משה

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

משה עולֶה אֶל הָהר     

גוסטב דורה, משה שובר את הלוחות

הָאוִיר מְפוּתל

משה חייב לְהתִיר- 

הָאבנים בּוכות.

הן יודְעות שֶהוא

יְאזְמל אותן.

לְשון אֵש הסְנה מתִירָה 

לְשון אֵש הסְנה מְאסֶרֶת

לְשון אֵש הסְנה מְאזְמֶלֶת

אנֹכִי

לֹא 

לֹא

מֹשה כוֹתֵב

זָכוֹר

כּבֵּד

אהבת נעמי-רות מודל לאהבה לסבית ולהורות אחרת?

עדי אביטל-רוזין, ׳כי אל אשר תלכי אלך׳: הצעה לקריאה מחודשת ביחסי רות ונעמי, עריכה: רחל ניניו, הוצאת אופיר ביכורים, יהוד תשע״ב 2012 

ספרה של עדי אביטל-רוזין

׳כי אל אשר תלכי אלך׳ הוא ספר הביכורים של עדי אביטל-רוזין,

מורה ומשוררת, בעלת תואר שני במסלול המחקרי בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בפתח ספרה היא שואלת: מי היא רות המואביה, אישה נוכרייה וגיורת, שהוקדשה לה מגילה שלמה בתרבות היהודית? מה יש במעשיה של רות, אשר מצדיק את טביעת חותמה על התרבות היהודית ואת החשבתה לאחת מאמות האומה, מעבר להיותה אמו של עובד, סבו של דוד המלך? מחקרה, היא טוענת, אינו ׳עוד ניתוח הטקסט דרך פריזמה שמרנית הנוחה למתווי תכנית הלימודים בתנ״ך, אלא קריאה חתרנית׳ חדשנית במגילה (עמ׳ 14), שרואה ביחסי רות ונעמי מודל לאהבת נשים לסבית. ׳הורגלנו לחשוב שהקשר האמיתי בין רות לנעמי היה קשר שבין כלה לחמותה. רקמנו במוחנו דמיונות בדבר מראה החיצוני של נעמי כאישה זקנה, באה בימים וחרושת קמטים, בעוד את רות העדפנו לדמיין כאישה צעירה, צחה ונעימת סבר. ליחסי השתיים הוענקה אינטרפרציה אחת: נעמי פורשת את כנפיה על רות, חומלת עליה ונוהגת בה כבבתה. רות, לעומתה, נתפסת כאישה זרה, שאיבדה את דרכה בחזרה אל תרבותה ומבקשת חסות. מסתבר כי הדבר הקל והפשוט ביותר הוא לתת לטקסט המקראי אינטרפרטציה המתאימה לאורח החיים המקובל על בעלי הכוח והשליטה המוסדית… לא כן היא דעתי׳ (עמ׳ 16).

תעלומה בירושלים: מי חשף גת בת 1400 שנה בשכונת נוה יעקב?

צילום: אלכס ויגמן, באדיבות רשות העתיקות

 גת ששימשה לייצור יין לפני 1400 שנה, הופיעה לאחרונה בשכונת נווה יעקב בירושלים. 

תמר סימון, תושבת שכונת נווה יעקוב, יצאה לפני כשבוע עם כלבה, לריצת ערב שגרתית ביער הקהילתי המקיף את השכונה. לפתע היא הבחינה בשרידים עתיקים שהיו בשטח, שלתחושתה נחפרו לאחרונה. היא מיהרה, כמעשה של אזרחות טובה, לדווח על החפירה לפקחי רשות העתיקות, שהגיעו למקום במהירות.

לקראת

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

סבינה סעד, המנורה

הלכתי לתל אביב לחפש את יום ירושלים.

לא מצאתי אותו.

לא מצאתי אותו ברחובות.

לא מצאתי אותו בכיכרות.

לא מצאתי אותו על החוף.

בשוק ראיתי לרגלי דוכן עיתון קרוע

וכתוב בו בכותרת גדולה אדומה

משהו יום ירושלים,

וחיפשתי איפה הוא, ולא מצאתי.

לזכרו של משה גרינברג: מקבץ דברי זכרון

חיים שוורץ: דברי זכרון לפרופ' משה גרינברג
פרופ' ישראל קנוהל: פרופ' משה גרינברג - זכרונותיו של תלמיד
פרופ' מרדכי כוגן: פרופ' משה גרינברג - האיש ודרכו
פרופ' אוריאל סימון: דברי הספד בקבורתו של משה בן שלמה ובתיה גרינברג

משה גרינברג - האיש ודרכו

פרופ' מרדכי כוגן, האוניברסיטה העברית
דברים שנאמרו בערב זיכרון לפרופ‘ משה גרינברג באוניברסיטה העברית בירושלים, ט‘ תמוז תש“ע, 21.6.2010

