוסופי-הסטורי-סוציולוגי בנוגע לתפיסת הלאומים השונים כפרה-מורדיאלית או קהילה מומצאת ועל כל הספקטרום המשתרע בין השנים. את זה יעשו הסוציולוגים. אנשי מדעי החברה מבינים יותר ממני בהמצאות...

יחד עם זאת, כולי שמחה שמתוך עומק לימוד מקורות היהדות הגיע הפרופסור זנד לכך שכיוון לדעת גדולים. כבר כתב רס"ג בחיבורו המשפיע "מבחר האמונות והדעות" כי "אין אומתנו אומה אלא בתורתה" (פרק ג'). אולם שוני גדול בין תפישות השניים. מזה, תפישת רס"ג המעמיקה ראות את אומתנו כאומה ומוסיפה לכך את היסוד המחבר שלה כתורת ישראל, ומזה, טענתו של פרופסור זנד שאחז בראש דבריו של רס"ג, "אין אומתנו אומה", אך שמט את סופם, "אלא בתורתה", בהבנת תורת ישראל כיסוד לאומי נוסף על היותה הדרכה רוחנית- חוקית.

על רצינות ודיוק - תגובה לזנד

צחי קינן, מורה ומחנך

צחי קינן

טענתו הבסיסית של זנד היא שהלאומיות באופן כללי, כפי שאנו מכירים אותה כיום - היא פרי תוצר של התעוררות הלאומיות המודרנית במאה ה-19, וכי ברוח התעוררות זו נעשתה השלכה לאחור על תקופת המקרא. לטענתו יהיה זה אנכרוניסטי לייחס ליהודים בתקופת המקרא אפיון לאומי במובן אותו אנו תופסים כיום - הן מבחינת הדינמיקה בתוך קבוצה זו והן מבחינת "תודעה לאומית". טענה נוספת מרכזית מתמקדת במה שהוא מכנה בשם "מיתוס ההגליה", או ההגליה שלא הייתה.

הצורך של התנועה הציונית לבסס את זכותנו על הארץ, הוביל אותה לטעון שהעם היהודי

הוגלה כביכול בכוח מארצו - אף על פי שהרומאים לא נהגו מעולם להגלות עמים שלמים. הוא טוען שיהודים רבים גלו מרצון בחפשם אחרי עתיד טוב יותר - ואילו הציונות שלא יכלה להרשות לעצמה  להודות בכך התעקשה שהיהודים הוגלו בכוח מארצם.

לגבי טענותיו על הכוזרים - הביסוס שלו הוא חלש, ואף הוא מודה בכך, וחבל שהוא עושה "הר מעכבר".

ככלל, בספר "מתי ואיך הומצא העם היהודי" חשתי שזנד נותן לאידאולוגיה שלו להשתלט על היכולת שלו להיות אובייקטיבי, אם כי הוא מקדים ומתריע על כך בתחילת ספרו. ועדיין כמה מטענותיו משכנעות.

אידאולוגיה ולא מחקר

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול, פתח תקוה

הרב יובל שרלו

ישנו מנהג באקדמיה כי משעה שדעה מסוימת נאמרה בחלל אוויר העולם - היא מחייבת התייחסות, ציטוט בהערות שוליים וכדומה. זהו מנהג שמעודד פתיחות אקדמית וחרות מחשבה, אך יש לו גם מחיר, והוא חובת ההתייחסות ברצינות לכל דעת מופרכת ככל שתהא. עמדתו של זנד אינה עומדת במבחן קו הסף של דעה שמחייבת התייחסות. רעיון העם היהודי קיים כל כך במנותק לדת היהודית - מימי מקים העם היהודי, דרך ממלכת שומרון, דרך חז״ל, דרך ימי הפילוסופים ובעיקר על פי ההגדרה ההלכתית שדווקא התעלמה מהממד הדתי ועוד ועוד. ספריו של זנד הם אידיאולוגיה ולא מחקר.

בשבעת בת לחם (למל)ך

על הבולה מופיעות שלוש שורות, בכתב עברי קדום:
בשבעת
בת לחם
(למל)ך

מן העתונות: כתבה על התגלית

בעקבות ביקור במוזיאון ארצות המקרא - הרהורי חינוך

מרים לוינוביץ, מכון 'כרם' להכשרת מורים

מרים לוינוביץ

בפעם הראשונה שביקרתי במוזיאון הרגשתי שאני מהלכת בנתיבי ההיסטוריה של עמים קדומים, במסלול שסופו לא ידוע לי, בכל שלב בו אני מגלה דבר חדש שאיננו דומה לקודמו, משלים ומוסיף משלו עליו. חלוקה כרונולוגית, תוכנית, רעיונית או גיאוגרפית חשובה לתלמיד המנסה "להשתלט" בזמן קצר על תוכן רב הפרוס על פני ציר הזמן המקראי ההיסטורי. עיצוב המוזיאון כחללים נפרדים יוצר סקרנות במהלך השוטטות בו. מה נראה בחלל הבא? מה יסתתר בו? באיזו תקופה נבקר?

כרוב מכונף שעיטר כיסא עץ משובץ שנהב, 

עשוי בסגנון הפניקי

הסברים ברורים וקצרים ליד כל מוצג בתערוכה מאפשרים לתלמידים להתרשם מהמוצגים בכוחות עצמם, ללמוד באמצעות דף עבודה ושאלות מנחות. אני מוצאת ערך חשוב בהסבת המבט לאחור והצצה אל תרבויות העבר תוך המחשת ההתפתחות האנושית מאז ועד היום. הסבת המבט לא כדי להתאבל אלא כדי להבין את ההווה ולחיות את העתיד. עיסוק במאפייני ההווה מוכרח להיעשות בתום הסיור במוזיאון כדי שזה יהווה עיבוד החומר ויאפשר הבנה של התהליך ההיסטורי המתמשך.

תשומת הלב לפרטים מהם מורכב הסיפור המקראי והחיים בכלל מסייעת בוודאי למורה להשלים את המחשת יחידת הלימוד, שקשה להמחיש בכיתה ללא עזרים (למשל ארון קבורה, חותמת, מפות ועוד). אחרי שתלמיד ראה במפה את אורכו של מסע הנדודים במדבר, יוכל הוא להבין טוב יותר משמעות הנתונים ומיקום האתרים שלמד בכיתה.

האם הצרעת במקרא היא הצרעת המודרנית המוכרת לנו?

ספיר רון, התכנית המשולבת למדעי החיים ורפואה באוניברסיטת תל אביב

ערך: אהוד צמח, האוניברסיטה העברית

במקרא נמצא התייחסות נרחבת יחסית לנושא הצרעת. מה משמעות הצרעת

בול איטלקי על צרעת

במקרא? האם מדובר במחלה שונה או דומה מהצרעת המודרנית? כדי להשיב על שאלה זו בצורה שמניחה את הדעת על הקורא לחבוש שני כובעים, הכובע הראשון הוא כובעו של חוקר המקרא שמעיין בכתובים, הכובע השני הוא כובעו של איש מדעי הטבע וחוקר המחלות.

