׳איידהו׳ - רומן על תעתועי זכרון, מסתורין וסליחה

עבי קלדרון, מחנך

ידיעות ספרים

אמילי רסקוביץ’, איידהו, מאנגלית: רחלי לביא. עריכת תרגום: ריקה גרציאני-טייכהולץ וצופיה סילברמן, הוצאת ידיעות ספרים, אבן יהודה 2019

׳איידהו׳ הוא רומן הביכורים עטור הפרסים של הסופרת האמריקאית הצעירה, אמילי ראסקוביץ’. זכה בפרס דבלין ובפרסים ספרותיים יוקרתיים נוספים. 

אן אשתו השנייה של ווייד יושבת בטנדר שחונה בצד ההר באיידהו. בטנדר זה, אשתו הראשונה של ווייד, ג'ני, לפני מספר שנים ללא שום אזהרה או פרובוקציה מנחיתה גרזן על בתה הצעירה מאי בת השש ורוצחת אותה. בתה הבוגרת ג'ון בת השמונה נמלטה ליער ונעלמה לנצח. למה? מה קרה? זוהי תעלומה בלשית, שהקורא רוצה לדעת את המניעים והסיבות למעשה אכזריות בלתי נתפש זה, אולם ספר הבכורה הנוגע ללב של של אמילי רסקוביץ' מסרב ללכת בדרך המוכרת והסלולה של ז'אנר ספרות הבלשים, ולתת לקורא פתרונות קלים וברורים, ודווקא משום כך זהו ספר טוב יותר משום שהמחברת מנווטת בין אבדן, צער, עונש, השלמה וסליחה.

שָׁלוֹשׁ עֵצוֹת אֵלּוּ אֵין כְּמוֹתָן, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים תְּגַלּוּ אֶת חֲשִׁיבוּתָן: על ספרן של דישון ופרוכטמן, שלוש עצות חכמות

ד"ר ניצה דורי, ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה ומרצה לספרות ילדים

יהודית דישון ומאיה פרוכטמן, שלוש עצות חכמות, עיבוד מן המקור העברי (המתורגם מן הערבית) של כמה מסיפורי כלילה ודִמנה (המתרגם אינו ידוע). הוצאת צור-אות, ירושלים 2020, 63 עמודים. ציורים: דיניס אוגלובלין.

בסוף הספר: הסיפור "גלגולו" שכתבו המחברות תחת הכותרת: אחרית דבר.

אין דבר נוסטלגי ואהוב עלי יותר מספרות עממית – פתגמים, אגדות, מעשיות, שירים, אלגוריות ומשלים, שהם מבחינתי פאר היצירה של הספרות העממית. ספרות עממית עברה אלי בילדותי עם ניחוח של פעם, ספרות שיש בה תיאור תקופות עתיקות, שמחזירה אותי אל חיקה החמים של סבתא, דוברת לאדינו המספרת לי סיפור בעל פה,  בשעה שאני צוללת לעולם של דמיון – ריחות, קולות וטעמים. בעברי הייתי גננת עשרים שנה בעיר נתניה והייתי הראשונה להציע לחברותיי הגננות תכנית לימודים בגן בנושא משל ונמשל, תכנית שלא הייתה קיימת עד אז בקרב הגננות שדבקו בתכניות קיימות לפי לוח השנה העברי. הדרכתי גננות כיצד להכין דמויות גדולות של בעלי חיים מתוך המשלים, כיצד לספר מידי יום משל אחד וכיצד לאורך כל היום לעבוד עם הילדים על המשל היומי – חרוזי מלים, מלים נרדפות, המחזת המשל והכנת תערוכה של דמויות מן המשלים שהכינו הילדים וההורים בבית מחומרים שונים.

אסופת מאמריו של יעקב ליכט על המגילות והספרים החיצוניים

מוסד ביאליק 

יעקב ליכט, מעולמה הרוחני של יהדות הבית השני: פרקי עיון במגילות מדבר יהודה ובספרים החיצונים, ערך: נועם מזרחי, מוסד ביאליק, ירושלים תש״פ 2020, 268 עמודים

"פרופ' יעקב שלום ליכט (1922–1991) נמנה עם הדור הראשון של חוקרי מגילות מדבר יהודה. בסדרת מחקרים חלוציים ומרחיקי ראוֹת, שפרסם בשנות הגילוי המסעיר של מגילות מדבר יהודה והתחדשות העניין המחקרי בספרים החיצונים בעקבותיו, משרטט ליכט את דיוקנו של עולם רוחני גועש ורב-תפניות שהתגבש בתקופת הבית השני. אלה היו ימי עיצובה של היהדות, והם גם הרקע לצמיחת הנצרות.

על "אדל" מאת יוכי ברנדס

איזי וולף , מורה ומחנך

כנרת זמורה דביר

יוכי ברנדס, אדל, כנרת זמורה דביר, תשע”ח 2018, 528 עמודים

איני מבקר ספרות ואיני מתיימר להיות כזה, וודאי לא מבקר ספרות יפה. מטרתי הצנועה היא לחלוק אתכם חוויית קריאה מרתקת אותה חוויתי בקריאת ספרה של יוכי ברנדס, "אדל".

גילוי נאות, אני משוחד מראש. גדלתי בגלות ארגנטינה הרחוקה בשנות השישים. היא מנתה אז כחצי מיליון איש, רובם ככולם יוצאי מדינות מזרח אירופה. הגירסא דינקותא היהודית שלי הייתה ונשארה ספרות היידיש, ה"מאמע לשון”. היא תיארה בערגה ובגעגועים אינסופיים את ההוויה היהודית הצבעונית והרב גונית המיוחדת של “השטעטל", העיירה היהודית, דרך סופרים כבירים כמו מנדלי מוכר ספרים,יצחק לייבוש פרץ ושלום עליכם. המיקרו קוסמוס העשיר הזה היה רחב דיו כדי לכלול גם אידיאולוגיה בונדיסטית משמאל עם מסרים סוציאליסטים של שיוויון עבור הפרולטריון היהודי המדוכא, וגם פולקלור יהודי עממי. הרבה ממנו לקוח מעולם החסידות ובמרכזו שדים, רוחות ובעלי שם המצויידים בכוחות מאגיים מיסטיים שידעו לרפא כל תחלואה בסילוק מזיקין.