עברו כבר שלושים יום מאז הסתלקותו מאתנו של משה גרינברג והצער והכאב עדיין גדולים. כמצופה וכראוי התפרסמו כמה סקירות על משה ופועלו בצמוד להודעות על פטירתו. עוד בספר היובל שכובד בו בצאתו לגמלאות נסקרו פרקי חייו ונעשה ניסיון ראשון להעריך את מסכת מחקריו הרחבה. רבים בקהל - בני המשפחה ועמיתים - מכירים את פרטי הביוגרפיה האישית והאקדמית של משה. משום כך העדפתי גישה אחרת. בחרתי לשתף אתכם בדמות האיש כפי שאני זוכר אותה, לעתים בעזרת אנקדוטה או ציטוט מכתביו של משה, שיש בכוחם להמחיש את האיש ודרכו. הייתי בן 20 בלבד, סטודנט שנה ג‘ באוניברסיטה, כששמעתי בפעם הראשונה שיעור אצל משה. מאז עברו 50 שנה. בתחילה היה משה עבורי מורה ומדריך, ולשנים נהייתי עמיתו וידיד המשפחה; אכן היכרות ארוכה וענפה היתה לנו. אינני זוכר את הנושא של אותו שיעור ראשון, אבל ההתרשמות טבועה בי עד היום. היינו חבורה קטנה שלמדה לימודי יהדות בפילדלפיה ונמשכנו אל המרצה הצעיר, שהרשים אותנו בעומק ידיעותיו וברוחב מבטו, שבנוסף לא התנשא והוא נראה כאחד ה“חֶבְרֶה“. באותן שנים היתה חזותו של משה כזו של נער מתבגר ולו בלורית בהירה. למרות גילו הצעיר הוא היה כבר בעל תואר דוקטור ואולי קוּדָם גם לדרגת פרופסור.

בְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ: וינייטה לפרשת בחוקותי

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

כאשר שבו בני הגולה שהגלה נבוכדנצאר לירושלים,

יצחק מאיר

"נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכָל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־ דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה" (נחמיה ח',י"ג). עזרא קרא באוזני הקהל שמילא את רחבת המקדש מבראשית עד לעיני כל ישראל את עיקרי תורת ה'. השיבה אל הארץ העזובה הייתה לשיבה אל התורה הנשכחה. במעמד הזה, בו נשקו  וידויים רוויי דמעה ומספד  על חטאי העבר שקרעו את האומה מארצה ופיזרו אותה בממלכות עוינות לתחושת התעלות ומיצוי שמחת הפדות והחירות והתחדשות התקווה, קיבלו על עצמם שבי ציון לכרות ברית עם חוקת התורה ואמרו יחדיו מפי כוהניהם ולוויהם, "וּבְכָל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים, וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ" (שם,י',א') ועל פי אמנה זאת הצהירו "בְּאָלָ֣ה וּבִשְׁבוּעָ֗ה"  כל החתומים ".... וְֽכָל־הַנִּבְדָּ֞ל מֵעַמֵּ֤י הָאֲרָצוֹת֙ אֶל־ תּוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים, נְשֵׁיהֶ֖ם, בְּנֵיהֶ֣ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם, כֹּ֖ל יוֹדֵ֥עַ מֵבִֽין.... לָלֶ֙כֶת֙ בְּתוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר נִתְּנָ֔ה בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְלִשְׁמ֣וֹר וְלַעֲשׂ֗וֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹת֙ יה' אֲדֹנֵ֔ינוּ וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְחֻקָּֽיו" (שם,כ"ט-ל').

קריאת רחוב בירושלים על שם פרופ׳ מאיר וייס

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ביום רביעי, כ״ד באייר תשע״ה (13.5.2015) נערך טקס חנוכת רחוב על שם מאיר וייס בשכונת פסגת זאב בירושלים.

ראש העיר ירושלים, מר ניר ברקת אמר שזו זכות גדולה לבנות את ירושלים, העיר שהיתה במשך דורות משאת נפשו של עמנו, ושאחד מרחובותיה ייקרא על שם איש גדול: איש רבנות ואקדמיה מאוהבי ציון.

עלילת אקהת מתורגמת מאוגריתית בידי שירלי נתן-יולזרי

הוצאת רסלינג

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

עלילת אקהת מתורגמת מאוגריתית בידי שירלי נתן-יולזרי, הוצאת רסלינג, תל אביב 2015

The Aqhat Epic: An Ancient Narrative Poem From Ugarit,  A New Hebrew Translation by Shirly Natan-Yulzary, RESLING Publishing, Tel-Aviv 2015

 "עלילת אקהת״ היא יצירה שהתגלגלה לידינו בצורת שיר כתוב המספר על הגיבור האגדי ַדנַ ִאלֻ ורצח בנו ַא ְק ַהתֻ. היצירה נמצאה בחפירות הארכאולוגיות בתל-ראס שמרה (תל ראש השמיר) שבצפון סוריה, שבו נמצאו שרידי העיר הקדומה אוגרית. אוגרית היתה עיר נמל משגשגת בין המאות ה-15 וה-13 לפנה״ס. בחפירות התל נמצאו טקסטים רבים בשפות רבות ובכתבים שונים, וביניהם ביניהן "עלילת אקהת". היצירה כתובה על גבי שלושה לוחות טין בכתב יתדות אלפביתי. מקובל על רוב החוקרים, שהיקפו של הסיפור היה ארבעה לוחות, כשהלוח הרביעי הכיל את סופו של הסיפור, אך הוא לא השתמר, או שעדיין לא התגלה.