על פי מדע הרפואה המודרני, צרעת (leprosy) או "Hansen's disease" היא מחלה כרונית הנגרמת על ידי החיידק התוך תאי mycobacterium leprae (זוהה כגורם למחלה על ידי הנסן ב-1873) ופוגעת בעור (נגעים ושלפוחיות), בעצבים פריפריים (שיתוק, חוסר תחושה) ובמוקוזה של דרכי הנשימה העליונות. ללא טיפול המחלה מחריפה ועשוי להיגרם נזק בלתי הפיך לעצבים, שיתוק ואובדן רקמת סחוס כתוצאה מזיהומים שניוניים, כך מתקבלים האיברים המעוותים והפגומים המזוהים עם המחלה. החיידק מועבר מאדם לאדם בעיקר באמצעות תפליטים של מערכת הנשימה (ופחות באמצעות מגע של עור בעור כפי שהאמינו בעבר), אולם המחלה עצמה אינה מאוד מידבקת, במיוחד לאחר קבלת טיפול. כמו כן, כ95% מהאוכלוסייה מחוסנים בפני המחלה באופן טבעי. הטיפול המודרני נוקט בגישת MDT – multi drug therapy, על מנת להתגבר על העמידות שרוכשים החיידקים. הטיפול כולל נטילת 3 סוגי אנטיביוטיקות (Dapsone, Rifampicin and Clofazimine)  במשך כשנה. 

"משנה תורה" של הרמב"ם

פסל הרמב"ם בקורדובה

"משנה תורה" (מקור הביטוי בדברים יז, יח) הוא שמו של אחד מן החיבורים החשובים שחיבר הרמב"ם -רבי משה בן מימון, האיש שנחשב מגדולי הפוסקים בכל הדורות, פילוסוף, איש מדע, חוקר ורופא, אסטרונום ומנהיג. השפעתו של הרמב"ם היתה כה גדולה, עד שעליו נסב המאמר העממי, כי "ממשה (רבנו) ועד משה (בן מימון) לא קם כמשה". הרמב"ם נולד, ככל הנראה, בשנת 1137 בקורדובה שבספרד. בנעוריו נדד עם משפחתו בספרד עקב רדיפות המוסלמים, ולאחר מכן עברה המשפחה למרוקו, לארץ ישראל ולמצרים, שם התמנה לרופא בחצר המלכות. הרמב"ם תפס מקום מרכזי בהנהגת הציבור, והיה מעורב בכל נושא ועניין ברחבי העולם היהודי. שמו היה מפורסם מאוד בכל תפוצות ישראל, ודמותו הטביעה חותם בל יימחה על היהדות כולה. הרמב"ם נפטר בשנת 1204 ונקבר, לפי המסורת, בטבריה.

רשומות על פסח

ברכת "חג שמח" לכל גולשי הבלוג! 

בכמה מכות הוכו המצרים?

חזון אחרית הימים וירושלים בהגדת ונציה
דם הפסח, עקידת יצחק וגורן ארנן
איך נשמעת שירת הים בארמית?
כמה שנים נמשך שעבוד מצרים?
שירי מכות מצרים מאת נתן אלתרמן
מהו 'אביב'?
המאבק על החירות ומועדי הדרור
צר או ציר?
משה אהרן ומרים

הבאת אל אצרות שלג ואצרות ברד תראה?

המים הם מיסוד העולם אבל דרכיהם ומקורם נשגבים מבינת אנוש. במענה האלהים לאיוב מן הסערה יש סדרה ארוכה של שאלות רטוריות שאלהים מטיח בלגלוג באיוב כדי להוכיח לו שהוא איננו יכול להבין את סדרי העולם ופלאיו ובוודאי ובוודאי שאינו יכול לשלוט בהם. המים, על הופעותיהם השונות (ים, ענן, תהום, שלג, ברד, שטף, מטר, טל, קרח, כפור ועבים) זוכים למקום מרשים בנאום. אלהים שואל את איוב על מקורם של המים, על מיקומם בבריאה, על מצבי הצבירה שלהם, על דרכי זרימתם ועל השליטה בהם: 'הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת?... הבאת אל אצרות שלג ואצרות ברד תראה?... מי פלג לשטף תעלה?... היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל? מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו?... התרים לעב קולך ושפעת מים תכסך?... מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב?' (איוב לח 16, 22, 25, 29-28, 34, 37). זרם השאלות נועד לומר לאיוב שמהות המים והשליטה בהם הן בתחומו המובהק של אלהים, ורק שלו.

'אמר רבי עקיבא... שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים': שיר השירים בראי הפרשנים המסורתיים

מוריה שחם, אמירים, האוניברסיטה העברית

מוריה שחם

בסוף הפרק השלישי במסכת ידיים[1] מובא הויכוח המפורסם אודות קדושת ספר שיר השירים. הויכוח מתנהל סביב ההחלטה אילו ספרים מטמאים את הידיים ואילו לא. ההיגיון בדבר הוא שאם ספר הינו קדוש מספיק אזי חל אסור לנגוע בו על מנת שלא יתלכלך, שמא יבואו עכברים ויכרסמו בו. מאחורי ויכוח פשוט זה משתרעים כל המורכבויות של שתי המגילות הנידונות בו באופן מיוחד: שיר השירים וקהלת. בעבודה זו אתמקד במורכבות סביב שיר השירים ובאופן בו התמודדו הפרשנים המסורתיים עם הכללתו לתוך כתבי הקודש.

עין חרוד והתנ"ך שבליבי

סמדר כרמי גיברמן, מוסיקאית: נגנית פסנתר ועוגב, מורה ומרצה, ומנצחת מקהלה

שורשים

מאז  ומתמיד  היתה  עין  חרוד  חלק  בלתי  נפרד  מחיי.  בגיל  17  וחצי עזבתי  אותה,  אבל  אף  פעם  לא  התרחקתי ממנה.  הייתי  קשורה  למשפחה  הענפה  שנמצאת  בה,  לנופים,  שהם  נופי  הילדות  שלי,  והעיקר -  לחגים,  שבהם  אני  לוקחת  חלק  פעיל  ורציף  על  פני  עשרות  שנים. יש מלים  שהאסוציאציות  שלהן  בשבילי  הן  חד  משמעיות.  למשל  המלה  הר -  היא  כמובן  הר  הגלבוע. גבעה  -  היא  כמובן  גבעת  קומי.  מעיין  -  הוא  מעיין  חרוד,  ומערה  -  היא  מערת  גדעון . רגבים  -  הם  רגבי  אדמת  העמק  הכבדה, רגבים  חומים  כהים,  שבחורף  נהפכים  לבוץ  טובעני  וטורדני ובקיץ  הם  גושים  אילמים,  קשים  או  מתפוררים שנושמים  את  שירו  של  יהודה  הלוי:  "הידעו הדמעות מי שפכן? ויידעו הלבבות מי הפכם? הפכם בוא מאורם, תוך רגבים. ולא ידעו רגבים מה בתוכם”. וגם  כמה  מלים  של  אבא  שנחרתו  עמוק  בלבי:  ". . . עמדתי  בשדה  לבדי,  רכנתי  לאדמה  וחפנתי  בכפות  ידי  את  הזהב  החום  הזה,  את  הרגבים  החומים  האלה,  והאזנתי  לרחשם . . .". במשך  שנים  חשתי  שהשורשים  שלי  מתחברים  לשורשי  עץ  התאנה  שבפתח מערת  גדעון שממנה  נובע  מעיין  חרוד.  כמו  מפינה  חבויה  זו  מתחילים  כל  החיים  הגשמיים  והרוחניים  גם  יחד.  והשורשים  עמוקים  מאוד.  הם  מגיעים  עד  מרכז כדור  הארץ, ושום  רוח  סופה  או  סערה  לא  תוכל  לעוקרם.

