אבי הורביץ, לקסיקון של העברית המקראית המאוחרת

ד״ר נועם מזרחי, אוניברסיטת תל-אביב

הופיע ספר חדש בתחום המחקר הבלשני-היסטורי של לשון המקרא מאת פרופ׳ אבי הורביץ. 

Brill

Avi Hurvitz, in collaboration with Leeor Gottlieb, Aaron Hornkohl and Emmauel Mastéy, A Concise Lexicon of Late Biblical Hebrew: Linguistic Innovations in the Writings of the Second Temple Period (Vetus Testamentum Supplementum 160; Leiden/Boston: Brill, 2014)

הספר מציג שיטה סדורה להפרדה בין שתי שכבות כרונולוגיות בתוך לשון המקרא: העברית המקראית הקלסית (או התקנית) של ימי הבית הראשון מכאן, והעברית המקראית המאוחרת האופיינית לימי הבית השני מכאן. המתודולוגיה מודגמת בשמונים ערכים השאובים מתחומים שונים של הלקסיקון והפרזיאולוגיה. למשל, שמות החודשים הבבליים ששימשו בצד השיטה העתיקה למנות את החודשים לפי מספרם (לדוגמה: "ניסן" כנגד "החודש הראשון"), מונחים מנהליים שנשאלו מן הארמית הממלכתית (כגון "איגרת" לציון מכתב, במקום "ספר" בלשון העתיקה), מטבעות לשון ליטורגיים (כגון "ברוך אתה ה'", עם פנייה ישירה לנוכח, במקום "ברוך ה'", כמקובל בלשון הקלסית), מבנים תחביריים ("כגון "עד ל..." במקום "עד" בלבד, כנהוג בשכבת הלשון הקדומה), ועוד. הן השיטה הן הדוגמאות בעלות ערך לא רק למחקר הבלשני-היסטורי של הלשון העברית, אלא יש להן השלכות גם לחקר המקרא ומגילות מדבר יהודה.

חקר ספר תהלים - תרומתו של פרופ' אבי הורביץ

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

תרומתו של פרופ‘ אבי הורביץ להבנת לשון השירה המקראית בכלל ולשונו של ספר תהלים בפרט היא תוצר של עשרות שנות מחקר שהניבו תובנות שהפכו לנכסי צאן ברזל של חקר המקרא. 

מחקריו של הורביץ על ספר תהלים פורסמו במאמרים רבים ובספריו: בין לשון ללשון - לתולדות לשון המקרא בימי בית שני (מוסד ביאליק, ירושלים תשל“ב), ושקיעי חכמה בספר תהלים - עיוני לשון וסגנון (מאגנס, ירושלים תשנ"א). בין לשון ללשון עוסק בעברית המקראית המאוחרת כשלעצמה וכהקדמה לדיון בלשון בית שני בספר תהלים, ושקיעי חכמה בספר תהלים עוסק בשאלת מזמורי החכמה. הספר הראשון שולח מבט דיאכרוני על לשונו של ספר תהלים, הספר השני מתבונן בו מהזווית הסינכרונית, ושניהם כאחד מציעים מתודולוגיה, דרכי יישום ותובנות שמכניסות סדר בסוגיות שהן מן הסבוכות שבחקר המקרא.

מבראשית לדברי הימים: פרקים בהיסטוריה הלשונית של העברית המקראית מאת אבי הורביץ

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

אבי הורביץ, מבראשית לדברי הימים: פרקים בהיסטוריה הלשונית של העברית המקראית - אסופת מחקרים בלשון המקרא, מוסד ביאליק, אסופות טו, ירושלים תשע״ח 2017, 250 עמודים

בין לשון ללשון - ראיון עם פרופ' אבי הורביץ

מראיינת: אוסי דרורי, האוניברסיטה העברית

פרופ' אבי הורביץ

פרופ' הורביץ, מה הביא אותך מלכתחילה לעיסוק בלשון? 

בזמן לימודיי בבית הספר התיכון קראתי מאמר מסוים על כתובות עבריות מימי הבית הראשון. הנושא ריתק אותי מאוד- היתה זו הפתעה בשבילי לגלות כי קיימים טקסטים עבריים עתיקים מתקופת המקרא, שאינם כלולים במקרא עצמו. הקירבה הלשונית הגדולה בין הספרות המסורה לנו בתנ"ך לבין טקסטים אותנטיים שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות במקומות שונים בארץ ישראל וסביבתה היתה מלהיבה ביותר, ומאז התחלתי להתעניין בעברית ותולדותיה. הכרת טקסטים משפות אחרות ממשפחתה של העברית הצביעה על קירבה הדוקה בין הלשון שדיברו בה אבותינו בתקופת המקרא לבין שפות העמים השכנים כגון ארמית, כנענית, מואבית, פיניקית וכו'. בשלב מאוחר יותר המשכתי לעסוק לא רק בצדדים השוים המתגלים בין הלשונות הללו אלא גם - ובמיוחד - בהבדלים שבין השפות השונות. לכך הצטרפה העובדה שגם בעברית המקראית עצמה ניתן להבחין בין השפה ששימשה את בני ישראל בימי הבית הראשון לבין זו ששימשה אותם בימי שיבת ציון והבית השני. ההבדלים המתגלים בין שני הרבדים הללו מאלפים ביותר והם מצביעים על שינויים והתפתחויות שהתחוללו בשפה במשך השנים.