עלילת אקהת האוגריתית / רסלינג

רן הכהן (תרגום, מבוא והערות), כבוד המלכים: האפוס הלאומי האתיופי

ד"ר יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה

אני שמח להמליץ על הספר: כבוד המלכים: האפוס הלאומי האתיופי (תרגום, מבוא והערות: רן הכהן), הוצאת אוניברסיטת תל אביב תשע"ב.

הוצאת אוניברסיטת תל אביב

ספר זה הוא תרגום ופירוש לאפוס הלאומי האתיופי, הידוע בשמו "כּברה נגֶסת". אתיופיה היא המדינה העתיקה והיציבה ביותר ביבשת אפריקה, ומן התרבויות העתיקות ביותר, המחזיקה ברצף תרבותי ארוך ובלתי מופרע משלהי העת העתיקה ועד ימינו. המיתוס הלאומי של תרבות עתיקה זו מספר כי מלכי אתיופיה הם נצר משלמה המלך, מן הצאצא שנולד לו ולמלכת שבא בעת ביקורה של זו בירושלים.
מנליק, בנו של שלמה, בא לבקר את אביו בירושלים ולראות את גדולתו, ושם העלו יועציו את הרעיון לגנוב את ארון ברית ה' מירושלים ולהביאו לאתיופיה, לעיר הקדושה אקסום. לפי האמונה האתיופית, הארון המקורי שמור עד היום באקסום, וזאת אומרת שכל ההיסטוריה המקראית הסתתרה מאחורי חזות בדויה של השראת שכינה, בעוד השכינה האמיתית נמצאה הרחק דרומה משם. המיתוס נכתב ככל הנראה בימי הביניים, אך הוא משמר מסורות משלהי העת העתיקה, ואין כמוהו כדי להמחיש את הסבך המפותל שנאחזו בו בני הדתות השונות בתקופה סוערת זו.

היום אנחנו חוגגים את ל״ג בעומר

פרופ׳ יוסי גמזו

מדורה

הַיּוֹם אֲנַחְנוּ חוֹגְגִים אֶת לַ"ג בָּעֹמֶר

וּכְמוֹ בְּכָל שָנָה הִדְלַקְנוּ מְדוּרוֹת,

צָרִיךְ לוֹמַר שֶנֹּהַג זֶה סִפֵּק רֹב חֹמֶר

לְמָסָרְתֵּנוּ הַנִּמְשֶכֶת זֶה דוֹרוֹת.

וְאַף כִּי יֵש סְבוּרִים שֶחַג זֶה אֶקְסְקְלוּסִיבִי

רַק לִילָדֵינוּ – גַם רָאוּי וְגַם שָוֶה

לִזְכֹּר שֶצְּעִירֵי אֶתְמוֹל בִּסְפִּיד אַקְטִיבִי

הוֹפְכִים תָּמִיד לִמְבֻגָּרָיו שֶל הַהוֹוֶה.

פואד אגבאריה, בחזרה למרחבים הפתוחים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אישה בקציר, 2012,שמן על בד, 180X120ס’'מ

האומן, פואד אגבאריה, מצייר בצהוב שדות חיטה בשלים עם קוצרות וקוצרים שהצהוב שלהם מתמזג באדמה וביבוליה. שמי הקיץ הצהובים מתערבלים בחום הלוהט, והם מזכירים את ההילות של ואן גוך בשדות של  דרום צרפת. סגנונו נע מריאליסטי-נאיבי לאקספרסיבי.

"אוצר קיסריה" שכולל אלפי מטבעות זהב מתעד את שמו של הח'ליף הפאטימי אל-חאכם, מייסד אמונת ייחוד הדרוזית

טקס הוקרה לצוללים שמצאו את אוצר קיסריה התקיים היום (27.4.2015) בנבי שועייב עה"ש בגליל. בטקס, שהתקיים במעמד הראש הרוחני של העדה הדרוזית שיח' מואפק טריף, מנהל רשות העתיקות ישראל חסון, ומנכ"ל החברה לפיתוח קיסריה מיכאל כרסנטי, הוענקו לצוללים תעודות הוקרה על אזרחות למופת ותרומה למחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל.

כן קיבלו הצוללים רפליקה (העתק מוגדל) של אחד ממטבעות האוצר - דינר זהב הנושא את שמו של החליף אל חאכם באמר אללה, מייסד אמונת ייחוד האל הדרוזית.

שאול המלך

רות נצר

רות נצר, בדידות

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת שָׁאוּל 

בִּגְלַל הִסּוּסָיו  בִּגְלַל סְפֵקוֹתָיו  בִּגְלַל דִּכְאוֹנוֹ,

בִּגְלַל אַהֲבָתוֹ לְדָוִד  שֶׁאָהַב אֶת יוֹנָתָן.

וְאִישׁ לֹא אָהַב אֶת שָׁאוּל 

אֶת הָאִישׁ הַגָּבוֹהַּ הַמְּתֻלְתָּל

שֶׁהֻשְׁאַל לַמְּלוּכָה וְכָשַׁל –

מִלְּבַד שְׁמוּאֵל בְּרֵאשִׁית דַּרְכּוֹ,

שְׁמוּאֵל שֶׁאֲהָבוֹ 

וּזְנָחוֹ.