מתחילים מסורת חדשה: מפגש רביבים - בי“ס בויאר

שי והבה, האוניברסיטה העברית

ביום 26.1.2012, ב' בשבט ה'תשע"ב חברו סטודנטים ממחזור י"א של תכנית רביבים, הלומדים אצל ד״ר לאה מזור, עם תלמידי כיתת תנ"ך מוגבר של בית הספר בויאר ירושלים לפעילות מיוחדת על "המעולה שבשירים" הלוא הוא שיר-השירים. הסטודנטים בתכנית רביבים העבירו לתלמידים אשר בחרו ללמוד תנ"ך כחלק מהמקצועות המוגברים בבית הספר בויאר, סידרת שיעורים מרתקים (להלן, ”התחנות“) על שיה“ש (=שיר-השירים) ה, תוך דגש על הפן המחקרי של לימוד, דהיינו, דרך העלאת הבטים שעולם האקדמיה מתעמק בהם ולרוב אינם משולבים בהוראה בתיכוני ישראל. פעילות רביבים היתה חלק מהקורס "סוגיות בהוראת מקרא" של ד"ר לאה מזור, והיא התקיימה בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ירושלים. תלמידי רביבים התאימו את התחנות לגיל התלמידים ולרקעם והעבירו את התכנים בצורה חווייתית ומסקרנת. 

האהבה כמחלה בשיר השירים

מתן חי אזולאי, רפואה, הדסה עין כרם

 השולמית משביעה את בנות ירושלים לחפש את דודה ולומר לו שהיא "חוֹלַת אַהֲבָה" (ב 5; ה 8) מדוע היא מציגה את אהבתה אליו כחולי? במה מתבטא החולי הזה? על-מנת לענות על השאלות הללו, שהינן מורכבות ועם זאת טריוויאליות לכאורה, ננסה להגדיר מהי מחלה. הומיאוסטזיס היא מילה יוונית שפרושה המילולי הינו "מצב דומה", ומשמעותה שמירה של מצב איזון גופני (ונפשי, בין היתר מתוך ההכרה בכך שתהליכים נפשיים הינם תוצאה של תהליכים ביולוגיים), על-ידי יצירת חיץ בין האורגניזם לסביבתו, ויכולת של האורגניזם להגיב לשינויים חיצוניים ופנימיים על-מנת לשמור על איזון זה. הומאוסטזיס מאפיינת את כלל היצורים החיים, ולמעשה מהווה את אחד הגורמים שמבחינים בין החי והדומם.

מחלה, היא למעשה תוצאה של פגיעה בהומיאוסטזיס, כתוצאה מפעילותו של פתוגן (גורם מחולל מחלה), או של כשל פנימי באחת או יותר ממערכות הגוף או מנגנוניו השונים. במצב זה, מופר האיזון העדין המאפיין את האורגניזם.

הצימוד בין המילים "מחלה" ו"אהבה" יוצר סתירה פנימית, ומהווה אוקסימורון. כיצד אם כן ניתן לשלב בין רגש חיובי עילאי של אהבה לבין מצב מעיק כמחלה? ניתן להסתכל על הנושא משתי נקודות מבט שונות ומרוחקות זו מזו. גישה אחת תהא גישה פתוגנית, קיומה של האהבה מפר את איזונה של הגיבורה במקרא. הגישה השנייה היא גישה אינטרינזית, האהבה נדרשת לקיום הומאוסטזיס והיעדרה מחולל ומעורר את המחלה.

משה, שמואל וה'נעלם'

משה, הזועם על קורח ועדתו שמרדו בו, מצביע בפני האלוהים על כפיות הטובה שלהם: "... לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם" (במדבר טז, טו). מילים אלה, שבהן מעיד משה על צדקתו וניקיון כפיו, שלא נטל מבני ישראל דבר שאינו שלו, מוצאות את מקבילתן בנאומו האחרון של הנביא שמואל אל העם: "הנני, ענו [=העידו] בי נגד ה' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי ואת מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני בו ואשיב לכם" (שמואל-א יב, ג). הדמיון הענייני והלשוני שבין שני הפסוקים הוא שהביא לבחירת דברי שמואל (שמואל-א יא, יד - יב, כב), על פי מנהגי כל העדות, כהפטרה לפרשת קורח. לא פעם די בדמיון שכזה כדי לקשר בין פרשת השבוע לבין הפטרתה.

תרגום התנ"ך לעברית? לא זו הדרך!

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אברהם אהוביה, תנ“ך רם: הטקסט המקראי בעברית בת ימינו. כל פסוק ותרגומו מולו, בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים, העתיק מלשון המקרא ללשון ימינו: אברהם אהוביה. רם הוצאה לאור וידיעות ספרים, תשע“א

ספרות המקרא נתחברה לפני אלפי שנים ולית מאן דפליג שהעברית בת ימינו שונה מהעברית המקראית ושלרבים יש קשיים בהבנתה. הפתרון שמציע אברהם אהוביה הוא תרגום המקרא לעברית בת ימינו, במטרתה לקרב תלמידים, עולים ובוגרים לתנ“ך. אלה אמורים, כך נאמר בפירסום לספר, להפיק "תועלת והנאה מהתרגום מאיר העיניים והקולח". הופעת תרגום התורה בשלמותו בכרך אחד והפצתו לקהל הרחב מעוררות שלוש שאלות: האם המוצר הוא בכלל תרגום, האם הוא מהימן, והאם ראוי בכלל לתרגם את התנ“ך לעברית בת ימינו.

טכנולוגיה בהוראה - על יוטיוב והכרום בוק

רעיונות להטמעת סרטוני יוטיוב בהוראה הבית-ספרית: http://www.youtube.com/teachers 

קישוריות לאתרים עם מידע על שימושי כרום בוק בהוראה.

Chromebooks: Thomas Jefferson High School, Council Bluffs, Ia. Visited by Mikkel, Jason, and Wil

main page: https://sites.google.com/a/leyden212.org/leyden-google-apps/chromebook-information, including:

info classroom ideas for integrating google online tools in learning

use case: Chromebooks and the Khan Academy. 

Chromebooks: Thomas Jefferson High School, Council Bluffs, Ia. 