על ספרו של שטפן צוויג, פחד

פרופ׳ יאירה אמית, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת תשע נשמות

שטפן צוויג, פחד, (מהדורה רביעית), הוצאת תשע נשמות, 2017

שטפן צוויג כתב: "רק ספר השומר על הרמה בכל דף ודף וסוחף אותי עד העמוד האחרון במשב אחד ועוצר את נשמתי, מסב לי הנאה שלמה". כך בדיוק חשתי כשסיימתי את קריאת ספרו "פחד", שהגירסה הראשונה שלו ראתה אור ב-1913.  כדי להדביק אתכם בתאוות הקריאה של מותחן פסיכולוגי נפלא זה, אני מעתיקה את הכתוב על הכריכה האחורית, שתואם לחלוטין את יחסי לספר.

על ספרה של אניטה שפירא, צומת ביל״ו

פרופ׳ יאירה אמית, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת עם עובד

אניטה שפירא, צומת ביל"ו: שלושה ביל"ויים וארץ ישראל, הוצאת עם עובד, תש״ף 2019

אניטה שפירא עשתה זאת שוב. הפעם במתודולוגיה שאותה היא מכנה "מחקר מיקרו-היסטורי", היא בודקת את האפוס הלאומי שקושר כתרים לתנועת ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה), שלכאורה בזכותה הוגשם החלום הציוני, באמצעות ניתוח של חליפת מכתבים בין שלושה ביל"ויים. השלושה הם ד"ר ולדימיר דובנוב, אחיו המבוגר של ההיסטוריון שמעון דובנוב, חיים חיסין, שברבות הימים היה לרופא תל-אביבי ידוע, ויעקב צ'רטוק, אביו של משה שרת. מדובר בשלושה אנשים צעירים, אפילו נערים, שאניטה מכנה אותם "מסע צלב של ילדים".

שירת הממטרות של יוסף עוזר

אוריאל בן עמי, סופר, משורר ואיש תקשורת

                                         

יוסף עוזר, עמק יזרעאל ירושלים: שירים, עילמור, רמת גן תשע״ג 2013

מנחת הוקרה לשירת העמק וירשולים

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִּת,

אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לַשּׁוּב

הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׁדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִּם עַיִּט

אַךְ הָחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב

(דורית צמרת חיים, ברקני)

לא הכרתי את המשורר יוסף עוזר, אך פגשתי בו ברכבת. יותר נכון את ספר שיריו "עמק יזרעאל ירושלים". יותר נכון לא את ספר שיריו, אלא את הקראת שיריו ברכבת מתל אביב לבנימינה.

ומעשה שהיה, כך היה, רק לפני שנים אחדות

על הספר: שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ

פרופ׳ יעל שמש, אוניברסיטת בר-אילן

                                

                           


סמדר שיר, שירת מרים: סיפורה של מרים פרץ, משכל, תל אביב 2011

"עין במר בוכה ולב שמח", מתארת מרים פרץ את תחושתה בטקס סיום קורס הקצינים של בנה אלירז, והציטוט הזה מגדיר את חוויית הקריאה שלי בספר שירת מרים. 

שני בנים שכלה מרים פרץ. הראשון הוא בכורה סגן אוריאל פרץ, שחלם להיות הרמטכ"ל המרוקאי הראשון ונהרג ביום הולדתו ה-22 מאש חיזבאללה. כעבור 12 שנים איבדה את אלירז, בנה השני. בן 32 היה כאשר נהרג בתקרית אש ברצועת עזה, נשוי ואב לארבעה, הקטנה בהם תינוקת בת חודשיים. הוא נהרג ב-2010 בערב פסח. שניהם היו קצינים בסיירת גולני.

על המציאות האכזרית באוטופיה הסטליניסטית. על ספרו של מרגולין, מסע לארץ האסירים

ד"ר מיכאל גינזבורג, רופא. מלמד בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של הדסה והאוניברסיטה העברית

יולי מרגולין, מסע לארץ האסירים, כרמל, ירושלים 2013

* כל התאריכים ליד שמות הספרים מציינים את שנת הופעתם בישראל בתרגום לעברית.


שלום לכולם, 

כאשר לאה הציעה לי לכתוב המלצה על איזשהו ספר לבלוג שלה – התחלתי להתלבט:

איזה ספר לבחור? על איזה ספר להמליץ? באיזה תחום?

האם לבחור ספרות יפה? 

אולי משהו יחסית חדש, כמו ספריו של יואב בלום – סופר שפרץ לחיינו לפני פחות מעשור עם רומן הביכורים מצרפי המקרים (כתר 2011) והמשיך עם המדריך לימים הקרובים (כתר 2014)? ספריו מקוריים, מתוקים ומותחים בטירוף, מלאים בדמיון אינסופי -סופי וכוללים סיפור אהבה בלתי אפשרי.

או אולי להמליץ על קלאסיקה ישראלית, כמו אחד מספריו של דוד גרוסמן? במיוחד אהוב עליי ספרו יש ילדים זיגזג (פרוזה 2012), שאותו אי אפשר להפסיק לקרוא?