חיבוקים

 משׁה שַׁפריר   

לְזֵכֶר הַנּוֹפְלִים בָּאֲסוֹן הַמַּסּוֹקִים,1997

Self-portrait with Her Daughter

by Elisabeth-Louise Vigée Le Brun 

בֵּין מִלּוֹת הַשִּׁירִים

חֲבוּקוֹת אוֹתִיּוֹת

הָאַלְפָא-בֵּיתָא.

בֵּין זְרוֹעוֹת נְהָרוֹת

חֲבוּקָה יַבָּשָׁה

בְּדֶּלְתָּא.

בֵּין זְרוֹעוֹת אִמָּהוֹת

חֲבוּקִים הַיּוֹנְקִים

בַּלַּיְלָה.

בית הכנסת עדס נחנך היום בירושלים

משמרי רשות העתיקות במהלך העבודות בבית הכנסת.

 צילום:רם שואף, באדיבות רשות העתיקות

היום נחנך מחדש בטקס חגיגי בית הכנסת עדס בשכונת נחלאות בירושלים, אחרי שחודש לאחרונה בעבודה של רשות העתיקות, במימון פרויקט ציוני דרך באגף מורשת והנצחה של משרד ראש הממשלה ועיריית ירושלים. בית הכנסת עדס של העדה החלבית, הוא מהמפוארים בבתי הכנסת בירושלים. 

בית הכנסת עדס לאחר השימור. 

צילום: באדיבות רשות העתיקות 

מנחם הרן, האסופה המקראית - חלק ד, תוכן העניינים

מנחם הרן, האסופה המקראית - חלק ד. תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי

מוסד ביאליק

הצורה עד מוצאי ימי הביניים, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ד

חלק ד של המפעל המונומנטלי של פרופ' מנחם הרן, האסופה המקראית, רואה אור בימים אלה. כרך זה עומד כיחידה בפני עצמה. הוא דן אמנם באופן כללי בקאנוניזציה של המקרא בהתגלמותה ההיסטורית, אך הדגש הוא על ספר עזרא-ונחמיה. 

מבחינה קאנוית וגם לפי המסורה נחשבים עזרא ונחמיה לספר אחד, והמחבר גם רואה אותם כצירוף אחד, אם כי בפועל הם נחלקים לשנים. ספר עזרא ונחמיה נמנה בין כ"ד ספרי המקרא מן המניין שהגיעו למעמד הקאנוני והוא מן הספרים המאורחים ביותר שהגיעו למעמד זה. 

הכרך מכיל ארבעה פרקים:

מנחם הרן, האסופה המקראית - חלק ד, ההקדמה

מנחם הרן, האסופה המקראית - חלק ד. תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי 

מוסד ביאליק

הצורה עד מוצאי ימי הביניים, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ד

הקדמה

מבחינה קאנונית וגם לפי המסורה נחשבים עזרא ונחמיה כספר אחד, אף-על-פי שבפועל הוא נחלק לשניים: עזרא ונחמיה (ממש כך נחשב גם תרי-עשר, למשל, כספר אחד, אבל נחלק לשנים-עשר ספרים נפרדים). עזרא-ונחמיה הוא ודאי מן הספרים המאוחרים ביותר שהגיעו לקאנוניזציה, כלומר, למעמד קאנוני, שהוא יותר מסתם קדושה. ספרים קדושים מצויים בכל הדתות, אבל ספר קאנוני הוא ספר שחיי יום-יום של היחיד ושל הציבור נגזרים לפי הכתוב בו. ספר כזה (או קבוצה של ספרים כאלה) מונחים ביסוד הדגם 'דת של ספר', שמבחינה היסטורית הופיע לראשונה ביהדות וממנה עבר לכל הדתות המונותיאיסטיות. מספרם של הספרים הקאנוניים, היינו ספרי מקרא מן המניין, הוא כ"ד וספר עזרא-ונחמיה (שכאמור, נחשב כאחד) הוא אחד מהם.

הָיָה אוֹ לֹא הָיָה: שיר תנ״כי

איה הוכשטט כהן

ציור: יורם לילך

וּמַה קָדְרוּ שָׁמַיִךְ? מָה כָּלְתָה נַפְשֵׁךְ אֶל דּוֹד?

בַּבֹּקֶר אֶת פָּנָיו יָלִיט בַּאֲפֵלָה תְּמוֹלִית.

גַּם שֶׁלֶג הַלְּבָנוֹן  – עוֹרֵב, עַד שָׁב דּוֹדֵךְ מִנְּדֹד 

וּבֹסֶר לְבָבֵךְ  – דָּם אַרְגָּמָן, הַשׁוּלָמִית.

יִפְעַת מִלּוּא יָרֵחַ עַד תֹּם יֶרַח הֵן תִכְלֶה

מָחָר יָשׁוּב וִיגַלֶּה מְאוֹר לֵילוֹ, תִּפְאֶרֶת

יְפֵה עֵינַיִם, מֵרְבָבָה דָּגוּל וְנַעֲלֶה

נוֹתֵן עֵינוֹ בַּעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם שֶׁל אַחֶרֶת.