בארה של מרים

על המקום החשוב שזכתה לו מרים, אחות משה, במסורת היהודית לדורותיה ניתן ללמוד גם מן המסורות העוסקות ב"בארה של מרים". בתוספתא, חיבור מן המאה השלישית, מונים את מרים יחד עם משה ואהרון כמי שבזכותם זכו בני ישראל במדבר למתנות שונות, כגון ירידת המן. בזכות מרים, אומרת התוספתא (סוטה יא, א) הילכה עם בני ישראל במסעותיהם באר פלאית אשר סיפקה להם מים. וממשיכה התוספתא (סוכה ג, יא) ומתארת את הבאר במילים אלה "היתה הבאר... דומה לסלע מלא כברה [=מנוקב], מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה, עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות ... נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומרין עליה את השירה 'עלי באר ענו לה, עלי באר ענו לה' [ראו במדבר כא, יז] והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה".

האם משה מת?

בסוף ספר דברים מסופר על הברכה שבירך משה את עם ישראל קודם למותו וכן על יומו האחרון: משה מביט בפעם האחרונה מהר נבו על הארץ המובטחת, אשר לא זכה להיכנס אליה, ולאחר מכן הוא מת כשהוא בן "מאה ועשרים שנה" (לד, ז). סיפור אבלו של העם על מות משה והקביעה כי "לא קם נביא עוד בישראל כמשה ..." חותמים את התורה (לד, ז-יב).

ספר התורה חייב היה לספר על מיתתו של משה - מי שסיפור חייו מלידה (שמות א-ב) ועד מוות מקיף את סיפור שעבוד מצרים, היציאה ותקופת המדבר - וזאת בשל החשש מפני פולחן האישיות ובשל הרצון להימנע מהצגת דמותו כגיבור על-אנושי, מיתולוגי. סיום חיי משה עלי אדמות תוך מעבר אל חיי נצח, דבר העשוי להתבטא דרך משל בעלייה אל האלוהים השמיימה, כשם שסופר על אליהו הנביא (ואולי אף על חנוך [בראשית ה, כד]), היה בו כדי להפוך אותו לדמות כמו-אלוהית ולסכן את האמונה המונותיאיסטית הצעירה, המתגוננת על חייה בלב הים האלילי הסובב אותה ומאיים להטביעה.

מדוע הם כבר לא מתלהבים מהתנ"ך ?

עופר דובר, בית ספר 'הרצוג' - בית חשמונאי

עופר דובר

אני משוכנע כי למקרא הכותרת הזו כבר קמים עלי כמה וכמה מורים בחמת זעם ומתרעמים, ודאי, על לשון ההכללה שנקטתי כאן. והרי כולנו מורים מוכשרים, כולנו טובים, כולנו אוהבים את תלמידינו והם אף אוהבים אותנו, ודאי וודאי שהשיעורים שלנו בנויים לתלפיות ותלמידינו רק מחכים להיכנס בשערי כיתות התנ"ך שלנו... ובכל זאת, אנו חייבים להודות כי חל כרסום במעמדו של התנ"ך בחברה הישראלית, קל וחומר – במעמדו של התנ"ך בקרב התלמידים. הנה, פעמים רבות אתה מוצא מורה נלהב ומתלהב מפסוק כזה או אחר ותלמידיו בוחנים אותו בעיניים מצועפות ולא מבינים מה הרבותא. אותו מורה, מצדו, בוחן את תלמידיו ושואל את עצמו בצער -  מדוע הם לא יכולים להיות כמותו, נלהבים מיפי הפסוק?! (אולי בהשראת שאלתו המפורסמת של פרופ' היגינס: ??Why Can't a Woman Be More Like a Man)

על "אנשי שוליים בתקופת המקרא" מאת נחום אברהם

אריאל סרי-לוי, מחנך, מורה והוגה דעות

מוסד ביאליק

ביקורת ספרים: על נחום אברהם, אנשי שוליים בתקופת המקרא: ריקים ופוחזים, מצורעים, הומוסקסואלים, זונות וקדשות (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כז), מוסד ביאליק, ירושלים תשע"א, 199 עמודים.

ספרות המקרא מתארת את התהוותו של עם ישראל, והיא מוסרת בפירוט את תולדותיהם של אבות האומה, את דברי הנביאים, את חוקי הכוהנים ואת מעשי השופטים והמלכים שהעמידה. תשומת לב מועטה מוקדשת בה למי שנדחק, בכוונה תחילה או מבלי משים, אל קצה החברה או אל מחוצה לה: העניים, החולים, פורעי החוק, פורצי הנורמות המיניות. גם חוקרי המקרא לא הטו אוזן לקולם של אותם אנשי שוליים, על אף הפוטנציאל העשיר שנושא זה טומן בחובו – הן מבחינת תרומתו האפשרית להבנת החברה הישראלית הקדומה, הן מבחינת הערך התרבותי שבעצם הניסיון לחתור נגד הזרם המרכזי והרשמי ולפנות אל האחר ואל החלש באשר הם.

על שד"ל, המחלקה לתנ"ך בבר-אילן, "פרקי היום בתנ"ך" ועוד: שיחה עם פרופ' שמואל ורגון

פרופ' שמואל ורגון

ד"ר לאה מזור משוחחת עם פרופ' שמואל ורגון

ברצוני לברך אותך על הופעתו של ספר היובל לכבודך ”מנחות ידידות והוקרה לשמואל ורגון“ (עיוני מקרא ופרשנות. כרך י) בעריכת משה גרסיאל, רימון כשר, עמוס פריש ודוד אלגביש. הופעת הספר היא הזדמנות נעימה לשוחח אתך על מחקר המקרא ודרכך המקצועית.

בשנים האחרונות אתה מתרכז בחקירת שיטת שמואל דוד לוצאטו (שד“ל) בחקר המקרא ובפרשנותו. מה מאפיין אותה? 

נקודת הכובד של פעילותו המדעית הייתה הפרשנות למקרא. בה ניתן לראות את המפתח לאיש ולפועלו. את עקרונות היהדות כולם מעמיד שד"ל על יסוד דברי התנ"ך. התנ"ך לשד"ל מהווה fons et origo [המקור והמסד] של כל מושגי היהדות. אמונות ודעות שאינן מתאימות לדברי התנ"ך, צריכות להיות מורחקות בתור תפיסות שאינן מתאימות ליהדות, שהיא גילוי רצון עליון. פרשנותו לכתבי-הקודש מלכדת את מגוון הדרכים שבהן תרם לחקר מדעי היהדות. עטו הפורה שָׁפע כתיבה בתחומים שונים, העשויים להיתפס כנבדלים זה מזה, ואולם עשייתו הפרשנית ליכדה אותם לפסיפס אחיד, שמורכבותו נדירה ביופיה.

אולם כדורסל מלא ארגזים

יחזקאל הלל, מורה ומחנך

לפעמים כשאני מלמד בכיתה, מחלק דף עבודה וכל תלמיד עומד בפני עצמו, מתחילה להתקהל מקהלה של קול אחד: "יחזקאל", קורא תלמיד אחד ואז עוד "יחזקאל" קוראת תלמידה שניה והמקהלה מתגברת: "אני לא מבין, תבוא לעזור לי, אני לא עושה את הדף הזה, מה זה, בכלל לא למדנו את זה..." ועוד יחזקאל ועוד יחזקאל ואז כל הכיתה נעלמת ואני נמצא בחדר ילודים עם טורים טורים של עריסות ובכולן בוכים תינוקות: "תראה אותי, תראה את הקושי שלי, תראה את הצרכים שלי, תראה אותי...".