על הרומנים של רעיה טילינגר: עתידה וליאורה

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

רעיה טילינגר, עתידה, הוצאת מטר, תל אביב תשע״ז 2017, 196 עמודים
רעיה טילינגר, ליאורה, הוצאת מטר, תל אביב תשע״ט 2019, 204 עמודים

נאמר שהייתה רעידת אדמה. הרהיטים הזדעזעו קצת, לא נורא, אף ארון לא נפל על אף אחד, רק איזו קופסה חלודה שהייתה שכוחה מזה עידן ועידנים בראש אחד מהם נחבטה ברצפה בהפריחה ענני אבק סביבה. פתחו את הקופסה, החלודה נמרחה על הידיים, היה בה אקדח עתיק, ניירות ישנים כלשהם, מתפוררים למגע, אבל הסקרנות הייתה חזקה, קראו איכשהו. אז התחוללה רעידת האדמה האמיתית.


על ׳מצעד האיוולת היהודי של אמוץ עשהאל

נתנאל ברק, מורה ומחנך

ידיעות ספרים 

אמוץ עשהאל, מצעד האיוולת היהודי, ידיעות ספרים,  ראשון לציון 2019. 391 עמודים


בספרו, מצעד האיוולת היהודי, צועד אמוץ עשהאל בעקבות ברברה טוכמן בספרה הידוע, מצעד האיוולת: מטרויה ועד וייטנאם (מאנגלית: יוסף אשכול, תל אביב 1986). ברברה טוכמן מגדירה איוולת כמדיניות פוליטית שניתן היה לזהותה כטעות בשעת ההתרחשות, ולא רק לאחר מעשה, שאינה של יחיד, ושניתן היה להציע לה חלופות. בשני הפרקים הראשונים של ספרו, עשהאל מחיל את העקרונות הללו על הנהגת עם ישראל בתקופה שממשה ועד לאחר חורבן בית שני. ״מצעד האיוולת היהודי״ הוא פירוש חדשני להיסטוריה הפוליטית של העם היהודי.

על ספרו של ישראל קנוהל, איך נולד התנ״ך

משה מורבצ'יק, מחנך ומורה

כנרת זמורה ביתן דביר

ישראל קנוהל, איך נולד התנ”ך: מפגשי שיחה עם שמואל שיר, כנרת זמורה ביתן דביר, מודיעין תשע"ח 2018, 380 עמודים

ספר זה הוא נדבך נוסף במגדל ספריו של פרופסור אמריטוס ישראל קנוהל מהאוניברסיטה העברית. הוא בא אחרי השם (דביר תשע״ב), אמונות במקרא (מאגנס תשס"ו), בעקבות המשיח (שוקן תש”ס), מקדש הדממה (מאגנס, תשנ״ג) וכמובן רב-המכר מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ״ך (דביר 2008). 

החיבור נולד לא כספר מחקר קלאסי אלא כתוצאה מדיאלוג עם שמואל שיר, שהוא איש היסטוריה ולימודי ארץ ישראל. שמואל שיר כתב לישראל קנוהל מכתב המובא בפתיח הספר: "פרו' קנוהל שלום רב, קורא את הספרים שלך בשקיקה, אולם הדבר מביא אותי לשבר אמוני גדול, אני מרגיש שכל מה שאני שגדלתי עליו מתנפץ לרסיסים. האם תיאות להיפגש עימי כדי לאחות את השברים?" ומכאן ואילך דבר הוליך דבר, עד שהתפתח הספר.

המכשפה הקדומה כסופרת משכילה: על ספרה של דורית קידר על קערות השבעה

אלי אשד, חוקר תרבות עורך מגזין יקום תרבות

הוצאת אדרא 

דורית קידר, מי כתבה קערת השבעה, הוצאת אדרא, תל אביב 2019, 202 עמודים 

דורית קידר, חוקרת של כישוף יהודי קדום, כתבה ספר חדש ומקיף על הנשים ככותבות ומכשפות בעת העתיקה. קידר פירסמה כבר ספר מחקרי על השדה לילית: לילית השדה היהודית - 1000 שנים של הפרעת אישיות גבולית (2010) שהתבסס על עבודת מחקר קודמת שלה וחיברה רומן ספרותי על אחת מכותבות קערות ההשבעה: כומיש בת מחלפתא - ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית (2013). הקערות הן בעצם קמעות ענק עם לחשי כישוף שהיו נפוצים באזור מסופוטמיה ופרס בין המאה השלישית למאה השביעית לספירה, ואז הן נעלמות לפתע מסיבות לא ברורות (האם זה קשור לכיבוש המוסלמי שהתרחש באותה התקופה?).

קידר תוהה: האם ייתכן שכותבי קערות השבעה האלו היו (גם) ואולי אף בעיקר נשים ולא גברים דווקא כפי שהיה נהוג לחשוב במחקר? התזה של קידר, שהיא כאמור בניגוד לעמדת החוקרים האחרים בתחום, היא שחלק מקערות כישוף, ואולי רובן, נכתבו בידי נשים יהודיות יודעות קרוא וכתוב, דהיינו בידי נשים משכילות בכל קנה מידה של התקופה.המתנגדים לכך יצאו מההנחה המקובלת שהנשים בתקופה הזאת, המכונה התקופה הסאסאנית בפרס ובבבל, על שם השושלת השליטה באיזורים אלו בזמנים אלה כמו גם בתקופות קדומות יותר, לא היו מסוגלות לקרוא ולכתוב ולא היו מסוגלות לכתוב קערות כישוף מאין אלה.

על הספר ׳נערה מואבייה: על התקבלות והלכה במדרש רות רבה׳ מאת תמר מאיר

פרופ׳ אליעזר (אד) גרינשטיין, אוניברסיטת בר-אילן

תמר מאיר, נערה מואבייה: על התקבלות והלכה במדרש רות רבה, הוצאת רסלינג, תל-אביב: 2019, 287 עמודים

אין סיפור נאה יותר ממגילת רות. הסיפור הקצר הזה זכה למחקרים רבים, לרבות ספרים ופירושים שלמים המעירים על יופיו ועל הרבדים הרבים של משמעות המשולבים בו.

