פרופ׳ עדנה אפק, חוקרת, סופרת ומשוררת
על: ז'אן־פול דידילורן, הקורא ברכבת של 6:27, תירגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי. הוצאת מודן, בן שמן 2016, 134 עמודים
 |
| הוצאת מודן |
על: ז'אן־פול דידילורן, הקורא ברכבת של 6:27, תירגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי. הוצאת מודן, בן שמן 2016, 134 עמודים
הספר הקורא ברכבת של 6:27 הוא מעט המחזיק (הרבה) מרובה.
חברי הטוב, דני, נתן לי את הספר הצנום הזה ואמר: ״את תהני ממנו מאד".
פעמים רבות אני מגלה שטעמי שונה מטעם הממליצים, אך לא הפעם.
גיבור הספר הוא לוקיון מץ ו"כבר שלושים ושש שנים שלוקיון מבקש להימנע מהדי הצחוקים ששמו, המתחרז עם המילים ׳מוקיון ולץ׳, מעורר”. לוּקיוֹן מֶץ סחב על כתפי התינוק שלו נטל...: את הנטייה של השם הפרטי ושם המשפחה שלו להתערבב, ולהפוך למוּקיוֹן לֵץ. משחק מילים טיפשי ואכזרי, שהידהד באוזניו מרגע שעשה את צעדיו הראשונים בחיים, ומאז לא עזב אותו (עמ׳ 1).
לוקיון הוא רווק, בעל דג זהב שעמו הוא משוחח ומחלק מחשבות ופעם בשבוע הוא מדבר עם אמו בטלפון. האיש הבודד הזה, לוקיון, עובד בגריסת ספרים.
מקום עבודתו הוא מעין גהינום שבו "רוצחים" ספרים. המכונה שלוקיון מפעיל גורסת, טוחנת, והופכת את הספרים לעיסה וממחזרת אותם.
בניגוד לעבודתו מעיד מץ על עצמו שהוא אוהב ספרים.
"אני אוהב ספרים גם אם אני מבלה את רוב זמני בהשמדתם. הרכוש היחיד שיש לי זה דג זהב בשם רוז'ה דה ליל” (עמ׳ 132).
אגב זהו שמו של הקצין הצרפתי שכתב והלחין את ההמנון הצרפתי, המרסלייז.
במכונת הגריסה מאבד חברו וקודמו בתפקיד ג'וזפה קרמינטי את שתי רגליו שאחריהן יחפש ג'וזפה בספרים הממוחזרים.
בכל יום אוסף לוקיון מץ דפים אחדים שניצלו מן הגריסה ומקריא אותם ללא סדר וללא היגיון כלשהו לנוסעים יחד אתו, ברכבת של 6:27. השומעים מקשיבים ואפילו נהנים.
"שאר הנוסעים התרגלו אליו ונהגו בו בכבוד מהול ברחמים, כזה ששמור למשוגעים לא מזיקים. לוקיון היה משב רוח שחילץ אותם, למשך עשרים הדקות שארכה הנסיעה, משיממון השגרה" (עמ׳ 2).
לפנינו עולם ללא סדר וללא היגיון אבל עם דפים בודדים מוצלים ומושמעים.
באחת הנסיעות ברכבת מוצא הגיבור שלנו החסן נייד. בהחסן "כתביה" של ג'ולי, פועלת ניקיון בשירותים בקניון בפריז.
לוקיון מץ יוצא לחפש את ג'ולי שבה התאהב למקרא הדברים שכתבה על עבודתה בשירותים ועל האנשים הפוקדים את השירותים ופעולות המעיים והשלפוחית שלהם.
אפשר שכאשר אתם קוראים את דברי אתם אומרים: איכס… אבל אני מבטיחה לכם שכשתקראו את הספר המקסים הזה, תגיבו אחרת. זהו ספר של עולמות תחתונים תרתי משמע, ושל חיפוש, של אהבת אדם ואהבת המילים הכתובות.
אחת המבקרות של הספר - גליה הראל דור - כתבה כך: "בטוחה שבסיום הספר תסתכלו אחרת על זה שיושב לצידכם ברכבת ובטח על המנקה של השירותים בקניון" ואני מסכימה בכל לב עם דבריה.
וכאן אעצור- לכו או נכון יותר רוצו - ותקראו את הספר המקסים הזה.
הנאה מובטחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.