יש בנו איזו ציפיה שתלמידינו מרגע היכנסם בשער בית ספר יפרדו מכל העולמות שמהם הם באים, מכל הפנים שמהם הם מורכבים, יחבשו את כובע התלמיד ויבואו מכוונים ללמידה. כן ללמידה. לשתות בצמא, בסקרנות ובשקיקה את הנוסחא המתמטית, הפסוק, האירוע ההיסטורי או הראייה החדשה והמהפכנית במחשבת ישראל שאותם אנחנו מלמדים. אנחנו והם. ויעדיפו את המאורות הנשגבים האלו, את עתידם ואושרם העתידי על פני תהפוכות ההווה שלהם, על פני האהבות, הכעסים, האכזבות, המצוקות וההצלחות שלהם כרגע כאנשים. כי ברור לעין כל שהשיא שקבעת בפרוט נינג'ה לא משתווה כהוא זה למשפט פיתגורס האלמותי. ואם זה לא עוזר אז רק שתדעו שזה לבגרות!!!

אתר חדש של המגילות בנוסח דיגיטלי

התרגשות דתית בעולם

פרופ' גרשון ברין, אוניברסיטת תל אביב

בימים אלה לאחר עבודות הכנה של חודשים אחדים הופיעו באתר מוזיאון ישראל והיכל הספר בשיתוף פעולה עם גוגל דפי המגילות הגנוזות. http://dss.collections.imj.org.il/

באתר נתפרסמו לפי שעה חמש המגילות הגדולות: מגילת ישעיהו השלמה, פשר חבקוק, מגילת העדה, מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, מגילת המקדש. ההנחה היא שמפעם לפעם יעלו לאתר עוד מגילות ואומנם ההכנה לכך ממשיכה והולכת. אין ספק שזה יום חג לשוחרי תרבות ישראל העתיקה, ודברים שהיו נחלת החוקרים מזה שנים, נפתחו כאן ובחינם לכל המתעניינים. הפרסום באתר הוא ברמת רזולוציה גבוהה ביותר. ניתן לראות את המגילות בצורתן העתיקה והמקורית והקורא המעיין יכול לבחור קטע לעיון כרצונו, וגם לראותו לפי הפרמטרים שיבחר. באופן כזה ניתן לראות צורות ורמזים לסימנים שבאמצעים הרגילים לא היה ניתן לראותם.

'וכתתו חרבותם לאיתים' במגילת ישעיהו באינטרנט

ישעיה ב 4 בפרוייקט המגילות של מוזיאון ישראל וגוגל

באדיבות פול סולומון, דובר, גוגל ישראל

מגילות ים המלח מגיעות לעולם הדיגיטלי באתר אינטראקטיבי - פרויקט משותף למוזיאון ישראל ולחברת Google

פול סולומון, דובר, גוגל ישראל

תמונות באיכות גבוהה וטכנולוגיה של Google מאפשרות לגולשים ברחבי העולם לבחון טוב מאי פעם את כתבי היד המקראיים העתיקים ביותר שנתגלו.

הפרויקט התחיל לפני כחצי שנה במרכז המו"פ של גוגל בישראל (בשיתוף מוזיאון ישראל), כחלק ממטרה יותר רחבה של גוגל, להפוך את הידע השמור בארכיונים היסטוריים ובאוספים נגיש לכול.

26 בספטמבר, 2011 – מוזיאון ישראל חונך היום את "מגילות ים המלח – הפרויקט הדיגיטלי", המאפשר לגולשים לבחון ולחקור את כתבי היד העתיקים האלה מתקופת בית שני ברזולוציה גבוהה. האתר פותח בשיתוף חברת Google והוא מנגיש בטעינה מהירה דימויים מהמגילות באיכות גבוהה כולל אפשרות חיפוש ושיתוף, וכן קטעי וידאו וטקסט המספקים הסברים מלווים לכתבי היד הללו ולהיסטוריה שלהם. מגילות ים המלח, שהן כתבי היד העתיקים ביותר של התנ"ך שנתגלו, מאפשרות התבוננות מעמיקה בחברה היהודית בארץ-ישראל בימי הבית השני, הם ימי התַנאים וגם תקופת ערש הנצרות. חמש מגילות שלמות הועלו לרשת בשלב זה וניתן להגיע אליהן בכתובת dss.collections.imj.org.il.

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם

ד“ר אדולפו רויטמן, מנהל היכל הספר והאוצר של מגילות מדבר יהודה

מהפכה בחקר המגילות

אחרי חצי שנה של עבודה מאומצת מצד מהנדסי תוכנה, אנשי מדיה, עורכים ואנשי מדע, הועלו לפני יומיים חמש מגילות שבאוסף של היכל הספר (מגילת ישעיהו השלמה, מגילת סרך היחד, מגילת פשר חבקוק, מגילת סרך המלחמה ומגילת המקדש) ברשת האינטרנט, במסגרת פרוייקט משותף של מוזיאון ישראל, ירושלים, וחברת גוגל. בעזרת הטכנולוגיה הדיגיטלית, כל אדם על הגלובוס שברשותו מחשב או אפילו טלפון סלולרי של הדור החדש יוכל עכשיו לקרוא את המגילות בקלות יתירה, להגדיל את הטקסט, למצוא במהירות קטע מסוים, ואף לקבל מידע בסיסי על המגילות וכת קומראן. לאלה שהם לא דוברי השפה העברית (רוב העולם) העמדנו אפשרות נוספת. כל קוראי מגילת ישעיהו השלמה (מסתבר שכבר ב24 השעות הראשונות, כ150,000 אנשים נכנסו לאתר המוזיאון כדי להסתכל במיוחד על אותה מגילה) יוכלו לקרוא את תרגום הטקסט של מגילת ישעיהו על פי נוסח המסורה [JPS Electronic Edition]). אולם מאחר ואין זהות מושלמת בין נוסח המסורה לבין נוסח המגילה, אף העלנו לרשת את תרגומם לאנגלית של הפרקים הראשונים של מגילת ישעיהו שנעשה על-ידי אחד מגדולי החוקרים בימינו, פרופ' פיטר פלינט מTrinity Western University, שבקנדה, מתוך מטרה שהקוראים יוכלו בעצמם להתרשם מההבדלים הקיימים שבין נוסח המסורה של ספר ישעיהו לבין נוסח המגילה. לפי תכניות הפיתוח של האתר בעתיד, יש בכוונתנו לצרף תרגומים סמכותיים של המגילות האחרות בשפות השונות, ואף להוסיף מידע רב נוסף על עולם המגילות.