הזמנה למחשבה מקראית בעקבות ספרם של קבאנאס ואילוז, ׳שלטון האושר: איך מדע האושר שולט בחיינו׳

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

אדגר קבאנאס ואווה אילוז, שלטון האושר: איך מדע האושר שולט בחיינו, מאנגלית: יוסי מילא, בן שמן 2022, 216 עמודים

הספר החדש המונח לפנינו, ׳שלטון האושר׳, עוסק בסוגיה שקשה להגזים בחשיבותה - האושר - והוא בוחן אותה בחברה המערבית המודרנית מכיוון סוציולוגי ופסיכולוגי. מילות מפתח בספר הן:

אושר, מדע האושר, רגשות, חשיבה חיובית, אינדיווידואליות, בחירות אישיות, עצמיות מאושרת, הנורמלי, הסדר הפוליטי והכלכלי, אינטרסים של חברות וממשלות, קפיטליזם, מיתוג ומיסחור.

מה לספר כזה ולמקרא? הרי מדובר לא בשתי גלקסיות נפרדות אלא בשני יקומים שלמים השונים מהותית זה מזה מבחינה רעיונית ותרבותית. המקרא מייצג עולם עתיק על אמונותיו, ערכיו וסדריו, והספר שלפנינו את העולם הקפיטליסטי המודרני בן זמננו. יחד עם זאת, הקורא המודרני במקרא, שהוא בן העולם הקפיטליסטי המערבי נושא עימו בהכרח  את ערכיו ודרכיו, והם משמשים לו עדשות סמויות דרכן הוא רואה את הפסוקים הקדמוניים. וגם אם ינסה בכל כוחו לאיין את השפעתם, איון מוחלט לא יימצא לו. 

חרפושית כנענית מתקופת הברונזה התיכונה נמצאה בתל עזקה

החותם מתל עזקה. צילום אמיל אלג'ם רשות העתיקות

חותמות החרפושית הם חפץ קטנטן ומעוטר, שמקורו במצרים העתיקה ועוצב בצורת חיפושית זבל. חיפושית זו, שנחשבה לקדושה בעיני המצרים הקדמונים, היוותה סמל לחיים חדשים, בגלל כדור הזבל שיצרה והטילה בו את ביציה, וממנו בקעו חיים חדשים. השם במצרית, נגזר מהפועל "להיווצר", או "להיברא". זאת, משום שהמצרים ראו בחרפושית סמל להתגלמות האל הבורא. חרפושיות שימשו בתקופה זו כחותמות וכקמיעות, והם נמצאו בקברים, במבנים ציבוריים ובבתים פרטיים. לעיתים, מופיעים עליהם סמלים ומסרים, המשקפים אמונות דתיות או מעמד.

פרס מפעל חיים בשירה תשפ"ה להרצל ובלפור חקק- בית אצ"ג

הרצל ובלפור חקק, משוררים

צילום: תפארת חקק

ביום 26.3.2025 כ"ו באדר תשפ"ה הוענק לנו פרס על מפעל חיים בשירה מטעם בית אורי צבי גרינברג (אצ"ג) בירושלים.

נביא כאן את עיקרי הדברים בטקס זה, כולל נאום הזכייה וכן חוות דעת השופטים.

בזכות צחוקם של התינוקות הרכים - סיפור

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, 

חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל

תוהה אדם בינו לבין עצמו ומתחבט בַּדָּבָר ומנסה לֶאֱמֹד במחשבתו את שָׁוְיָם של חייו. ושואל האיש את עצמו, האם חיי הם כְּמַרְאָה לַחַיִּים שרציתי? האם יש בי שביעות-רצון, שֶׁמָּא מָלֵא אני בתלונות וקיטורים כלפי בורא עולם, על שום שחיי נראים כפי שהם נראים?