מגילה זו זכתה להרכבת מדרש אגדה מובנה וקדום יחסית, מדרש רות רבה. מהדורה מדעית של המדרש מונחת בתוך עבודת הדוקטור של מירון ביאליק לרנר (ירושלים, תשל"א), והנה ראה אור בשנה האחרונה ספר עיון מאת חוקרת הספרות המדרשית, ד"ר תמר מאיר, המנתחת ומפרשת את המדרש המדובר והעומדת על המשמעויות השרויות לרוחב ולעומק היצירה המופתית הזאת של חז"ל.

אינני מפסיק ללכת בתוך ארצי מולדתי

אוריאל בן עמי, סופר ואיש תקשורת

דֶּרֶךְ אֶרֶץ

אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לָלֶכֶת.

אַבְרָהָם אֲבִי אֲבוֹתֵינוּ,

יוֹסֵף אֲבִי אָבִי וְגַם אָבִי וְגַם אֲנִי.

מצעד החיים - שיר הגות מאת יצחק מאיר ז״ל עם תרגום לאנגלית מאת פרופ׳ איתן מדיני

היום (9.6.2020) הגיעה אלינו הידיעה המרה שיצחק מאיר, ההוגה, המשורר, הסופר, המחנך ואיש המוסר, השיב את נשמתו לבוראו. איימי השואה שחווה בשחר חייו טבעו חותם עמוק כשאול בנשמתו. הנה שיר שששלח לי לפירסום. קשה להאמין שזרם הויינייטות על פרשת השבוע ששלח לי במשך שנים לפירסום בבלוג - ייבש. אבל מה שלא ייבש וימשיך להפרות נשמות הוא שפע החיבורים שהשאיר אחריו. 

יהי זכרו ברוך!

מצעד החיים

יצחק מאיר

 

אתה יכול ללוות ילדים למסע אל החור השחור הכבוי

ולספר שם איך זה קרה שאתה

מכל המתים לא מתת בתהום -

והם לא יידעו דבר.

חשוב, איך יכול אדם שנולד

על כוכב ירוק וזהוב לדעת

מהו כוכב שכולו בור שחור,

שגם השמים קרסו אל תוכו,

ואין בו חמצן, אפילו לא פיח,

ואין בו לא ים ולא חוף ולא סוף

ולא התחלה, חלל , רק חלל

כבד כמו אפלה.

לא יכול.

יצחק מאיר 2020-1934

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

יצחק מאיר: צילום: ד"ר רוברט הפט 

יצחק מאיר - האיש והאישיות

חברנו היקר, יצחק מאיר, אשר נולד באנטוורפן בשנת 1934 הלך היום (9.6.2020) עם בוקר לעולמו, במחצית העשור התשיעי לחייו, שבע ימים ועטור בחכמה ובינה, דעת, אמת וצדק, תבונה, זיכרון וסקרנות, צדקה וחסד ומעשים טובים, אהוב על בני משפחתו ובנותיה, אחיה ונכדיה, ואהוב על קרוביו וחבריו, תלמידיו ואוהביו. איש אמת היה, חכם ומעמיק להתבונן על העבר ועל ההווה, איש ספר אוהב דעת, מחנך, זהיר בשיפוטו, מדקדק במילים, נדיב רוח, בעל שיקול דעת ורוחב דעת, ביקורתי וספקן, משכיל וידען, בן בית בכמה וכמה שפות ותרבויות. הוא רצה מאד להמשיך ולחיות ונאבק עד לרגע האחרון עם המחלות ומר המוות, כל כך אהב לחיות ולאהוב, לחנך וללמוד, לקרוא ולכתוב, חבל על 'דאבדין ואינם משתכחין'.

על הנאום האחרון של משה מאת מיכה גודמן

גרשום קרביץ, מורה לשעבר לתנ״ך במכללת דוד ילין

כנרת זמורה דביר

על: מיכה גודמן, הנאום האחרון של משה, כנרת זמורה דביר, 2014, 384 עמודים

"הנאום האחרון של משה" מנתח ניתוח פילוסופי את האמונות והדעות של ספר דברים. מי שבקי בחקר המקרא יודע שהייחוד של ספר דברים לעומת שאר ספרי התורה נחקר רבות, בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים בעיקר בפן החוקתי (דה ווטה, וולהאוזן, קויפמן) או הלשוני (דרייבר), ובסוף המאה העשרים גם בפן האידיאי (ויינפלד). הייחוד של "הנאום האחרון של משה" איננו, איפוא, בחידושים על ספר דברים שלא נאמרו מקודם (אם כי יש גם כאלו). אבל ישנם אספקטים אחרים של הספר שחשובים לציין:

תרגום חדש לספר איוב מאת פרופ׳ אד גרינשטיין

נעים לנו לפרסם את סקירתו של פרופ׳ יונתן בן-דב על ספרו החשוב של פרופ׳ אד גרינשטיין על ספר איוב, עם הגיע הבשורה על זכייתו של פרופ׳ גרינשטיין בפרס א.מ.ת. לשנת 2020.*