מן הכד אל המרשתת: "ככול הנגלה עת בעת" (סרך היחד ממערה 1 ח, טו)

ד"ר יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה

עוד רבה הדרך

הזדמן לי השנה לקרוא פפירוסים ביוונית ממצרים העתיקה. האמת היא שרציתי לבדוק אם יש להם – לפפירולוגים – טריקים חדשים שאנחנו, חוקרי המגילות, איננו מכירים. ובכן... אין להם. הם מביטים בתמונות, משבצים את הפרגמנטים ומשחזרים את צורות האותיות בדיוק כמונו. להוציא הבדל אחד: כל קוראי הפפירוסים מצויידים בתמונות צבעוניות באיכות גבוהה, שניתן בקלות להזין אותם לפוטושופ ולעבד אותם במגוון אדיר של אפשרויות. השפע הזה נמצא באתרים כמו Duke Databank of Documentary Papyri (http://www.papyri.info) ואתרים רבים אחרים, מפוארים ומשופעים במידע, שלינקים אליהם מופיעים בעמוד הראשי של האתר הנ"ל. החוקר של מצרים הרומית ימצא באינטרנט חינם תמונות באיכות גבוהה, ולצידן גם כל הכלים הנחוצים לו למחקר. כך למשל, באתרים Perseus  ו TLG (בתשלום סביר דרך האוניברסיטה) הוא ימצא קונקורדנציה מקיפה ומשוכללת לכל הספרות הקלסית, וכן חיפוש במילון LSJ. באתרים אחרים יש שפע של מידע על כל פפירוס, כולל המקום המדויק שבו נמצא, הפפירוסים שנמצאו יחד איתו, תיארוך ורקע היסטורי, ביבליוגרפיה, וכמובן תעתיק של הטקסט, והכל בלחיצת כפתור. סמינרים לתלמידים מתקדמים בפפירולוגיה מתנהלים בחדר עם מקרן, שבו האתר מוצג על הקיר והכיתה מעצבת את הצילום כדי לקרוא טוב יותר את הקטעים.

על חשיבותן העצומה של מגילות מדבר יהודה

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

אין ערוך לחשיבות המגילות

מגילות מדבר יהודה הן התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר שנמצאה בארץ ישראל במאה העשרים שכן הן מגלות לנו עולם שלם שטבע בתהום הנשייה ונעלם בתהפוכות ההיסטוריה. אלף קטעי מגילות מדבר יהודה זורות אור חדש על העבר של העולם המקראי, על התפתחות השפה העברית, על מחשבת ישראל לדורותיה ועל ראשית המיסטיקה היהודית. המגילות מאירות פינות לא ידועות בהיסטוריה של המאות האחרונות לפני הספירה, וזורות אור על חילופי הגמוניות בשלהי העת העתיקה, על עריכת המקרא בשלביו השונים, על שאלות של קאנון וצנזורה, על מקומם של כוהנים ומלאכים ביצירה המיסטית, ועל מגוון רחב של היבטים הקשורים לחקר המקרא ולהיסטוריה היהודית בארץ ישראל. המגילות כולן הן כתבי קודש שנכתבו בשפה העברית או בשפה הארמית בחוגים שונים לאורך האלף הראשון לפני הספירה והועתקו ונוצרו בחלקן במאות האחרונות לפני הספירה בקרב חוגים שקראו לעצמם "הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם".

יפה מאוד, מרגש, אבל אינטרנט זה לא הכל

עדיין זקוקים לספרים המודפסים

פרופ' עמנואל טוב, לשעבר עורך כללי, פרוייקט פרסום מגילות מדבר יהודה

תגובה ראשונה, שעה אחרי פרסום המידע על פרסום צילומי המגילות של היכל הספר באינטרנט.

מגילות באינטרנט זה דבר גדול, מקסים ומרגש. עצם המראה של המגילות הזכיר לי את ההרגשה שהיתה להרבה אנשים לפני שלושים שנה כשנוסח המקרא הופיע בפעם הראשונה על גבי צגי המחשבים. ברם, עם שוך ההתרגשות לאט לאט הבינו הבריות שההתקדמות יפה וטובה לאנושות אבל יש לעשות משהו עם נוסח זה כדי לקדם את הכרת המקרא ובמיוחד את חקר המקרא. אז נרתמו אנשים שונים למשימות של חקר המקרא הממוחשב.

הוא הדין למצב הנוכחי. כותבים לי ממקומות שונים בעולם בהתרגשות שאפשר לראות את המגילות באינטרנט. איכרי סין יוכלו עכשיו לראות את המגילות באייפון שלהם בשדות האורז. ברם, קודם כל, אלה לא כל המגילות, כי אם המגילות השלמות והיפות ביותר, שחלקן מוצגות בהיכל הספר. הצילומים יפים ואפשר להגדיל אותם, אפשר לשחק איתן. עכשיו הקהל הרחב יוכל לקרוא בהן, אפילו ילדי ישראל שיגלו כי קל לקרוא את מגילת המקדש, ושיש כתיבים משונים במגילת ישעיהו הגדולה כמו כיא, רואש, זות וכיו"ב.

המגילות - ממדבר יהודה אל הרשת

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מלמדים את את החזון של ישעיהו בן אמוץ על קץ המלחמות? רוצים להראות

לתלמידיכם את ’וכתתו חרבותם לאתים‘ במגילת ישעיהו השלמה? מעתה אין קל מזה. אין יותר צורך ללכת לספריות ולנבור בספרים כדי למצוא צילום שלה, ובוודאי ובוודאי שאין יותר צורך להגיע פיסית להיכל הספר בירושלים כדי לחזות במגילה המקורית (אם וכאשר היא תוצג לרבים. מה שרואים היום במרכז היכל הספר הוא העתק פקסמיליה שלה). צילום המגילה נמצא מעתה ב'ענן' והגישה אליו היא דרך המחשב. אתם נכנסים לאתר של היכל הספר שבמוזיאון ישראל, מגיעים למגילה מציינים את הפרק והפסוקים המבוקשים, והם יופיעו במסגרת אדומה על גבי המגילה. תוכלו להגדיל או להקטין את הכתוב על פי רצונכם ולבחון את הכתוב לפרטי פרטיו. מדובר בצילום צבע באיכות העולה על זו של כל צילום אחר של המגילה. הוא התבצע ברזולוציה גבוהה של 1200 מגה פיקסל (!) ומאפשר להבחין בפרטים שאינם ניתנים לראיה בעין בלתי מצויידת. אם תרצו תוכלו גם לקרוא את התרגום לאנגלית של הכתוב.

מגילות מדבר יהודה ברשת

(1) חוכמת אנוש בעולמו של הקדוש ברוך הוא

הרב פרופ' יהוידע עמיר, היברו יוניון קולג'

החידה שמציב כפל בריאת האור שבסיפור הבריאה המקראי, העסיקה את הפרשנות
היהודית לדורותיה. המדרש קובע שהאור שנברא ביום הראשון גנוז "לצדיקים לעתיד לבוא" (למשל חגיגה יב ע"א). פירוש זה מעניק משמעות רעיונית דתית עמוקה לסיפור הבריאה ולכן גם להתבוננות האנושית בעולם. עוד לפני שנברא ה'מצוי', היינו המאורות המקיימים את סדרי−היסוד של עולמנו הפיסיקלי והתרבותי, הוצב בעולם ה'רצוי', היינו פוטנציאל השלמות של העולם הנגאל. רעיון זה דומה ביסודו לזה המובא בבריתא, המונה את 'שמו של משיח' בין הדברים שנבראו קודם בריאת העולם (פסחים נד, א).