ספר השירה ׳הטבון הבוער׳ של רחל סיידוף מזרחי

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

רצנזיה על הספר " הטבון הבוער" של רחל סיידוף מזרחי,

הוצאת צור אות 2025 צילום העטיפה של המחברת

מבוא:

הספר הוא ספר שירים. השירים בו מופיעים תחת כותרות של קטגוריות שונות של נושאים. הנושאים, חלקם כללים וחלקם אקטואליים לימינו. למשל: "גיא ההריגה" של השביעי באוקטובר. נופי ילדות של פעם, ונופי בגרות של היום. נושאים כמו אהבה, רוח וחומר, כמו רוחו של אדם, כיסופי האדם, רצוי ומצוי, מאחר ורחבה היריעה החלטתי להתייחס למדגם מייצג מהשירים, חשוב לציין שהשירים מתחלקים בין שמונה קטגוריות כלהלן:

ריחות הזמנים/ ידידים/ בין האהבות/ בקצפו של הזמן/נופים / חזות הכל/פנדמיה/גיא ההריגה. סה"כ שמונה כותרות כאשר בכל אחת מהן מספר שירים.

מהו 'אביב'?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ChatGPT

יציאת מצרים התרחשה ב'חודש האביב', כנאמר בשמות לד 18: 

אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר 

שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת 

אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב

כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם. 

מהו כאן 'האביב'? שם לעונת שנה? לא ולא!

Introduction to the Book of Esther by Zeev Kainan

Introduction to the Book of Esther by Zeev Kainan

Gemini

A vibrant stream of vivid colors, sounds, and splendor, dozens of royal provinces, hundreds of days of feasting, and white cotton and blue hangings, held by cords of fine linen and purple, swirl before us in an intricate plot that, like a steep roller coaster, turns the story from one extreme to another, from the beginning of the scroll to its end.

הקדמה למגילת אסתר

זאב קינן, מנהל הוצאת הספרים ׳מוסד ביאליק׳

ציור: Gemini

הקדמה

נהר שוצף של צבעים בוהקים, קולות וצלילים, הדר ופאר, עשרות מדינות המלך, מאות ימי המשתאות; חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי בוץ וארגמן מסתחררים לפנינו בעלילה נפתלת, שכמו רכבת הרים תלולה הופכת את העלילה מקצה אל קצה, מראשית המגילה ועד אחריתה.

מגילת אסתר היא היחידה בין המגילות בתנ"ך שחובה הלכתית לקרוא אותה, ואף הוקדשו לה חלקים נכבדים במשנה במסכת שנקראת בשמה, "מגילה". מסכת סופרים (משלהי תקופת התלמוד) מעידה שבימי ר' מאיר נהגו העם לקרוא מחצית מן המגילה במוצאי השבת הראשונה בחודש אדר, ואת המחצית השנייה, מ"בלילה ההוא", במוצאי השבת הבאה. מנהג זה מעיד על התחבבותה של המגילה על העם בזכות סיפורה המושך את הלב, ואולי גם בזכות התרוממות הרוח שחשו הקוראים עם הישועה והניצחון בסיום המגילה.

את כולם נישקתי: שירים

את כולם נישקתי

שירים חדשים מאת טובי סופר: "פרידות קטנות", "במעלית", "את כולם נישקתי", "חלמתי על פרח שציירה לי אמי", "דודה דייזי חוצה את רחוב ביאליק", "במרכז המסחרי", "פו בתל אביב", ["היה בוקר אחד"]

פְּרִידוֹת קְטַנּוֹת / טוּבִי סוֹפֵר

לליאורה

פְּרִידוֹת קְטַנּוֹת שׁוֹבְרוֹת אֶת לִבִּי
בַּמִּסְדְּרוֹן, בַּיְּצִיאָה מִן הַמַּעֲלִית
אֲנָשִׁים אוֹמְרִים
לִי
לֹא נִתְרָאֶה שׁוּב בְּקָרוֹב,
אָז, בּוֹא, תֵּן חִבּוּק,
כִּי
אֲנִי עוֹקֵר וְלֹא חוֹזֵר
אֲנִי מַעֲדִיפָה לַעֲבֹד מֵהַבַּיִת
אִשְׁתִּי רוֹצָה שֶׁנַּחְזֹר לַקִּבּוּץ
אֲנִי מִתְגָּרֶשֶׁת
הָאֲנָשִׁים כָּאן קָשִׁים
חַיַּי מְדַשְׁדְּשִׁים
אֲנִי עֲדַיִן צְעִירָה
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר

התמודדות הגיבורה עם חוויית המשבר ביצירותיהן של דבורה בארון, דורית רביניאן, ודורית זילברמן

עדי אביטל-רוזין, סופרת, חוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל של אגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל

מֵאִי-שְׁפִיּוּת לְאִי שֶׁל שְׁפִיּוּת

תמורות בהתמודדות הגיבורה עם חוויית המשבר ב-"כְּרִיתוּת" של דבורה בארון, ב-"החתונות שלנו" מאת דורית רביניאן, והחידוש שמציעה דורית זילברמן ב-"תלוי איך מספרים".