פרופ׳ יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה

Ed Greenstein. Job. A New Translation, Yale University Press, 2019

אני מבקש להמליץ על תרגום אנגלי חדש לאחד מהישגיה הגדולים ביותר של השירה העברית, ואולי הגדול שבהם: ספר איוב. המחבר, פרופ' אד (אליעזר) גרינשטיין הוא מוכשר במיוחד למלאכה זו: הוא בלשן של השפות השמיות בהכשרתו, ונוסף על כך התמחה זה עשרות שנים בפילולוגיה מקראית, לצד עיסוקו במדע הספרות ובמדע הבלשנות, בקריאות מודרניות ופוסט-מודרניות של המקרא, במחקר ובהוראה בארה"ב ובארץ, ולאחר הנחיית עשרות תלמידים בעבודות מחקר. גרינשטיין מכין עצמו זה כארבעים שנה לפרש את ספר איוב תוך שימוש בכל המיומנויות האלה. לא פחות מארבעים וחמישה(!) מאמרים שחיבר גרינשטיין על אודות ספר איוב נמנים ברשימה שבסוף הספר. התרגום החדש הוא פרי משמעותי של מאמץ זה, ואני תקווה שהוא יוביל לפרי חשוב עוד יותר: פירוש מלא ומפורט על ספר איוב. גם הספר שלפנינו איננו רק תרגום: הוא כולל מבוא קצר לספר איוב, ללשונו ולסגנונו, וגם (והעיקר) הערות רבות על התרגום, עם ביאור של נקודות קשות ומראי מקום. מדובר אם כן בפירוש בזעיר-אנפין על ספר איוב. 

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ - מקאמה אופטימית

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ.

מַעֲלוֹת צֶלְזיוּס שֶׁלֹּא אוֹמְרוֹת: "דַּיֵּנוּ".

וְגַם כְּשֶׁהַכַּסְפִּית רוֹתַחַת בַּשָּׁרָב בַּמַּדְחוֹם.

עִם כָּל הַסֵּבֶל, נְאַמֵּץ גַּם בַּחוֹם

אִמְרָה עֲתִיקָה, שֶׁהִיא לֹא אִמְרַת שָׁוְא:

"בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶת חֵן הַמָּקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו".*

דנ"א שהופק מהעורות שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה מאפשר תובנות חשובות על המגילות וכותביהן

מגילת ישעיה. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

ממגילות רבות ממדבר יהודה שרדו קטעים קטנים בלבד. אילו קטעים שייכים לאותה מגילה ואילו קטעים אינם שייכים לה? שיטה חדשה שפותחה באוניברסיטת תל אביב על ידי צוות רב תחומי, מאפשרת תשובה לשאלה זו ולשאלות רבות נוספות שמשתלשלות ממנה. מדובר במחקר שארך שבע שנים ותוצאותיו תתפרסמנה היום (2.6.2020) בכתב העת היוקרתי Cell ככתבת השער. 

כך יש לצטט את המאמר:

Anava et al., Illuminating Genetic Mysteries of the Dead Sea Scrolls, Cell (2020), https://doi.org/10.1016/ j.cell.2020.04.046 

הצוות החוקר הובל על ידי פרופ' עודד רכבי מהפקולטה למדעי החיים, פרופ' נועם מזרחי מהחוג למקרא, ופרופ' מתיאס יאקובסון מאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה. הוא שיתף פעולה עם פנינה שור וביאטריס ריאסטרה מרשות העתיקות., פרופ' דורותה הושון-פופקו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, ופרופסור כריס מייסון מאוניברסיטת קורנל שבארה״ב.

צוות החוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומרשות העתיקות לצד מגילות ממדבר יהודה. 

צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.

רוביק רוזנטל על "מדברים צהלית": ראיון עצמי עמוס בסתירות פנימיות

ד״ר רוביק רוזנטל, בלשן, לשונאי, מילונאי, עיתונאי, סופר, סופר ילדים

רוביק רוזנטל, מדברים צהלית: דיוקן שפת הצבא הישראלי, הדפסה שנייה, מוסד ביאליק, ירושלים 2019, 484 עמודים

רוביק רוזנטל, נפגשנו לאחרונה בעקבות ספרך "מדברים בשפת התנ"ך". שנה וחצי עברה, ואתה מפרסם את "מדברים צהלית". לאן אתה רץ?

את זה תשאל את הפסיכולוג שאין לי. מה השאלה?

תנ"ך, צבא? אפשר לומר בצהלית שאתה "רץ על הג'בלאות", או אולי בתנכית: "מקפץ על ההרים, מדלג על הגבעות"?

יש לך גם איזו שאלה רצינית?

סליחה. לא יכולתי להתאפק. אז ברצינות, תנ"ך אני מבין, אבל צבא? מה העניין?

זו ממש שאלה גרועה. דיבור על שפה מיוחדת בצבא מזמזם כבר מאז קום המדינה. השאלה הנכונה: למה לא עשו את זה קודם.

רות בגורן בועז

אסתר ח"ג ויתקון, משוררת, ציירת ומרצה לספרות

Bouguereau-Rest at harvest

קוֹלָהּ כְּלֶטֶף רוּחַ

חֲרִישִׁית בַּקָּמָה 

נִיחוֹחַ שִׁבּוֹלִים

קְצוּרוֹת רְטֻבּוֹת 

מִטַּל 

מְעַרְפֵּל חוּשֶׁיהָ

יָרֵחַ חִוֵּר

אֵינוֹ מֵאִיר אֲפֵלַת הַגֹּרֶן 

רְדִיד  עוֹטֵף רֹאשָׁה

הָיִינוּ בְּכִתָּה שָׁלוֹשׁ נָעֳמִי

מהי שירה? מהו שיר? נהרות של דיו נשפכו על הנסיונות להגדיר או לפחות לאפיין את המושגים הללו. גישות פוסטמודרניות לשירה ולאמנות בכלל עסקו בסוגיית השכפול המתמיד ובשאלת האפשרות לחדש. השיר שלפנינו הוא מה שקוראים 'ready made’. הטקסט הוא של האמנית נעמי טנהאוזר כפי שהופיע בקטלוג תערוכתה “שיבולת" שהתקיים במשכן לאמנות בעין חרוד, 2006. המשוררת עינת עידן התייחסה אליו כאל שיר ועיצבה אותו כשיר: טקסט קצר, שורות קצוצות וניקוד. 