אַהֲבָתוֹ זְמַנִּית, כָּלָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבְּכִי 

הָיָה אוֹ לֹא הָיָה, שִׁירֵךְ לָךְ נֶאֱמָן נִצְחִי.

ואת כתובת תל דן באינטרנט כבר ראיתם? ואת מגילות מדבר יהודה? הכל בפרוייקט התרבות של גוגל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ברכת כהנים

רוצים לצפות בכתובת תל דן, מתקופת בית ראשון, שמזכירה את ׳ביתדויד׳  בלי לצאת מהכורסה? רוצים לצפות בלוחית הכסף עם ברכת הכהנים? לבקר בהיכל הספר ובחלקים נוספים של מוזיאון ישראל תוך קבלת מידע מועיל?  לבקר במוזיאונים נוספים בעולם ולצפות באוצרותיהם הארכאולוגיים והאומנותיים? הכירו את פרוייקט התרבות של גוגל!

גוגל, בשיתוף פעולה עם מאות מוזיאונים, ארכיונים ומוסדות תרבות בעולם, בנתה כלים טכנולוגיים שמאפשרים לכל לסייר בהם באופן וירטואלי, לצפות בחלק ממוצגיהם ולקבל עליהם מידע עשיר ומועיל בצורת טקסטים מבארים, סרטונים, מפות והדרכות קוליות.
בפרוייקט התרבות של גוגל ניתן למצוא צילומים של יצירות אמנות, כתבי יד, אתרים מפורסמים מכל רחבי הגלובוס (יש סיור וירטואלי בבית הלבן ובארמון ורסאי) וסיורים באתרי מורשת עתיקים ומודרניים דוגמת אנדרטת השלום בהירושימה או פומפיי. חלק מהיצירות זמין בפורמט gigapixel המאפשר לשנות את הרזולוציה של התמונה, להתקרב אליה ולחקור אותה בפרטי פרטים.

אנדרטה ליהודי ברית המועצות שנספו במלחמת העולם השנייה, מוסקבה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

צילומים מהאנדרטה ליהודי ברית המועצות שנספו במלחמת העולם השנייה ממוזיאון המלחמה הפטריוטית במוסקבה (כך הם קוראים למלחמת העולם השנייה). בהמשך נופלים העומדים היהודים אל קברם. המוזיאון נפתח לציבור בשנת 1995.

עד שאהיה

יצחק מאיר

תערוכת היוצרת שרה מלצר

המלחמה הסתיימה במאי 1945. עברו שבעים שנה. אנחנו היום, אחרוני דור הקריעה. אחרינו יהיו הדורות כולם דורות של אנדרטה. רק אנדרטה. אנדרטה בלי שארית של קריעה.  בלי עדי קריעה. מי יאמין לה? אי אפשר. לא צאצאי הממיתים, לא צאצאי המומתים.

היא תזכור האנדרטה מה שיאמרו לה לזכור. את הקריעה, לא תזכור. אפילו אילו הייתה יכולה, לא יהיה איש בעולם שידע מה היא הקריעה הזאת ואפילו אילו רצה, לא היה יודע מה לומר לה לאנדרטה שאינה זוכרת אלא מה שמורים לה לזכור. ואני מקבל את זה. ואני יודע את זה. ועוד יום אני קורע. ועוד יום. עד שאהיה.

בפתח עיניים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

שעות עברו והוא לא עבר. כמעט התעלפה בצעיף הסמיך. המשפחה הזאת; היו חייבים למות לה. כולם , ער ואונן. קט-ל-נית, אישה קט-ל-נית, היו הקטנים מתקלסים בה.

עיניים, מבט

קט-ל-נית, קט-ל-נית. ובלהה , פילגש זאת של יעקב , שהיתה עולה בגלוי על יצועו של ראובן ליגלגה לה בגלוי כאשר שאבו את המים.

How to Ask When One Does Not Know How

Yitzchak Mayer

The Birds' Head Haggadah

The sons, they ask, the daughters too,

yet all the answers we provide

do not ring true, do not ring true,

like clouds they pass on by.

סולם

רות נצר, פסיכולוגית, סופרת וציירת

רות נצר, סולם

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ 

  שָׁכַבְתִּי עַל גַּבִּי

      עַל אֲדָמָה

         פְּרוּשַׂת גַּפַּיִם

רָקִיעַ מֵעָלַי

הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה

לִמְרַאֲשׁוֹתַי -

סֻלָּם צִמַּח מִטַּבּוּרִי 

         אֶל הַשָּׁמַיִם

רות נצר, נפש הקולנוע: ארכיטיפים ומיתוסים בסרטים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: רות נצר, נפש הקולנוע: ארכיטיפים ומיתוסים בסרטים, הוצאת רסלינג, תל אביב 2014

הוצאת רסלינג

מחברת הספר, רות נצר, היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית יונגיאנית. משוררת, ציירת וחוקרת ספרות וקולנוע. פירסמה עד כה חמשה ספרי עיון, תשעה ספרי שירה ואוטוביוגרפיה משפחתית. זכתה בפרסים ספרותיים רבים. זהו ספרה השני שעוסק בקולנוע. קדם לו, ׳הקולנוע מטפל בנו׳ (רסלינג 2013). 