"בתקופתנו לא ניתן להגדיר פרקטיקה נשית של כתיבה, ואי אפשריּוֹת זו תשתמר משום שלעולם לא נוכל לתאר את הפרקטיקה הזו כתיאוריה, לסגור אותה, לקודד אותה, אך אין פירושו שהיא אינה קיימת.."

עם הַנָּחָתָם על שולחן הדיונים של שני המושגים "ספרות נשים" ו-"כתיבה נשית", ישנה נטייה לסבור שהם עוסקים בחוויה הנשית וייצוגה, ככזו שרק אישה מסוגלת לכתוב על אודותיה, משום שרק אישה מסוגלת לתאר את המסע שלה, שקשיי  הלידה, תלאות האימהות ועניינים נשיים אחרים נמנים עליו.

שמשון שמשון חסר האון

שולה ברנע, משוררת, לשונאית ויוצרת

ציור ChatGPT

וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן בַּדֶּרֶךְ

וְהִנֵּה נַעֲרָה לְפָנָיו

יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה

וִיחַשֵּׁק בָּהּ עַד מְאֹד

וְיָבוֹא אֶל חֲדָרֶיהָ

וְיִגְבַּר עָלָיו יִצְרוֹ עַד כִּי יְדָעָהּ

וְיִפָּלֵא הַדָּבָר בְּעֵינָיו-הַכֵּיצַד הִסְכִּימָה,

אין אחד שלא מכיר את הסיפור על תמי בוזגלו בתו היפה של מסעוד

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל.

ציור ChatGPT

הַסִּפּוּר עַל תָּמִי הַיָּפָה

מוקדש לך, אווה אבגי-טוטאי, על כל הטוב שאת מביאה לעולם.

אין אחד שלא מכיר את הסיפור על תמי בוזגלו, בתו היפה של מסעוד, איש תמים וירא שמיים, שכבר בְּשִׁבְתּוֹ במרוקו נטרד מחיקו של המזל, שכן, תמיד חיפש עבודה וחי בדוחק רב, אלא שלמרבה הפלא, באישון לילה בחורף 1958, תְּבָּארְכְּאַלְלָה (ברוך השם) התהפך מזלו בארץ הקודש והוא הרוויח ליריבו במשחק קלפים את החנות הערבית הפינתית בשוק הישן שבשכונת מגדל באשקלון, לא רחוק מהמפעל הגדול לייצור קרח, שמאז שהוקם, אלפי יונים בָּנוּ באין מפריע את קִנָּן בֵּינוֹת לרעפי גגותיו המדורגים. 

דמנו נשפך בשמיני עצרת תשפ״ד לאט כמו בגזרות ת"ח ות"ט

 בלפור חקק, משורר

דמנו נשפך לאט בגזרות ת"ח ות"ט 

ציור: AI

לירדן ביבס, ששכל את שירי, כפיר ואריאל הי"ד

דָּמֵנוּ נִשְׁפַּךְ בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת תַּשְׁפָּ"ד

אַךְ כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים 

נִשְׁפַּךְ הַדָּם לְאַט כְּמוֹ בִּגְזֵרוֹת תַ"ח וְתַ"ט.

כְּשֶׁהִגִּיעָה הַגְּזֵרָה הָרָעָה

רָאִינוּ אֶת שִׁירִי בִּיבָס

כָּאן בְּאַדְמָתֵנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

מְבֹעֶתֶת בִּשְׂדֵה דָּמִים

עִם בָּנֶיהָ כְּפִיר וַאֲרִיאֵל.

יהי אור. נכתב לזכר כפיר אריאל ושירי ביבס

 גוסטבו לונסון, איש מקרא ומחנך. יוזם פרוייקטים חינוכיים לנוער יהודי מהתפוצות 

לזכר כפיר, אריאל ושירי ביבס הי״ד ובתקווה לשובם של כל החטופים

יְהִי אוֹר

עֶרֶב יוֹרֵד עַל הַשְּׁכוּנָה 

עֵין צוֹפִיָּה מִבַּעַד לַמִּרְפֶּסֶת,

עֲנָפִים נוֹטְפִים דִּמְעָה, 

כְּאֵם הַמְּבַכָּה עַל בָּנֶיהָ.

פרופ׳ דבורה גילולה כלת פרס ישראל בתחום ספרות, שירה ותרגום לעברית לשנת תשפ"ה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ברכות מקרב לב לחוקרת הדגולה, החכמה והפוריה, פרופ׳ דבורה גילולה על קבלת פרס ישראל בתחום ספרות, שירה ותרגום לעברית לשנת תשפ״ה!

 

"תהילה היא הצל של המידות הטובות, היא מלווה אותן גם שלא ברצונן" 

(מכתב ללוקיליוס בתרגומה).