עינת עידן, משוררת

הָיִינוּ בְּכִתָּה שָׁלוֹשׁ נָעֳמִי

בְּהַצָּגַת הַסִּיּוּם הֵן 

רָצוּ לְשַׂחֵק אֶת נָעֳמִי מֵהַמְגִילָה אֲנִי 

אָמְנָם יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אֲקַבֵּל תַּפְקִיד רְצִינִי

אֲבָל לוּ הָיְיתָה הַבְּרֵרָה בְּיָדִי הָיִיתִי 

דַּוְוקָא בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת רוּת

בְּסוֹפוֹ שֶׁל עִנְיָן

יַחַד עִם עוֹד כַּמָּה יְלָדִים הָיִיתִי 

שִׁיבֹּלֶת

רשומון: ארבעה מרובעים על דמויות מקראיות

שמחה סיאני, משוררת, סופרת ומספרת עממית
הגהה וניקוד: ד"ר אורי מלמד

סיסרא
כְּנַף אֹהֶל פָּתוּחַ, תִּקְרֹבֶת אִשָּׁה
הִרְחִיב צַעַד סוּס, סִמֵּן בִּנְקִישָׁה
וְהוּא כֹּה יָגֵעַ, טָעוּן וּמָלֵא
וְהִיא תַּאֲוָה מַשְׂבִּיעָה בִּלְחִישָׁה.

נמצאה לוחית מתקופת הברונזה המאוחרת ועליה דמות שובה המוביל שבוי ערום



הלוחית. צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

באתר הארכיאולוגי תל ג'מה, שנמצא בסמוך לקיבוץ רעים, בנגב הצפוני נמצא חפץ מרובע קטן עשוי חרס, שגודלו 2.80 X 2.80 ס”מ. החפץ הוטבע בתבנית מגולפת, וסימני טביעות האצבע של האומן אף שרדו על צידו האחורי. על גבי הלוחית, שנראה כי שובצה בחפץ גדול יותר, מתוארת סצנה של אדם המוביל שבוי. דמות השובה, הלובשת חצאית, מחזיקה בשבוי עירום כביום היוולדו, שידיו מקופלות וקשורות מאחורי גבו. ניכר שהאומן ביקש להדגיש את ההשפלה שעובר השבוי בכך שהוא מובל עירום, ואולי אף לתאר שוני אתני בין דמות השובה לדמות השבוי, על ידי הצגה של תווי פנים שונים לכל אחת מהדמויות; בעוד ששערו של השובה מקורזל ופניו מלאות, השבוי רזה ופניו מאורכות.

כלואה בגוף, יוצרת ברוח: על ספר שיריה הראשון של אורית מרטון

בלפור חקק, משורר

הוצאת פיוטית

אורית מרטון, להיות כלואה בגופי, עריכה: שושנה ויג, הוצאת פיוטית 2010, 47 עמודים

בשבועות האחרונים היתה המשוררת אורית מרטון מחוברת למכונת הנשמה, וכולנו חרדנו לשלומה. בימים אלה ממש היא הועברה לשיקום, וכולנו מייחלים להחלמתה המלאה. אורית, משוררת נכת גפיים וגם מתקשה בדיבור, וכל שיריה נכתבים כשהיא בכיסא גלגלים והיא מכתיבה את השורות למטפלת שלה, מזל. 

בעבר בהיותי יו"ר אגודת הסופרים העברים היא כתבה לי מכתב, שהיא נמצאת במעון נכים בנתניה ומעוניינת שאקרא את שיריה. קראתי והתרשמתי לטובה, והחלטתי למסור את השירים הבודדים שהיו לי למשוררת שושנה ויג. שושנה עשתה מאמץ לאתר את מעון הנכים בנתניה והגיעה אליה.

אין טירוף בעולם כטירוף ירושלים: לזכרו של יעקב מאיר

יצחק מאיר, משורר, הוגה דעות וסופר

יעקב מאיר על רקע ירושלים

״כתבתי את הפואמה בכוכב יאיר ב-4 במאי 2020, ומפרסם אותה ביום שחל בו יום ירושלים תש"פ. אני מקדיש אותה לזכר אחי יעקב נוחו עדן שנפל בשערי העיר במלחמת ששת הימים״. 

* בסוף הפואמה כמה דברים אישיים משלי.    

ירושלים - פואמה
אֵין טֵרוּף בָּעוֹלָם כְּטֵרוּף יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּיו עִם הַחֲלוֹמוֹת,
בָּהּ מְהַלְּכִים כּוֹהֲנֵי שָׁמַיִם
עִם בִּרְיוֹנֵי מַרְתְּפִים
הַסּוֹחֲרִים בָּאֲבָנִים בָּהֶן בּוֹנִים מִקְדָּשִׁים.

מערכת תת קרקעית מימי בית שני התגלתה סמוך לכותל המערבי

עבודות החפירה והשימור של רשות העתיקות במנהרות הכותל.
צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

תחת לובי הכניסה לאתרי מנהרות הכותל, נחשפה  מתחת לרצפתו של מבנה גדול מהתקופה הביזנטית, מערכת תת קרקעית חצובה בסלע מימי בית שני.
 היא מורכבת מחצר פתוחה ומשני חדרים, המסודרים בשלושה מפלסים אחד מעל לשני, וביניהם מקשרים גרמי מדרגות חצובים.