סוד קיסמו של הקולנוע, טוענת רות נצר, הוא שהוא מאפשר מימוש של פנטזיות, משאלות, פחדים ואופציות חיים בלתי מודעות. יכולותיו בוראות מציאות המתקיימת בתפר שבין ממשות חיצונית לממשות פנימית-נפשית. שם עולה על פני השטח המיתוס הקדמון, שבמבנה הנרטיבי שלו שייך לעידן הטרום-מדעי. 

העולם הפוסט-מודרני שולל את המיתוס כמטא-נרטיב ומעדיף את אי הוודאות על פני המוחלט. הוא יוצר מיתוס חדש של כאוס, העדר ודאות והעדר אלהים, ומבלי משים הוא הופך בכך לגלגול טכנולוגי-וירטואלי של מיתוס הכאוס הראשוני. 

האדם החושב ושערי הגהנום: יצירותיו של אוגוסט רודן באוניברסיטת סטנפורד

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בקמפוס של אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה  מצוי מוזיאון קנטור לאמנות ויזואלית, הכולל אוסף עשיר ביותר - כמאתיים עבודות - של עבודות מתכת של  הפסל הצרפתי אוגוסט רודן (1917-1840). העבודה שאולי היא המפורסמת ביותר היא  הפסל הענק של 'האדם החושב'  (Le Penseur). המוזיאון מוקף בגן פסלים הפתוח לכל ויש בו עשרים יצירות מתקופת הברונזה של האמן, ביניהן: ׳שערי הגיהנום׳, שהיא יצירה פיסולית ענקית, שבעה מטרים גובהה, שרודן יצר אותה בהשראת חיבורו של דנטה הנושא אותו שם. רודן עמל עליה 37 שנים ומת לפני שסיימה.

שיר אהבה אביבי

רבקה תפארת חקק

הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

אביב בגלבוע תשע״ה
צילום: יוסף עוזר

הֵיכָן הוּא קַו האֹשֶׁר

קַו הָרָקִיעַ

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָּאָרֶץ

עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ.

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם

וְנָסוּ הַצְּלָלִים

נֹאהַב אַהֲבָתֵנוּ

לְלֹא מִלִּים.

ציפורה (ציפי) יבין, המלכה שרי: קורותיה של מלכת ישראל

ציפורה (ציפי) יבין, המלכה שרי: קורותיה של מלכת ישראל, תל אביב 2014

הוצאת רסלינג

עד כה העמידו המחקר והפרשנות לדורותיהם את דמותו של אברם/אברהם במרכזם של סיפורי האבות בספר בראשית: הניסיונות השונים שהוא עבר, ההבטחה האלוהית שניתנה לו שוב ושוב, נדודיו במרחבי "הקשת הפורייה", הקמת המזבחות לאורכה ולרוחבה של הארץ, מלחמותיו עם מלכי האזור, ייעודו ודבקותו בצו האלוהי והמבחן שעבר בפרשת העקידה. ספרה של ציפי יבין מחלץ מתוך הכתוב המקראי את דמותה של שׂרי/שׂרה כדמות שוות מעמד לזו של אברם וכמנהיגה לעמה הקדום ישראל. 

השפעות מצריות בכנען - ממצאים ארכאולוגיים ממערה באזור קיבוץ להב

מממצאי חפירה של רשות העתיקות באזור קיבוץ להב בדרום: במערה נתגלו, בין השאר, חותמות, טבעות חותם, פסלונים (צלמיות) וקמעות בדמות אלים, המקודשים בתרבות המצרית. האוסף מעיד על קיומו של מרכז פקידותי-מצרי באזור.

אוסף ממצאים שנתגלו בחפירה, בעלי מאפיינים מצרים. 

צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

מְבֻקָּש הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ

משׁה  שׁפריר

 4 חמשירים לחג פסח תשע"ה, 

שהאחרון שבהם כאילו נחבא, כמו האפיקומן 

Antonio Cifrondi

אליהו עולה בסערה השמימה

מְבֻקָּשׁ הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ

(לְחוֹלֵל נִפְלָאוֹת כֹּה הִרְבָּה הוּא), 

- עַד הַיּוֹם מְצַפִּים

אָנוּ פֹּה לְנִסִּים...

אֲבָל הוּא...עִקְבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ.

הוּא לָחַם בְּאַחְאָב וְאיזֶבֶל,

בִּנְבִיאֵי אֱמוּנוֹת רַבּוֹת-הֶבֶל.

וּכְשֶׁאֵשׁ מִשָּׁמַיִם

שָׂרְפָה פָּר וְגַם מַיִם

- הוּא הוֹכִיחַ דְּבָרוֹ בְּשׂוּם-שֶׂכֶל.

משה והגדי

גדי פורש מן הציבור

יוסף עוזר, משורר 

מֹשֶׁה רָדַף אַחֲרֵי גְּדִי    

הִמְתִּין לוֹ שֶׁיַגִּיעַ לַמַּטָּרָה.  

גְּדִי אַמִּיץ, פּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר,

גְּדִי יָחִיד יוֹצֵא לָסוּר לִרְאוֹת.