(2) תחומי ידע פרוגרסיביים וסטאטיים

פרופ׳ צחי וייס, האוניברסיטה הפתוחה

ישנם תחומי ידע שהם במהותם פרוגרסיביים, ובראשם המדעים המדויקים. הידע האנושי אודות תחומים אלו מצטבר ובניין הידע נבנה נדבך על גב נדבך. ישנם לעומתם תחומי עניין סטאטיים - אלו הם ענייני הרוח. נושאים אלו אינם מתבהרים עם הזמן וכל אדם בכל דור עשוי לבחון מחדש את אותן שאלות ובעיות.

(3) התנ"ך מעניק את עצמו לפרשנות בכל דור ודור

פרופ׳ יונתן בן-דוב, מקרא, אוניברסיטת חיפה

כוחו של התנ"ך, שעמד לו לאורך אלפי שנים, שהוא מעניק את עצמו לפרשנות ולעיצוב מחדש
בכל דור ודור. בעיני המאמינים הדתיים של אותו דור מדובר כמובן בדבר חיובי: אפשר למצוא במקרא את הפשטות המתחדשים בכל דור, ולגזור ממנו "פשט קיומי" (בלשונו של אוריאל סימון). אולם המחקר ההיסטורי מעמיד את הדברים בפרופורציה. הנה, למשל רעיון נפלא אחר. בקוסמולוגיה שלפני אריסטו סברו מדענים-פילוסופים אחדים כי בניגוד למקובל בימינו, המאורות אינם גופים של אור הנעים על רקע חשוך, אלא להיפך: השמים הם כיפה אטומה הנעה בתוך חלל מואר, ומה שנראה לנו כמאורות אינו אלא נקבים באותה כיפה חשוכה. הכיפה (כדור?) מסתובבת ומכאן מה שנראה לנו כמו תנועת המאורות. והנה, התפיסה הקוסמולוגית הזו משתלבת עם התיאור של ספר בראשית אפילו טוב יותר מן ההצעה של פרופ' אביעזר: ביום הראשון נברא האור המקיף את העולם, וביום הרביעי נעשו הנקבים בכיפה החשוכה – היינו המאורות. ממש נפלא! ההצעה הזו לא עלתה מעולם (למיטב ידיעתי), משום שאתרע מזלה והפרשנות היהודית-הלניסטית התחילה אחרי שהקוסמולוגיה של אריסטו כבר הכתה שורש. אבל היא בהחלט היתה עשויה לעלות. אחרות כמוה, ברוח אריסטוטלית, עלו גם עלו, והן נמצאות לרוב בכתבי הרמב"ם למשל. כל ההצעות הללו ליישב את התורה עם ממצאי המדע מתיישבות עם הכתובים בצורה סבירה (כחוקר מקרא נראה לי: סבירה ולא יותר).

(4) נצחיותה של התורה נמצאת בסמכותה הנורמטיבית

פרופ׳ ברוך יעקב שורץ, מקרא, האוניברסיטה העברית

לדעתי אין מקום לנסות ולתאם בין התפיסות המדעיות, הנובעות ממה שידוע כיום,
ובין התפיסות המתבטאות בסיפורים המקראיים, הנובעות כמובן ממה שהיה "ידוע," ליתר דיוק, מה שהסופרים יכלו לשער על פי הנראה להם ומה שיכלו ליצור ברוחם ועל פי אמונתם, מגמותיהם וההקשר הספרותי, הכל בכפוף למצב הידע והחכמה בזמנם שלהם. הציפייה, או הדרישה, שהתורה תתאים מבחינה אינפורמטיבית למה שידוע לדורות מאוחרים אין לה על מה שתסמוך; התורה דיברה בלשון בני אדם, וכיוון שניתנה באחת הלשונות (כדברי רס"ג) כל האמור בה משקף אך ורק את מה שבני אדם ידעו ויכלו להבין בעת העתיקה. נצחיותה של התורה נמצאת בסמכותה הנורמטיבית, היינו בתקפותן של המצוות שבה – כפי שפירשו אותן חז"ל וחכמי ההלכה כמובן – אך בשום אופן לא במידע ההיסטורי והקוסמולוגי המצוי בה. ואכמ"ל.

(5) התורה נכתבה בידי בני אדם לפני למעלה מאלפיים שנה

פרופ‘ יאיר הופמן, מקרא, אוניברסיטת תל-אביב

אני דוחה לחלוטין את גישת פרופ‘ אביעזר. מקורה באמונה שהתורה היא ספר אלוהי, שלא נכתב על ידי אנשים בשר ודם, ואי לכך כל שכתוב בה חייב להיות אמת לאמיתה, ממקור אלוהי. כיוון שכך נעשים כל מיני ניסיונות לישב את ה“אמת“ של התורה עם ה“אמת“ המדעית, המשתנה מדי פעם לפי התפתחות המדע. אני סבור שהתורה היא ספר שנכתב בידי בני אדם לפני למעלה מאלפיים שנה, היא משקפת את אמונותיהם אז, את ניסיונותיהם המעניינים להבין את היקום וראשיתו. זהו מסמך תרבותי מופלא, אך לא מסמך מדעי, וכל יומרה למצוא בו אמת מדעית נראית לי מופרכת מעיקרה.

(6) תפיסת בראשית זהה לתפיסת איש המדע המודרני

הרב אביה הכהן

שאלת ההתאמה בין התאוריות המדעיות והכתוב בתורה כמעט ולא העסיקה אותי מעולם.
דיבורים על כך שהתורה/התלמוד הקדימו את המדע המודרני חשודים כאפולוגטיקה סרת טעם. בכל אופן יש משהו מדליק ומדהים בדברי נתן אביעזר ויורשה לי לכתוב מספר מילים על פרק א בספר בראשית.

(7) פוטנציאל לקרע מאיים

אדוה הכהן, מחנכת ומורה

מבעד לכאבי הסתירה בין תורה למדע ומאמצי הגישור ביניהם, בולטת שבריריות שמחת ההתאמה.

כל יישוב סתירה נקודתית טומן בחובו פוטנציאל לקרע מאיים, וחושף מאליו כי רבים הפערים מפתרונותיהם. אין זה מדד עבורי להערכת התנ"ך, ולפיכך הן ההתאמה והן הפערים אינם מוכיחים את עוצמת המקרא או לחלופין מערערים אותה. גדולתו של התנ"ך אינה נפגמת ואינה מתאשרת בעיני מתוך השוואתה למחקר המדעי. אולם לצד תפיסתי כי יש להרפות ממאמצים מעין אלו ולהקשיב לכל תחום כשלעצמו, אוסיף רק שהתיאוריה הפיזיקאלית זורה אור מעניין על תיאור הבריאה המקראי. כך, בולטת הדרגתיות תהליך הבריאה, המעבר מן האור הראשוני שנולד באחת לכדי קיום של ממש, יקום הנפרש במרחבי זמן ומקום. כפרשנות אפשרית נקודתית היכולה להפרות את העיון הספרותי - ולא כצורך רגשי בלכידות תפיסתית ובהרמוניה - רק כך אקרא פירושים מעין אלו אשר בבסיסם תקווה שאין לי חלק בה.