הנה טעימות קטנות בבלוג הזה מהחכמה שהיא שהביאה לעולם:
פלוטרכוס: חיי אישים: ליקורגוס ונומה, תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירושים דבורה גילולה, ירושלים 2016, 106 עמודים

דבורה גילולה על ספרה: פלוטרכוס, חיי אישים: אלכסנדר וקיסר

פיגמליון של ברנרד שאו בתרגום חדש של פרופ׳ דבורה גילולה

"נצח ישראל": תערוכה ארכאולוגית בנתב"ג

"נצח ישראל" היא תערוכה חדשה אשר נחנכה היום (12.2.2025) בשדרות הנוסעים היוצאים בטרמינל 3 של נמל התעופה בן-גוריון ותוצג בו עד סוף שנת 2025.

פסלונים מתקופת בית ראשון. צילום: אמיל אלג׳ם רשות העתיקות

בנגב נחשף קבר ובו שרידי המעידים על שיירות סוחרים

בחפירה של רשות העתיקות בנגב נחשפו קברים ועצמים שונים המעידים על שייכותם לשיירות סוחרים שעברו שם, מתימן, מפניקיה וממצרים. לצד הנקברים הוטמנו פריטים רבים, בהם גם ראשי חץ מתימן. השיירות סחרו כנראה בבשמי מור ולבונה, ואולי גם בנשים.

קמעות חרפושית בסגנון מצרי עם השפעות תרבויות נוספות שנמצאו באתר
 ומעידים על מפגש בין עמים שונים. צילום: אמיל אלג'ם

תרגום מוער לאנגלית של הנוסח השומרוני של התורה מאת משה פלורנטין ואברהם טל

הופיע תרגום שלם לאנגלית של הנוסח השומרוני של התורה מאת משה פלורנטין ואברהם טל. הספר כולל 1126 עמודים של טקסט עם טבלאות וביבליוגרפיה מקיפה. הספר מצביע על ההבדלים המהותיים שבין התורה השומרונית לבין נוסח המסורה.

 הספר ניתן לקריאה חופשית במרשתת.

למה קראו למקום קבורתה - אלון בכות? שיר

ד״ר דן אלבו, משורר והיסטוריון

אַלּוֹן בָּכוּת (בר׳ לה, ח)

למה קראו למקום קבורתה אלון בכות? 

לָמָּה הִגְדִּילוּ עַל דְּבוֹרָה מֵיְנֶקֶת רִבְקָה בְּכִי וּמִסְפֵּד

וְקָרְאוּ לִמְקוֹם קְבוּרָתָהּ אַלּוֹן בָּכוּת?

בָּכוּ לָהּ עַל שִׁפְעָהּ וְטוּבָהּ

שֶׁמִּפְּאַת גִּילָהּ הַמֻּפְלָג 

לֹא יָכְלוּ הַבְּרִיּוֹת לִגְמֹל לָהּ עַל כָּל חֲסָדֶיהָ,

וְרַב בִּכְיָן כְּיִתְרוֹת הַחֶסֶד הַכַּבִּירוֹת שֶׁהוֹתִירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. 

מכתב לברל [כצנלסון] איש הרוח והמעשה

אוריאל בן עמי, מרצה לתולדות הארץ ותנ"ך. סופר, משורר ואיש תקשורת

מכתב לברל

ברל כצנלסון 1944-1887
הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, ממנהיגיה של תנועת העבודה בארץ ישראל, ממקימי מוסדות ההסתדרות, עורך העתון ׳דבר׳ משנת 1925 עד פטירתו, מחבר תפילת ׳יזכור׳ לזכר חללי מערכות ישראל.

ברל כצנלסון

אני כותב אליך ברל. אף שאתה מת מזה שמונים שנה. אינך מכיר אותי כמובן. נפטרת ארבע שנים לפני הקמת מדינת ישראל ו-11 שנים לפני הולדתי שלי. אני מכנה אותך "ברל" ולא בשמך המלא "ברל כצנלסון" – כי כך כינו אותך כולם, בשמך הפרטי. שם של איש שהוא שם דבר. בעוד ראשי הציונות ואישים נישאים נקראו בשם משפחתם: "הרצל", "בן גוריון", "אשכול", אתה נקראת "ברל". אפילו אניטה שפירא שחיברה את הביוגרפיה שלך בחרה בשם ״ברל״ ככותרת סיפרה (ברל: ביוגרפיה, עם עובד, תל אביב 1980; הדפסה חדשה ובה מבוא ׳ברל מקץ עשרים שנה׳, עם עובד, תל אביב 2000).