סביב פמוט עץ הדעת: לקראת שבת

אסתר ח״ג זילבר ויתקון, משוררת, ציירת ומרצה לספרות

ציור בסגנון נאיבי: אסתר ויתקון

בְּאַמְבַּטְיָה טוֹבֶלֶת
מַשִּׁילָה עוֹר נָחֳשׁ קַדְמוֹנִי
מִן הַמַּיִּם עוֹלָה בָּרֵאשִׁיתִית אֲנִי

סודה של יעל: מקאמה

שמחה סיאני, סופרת ומספרת עממית

אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, שְׁמֵךְ הוּא "יָעֵל",
גּוּפֵךְ כֹּה צַר וְאָרֹךְ כְּמַקֵּל,
אִישֵׁךְ אֶת הָאֹהֶל זֶה זְמַן לֹא פּוֹקֵד
וְהִנֵּה, נִקְלָע בְּדַרְכֵּךְ מְפַקֵּד!

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?

לפרשת בהר - בחוקותי (ויקרא כה, א - כז, לד)

ידועה היא שאלתם של חז"ל: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" (ספרא, בהר, א), שאלה שיסודה בפסוקי הפתיחה של פרשת "בהר": וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור ... כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה, א-ב). אחרי הכול, כל המצוות נאמרו למשה בסיני, ומדוע מודגש דווקא כאן כי עניין השמיטה נאמר גם הוא בסיני? בלשון אחרת: מה ניתן ללמוד מן העובדה שהתורה הזכירה כאן, לכאורה ללא צורך, את "הר סיני"? ומכאן השימוש שנעשה בשאלה "מה עניין שמיטה אצל להר סיני"? בכל מקרה שבו מבקש הדובר להצביע על שני עניינים העומדים זה בצד זה ואשר הקשר ביניהם דורש ביאור.

משה גרינברג: 10 ביולי 1928 - 15 במאי 2010: מקבץ דברים לזכרו

• קווים לדמותו של חוקר המקרא הדגול:
• פרופ׳ מרדכי כוגן, משה גרינברג - האיש ודרכו
• פרופ׳ ישראל קנוהל, משה גרינברג - זכרונותיו של תלמיד
• חיים שוורץ, דברי זכרון לפרופ׳ משה גרינברג
• פרופ׳ אוריאל סימון, דברי הספד בקבורתו של משה בן שלמה ובתיה גרינברג

מקורה והתפתחותה של הקללה לבונה יריחו (יהושע ו, כו): תרומה מחקר הנוסח להיסטוריוגרפיה המקראית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Lea Mazor, The origin and evolution of the curse upon the rebuilder of Jericho: a contribution of textual criticism to biblical historiography, Textus 14 (1988), 1-26

שמות החומשים

מה מקור שמותיהם של חמשת חומשי התורה ומדוע בתרגומים העתיקים ישנם שמות אחרים?  

החומשים קרויים כיום (לפי מנהג קדום) על פי מילה המופיעה בפתיחתם. ’בראשית‘ ו‘ויקרא‘ הן המילים הראשונות בחומש הראשון והשלישי, ואילו ’שמות‘ ו‘דברים‘ הן המילים השניות שבראשי החומשים השני והחמישי, אולם מתברר שבתקופות קדומות נקראו חומשים אלה גם ’ואלה שמות‘ או ’ואלה הדברים‘, כך שגם בהם מדובר במילים הראשונות ממש. חריג הוא חומש ’במדבר‘, שכן שמו הוא המילה החמישית המופיעה בו (’וידבר ה‘ אל משה במדבר סיני‘), וסביר לומר ששם זה נבחר משום שזו המילה הראשונה שאיננה כה נפוצה כאחרות. עם זאת יש להעיר, כי בספרות הקדומה קרוי לעיתים חומש זה בשם ’וידבר‘, דבר שעליו מעיד גם אב הכנסייה הירונימוס שחי בארץ ישראל בסוף המאה הרביעית ובראשית המאה החמישית. עם זאת מסתבר, כי לכל החומשים היו גם שמות אחרים בתקופה הקדומה, ושמות אלה ניתנו להם על פי הנושא שבראשם או על פי עיקר תוכנם.

בצלאל פורטן, ׳ממגדל סונה׳: תעודות לתולדות היהודים במצרים בתקופת פרס

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

בצלאל פורטן, ׳ממגדל סונה׳: תעודות לתולדות היהודים במצרים בתקופת פרס, ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תש״ף, 178 עמודים

הספר החשוב המונח עתה לפנינו הוא גירסה מקוצרת של ספרם המונומנטלי של בצלאל פורטן ועדה ירדני, על אוסף התעודות הארמיות ממצרים העתיקה שראה אור בתקופה שנמתחה על פני י״ג שנים: משנת 1986 עד 1999:

יום העצמאות - 72 למדינת ישראל

פרופ׳ שרה יפת, הבסיס המקראי של הציונות כתנועה פוליטית

ד״ר לאה מזור, איש על דגלו: מסע אישי בעקבות המורשת ההיסטורית של דגל ישראל מאת דני בירן

ד״ר לאה מזור, כמה מילים על מגילת העצמאות

נפש יודעת אהבות בין שואה לתקומה - על ספרה של יפה לורנצי: דרור לנפשי נתתי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: יפה לורנצי, דרור לנפשי נתתי: שירים, הוצאה עצמית, תש״פ 2019, 181 עמודים

המשוררת יפה לורנצי, חברת אגודת הסופרים העבריים, חוגגת עתה את הופעת ספר שיריה ״דרור לנפשי נתתי״, שהוא השלישי לסדרת ספרי השירה שלה. קדמו לו ״הד צעדי: שירים״ (תשס״ט 2009) ו״קול הנשמה: שירים״ (תשע״ב 2011). ידה של לורנצי רב לה גם בסיפורת, וסיפור קצר שלה זכה בתחרות כתיבה על "אובדן וגעגוע”.

הספר שלפנינו מחולק לשבעה מדורים: ארספואטיקה (המונח מופיע בספר במילה אחת), חברה, טבע, משפחה, דמויות מהמקרא, נפש, ושואה, ובראשם ״מבוא לשירי יפה לורנצי״ מאת המשורר הרצל חקק, היושב ראש לשעבר של אגודת הסופרים העבריים.