(8) אני חי בין שני הכיוונים

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר "אורות שאול" פתח תקוה

נקודת המוצא שלי היא שאת פרשת הבריאה אין אנו מסוגלים להבין. חוסר ההבנה
אינו נובע מפסוק זה או אחר, אלא מהשאלה העקרונית האם פרשת הבריאה באה לתאר אירוע היסטורי ממשי במונחי ההיסטוריה הקרובים לתפיסת עולמנו, או שמלכתחילה היא לא כתובה במילים היסטוריות, אלא ערכיות ורוחניות, ואין בה מידע כלשהו על בריאת העולם, גיל העולם או כל עניין הקרוב לכך. בשל כך, אני אוסף אפשרויות. האפשרות שמדובר במפץ הגדול היא אפשרות נאה, והיא משמחת, אולם לא עליה אני בונה את אמונתי או את ההוכחות לאמיתות המקרא; האפשרות שכלל לא מדובר בתיאור היסטורי אלא בתיאור רוחני אף היא אפשרות נאה מאוד, ואני לומד את הפרשה בדרך זו, ומסיק מסקנות רחבות היקף מתיאור בריאת האדם (כתבתי על כך ספר, "בצלמו: האדם הברוא בצלם" (2009),  וכך אני חי בין שני הכיוונים האלה, ולא קובע דבר וודאי, אלא מתברך משניהם. אני חושב שזו הדרך היותר נכונה, מאשר קביעות בלשון וודאי, שאין להן בסיס משמעותי.

(9) סיפור הבריאה מבקש לכונן משמעות ודפוסי מחשבה

פרופ‘ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

סיפור הבריאה בספר בראשית לא התכוון להיות חלק מתיאוריה מדעית הניתנת לאישוש או להפרכה אלא חלק מתפיסה דתית המבקשת לכונן משמעות ודפוסי מחשבה. כוונת תיאור הבריאה היא לתאר תפיסה עקרונית הקובעת את היחס בין הבורא לנברא שעניינה הוא שאין בנמצא דבר ניטרלי מסוג טבע אלא השמים והארץ וכל אשר בם נבראו בחסד אלוהים וברצונו.

(10) הטענה אינה עונה לעקרון של הינתנות להפרכה

הרב ד"ר דוד מיכאל אברהם, המכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן

אני אישית לא מתעניין בשאלות אלה ודומותיהן, משתי סיבות: הן לא חשובות (אין להן
השלכות), ולפחות לגביי הן גם לא מעניינות. אסביר זאת בקצרה. אם לוקחים את המקרא כפשוטו, קשה לקבל טענה שיש התאמה בינו לבין התיאור המדעי של הבריאה (אולי חלקית, אבל ודאי לא מלאה). על כן אדם מאמין (כזה שאינו דוחה את ממצאי המדע, כמובן) חייב לאמץ את האפשרות של הפרשנות היצירתית לפסוקים. אבל בגישה שמוכנה לפרש את המקרא בצורות יצירתיות (כדברי הרמב"ם הידועים במו"נ ח"ב פכ"ה על הקדמות וההגשמה של הא-ל), אז אפשר להתאים את המקרא כמעט לכל תיאוריה מדעית שתוצע בפנינו. לשון אחר: טענת ההתאמה אינה עונה לקריטריון הפופריאני של הינתנות להפרכה.

(11) גישת הבריאתנים

פרופ‘ אליה ליבוביץ, אסטרופיזיקה, אוניברסיטת תל אביב

פרקים רבים בתנ"ך, ביניהם ספר בראשית כולו, הם לדעתי מן היצירות הספרותיות הגדולות
ביותר של העולם המערבי. ככאלה, הם או חלקם ניתנים לפרשנויות שונות ואף סותרות זו את זו.
אם פרופ' אביעזר קורא בפסוק ג בפרק א בספר בראשית את תיאורית המפץ הגדול, אי אפשר לומר שהוא מסלף בזאת את השפה העברית ולכן פרשנותו יכולה להתקבל כלגיטימית. האם על סמך הפרשנות  שהוא מייחס לטקסט מותר לו להניח שמחבר הטקסט ידע דבר או חצי דבר על המפץ הגדול, כפי שהמושג מובן ע"י קוסמולוגים בני זמננו, זוהי שאלה אחרת לחלוטין. נדמה לי שהתשובה עליה שלילית, אם כי כמובן אי אפשר להוכיח אי ידיעה של מישהו. אינני מכיר אישית שום אדם שמפרש את הפסוק הנ"ל באופן זהה. עם זאת, להערכתי יש מיליונים רבים של בני אדם, יהודים, נוצרים וכפי הנראה גם מוסלמים, בארץ וברחבי העולם, שקוראים את פסוקי פרק א בספר בראשית ברוח דומה לקריאתו של פרופ' אביעזר. בז'רגון הפילוסופי-פוליטי אנשים אלה קרויים "בריאתנים".

ירמיהו א ואורות הכרך: תהליך חקר ויטלי ותנובתו הפרשנית

ד“ר יוספה רחמן, מכללת לוינסקי והמכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון

בהרצאה זו יוצג תהליך חקר ויטאלי שעבר עליי כשחקרתי את חזון ההקדשה של ירמיהו. התהליך כלל שלושה שלבים עיקריים: א. שלב הצמיחה של המחקר השגרתי. שלב זה דרש לא יותר מאשר חדר, ספרי עזר, נייר ועט. ב. שלב הדריכה במקום ופריצת "אורות הכרך" אל שדה התודעה. כשהמחקר דרך במקום,  המשיכה לפענוח יצירות ערקה מהבית אל שלטי הפרסומת המוארים שבכרך. באותה תקופה, הרצון של חברות הפרסום לצוד מה שיותר נפשות, הניב פרי, והן עברו מהפרסום החד פעמי לפרסום בהמשכים הבנוי על סדרה של תמונות  מתוך מגמה לרתק את המתבוננים. בתקופה הראשונה של מהפך תקשורתי זה, המתבונן הממוצע בתמונה הראשונה  שבסדרה, לא יכול היה לתפוס שמדובר בטכניקה שכזאת. במקרה הטוב הוא נותר תמה נוכח הפרסומת שדמתה יותר לתמונה במוזיאון מאשר לפרסום חוצות. ג. בשלב  האחרון, השלב הפילולוגי-חוויתי, השתלב חקר שלטי החוצות עם החקר הפילולוגי של ירמיהו, הפך אותו לחווייתי יותר והביאו לידי גמר.

"דמות במחול": זיקות לשיר-השירים והרהורים אישיים

יותם מיכאל בן משה, אמירים, האוניברסיטה העברית

א. תרגום שירו של עזרא פאונד Dance Figure
ב. הזיקות לשיר-השירים
ג. הרהורים על מלאכת השיר
ד. Ezra Pound: Dance Figure

א. תרגום השיר