מחקר חדש: מבנה פולחני מתקופת בית ראשון נתגלה בעיר דוד

בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד נחשף מבנה מיוחד המשתרע על שטח של כ-220 מ"ר, ובו שורה של שמונה חדרים חצובים בסלע והיה בשימוש בזמן שהמקדש עמד על תילו בהר הבית, 

הצעת שיחזור של המבנה הפולחני. איור: שלום קוולר, עיר דוד

מחאה נגד הבנאליה והשגרה

 ״ואני זוכר, שבתערובת של תמימות ויוהרה של סופר צעיר, אמרתי לעצמי שאני רוצה לכתוב ספר שירעד על המדף. שהחיות שבו תהיה שקולה להרף-עין של חיי אדם אחד. ולא סתם חיים... חיים... שיש בהם החייאה בלתי-פוסקת של בני-האדם שאני פוגש, ושל הרגע שחלף, ושל המראה שראיתי כבר אלפי פעמים, ושל המלה שאמרתי וכתבתי כבר אינסוף פעמים״. 

חזיתי בעיני אנפה צחורת כנפים

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

אנפה

חָזִיתִי בְּעֵינַי אֲנָפָה צְחֹרַת כְּנָפַיִם

וְָתָּעָף עַל פְּנֵי מַיִם,

וְתִשָּׂא אֵלַי בְּמַקּוֹרָהּ דְּגֵי אֹשֶׁר

וְְתִשֹּב רוּחַ עַל פָּנַי לְמַעַן תְּחִי נַפְשִׁי,

עַד שַׁקַּמְתִּי  

שַׁקַּמְתִּי כִּדְבוֹרָה הַנְּבִיאָה.

מחברות החשק של יורם טהרלב על נשים מקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת בבל

יורם טהרלב, מצע אשה מצע טוב, ציירה רוני טהרלב, הוצאת בבל, תל אביב תשס״ג 2003

לכתוב או לא לכתוב על הספר הזה? אני מהרהרת, ואתם בוודאי מגיבים בתמהון: ׳לכתוב על שירים כאלה???׳ הרי שם הספר אינו מותיר מקום לספק אודות תוכנו: ׳מצע אשה מצע טוב׳! ואם הרמז טרם הובן, יבואו שמות השירים ויעידו שבמחברות (=מקאמות) חשק עסקינן. או במילים יותר מפורשות - בטקסטים נוטפי זימה. ואם לא די בכך, אותם טקסטים מחורזים משובצים לא פעם בקללות עסיסיות רחמנא ליצלן!

הכשרת מורים בעידן אי-ודאות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פרדס הוצאה לאור

יונית ניסים ואיתן סימון, שלושה שערים להכשרת מורים בעידן אי-ודאות, פרדס הוצאה לאור, חיפה תשפ״ד 2024, 200 עמודים

המחברים, שהספר אינו מציג אותם למעט הידיעה שהם משוייכים למכללת תל חי, מדברים על אתגרי ההכשרה למורים, עם דגש על תקופת הקורונה. ׳מגפת הקורונה האיצה את המאבק העתיק בין מסורת לחדשנות, בין שימור לשינוי, בין השמרנות לחדשנות... מגפת הקורונה יצרה ״שיבוש״ במוסדות החינוך, וחייבה מעבר ״זמיש״ - שילוב של שתי מילים: זריז וגמיש - למידה והתנסות מעשית באמצעות מסכי המחשבים׳ (מן המבוא).

שמו ׳אבו עלי׳ - סיפור

אסתר ספדיה, מורה בדימוס כותבת סיפורים קצרים על בני אדם

שמו ׳אבו עלי׳ - סיפור

השבוע לפני כעשר שנים הלך לעולמו אבו שמואל, הלא הוא אבו עלי. שמו הפרטי ושם משפחתו המקוריים לא נכתבו אפילו על מודעות האבל, שגדשו את לוחות המודעות בשכונה. "אבו עלי איננו כי לקח אותו אלוהים" - כך עברה השמועה בשכונה. 

הפסלטריון האלוהיסטי ומבחן הפתע בביתו של פרופסור זליגמן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ומעשה שהיה כך היה. בעת לימודי לתואר שני במקרא חשקה נפשי בקורס על ספר תהלים, וזה התקיים להפתעתי בביתו הפרטי של פרופסור י״א זליגמן. הפרופסור ביקש להכירני לפני תחילת הקורס, והזמינני לביתו שבגן העשרים, בשכונת בית הכרם השלווה שבירושלים. אז נחשפתי לראשונה לספרייתו האגדית שכיסתה את הקירות מהמסד ועד הטפחות. ובעוד לבבי נע כנוע עצי יער מפני רוח הזמינני הפרופסור לחדר הסמוך, הצביע על פסוק מצוייר ביד אומן (מעשה ידיו) התלוי ממוסגר על הקיר: ״בְּשׁוּב יי שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל״, ושאלני מהיכן הפסוק. ״זהירות, מלכודת!״ צייץ בקירבי קול מטריד. הרי ברור כשמש שזה פסוק מתהלים, והוא אפילו מופיע בו פעמיים, אז מדוע הוא שואל? ״כאן המילכוד״, המשיך הקול המצייץ, ״זה מבחן פתע כדי לראות אם תדעי אם הפסוק הוא ממזמור יד או ממזמור נג״. ואז שמעתי את עצמי שוברת את הדממה שנשתררה ואומרת: ״הפסוק מתהלים יד״. החיוך הכמעט בלתי מורגש שעלה על שפתותיו של פרופסור זליגמן היה רגע מכונן בחיי המקצועיים. הוא הסכים לקבלני כתלמידתו!