נִפְרַד מִכָּל הַמִּתְלַבְּשִׁים בְּמַדֵּי הַצַּיְתָנוּת הַקְּטַנְטַנָּה

הַמְּכַפְתֶּרֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ,

מֵהַצֶּמֶר שֶׁלּוֹ יִטְוֶה אֶת טַלִּית הַמְּעִזִּים.

לוּלֵא הוּא,

לֹא הָיָה יוֹרֵד אֵלָיו הָאֱלֹהִים.

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ (‏שׁיר השׁירים ב 12)

 שרה מלצר, 2015, שמן על נייר (100X70 ס"מ)

תל אביב - עיר הבירה? הבירה כמשקה הלאומי של מצרים העתיקה

עדויות להתיישבות מצרית מלפני כ- 5000 שנה נחשפות בימים אלה במרכז תל אביב

בחפירות של רשות העתיקות בפרויקט בנייה של חברת רובינשטיין התגלו שברי כלי חרס  קדומים ששימשו להכנת בירה. דייגו ברקן,  מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות: "תל אביב עיר ללא הפסקה כבר אלפי שנים".

שבר מאחד האגנים אשר שימשו את המצרים הקדמונים להכנת בירה. 

צילום: יולי שוורץ, באדיבות רשות העתיקות

עדויות לנוכחות של אוכלוסייה מצרית קדומה מלפני יותר מ-5000 שנה נחשפות בימים אלה ברחוב המסגר שבמרכז תל אביב, בסמוך לגשר מעריב, בחפירות הצלה ארכיאולוגיות שעורכת רשות העתיקות לפני הקמת בניני משרדים ביוזמת חברת רובינשטיין.

שמואל ורגון, בארצות המקרא: מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה נבואית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שמואל ורגון, בארצות המקרא: מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה נבואית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן,  רמת-גן תשע״ה, 450 עמודים

הוצאת אוניברסיטת בר אילן

ספרו החדש של פרופ׳ (אמריטוס) שמואל ורגון, בארצות המקרא: מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה נבואית, הוא אסופה של מבחר מאמריו, שראו אור לראשונה החל משנות השבעים של המאה העשרים. ששה מהמאמרים ראו אור גם באנגלית, בדרך כלל בנוסח שונה. שבעה מהמאמרים פורסמו במקורם ב׳בית מקרא׳. המאמרים מובאים בספר בנוסח מעובד, מתוקן ומעודכן, והם מקובצים בשלושה מדורים: עיונים בספר ישעיה, עיונים בשאר ספרי המקרא והיסטוריה והיסטוריוגרפיה.

אוד מוצל אהבה

אורי-צבי תור, סופר ומשורר

אורי צבי תור בערב השקת ספרו

לָקַחַת מֵעִם מִזְבְּחֵךְ אוּד עָשֵׁן,

לַעֲשׂוֹתו עֵגֶל זָהָב לִמְחוֹל הַכִּסּוּפִים

וְהַחֲרָדוֹת. 

לָקַחַת מֵעִם מִטָּתֵנוּ 

אוּד מֻצַּל אַהֲבָה

לְהַנִּיחוֹ עַל לְשׁוֹנִי,

לְטַהֵר.

דורבנים בשירות הארכיאולוגיה: נר חרס בן 1400 שנה נחשף על ידי דורבן בעמק חפר

בשבוע שעבר, במהלך סיור פיקוח שגרתי של מפקחי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות ואנשי רשות הטבע והגנים בחורבת סיב - אתר עתיקות גדול ומרשים מהתקופה הרומית- ביזנטית באזור עמק חפר, נתגלה נר חרס תמים (שלם) מלפני כ- 1400 שנה, כשהוא מונח בראשה של ערימת עפר בקצה מחילת דורבן.
הדרבן הינו מכרסם גדול החי בטבע, משקלו כ15 ק"ג ועל גבו ובצדדיו קוצים ארוכים וגמישים בצבעי שחור לבן. הוא חי בטבע בזוג, ומתגורר במאורות ומחילות שאורכן מגיע ל-15 מטרים ויותר. לדברי עירא הורוביץ מהיחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, "הדרבן הינו ארכיאולוג מצטיין, מין "חפרן בלתי נלאה". המחילה נחפרת בהדרגה, לפעמים בעומק שני מטרים מתחת לפני השטח, עד להיווצרות חדר שהייה לו ולבני משפחתו במעבה האדמה. מעצם היותה של הארץ רוויה באתרי עתיקות, לא פעם קורה שהדורבן בונה את ביתו בין שרידי העבר החבויים באדמה. את העפר הוא מסלק במיומנות אל פני השטח, ויחד אתו שלל ממצאים ארכאולוגים הנקרים בדרכו".

אמא באה מן היאור

רחל מיפו

(1420-1375) Musicians and dancers on fresco at Tomb of Nebamun

"אִיסִיס הַאֵם הַנְבוֹנָה בּוֹאִי הַבִיאִינִי נא אֶל הַמַיִם הַקְרִירִים

אֵל חֲנוּן וְרַחוּם חְנוּם צַנֵן  נָפְשִׁי הַדוֹאֵבֶת

סוֹאבֵּק קוֹרְקוֹדִיל אָב יְאוֹר

הַבא לִי זָרְעוֹ שֶׁל אוֹסִירִיס הַנַד עַל פְּנֵי הַמַיִם "

929 - חוג בית הנשיא

כי לעולם חסדו

דוד ברבי

סבינה סעד

שׁוּרָה מֵהַחֵצִי הַשֵּׁנִי.