שבע הוא מספר השלמות במקרא, ושבעת מדורי הספר יוצרים שלמות רעיונית-פואטית. הליבה הפועמת של הספר היא נפשה של המשוררת, כפי שגם מעיד שם הספר, וממנה יוצאים מעגלים ההולכים ומתרחבים - מעגל המשפחה, החברה, הטבע, ההיסטוריה - עם דגש על השואה - והרהורים על משמעות מלאכת השיר.

סודו של תליון אבן הירקן: רומן היסטורי על היהודים שנמלטו משנגחאי בזמן השואה

ד"ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

הוצאת ידיעות ספרים

קירסטי מאנינג, סודו של תליון אבן הירקן, תרגום: צילה אלעזר, הוצאת ידיעות ספרים 2019, 440 עמודים.

ספר זה מצטרף אל ענף הספרות העוסק בתקופת השואה. אולם יש בו מספר מאפיינים די ייחודיים:

הספר אומנם מבוסס על מקרה אמיתי, אך הוא לא נכתב על ידי שורדת שואה או בני משפחתה.

הספרים, העוסקים בשואה, מתרחשים באירופה וסוקרים את תולדות היהודים הנתונים תחת שלטון הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנים 1939- 1945. ספר זה עוסק בתקופה זו, אך היפנים הם השליטים בסין, בשנגחאי, עיר בה מתרחשת חלק מהעלילה.

גורל היהודים זימן להם נדודים, כחלק מנתיב הישרדותם. בספר זה הוא כולל לא רק את אירופה, אלא גם את שנגחאי בסין ואת אוסטרליה.

על ספרו של פליקס זנדמן: מנעורים בשואה לבגרות של מדע ותעשייה

ד"ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

פליקס זנדמן, דרכי מווישיי לווישיי: מנעורים בשואה לבגרות של מדע ותעשייה, תרגום: עמוס כרמל, הוצאת כתר, ירושלים 1997, 330 עמודים

ספר זה הוא ספר נוסף מבין הספרים הרבים, שנכתבו על תקופת השואה על ידי שורדי השואה. הפעם אנחנו מתוודעים אל גרודנו אשר בפולין, כאשר מלחמת העולם השנייה תופסת את פליקס, המתבגר הצעיר, והוא חייב בעל כורחו להתמודד עם מלחמה איומה זו ללא הוריו וללא בני משפחתו הרבים הנספים בה. לצידו נשאר רק דודו, סנדר, המודע לכשרונותיו הלימודיים והרואה עצמו בצדק אחראי לחייו ולמשמעות חייו של אחיינו, פליקס.

מותך לא נגמר עד שהילדים של מחר יידעו

יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

טיוטה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה
אתה צריך לדעת.
כשיצאת מחייך בודד וחסר אונים
כמו כל המתים השדודים לפניך -
נכנסת לחייהם של התינוקות שלא נולדו עדיין
ואינך חדל לחיות בקרבם.
הם לא הכירוך. איך יכלו.

החריבו את מגדל בבל (עם תרגום לאנגלית מאת פרופ׳ איתן מדיני)

יוסף באו*, איש המילים והאומנות הפלסטית (תרגום מפולנית: יואל נץ)

השיר, החריבו את מגדל בבל, חובר על ידי יוסף באו במחנה הריכוז פלשוב בקרקוב. הוא נכתב על נייר סיגריות שהנאצים השליכו. את השיר הזה, ושירים נוספים החביא באו בתחתית תיק האומנים שלו, שהכיל מכחולים, עטי קליגרפיה וצבעים. האמנות הצילה את חייו ובזכותה הוא גם הציל מאות יהודים על ידי שזייף תעודות עבורם. בשנת 2016-תשע״ו הופיע ביוזמת בנותיו צלילה והדסה באו, הספר:  העולם ואני (245 עמודים. מפולנית: יואל נץ), בהוצאת ׳המנענע׳ שהיתה ההוצאה לאור של יוסף באו. הבנות משמרות את מורשתו ב״מוזיאון בית יוסף באו״. השיר מתפרסם כאן באדיבותן. על יוסף באו ויצירתו ראו: תפארת חקק, יוסף באו איש האשכולות ואיש הסוד, הרצל ובלפור חקק, 70 שנה לכלולות רבקה ויוסף באו.

אפילו למת אחד אין שם למעלה מספיק שמים

יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

אפילו למת אחד אין שם למעלה מספיק שמים.
על כן כל המתים כאן 
מתים  כל כך לשווא.

מחשבות על המים והבריאה

לאה מזור, ׳ריחוף על פני המים והבדלות בין מים למים - מחשבות על המים והבריאה׳, בתוך: אהרון ציון (עורך) מגוון דעות והשקפות על מים, התשס״ד 2003, עמ׳ 30-9

להלן הדפים הסרוקים של המאמר. להגדלה - הקליקו עליהם. המאמר מצוי גם כאן.

הנסיך הקטן: על סוד הדברים החשובים באמת

'הַנָּסִיךְ הַקָּטָן חָזַר אֶל הַשּׁוּעָל.

שָׁלוֹם עָלֶיךָ! – אָמַר כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַפְּרִידָה.

– בָּרוּךְ תִּהְיֶה בְּצֵאתְךָ! – עָנָה הַשּׁוּעָל – הִנֵּה סוֹדִי וְהוּא פָּשׁוּט מְאֹד: אֵין לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים הֵיטֵב אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד. כִּי הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בֶּאֱמֶת סָמוּי מִן הָעַיִן.

– כָּל דָּבָר חָשׁוּב סָמוּי מִן הָעַיִן – חָזַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְמַעַן יֵחָרֵת בְּלִבּוֹ.

תרגום: אריה לרנר, פרוייקט בן יהודה