ביתו של פרופ׳ זליגמן. ׳גן העשרים׳, ירושלים

בראשית א - מעמד האדם בעולם

האסופה: על ספת הפילולוג: היבטים פסיכולוגיים בספרות המקרא (בית מקרא סט,ב תשפ״ד) - תכנים ואתגרים מחקריים וחינוכיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מוסד ביאליק

כרך סט,ב (תשפ“ד) של ׳בית מקרא׳, הוא חוברת נושאית בעריכת רות פידלר ומיכה רואי שנושאה: על ספת הפילולוג: היבטים פסיכולוגיים בספרות המקרא, והופיעה בהוצאת מוסד ביאליק.

על השמות המשונים של החלוצים ובני נהלל הראשונים

כל החלומות, הפנים והשמות

על השמות המשונים של החלוצים ובני נהלל הראשונים

אוריאל בן עמי, בן נהלל, סופר, משורר ומרצה לתולדות הארץ ותנ"ך.

משה דיין היה מופתע. התקשרתי אליו, לפני כ- 40 שנה, במלאת 60 שנה ליסוד נהלל, שבה גדל, בבקשה לראיין אותו לרדיו ב"קול ישראל", שם עבדתי.

- "תגיד, שם דודתך הוא "מזהירה"? הוא שאל בטלפון. זה היה אחרי כ-60 שנה שלא ראה אותה, בת כתתו, בבית הספר היסודי בנהלל. למזלי, זכרתי שסבא וסבתא החלוצים, העניקו את השם המוזר הזה לדודה שלי. כשהייתה בת 16 ברחה ממנו ושינתה את שמה ל"רות". משה דיין כבר לא היה מעודכן, ובכל זאת נתן לי ראיון ל"קול ישראל". לשמות המשונים שקיבלו האחרים, בני הדור השני לחלוצים, נגיע בהמשך.

על ספרו של חגי דגן, קץ הפלאות: פנטזיה בתנ״ך

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חגי דגן, קץ הפלאות: פנטזיה בתנ״ך, הוצאת אידרא: הסדרה לפילוסופיה יהודית, תל אביב תשפ״ד 2024, 327 עמודים

חגי דגן הוא סופר, משורר וחוקר, מחבר הספרים: המיתולוגיה היהודית (מפה 2003), האל האחר (עם עובד 2016), שדים יהודים (אוניברסיטת תל אביב 2019).

החידוש בספרו ׳קץ הפלאות: פנטזיה בתנ״ך׳, הוא ההצעה לקרוא חלקים מן המקרא לאור מחקרים מתחום התיאוריה של הפנטזיה. הספר נפתח בדיון רחב ומרהיב על הפנטזיה. במאה הי״ח רווחה הדעה שבעבר היה קסם בעולם וכיום הוא נעלם. ואז הסופרים בראו מעין שכבה עודפת על המציאות, שמתפקדת כשכבה קסומה בתוככי העולם שהכחיד את הקסם. ספרות הפנטזיה ׳פתחה את שעריה לכל הנידחים והמגורשים: לפיות ולגובלינים, לשדונים ולאלים העתיקים שנידונו לשכחה. היא חידשה את הקשר עם האפוסים הגדולים שבהם עוד נשמעה שריקת הרוח הפגאנית במדבריות או בחשכת היער׳ (עמ׳ 17).

על הסרט ״תה שחור״ Black Tea

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אם חיפשתם סרט עם מרוצי מכוניות פראיים, סוכנים חשאיים, נבלים שמחפשים להרוס את העולם, מזימות בינלאומיות, טכנולוגיות עתידניות ויפיפיות עוצרות נשימה, ״תה שחור״ הוא לא הסרט בשבילכם.

״תה שחור״, סרטו של בכיר במאי אפריקה היום, עבדרחמן סיסאקו, 2024, מתנהל בקצב לא ידוע בעולם המערבי התזזיתי - לאט! זה סרט פיוטי, עדין ורגיש המתנדנד בין מציאות לחלום ועוסק בנושאים הנצחיים של אובדנים, החיפוש אחר אהבה ואושר, יחסי אבות ובנות, נשים וגברים, זהות, חקירה עצמית והיחס למהגר-השונה. 