מְעַט מִשְׁתַּתְּפִים.

הַשְּׁאָר מִתְגּוֹדְדִים,

בְּזוּגוֹת וּבִשְׁלָשׁוֹת.

מִפְגַּשׁ בְּנֵי דּוֹדִים,

מַאֲכָלִים מָסָרְתִּיִּים

כְּבָר עֻכְּלוּ.

עֲדַיִן יֵשׁ מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים,

מַמְשִׁיךְ לָשִׁיר לוֹ שִׁירֵי הַלֵּל

הַלְלוּיָה.

הגדי מן ההגדה נכנס לשיר השירים...

בלפור חקק

‎שיר השירים נשזר בסיפור הגדי, מבט חדש
בפולקלור רוֹוח בתרבויות השונות המוטיב של הגְדי, של הגדיים,

חד גדיא בעיצוב של זאב רבן
תרפ"ו 1926

ומתברר שילדים אוהבים סיפורים ושירים על גדיים. גם בהַגדה של פּסח מופיע הפיוט "חַד גדיא", וכולנו מבינים את המשמעות הסמלית: הגדי הוא עם ישראל, שניצל בכל הדורות על ידי ההשגחה העליונה. האֵל הוא שמשגיח על ברואיו ועל עולמו, ואינו נותן למלאך המוות לשלוט בבריאה. ייתכן גם שהשיר הותאם לחג הפּסח עקב זיקת החג לקורבּנות בית המקדש, שם הוקרבו גם גדיים ובהֵמות מן הצֹאן.

לישׂראלי כיום יש קושי בקריאה שוטפת של השיר, עקב היותו כתוּב בארמית. בדיקה היסטורית מגלה שהשיר הוכנס להגדת פראג ב-1590 ומאז הופץ והתפשט בכל העולם היהודי וברוב הנוסחים של עדוֹת ישראל. 

המאבק בין החיות השונות ובין הגורמים השונים היה קרוב ללִבּם של יהודים בגלויות השונות: הם חזו במאבקים בין עמים ובין אימפּריות, וחיכו להופעתו הגואלת של האל שישׂים קץ למלאך המשחית והממית ויגאלֵם.

תמרים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות

מניחה את הגרעין

בסירת התמר

בשר הפרי יגן על בנה.

מתיקות ריחו מכה בארמון

התרד בת פרעה לקטפו?

מטמון נדיר של מטבעות וחפצי כסף וברונזה מלפני 2300 שנה התגלה במערת נטיפים בצפון הארץ

מטבעות של אלכסנדר מוקדון, טבעות, צמידים,  עגילים ומשקולת אבן קטנה. 

צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

חודש אחרי מציאת אוצר זהב ע"י צוללים בחוף הים בקיסריה, הגיע אל רשות העתיקות דיווח נוסף על מציאת מטמון נדיר של מטבעות וחפצי כסף וברונזה בני 2,300 שנה, במערה בצפון הארץ. אנשי רשות העתיקות מעריכים כי מדובר באחת מהתגליות החשובות שנתגלו בצפון הארץ בשנים האחרונות.

אנשי רשות העתיקות ומועדון המערנות הישראלי, בעת חיפוש הממצאים במערה.

צילום: שמואל מגל, באדיבות רשות העתיקות

אנדרטא ופסיספס למרים הנביאה בהגדה של פסח

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

מרים, כנסיית הדורמיציון על הר ציון בירושלים

הפרשנות המדרשית דומה כמין כיכר בה בונות האסוציאציות ששבו בדרכים היוצאות ממנה והבאות אליה אנדרטאות ממה שאספו במשוט שלהן במרחקים. משל לדבר, אסוציאציה אחת שקראה בתהלים (פרק ס"ח,פסוק ד') את התיבות "אֱלֹהִ֤ים מ֮וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת..." ולא הבינה במה מדובר. לא הרחיקה אלא כדי שני פסוקים מן החידה שלפניה ומצאה כתוב "אֱֽלֹהִ֗ים בְּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה, אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה אַף־שָׁמַ֣יִם נָטְפוּ֘ מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י, מִפְּנֵ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל" (שם, ח'-ט'), ואמרה לליבה, אין זה כי אם ביציאת מצרים דיבר הכתוב, בה הלך אלוהים לפני עמו במדבר, בישימון, בעמוד ענן להנחותם הדרך ובעמוד אש להאיר להם, עד שהוליכם להר סיני, והיה כמו טולטלה הארץ על הריה וגבעותיה בשעה שניתנה תורה בסערת רקיעים, והברק חרט 'חירות' בלוחות, ועשרת הדברים רעמו ועודם רועמים בעולם מאז, ועל כן, אמרה האסוציאציה, פתרון החידה הוא כי אלוהים מחזיר את עמו ישראל לארץ כנען המובטחת, ל"אשר אראך", לארץ שהיא בית מאז, ומוציא אותם, "אֲ֭סִירִים", חבושים, ממצרים, בַּכּוֹשָׁר֑וֹת המסתוריות.