׳הנערה ששיחקה באש׳ או המסתורין האפל של ספרות המתח

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מודן

על: סטיג לרסון, הנערה ששיחקה באש, משוודית: רות שפירא, מודן הוצאה לאור, 2010

אני ממש לא מאמינה שאני כותבת את זה. מה פתאום שאכתוב על הספר הזה? שבוע הספר העברי, כבר עבר חלף לו, וממילא אני מפרסמת בבלוג רק המלצות על ספרים שהטביעו את חותמם על התרבות, או לפחות ראוי שיטביעו, ואם לא על התרבות אז לפחות על כמה אנשים, ואם לא על כמה אנשים אז לפחות על איש אחד. אבל על הספר הזה? על ספר כזה? איך בכלל הגעתי אליו? 

פגשתי אותו מונח על הגדר סמוך למיכל מיחזור הנייר. כאילו מישהו החליט לתת לו הזדמנות אחרונה לפני שילך בדרך כל נייר, ויגרסוהו ויהפכוהו לעיסה מבעבעת. הוא הביט בי במבט מתחנן, אבל אני הקשחתי את לבי. ׳588 עמודים׳, אמרתי לו, ׳אתה יודע כמה שעות זה? ואני אין לי זמן לנשום! אבל הוא התחנחן ואמר. ׳מה אכפת לך? ממילא את הולכת לספריה הלאומית. תניחי אותי בכוננית הספרים לכל דורש, אולי מישהו יאמץ אותי׳. ידי נשלחה לכיוונו. טעות ראשונה. רפרפתי בעיני על המשפט הראשון. הטעות הפטאלית! הוא לקח אותי בשבי, ולא יכולתי להתנתק ממנו, עד שבלעתי אותו על כרעיו ועל קרבו. עד תומו. עד השורה האחרונה.

משפחת קמונדו היהודית: ממרומי הגדולה לרצח באושוויץ: על ספרו של דה ואל - מכתבים לקמונדו

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אדמונד דה ואל, מכתבים לקמונדו, מאנגלית: עפרה אביגד, הוצאת ידיעות אחרונות * ספרי חמד, 2024

ההיסטוריה מתרחשת. 

היא לא העבר, 

היא השתלשלות ממושכת של הרגע. 

היא משתלשלת בידינו. (עמ׳ 163)

הרגע סיימתי לקרוא את ״מכתבים לקמונדו״, נפעמת ונרגשת. רוצה לשתף אתכם בחוויה. 

הספר הוא אוסף מכתבים דמיוניים למואיז קמונדו המת. המכתבים יוצרים מתח מתעצם ומהם נחשפים אט אט קורותיה של משפחת קמונדו. סיפורה מתחיל באיגרא רמא של החיים בתענוגות הממון האגדי, התרבות והאומנות, ומסתיים בבירא עמיקתא של השואה ורצח צאצאי המשפחה באוושוויץ.

בתו של מואיז נישאה לליאון ריינאך איש תרבות ומוסיקה שהיה עשיר עד כדי אבסורד, אפילו על פי אמות המידה של קמונדו, וגורלו התהפך עליו בדיוק על פי אמות המידה של הנאצים. בגסטפו נכתב עליו: ״ר׳ הוא בעל מאפיינים יהודיים טיפוסיים (אף מעוקל, שפתיים דקות, נימול, לא מוסרי)״ בצירוף המלצה שיישלח עם משפחתו בטרנספורט הבא של היהודים.

פשע פשע תרדוף: שיר

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

פֶּשַׁע פֶּשַׁע תִּרְדֹּף וְלֹא צֶדֶק,

אֵיכָה כָּךְ קָרָה לְעַם נֶאֱמָן?

חֶרְפָּה וּבוּז הִטַּלְתָּ עָלֵינוּ,

לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה נִהְיֵינוּ בְּעֵינֵי עַמֵּי תֵּבֵל-

חרפושית מצרית נתגלתה באתר העתיקות נחל קנה בהוד השרון

צילום אמיל אלגם רשות העתיקות

באתר העתיקות נחל קנה, גילתה דפנה פילשטיינר בת ה-12 חרפושית המתוארכת  לתקופת הממלכה החדשה במצרים (לפני כ- 3,500 שנה). מופיעים עליה שני עקרבים, הניצבים ראש-לזנב. 

סמל העקרב היה סמלה של האלה המצרית סרקת, האחראית, בין היתר, על הגנה על יולדות. עיטור נוסף המופיע על הקמיע הוא סמל הנפר (nefer) שמשמעותו במצרית היא "טוב" או "מובחר." כמו כן, מופיע סמל נוסף, המזכיר מטה שלטון.

רשות העתיקות